הרב יהוסף שווארץ

עמוד בספר המודפס	באור תחומי א"י בפרשת אלה מסעי והם תחומי עולי מצרים במדבר פרק לד א וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב צַו אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי-אַתֶּם בָּאִים, אֶל-הָאָרֶץ כְּנָעַן: זֹאת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה, אֶרֶץ כְּנַעַן, לִגְבֻלֹתֶיהָ. ג וְהָיָה לָכֶם פְּאַת-נֶגֶב מִמִּדְבַּר-צִן, עַל-יְדֵי אֱדוֹם; וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב, מִקְצֵה יָם-הַמֶּלַח קֵדְמָה. ד וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים, וְעָבַר צִנָה, והיה (וְהָיוּ) תּוֹצְאֹתָיו, מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ; וְיָצָא חֲצַר-אַדָּר, וְעָבַר עַצְמֹנָה. ה וְנָסַב הַגְּבוּל מֵעַצְמוֹן, נַחְלָה מִצְרָיִם; וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו, הַיָּמָּה. בתרגום יונתן בן עוזיאל ועבר צנה ויעיבר לציני טור פרזלא כו' דרומא לרקם גיעא ויפוק לטירית אדריא ויעיבר לקיסם [ויקיף תחומא] מקיסם לנילוס מצרים (וכן הוא בירושלמי). במסכת סוכה ריש פ"ג [כ"ט ב'] ציני הר ברזל כשרות. והוא ציני טור פרזלא בלשון ארמי. והכונה תמרות חזקות (עיין בר"ן). והנה מוכח שפירש צינה למקום ולמחוז שגדלים שם תמרים קשים.
כג	עיין רש"י סנהדרין צ"ו ע"ב בד"ה צינייתא דקלים רעים של נהרות בבל שאין נושאין פירות לפי שהמים רעים. וא"כ גם מדבר צין נקרא כן על שם התמרים שנמצאים באיזהו מקומות שבמדבר ההוא. מצאנו בש"ס (סוף מסכת יבמות קכ"ב א') שעיר צוער מכונה עיר התמרין וכן בתוספתא דשביעית פ"ו. ובמסכת פסחים דף נ"ג ע"א [אוכלים] בתמרים עד שיכלה האחרון שבצוער (ואולי צוער היא נקראת תמר, מתמר עד מי מריבות קדש הנזכר ביחזקאל מ"ז י"ט), ומצאתי בספריהם שבימי קדם נקראה צוער בלשונם "פאלמירא" ר"ל עיר התמרים. ולפי דעתי שבמחוז צוער וקרוב לו היתה תכונת עיר חצצון תמר היא עין גדי (עיין עין גדי). ובכל מחוז ההוא נמצאו תמרים הרבה. בקצה דרומית מערבית ים המלח נמצא הר מלחי א' גבה 150 רגל המתפשט בשפת הים צפונה בערך ב' שעות ויותר נקרא בל"ע "וּסדום" ובקצה הצפונית הר זה נמצא עמק צר ושם חרבות הנקראים בל"ע "צֻוַארי". והנה אין ספק אצלי ששם "וסדום" על שם סדום, שתכונת עיר סדום בחלק הדרומי ים המלח והיא היתה עיר הדרומית מכל ערי הכיכר, כמו שנאמר ויאהל עד סדום (בראשית י"ג י"ב) שהיא הנקודה הדרומית, ו"צוארי" היא צוער. ומצאנו במסכת פסחים דף צ"ג ע"ב שצוער רחוק מסדום ה' מיל (שעה וחצי). והנה מוכח שתכונת סדום היתה לדרום "צוארי" בערך שעה וחצי למזרח הר "וסדום" הנזכר. (ונציב מלח הוא אשת לוט תכונתו בהר זה שהוא כולו מלח) לצפונית מערבית חרבות "צוארי" בערך ב' שעות וחצי נמצאים עוד חרבות הנקראים "צוארי אלפוֹקי" ר"ל צוער העליון, הוא שם חדש אשר בדו מלבם 17 .
כד	כמו "בֵּיתּ אוּר פוֹקִי" (עיין בית חורון העליון), ועמק הנזכר סמוך לחרבות "צוארי" הוא עמק המלח הנזכר בשמואל ב' (ח' י"ג), וצוער נקראה ג"כ עיר המלח (יהושע ט"ו ס"ב) על שם הר המלחי שסמוך לה. והנה לפי דעתי כל חבל הארץ אשר בשפת ים המלח דרומית מערבית לו עד לצפון עיר צוער הנזכר הוא בכלל מדבר צין ונקרא גם "סאידי", וחבל ההוא מתפשט עד מחוז "אצאצמי" אשר אזכיר בסמוך. וזה שאמר (במדבר ל"ד ג') פאת נגב ממדבר צין על ידי אדום והי' לכם גבול נגב מקצה ים המלח קדמה. וכעת ההרים שהם למזרח "ואדי גאיען" "ואדי קיסיימי" "ואדי ריטמאט" "ואדי מוצירא" אשר אזכיר לקמן עד סמוך למחוז ים המלח נקראים בל"ע "אצאצמי", והכונה על שם מדבר צין (צימי כמו ציני), ובין קצה דרומית ים המלח ובין קדש ברנע (עיין מקומו) כמעט מכוון באמצע המרחק שביניהם נמצא הר א' גבוה ושמו "ג'בל מאדורא" (אולי הוא ההר החלק העולה שעיר, יהושע י"א י"ז). מעלה עקרבים. לדרום ים המלח למזרח העמק "אלגור" סמוך "לואדי אל-אהזא" (או "ואדי אלקורַיְהי") למערב מחוז עיר "חַנזירי" (עיין מקומו) נמצא מעלה גדולה גבוה מאוד. ובדרך מעיר "חַנזירי" הנזכר ל"אלגור" נרד מטה מטה מאוד ומעלה זו מלא סלעים גדולים ומסוכן לעבור עליהם, וכפי הנראה הוא מעלה עקרבים. וכפי משמעות הפסוקים מקצה ים המלח קדמה (במדבר ל"ד ג') מוכח שחוט הגבול הלך לדרום מזרחית ים המלח. (וכן משמע קצת (שופטים א' ל"ו) ממעלה עקרבים מהסלע ולמעלה ר"ל מעיר סלע ע"ש). ורבינו סעדיה הגאון 18 מתרגם מעלה עקרבים "אלעקבה"
כה	"עקרבין". ואכתוב לקמן במקומו שים סוף המזרחי אשר על שפת אילת ועציון גבר נקרא בל"ע "בחר עקבה", וגם עציון גבר נקרא בל"ע "בחר עקבה", ולפעמים קוראים ל"אלגור" ו"העראבא" ג"כ "עקבה" על שם שמושך ומגיע עד סוף "בחר עקבה", וא"כ מוכח
כו	מדבריו שתכונת מעלה עקרבים היא בעמק "אלגור" ב"עקבה", והוא מסכים לדברי כי מעלה הנזכר למערב עיר "חנזירי" היא בקצה עמק "אלגור". הנה הלך חוט הגבול מדרום מעלה הנז"ל למערב (מערבית דרומית) דרך "אלגור" ומשם דרך "ואדי אלפיקרי" אשר עבר על פני הר "מאדורא" הנ"ל וואדי זה מגיע עד ארץ הרים גבוהים והוא מדבר גדול הנקרא "אצאצמי" הוא צין. ומשם פונה דרך "ואדי גאעין" ו"בירעין" כמו שאכתוב בסמוך. קדש ברנע. זמן הרבה טרחתי לדעת תכונת קדש ברנע ולא מצאתי בכל ספרי מחקרי הארץ הראשונים והאחרונים שמצאו או ידעו תכונתו עד שזכני ה' להגיע לתכלית המבוקש. והנה כל התרגומין מתרגמין קדש ברנע רקם גיעא (רבסעה"ג רקם ברנע) ובעזר האל ע"י חקירתי ודרישתי נודעתי כי למזרחית דרומית הכפר "אלעריש" (עיין בסמוך) כמהלך ב' ימים נמצא ואדי 19 [*] גדול המושך ממזרח למערב ובסופו מחובר עם "ואדי אלעריש" ונקרא בל"ע "ואדי אַבְּיאַט" (נחל הלבן), ובמזרחו מחובר עם "ואדי גאעין", (ויש קוראים כל "ואדי אביאט" בשם "ואדי גאעין"), ו"ואדי גאעין" הנז' מחובר בצד מזרחית דרומית עם "ואדי" קטן הנקרא "ואדי בירעין", וּואדי הקטן זה כמעט מכוון לדרום עזה כשני ימים. ואין ספק אצלי ש"ואדי גאעין" נקרא על שם רקם גיעא, ו"ואדי בירעין" על שם ברנע. ומוכח שתכונת קדש ברנע במקום שמחובר "ואדי גאעין" עם "ואדי בירעין" (ועוברי הדרכים אומרים שנקרא "ואדי בירעין" על שם שנמצאים שם בארות מים. והלא בכמה עמקים ונחלים נמצאים בארות ולא נקראים על שם הבארות ? ולפי דעתי שורש שם "בירעין" על שם ברנע והם אומרים על שם הבארות שנמצאים שם). עצמון. לדרום מערבית "ואדי בירעין" בערך כמהלך ט' שעות נמצא "ואדי קיסיימי" (ובסוף העמק בצד המזרח נמצא באר מים
כז	הידוע להולכים במדבר הזה) והוא שתרגם יב"ע "קיסם". ומוכח שתכונת עיר עצמון היתה בנחל הנזכר "ואדי קיסיימי" (ורסה"ג מתרגם עצמון מאזל לא זכיתי לדעת). הנה הלך חוט הגבול מ"ואדי בירעין" לצד דרומית מערבית דרך "ואדי קיסיימי" ומשם מערבה, וכמהלך ו' שעות כבר מתחיל "ואדי אלעריש" ומתפשט עד הכפר "אלעריש" שתכונתו סמוך לשפת הים הגדול והוא נחל מצרים הנזכר בסמוך. נחל מצרים. יב"ע תרגם נילוס, ואין מוסכם 20 . ויותר נראה מה שפירש רבינו סעדיה הגאון "ואדי אלעריש", והוא עמק גדול המושך מדרום לצפון עד הים הגדול. ובימות הגשמים ירד בעמק זה נחל, וסמוך לשפת הים הכפר "אלעריש" הנזכר לעיל, והוא לדרום עזה כמהלך ג' ימים. (וזה לשון הרדב"ז בספר יקר תפארת על הרמב"ם ח"ג הלכות תרומות פ"א : נחל מצרים הנקרא "ואדי אלעריש", ומי שאמר נחל מצרים הוא נלוס טועה הוא עכ"ל). וזה יהיה לכם גבול צפון מן הים הגדול תתאו לכם הר ההר : יב"ע לטוורים אומנים. וכן נקרא בש"ס אמנה. ולא ידעתי כונתו מה שתרגם ג"כ בהר ההר על גבולי ארץ אדום 21 [*] טוורוס אומנים. ומי יודע אם אינו טעות המעתיק. הר ההר אמנה אומנים טור אמנון. לפי הנראה הוא הר גבוה הנראה למרחקים כמו שנאמר [שה"ש ד' ח'] תשורי מראש אמנה [מראש] שניר וחרמון. ומוכח ג"כ שהוא מהרי הלבנון כמו שניר וחרמון. ובמסכת גיטין דף ח' ע"א וכן הוא בירושלמי שביעית פ"ו ה"א מוכח שהר ההר הוא על שפת ים הגדול. גם מוכח
כח	משם שעל ראשו מקום ששמו קפלריא עיין שם. וביהושע (י"ג ה') נזכר בחבלים אשר נשארו לרשת והארץ הגבלי וכל הלבנון וגו', ואלה ודאי לדרום הר ההר שהוא נקודה הצפונית שבגבולי הארץ כ"א שלא נכבשו תחת יד ישראל. ומוכח מזה שהר ההר הוא לצפון הלבנון והגבלים (הנקרא בימי הקדמונים ביבלוס עיין מקומו). ועתה נחקור על ההר הטוב הזה בהלבנון. ועל ידי חקירתי ודרישתי בעזר האל ידעתי שלדרום עיר "טראבלוס אלשאם" (טריפאלי) על שפת הים הגדול ראש א' מהרי הלבנון נכנס בים שקוראין בל"ע "ראס אלשאקא" (איין פארגעבירג), ובזמן היונים נקרא Theoprospun ובראש ראס זה יש הר גבוה שקוראין בל"ע "ג'בל נוריא", ושם כפר עד היום הנקרא בל"ע "קאלפאדיא". והוא לפי דעתי קפלריא 22 הנזכר במסכת גיטין שכתבתי בסמוך. וידוע שמחליפין בלשוֹן ערבי כמה שמות בדרך זה כמו שפרעם קוראין בל"ע "שפעמר", אשכנז קוראין אשכאנז. ולמזרח ההר הזה עיר גדולה הנקרא בל"ע "אמיון" על שם אמנה (גם קוראין אותה "קאלמיון"). והר "נוריא" הנזכר נכנס בים יותר מכל המקומות שהם על שפת הים והוא נראה מרחוק בים הגדול, והוא לפי דעתי הר ההר ההוא. מהר ההר תתאו לבוא חמת והיה תוצאות הגבול צדדה. לבוא חמת. מצאנו פעמים הרבה בפסוק לבוא חמת לנקודת סוף הגבול, ומוכח שהוא גבול מעשה הטבע. והתרגומים גם בש"ס בבלי וירושלמי מבארים לבוא חמת אנטוכיא או טפני על שם עיר אנטוכיא שהיא מטרופולין של כל הארץ ההיא ארץ חמת, ועיר חמת עד היום נקרא בל"ע "אלחמה" וכן תרגם רבסעה"ג, ובזמן היונים נקראת "עפיפאניא", (וזה שאמרו בבראשית רבה
כט	פרשה ל"ז את חמתי זו "פפני". וכן נזכר במסכת פסחים דף מ"ב ע"א דרש ר"מ בפפוניא. וכן הזכירה מרן ב"י בתשובתו אבקת רוכל סימן נ"ד ונ"ה על ענין מקוה של עיר חמת, וישבו בה מבני עמנו עד סמוך לח"י שנים שעברו שמושל העיר העליל עליהם עלילות (דם) ויגרשם מהעיר ורובם הלכו וישבו בדמשק). ולדרום עיר חמת כמהלך יום א' עיר "חמס" "חמץ" (הצמרי תיב"ע חמצאי), וכל הארץ ההיא נקראת ארץ חמת והוא מישור. והדרך לארץ ישראל ילך דרך בין ב' הרים גדולים וגבוהים הר לבנון והר מול לבנון (אנטי לבנון) זה למזרח וזה למערב כשאבאר במקומו. וביניהם בקעה גדולה מושכת הרבה ונקרא בל"ע "אלבקעא". ובימים הקדמונים נקראת Coellesiria "כאלעזיריא" (חול בראשית י' כ"ג). והבקעה הזאת מגעת עד עיר צור ושם קוראים "בקעא אלתחתאני" ר"ל בקעה התחתית ולצד צפון מגעת עד למחוז עיר חמס הנ"ל, ושני נחלים יוצאים מבקעה זאת א' יורד דרומה וא' צפונה כאשר אבאר לקמן בנחלי לבנון. והבקעה הנזכרת היא לפי דעתי לבוא חמת ר"ל הדרך אשר בו יגיע לארץ חמת. וזה שנמצא בפסוק [במדבר י"ג כ"א] עד רחוב לבוא חמת. ותכונת עיר רחוב היתה על שפת נחל "קסמיא" אשר אזכיר לקמן שנופל אצל צור בים הגדול, ומשם מושך העמק קצת לצד מזרח למחוז ליש (באניאס), והוא העמק אשר לבית רחוב וא"כ לבוא חמת הנזכר עם רחוב הוא בקעה התחתית, אכן לבוא חמת הנזכר כאן בגבול צפוֹן א"י אצל הר ההר הוא חלק צפוני בקעה הנזכרת לצפון עיר "בעל ביק" אשר אזכיר לקמן. צדדה. בתוך הבקעה הנזכרת מול (מזרח) עיר "טראבלוס" הנ"ל נמצאת עד היום עיר הנקראת בל"ע "אלג'דאדא". והוא לפי דעתי צדד ושם תוצאות הגבול לצד צפון ר"ל הנקודה הצפונית, וזפרון וחצר עינן הם בצד דרוֹמית מזרחית לצדד כאשר אזכיר לקמן. תרגום יב"ע מטוורוס אומניס תכוונון לכון מעלך לטברי ויהון
ל	מפקנוי דתחומא מן תרין צטרוי מכוונין לכדכור דבר זעמה ולכדכור דבר סניגורא ודווקניס ותרנגולה עד קיסרין מעלך לאבלס דקלקאי. ירושלמי לבוא חמת למעלי אנטוכייא. מתחילה אמרתי מעלך לטברי הוא טעות המעתיק וצ"ל טבני ר"ל דפני, כי אמרתי אולי כיון על מה שנזכר בפסוק [מ"ב כ"ג ל"ג] רבלה בארץ חמת ומבואר דפני של אנטוכיא 23 . אכן מאחר שמצאתי בדבריו שמות שהם במחוז ים
לא	כנרת אי אפשר לומר שכונתו על דפני כ"א על טבריא ממש והוא על דרך שדרשו חכז"ל (מגילה ה' ב') חמת רקת וכנרת זו טבריא, והלך בדרך דרוש חַמַת היא חֲמָת ואינו נכון. והנה לפי דעתי דרש צדדה על ב' אופנים : א' ר"ל צד וא"כ צדדה ר"ל ב' צדדים. ב' גם דרש מלשון מצודה מצד מבצר ולשון כדכר אינו מובן ולא מצאתיו בכל לשונות ארץ בני קדם ובני ארץ מבוא השמש, ומה "דבר זעמה ובר סניגורא" ? ולפי דעתי הוא ט"ס וצ"ל כרכא מלשון כרך כרכים (בצורות תרגום כריכין) ר"ל מבצר. וכונתו שהגבול מתפשט לב' צדדים צד א' מכוון כנגד כרכא דבר זעמה וצד א' מכוון כנגד כרכא דבר סניגורא. והנה טרחתי למצוא מקומות אלה ומצאתי בשמות מקומות עולי בבל שאזכיר לקמן כרכא רבה דבר סניגורא. ואכתוב במקומו שהוא חרבות מבצר "קאלאתּ אלסאני" לדרום צפת במחוז הנקרא "סאגורא" (כמו סניגורא), ולדרום צור בערך ג' שעות על שפת הים אצל "ראס אביאט" עד היום מבצר "קאלאתּ סעמאה" הוא דבר זעמה. "תרנגולה" (עיין מקומו), ולפי דעתי נקרא כן על שם אליל נרגול (הוא תרנגול) שהי' לבני כותיים. ואכתוב לקמן במקומו אי"ה שיש אומרים שכותיים יצאו ג"כ ממחוז צור וצידון. שהשומרנים אומרים שיצאו מצידונים (כן כתב היוסיפון) ואולי שבמקום ההוא היתה תמונת תרנגול, ועל שמו נקראת "תרנגולה". א"כ צ"ל ודיוקנוס דתרנגולה, ר"ל "תמונת תרנגול". "קיסרין" עיין מקומו. "אבלס רקלקאי", אבלס או אוולת פירשו כמו התחלה, בראשית. (בראשית ברא תיב"ע מן אולא, וכן הוא בל"ע "מן אואל" ר"ל
לב	מתחלה), וכונתו קיסרין שהוא בדרך לראש מחוז קלקאי, ואכתוב לקמן בהר הלבנון שיש שם עד היום מחוז א' הנקרא בל"ע "אלאקלאק" (למערב הר מאקמל), והוא לפי דעתי הנקרא בלשון חז"ל "קולקא" "קלקאי" (נגעים ריש פ"ו) כגריס הקלקי 24 . השם אלאקלאק בערבית הוראתו חסידה. ובל"ס נקרא כן ע"ש החסידות הרבות הנמצאות שם. וכל דברי התרגום הנזכר הם דוקא בדרך דרוש. ולכן קשה וכמעט א"א לדעת ולפרש חוט הגבול ע"פ המציאות על פי פרושו. ויצא הגבול זפרונה והיו תוצאותיו חצר עינן זה יהיה לכם גבול צפון : לצפון מזרחית עיר דמשק נמצא הר גבוה הנקרא בל"ע "ג'בל זפירא", והוא לפי דעתי על שם זפרון. ומצאתי ביחזקאל מ"ז י"ז חצר עינן גבול דמשק, מוכח שחצר עינן הי' במחוז דמשק. ולמערבית צפונית דמשק סמוך למעין פרפר (והוא פגה עיין במקומו) נמצא הר א' הנקרא בל"ע "חוס עינא". וסמוך לו עיר הנקראת בל"ע "דיר ענאן" (וחצור בל"ע "דיר" ר"ל דירה), וזה בלתי ספק חצר עינן. ועיר הנזכרת סמוכה למעין הנזכר והוא עובר על פני העיר ור"ל עיר המעין. (והוא הנהר הנזכר מכזיב ועד הנהר כמו שכתבתי לעיל). והנה מוכח שזפרון וחצר עינן הם לדרום צדד, וכולם בחוט גבול הצפון הם כ"א צדד צפון צפונה וחוט הגבול מושך מצדד דרומה ומתפשט ומתרחב לצד מזרח ושם זפרון ואח"כ מושך קצת למערב ובנטיה דרומה ושם חצר עינן. יב"ע : ויפוק תחומא לקרן זכותא ולגבתא דחטמונא ויהון מפקנוי לבירא דבית סכל ולמציעות דרתא רבתא דממצעא בין טירת עינוותא לבין דמשק וגו'.
לג	לפי דעתי כונת המתרגם לכלל בזה גם גבול עתידות הנאמרים ע"י יחזקאל (מ"ז ט"ז) ושם נאמר חמת ברותה סברים אשר בין גבול דמשק ובין גבול חמת חצר התיכון אשר אל גבול חורן עכ"ל. ונראה לי סברים הוא זפרון והנה הוא בין דמשק ובין חמת הוא חצר התיכון. ויב"ע (האמתי) תרגם שם ברכת עגבאי. ואולי על זה מרמז תרגום הנ"ל "ולגבתא" (כמו עגבתא כי ע' נחלף בגעי"ן). ומה שאמר דרתא רבתא דממצעא הוא חצור (הגדול) התיכון הנזכר ביחזקאל שהוא בין טירת עינוותא (חצר עינן) ובין דמשק. ברותה לפי תרגומו היא ביריא ר"ל בארות והכוונה בירותי הנזכר בפ' תולדות בני נח. בית סכל נזכר בשמות ערי תחום עולי בבל אשר אבאר לקמן במקומו. וכל דברי התרגום הם בדרך דרוש ומי יבין ומי יבאר בדרך המציאות. והתאויתם לכם לגבול קדמה מחצר עינן שפמה : שפם הוא דן ליש באניאס (ולא שדן או ליש היא באניאס ממש כ"א ליש או דן למערב באניאס ד' מיל (שעה וחצי) כן כתב היוסיפון) עד היום בל"ע באניאס (עיין מקומו). יב"ע ותכוונון לכון תחומי מערבא וגו' וכן לקמן לימא דגינוסר מן מערבא צ"ל מדינחא. וירד הגבול משפם הרבלה מקדם לעין וירד הגבול ומחה על כתף ים כנרת קדמה : יב"ע מן אפמייא לדפני. וכן מצאתי בתרגום רבינו סעה"ג שתרגום הרבלה "אלדפני". וכבר כתבתי לעיל שדפני הוא אצל אנטיוכיא וכמו שמצאנו בסוף ספר מלכים [כ"ה כ"א] וירמיהו [ל"ט ה'] במעשה צדקיהו המלך שהוליכהו מלך בבל רבלתה בארץ חמת. ובש"ס ובמדרשים במעשה זה נזכר בכל פעם לטפני של אנטיוכיא. ואיך אפשר לתרגם כן רבלה שהוא לדרום באניאס ולא נודע לנו כ"א טפני של אנטיוכיא ? וזמן הרבה טרחתי על הדבר הזה וחפשתי ביוסיפון לרומיים ומצאתי בספרו בחלק קדמוניות י"ד כ"ג וכ"ז וגם י"ז ב' וגם בספרו מלחמת היהודים א' י' שהזכיר עיר דפני במחוז ים סמכי (עיין מקומו). וחקרתי הרבה אם לא נמצא עד
לד	היום זכרונו בארץ. ושמעתי שערביים שיושבים על שפת ים הנזכר בצד מערבי נקראים ערב דופני, ודרשתי על שם זה ואין מגיד לי כ"א כך מקובל אצלם, ואני ידעתי שהוא על שם העיר דפני שהיתה תכונתה שם בימי קדם. והנה מוכח ששתי מקומות נקראים רבלה ושניהם מתורגמים דפני, לכן בכל מקום שכונת הפסוק על רבלה של אנטיוכיא נזכר בכל פעם רבלה בארץ חמת להוציא שאינו רבלה בארץ ישראל. מקדם לעין. מצאתי ביוסיפון שבין קדש בהר נפתלי ובין ים סמכי היתה עיר ששמה בירי ושם מעין גדול. והנה מוכח שדפני בצד מזרח העין הזה ושם הלך חוט הגבול וזה מקדם לעין. וכעת נמצא מעין א' בין קדש ובין הים הנ"ל ונקרא בל"ע "עין אלמאלאחא", לפי דעתי הוא עין הנזכר. יב"ע ויחות תחומא למערת סגיאס ט"ס וצ"ל בניאס והוא מערת פמיאס הנקרא ג"כ בניאס ושם יוצא הירדן כאשר אבאר במקומו. אבלו דמוכו ט"ס וצ"ל דמעכה כנזכר בשמואל ב' ך' [ט"ו] באבלה [בית] המעכה (עיין במקומו). סמוך לגניסר כרך מלכותהון דאמוראי וגו' כל זה הוסיף בדרך דרוש להכניס גם כל עבר הירדן המזרחי בתוך גבולי א"י. וירד הגבול הירדנה וגו' : בתרגום הירושלמי תרין שבטיא ופלגות שבטא וגו' לטור תלגא ולחומתא דלבנן . ר"ל הר חרמון הנקרא הר שלג ולחמת שהוא במחוז הר לבנון. ובאמת מגיע הלבנון עד סמוך למחוז חמס (חמץ) והוא בארץ חמת, ומטור תלגא וגו' לחובא דימין (צ"ל די מן) צפון עיינותא דדמשק וגו' לדיוקינוס טור תלגא (צ"ל תרנגלא) דקיסרין די מן מדנח מערב דן (צ"ל מערת דן) [וכו'] בתרא כל טרכון זמרא בית מלכותו דסיחון ובית מלכותו דעוג מלכות דמתנן נפיק לרפיח ולשוקמזיי עד מטי ספר ימא דמלחא עכ"ל. טרכון אכתוב במקומו אי"ה שהוא חבל ארגוב. ובמקומות תחום עו"ב
לה	נזכר תרכונה דמתחם לבצרה. ובתוספתא דשביעית הגירסא תרכונה דזימרא (ובספרי הגרסא תרכונה דנימרה) ומוכח שמחוז ההוא נקרא ג"כ תרכונא דזימרא. (ואולי הוא מלכי זימרי ירמיה כ"ה כ"ה וכן בראשית כ"ה ב' זמרן). רפיח הוא תרגום חצור וכן תרגם רבסה"ג חצור. ואולי כונתו על מחוז חצור הנזכר בירמיה מ"ט כ"ח לקדר ולממלכות חצור וגו' בארץ בני קדם (עיין קדר). ובדרך דמשק למזרח ים כנרת בערך מהלך יום א' לצפון מערבית אדרעי (דראא) עד היום כפר שיקמוזכי והוא בלתי ספק שוקמזיי הנ"ל. וכבר כתבתי שתרגומו בדרך דרוש וכולל ג"כ כל עבר הירדן המזרחי וגם חלק סוריא שכבש דוד המלך וקצת גבולי עתידות לכן לא נודע לצייר ציור גבולים אלה ע"פ תרגומו. ואין המקרא יוצא מפשוטו והדרוּש ידרש. והנה יש להגיה 25 בתרגום הנ"ל מעלך לטבריא (טבני) לכרכא דבר זעמה ולכרכא דבר סניגורא ודיוקיניס דתרנגולא דקיסרין, למערת בניאס וממערת בניאס אבל דמעכה. ובירושלמי יש להגיה מדינחא מדירת עיינותא לימא דגינוסר מן מדינחא די מן צפון עיינותא תורנגלא דקיסריון מערת דן נפק וגו'. והנה חוט גבול המזרחי הוא הירדן. חוט גבול הדרומי אחר שפנה מעט לצד מזרחית דרומית ים המלח דהיינו צוער ועקרבים פנה לצד מערב דרך ואדי געאן ואלבירעין ואלואדי אלקיסיימי ואל ואדי אלעריש. גבול מערבי הוא ים הגדול. גבול הצפוני מים הגדול דרך "ראס אלשאקקא" ו"ג'בּל נוריא". ופנה מזרחה דרך בקעת לבנון לעיר "שְדֶדֶה" ומשם נוטה מעט מזרחית דרומית להר זפירא ומשם לעיר דיר ענאן ומשם דרומה לעיר באניאס ומשם על שפת ים סמכי עד שהגיע לירדן. זאת הארץ אשר צוה ה' לנחל את בני ישראל. אכן מצאנו שכבש יהושע דוקא עד בעל גד בבקעת הלבנון תחת הר חרמון,
לו	(ולקמן אבאר שבעל גד הוא באניאס). אכן כל הארץ הגבלי והר הלבנון נשאר בלא כבוש. ואף שאמר ה' ליהושע אנכי אורישם מפני בני ישראל רק הפלה לישראל בנחלה כאשר צותיך (יהושע י"ג ו') לא מצאנו שנכבש הארץ הצפוני הזה מאחד השבטים. ולפי דעתי לא הפיל יהושע גורל לשבטים כ"א בארץ אשר כבר נכבש על ידו אבל לא במה שיש עוד לכבוש 26 , דהיינו עד מחוז צידון ודן. אכן מחבל צידון עד הר ההר והוא כל הר הלבנון ומול הלבנון וארץ הגבלי ומחוז חול ("כהאלעזיריא") וכדומה עד זפרון וחצר עינן לא נכבש על ידו. ועם כל זה בכלל א"י הוא כבוש עולי מצרים (וכן אמרינן במסכת חולין דף ס' ע"ב תנא שניר ושריון מהרי א"י הם) ותחום זה אינו תלוי בכבוש ובחזקה כמו שכתבתי כבר. והנה לקמן אזכיר שכל ערי אשר ונפתלי אינם צפוניים ממחוז צידון. והעיר צידון וקנה וצרפת הם נקודות הצפוניות בצד המערב בחבל ים הגדול. ולצד מזרח הי' ליש דן נקודה הצפונית. וכן מוכח מן ל"א מלכים שהמלך הצפון הוא מלך חצור ומלך קדש בהר נפתלי, ומוכח שלא כבשו (הרבה) לצפון קדש, וזמן הרבה לא ישבו שם ישראל. ראי' לדבר כשמנה דוד המלך מספר בני ישראל ע"י יואב וסבב כל הארץ לא הלך כ"א עד דן ועד צידון. ומוכח שלצפון חבל ההוא לא ישבו בני ישראל
לז	בזמן ההוא. ולאחר זמן התפשטו והגיעו עד הר ההר. ומה מאוד פלאים בעיני דברי בעל "כפתור ופרח" בפרק י"א 27 [*] שמרחיב גבול א"י עד מאוד וכתב שהר ההר (טור אמנה) הוא לצפון לודקיא כחצי יום ועד ההר הזה לקחו השבטים נחלתם. ונדמה לו שמצא שם ערי אשר כמו רחוב עמה חלבה (ולא שמצא שמות אלה כ"א הוא רוצה לפרש שמות הכפרים שם על שמות אלה). ולפי דעתי שגה ברואה, כי לפי תכונה זאת לקח אשר חלק בארץ יותר ממה שלקחו כל ט' השבטים. כי מעכו עיר אשר (שופטים א' ל"א אשר לא הוריש את יושבי עכו) עד ההר ההוא יותר ממה שיש מעכו עד נחל מצרים ועד קצה דרומית ים המלח וים כנרת, ולמה יחלק כן הלא לרב תרבו את נחלתו ולמעט תמעיט את נחלתו ? אלא כמו שאמרתי שט' המטות וחצי לקחו נחלתם דוקא בארץ אשר נכבש ע"י יהושע והוא עד חבל צידון ודן. וכמעט רוב ערי אשר ונפתלי נודעים עד היום בארץ ותכונתם לדרום חבל צידון (ולא שהם במחוז "לודקיא" ו"חלב" (אלעפפא) כמו שכתב בעל כפו"פ), ואי אפשר למצוא אותם לצפון צידון ודן. אף שכל חבל ההוא עד הר ההר (לדרום "טראבלוס אלשאם") הוא בכלל תחום הארץ בפרשת א"מ תחום עולי מצרים כמו שכתבתי פעמים ושלוש. גם נמצאים לדרום הר ההר (לפי סברת הכפו"פ שהוא לצפון לודקיא) ערים שנזכרים בדברי חכז"ל שהם ערי סוריא כמו לודקיא מבואר בפסקתא רבתי פ' כ"ג שלודקיא בכלל סוריא וגם בשבת קי"ט ע"א מוכח שעיר לודקיא אינו בכלל א"י כ"א בכלל שאר ארצות. וכן נמצא שם עד היום עיר אפמיא, ומבואר בסוף מסכת חלה שאפמיא בכלל סוריא 28 . ושאר מקומות אשר אזכיר במקומם אי"ה.
לח	וא"כ לפי דבריו נמצאים ערי סוריא בחלק אשר, וזה ודאי מן הנמנע, אלא מוכח שהר ההר לדרום לודקיא ואפמיא וכו'. ולפי דברי בעז"ה הכל יבוא אל נכון. חוט הגבול הצפוני הולך מהר ההר שהוא לדרום "טראבלוס" מזרחה ל"שְדֶדֶה" וכו', וכל מה שהוא לצפון חוט הזה הוא בכלל סוריא כאשר אבאר בסמוך, ובאמת שם אפמיא חמה חמס לודקיא וכו'. ומאחר שזכינו לדעת תחומי הארץ ע"פ פרשה הנזכרת והם נקראים תחום עולי מצרים, אבאר עתה בעז"ה ארץ סוריא והוא שם הכולל על כל המדינות שכבש דוד המלך והוא ממוצע בין א"י ובין חו"ל כמו שכתבתי לעיל. ארם. הוא שם הכולל. ובפרט נמצא : א' ארם נהרים, ב' ארם דמשק, ג' ארם צובה, ד' ארם בית רחוב, ה' ארם בית מעכה. א' א ר ם נ ה ר י ם (בראשית כ"ד י') הוא בחלק שבעבר הנהר נהר פרת בינו ובין נהר חדקל, לכן שמו נהרים על שם ב' נהרות אלה. ובלשון העמים נקרא מעזאפאטאמיא והוא בלשון היונים בין הנהרות (בראשית רבה פרשת ל"א מאספיטמיא וחברותיה), וכן נקרא פדן ארם ר"ל שדה ארם. ובלשון ערבי נקרא "אַלְג'זִירָה" ר"ל האי לפי שהוא בין הנהרות הנזכרים. וכן קוראים בְּלַד (מחוז) דיארבקאר (והוא דוקא חלק הצפוני שבין פרת וחדקל כי הדרומי הוא ארץ בבל) ושם עד היום עיר אור (אורפא) עיר מולדת אברהם ומראים שם מקום הכבשן שהושלך בו אברהם, ומקומות אחרים אזכיר לקמן בפרק תולדות בני נח. ב' א ר ם דמשק הוא מחוז עיר דמשק הנקרא בל"ע "בלד אלשאם" (על שם שם בן נח שישב במדינה ההיא). גם קוראים אלעוץ (עיין בשן). מעיר דמשק אדבר במקום אחר. ג' א ר ם צובא (שמואל ב' י' ח') (ובתנ"ך ערבי מתרגם מלך צובה נציבין, ואינו נכון כי לא הגיע ארץ צובה עד נציבין
לט	שהוא בעבר נהר פרת כאשר אזכיר במקומו) 29 הוא למערב נהר פרת עד סמוך לים הגדול וכולל כל ארץ חמת. וכן נזכר דבהי"א י"ח ג' ויך דוד את הדרעזר מלך צובה חמתה וגו' (ותרגם רב יוסף בחמת ר"ל בארץ חמת). וכן מצאנו חמת צובה ומוכח שארם צובה היה בכלל ארץ חמת, אע"פ שהיה תועי מלך חמת, כי ארץ חמת ארץ גדולה ורחבת ידים. וכעת קוראין בל"ע חַזַז וכולל כל חבל ארץ חמה וחמס לודקיא אנטוכיא. ועיר חלב (אלעפפא) נקראת עד היום בלשון העם ארם צובה לפי שמקובל אצלם שהיתה מטרפולין של ארץ ארם צובה. והמבצר ובית הכנסת הגדולה שבתוך העיר הוא בנין מזמן דוד המלך ויואב שר צבאו. גם העיר תדמור במדבר (אשר אבאר לקמן) היתה במחוז ארם צובה. וכן לצפון מערבית עיר חמה בערך ד' שעה עיר "פאמיא" היא עיר אפמיא הנזכרת בסוף מסכת חלה ונקראת עיר סוריא. שלשה אלה ר"ל ארם נהרים דמשק צובה היו מחוץ לגבול ותחום הארץ כי הם לצפון הר ההר ולמזרח זפרון וחצר עינן. אכן ארם בית רחוב וארם בית מעכה הם בתוך תחום א"י ר"ל שהם לדרום הר ההר וגו', וא"כ בכלל א"י נחשבים ואינם בכלל סוריא. ולפי דעתי הוא הטעם שלא חשב הרמב"ם בכלל סוריא לא ארם בית רחוב ולא ארם בית מעכה כ"א ארם נהרים וארם צובה ודמשק ואחלב וכו' ע"ש. ד' א ר ם בית רחוב (שמואל ב' י' ו') המחוז הזה הוא בקצה הר הלבנון ובעמק הלבנון (לבא חמת) "כאלעזיריא" (חול) ושם המבצר החרב "בעל ביק וזאהלע" אשר אבאר במקומם. וארם הנזכר הגיע עד סמוך לדן או ליש, וסמוך למחוז צור ב"ואדי חאסמייא" אשר אבאר לקמן וכעת שם מושב האומה דורזי (דרוזען).
מ	ה' א ר ם מעכה (דבהי"א י"ט ו') הוא סמוך לארם בית רחוב דהיינו למזרח דרומית לו. והרי השלג הוא החרמון (אשר אבאר לקמן במקומו) ועיר חספיא הם במחוז ההוא. וגם עיר אבל בית מעכה היא בארם הנזכר, ומחוז זה מתפשט לצד מזרח לגבול טרכון Trachonites הוא חבל ארגב בעבר הירדן המזרחי כאשר אאריך אי"ה במקומו. וזה לשון הרמב"ם מהלכות תרומות פ"א ה"ט איזהו סוריא מארץ ישראל ולמטה כנגד ארם נהרים וארם צובה כל יד פרת עד בבל כגון דמשק ואחלב (היא אלעפפא) וחרן ומגבב וכיוצא בהן עד שנער וצהר ה"ה בסוריא עכ"ל. על שני שמות מגבב וצהר דרשתי וטרחתי הרבה לדעת תכונתם ולא מצאתי בשום מקום זכר מגבב כ"א בירושלמי קדושין פ"ד [ה"א] וכן בבראשית רבה פרשה ל"ז ששם נזכר עילם וגובבי לענין יחוס (עיין שם). ומוכח שתכונתה במחוז עבר הנהר אצל חדקל 30 [*] . וצהר תכונתה לצד צפון עיר סלכה בערך מהלך יום א'. וכעת היא כפר קטן הנקרא "אלצאהארא" (וביוסיפון קדמוניות י"ג ט"ו ד' נקראת ג"כ צאהרא) וחרבותיו בערך פרסא בהקיפם והיא היתה בימי קדם עיר גדולה ומפורסמת, וכעת יושביה בערך שני מאות, ובלתי ספק היא צהר שהזכיר הרמב"ם. ותכונתה היא במחוז הרי חורן (עיין במקומו). ~~~~~~~~~~~~~~ ממשיך הערות: 17. [עמ' כג-1) ] ואמת אגיד שאני נבוך מעט בתכונת צוער כי בירמיהו (מ"ח ל"ד) נזכר צוער בכלל ערי מואב ומוכח שתכונת עיר צוער סמוך לארץ מואב שהוא בחלק דרומית (דרומ"ז) ים המלח. ובאמת בשפתו דרומ"ז נמצא כפר א' שיושביו ערביים הנקרא "צאפיא" ואומרים שהוא צוער. לכן כמעט יעלה על דעתי לומר שהיו ב' מקומות ששמותיהם צוער, כ"א צוער הנזכר במעשה לוט אין ספק שהוא הכפר "צוארי" הנ"ל. 18. [עמ' כד-1) ] הנה הקרה ה' לפני תרגום רבינו סעדיה הגאון הנדפס בקושטא שנת ש"ו באותיות אשורית ובצדו גם תרגום הפרסי מר' יעקב בר יוסף טאווס. אכן יש בו טעויות הרבה ולפעמים חסרים כמה תיבות כדרך כל הספרים הנדפסים מאנשים שלא ידעו הלשון ההוא (כי בקושטא מדברים לשון "טורקי" ולא לשון "ערבי"). והקרה ה' גם לפני תנ"ך ישן בלשון ובאותיות ערב (ולא ידעתי מקום הדפוס) וראיתי שתרגום על התורה הוא פירוש היקר של רבסעה"ג הנ"ל והוא מדוקדק יותר ויותר מחומש הנ"ל הנדפס בקושטא. אכן לפי הנראה מוכח שהועתק מכתב אשורי והמעתיק לא ידע הלשון והחליף פעמים הרבה ד' בר' הדומים בכתב אשורי אבל לא בכתב ערבי. דרך משל גלעד מתרגם הגאון לפעמים גדש (בג' רפה) (וכן הוא במדרש שמואל פרשה ל' ויבא הגלעדה גדש) וכן קוראין עד היום בלשון ערבי המדוקדק הר גלעד "ג'בל גדש". ובתנ"ך הנ"ל מצאתי בכל פעם גרש בר'. [ראיה לסתור, והגירסא הזאת נכונה ועד היום קוראים המקום הזה "גרש" (בר' ולא בד'). וגם בתרגום רסעה"ג כת"י ישן מתימן שלפנינו וגם בהנדפס פעה"ק ירושלם, ובפאריז בשנת תרנ"ג (ע"פ כתבי יד שונים) הגרסא "גרש". וכן בכפתור ופרח פרק י"א (תוצאתנו עמוד ש"ט) מתורגם גלעד גרש, וגם במדרש שמואל פרשה ל' צ"ל גרש בר' כמו שהגרסא שם בפ' ל"ב. והרר"ש בובער בהערותיו לפרשה ל' מעיר על החלוף הזה שבשתי הפרשיות, ואומר כי לא נודעה עיר באחד משני השמות האלו, אולם באמת העיר גרש נודעה עד היום בעבר הירדן המזרחי רחוקה כח' שעות מסאלט. (העורך) ]. אולם תרגום נביאים וכתובים לא ידעתי שם המחבר. הגם שיש מיחסים להגאון הנ"ל גם תרגום נביאים וכתובים (אף שלא זכינו כ"א תרגומו על דניאל) אכן מצאתי לפעמים בתרגום התנ"ך הנזכר דברים זרים עד מאוד עד שאי אפשר ליחסו לגאון הנ"ל, עם כל זה נמצא בו לפעמים דברים יקרי הערך בשמות המדינות והערים וכו'. וזה שאני קוראו לקמן תנ"ך ערבי, והחומש או ה' חומשי תורה של התנ"ך הנזכר אני קוראו בשם תרגום רבסעה"ג. וז"ל ר' פתחיה בספרו דף ג' ע"א ובארץ בבל לומדים פירוש רבסה"ג שעשה מכל הקריאה עכ"ל מוכח שתרגם כל תנ"ך. 19. [עמ' כו-*) ] מלה ערבית והוראתה "נחל". 20. [עמ' כז-1) ] אכן השיחור הוא הנילוס. ולפ"ד נקרא שיחור ע"ש שיורד מהרי כוש שיושביהם שחורים. 21. [עמ' כז-*) ] ר"ל גם את הר ההר שבו מת אהרן שהיא על גבול ארץ אדום תרגם ג"כ בשם זה. 22. [עמ' כח-1) ] ואפשר שצ"ל שם "קפלדיא" בד' ולא בר' ואולי הוא טעות המעתיק או המדפיס שהחליף ר' בד' שבקל נחלף. 23. [עמ' ל-1) ] דפני היתה עיר בדרומית אנטוכיא בערך ג' שעות ושם הי' יער, ובספרי דה"י למלכי מזרחים נזכר שעצי היער ההוא הי' עצי ארן (לארבעער) הנקרא בלשון יון "דפנא" ועל שמו שם העיר דפני, עיין לקמן מ"ש בשם ארן. וכעת הוא כפר שמם וחרב הנקרא בל"ע "בית עלמא" (אולי על שם הנערה אליל אשר אזכיר), ושם היה בימי קדם בית אליל היונים לאליל נימפפי טאפנע (במסכת ר"ה ריש פרק ראוהו [כ"ו ב'] היו קוראין לכלה נינפי. וב"ר פ' ע"א נפתולי אלהים נינפה הי' לי לעשות לפני אחותי) כנודע בספרי הבלי יונים (מיטהאלגיע) ועל שמה נקראת העיר ההיא דפני ושם היה יער ובו בית מושב הקיץ של המלך נבוכדנצר, עיין לקמן רבלה בגבול הארץ, (ובפסיקתא רבתי פרשה ל"א נקרא דפנא של רבלתה). ואמת אגיד שנעלמה ממני כונת הירושלמי הענין זה והוא בירושלמי סנהדרין סוף פרק כל ישראל [ה"ו] וז"ל רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן לשלש גלויות גלו ישראל א' לפנים מנהר סמבטיון וא' לדפני של אנטוכיא וא' שירד עליהם הענן וכיסה אותם עכ"ל (וכן באיכה רבתי בפסוק היה ה' כאויב לדפני של אנטוכיא גלו) משמע שגלו לדפני של אנטוכיא, והלא סמוך לא"י הוא ובכלל סוריא נחשב ואיך נאמר עליה [דברים כ"ט כ"ז] וישליכם אל ארץ אחרת, וכן מצאנו שנודע להם אנטיוכיא ומצוים שם כמו שנזכר בפרק החולץ הנהו שצוית דאתו מן ארמאי לאנטוכיא ע"ש. והנה בבבלי סנהדרין דף צ"ד ע"א נזכר שסנחריב הגלה לי' שבטים (עיין רש"י) לארץ אפריקי ע"ש. ומצאתי בספרי חכמי העמים הראשונים שבמדינת אנאטאל במחוז פריגיא היתה בימים ההם עיר גדולה ושמה אנטיוכיא (ואינו אנטיוכיא שבארץ סוריא הנזכר לעיל) וכבר כתבתי במקומו שאפריקי תכונתו במדינת אנאטאל (עיין לקמן ריש פרק תולדות בני נח), ואולי על זה כיון הירושלמי מה שאמר וא' לדפני של אנטוכיא. אכן שם דפני לא מצאתי באנטיוכיא הצפוני הנזכר כ"א באנטיוכיא שבסוריא. 24. [עמ' לב-1) ] ואל תחליף קלקא או קולקא בשם קיליקיא הנזכר פעמים הרבה בבבלי ובירושלמי כי קיליקיא היא מדינה אחרת בארץ אנאטאל הנק' בלשונ' ציליצי"ע (ק' נחלף בצ' כמו קיסר ציסר) כמו שאכתוב במקומו. 25. [עמ' לה-*) ] ר"ל נוסח התרגומים לפי התקונים המובאים למעלה הוא. 26. [עמ' לו-1) ] ומה שכתב הרמב"ם פ"א מהלכות תרומות ה"ב וז"ל ומפני זה חלק יהושע ובית דינו כל א"י לשבטים אע"פ שלא נכבשה כדי שלא יהי' כיבוש יחיד כשיעלה כל שבט ושבט ויכבש חלקו עכ"ל, נראה לי שכונתו על הארץ שכיבש יהושע עד בעל גד וגו' כי גם בארץ ההיא נשאר הרבה שלא נכבש כמו שנזכר בספר שופטים א' ולא הוריש מנשה וגו' ואפרים לא הוריש וגו' זבולון לא הוריש וגו' אשר לא הוריש וגו' נפתלי לא הוריש וגו' ויאיצו האמרי את בני דן וגו'. אבל גם הוא מודה שארץ הגבלי והר הלבנון לא נחלק להם אף שהם בתוך גבולי א"י הנזכרים בפרשת א"מ. 27. [עמ' לז-*) ] תוצאתנו עמוד ר"נ. 28. [עמ' לז-1) ] בפירוש הרא"ש סוף מס' חלה נתחלף אפמיא באספמיא (הוא ארץ שפאניא) וצ"ע לישבו. 29. [עמ' לט-1) ] לפי דעתי הוא הנזכר בספר יהודית סימן ג' פסוק א' י"ב זיריא צאבאל מיסיפיטאמיא אפאמיא עכ"ל, ר"ל סוריא צובה וארם נהרים ואפמיא הנ"ל. 30. [עמ' מ-*) ] דברי הרמב"ם מובאים גם בכפתור ופרח פרק י"ג (בתוצאתנו עמוד של"ז) ובהנדפס הגירסא מגבנ' ובהכת"י שבאקספארד הגירסא "מבעג", וברמב"ם דפוסים חדשים "מגבת". וכבר הערונו שם כי לפ"ד צ"ל מגּ'בּגּ, והיא נודעת גם עד היום ועומדת בין אורפא (אור כשדים) ודיר בקיר. (העורך). ~~~~~~~~~~~~~~ ממשיך