|
ת"פ (כי לא אמרו הלשון כמו שאמרו במצרים (פסחים צ"ד ע"א) מצרים היה ת"פ על ת"פ) כ"א שהכונה שבכל א"י ובשטח ת"פ על ת"פ שסביבות הארץ נרגש הרעש. וכן ידוע ומפורסם הדבר שרעש גדול רח"ל נרגש במרחק רב ורעש שנת תקצ"ז בגליל לא תקפ"צ 53 [*] נרגש בכל ארץ אנאטאל ובכל ארץ המזרח (וכאלו נאמר נזדעזעה א"י עד ת"פ על ת"פ).
ומצאתי בתנחומא וכן ברבה פ' שלח לך וזה לשונם וישובו מתור הארץ והלא את מוצא שהלכו מן הדרום לצפון מ' יום ומ' יום היו מהלכין את כולה אלא גלוי וכו' ופרשו המפרשים שהלכו הכונה שהלוכו ר"ל מהלכו מן הדרום לצפון. א"כ משמע שמקדש ברנע עד רחוב לבוא חמת מהלך מ' יום כמו שפירש רש"י, אכן לשון זה אינו מדוקדק. ומצאתי בילקוט גרסא אחרת וכן צריך להיות והלא את מוֹצא שהלכו מן הדרום לצפון ולארבעים יום היו מהלכים את כולה וכו' ר"ל הלא הלכו כל שטח הארץ מנקודה הדרומית עד נקודה הצפונית (ובודאי גם לארכה כדרך מרגלי הארץ לחקור ולדרוש). וכמעט אי אפשר ללכת ולרגל ולשוב מקדש ברנע עד רחוב בזמן מועט במ' יום אלא גלוי וכו'. וא"כ לא יש שום ראיה מלשון הזה ששטח א"י ת"פ על ת"פ. ובפרט שאינה ע"פ המציאות המפורסמת.
וה' יודע ועד שכל כונתי לפרש דברי חכז"ל ע"פ האמת והמציאות להראות העמים והשרים כי כנים כל דברי חכז"ל ואין בם דבר שאין מוסכם ע"פ המציאות והאמת.
נשלם פרק א' גבולי ותחומי הארץ
ישובו אל ה' כל אפסי ארץ.
~~~~~~~~~~~~~~
הערות:
31. [עמ' מא-א) ] המחבר אחז בנוסחת הירושלמי מבלי שים לב להשנוים וההוספות שבהתוספתא והספרי, ומלבד שבירושלמי חסרים מלים רבים עוד נתערב בו הרבה סדר המקומות. והדבר הזה הביא את המחבר לטעיות והשערות רחוקות. והנה חוקרים רבים נסו את כחם בפתרון המאמר הקשה הזה, אך האחרון הכי נכבד הוא הרה"ח כמוהרצ"ה דר' הילדעסהיימער אשר אסף את כל הנוסחאות השונות במאמר מיוחד בשפת אשכנז (שכתב בסוף ההודעה השנתית של בית מדרש הרבנים בברלין בשנת 1885, ברלין 1886) ויבארן ויצרפן בעיון רב ובשקידה נמרצה, ומרבית באוריו טובים ומתקבלים אל הלב, והחפץ לרוות את צמאנו בבאור דברי רז"ל אלו לפרטיהם ידרשם בהמאמר הנז', ואנחנו נביא פה רק את השגותיו על הרב המחבר ובאוריו שאין ספק באמתתם. (העורך).
32. [עמ' מא-ב) ] בספרי ובתוספתא הגירסא "פרשת אשקלון" (ומלת חמת נמשכת למגדל שיד ובירושלמי נשמטה מלת אשקלון כנראה בטעות המעתיק) והכונה פרשת הדרכים או הסכיבה שלפני אשקלון, כי היא נשארה בחזקת טומאה. ולפי"ז ילך חוט הגבול המסומן פה ישר מדרומית מערבית לצד צפון סמוך לים.
33. [עמ' מא-ג) ] גרסת התוספתא "קצטרא" (תחנת הצבא) ויותר טוב לאחדו עם חִרְבֶּתּ גֶלִל הרחוק כשלשה פרסאות לצפון צפון- מזרח מהכפר "זוניתא" אשר נזכיר לקמן, רק בירושלמי נתערב הסדר כאמור.
34. [עמ' מב-א) ] יותר נכון שכונו בהשם הזה להכפר אלכַּבִּירֶה העומד בהדרך ההולכת מעכו לצור.
35. [עמ' מב-ב) ] לפי מהלך חוט הגבול יותר נכון לאחד את בית זניתה עם המקום הנקרא היום חִרְבֶּתּ זוּנִיתַּא הרחוק כמהלך פרסא לצפון הכפר אלכבירא הנזכר.
36. [עמ' מב-ג) ] בספרי ובתוספתא הגירסא "קובעיא דעייתא", ונראה כי בירושלמי נשמטה המלה "דעייתא") והכוונה : הסלעים והפסגות של העיר עייתא, ואתה נוכל לאחד עם המקום הנקרא כעת "עייתא אסאוב". ולדעתנו עייתא זאת היא העיר עייתה שבה הי' משמר של כהנים בימי הבית השני לדברת הקליר בקינתו איכה ישבה חבצלת השרון : "ונעה משתלו כהן עייתה לו".
37. [עמ' מב-ד) ] בירושלמי דפוס וויניציא הגרסא "מלתא דכיר" וגם בספרי ותוספתא הגרסא "ומלתא דכיר", ולפי"ז אי אפשר עוד לאחדו עם הכפר ביריא הסמוך לצפת (מלבד מה שהגבול הזה רחוק הרבה מהגבולים הנזכרים לפניו) ולכן צודקת גם בזה השערת בעל המאמר הנזכר לאחדו עם "חִרְבֶּת אלכּורא" הרחוק כפרסא וחצי מעייתא הנזכר לפניו.
38. [עמ' מב-ה) ] לפי השערת דר' הילדסהיימער כונו בו את הכפר "תִבנין" הסמוך לצפת ונודע בכל ספרי רושמי הקברים ע"י קברו של שמגר בן ענת אשר המסרה תראה בסביבותיו. אך עוד נעיר בסוף הספר על המקום הזה ועוד מקומות מסופקים.
39. [עמ' מב-ו) ] לדעת בעל המאמר הנז' כונו על המערות של הכפר יתיר העומד בהדרך ההולכת מצפת לצור, אולם לפי"ז יסוב הגבול מתבנין שהוא בצפון, נגבה מערבה, וזה לא יתכן, לכן חפץ הרימ"פ בבקרתו להמאמר הנז' בהצבי שנה ב' גליון 46 לאחדו עם המקום "מנחורא" הנמצא במערב תבנין, ונקרא מנחורתא דיתיר להבדילו אפשר ממנחורתא אחרת.
40. [עמ' מג-א) ] סימן הגבול הזה אשר בנוסחת הירושלמי הוא החמשה עשר הביא את הרב המחבר לאחדו עם מי מגדו. ואחריו נמשכו עוד חכמים שונים, אולם בנוסחת הספרי והתוספתא הנהו הסימן החמשי מיד אחרי "שורא דעכו", והוא הנהו כמעט האחד אשר בשמו לא נעשה כל שנוי עד היום, ועד היום יש בקרבת עכו מעין חזק אשר יתפשט אח"כ לנהר ונקרא עין או נהר געתון, ומימיו הלכו בצנורות המים של עכו שנבנו מאת גזר פשה, ואצלו יש ג"כ חרבה הנקראת "חרבת געתון", ואין ספק כי על המעין והמקום הזה כונו חז"ל בשם מי געתון וגעתון עצמה.
41. [עמ' מג-ב) ] ביאור המחבר יפול מעצמו לפי באורינו לסמני הגבול הקודמים, והשערת הרצ"ה הידעסהיימר היא לקיים פה את נוסחת הספרי "מיספר" ומקום כזה הי' בצפון-מזרח גליל העליון, ושמו נמצא בתעודה ישנה של כנסית הנוצרים משנת 580-590 להמספר הנהוג..
42. [עמ' מג-ג) ] להמקום הזה לא נמצא עוד ביאור נכון גם בהמאמר הנזכר ואולי עוד נשוב לדבר עליו בסוף הספר.
43. [עמ' מג-ד) ] הבאור הראשון יותר נכן לפי מהלך חוט הגבול.
44. [עמ' מד-א) ] הבאור האחרון הוא הנכון.
45. [עמ' מד-ב) ] הבאור האחרון הוא הנכון ועיין בחלק גד.
46. [עמ' מד-ג) ] בתוספתא ובספרי הגרסא "בית סוכת" וכנראה היא היותר נכונה, ולפי"ז נוכל לאחד אותה עם עיר "סכות" הנזכרת בכה"ק בנחלת בני גד בקרבת נחל יבוק, עיין להלן במקומו.
47. [עמ' מה-א) ] לפי מהלך סמני הגבול הקדומים ובאוריהם האמתים לא רחוק הדבר כלל ונוכל לאחדו עם קנת שבכה"ק, ועל שמו הנכחי ותכונתו ראה להלן במקומו.
48. [עמ' מה-1) ] אבל בצרה לא החזיקו והוא חו"ל ממש כנזכר במסכת ע"ז דף נ"ח ע"ב ריש לקיש אקלע וכו' לבצרה וכן מוכח מירושלמי דמאי ריש פ"ב והא דבילה בבצרה ע"ש.
49. [עמ' מו-1) ] אולם אחר עיון אמרתי שאין ספק שדבר זה מקובל ליושבי הארץ שרמלה חו"ל וחלילה לומר שקר נחלו אבותינו אלא ודאי כן הדבר, וחקרתי הרבה על הדבר הזה. והנה במסכת גיטין הנזכר מוכח שכפר לודים מובלע בתחום א"י וזה ראיה ששם הולך חוט הגבול תחום א"י, ר"ל המפסיק בין תחום עו"מ ובין עו"ב. ומצאתי בירושלמי דמאי פ"ב רבי התיר בית גוברין (עיין מקומו) וכן מצאנו בסוף מסכת אהלות רבי ובית דינו נמנו על קני וטהרוהו שהיו נוהגים בו טומאה מספק עד שבא רבי. ולקמן במקומו אכתוב שעד היום למזרח לוד הכפר עין קני ואמת שהטעם הוא משום מדורות הגוים ובודאי שהוא דוקא במקומות שהם בתחום גבול עולי מצרים, כי בתחןם עו"ב לא היה ספק כ"א לצד צפון מעכו לכזיב כנודע. והנה לפי דעתי זה הדבר היה בכפר לודים שהוא לצפון לוד כשתי שעות וקוראים כפר לוביא (כן הי' בזמן כפו"פ), וא"כ סברא לומר שכל משך החבל מבית גוברין עד רמלה וכפר לודים ועין קני כל זה לא היה בתחום עו"ב. וא"כ לפי זה רמלה חו"ל ר"ל שאינו תחום עו"ב.
50. [עמ' מח-1) ] שם כגון אושא ושפרעם ולוז וכו' צ"ל ולוד, ומה שהזכיר נוב וטבריא לא ידעתי מנ"ל נוב שלא מצאנו בשום מקום בש"ס שהיו יושבים ב"י בזמן הבית. ומצאתי בתשובת מהריט"ץ סימן רי"ו שהעתיק לשון הרמב"ם הנזכר ולא הביא נוב, ולפי דעתי הוא טעות הסופר טב של תיבת טבריא נראה לו שהוא נוב וכתב נוב וטבריא.
51. [עמ' מט-1) ] ובזה מתורץ תמיהת הרדב"ז בספרו יקר תפארת על הרמב"ם למה תקנו חכז"ל דוקא בארץ עמון ומואב להפריש תרומ"ע ולא בארץ אדום שהיא קרובה לא"י ? אלא הטעם כמו שכתבתי שלא היו יושבין שם מבני ישראל לפי שגויי הארץ (אדומיים ויונים) התפשטו שם עד סמוך לחברון ובית צור, וכל חבל הארץ ההוא היו תחת יד הגוים לכן לא תקנו שם (ועל דרך זה תירץ ג"כ המחבר בעצמו).
52. [עמ' נה-1) ] בירושלמי תענית פ"ד ה"ח הובא מעשה זה ושם נאמר לא הספיקו להגיע למחצית החומה וכו' וקפץ מא"י ארבעים פרסאות עכ"ל. וזה מסכים עם דברי שכתבתי שע"פ המציאות שטח א"י בערך כ"ד וחצי פרסאות גרמני על כ"ד וחצי. והוא כמעט מכוון מ' פרסאות (על מ"פ) כל פרסא ד' מיל ומיל י"ח דקים.
ולפי דעתי לשון ת"פ על ת"פ אינו מדוקדק כ"א לשון בעלמא שדרכם לומר מספר כך כמו במצרים (פסחים צ"ד ע"א), וכן מסכת חולין נ"ט ע"ב כי הוא מרחיק ת"פ. גיטין ס"ח ע"ב פתקיה ת"פ. וכן ע"ז י"ז ע"ב, יומא ס"ט ע"ב אזל קליה ת"פ. בזוהר פנחס רל"ג ע"א שפרח נשרא דשלמה מלכא ת"פ בשעתא חדא.
א' פסחים צ"ה ע"א. ב' יומא ס"ט ע"ב. ג' מגילה ג' ע"א. ד' כתובות קי"א ע"א. ה' קדושין מ"ו ע"א. ו' גיטין ס"ח ע"ב. ז' בבא קמא פ"ב ע"ב. ח' סנהדרין צ"ה ע"ב. ט' עבודה זרה י"ז ע"ב. י' מנחות ס"ד ע"ב. י"א חולין נ"ט ע"ב : י"ב בראשית רבה לסדר ויגש פ' ל"ג. י"ג מכילתא סוף פרשה בשלח הביאו הילקוט איכה א' וכן הביאו הפייטן לפ' זכור. י"ד זוהר שמות י"ח ע"א. ט"ו זוהר פקודי ר"ס ע"א. ט"ז זוהר קדושים פ"ד ע"א. י"ז זוהר פנחס רל"ג ע"א.
53. [עמ' נו-*) ] ר"ת לא תקום פעמים צרה.
~~~~~~~~~~~~~~
| 
