הרב יהוסף שווארץ

עמוד בספר המודפס	עין עיטם מי נפתוח עין עיטם לא נמצא בפסוק כי אם עיר עיטם והוא בדברי הימים ב' י"א ו' ויבן את בית לחם ואת עיטם ואת תקוע. ומוכח שתכונתו סמוך לבית לחם ותקוע. ומצאתי ביוסיפון שכתב עיר עיטם היא לדרום ירושלים 60 שטאטיען (3 שעה) וסביבותיה מעינות הרבה ושם חפירות בארץ אשר מביאים המים ירושלימה עד כאן לשונו. ועד היום ידוע תכונתה הוא המבצר הקטן הנקרא אלבּוראק לדרום ירושלים מכוון 3 שעה ושם מעין גדול טוב מאד ומושך מימיו בצנורות וחפירות אבנים דרך בית לחם עד סמוך לדרום ירושלים ואחר כך פונה מערבה ועובר למערב הר ציון (רוצה לומר למערב עמק גיחון הדרומי ראש עמק רפאים) ברגלי ההר שהוא למערב עמק גיחון ואחר כך עובר דרך עמק הנזכר הנקרא בלשון ערב "ואדי ג'ורוד" 65 [*)] ופונה ציונה ומסבב הר ציון דרומה ומזרחה ופונה צפונה ונכנס בעיר סמוך לשער האשפה ומגיע עד תוך בנין "אלסאכרא" ושם יוצא באולם אחד בתוך קנה חלול סמוך למושב דייני הישמעאלים הנקרא "מאחכּמא" (שמות רבה פרשה ל' שנים ירדו למקמא רוצה לומר למקום משפט ודברי מתנת כהנה שגגה) ובשנה זאת פנו הישמעאלים מקום אחד אצל כותל המערבי סמוך למחכּמה הנזכר ונמצא למטה בתוך הארץ כמו מערה גדולה ובנין גדול ובתוכו בריכה גדולה של עין עיטם הנזכר ומשם עולה המים למחכּמא הנזכר. (וביוסיפון נזכר במקום אחד שמשיכת הצנורות האלו הם 300 שטאטיאי (15 שעה) טעות
שנו	המעתיק או הסופר הוא). והמלך סולטן שלימאן המשיך מצינורות אלה במערב בניני הר הבית (ועד היום נמצאים שם בניני בורות) וכתוב עליהן "סלימאן אבּן אלים שנת 934 לחג'רא". (ובנין אחד כמעט בחצר אשר אני יושב בו). אכן כעת לא ירדו בהם מים וגם המים שיורד במחכּמא נפסק משנת תקצ"ד ממלחמת הפלחין שקלקלו והרסו הצנורות בחרון אפם על איברהים פאשא. אולם בשנה זאת שהיתה עצירת הגשמים ולא נמצא מים בבורות תקנם מושל העיר בהוצאות גדולה ובעמל רב ותהי למשיבת נפש לכל יושבי העיר 66 [*)] . והנה מעשה זה מימי קדם הוא מזמן יהושע בן נון, ואולי למערב הר ציון היו הצנורות פתוחים שיכולים לשאוב שם מים לכן נקרא מי נפתוח, רוצה לומר שהמעין נפתח שם 67 [**)] (עיין רש"י יהושע ט"ו ט' ועיין בסמוך מה שכתוב בשם ספר מאור עינים) והוא שנזכר (שמואל ב' ה' ח') כל מכה יבוסי ויגע בצינור, רוצה לומר שמפסיק מי הצינור ההולך ירושלימה (ולציון) ובזה יוכל לכבשה. וכל המים שהיו בבית המקדש מעיטם הם באים, ממימיו עבר בעזרה (עיין רש"י פסחים ס"ד עמוד א' בדיבור המתחיל שהכהנים מדיחין) ובו היה בור הנזכר יומא ל"ז עמוד א'. ואעתיק מספר מאור עינים דף ט"ו עמוד א' (מענין עין עיטם הנזכר) בהביאו שם עדות שלוחי המלך תלמי לאדוניהם ממה שראו בבואם לירושלם. ובכלל דבריהם אמרו, וזה לשונם: אמנם ההיכל פניו למזרח שמש ואחוריו למבואו, ועל כל רצפתו אבני שיש, וממנו למקומות מה יעברו יאורים ואמות מים הרבה אשר נמשכו שם למען יודחו בנקל דמי הזבחים וכו' ושפע המים האלה לא
שנז	יחסר לעולם כי נמצא שם מעין טבעי גדול אשר מימיו תמיד נאמנו (הוא עין עיטם) ותחת לארץ במשך ה' שמינית מיל יש גולות לרוב בנויות במלאכה נפלאה הנמשכות לכל פינות ההיכל ואל כל אחד מהנה מרזבים רבים השופכים אחד באחד לכל עבר והחפירות האלה כלם בתחתיהם וצדיהם רצופות בעופרת ומכוסות היטב בעפר גבוה וביסוד ההיכל וקרקעיתו יש פיות רבות נסתרות לא ירגישו בהנה כי אם הכהנים משרתי הקדש ובשפך המים הנמשך ועולה מתוכם ידיחו ויטהרו את כל דמי הזבחים רבו כמו רבו. והנה לא אחדל מהודיעך איך בחבה יתרה העמידו אותי על תכונת היאורים והמרזבים האלו כי פעם אחת הוציאוני רחוק מהעיר כחצי מיל ויצוני האחד מהם שארכין את ראשי להקשיב את שאון המים ואז שערתי מה גדלו מעשי האפיקים ההמה, עד כאן לשונו. ובלתי ספק הכונה על מקום מי נפתוח הנזכר שהוא רחוק ממקום המקדש בערך חצי מיל. אמרינן מסכת זבחים נ"ד עמוד ב' סביר למבני בעין עיטם דמדלי אמרי ניחתו בי קליל כדכתיב ובין כתיפיו שכן וכו'. לפי דעתי הוא למערב מבצר (קאללע) בערך ק' אמות ושם גבעה גבוה יותר מכל ההרים שסביבת העיר (חוץ מהר הזיתים) והוא מכוון להר הבית זה למזרח וזה למערב ונמצא שם חרבות וישמעאלים קוראים אותו "חאדר" (רוצה לומר מקום ישיבת אליהו) ומרגלי הגבעה דרומה בערך ק' אמות עברו צינורות עין עיטם כמו שכתבנו, לכן נקרא הגבעה הזאת "עין עיטם". אכן הגבול בין בנימין ויהודה לא הגיע עד הגבעה ההיא כי עבר לצד דרום במקום שנפתח (מי נפתוח). והנה אם בנו בית המקדש על ראש גבעה ההוא אי אפשר שלשכת הגזית תהיה בחלקו של יהודה ושכינה בחלקו של בנימין כי מרחק רב ביניהם, כי לשכת הגזית חצי בקדש וחצי בחול. לכן בנו בהר המוריה אף שהוא נמוך ושם נגעו יהודה ובנימין. והנה עינינו רואות שצנורות אלה הבאים מבּוּראק יעלו מעלה מעלה כי תכונתם מדרך בית לחם עמוק הרבה מתכונת "מחכּמה", ועם כל זה יעלו המים מעלה, וסבת הדבר שתכונת עין עיטם
שנח	אצל בּוּראק הוא יותר גבוה מתכונת מחכּמה, ולכן עולים המים מעלה כל זמן שאין המקום גבוה ממקום שנובעים. וזה כונת הש"ס יומא ל"א עמוד א': אמר אביי שמע מינה עין עיטם גבוה מקרקע עזרה כ"ג אמות עיין שם. ולפי דעתי אין עין עיטם הנזכר כאן הכונה מה שאמרו חכמינו זכרם לברכה סבר למיבניה לבית המקדש בעין עיטם כי תכונתו (ראש הגבעה) גבוה יותר ויותר מכ"ג אמות, כי אם הכונה עין עיטם במקום שיוצא סמוך לעיר עיטם ועל שמה נקרא עין עיטם והוא אצל מבצר בוראק. ממשיך הערות: 65. [עמ' שנה] צריך להיות ג'וֹרַאתּ אַלעֻנָבּ (שפלת השזיפין) על שם עץ השזיפין שעמד במקום הזה הנקרא בערבי עֻנָבּ. 66. [עמ' שנו] הצנורות אלה תוקנו ונתקלקלו פעמים רבות. 67. [עמ' שנו] זה בודאי שגגה, לאמר שבנין הצנורות נעשו עוד בימי יהושע, ובשום אופן אי אפשר להקדים את בנינם מזמן בית שני. וגם זה טעות לאמר שמפני שבמערב הר ציון היו הצנורות פתוחים לכן נקרא מי נפתוח, ומי נפתוח יחשבו רוב החוקרים לאחד עם מעין ליפתא הרחוק כשעה מירושלם לימין מסלת העגלות ההולכת ליפו. אולם דעת רש"י במסכת יומא (ל"א א') לאחד את מי נפתוח עם עין עיטם. ~~~~~~~~~~~~~~ ממשיך