הרב יהוסף שווארץ

עמוד בספר המודפס	גבולי ותחומי הארץ בעז"ה . בברית בין הבתרים אמר ה' אל אברהם (בראשית ט"ו י"ח) לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת. ואל משה אמר (שמות כ"ג ל"א) ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר, 1 וכן נאמר במשנה תורה (דברים י"א כ"ד) מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבולכם. וכן נאמר ליהושע (יהושע א' ד') מהמדבר והלבנון הזה 2 ועד הנהר הגדול נהר פרת וגו' יהיה גבולכם. והנה הבטיח ה' פעמים הרבה שגבול הארץ יהיה עד נהר פרת, ויש לחקור למה לא הגביל כן בפרשת אלה מסעי (במדבר ל"ד ב') זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה ארץ כנען לגבולותיה וגו', וגבולים הנזכרים שם הם רחוקים הרבה מגבולים הנזכרים לעיל בברית בין הבתרים וכו', וצדד וזפרון וחצר עינן רחוקים הם מנהר פרת כאשר אבאר אי"ה במקומו ולמה הגביל גבולות חדשות ?
ד	נהר פרת בגבול טורקיה וסוריה - מ"ב ונראה לי שגבולות הראשונים הן תכלית התפשטות ידי בני ישראל בארץ הזאת, וזה שאמר (שמות כ"ג ל') מעט מעט אגרשנו מפניך עד אשר תפרה ונחלת את הארץ ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וגו', והכונה אחר שפרו ורבו וירב מספר בני ישראל ויש לאל ידם לנחל ולהושיב את כל הארץ אז ישית גבולם עד נהר פרת וגו'. והנה כשנכנסו לארץ עדיין לא יכלו לנחל ולהושיב את כל הארץ עד פרת לכן הגביל הקב"ה גבולות הארץ במדה קטנה כפי ערך מספרם. וכונתו העמוקה היתה שהם יגרשו כל גויי הארץ אשר בתוך הגבולים אלה וישבו בארצם ולא ישאר מקום בלא ישוב ולא ירב חית השדה. אכן אחר זמן מה, אחר שיפרו וירבו יתפשט ויתרחב גבולם עד פרת וגו'. ובאמת תחת ממשלת דוד ושלמה (וכן בזמן הורדוס ומלכי החשמונאים) הגיע גבול הארץ עד נהר פרת (על זמן לא כביר) וכבר קיים אז הבטחתו האל הטוב 3 . ספרי סוף פרשת עקב בפסוק כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה, ואם ללמוד על תחומי א"י הרי כבר נאמר מן המדבר והלבנון הזה ועד הנהר הגדול נהר פרת, ומה ת"ל אשר תדרוך כף רגלכם ? אמר להם כל מקום שתכבשו חוץ מן המקומות האלה הרי הוא שלכם. או אינו אלא רשות בידם לכבוש חו"ל עד שלא יכבשו את הארץ ? ת"ל וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם ואח"כ כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה, שלא תהיה א"י מטומאה בגלוליהם ואתם חוזרים ומכבשים חו"ל, אלא משתכבשו א"י תהיו רשאים לכבש חו"ל. הרי שכבשו חו"ל מנין שהמצות נוהגות שם ? הרי אתה דן נאמר כאן יהיה ונאמר להלן יהיה מה יהיה האמור כאן מצוות נוהגות
ה	שם אף להלן מצות נוהגות שם. וא"ת מפני מה כבש דוד ארם נהרים וארם צובה ואין מצות נוהגות שם ? אמרו דוד עשה שלא כתורה, התורה אמרה מכשתכבשו א"י תהיו רשאים לכבש חו"ל, הוא לא עשה כן אלא חזר וכבש ארנ"ה ואר"צ ואת היבוסי שהיה סמוך לירושלים לא הוריש, א"ל הקב"ה סמוך לפלטירין שלך לא הורשת האיך אתה חוזר ומכבש ארנ"ה ואר"צ עכ"ל. (וכן הוא בירושלמי פ"ב דחלה [ה"ב] וכן הביאו התוספות במסכת גיטין דף ח' ע"א [ד"ה כבוש יחיד]. הנה יצא לנו מספרי הנ"ל שאם לאחר שכבשו כל א"י (דהיינו גבולי פרשת אלה מסעי) יכבשו אף בחו"ל, הרי הוא כא"י לכל דיניו, בתנאי שלא נשאר בא"י מקום שאינו נכבש, אכן אם נשארו שם איזהו מקומות שלא נכבשו לא הגיע [ הכבוש בחו"ל ] לכלל א"י. ומאחר שהוא על כל פנים [ בכלל ] הבטחת ה' "כל מקום אשר תדרוך" וגו', יצא מכלל חו"ל, והוא ממוצע בין א"י ובין חו"ל לענין קדושה ודיני הארץ ונקראת סוריא כאשר אבאר אי"ה לקמן באריכות. ואוכיח לקמן בפירושי גבולי פרשת אלה מסעי שלא כבש יהושע כל חלק הארץ בתוך גבולים אלה, ונשארו חבלים וערים שלא כבש, כי לא כבש כ"א עד לבא חמת 4 וצידון רבה, ומשם עד הר ההר, שהוא סוף הגבול הצפוני, נשאר בלא כבוש אף
ו	שהוא בתוך גבולים הנזכרים בפרשת א"מ, ולא ישבו בני ישראל בימים ההם כ"א עד גבול צדון רבה, ולאחר זמן התפשטו והגיעו עד הר ההר. ועם כל זה בכלל כבוש יהושע נקראת, אף שלא כבשה יהושע, מאחר שהיא בתוך הגבולים הנזכרים בגבולי התורה. ולאחר שגלו בעונות מהארץ בשעת החרבן ונתבטל קדושת הארץ ועלו שנית מארץ בבל ולא יכלו לכבוש כמו בעלית יהושע, ונשארו מקומות הרבה בלא כבוש. והמקומות שכבשו נקראים כבוש [ שני ] או תחומי עולי בבל כאשר אבאר אי"ה לקמן באריכות. והנה נמצאים שלשה גבולים : א' גבולי עתידות ( עד פרת וגו' ). ב' גבולי פ' אלה מסעי, והם נקראים ג"כ גבולי עולי מצרים. ג' גבולי עולי בבל. ועתה אבאר לשון מתניתין בענין זה : שביעית פ"ו מ"א : ג' ארצות לשביעית כל שהחזיקו עולי בבל מארץ ישראל ועד כזיב לא נאכל ולא נעבד, וכל שהחזיקו עולי מצרים מכזיב ועד הנהר ועד אמנה נאכל אבל לא נעבד, מן הנהר ומאמנה ולפנים נאכל ונעבד עכ"ל. חלה פ"ד מ"ח : ר"ג אומר שלש ארצות לחלה מא"י ועד כזיב חלה א', ומכזיב ועד הנהר ועד אמנה ב' חלות א' לאור וא' לכהן וכו', מן הנהר ועד אמנה ולפנים ב' חלות וכו' עכ"ל. כזיב הוא אכזיב הנזכר (יהושע י"ט כ"ט) בערי אשר והוא ידוע עד היום לצפון עכו (על שפת הים) במרחק ג' שעות וקוראין לו בלשון ערבי "אלזיבּ". והנה מוכח שרוב השנוים שיש בגבולי תחומים אלה הוא לצד צפון, אכן בצד הדרום כמעט תחומי עולי מצרים הם תחומי עולי בבל ושם א"י בלא ספק, לכן נזכר במתניתין מארץ ישראל עד כזיב, אכן לצפון כזיב לא עלו בני הגולה להחזיק .
ז	אמנה הוא הר ההר כמו שאפרש לקמן במקומו שהוא לדרום עיר "טראבלוס אלשאם" (טריפאלי), ורחוק מכזיב כמהלך ג' ימים ויותר. אולם הנהר הנזכר יש לחקור איזה הוא, כי נהר פרת אי אפשר לומר כי ידוע שלא הגיעו עולי מצרים (יהושע) עד פרת. והרמב"ם ובעל כפתור ופרח [פרק י"א] 5 [*] (וכן הביאו בעל תוספות יו"ט) כתבו שהוא נחל מצרים ("ואדי אלעריש") עיין במקומו. אכן לא מובן לי, הלא הוא בצד דרומית מערבית א"י, וכפי שאמרתי שבצד הדרום בדרך כללי ב' גבולים (עולי מצרים ועולי בבל) שוים ולא מפרש מתניתין צד הדרום, שהוא נכלל בכלל מארץ ישראל כמו שאמרתי, ועוד לפי פירושם שהוא נחל מצרים עדיין לא נדע הגבול בצד המזרח, כי הר ההר ונחל מצרים שניהם בשפת ים הגדול הם, והתנא בא לפרש ולהודיע לנו כל שהחזיקו עולי מצרים, ולא הזכיר כ"א צד א', צד המערבי. ולא נדע עד היכן החזיקו בצד המזרח ? לכן נראה לי שהנהר הוא נ הר פרפר (כמו שנאמר [מ"ב ה' י"ב] אמנה ופרפר נהרות דמשק), ואכתוב לקמן במקומו שנהר זה יוצא אצל כפר "פיגי" (פידשי) שהוא סמוך לעיר הנקרא עד היום "דיר ענון" והוא לפי דעתי חצר עינן (כי חצר בלשון ערבי דיר) שהוא נקודת צפונית מזרחית כאשר אבאר לקמן. ונהר זה מושך דרומית מזרחית, והוא סוף גבול צפונית מזרחית עולי מצרים. וכונת המתניתין מכזיב עד אמנה היא נקודת צפונית מערבית ומכזיב עד הנהר היא נקודת צפונית מזרחית והם נקודות תחומי עולי מצרים בצד הצפון כאשר אאריך לקמן במקומו. והנה מה שאמרינן במסכת גיטין (דף ח' ע"א) דתניא איזהו ארץ ואיזהו חו"ל כל ששופע ויורד מטורי אמנון ולפנים א"י ומטורי אמנון ולחוץ חו"ל וכו', ר"ל א"י בתחום עולי מצרים אבל תחום עולי בבל לא מתפשט (הרבה) לצפון כזיב. ולפי לשון הש"ס שם משמע שעד כזיב לאו דוקא, כ"א הנקודה האמתית [של] תחום עולי בבל (ר"ל שהוא א"י ממש שטהורה
ח	מטומאת ארץ העמים וחייבת בתרומות ומעשרות) היא דוקא עד עכו, ומעכו לכזיב היתה רצועה אשר לא טהורה, וזה שאמרו שם [ז' ב'] היה מהלך מעכו לכזיב משמאלו למערב 6 הדרך טמאה משום ארץ העמים ופטורה מן המעשר וכו' מימינו למזרח הדרך טהורה משום אה"ע וחייבת במעשר ובשביעית עכ"ל. וכל זה מכבוש עו"ב שלא היה לאל ידם לגרש שם גויי הארץ או שמצאו שם קברי העמים אבל עד עכו א"י ממש וטהורה היא לפי שלא הניחו שם מעמי הארץ (בדרך כללי דוקא כי בדרך פרטי נמצאים כותיים באיזהו מקומות אף לדרום עכו) כשאפרש לקמן. אבל בכבוש הראשון בעולי מצרים היתה כל הארץ ארץ טהורה וחייבת בתרומות ומעשרות ובשביעית ולא היתה בה רצועה אשר לא טהורה. ועתה אבאר תחום וגבול עולי מצרים הנזכרים בפרשת אלה מסעי, וטרם אחל לדבר אחקור אם עבר הירדן המזרחי בכלל א"י הוא לענין קדושת הארץ ולענין תרו"מ וכו' : לפי גבולות הארץ בפרשת אלה מסעי מבואר ומפורש שחוט הגבול המזרחי הוא הירדן, וא"כ עבר הירדן הוא חו"ל ממש. אכן אזכיר מקומות מדברי חכז"ל אשר מהם מוכח שגם עבר הירדן
ט	המזרחי הוא בכלל א"י. ואח"כ אזכיר מקומות אשר מהם מוכח להפך שהוא חו"ל, ובעזר האל אכריע ביניהם : א. מסכת בתרא (דף נ"ו ע"א) אמר ר"י א"ש כל שהראהו הקדב"ה למשה חייב במעשר, לאפוקי מאי ? לאפוקי קיני קניזי קדמוני, תני' ר"מ אומר נפתוחא 7 ערבא ושלמאה. רי"א הר שעיר ועמון ומואב רש"א ערדיסקוס 8 אסיא ואספמיא עכ"ל.
י	ופירש הרשב"ם כל שהראה הקדב"ה למשה בשעת מיתתו דכתיב ויראהו ה' את כל הארץ את הגלעד עד דן, חייב במעשר דהם [הם ז'] עממים הכתובים בכל מקום אבל קני קניזי וקדמוני שנתנו לא"א בין הבתרים לא יתחייב במעשר לעתיד לבוא (עיין בפרשת דרכים להרב בעל משנה למלך דרך ו') תניא ר"מ אומר כולהו הני תנאי בפירוש קיני קניזי וקדמוני פליגי עכ"ל. וזה לשון התוספות שם [ד"ה כל שהראהו] טפי הוה ליה למינקט מה שתחם באלה מסעי שמנה עירות של המיצר ושם מפורש היטב תחום תחום של א"י עכ"ל. ולא זכיתי להבין דבריהם דמשמע שכל מה שנזכר בפרשת אלה מסעי הוא מה שהראה
יא	למשה וזה ודאי אינו כי ודאי הראה לו יותר כאשר אבאר בסמוך. והנה נזכר שם את הגלעד ועד דן ומוכח שגלעד חייב במעשר, ומפסוקים שאזכיר מוכח שגלעד שֵם הכולל על כל עבר הירדן המזרחי. במדבר (ל"ב כ"ו) טפינו נשינו וגו' יהיו שם בערי הגלעד. שם שם כ"ט ונתתם להם את ארץ הגלעד לאחוזה. יהושע (כ"ב ט') וישבו וילכו בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה וגו' ללכת אל ארץ הגלעד גו'. שם שם י"ג וישלחו בני ישראל אל בני ראובן וגו' אל ארץ הגלעד. שם שם ט"ו ויבאו אל בני ראובן וגו' אל ארץ הגלעד. שם שם ל"ב וישב פנחס וגו' מאת בני ראובן וגו' מארץ הגלעד. שופטים כ' א' למדן ועד באר שבע וארץ הגלעד. יהושע ו' ח' גלעד קרית פועלי און וגו' ודרשינן במסכת מכות י' א' על כל עבר הירדן. מכל הפסוקים אלה מוכח שגלעד הוא שם הכולל לכל עבה"י המזרחי חלק ראובן וגד וחצי מנשה. א"כ מוכח שכל עבה"י הוא כא"י וחייב בתרומ"ע. ב. מסכת שביעית פ"ט משנה ב' שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל. ואאריך לקמן בביאור מתניתין זאת והראיתי שיש ב' משמעות בכונת עבר הירדן המזרחי והמערבי. ולפי שיטת הירושלמי והתוספתא מוכח שכונת המתניתין על עה"י המזרחי חלק ראובן וגד, א"כ מוכח שבעה"י כל חומרי ודיני שביעית נוהגות, והרי הוא כארץ ישראל ממש. ג. מסכת ביכורים פ"א מ"י ומזיתי השמן מעבר הירדן ר"י הגלילי אומר אין מביאין ביכורים מעבר הירדן שאינה ארץ זבת חלב ודבש, ומוכח שחולק דוקא על ת"ק לענין בכורים שנאמר בהם ארץ זבת חלב ודבש אבל לשאר דינים הרי הוא כארץ ישראל ממש (עיין בהמהרי"ק סימן קכ"ב). (ובירושלמי סוף פ"א [הי"ב] הוסיף טעם אחר וז"ל תני אשר נתת לי לא שנטלתי לי מעצמי, מה ביניהן ? אמר ר' אבין חצי שבט מנשה ביניהן מאן דאמר אשר נתת לי ולא שנטלתי מעצמי חצי שבט מנשה לא
יב	נטלו מעצמן מ"ד ארץ זבת חו"ד אפי' כן אינה ארץ זבת חו"ד עכ"ל) ד. בירושלמי שביעית פ"ו [ה"א] שהזכיר תחומי עולי בבל והזכיר בתוכם קנת חשבון יבוק נחל זרד יגר שהדותא, וידוע לכל מבין שמקומות אלה בעבר הירדן הם, וכבר ידוע שדוקא בכל המקומות שהחזיקו בהן עו"ב נוהג שביעית ותרו"מ וכו'. ה. מסכ' ערכין. (דף ל"ב ע"ב) שאין יובל נוהג לאחר שגלו שבט ראובן וגד וגו' דכתיב וקראתם דרור בארץ לכל יושביה בזמן שכל יושביה עליה ולא בזמן שגלו (מתוכה) [מקצתן] וכו' עכ"ל. ו. במסכת ע"ז דף נ"ח ע"ב ריש לקיש אקלע לבצרה וכו' א"ל [וכו'] זיל הדר בצרה לאו היינו בצר וכו', הנה מוכח שבצר במדבר לראובני חייב בתרו"מ. ז. במסכת כתובות דף ק"י ע"א ג' ארצות לנשואין יהודה ועבר הירדן והגליל, מוכח שעבה"י הוא במדרגת יהודה שאין מוציאים ממנו ליהודה, א"כ א"י ממש הוא. ויש עוד מקומות הרבה בש"ס ובמדרשים שמוכח שעבה"י א"י הוא ודי באלה. ועתה אביא ראיות להיפך שמוכח שעבר הירדן אינו בכלל א"י : א. כמו שכתבתי כבר שמפסוקי גבולי הארץ בפרשת א"מ מוכח שהירדן הוא חוט הגבול המזרחי וא"כ עבה"י חו"ל הוא. ב. נזכר פעמים הרבה שמשה רבינו לא בא אל הארץ ומת בחו"ל, הנה מוכח שעבה"י אשר שם קבורת איש האלקים הוא חו"ל. ג. ביהושע כ"ב י"ט נקראת ארץ ראובן וגו' ארץ טמאה, ואם הוא א"י חלילה לקרוא כן, ומוכח שהוא חו"ל. ד. בירושלמי סוף חלה [פ"ד ה"ח] מחלוקת אם הירדן א"י או חו"ל ע"ש. והנה המחלוקת דוקא על הירדן בעצמו אבל עבר הירדן המזרחי כולי עלמא מודו שהוא חו"ל. ה. וזה לשון תורת הכהנים פרשת אמור פרק י"א כי תבאו יכול משבאו לעבר הירדן ת"ל אל ארץ המיוחדת, עכ"ל. מוכח שעבה"י אינו בכלל א"י שהיא ארץ המיוחדת.
יג	ו. בפרקי דר' אליעזר פי"ז אמר לו (הקב"ה לדוד המלך) אתם בארץ והוא בחו"ל עכ"ל. ושאול נקבר ביבש גלעד, מוכח שגלעד חו"ל יחשב. ז. תוספתא ריש גיטין עבר הירדן כא"י לגיטין עכ"ל. מוכח דןקא לענין גיטין הוא כא"י אבל לא לדינים אחרים. ח. בנדרים דף כ"ב ע"ב נזכר שם שעדיין לא עברו את הירדן (לבוא לא"י) עכ"ל. מוכח שעבה"י אינו בכלל א"י (ועיין הר"ן שם). ט. אמרינן במדרש תנחומא בפ' מטות וז"ל וכן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן שהיו עשירים הרבה והיה להם מקנה גדול וחבבו את ממונם וישבו להם חו"ל לכך גלו תחלה מכל השבטים שנאמר (דבהי"א ה' כ"ו) ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה עכ"ל. מוכח שעבר הירדן המזרחי הוא חו"ל. ויש עוד ראיות אחרות ודי בתשעה אלה. ולהיתר ספק זה ולישב הסתירות אקדים כמה הקדמות אכן הכל בקצור נמרץ : כשנכנסו ישראל לארץ בזמן יהושע וישבו בה נתחייבו מדין התורה בתרומות ומעשרות וכו' בדגן תירוש ויצהר דוקא. גם נתחייבו דוקא להפריש מן הטבל שהוא ודאי אבל לא מן הספק שהוא דמאי. גם דוקא זרעך ולא הלקוח. ובשביעית הספיחים מותרים אכן הם החמירו על עצמם להפריש תרומ"ע גם מפירות האילן ומירק. גם החמירו להפריש מן דמאי וגם הלקוח, ובשביעית הספיחים אסורים. וכל זה דוקא בגבול א"י ממש היינו תחום עולי מצרים הנזכר בפרשת א"מ. אכן המדינות שהם חוץ מתחומים אלה דהיינו עבה"י המזרחי וסיריא כו' הם פטורים מדאורייתא מכל וכל, אכן הם נהגו להפריש מדברי סופרים מה שחייבים בא"י מדאורייתא כמו שזכרתי (אבל מה שבא"י פטור מן התורה אפשר 9 לא החמירו במדינות הנזכרים) כמו שאמרינן במסכת ידים פ"ד מ"ג מקובל אני מריב"ז
יד	ששמע מרבו ורבו מרבו עד הלכה למשה מסיני שעמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית עכ"ל ע"ש. (ועיין בדברי כסף משנה ריש הלכות אישות שאף מה שמקובל הלכה לממ"ס נקרא מדברי סופרים ואינה מדאורייתא). ולאחר שנחרב הבית בעונות וגלו מארצם ונטלה הקדושה ושבתה הארץ ועלו בני הגולה והחזיקו שנית במקומות ידועות חזר הדבר לכמו שהיה בתחילה. הכונה שחויבו מן התורה כמו בזמן יהושע באופנים שכתבתי לעיל (והוא שיטת רוב הפוסקים החולקים על הרמב"ם שכתב שאפילו בזמן עזרא הכל מדרבנן). אכן דוקא במקומות שהחזיקו בהן, והן בתוך גבולי התורה פרשת א"מ, אבל במקומות שלא החזיקו בהם ואף שהם בתחום עולי מצרים, או וכ"ש במקומות שהחזיקו חוץ לגבול עולי מצרים, וכ"ש במקומות שלא החזיקו והם חוץ לגבול אינם חייבים מן התורה כ"א מדרבנן. והנה מכזיב עד הר ההר וחצר עינן לא החזיקו (בדרך כללי) אבל הוא בתחום התורה דהיינו בתחום עולי מצרים. עבר הירדן המזרחי החזיקו (ברוב ולא בכולו כנזכר בירושלמי שאאריך לקמן במקומו אי"ה שהזכיר המקומות שהחזיקו בהם עו"ב) אכן הוא חוץ לגבול התורה. סוריא (אשר אבאר לקמן) לא החזיקו, והוא חוץ לגבול התורה תחום עו"מ (חוץ מארם בית רחוב שהוא בתחום א"י כאשר אבאר במקומו) וכן בעמון ומואב כו' לא החזיקו. וכן היו נוהגים כל זמן הבית בית שני שבמקומות שהחזיקו עו"ב הוא בתוך תחום התורה חייבים להפריש מדאורייתא, ובשאר מקומות מפרישין דוקא מדרבנן. אכן אחר חרבן הבית בעונות נתבטל הכל שנית (לענין חיוב מצות התלוים בארץ, לא לענין קדושה) ופטורים מן התורה אפילו בארץ ממש מתרומ"ע אפילו דגן תירוש ויצהר וכו' כ"א הכל מדרבנן והוא עד היום הזה. וזה שארינן כמה פעמים בש"ס תרומה בזמן הזה מדרבנן ר"ל אבל קודם החרבן ודאי מדאורייתא הוא 10 .
טו	והנה המקומות אשר גם בזמן הבית מדרבנן (כגון מכזיב עד הר ההר וכו') הם לאחר החרבן פטור מהכל. או אפשר דוקא מה שהוא מדרבנן גם בא"י ממש כגון פירות האילן וירק וכו', אבל מה שהוא בא"י מדאורייתא נשאר אף לאחר החורבן בחיוב דרבנן דהיינו דגן תרוש וכו' זרעך וכו'. וזה שהתיר רבי בית שאן על מה שאכל ר' מאיר שם (עלה ירק בלא מעשר [חולין ו' ב'] ) 11 . ומדרגות גבולי הארץ כך הם : א. תחום עולי בבל בתוך גבולי התורה (מרקם עד אשקלון ועד כזיב). ב. תחום עולי מצרים (מכזיב עד הר ההר ועד נהר פג 12 . ג. תחום עולי בבל חוץ לגבולי התורה (עבר הירדן). ד. תחום סוריא. ה. המקומות שהם חוץ גבולי התורה וסמוכים לארץ שלא החזיקו עו"ב (עמון ומואב ושאר מקומות שבעבה"י שאינם נזכרים בירושלמי בתחום עו"ב). ו. המקומות שהם על יד סוריא (ארץ בבל ושנער וכו'). והנה לענין דיני המצות התלוים בארץ כמעט ב' ג' ד' שוים,
טז	(דהיינו תחום עו"מ ותחום עו"ב חוץ לגבול התורה וסוריא). כמו לענין שביעית נאכל ולא נעבד במחובר הוא בכל ג' תחומים הנזכרים (עיין בר"ש שביעית פ"ו מ"א, וכן בתוספות יו"ט שם). וכן לענין להפריש ב' חלות (עיין ברמב"ם הלכות ביכורים פ"ה ה"ח) וכן לענין דמאי שפירות שלא נודעים מאיזהו מקום הם שפטורים מלהפריש (עין דמאי פ"א מ"ג) ג' תחומים הנז' שווים. אכן לענין קדושה נראה לי שאין ערכם שוה. שתחום עו"מ הוא א"י ממש וכל מי שישב בתחום זה קיים מצות ה' וישבת בה כי הוא תחום א"י ע"פ מצות ה' בפרשת א"מ. ומדרגה קטנה ממנה הוא עבר הירדן המזרחי במקומות שהחזיקו בה עו"ב דוקא כי הם קדשו כל המקומות שהחזיקו בהן לענין בתי ערי החומה כגון גדר וכו', ומוכח שיש במקומות אלה קצת קדושה אף שהם בעבר הירדן המגביל בין א"י ממש ובין הארץ הנקראת ארץ טמאה. ופחות מזה הוא סוריא כי הוא דוקא תחום עתידות, וכיבוש יחיד נקרא ולא החזיקו בה עו"ב, והרבה מצות הנוהגות שם הם דוקא בדרך תיקון כדי שלא יצאו מא"י להשתקע שם. והמקומות אשר לא החזיקו עו"ב והם חוץ לגבול התורה (ואפשר שהם גם חוץ לגבולי עתידות כגון עמון ומואב, עיין בתרא דף נ"ו ע"א) הם במדרגה התחתונה מכולם, והמצות שנהגו בהם דוקא חומרא בעלמא כמו שנזכר שם במסכת ידים ע"ש. וארץ בבל ושנער הוא חו"ל ממש. ואף שמצאנו שהפרישו שם תרומה כמו שנזכר במסכת ביצה דף י"ב ע"ב אצל רב טובי ברי' דרב נחמיה. וכן במסכת בכורות דף כ"ז ע"א רבה מבטל התרומה ברוב ואכלה בטומאה. וכן במסכת נדה דף ל"ב ע"א שבפומבדיתא נהגו טומאה וטהרות לאוכלי תרומה. וכן אמרינן בירושלמי סוף מסכת חלה [פ"ד ה"י] רבותנו שבגולה שפרישו תרומ"ע עד שבאו הרובים ובטלו', מאן אינון הרובין תרגמוניא עכ"ל. (לפי דעתי הכונה "הטורגמאניאי" והיא אומה אכזרית וכבשו ארץ בבל, וגזרו גזרות על ישראל ולא הניחו לקיים המצות). כל
יז	זה בדרך חומרא כדי שלא תשתכח תורת תרומ"ע כמו שמפרישין חלה בחו"ל מטעם זה. ונחזור לעניננו הראשון בענין עבר הירדן המזרחי : מכל הדברים הנאמרים מוכח שעה"י מדיני דאורייתא חו"ל ממש הוא ונקראת ארץ טמאה ופטור מדאורייתא מכל המצות התלוים בארץ אפילו בזמן ובאופן שמפרישין בא"י בחיוב דאורייתא. וכל מקום שנמצא בש"ס שמפרישין שם תרומ"ע וכו' הכל מדרבנן כערך סוריא שהוא ודאי חוץ לגבול תחומי פרשת א"מ ופטור מדאורייתא, ומה שאמרינן במסכת בתרא [נ"ו א'] כל מה שהראה הקב"ה למשה חייב בתרומ"ע אין הכל בערך ובמדרגה אחת. מה שהוא בתוך התחום הנ"ל ובזמן הבית חייב מדאורייתא, וארץ הגלעד שהראה לו חייב דוקא מדרבנן, וכונתו להגביל הגבול שמפרישין בו מעשר הן מצד חיוב דאורייתא הן מצד חיוב דרבנן, וזה מה שהראה הקב"ה למשה (אף שבאמת לא נכלל בראיה זאת לא ארץ סוריא ושאר מקומות שמפרישין מדרבנן), וא"כ לא הספיק לומר כמו שדקדקו התוספות שהול"ל גבולי פ' א"מ. כי בזה לא נכלל עבר הירדן לכן הגביל סימן אחר מה שהראה הקב"ה וכו'. ומה שאמרינן במסכת ערכין [ל"ב ב'] שאין יובל נוהג לאחר שגלו שבט ראובן וגו' דכתיב וקראתם דרור בארץ לכל יושביה וכו' נראה לי שאין כונתם דוקא על ארץ ראובן וגד שהוא בעבר הירדן המזרחי כ"א שעיקר כונתם על שבט זבולון ונפתלי שהם גלו עם ראובן וגד כמו שנאמר (מלכים ב' ט"ו כ"ט) בימי פקח מלך ישראל בא תגלת פלאסר מלך אשור ויקח את עיון ואת אבל בית מעכה ואת ינוח ואת קדש ואת חצור ואת הגלעד ואת הגלילה כל ארץ נפתלי ויגלם אשורה. ובדהי"א ה' כ"ו ויער אלהי ישראל את רוח פול מלך אשור ואת רוח תלגת פלנסר מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה וגו'. והנה מוכח שהכל גלות אחד היה שגם שבט זבולון ושבט נפתלי הגלה אז. וכן
יח	אמרינן בפתיחתא איכה רבתי בעת שגלו שבט ראובן וגד כך גלו שבט זבולון ושבט נפתלי עכ"ל (עיין ברלב"ג מלכים שם), ולשון רש"י במסכת ערכין הנזכר בר"ה משגלו שבט ראובן בימי סנחריב עכ"ל לא זכיתי להבין 13 . והנה דוקא בני זבולון ובני נפתלי הם בכלל שכל יושביה עליה אבל לא בני ראו"ג. ומה שאמרו משגלו בני ראו"ג לאו דוקא, כי לא עבורם בטלו היובלות כ"א עבור זבולון ונפתלי שהם מיושבי הארץ, אכן מאחר שהיתה גלותם עם בני ראו"ג והיתה גלות שלימה גלות גדול ארץ רחבת ידים גדול מארץ זבו"נ אמרו משגלו ראו"ג, אף שהעיקר זבו"נ 14 . וכן מה שנזכר במקומות שהבאתי לעיל שבעבה"י מפרישין תרומ"ע וכן שנוהג שם דיני שביעית וכו' הכל הוא מדרבנן כסוריא כמו שכתבתי לעיל. אפילו בזמן ובאופן שמפרישין בא"י בחיוב דאורייתא. ומה שאמרינן סוף מסכת כתובות [ק"י א'] שאין מוציאין מעבה"י ליהודה ולגליל, ומוכח שהוא במדרגה א' עם יהודה וגליל, נראה לי שעבה"י הנזכר שם אינו עבה"י המזרחי כ"א החלק שבין ים כנרת וים המלח כמו שאאריך לקמן בביאור מתניתין ג' ארצות לשביעית. אבל עבה"י המזרחי אינה במדרגת יהודה וגליל (כי הם תחום עו"ב ותחום עו"מ), ולפי דעתי יש להכריח לצאת משם ליהודה או לגליל כי דרך חו"ל הוא כלפי יהו"ג. ועם כל זה בעצם הדבר טהורה היא אף שאינה במדרגת
יט	א"י ממש, וראיה לדבר שהיו שם ערי לוים ובודאי לא ישבו הכהנים בארץ אשר לא טהורה ממש. וכן מצאתי בספריהם הראשונים : כשעלו בני הגליל לרגל ולראיה ירושלימה היו עוברים דרך עבר הירדן המזרחי כדי שלא יגיעו לתחום הכותיים 15 ע"כ. הנה מוכח ג"כ שעבר הירדן טהור הוא ואינו בכלל טומאת ארץ העמים אף שנקרא בפסוק ארץ טמאה. ואף שתחום עולי מצרים נקרא ארץ העמים טומאה שאינה ידועה (עיין בתוי"ט חלה פ"ד מ"י) . וכן מה שהפרישו ג' ערי מקלט שם אע"פ שכתוב [דברים י"ט ב'] בתוך ארצך אשר ה' אלוהיך נותן לך לרשתה, א"כ משמע שהוא א"י ממש, כבר דרשו בספרי [פ' שופטים סי' ק"פ] אשר ינחילך ה' אלהיך לרבות עבר הירדן ע"כ. ומוכח שיש לנו דרשה מיוחדת על עבר הירדן, ולולי דרשה זאת לא היו מפרישין בעבר הירדן כי הוא אינו בכלל בתוך ארצך וגו'. וכן לא מביאין עומר ושתי הלחם מעבר הירדן אלא מן הארץ ממש. ומה שפירש רש"י במסכת מנחות דף פ"ג ע"ב בד"ה כל הארצות שבא"י "כגון יהודה ועבה"י והגליל" עכ"ל לאו דוקא. או שכונתו על עבה"י המערבי כמו שכתבתי (ועיין בר"ן במסכת נדרים כ"ב ע"א), וכן מפורש בתה"כ גבי עומר יכול משבאו לעבה"י ת"ל אל הארץ ארץ המיוחדת כמו שכתבתי לעיל 16 .
כ	היוצא לנו מזה אם נמצאים מבני עמינו בזמן הזה בעבה"י (וכעת גם בא"י ממש הכל מדרבנן) שהם יקימו מצות התלוים בארץ דוקא בדרך חומרא בעלמא כמו שנוהגין שסוריא בזמן הזה. ולפי דעתי לא יברכו על הפרשה אפילו לפוסקים שכתבו שמברכין כעת על הפרשה בא"י אף שהיא מדרבנן, אכן בעה"י הכל דוקא בדרך חומרא. ובשנת השמיטה שמקילין כעת בארץ בקדושת שביעית (כמו שהאריך הרב בעל פאת השלחן) נכון לקנות מחיטי "קיראק" ו"סאלט" שמביאין הרבה מהם פה עה"ק כי הם מעבר הירדן ולא יש להם קדושה כחיטי הארץ. אני טרם אכלה לדבר מענין זה אכתוב מה שנראה לי בדרך כללי מענין כבוש יהושע וכבוש עולי בבל. לפי דעתי תחום עו"מ אינו תלוי בכבוש כ"א מצות ודבר ה' בפרשת א"מ הוא מגביל, וא"י נקראת אף מקומות שלא כבשו. מה שאין כן בתחום עו"ב עזרא ובני דורו שאצלם הכל תלוי בכבוש ובחזקה, שכבוש והחזקה הם מגבילים, והמקומות שלא כבשו ולא החזיקו בהם נשאר כחוץ לתחום ואינו בכלל הארץ. ודוקא מה שנכבש בזמן ההוא אבל מה שלא כבש עזרא ובני דורו, אף שנכבש אחר כך בזמן מלכי החשמונאים והורדוס וכדומה נשאר בכלל חו"ל ואינו נחשב בכלל תחום עו"ב. וראיה לדברי הראשון כי ידוע שלא כבש יהושע עד הר ההר כמו שנזכר (ביהושע י"ג) ויאמר ה' אליו אתה זקנת באת בימים והארץ נשארה הרבה מאד לרשתה וגו' והארץ הגבלי וכל הלבנון וגו', ולא מצאנו שנכבש אח"כ והוא כבש וחלק דוקא עד צדון ולבוא חמת (דהיינו בעל גד וליש), אבל מצפון חבל ההוא עד הר ההר לא כבש. ועם כל זה בכל מקום שנזכר בש"ס תחום עו"מ נאמר מכזיב עד אמנה ועד הנהר (הוא הר ההר וחצר עינן), וידענו שלא כבשו עו"מ עד מקום ההוא. הלא זה ראי' ברורה שתחום עו"מ אינו תלוי בכיבוש כ"א במצות ה' בפרשה הנ"ל. וראיה לדברי השני שידוע מש"ס ומירושלמי וממדרשים שעכו וקסרין וצור וצידון אשקלון וכל ארץ אדום ורבים כאלה
כא	לא כבשו עו"ב ר"ל עזרא ודעימיה. ומצאנו בספרי מכב"י ובספר יוסיפון שהחזיקו באלה מלכי החשמונאים ומלכי הורדוס, וא"כ בכלל תחום עו"ב יהיה אם נקרא כיבוש עו"ב גם מה שנכבש אחר עזרא, וזה ודאי אי אפשר לומר הלא הירושלמי ותוספתא וספרי מונים כל המקומות שמקובל אצלם שהם מכיבוש עזרא ולא הזכירו אלה שזכרתי לעיל שנכבשו ממלכי החשמונאים. אלא ברור שלא נקרא כיבוש עו"ב כ"א מה שכבש עזרא דוקא וקדשם בקדושה שניה כמו שכתב הרמב"ם. ופלאים בעיני דברי הגאון בעל מור וקציעה א"ח סימן ש"ז במאמר גדר ישוב א"י שרצה להוכיח שבית שאן היא מכיבוש עו"ב, לפי שמצאנו במגילת תענית [פרק ג'] שנכבש בית שאן. [וכ"מ מל' מרן ב"י ברמב"ם הלכות שמטה ויובל פ"ד הכ"ח שסבר כן, שכבוש עו"ב נקרא מה שנכבש אח"כ ע"ש]. וכתב עוד בענין הרבה כרכים כבשו עו"מ ולא כבשו עו"ב וז"ל כפי שאני רואה מתוך ספרינו הקדמונים כמגילת תענית ויוסיפון והדומים אדרבא הענין להפך כי בימי מלכי בית שני הנ"ל נכבשה הארץ לפניהם הרבה יותר ממה שכבשו עו"מ לד' רוחות (חוץ ממקצוע צפמ"ע הוא הר הלבנון כאותה ששנינו רפ"ו דשביעית) דהיינו כל גלילות הפלשתים למערב והר שעיר הוא אדום לדרום ועמון ומואב במקצוע דרמ"ז, גם כל סוריא אף דמשק וארם צובה בצפון את הכל לקחו במלחמה בחרבם ובקשתם אחר מה שכבשו בא"י עכ"ל. והנה לפי דבריו נקרא כיבוש עו"ב כל מה שנכבש כל זמן בית שני וזה אי אפשר כמו שכתבתי. ומה יועיל או מה יזיק לנו אם נכבשה הארץ אח"כ בזמן מלכי החשמונאים כיון שלא נכבש בזמן עזרא והארץ נתקדשה דוקא בזמן ההוא ומה שנכבש אח"כ נשאר בערכה הראשון. וכתב עוד וז"ל : לכן נ"ל שע"כ אנו צריכין לומר שלא הועיל כיבוש ראשון גם עם כיבוש ב' אלא למה שנשאר ביד ישראל עד גלותם (ואחרי כן לא פקעה קדושתה) ולא הועיל מאומה אל מה שנלקח מידם עודם על אדמתם עכ"ל. ולפי דעתי א"א לומר
כב	כך, הלא מצאנו שמחוז הדרום חלק יהודה דהיינו מחברון עד קדש ברנע ועד בית גוברין כבשו עו"מ וגם עו"ב כנזכר בירושלמי הנ"ל. וידענו מספר יוסיפון ומכב"י שבמחוז ההוא ישבו האדומים והיונים כמעט כל משך זמן מלכי חשמונאים ומלכי הורדוס, וא"כ אינו בכלל א"י הוא לפי דבריו. וחלילה לומר כן שגם האבות אינם קבורים בא"י ממש, כי חברון רוב זמן בית שני היתה ביד אדומים ויונים. וכל הלחץ שדחק הגאון לומר כן הוא לתרץ למה התיר רבי בית שאן. ורצה להוכיח דוקא בית שאן התיר שהיה ממש רוב משך זמן בית שני ביד הגוים ע"ש. ומה יענה על כפר צמח על קסרין על בית גוברין וכו' שגם אלה התיר רבי כנזכר בירושלמי, מי יאמר לו שגם אלה היו תמיד ביד הגוים כמו בית שאן ? וחברון ובית צור עד קדש ברנע שאנחנו יודעים שהיה ביד הגוים (ואולי זמן רב מבית שאן) הם א"י, אלא ודאי האי כללא (במכ"ת) לאו כללא הוא. והכל תלוי בכיבוש עזרא ובית דינו שכל המקומות שכבשו הקדישו כמו שמצאנו ביהושע. אכן מה שנכבש אח"כ לא יועיל ולא יזיק, והכל יבוא אל נכון. ~~~~~~~~~~~~~~ ממשיך הערות: 1. [עמ' ג-1) ] ולא שהם נקודות הקצוות המכוונות כי מצאנו פעמים בפסוק מן וגו' עד וגו' ואין הכונה נקודות וגבולות הקצוות מכוונות, כמו (דברים כ"ט י') מחוטב עציך עד שואב מימיך, וכן (שמואל א' ט"ו ג') והמתה מאיש עד אישה מעולל ועד יונק משור ועד שה מגמל ועד חמור. 2. [עמ' ג-2) ] ואין תיבת הזה הוכחה שיהושע עמד סמוך ללבנון כי הוא דבר ה' מלא כל הארץ כבודו ואף גם כי לנו הוא במרחק רב במאמר ה' נאמר הזה. וכן מצאנו שמשה אמר (דברים ג' כ"ה) ההר הטוב הזה ואף שעדיין היה רחוק מהרי א"י. ואולי נאמר ביהושע הלבנון הזה לפי שהזכיר ג"כ נהר פרת שהוא רחוק הרבה ובערך מרחק הפרת נאמר על הלבנון הזה. ונפלאים בעיני דברי הגאון בביאורי הגבולין בספר יהושע וז"ל "והלבנון זה מזרחו של א"י הקרוב לצד דרום ולכן אמר הזה ששם היו עומדים" עכ"ל, כי לא נמצא בשום מקום הר הלבנון בצד מזרחית דרומית של א"י. 3. [עמ' ד-1) ] ואף שהגיע גבול הארץ בימים ההם עד נהר פרת לא נתחייבה במצות הארץ מדאורייתא בתחום הארץ ההיא כ"א מה שהוא בתוך גבולי פרשת אלה מסעי, ומה שחוץ לגבולות אלה חייבים דוקא מדרבנן כמו שאאריך לקמן אי"ה. 4. [עמ' ה-1) ] מצאנו בירבעם בן יואש מלך ישראל הוא השיב את גבולי ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה כדבר ה' וגו' [ מ"ב י"ד כ"ה ], ומאחר שנאמר השיב מוכח שכבר היה גבול ישראל עד לבוא חמת והוא כיבוש יהושע. וזה לשון הירושלמי פ"ב דחלה [ ה"ב ] רבי חנניא ורבי מנא חד אמר כל מה שכבש יהושע כבש זה וחרנא אמר יותר ממה שכבש יהושע כבש זה עכ"ל. ולקמן אכתוב שלבוא חמת הוא העמק הגדול שבין הר הלבנון ובין מול הלבנון (אנטי לבנון) והוא מושך הרבה, שגם רחוב וליש סמוכים לעמק ולבקעה זאת, ולצד צפון היה מגיע סמוך לעיר חמץ (חמס). ולכן לא ידענו כונת "לבוא חמת" הנזכר אצל ירבעם, אם הכונה על צד דרום עמק זה לא כבש יותר מיהושע, כי גם יהושע כבש בעל גד בבקעת הלבנון ( והוא לפי דעתי מחוז ליש כאשר אבאר במקומו) ואם הכונה על צד צפון עמק זה נמצא כבש יותר מיהושע, וזה טעם מחלוקת שבין ר' חנניה ורבי מנא. 5. [עמ' ז-*) ] בתוצאותנו עמוד רמ"ו. 6. [עמ' ח-1) ] כן צריך להיות וכן הוא בתוספתא דאהלות וכן הוא בירושלמי שביעית פ"ו [ה"א] (עיין בר"ש סוף מסכ' אהלות שדחק את עצמו בגרסא שלנו). ואודיע שגם הקבלה מסכמת עם הגרסא הנכונה שכתבתי כי למז רח עכו נוטה מעט לצפון בערך שתי שעות וחצי עד היום הכפר "יוסיף" (עיין לקמן אכשף) ושמה מוליכים מתי עכו וקוברים שם, כי ידוע ליושבי הארץ ששם א"י ממש, מה שאין כן בעכו, ר"ל שאינו מכבוש שני של עולי בבל. א"כ מוכח שלמזרח עכו אינו ארץ העמים וטהורה היא וחייבת בתו"מ, וזה לפי הגרסא שכתבתי, ולפי הגרסא שבש"ס שלנו נהפוך הוא שלמזרח עכו טמאה וזה חולק על קבלת יושבי הארץ, לכן אין ספק שגרסת הירושלמי והתוספתא היא הנכונה וכן יש להגיה. [עיין כפתור ופרח פי"א בתוצאותנו עמוד רע"ו (העורך)]. 7. [עמ' ט-1) ] נפתוחא לא ידעתי מהו. ובבראשית רבה פרשה מ"ד הגרסא נותייה *)[במד"ר לפנינו הגירסא : "נוטייה" (העורך)] והיא נכונה וכונתו ארץ קדר (וכל נשיאי קדר יחזקאל כ"ז כ"א תרגם יב"ע רברבי נבט והוא נביות) ויוסיפון קוראו נאבאטיא. ובירשלמי שביעית פ"ו [ה"א] הגרסא נבטייא. ערבה קדר נביות כולם במחוז א' סמוכים זה לזה (ועיין ישעיה ס' ז' ובתרגום יב"ע), ותכונת מדינות אלה הם בארץ ערב אשר אזכיר במקום אחר. שלמאה תרגום של קני (עיין מה שכתבתי בשם מדין). 8. [עמ' ט-2) ] יש לדקדק שבתוספתא דתרומות (פ"ב) [פ"ג] משמע שבערדיסקוס היו מפרישין מעשר וכאן משמע שפטור ? לכן נראה לי שצ"ל דרמוסקוס וכן הגרסא במ"ר הנ"ל והוא ארץ דמשק (דרמשק ד"ה א' י"ח ה') ומצאתי בירושלמי שביעית הנ"ל אסיא ואספמיא ודמשק עכ"ל. ומסכ' ערובין דף כ"ט ע"א מוכח שתכונות ארדיסקא סמוכה לטבעין (עין טוב) במחוז הר תבור עיין לקמן פרק ג' בראש מאמר "שמות חלק יששכר הנזכרים בדברי חכז"ל" . אסיא הקשו התוספות וז"ל תימה דמשמע אסיא בחו"ל היא וא"כ ה"ק בפרק זה בורר [סנהדרין כ"ו א'] ר"ח ב"ז ור"ש ב"י הוו קאזלי לעבר השנה בעסיא, והתני' בפ"ק דסנהדרין [י"א ב'] דאין מעברין אלא ביהודה וכו' ע"ש. ולפי דעתי לא קשה כלל, עסיא בא"י כמו שאמרינן במס' גיטין דף ד' ע"ב עיר א' היתה בא"י עססיות שמה (והיא עסיא בהברת יונית נקראת עסיות כנודע) וכן נזכר במסכת יבמות (דף קכ"א ע"א) מעשה בעסיא. וכהיום נשאר זכרונה בארץ כאשר אבאר במקומו ושם קאזלו לעבר השנה אף שהוא בגליל כמו שאכתוב במקומו. ומה שאמרינן אין מקדשין אלא ביהודה, לאו דוקא יהודה כ"א שר"ל בא"י אבל לא בחו"ל. וכן פסק הרמב"ם בהלכות קה"ח (פ"א ה"ח) אין מחשבין וקובעין חדשים ומעברין שנים אלא בא"י עכ"ל. וכן אמרינן בירושלמי סנהדרין פ"א [ה"ב] מעשה בכ"ד קריות של בית רבי שנכנסו לעבר השנה בלוד ונכנסה בהן עין רעה ומתו כולם בפרק א', מאותה שעה עקרוה מיהודא וקבעוה בגליל עכ"ל. וכן אמרינן במסכת ר"ה (דף כ"ה ע"א) א"ל רבי לר' חיי, זיל לעין טב וקדשיה לירחא וכו' והוא בגליל כשאכתוב במקומו. אכן אסיא היא שם מדינה בארץ אנטאליא (קליינאזיען), ומדינת אסיא כולל מדינת מיזיא לידיא ופריגיא כאשר אבאר במקום אחר. (ועל שם מדינה זאת נקרא כל חלק הארץ אסיא) והוא סמוך למחוז הים ארכיפיללאגוס. וכן מצאנו בירושלמי סוף מסכת כלאים [פ"ט ה"ד] ר"מ מת באסיא. וכן בבראשית רבה סוף פ' ל"ו נזכר שר"מ היה באסיא וכן שם פ' ו' ר"י בר"ת בר"ח דכפר חנין היה באסיא כו', ועתיד להכלל בכלל א"י אבל אין לו קדושת הארץ ואינו חייב בתו"מ. *). אין ספק כי בא"י הי' עיר בשם "אסיא" אך גם בחו"ל היו ערים שנקראו בשם "אסיא", וראה מאמר "אסיא" להרה"ח מאיר איש שלום במאספנו השנתי ירושלים כרך ה' חוברת א' עמוד 46 . אספמיה עמ"ש לקמן בימי הארץ. 9. [עמ' יג-1) ] בענין שידוע שהפירות נתגדלו בסוריא גזרו על דמאי אף בסוריא (דמאי פ"ו מי"א) אף שדמאי בא"י מדרבנן כמו שכתבתי. 10. [עמ' יד-1) ] רוב דברי אלה הם שטת רבינו ברוך בעל התרומה ע"ש היטב. 11. [עמ' טו-1) ] וזה מחלוקת הרמב"ם והראב"ד (הלכות תרומות פ"א ה"ה) שרמב"ם סבור שרבי היתר בית שאן מכל וכל דהיינו אפי' מתרומת דגן תוי"צ כיון שאינו תחום עולי בבל (ולאחר החרבן), והראב"ד חולק ואמר דוקא ממעשר ירק פטרו שהוא מדרבנן אף בא"י אבל תרומ"ע של דגן תוי"צ נוהג מדרבנן אפילו בתחום עולי מצרים. 12. [עמ' טו-2) ] ומה שאמרינן בתוספתא דמשער שני פ"ב תחומי א"י שבכתובים נדונים כחו"ל, אל תאמר כחו"ל ממש, כ"א התנא קורא תחום עו"מ כלפי עו"ב כחו"ל, אבל באמת א"י הוא לכמה דינים כשפרשתי וכשאפרש. אולם בתוספתא ב"ק סוף פ"ח ר"א ב"ר יוסי אומר תחומי א"י שבכתובין נדונין כא"י עכ"ל, ולא נזכר שם דעת ת"ק שהוא ר' יוסי שחולק וסובר שנידונין כחו"ל כנז' בתוספתא דמ"ש הנזכרת מוכח שדברי ר"א בר"י להלכה שנדונין כא"י וזה מסכים לדברי הנז"ל. 13. [עמ' יח-1) ] עיין סנהדרין דף צ"ד ע"א שנזכר שם ששמנה שמות היו לסנחריב : פול, תגלת, פלנסר, וכו'. א"כ משמע שבאמת היה גלות ראובן וגד בימי סנחריב. 14. [עמ' יח-2) ] כל דברי הם בדרך פשט שהיתה גלות א'. אולם לפי דברי חכז"ל בסדר עולם שהביא גם רש"י (מ"ב ט"ו כ"ט) ולפי לשון פתיחתא איכה רבתי הנ"ל משמע שלא היתה גלות א'. אכן להתיר ולתרץ קושיא הנזכרת לא יזיק כי עכ"פ היו ב' גלויות ממלך א' וכמעט בזמן א', כי לא היתה כ"א שנים אחדים ביניהן. 15. [עמ' יט-1) ] ולפי דעתי היו מונעים תחום הכותיים כדי שלא יטמאו ברצועה שלהם המפסקת בין יהודה וגליל כנזכר במסכת חגיגה דף כ"ה ע"א. ובזה אפשר מתורץ קושית התוספות שם איך היו מביאין אפר הפרה בגליל ואיך היו עולין לרגל ע"ש, שיש אפשר לומר שהלכו ובאו והביאו דרך עבר הירדן המזרחי כפי עדות הספרים הנ"ל אשר העידו לפי תומם. 16. [עמ' יט-2) ] לפי זה מה שנזכר בפרק א' דמסכת כלים עשר קדושות הן א"י מקודשת מכל הארצות שמביאין ממנה עומר ובכורים ושתי לחם, אין עבה"י בכלל. אכן קדושה השני' עירות מוקפות וכו' גם עבה"י בכלל כי גם בעה"י קדשו ערי חומה. עיין במדבר רבה פ' ז' ארץ כנען מקודשת מעבה"י ארץ כנען כשרה לבית שכינה ואין עבה"י כשר לבית שכינה. ~~~~~~~~~~~~~~ ממשיך