הרב יהוסף שווארץ

עמוד בספר המודפס	הרי ועמקי הארץ. הר לבנון. לדרום עיר חמס מתחיל הר הנזכר ואצל "ראס אלשאקא" (הוא הר ההר) נכנס בים הגדול ומושך עד לדרום עיר צור עד "ראס אלנאקהורא" (בערך ד' שעות) ושם נכנס ההר משופע בים ועולים עליו כמו דרך הסולם (והוא סולמא דצור עיין במקומו). ראש הלבנון גבוה מאוד יותר מן י' אלף רגל עד שנראה במרחקים ליורדים דרך אניה בלב ים במחוז אי קפרוס במרחק ך' פרסאות. ורוב ימות השנה מכוסה בשלג ונראה לבן לכן שמו לבנון (ירמיה י"ח י"ד שלג לבנון). הנקודה הגבוה שבכל הר הלבנון היא "ג'בל מאקמל". לצפון נקודה זאת שהיא לדרום עיר 22 [*)] עדן יש כפר "בשירראי" שם יער ארזים וכעת נמצאים שם בערך 350 ארזים 23 [**)] לגדול שבהם יש בגזעו היקיפו בערך 40 רגל וגובהו 90 רגל. וכפי הנראה הם מכמה אלפים שנים. ויוצאים ויורדים מהר הלבנון מעינות ונהרות הרבה, כאשר אבאר לקמן. (וזה לשון התוספתא סוף מסכת אהלות עירות שבלבנון טהורות שסמוכין לים ולנהרות). למזרח הלבנון נמצאת בקעה גדולה הנקרא בלשון ערב אלבקעא ובעבר הבקעה זאת הלבנון המזרחי הנקרא מול לבנון (אנטי לבנון). בצד המזרח מגיע עד מחוז דמשק ושם יתמעט וישפיל מעט מעט. ובצד הצפון מגיע עד המדבר ועד מישור שבמחוז חמס ובצד הדרום מגיע עד מחוז דן או ליש. ועליו ב' ראשים גבוהים ג'בל שיך
עא	גם נקרא ג'בּל תּלג' (שלג תלגא) והוא הר חרמון וגובהו כמעט כערך מאקמל הנזכר והוא צפונית מזרחית לעיר חספיא. וראש הב' נקרא ג'בל חיי"ש והוא למזרח דן. והנה ב' הרים אלה הלבנון ומול לבנון הם נקראים בפסוק הר לבנון. כי (שיר השירים ז' ה') כמגדל הלבנון צופה פני דמשק הוא דוקא המול הלבנון שהוא המזרחי כי על המערבי אי אפשר לומר צופה פני דמשק. כי בהבקעה הרחבה והלבנון המזרחי מונעים לראות פני דמשק. וכן (יהושע י"ג ה') וכל הלבנון מזרח השמש ודאי הוא מול הלבנון לא הלבנון המערבי. חרמון דברים ג' ח' ונקח בעת ההיא את הארץ מיד שני מלכי האמרי אשר בעבר הירדן מנחל ארנון עד הר חרמון צידונים יקראו לחרמון שריון והאמורי יקראו לו שניר וגו' 24 [1)] . הנה מוכח שכונת הפסוק על ג'בל חייש הנזכר לעיל כי הוא לצפון מחוז גולן ושם ההר הזה כמו חומה גבוה לרדת מטה במחוז עיר "בּית אלג'אנא" (במעין ברדי הוא אמנה). אכן אין כונת הפסוק דוקא על ג'בל חייש בלבד כי פעמים הכונה בשם חרמון גם על הלבנון (המערבי) כמו שכתוב (שופטים ג' ג') והחוי יושב הר הלבנון מהר בעל חרמון עד לבא חמת. והנה מוכח שלפעמים כונת הפסוק חרמון על חלקי הרי מול הלבנון והלבנון המערבי 25 [2)] .
עב	נהרות הרי הלבנון ד' נהרות גדולות יורדים מהר הלבנון וממול הלבנון. לצד צפון יורד נהר אחד שלא מצאתי לו במקראי קדש ולא בדברי חכמינו זכרם לברכה והוא נהר גדול הנקרא בלשון ערב "אלעאזי". ודרשתי וחקרתי למה נקרא כן ? ואמרו לי על שם שהוא עז ומורד לפי שהולך מדרום לצפון שלא כדרך כל הנהרות (וזה לשון אבן עזרא פרשת וישב בפסוק וירד יהודה : הבא מפאת צפון של עולם לדרומו ; הוא יורד, ואנשי המחקר יבינו כי זה אמת עד כאן לשונו), וגם לפי שיורד בהמון גדול וכמעט לא הניח לעשות עליו גשרים כי הוא שוטפם. (במקומות שהם על שפתו נמצאים שם מבני עמינו כותבין בגט דיתבי על נהר מורד, והוא מלשון עז, עז פנים) ובעל המסעות רבי בנימין קוראו נחל יבוק אכן היא שגגה וטעות גדול. ובלשון העמים מימי קדם נקרא אָראָנטיס והוא יוצא לצפון עיר בעל ביק בערך 5 שעות מן ג'ורד דודוניא והוא אחו גדול הנקרא כן והוא יורד צפונה על פני עיר חמס ויורד בים חמס הנקרא גם ים קאדישא כמו שכתבתי לעיל ויורד על פני עיר חמה (היא חמת) ועל פני עיר פאמיא ויורד בעמק פאמיא הנקרא אלבאחירעא והוא היה ים פאמיא כמו שכתבתי, ועבר על פני עיר אנטיוכיא ולדרום לה נופל בים הגדול. גם יוצא לדרום עיר בעל ביק הנחל הנקרא בלשון ערב "ואדי חאסמיא" רוצה לומר נחל המחלק והמחתך ובלשון העמים בימי קדם נקרא לעאנטיס. ויורד דרומית מערבית עד מחוז בקעה התחתית והוא מחוז בית רחוב ונופל לצפון עיר צור בים הגדול. 26 [1)]
עג	גם אמנה ופרפר אשר כתבתי כבר יוצאים מהר הלבנון (ואלה הם ד' נהרות גדולות). לצפון מחוז קיזרואן לדרום מחוז הגבלי יורד נאהר אבּרהים הנקרא בימי קדם אדאָניס ונופל שם בים הגדול. לצפון ערקא (אשר אבאר במקומו) יורד הנחל הנקרא בלשון ערב אלעוד הנקרא בימי קדם עלייטהערוס (ועיין מה שכתבתי לקמן בשם גוברין. ואין כונת המדרש שם על עלייטרוס הנזכר לצפון ערקי כמו שאכתוב במקומו). גם נקרא בלשון ערב נהר אלכּבּיר רוצה לומר הגדול, ועמק נחל זה מפסיק בין הר הלבנון, רוצה לומר שם קצה הצפוני של הר הלבנון. והעמק זו מושך מחמה עד ים הגדול. לצפון עיר בירות יורד הנחל הנקרא בלשון ערב נהר אלכּלבּ (כלב) יש אומרים שנקרא כן על שם שישבו במחוז ההוא מבני העוים שעבדו את נבחז (מלכים ב' י"ז ל"א) שהוא כלב כמו שאמרו חכמינו זכרם לברכה בפרק ד' מיתות [סנהדרין ס"ג ב'] ונקרא נהר ההוא על שם אלילם. ובימי קדם נקרא נהר ההוא ליציאוס. בין בירות ובין צידון למערב עיר "דיר אלקאמר" כחצי שעה יורד הנהר הנקרא בלשון ערב "אלתאמור" גם נקרא "אלקאדי". ובימות הגשמים יצא משפתו עד שיתפשט לנחל שוטף ואי אפשר לעבור עליו והאורחים מוכרחים לעמוד לפעמים 6 או 8 ימים עד שיחזור לגבולו. גם נמצא לדרום צידון כשתי שעות נאהר צאביראני. ואזכיר שמות המחוזים ושמות מקומות בהר הלבנון אשר נמצאים במקראי קדש ובדברי חכמינו זכרם לברכה בבלי וירושלמי. ואל תאמר שאזכיר כל המקומות אשר נמצאים בהר הלבנון כי לא תכלית כונתי לכתוב ולחבר ספר סיפורי כי אם לדעת ולפרש כונת הפסוקים ודברי חכמינו זכרם לברכה, ולכן לא אזכיר כי אם שמות דברי קדש ואף שמעטים הם. ואחקור על בעל גד בבקעת הלבנון (יהושע י"א י"ז) בעל המון (שיר השירים ח' י"א) בעל חרמון (שופטים ג' ג'). כבר כתבתי שהלבנון יחלק לב' חלקים המזרחי והמערבי, וביניהם בקעה גדולה הנקראת גם בלשון ערב "אלבקעא" ובימי קדם בל"י (בלשון יון) נקראת "כאלעזיריא" (חול בראשית י' כ"ג).
עד	והיא מגעת בצד הדרום עד מחוז צור ושם נקראת בלשון ערב בקעת תּחתּאני רוצה לומר בקעה תחתית והיא בקעת הלבנון ולבוא חמת כמו שכתבתי כבר. והנה מצאנו במלחמת יהושע עם המלכים על מי מרום ויבואו עליו הכנעני ממזרח ומים וגו' והחוי תחת חרמון בארץ המצפה (יהושע י"א ג'). ולפי דעתי המחוז בעמק המזרחי של "ג'בל הייש" שזכרתי לעיל הנקרא "הייש שאקארא" ושם עד היום "תּל ג'וּבע" (גובע) ד' שעות לצפון "קאנייטרא" והוא מצפה כי גבע נקרא פעמים מצפה שהוא גבוה ומשם רואים למרחוק. והנה הכם יהושע וירדפם לצד מערבי עד צידון רבה ולצד המזרח עד בקעת המצפה הנזכרת 27 [1)] . ושם (פסוק ט"ז) ויקח יהושע את כל הארץ הזאת וגו' ועד בעל גד בבקעת הלבנון תחת הר חרמון וגו' נראה שבעל גד הוא בין ב' נקודות הנזכרות לעיל מחוז צידון ועמק "הייש שאקארא". ונראה לי שהוא דן ליש הנקרא כעת בניאס. וידוע שבמחוז ההוא היה מושב אליל יון הנקרא פאן כנודע מספרי הבלי היונים (מיטהאלאגיע) ומערת פמיס (בניאס נקראת כן על שם האליל הנזכר כמו שנמצא בכתב חרות על אבני המערה) ואין ספק שגם בימים ההם בזמן יהושע היה שם אליל אחר והוא בעל גד (מלשון העורכים לגד שולחן ישעיה ס"ה י"א) ובמחוז ההוא (לצד צפונית מערבית) תכונת עיר תרנגולה וגם שם היה מושב אליל תרנגול כמו שנזכר נרגל באנשי כות, ומחוז ההוא מוכן לבית אליל מימי קדם, גם בני דן העמידו שם את פסל מיכה, ירבעם העמיד שם עגלי הזהב. ומי יודע אם לא גם שם בעל המון (שהוא בעל גד) על שם "המון" "אמון" כנודע בספרים הנזכרים לעיל 28 [2)] .
עה	ומצאתי שבזמן מלחמת הנוצרים נקראת "בניאס"-"בעליאס" ואין ספק שנקרא כן על שם בעל גד שמו הראשון בזמן יהושע. מכל דברים אלה מוכח שבעל גד בבקעת הלבנון הוא "בניאס". ועל ידי חקירתי ודרישתי בעזרת ה' נודע לי שהר הלבנון נחלק כעת לששה עשר מחוזים ולא אזכיר כי אם ששמותם נזכרים בדברי חכמינו זכרם לברכה כמו שכתבתי כבר. ואכתוב כעת דוקא מעיר טראבלוס לצד דרום הכונה ממחוז הר ההר, אכן מה שהוא לצפון הר ההר אינו בכלל ארץ ישראל ואזכירו אם ירצה ה' לקמן בפרק תולדות בני נח. "טראבלוס אלשאם" (טריפאלי) והוא טרפליא הנזכר עזרא ד' ט' והיא נקראת בלשון הפסוק סין (בראשית י' י"ז) ומצינו בירושלמי (שבת פרק א' רשב"ל הורי באטרבוליס [היא טראבלוס]). וכן תרגום רב סעדיה הגאון ואת הסיני, טרבלוסיין ; ולצפון עיר הנזכרת במחוז "אלזאויע" עד היום כפר אחד הנקרא בלשון ערב אלסיני גם נקראת סינים (בתשובת מהריט"ץ סימן ל"ו). טראבלוס רחוקה מהים בערך חצי שעה ונחל אחד עובר בתוך העיר הנקרא בלשון ערב "אבואליא" (וכותבין בגט שם דיתבא על נהר מורד ולא ידעתי הכונה כי לנהר עזי (אראנטיס) קוראים מורד ונחל "אבואליא" ודאי אינו נהר עזי ואולי הטעם שגם "אבואליא" פונה צפונה כמו שכתבתי לעיל בנהר עזי) וכעת לא נמצאים שם מבני עמינו כי אם בערך שנים עשר משפחות בעלי בתים ויש להם בית הכנסת גדולה בנין חזק מימים קדמונים, ומוכח שהיה שם
עו	קהל גדול מבני עמינו. בזמן רבי בנימין בעל המסעות נחרב טראבלוס על ידי הרעש ונהרגו כמה יהודים. וכתב וזה לשונו בימים ההם הרעישה הארץ של "טריפולי" וכסה הרבה מן הגוים מן היהודים כי נפלו הבתים והחומות והיתה מפולת באותו זמן ובכל ארץ ישראל מתו יותר מעשרים אלף בני אדם בימים ההם עד כאן לשונו. וכן כתב רבי יוסף הכהן בדף כ"ב עמוד ב' וזה לשונו ויהי לתקופת השנה שנת 4932 ויהי רעש גדול בארץ המזרח וכו' ותפול טריפולי וימותו יושביה וגם "אנטיאוקיא" (אנטיוכא) נפלה כמעט כלה וכו' עד כאן לשונו. לדרום טראבלוס יש מחוז הנקרא "אלקורא" ושם כפר סביל ואולי הוא בית סבל הנזכר בתרגום יונתן בן עוזיאל בפרשת אלה מסעי וכן בירושלמי שביעית פרק ו' [הלכה א'] בתחום עולי בבל, אכן קשה וכמעט אי אפשר לומר שעד מקום ההוא החזיקו עולי בבל 29 [*)] . למזרח דרומית מחוז הנזכר יש מחוז אלדאניע ושם נמצאים הארזים שכתבתי לעיל. בין עיר טרבלוס ובין עיר ביבלוס (עיין בסמוך) נמצאה עיר באטרוס על שפת הים היא עיר באטרוס בארץ צידונים (פיניציא) שהזכיר יוסיפון בחלק קדמוניות ח' ז'. למערב ג'בּל מאקמיל אשר זכרתי לעיל שם מחוז "ארד (רוצה לומר חבל הארץ) אקלוק" והוא קלקאי שזכרתי לעיל בביאור תרגום יונתן בן עוזיאל אולס דקלקאי. לדרום מערבית מחוז הנזכר לעיל מחוז ג'בּל (גבל בג' דגושה) הוא ארץ הגבלי הנקרא בימי היונים ביבלוס. ולמזרח מחוז הנזכר על נהר אברהים הנזכר לעיל נמצאת עיר אפיקא והיא לפי דעתי עיר אפקה הנזכרת ביהושע י"ג ד' עיין שם. במחוז אלשאהאר נמצא הכפר "אמי" ואולי הוא שנזכר בירושלמי נדרים פרק ד' [הלכה ט'] ר"י מכפר אמי. וכן בירושלמי סוף יומא [פרק ח' הלכה ה'].
עז	במחוז אלשוף (שהוא מחוז עיר בירות) למזרח עיר מאר האנא מעין אחד הנקרא בלשון ערב "עין אחאב" ומימיו נופלים לנהר אברהים הנזכר לעיל. ולפי דעתי הוא באר אחאב הנזכר במסכת פרה פרק ח' משנה י"א באר אחאב ומערת פמייס כשרה. וכתב הברטנורה לא אתפרש היכן הוא והא קא משמע לן דמים חיים הם עד כאן לשונו. ובמחוז הנזכר לעיל נמצא כפר אחד הנקרא בּיוּתּאתּיר והוא לפי דעתי שיבוש הלשון והכונה על עיר ביותר הנשנה סוף מסכת חלה [משנה י'] נתאי איש תקוע הביא חלות ביותר ולא קבלו ממנו והטעם לפי שהוא בחלק שלא כבשו עולי בבל. ועיין בתוספות יום טוב שם שדחק את עצמו שסבר הוא בּיתּר הסמוך לירושלים- אצל מלחא - (בירושלמי ובספרים ישנים מצאתי ביותר ולא ביתר כמו שהוא בספרים שלנו). במחוז "אלג'ורד" עיר "בטחון" וידוע תדע שאינה בטח הנזכר בערי הדרעזר (שמואל ב' ח' ח') כאשר אבאר במקומו (עיר זאת נזכרת בתשובת מהריט"ץ סימן ל"ו). בבקעת הלבנון (בין לבנון המזרחי והמערבי) נמצאות עד היום חרבות עיר "בעל ביק" הנקראת בימי קדם "העליאפאליס" (בעל כינוי לשמש, בעעק מן בקעה ולכן נקרא Heliopolis ) (רוצה לומר עיר השמש) ונמצאים בהן אבנים 60 רגל ארכם 12 רחבם וכן עובים. ובנין זה נראה שהיה מפואר מכל בניני הארץ והוא מלאכת שלמה המלך ומבהיל עיני רואה עד שכמעט יאמר שמלאכה זאת אינה מלאכת גדר אנושי. והיא בעלת בלבנון הנזכר מלכים א' ט' י"ח י"ט. אכן לפי דברי יוסיפון קדמוניות פרק ח' חלק ב' תכונת עיר בעלת שבנה שלמה אינה רחוקה מעיר גזר על כן אולי היא עיר "בעל" בחלק דן (עיין מקומו) (ואין ספק אצלי שהוא מה שנזכר בסוף מסכת מעשרות שום בעל בכי, רוצה לומר שום שגדל במחוז בעל ביך (ביך בכ' דגושה) וי' ליחוס כמו ראובני שמעוני. והברטנורה כתב ולי נראה שום הגדל בהר הלבנון שכן בערבי קוראים ללבנון "בעל" עד כאן לשונו. ולא שמעתי מעולם שקוראין בלשון ערב ללבנון בעל כי אם שבודאי כונת המתניתין על "בעלביק" שהוא במחוז לבנון 30 [1)] , (ואולי הוא
עח	"עין בכי" הנזכר במסכת עבודה זרה דף י"א עמוד ב' וידוע ששם היה בית אליל לשמש ולכן שמה העליאפאליס רוצה לומר עיר השמש). בנין חזק זה החריב והרס טאמארלאן שעלה מארץ המזרח וכבש כל ארצות המזרח (כאשר אבאר אם ירצה ה' בחלק ב') בשנת 5162 (1402) מה שנשאר שלא הרס נחרב בשנת 5518 (1758) על ידי הרעש הגדול שהיה בבקעת הלבנון ובגליל כשאזכיר במקומו. לדרום בעל ביק בערך ו' שעה הכפר "ראבכא". ולפי דעתי הוא רבכה הנזכר שם אצל שום בעל בכי ובצל רכבה (בחילוף אותיות כדרכם בלשון ערבי). לדרום מזרחית בעל ביק בערך 9 שעות עיר "זאחלא" וגויי הארץ מראים שם קבר נח ועליו בנין. וכל אוהבי האמת לא יטה אזנו לדברי ההמון בענין זה, הלא יודעים קבר משה בעבר הירדן המערבי כמו שאכתוב במקום אחר. גם לדרום עיר חמס סמוך לים חמס מראים גם כן קבר משה וקוראים הכפר ההוא קבר משה, קבר איוב מראים בקושטא גם בעבר הירדן (עיין כפתור ופרח בפרק י"א [תוצאותינו עמוד ש"י]) גם בארץ ארמיניא. גם בארץ הודו על גבול ארץ פרס גם בארץ ארמיניא סמוך להר ג'ודי שעמדה עליו תיבת נח (עיין במקומו) מראים קבר נח 31 [1)] . הלבנון המזרחי בצד הצפון כמעט הוא כולו חרב ושמם. כי אם בצד הדרום יש בו ישוב. ואיני מזכיר כי אם מקומות אחדים כמו שכתבתי כבר לעיל. לדרום ג'בּל שיך הגבוה (הוא הר השלג והוא הר חרמון) יש מחוז אלחספיא ושם עיר חספיא הנזכרת בירושלמי דמאי פרק ב'
עט	הלכה א' נוב חספיא וכפר צמח. ולדרום עיר הנזכרת ירד נחל חספיא בלשון ערב קורוני (עיין ירדן) דרומה למחוז דן ומתערב עם נחל דן ועם הירדן. מעבר נחל זה לצד מערב כפר אביל הוא אבל בית המעכה והוא לצפון ים סמכי בערך 5 שעות. וסמוך לאבל הכפר "אבל אלקמח" גם "אבל אלקרום" (ואינו אבל כרמים הנזכר שופטים י"א ל"ג כי זה בארץ גלעד לצד עמון) ומבני עמינו יושבי עיר חספיא מוליכים מתיהם לכפר "אבל אלקרום" שבעבר הנחל כי מקובל אצלם שנחל חספיא הוא תחום ארץ ישראל וכונתם תחום עולי בבל כשהארכתי כבר לעיל. לצפון "אבל קמח" ולדרום "אביל" (בית המעכה) הכפר צרדה ושם קבר יוסי איש צרדה, גם קוראים כפר זה "כפר חמאס". וסמוך להכפר הנזכר כפר ברתותא וכעת חרב ושם קבר ר"א איש ברתותא. ואולי היא עיר ברותי שהזכיר יוסיפון שזכרתי לעיל. יושבי הר הלבנון ומול הלבנון הם רובם מאמונת "דורסי" 32 [1)] (והיהודים קוראים אותם פלשתים אולי מקובל אצלם שהם מפלשתים) והם תחת מושל אחד היושב בעיר "דיר אלקאמר" שהיא למזרחית צפונית צור בערך 8 שעות. וקוראים אותו "אמיר אבשיר" 33 [*)] ואמונתם שיתוף מאמונת הישמעאלים והנצרים 34 [**)] והם שטופים בזמה ואינם מגודרים בעריות. מלאכתם מלאכת המשי ויש מהם גם עובדי אדמה ובפרט היין שבמחוזם טוב מאוד. וגם נמצא שם גם צמר גפן. גם ביושבי הר הלבנון מאמונת הנצרים הנקראים "מאראניטי" והפאטריארך אשר להם יושב בבית תפלה בעיר "קאנאבין" במחוז "אלדאניא" והם תחת ממשלת "האמיר" ולפעמים מלחמה ביניהם כמו בשנת תר"ג ונהרגו אז הרבה מהנצרים ובעת הזאת חדש
פ	סיון תר"ה גם כן מלחמה גדולה ביניהם והם הורגים מהנצרים עד אין מספר כי ידם תקיפה). גם נמצא בהם מעטים שהם מאמונת הישמעאלים וגם אלה תחת יד האמיר. בשלשה מקומות בהר הלבנון נמצאים מבני עמינו דהיינו בטראבלוס שזכרתי כבר ובדיר אלקאמר (נמצאים בערך 80 בעלי בתים רובם סוחרים) ובחספיא (בערך 30). והם אהובים מאוד לאנשי דורסי, והם אנשים חזקים אנשי חיל ועובדי אדמה כמו גויי ההר. גם בנותיהם רועות צאן עם קשת ורומח בידיהן ללחום עם חית השדה ואורבים. זה עשרים שנה [תקפ"ה] יצאה נערה יהודית בעיר חספיא עם צאנה השדה וקשתה במתנה והנה בא ישמעאלי אחד לענותה כי בשדה מצאה ואין מושיע לה. ותזהיר אותו לאמר אל תגע בי כי מות תמות בידי, ולא שמע אליה וגו' ותקם ותשליך עליו בכלי המשחית וימת לעיניה. וכאשר בא הדבר לפני השופטים ויהללו בשערים מעשיה. בשנת תקצ"א כשמרדו יושבי גלילת סאנור (עיין מקומו) בעבדאלא פאשא בעכו והם במבצר סאנור הנזכר ומשחיתים בחיל הפאשא ויבקש הפאשא מאמיר לשלח לו מבני מדינתו אנשי חיל יודעי מלחמה. וישלח לו האמיר בערך מאה אנשים יהודים מדיר אלקאמר ומחספיא ואלה כבשו את המבצר ויהיה להם לשם. והפאשא בחמת אפו החריב המבצר עד היסוד בו והוא חרב עד היום הזה. האמיר הוא תחת ממשלת המלך בקושטא ומשלם לו המס (אם יטיב בעיניו כי לא מפחד בנקיקי הסלעים ובהרים אשר עד לב השמים וכמעט הוא מלך). אכן אברהים פאשא הכניע אותם בשנת תקצ"ח ולָחַם עמהם זמן רב עד שכבשם תחת ידו 35 [*)] . בשנת תקצ"ד כשהיתה מלחמת הפלחים בּארץ וכשהחריבו
פא	עיר הקודש צפת תבנה ותכונן בא האמיר עם חילו והציל היהודים מיד שונאיהם (כמו שאכתוב במקומו) כי בזמן ההוא כרתו ברית עם אברהים פאשא. אכן בשנת תקצ"ח הנזכרת לעיל בעת מלחמתם עם הפאשא באו פתאום ושללו את כל היהודים יושבי צפת כאשר אאריך במקומו אם ירצה ה'. נשלם ביאורי הר הלבנון ה' צבאות על ירושלים גנון. הרי הגליל. כבר כתבתי איכות הר הלבנון שהוא בחלק הצפוני ארץ ישראל. ועתה אכתוב מהרים אחרים אשר בארץ ואלך ונוסע הנגבה. כמו שמתפשט "ג'בּל שיך" על ידי הרים גבנונים (נידריגע געבירגסקעטטע) לצד דרומית מזרחית והוא "ג'בּל חייש" כן מתפשט על ידי הרי גליל העליון שהוא הר נפתלי לצד דרומית מערבית ושניהם סובבים המישור ים סמכי. בצפון מערבית לים הנזכר מתחילים הרי צפת והם חלק מחלק הדרומי של "ג'בּל שיך". מגשר בני יעקב בערך שעה וחצי מישור ואחר כך מתחילים הרי נפתלי ועולים מעלה מעלה בערך שעה וחצי עד ראש ההר ההוא הנקרא ג'בּל צפד רוצה לומר צפת ושם נראה ג'בּל שיך בצד צפונית מזרחית. מראש הזה לצד דרום, הדרך מעט מטה מטה, ובערך מהלך ג' שעה נמצא עיר צפת ובראש הר צפת נראה ים כנרת לצד דרום. בדרך הר תבור בערך 6 שעות נראה במישור השפלה ההיא שורות הרים. מצפת לצד צור בצד צפונית מערבית מהלך 6 פרסאות וחצי הדרך למחוז מבורכת וארץ גבנונים. למערב צפת נראה ביום צח הים הגדול אצל עכו. לצד ציפורי מישור מבורך הוא מישור זבולון (במסכת מגילה דף ו' עמוד א' והאמר ריש לקיש לדידי חזי לי זבת חלב ודבש דציפורי והויא ט"ז מיל על ט"ז מיל עד כאן לשונו). מעיר נצרה
פב	(Nazareth) לטבריא ארץ הררי ואחר כך מטה מטה הרים זקופים, לים כנרת ירידה בערך מהלך שעה אחת. מנצרה דרומה לעמק יזרעאל ירידה בערך מהלך ג' רביעית שעה. ארץ הגליל (מלכים א' ט' י"א) הוא מישור-גבוה, לצד מערב משפיל מעט מעט לעמק הים אצל עכו, לצד דרום משפיל לעמק יזרעאל, לצד מזרח לעמק ים כנרת ולמישור הירדן העליון משפיל הרבה. גליל עליון גליל תחתון. מסכת שביעית פרק ט' משנה ב' ג' ארצות לביעור וכו' מכפר חנניה ולמעלה כל שאינו מגדל שקמין גליל העליון ומכפר חנניה ולמטה וכו' גליל התחתון ותחום טבריא העמק עד כאן לשונו. וזה לשון היוסיפון בספרו מלחמת היהודים 3. 3. 1 ארץ הגליל נחלק לגליל העליון וגליל התחתון. גליל העליון רחבו (מדרום לצפון) מבּירסאבּא עד הכפר בעקא. ארכו (ממזרח למערב) מכפר תּללא סמוך לירדן עד מעראט (מערות). גליל התחתון רחבו מכפר "קאללאתּ" (נוסחא אחרת גינעא) בעמק הגדול עמק יזרעאל עד בּירסאבּא. ארכו מטבריא עד עיר זבולון סמוך לעכו עד כאן לשונו. גם כתב שגבול הצפוני הגליל היה מגיע עד מחוז צור עד כאן 36 [1)] . ואחקור ואדרש להשוות שתי לשונותא לה דהיינו לשון המתניתין דמסכת שביעית עם לשון היוסיפון. והנה לפי לשון המתניתין היה כפר חנניה הנקודה האמצעית בין גליל העליון לגליל התחתון, ולפי לשון היוסיפון היא בּירסאבּא. כפר חנניה ידוע עד היום שנקרא כעת "כפר ענן" אצל כפר "פראדי" לדרום מירון
פג	כשעה וחצי (כאשר אבאר במקומו). ואמרתי שבחוט ההוא היתה תכונת עיר בירסאבא שהזכיר יוסיפון, גם מצאתי ביוסיפון בספרו מלחמת היהודים 2. 20. 6 שכתב שהחזיק הוא (המחבר) עיר ומבצר סאב בגליל העליון עד כאן לשונו, והוא בלתי ספק מבצר עיר צפת והוא קוראה סאב (או צאף כי לא זכינו ליוסיפון לרומיים בלשון עברי כי אם או בלשון לאטיני או בלשון יונית ולא נוכל לדקדק בשמות כי נשתנו בהעתקות ללשון עברי) ועד היום בתוך עיר צפת מבצר אחד והמון עם אומרים שהוא "יורפת" ואין זה נכון כמו שאכתוב במקומו. וגם עד היום סמוך לצפת כתחום שבת הכפר "ביריא". והנה לפי דעתי ביר סאבא הוא ביריא של צפת. וכפר ענן הנזכר כמעט בחוט אחד עם ביריא של צפת הנזכר (אף שצפת מעט צפונית). כפר בעקא נראה לי שכונתו על הבקעה התחתית של בקעת הלבנון שזכרתי לעיל שמושכת עד מחוז צור וגם דן ובניאס בעמק לבית רחוב וכל מחוז ההוא בכלל הבקעה, ואפשר בזמן המחבר היה כפר בעקא בעמק ההוא ועל שם הבקעה נקרא הכפר בעקא. ולולי שכפר בקיעין שהוא לצפונית מערבית צפת אינו רחוק מצפת כי אם בערך 4 שעה וחצי הייתי אומר שכונת היוסיפון על כפר זה. אכן אין סברא לומר שלא יתרחב גליל העליון כי אם 4 שעות וחצי, ומוכח שאין כונתו על בקיעין הנזכר כי אם על כפר אחר שהוא יותר צפונה, עם כל זה נראה לי שבקיעין הנזכר נקרא כן שתכונתו גם קצת בבקעה הנזכרת שמושכת עד מחוז ההוא. כפר תללא סמוך לירדן. נראה לי שהוא חרבות הנקראות כעת "טיללוס" בשפת הצפוני ים כנרת לצפון מקום שנכנס הירדן בים בערך שעה אחת. מעראט נראה לי היא עיר "מער" (מערה) שעה אחת למזרח עיר כבול (מלכים א' ט' י"ג) (עיין מקומו) : בחלק הצפון (גליל) היה אז עיר מדון (יהושע י"ב י"ט) עיין לקמן שרק ג' בל"א מלכים. גליל התחתון מכפר קאללאתּ או "גינעא", אין
פד	ספק שכונתו על עין גנים ("ג'נין") שהוא ביששכר. ולמערב עין גנים הנזכר עד היום "כפר קוט" (עיין במקומו) ומי יודע שאין קאללאתּ טעות המעתיק שצריך להיות "קוט" או שצריך להיות קסאליטא הכונה כסלת תבור או שקראו בזמן המחבר "כפר קוט" כפר קאללאט, ובאופן זה ב' נסחאות נכונים כי "ג'נין" ו"קוט" סמוכים ובחוט אחד. ובמקומו לקמן אכתוב שכפר קוט (ג'ותּ) הוא כפר עותנאי הנזכר פעמים הרבה בש"ס. ובמסכת גיטין דף ע"ו עמוד א' אנטיפרס (עיין כפר סבא) ביהודא וכפר עותנאי בגליל וכו' וכן הוא בירושלמי מציעא סוף פרק השוכר את הפועלין וזה לשונו וכפר עותני בגליל ואנטיפטרס ביהודא את שבינתיים מטילין אותו לחומרו עד כאן לשונו. והוא ראיה לדברי שכפר קאללאט הוא כפר קוט (ג'ותּ כמו עותּ ע' נחלף בגעין) שהוא בקצה גבול הגליל כמו שנזכר בדברי חכמינו זכרם לברכה הנזכרים ובדברי היוסיפון. עיר זבולון. לצפון שפרעם בדרך עכו נמצא מעין אחד הנקרא עין זבולן ומי יודע אם לא נקרא כן על שם עיר זבולון שתכונתו שם בימים ההם. אכן מצאתי שיש אומרים שעיר כבול קוראה יוסיפון עיר זבולן (זבול בהחלף כ' בז' או בצ' כנודע, על דרך קיזר ציזר מוקדון מוצדוניא) וכבר כתבתי שאי אפשר לדקדק על הברת השמות שביוסיפון. והנה מוכח שתכונת גליל התחתון אינה על תכונת גליל העליון כי מתעקם לצד מזרחית דרומית עין גנים כמו לשון, כי בצד מערבית דרומית לא היה הגליל כי שם עמק יזרעאל ולא יש שם הרים. והנה היוסיפון כולל עמק טבריא בכלל גליל התחתון, אכן לפי המתניתין עמק טבריא אינה בכלל הגליל והוא נכון. בגליל העליון הם הרי נפתלי הנקרא "ג'בֶּל צַפֶד" הוא צפת כמו שכתבתי. ובגליל התחתון מול טבריא אצל כפר חיטין הר גבוה שקוראים "קורן חיטין" 37 [1)] .
פה	בדרום קרן זה בערך 2 שעה הר המפורסם הר תבור (יהושע י"ט כ"ב) בלשון ערב "ג'בּל טור" גובהו בערך 3000 רגל והיקף ראשו בּערך חצי שעה (וכמעט הוא נראה כראש לכל הארץ ועליו נכון להיות מקום המובחר בית המקדש שהוא ראש לכל הארץ והארצות, ובלתי ספק על זה כיון המדרש הביאו הילקוט בפרשת וזאת הברכה בפסוק ויששכר באהליך וזה לשונו דבר אחר יששכר באהליך מלמד שבית הבחירה ראוי היתה לבנות בחלקו של יששכר עד כאן לשונו, והכונה על ראש הר תבור שהוא ליששכר כמו שאכתוב בסמוך). בזמן יוסיפון היה על ראשו עיר ומבצר אשר החריב טיטוס (וכן מוכח ממספר ערי שבט יששכר (יהושע י"ט כ"ב) שהר תבור - הכונה העיר שעל ראש הר זה - בכלל מספר הערים, והעלענא אם קאנשטאנטין הגדול בנתה עליו בית תפלה ועד היום נמצאים חרבות בנין זה והוא חומה עבה ובה בצד המערבי כיפות שער גדול. בצד ההר יער אלון (אייכען) ובו נמצאים חזירי יער הרבה. בזמן יונאכּענץ השלישי בנו הישמעלים עליו מבצר אחד. עמק יזרעאל 38 [1)] (יהושע י"ז ט"ז). (בלשון העמים עבענע עזדרעלאן) בלשון ערב נקרא "מרג' איבּן עמר". עמק זה ממזרח למערב בערך כמהלך 8 שעות ומצפון לדרום 4 או 5 שעות. והוא מוסגר בין הרים: לצפונו הר תבור, לדרומו הרי שומרון (ירמיה ל"א ד') הר אפרים (יהושע י"ז ט"ו), מצד צפונית מזרחית הרי הגלבוע (שמואל א' ל"א א') הנקראים בלשון ערב "גאלבאן" (גבהם בערך 1200 רגל), בצד צפונית מערבית הר הכרמל. נחל קישון יורד בעמק זה עד עמק עכו ברגלי הר הכרמל כמו שכתבתי במקומו. ואף שהוא עמק נמצאים בו
פו	הרים גבנונים, באמצע העמק בערך שעה אחת דרומית להר תבור הר יחידי וקוראין בלשון ערב "ג'בל דאי" ויש קוראים אותו חרמון הקטן (ואולי תבור וחרמון בשמך ירננו תהלים פ"ט י"ג). בינו ובין הר גלבוע עמק צר בערך 6 מיל. ויש קוראים לעמק הצר עמק שַרוּן, ועמק זה מתפשט עד סמוך למחוז ים כנרת. הרי הגלבוע מושכים לצד מזרח ומפסיקין בין מחוז עמק הירדן ובין עמק יזרעאל. בית שאן (יהושע י"ז י"א) בעמק הנקרא "אלג'ור" רחבו כחצי שעה. לצפון עיר מגדו בערך שעה וחצי היה בימי קדם המבצר והכפר סאבא ועל שם זה נקרא בימים ההם (בזמן יוסיפון) עמק יזרעאל עמק סאבא. מעמק זה עד המדבר הגדול אצל עזה וים המלח כל משך הארץ הרים גבנונים. לצפונו הר אפרים ולדרומו הר יהודא. בצד המערב ישפילו שני הרים אלה למישור ים הגדול וצד המזרח למישור הירדן ולשפת ים המלח. הר אפרים טור מלכא. 39 [1)] לפי דעתי הוא נקרא גם הר ישראל (יהושע י"א כ"א) בערך הר יהודה הדרומי. בכלל הר זה הר גריזים והר עיבל. העיבל
פז	הוא בצד צפון עיר שכם והוא שמם, גבהו בערך 800 רגל. והגריזים בצד דרומית מערבית עמק שכם והוא מבורך ופוריה וגבוה מהר עיבל. בלשון ערבי קוראים הר גריזים "ג'בל היסאן". ולפי דעתי הוא מה שנזכר בספר הישר (דברי הימים) במלחמת בני יעקב עם
פח	מלך עיר תפוח ויושבי סביבות שכם שעלה עבד אחד נגד הר "שיאון" עד כאן לשונו. והוא הר גריזים הנקרא עד היום הר "היסאן" רוצה לומר "סיאן" 40 [*)] והוא הנקודה הגבוה בכל הרי אפרים. והר אפרים מתפשט לכל צד, גם הר געש (יהושע כ"ד ל') והר צמרים (דברי הימים ב' י"ג ד') בכללו. ובצד דרומית מערבית מתפשט עד השפלה (הנזכרת בסמוך) עד מחוז עקרון (שופטים א' י"ח). בצד מזרח דרומית עד בית אל (עיין במקומו). וגם הרי ירושלים הם כמעט בכלל הר אפרים. והנה רחבו (מדרום לצפון) כמהלך ב' ימים וארכו כמהלך יום אחד 41 [1)] . הר הכרמל (מלכים א' י"ח י"ט). כמו שמושך בצד צפונית מזרחית לעמק יזרעאל הרי הגלבוע, כן מושכים לצד צפונית מערבית הרים גבנונים שממים חלקי הר הכרמל שהשפיל לים (וכרמל בים יבוא ירמיה מ"ו י"ח). גבהו בערך 1500 רגל ונמצאים בו מערות רבות יש אומרים יותר מאלף ובפרט בצד המערבי. ונמצאת גם מערה אחת 20 פסיעות ארכה 15 רחבה וקוראים אותה מערת אליהו גם מערת אלישע. שמו כרמל על שם שהוא מבורך ופוריה הרבה. ברגלי ההר נמצאים זיתים הרבה גם עצי ער (לאאר בעער) בראשו עצי "פיכטען" ושאר עצי היער. ופרחים נמצאים מינים הרבה, ורואים בו למרחקים : בצד צפון נראה עכו וסולמא דצור ו"ראס אַבּיאַד" (לבן) הנכנס בים והוא גבול מישור עכו. בצד צפונית מזרחית נראה החרמון
פט	("ג'בּל שיך") והוא רחוק מכרמל בערך 10 פרסאות. העלענא אם קאנשטאנטין בנתה עליו בית תפלה. ובשנת 4987 (1227) בנו הנצרים שבאו מאיראפא עליו מבצר שהוא כעת חרב. הר זה מושך לצד מזרחית דרומית אל עבר עמק יזרעאל השמאלי עד שמגיע להר אפרים והוא במחוז כפר "קוט" (עיין מקומו) שהוא למערב ג'נין (עין גנים) 42 [1)] . הרי יהודה (יהושע כ"א י"א). ובכללם הרי ירושלים והם הר ציון הר הבית (הר המוריה) הר הזיתים וביניהם עמק קדרון גי בן הנם עמק רפאים. כל אלה אבאר אם ירצה ה' במקומם. מיפו בדרך רמלה מהלך 6 שעות עמק ומישור מבורך מאוד והוא עמק השרון. ואחר כך מתחיל הר יהודא מהלך בערך 6 שעות בעולה ויורד עד סמוך לירושלים, ומשם בערך 5 שעות הרי המזרחי עד ככר הירדן אצל ירחו. למזרח צפונית עיר גבע הר גבוה אשר קוראים הנצרים הר ארבעים Quarantena (והוא בכלל הר אפרים 43 [*)] ). בכלל הרי יהודא מדבר תקוע (דברי הימים ב' כ' כ') (ירואל) (דברי הימים ב' ב' ט"ז) מדבר עין גדי (שמואל א' כ"ד ב') מעון (שם כ"ג כ"ד) זיף (שם כ"ו ב') וכרמל (יהושע ט"ו נ"ה). וכל הרים הנזכרים שהם בצד מערב ים המלח כל מה שהם דרומיים הולכים ומתקרבים לצד ים המלח, אולם בצד עזה נהפוך הוא, כל מה שהם דרומיים מתרחקים מים הגדול. מחברון לצד מערב עד סוף הרי יהודא (עד מישור הים הגדול) 5 שעות ולצד מזרח אצל ים המלח 2 שעה, הנה שם רוחב ההרים 7 שעה. בדרך כללי הרי יהודא מישור גבוה, כי מחברון להר שעיר (דברים ב' א')
צ	שהוא בצד דרומית מערבית ים המלח עמוק הרבה מאוד דרך עלי סלע. וכן בצד דרום ים המלח ירידה מטה מטה מהלך דרך שעה. אצל עזה מתחיל המדבר הגדול עד ים סוף אצל הר סיני. העמקים על שפת ים הגדול. מסולמא דצור (קרוב לקצה צפונה) עד ג'בּל עזה (קרוב לקצה דרומה) עמק גדול מבורך. לצד המזרח הם הרי הגליל והרי אפרים והרי יהודא. הכרמל מפסיק בין עמק עכו שהוא חלק הצפוני ובין עמק שרון והשפלה שהם חלק הדרומי של עמק גדול הנזכר. מעיר צור לצד דרום הדרך עלי סלעים (ואומרים שהוא מעשה אלכסנדר מוקדון) דרך "ראס אלאבּיאד" (ראש הלבן) לסולמא דצור ("נאקורא") ומשם רואים מישור עכו למטה. עמק עכו. רחבו מצפון לדרום בערך מהלך 6 שעות. והוא מסולמא דצור דרך עכו עד רגלי הר הכרמל. וארכו ממזרח למערב בערך מהלך 2 שעה. ובעמק זה נחל קישון ושיחור לבנת כאשר כתבתי כבר. עמק כרמל עד עזה. מהר כרמל מושך עמק גדול עד עזה בערך 20 פרסא ורחבו בערך 2 או 3 פרסא והוא מבורך ובפרט אצל יפו והוא עמק השרון (והשרון מתחיל אצל טאנטורא שהוא דור, יהושע י"ז י"א), ושם נמצאים פרחים אדומים ולבנים ממינים שונים יותר מבכל הארץ. לדרום יפו ולדרום רמלה ויבנה (דברי הימים ב' כ"ו ו') מחובר עמק פלשתים עם עמק השרון והוא נקרא בלשון המקרא השפלה (יהושע י"א ט"ז), והיא גם כן מבורכת ופוריה מאוד ומושכת עד דרום עזה ועד מערב נחל מצרים (ואדי אלעריש) ושם מתחיל המדבר הגדול והנורא. בעמקים אלה נמצאים נחלים קטנים אשר לא זכרתי לעיל
צא	בביאור הנחלים. וכל הנחלים הקטנים אלה הם דוקא בימות הגשמים אכן בימות החמה יבשו. לדרום טנטורא נמצא ואדי קוראג'א ויותר דרומה ואדי זארקא. לדרום קיסרין ואדי אלקאסאבּ (הוא קנה שזכרתי כבר 44 [*)] ). אצל רמלה ואדי אוג'א (עיין מי הירקון). לדרום יפו ואדי רובין שעובר על פני יבנאל (יהושע ט"ו ב') ויותר מזרחה נקרא ואדי צאררא (עיין מקומו בגבול בני יהודא).לדרום מערבי כפר עין כַּרם נמצא עמק האֵלָה (שמואל א' י"ז) אשר בו הכה דוד את גלית הפלשתי (כן כתב היראנימוס ואני לא מסכים בזה עיין מה שכתבתי בשם עזקה 45 [1)] ). למערב חברון ואדי אזראר, ולפי דעתי הוא נחל אשכול (במדבר י"ג כ"ג) והוא נחל שורק הנזכר בשמשון (שופטים ט"ז ד') (ומצאתי בתנחומא פרשת שלח לך שנחל אשכול נקרא כן על שם אשכול בעל ברית אברהם (בראשית י"ד י"ג) שלקחו האשכול ממקומו עד כאן, הנה מוכח שבמחוז חברון הנחל). אצל אשקלון ואדי אסקלון, סמוך לעזה ואדי שריא (הוא בשור עיין לעיל) ובסוף הגבול נחל מצרים והוא "ואדי אלעריש" בימים הקדמונים נקרא "רהינאקאנורא" (Rhinokonura). עמק הירדן ככר הירדן. 46 [2)] הערביים קוראים העמק אשר בו יורד הירדן מכנרת ועד
צב	ים הערבה ים המלח אלגור 47 [1)] , ופירושו עמק מוסגר בין ב' הרים. מכנרת ועד ים הערבה ים המלח (דברים ג' י"ז) מתרגם רב סעדיה הגאון "מִן גִינְסַר אִלַי בַּחְר אַלגוּר וְאַל בֻּחַיְרָה אַלְמַּיְתָּה" (ובנוסחא אחרת מצאתי "אַלגוּר וְאַלאֻרְדֻן" שהוסיף תיבת והירדן) רוצה לומר עד ים אלגור וים המת. ושם בפרק ד' מ"ט ועד ים הערבה מתרגם "אִלַי בֻּחַיְרַתּ טַבַּרִיָה" עד כאן. והנה מוכח שכל עמק זה הוא הערבה ואם כן ים כנרת וים המלח שניהם בכלל ים הערבה. והוא נקרא גם כן ככר הירדן והוא חלק השפל והנמוך בכל הארץ ושם חום הרבה כי האויר מוסגר בין ב' שורות הרים. אצל בית שאן הככר רחב בערך מהלך 2 שעה, ואצל יריחו התרחב עד מהלך 3 שעה (ובתוך כל הככר עמק קטן בערך 1 מיל רחבו ובו יורד הירדן). מול הערבה זאת (ערבת ירחו) בעבר המזרחי היא ערבת מואב. בשפת ים המלח הצפוני מדבר עד מחוז ירחו (וכן כתב יוסיפון בספרו מלחמות היהודים 8. 4. 8. שמירושלים עד ירחו (לא מכוון ולא דוקא) מדבר ומלא סלעים). אצל ירחו נחל אחד שקוראים ואדי אלישע 48 [*)] (עיין ירחו) באמרם
צג	שהוא המעין אשר רפא אלישע. בדרום ים המלח עמק 2 או 3 פרסאות רחבו והוא עמק המלח ובעמק זה תכונת צוער (עיין מקומו). "אלגור" הנזכר מושך עד ים סוף אצל עציון גבר ושם 49 [1)] ירד
צד	הירדן - טרם אשר הפך ה' סדום ועמורה עד ים סוף. והערביים קורים העמק לדרום ים המלח "אלעראבא". טרם אסיים פרק זה אבאר מתניתין אחת המדברת מהרי הארץ : ראש השנה דף כ"ב עמוד ב' מאין היו משיאין משואות מהר המשחה לסרטבא ומסרטבא לגרופינא ומגרופינא לחוורן ומחוורן לבית בלתין ומבית בלתין לא זזו משם אלא מוליך ומביא מעלה ומוריד עד שהיה רואה כל הגולה לפניו כמדורת האש עד כאן לשונו. בגמרא מאי בית בלתין אמר רב זו בירם מאי גולה אר"י זו פומבדיתא וכו' רשב"א אמר אף חרים וכייר וגדר וחברותיה 50 [1)] , איכא דאמרי ביני וביני הוו קיימי וא"ר להך גיסא (דא"י הוו קיימי מר חשיב דהאי גיסא ומר חשיב דהאי גיסא ופירש רש"י לצד בבל ב' צדדים של ארץ ישראל נמשכין לצד בבל) אר"י בין כל אחד ואחד (דהנך דמתניתין) שמונה פרסאות כמה הוי להו ל"ב והא האידנא טובא הוו אמר אביי אסתתומי להו דרבי דכתיב לכן הנני שך את דרכך בסירים עד כאן לשונו. ובתוספתא הוסיף הר תבור והר מכוור (הרי יעזר עיין מקומו). העומד ביום צח בהר הזיתים רואה לצפונו מכוון הר עבל והגריזים. ולצד צפונית נוטה מעט מזרחה נראה ראש אחד. ועל ידי חקירתי ודרישתי בסיעתא דשמיא מצאתי שראש ההוא נקרא בלשון ערב "קורן (רוצה לומר קרן וראש) סַארטַף" והוא למערב הירדן בערך ב' שעה ולמזרח "סילאן" (שהוא שילה), והוא כמעט מכוון 8 פרסאות מהר המשחה.
צה	ולמזרח הירדן במחוז מיראיד לדרום "ואדי רג'בּ" (רגב) שנקרא גם כן ואדי אג'לון (עגלון), לדרום המבצר "קאללאתּ אלראבּא" היא רמות גלעד (עיין מקומו), בערך ב' שעה הרים גבנונים הנקראים בלשון ערב עראפון, והוא בלתי ספק גרופנא הנזכר (כי ע' נחלף בגעין כנודע עראפון כמו גראפון) ויש להר זה ראש גבוה והוא בערך מהלך יום חרף מהירדן והוא מכוון מול מבצר "סאנור" בהר אפרים. בהרי "חוראן" (עיין במקומו) יש ראש וקרן גבוה הנקרא בלשון ערב "קלבּ חוראן" רוצה לומר לב חוראן הנקודה האמצעי (כי בלשון ערב לב קלבּ) והוא מה שנזכר במתניתין חוורן. ובעבר הנהר פרת הוא בירם ופומבדיתא כאשר אזכיר במקום אחר אם ירצה ה'. והנה בשפת ים כנרת מזרחית דרומית עד היום חרבות גדר (עיין מקומו) ומזרח חרבות "קאנייטרא" (עיין קנת בתחום עולי בבל) שהם בדרך דמשק מגשר בני יעקב נמצא הר הנקרא בלשון ערב "תּל חארא" אצל כפר ששמו גם כן "תּל חארא". ומי יודע אם אין שם זה על שם חרים. ולצפון כפר הנזכר נמצא הר גבוה הנקרא בלשון ערב "ג'בּל כיארא". ולפי דעתי הוא כייר. והר זה במחוז דמשק בערך מהלך יום אחד לדרום לה. ואלה הם ב' צדדים שיש מארץ ישראל לבבל : לצד מזרח בדרך מחוז ההרים הנזכרים במתניתין הנזכרת לעיל ואחד בצד הצפון והוא בדרך גדר "תּל חארא" "ג'בּל כיארא". נשלם פרק ב' ימי נהרי הרי עמקי הארץ. עד מתי תאבל הארץ. ממשיך הערות: 22. [עמ' ע] איננו עיר כי אם כפר. 23. [עמ' ע] מספר ארזים עתיקים הנמצאים בו הוא 377 ועל דבר תכונת הלבנון לפרטיו ראה מאמר "הלבנון" בלוח ארץ ישראל שנה ג' לשנת תרנ"ח עמוד 72--96 . 24. [עמ' עא] עד היום יש כמה שמות להרים אלה. ההר שהוא לצפון מערבית דמשק נקרא בלשון ערב ג'בל זאניר (שניר) לצפון חספיא נקרא ג'בל תלג' (תלגא) למערב בעל ביק ג'בל לובנאן. 25. [עמ' עא] ובהקדמה זאת יש לפרש לשון הפסוק (תהלים קל"ג ג') כטל חרמון שיורד על הררי ציון עד כאן לשונו, וכל המפרשים טרחו בכונת פסוק זה : אכן מצאנו (דברים ד' מ"ז) ועד הר שיאון הוא חרמון ומוכח שהר שיאון הוא בכלל חרמון וכונת הפסוק ציון כמו שיון רוצה לומר שיורד הטל מחרמון על הר שיאון שהוא חלק אחד מהר חרמון ונמוך ושפל ממנו. ובאמת מצאנו עד היום ג'בל סאנין למזרח צפונית עיר בירות (עיין מקומו). ואם גם כאן כונתו על חלק הלבנון המערבי ששם הר סאנין הנזכר שהוא שיאון מבואר כונת הפסוק אל נכון. (ביאור פשוט על הכתוב הזה כתבנו במאמרנו טוב מראה עינים מהלך נפש בה"ירושלים" שנה ג' עמוד 172). 26. [עמ' עב] ומצאתי בספרי הישמעאלים הישנים שבין צור ובין צידון נאהר אלעוד, ולפי מה שכתבתי בסמוך נאהר אלעוד (עלייטהרוס) לצפון ערקי. ולפי דעתי כונתם על ואדי חאסמיא ואולי הוא טעות המעתיק שצריך להיות אללעונד רוצה לומר לעאנטיס כי מצאתי גם כן בספרי הנזכרים לעיל שקוראים חסמיא הנזכרת לעיל לעונד רוצה לומר לעאנטיס. 27. [עמ' עד] הנקודה הדרומית של ג'בל הייש נקרא בלשון ערבי תל פאראש הכוונה הר יהושע, כי יהושע מכונה בלשון ערבי בשם פאראש, סוס, והטעם עד שם הגיע יהושע במלחמתו עם מלאכי כנען. (מלבד שהשערה רחוקה היא במאד, לא מצאנו בכל ספרי הערבים שיהושע נקרא בשם פאראש, והוא נקרא אצלם סתם בשם יהושע). 28. [עמ' עד] ואדבר הבלים. אליל אחד שעבדו יושבי מצרים ויושבי ארץ יון נקרא אמון והוא הנזכר ירמיה מ"ו כ"ה אמר ה' צבאות אלהי ישראל הנני פוקד אל אמון מנא וגו' ועל מצרים ועל אלהיה וגו', ועל שם אליל זה נקרא העיר מושב האליל "דיאספאלוס" רוצה לומר עיר אליל. ולפי התרגומים היא עיר אלכסנדריא (עיין לקמן במקומו ובלשון פסקתא רבתי שהבאתי שם) ויש אומרים שהיא עיר "נוהעבע" וכעת חרבותיה מפורסמות בחלק מצרים הגבוה ואולי בת פרעה מלך מצרים אשת שלמה המלך קראה המקום ההוא בעל המון (כמו אמון) על שם אליל מצרים, כנזכר מלכים א' י"א ח'. ואולי גם שם בעל על שם אליל "בעלוס". 29. [עמ' עו] מלבד זה אין להשערה זאת כל יסוד, כי בתרגום יונתן בן עוזיאל הגרסא "בית סכל" וגם המחבר בעצמו מביא למעלה עמוד ל"ב, ל"ג "סכל" בכ' ולא בב' וגם בירושלמי דפוס וויניציא הגירסא בית סכל בכ'. 30. [עמ' עז] וכתב רבי בנימין בעל המסעות וזה לשונו ומשם לבעלביק חצי יום והיא בעלת בבקעת הלבנון אשר בנה שלמה המלך לבת פרעה ובנין הארמון מאבנים גדולות, אורך האבן 20 זרתות ורחבה 12 זרתות ואין בין אבן ואבן כלום. ואומרים בני אדם שלא נעשה בנין זה אלא על ידי אשמדאי עד כאן לשונו. 31. [עמ' עח] עיין תרגום איכה על פסוק שישי ושמחי בת אדום יושבת בארץ עוץ חדיא וכו' בארעא ארמיניא וכו' משמע קצת שאיוב ישב בארמיניא. 32. [עמ' עט] ואולי הוא מה שנזכר בפסקתא רבתי פרשה ט"ו דרש נחום בר רבי סימאי בטריסים רוצה לומר בעיר שהיא במחוז טריסי ("דורסי"). 33. [עמ' עט] בשנת ת"ר נכנסו גם הדרוזים תחת ממשלת השולטן ירום הודו. 34. [עמ' עט] בכלל מחזיקים הם את אמונתם בסוד ולא יגלוה לאיש זר. 35. [עמ' פ] כבר העירונו למעלה עמוד הקודם כי משנת ת"ר והלאה סרים כל שבטי הדרוזים ויתר השבטים הנזכרים לממשלת השולטן ירום הודו, ובהר הלבנון יושב פחה מיוחד העוצר ביושביו על פי תנאים מיוחדים תחת חסות השולטן ירום הודו. 36. [עמ' פב] בימי בית שני נחלקה נחלת ישראל לשלשה חלקים יהודה (Judea), עבר הירדן (Perea), והגליל (Galilea), ועיין לעיל בשם יוסיפון, גליל העליון החלק הצפוני נחלת אשר ונפתלי, גליל התחתון החלק הדרומי נחלת יששכר וזבולון. 37. [עמ' פד] הר זה מפורסם כי ביום 4 לחודש יולי (תמוז) בשנת 4947 (1187) היתה שם מלחמה גדולה שלחם "צלח אדין" מלך מצרים עם הנצרים וַיִשְב את "גוידאן" מלך ירושלים ואחר כך כבש עיר ירושלים מידם, והוא השבית ממשלת הנצרים (עיין בחלק ב'). 38. [עמ' פה] גם נקרא בקעת מגדו (זכריה י"ב י"א) על שם מגדו הוא נחל קישון. 39. [עמ' פו] ואוכיח שהר אפרים אינו הר יחידי כי אם הרים גדולים מושכים מהלך כמה ימים. והוא הנקרא בש"ס הר המלך גם טור מלכא כמו שתרגם יונתן בן עוזיאל (בשופטים ד' ה') ועיין מסכת גיטין דף נ"ז עמוד ב'. (במסכת מנחות דף ק"ט עמוד ב' רץ לבית המלך טעות סופר וצריך להיות להר המלך וכן מצאתי בירושלמי יומא פרק ו' הלכה ג'). ואזכיר שמות הערים שהיו בהר אפרים ובזה נדע ההר הטוב הזה. יהושע כ"ד ג' ואלעזר בן אהרן מת וגו' בגבעת פנחס בנו וגו' בהר אפרים והוא כפר "עורתא" Auwarta למזרח שכם כשתי שעות (עיין מקומו). שופטים ב' ט' תמנת חרס בהר אפרים מצפון להר געש. והוא נקרא כעת "כאפר חאריס" דרומית (מעט) מערבית שכם כשתי שעות. שם ד' ה' בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים. וזה ודאי רמה לבנימין ומוכח שהר אפרים מגיע עד לצפון רמה הנזכר (תוספתא דשביעית פרק ג' בית אל היא בהר המלך). שם י' א' והוא יושב בשמיר בהר אפרים. והוא לפי דעתי המקום הנקרא כעת "סאנור" לצפון "סאבסטא" 1 שעה. שם י"ב ט"ו ויקבר בפרעתון בארץ אפרים בהר העמלקי. וכתב בעל כפתור ופרח (פרק י"א בתוצאותנו עמוד רפ"ח.) למערב שכם נוטה מעט לדרום כשתי שעות פרעתון וקוראין לה פרעתא עד כאן לשונו (כעת לא נודע). שם י"ז א' ויהי איש מהר אפרים ושמו מיכיהו. ואמרינן במסכת סנהדרין דף ק"ג עמוד ב' שגרב - מקום פסל מיכה - רחוק משילה ג' מילין עד כאן לשונו ומוכח ג' מילין משילה כבר הוא הר אפרים. שמואל ב' ך' א' ושם נקרא איש בליעל וגו' איש ימיני רוצה לומר משבט בנימין. ושם פסוק כ"א אמר יואב איש מהר אפרים שבע בן בכרי שמו, מוכח שהוא מושך גם בחלק בנימין. בירושלמי דמאי פרק ב' הלכה א' מוכח שהר המלך היה מגיע עד סמוך לקיסרין (בשפת ים הגדול). במסכת גיטין דף נ"ז עמוד א' נזכר כפר דכרין בטור מלכא. ובזמן כפתור ופרח (נזכר בפרק י"א ובתוצאתו עמוד ש"ב.) היה לצפון לוד בין ההרים, ומוכח שהר אפרים מגיע עד מחוז לוד. רבי בנימין בעל מסעות כתב וזה לשונו עד הנה (יבנה) גבול אפרים עד כאן לשונו. ובלתי ספק כונתו על הר אפרים לא על חלק אפרים כי לא הגיע חלקו עד יבנה כנודע לכל מבין וכמו שאזכיר במקומו תכונת חלק אפרים. (דברי הימים א' ז' כ"ח ואחזתם ומשבותם בית אל וגו' עד עזה ובנותיה, צריך עיון הרבה) ומוכח שגם עד מחוז יבנה מתפשט הר אפרים. 40. [עמ' פח] מלבד שלההשערה הזאת אין כל יסוד, ולוא גם נקרא הר גרזים בשם היסאן בטח נתן לו השם על שם אחת המשפחות שכבשו אותו או התאחזו בו (לא מסורס מהשם "סיאן") אך באמת נקרא הר גרזים בערבית "ג'בל טור" ובשם זה נרשם בכל מפות הארץ. 41. [עמ' פח] ובזה נבין קצת מה שהפליגו חכמינו זכרם לברכה במסכת גיטין הנזכרת לעיל מריבוי הערים אשר היו בטור מלכא כי לא הר יחידי הוא כי אם הר גדול מושך מהלך כמה ימים. ועליו היו מקומות אין מספר כנראה קצת עד היום בעת החרבן. 42. [עמ' פט] גם נמצא עיר בנחלת יהודה בשם כרמל (שמואל א' כ"ה ה') ושם היו מקנה נבל בעל אביגיל, והיא העיר אשר בקרבה הציב שאול מצבה בשובו אל ארץ יהודה מהכות את עמלק (שמואל א' ט"ו י"ב). 43. [עמ' פט] הר ארבעים הוא סמוך לירחו כאשר יזכיר המחבר להלן בעצמו בפרק ג' בחלק יהודא. 44. [עמ' צא] למעלה עמוד פ"ז וראה בהערותינו שם. 45. [עמ' צא] והנה בין כפר סווייכי (שוכה) ובין כפר עזאקאריא (עזקה) מושך ואדי סונט, ובלשון ערבי סונט שם הכולל לאילנות גדולים כמו האלה, ומוכח שואדי סונט הנזכר הוא עמק האלה. 46. [עמ' צא] ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן ויסע לוט מקדם וגו' אברם ישב בארץ כנען ולוט ישב בערי הככר (בראשית י"ג י"א) פירש רש"י מקדם נסע מאצל אברם והלך לו למערבו של אברם נמצא נוסע ממזרח למערב. וכן פירש אבן עזרא כי סדום מערב בית אל עד כאן לשונו. והנה שמרו בפירושם דוקא הכונה בתיבת מקדם שמוכח שנסע לוט ממזרח למערב, ולכן הוכרחו להפך את כל ערי הככר כי ידוע שים המלח הוא במזרח ובית אל וחברון וכל ערי ארץ כנען הם במערב, ובאמת תיבת מקדם צריך פירוש. ולפי דעתי כונת מקדם כמו לקדם רוצה לומר שנסע למקום שהוא מקדם בקדם (במזרח), כמו ויטע גן בעדן מקדם [בראשית ב' ח'] ופירש רש"י במזרח של עדן נטע את הגן. וכן ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל [בראשית י"ב ח'] ופירש רש"י במזרחה של בית אל. וכן שמואל ב' ו' ב' ויקם וילך דוד וגו' מבעלי יהודה שפרושו לבעלי יהודה וכן כאן מקדם כמו לקדם. 47. [עמ' צב] בדברי הימים ב' כ"ו ז' ועל הערביים היושבים בגור בעל והמעונים (תרגם רב יוסף דיתבין בגרר ובמישור מעון) ואולי כונת גור בעל רוצה לומר מישור אלגור הנזכר. ותכונת עיר מעון סמוך לאלגור (עיין תימן). 48. [עמ' צב] איננו נחל ואף לא נקרא בשם נחל אלישע כי אם הוא מעין אשר מימיו יתפשטו כנחל קטן ויוצא הירדנה, וילידי הארץ יקראו לו "עין סולטאן" ורק המסרה תקראהו בשם "מעין אלישע". 49. [עמ' צג] ובידיעה זאת מפורשים כמה פסוקים ומתורצים כמה תמיהות : בראשית נ' י' ויבאו עד גרן האטד אשר בעבר הירדן וגו', שיש לדקדק מה עסקם בעבר הירדן המזרחי הלא דרך המלך הוא ממצרים לעיר חברון בארץ כנען דרך באר שבע כמו שירדו מצרימה כמו שנזכר שם בפרק מ"ו ומה להם לסבב כל המדבר הגדול וארץ אדום ומואב עד שבאו לעבר הירדן. וכן במדבר כ"א ד' ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבב את ארץ אדום, שיש לדקדק הלא נסעו מדרום צפונה והתרחקו מים סוף שהוא בדרום ואיך אפשר להם לנסוע דרך ים סוף אם יעלו צפונה ? אכן לפי דעתי "אלגור" הדרומי או עראבא הנזכר לעיל נקרא דרך ים סוף (גם דרך הערבה) רוצה לומר הדרך המוליך (את הירדן) לים סוף. והר ההר ידוע עד היום (כאשר אבאר במקומו אם ירצה ה') שהוא לדרום מערבית סלע (פיעטרא), והנה כשנסעו מהר ההר צפונה הלכו באלגור הנקרא דרך ים סוף צפונה לא דרומה לים סוף. והנה לפי זה כל חלק המדבר אשר בין שתי לשונות ים סוף - לשון אחת אצל אילת ועציון גבר הנקרא כעת בלשון ערב "אלעקבע" ולשון שניה אשר בתוכו עברו ישראל ושם על שפתו עיר "סויס" (זועץ) - כל אלה נקראים עבר הירדן רוצה לומר הדרומי ושפיר היה גרן האטד בעבר הירדן (הדרומי) וחלק ראובן וגד נקרא עבר הירדן המזרחי. וזה כונת הפסוק (דברים א' א') אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה וגו' ולפי שהנגינה המפסקת בתיבת בעבר הירדן מוכח שהוא הכלל ובמדבר ובערבה וגו' הוא פורט כל המקומות אשר הם בכלל עבר הירדן (הדרומי). ולקמן פסוק ה' נאמר בעבר הירדן בארץ מואב וגו' רוצה לומר שאין ארץ מואב בכלל עבר הירדן (הדרומי) שהזכיר בתחילת הענין כי אם הוא בעבר המזרחי, ומוכח שיש ב' מחוזים הנקראים עבר הירדן, הדרומי והמזרחי, והכל יבוא אל הנכון. והנה מוכח שתכונת גורן האטד בחלק עבר הירדן הדרומי, ולכן שגגה וטעות הוא מה שמצאתי בספריהם הראשונים שגורן האטד במחוז ירחו כי סברו שעבר הירדן הנזכר הוא המזרחי ובדו מלבם שם תכונת גורן האטד. 50. [עמ' צד] יש מגיהין שצריך להיות אף הרי מכוור וגדר ונכון הוא. ~~~~~~~~~~~~~~ ממשיך