הרב יהוסף שווארץ

עמוד בספר המודפס	החי
שסג	בקר וצאן. בקר בלשון ערב אַלְבַּקּר. נמצאים בארץ בתכלית השפלות ומראיהם רע דקות ורעות בשר, וכל מלאכת השדה נעשה על ידיהם. גם הפרות היו חורשות וככלות כחם כי לא יצלחו לכל מלאכה ישחטו. בקר רעי (מאסט פיה) לא נמצא כמעט בכל הארץ כי אם מעט מזעיר בארץ הגליל במחוז צפת. בשרם קשה וסרת טעם ולא נמצא חֵלב בקר כי הם דלים מאוד. הזכרים יכרתו. כבש בלשון ערב אַלְחַרוּף 1 [1)] . נמצאים הרבה ולרובם אליה שמנה מהם 8 או 10 ליטרות. האלים גדולים וחזקים מהכבשים וקרנות בראשם. טעם שֻמן האליה טוב מאוד וטעמו כטעם שמן האוזים. עז בלשון ערב אַלְגַ'דִי. הם דקים וחֲלָבָם טוב ואין לו ריח. מעורות העזים עושים נאדות להביא מים ושמן וחלב וכו' (כמעט כל עזי הארץ שחורים). במחוז חברון נמצא מין אחד הנקרא "ג'די מאמרי" (אלוני ממרא 2 [*)] והם גדולים וחזקים מעזים האחרים וגם צבע עורותיהם אדמימות שחורות (ברוין) ורוב נאדות נעשים ממין זה). רוב הבשר אשר נאכל בארץ הוא בשר צאן 3 [**)] ולא
שסד	מצא להם ומביאים מעבר הירדן ממחוז בַּלְקָא ואַלְלֻגָ'ה (עוץ), גם מעבר נהר פרת (בחדש כסלו שנת תר"ה הובא לכאן צאן רב מעיר מוסי במדינת כּורד. עיין מקומו). איל וצבי ויחמור ואקו ודישון ותאו וזמר. איל בלשון ערב אַלְגַּזַאל (בלשון אשכנז Gazelle אולי משם הערבי גַזַל הנזכר) נמצאים הרבה, ובמחוז רמלא ולוד נראים עדרים עדרים ונאכלים מבני עמינו 4 [*)] . צבי בלשון ערב אלטַ'בִּי והוא קטן ונמצא בהרי רמה ובית אל ובככר הירדן, ועפריהם יִתָּפְשוּ וגדלים בבתי הגדולים ליופי ולשחוק. טעם בשרו כטעם בשר יונה (והוא מין הנקרא בלשון אשכנז דאמהירש). יחמור רבינו סעדיה הגאון מתרגם גם כן יַחְמוּר, וכפי ששמעתי הוא מין עז הררי (ווילדע ציגע) ולא ראיתיו. לדעתי 5 [**)] הוא החיה הנקרא בלשונם גנו ונמצאת דוקא בחלק אפריקא הדרומי אצל עם "האטטענטאטטען" והם צדים מהם ואוכלים בשרו כי טוב מאוד הוא. והוא מגדר וממין "אנטילאפען". גופה ותמונתה כחמור גדול וראשה כראש פרה קטנה ממש. ולה קרנים גם כן כקרני פרה, כי אם מעט ארוכים ומפוצלים. (עיין מסכת חולין נ"ט עמוד ב') ומפרסת פרסה ככל החיות הטהורות, ומעלה גרה, ואין לה שִנים למעלה. ובאמת אינה מין צבי ואיל ואקו וגו' הנודעים לנו בשמותם ובתולדותם. ועל ידי חקירתי ודרישתי בסיעתא דשמיא נתברר לי ידיעה ברורה שהיא יחמור. שמצאתי בספרי מחקרי הטבע תולדותיו ומוצאיו שחיה גנו היא פרא הרבה (ווילד) ויש סכנה לצודה ולתופסה והיא מחוממת הרבה. ולדעתי שמה יחמור מלשון יחם (ויהי בעת יחם הצאן) וגם גופה (מלבד הראש) דומה לגוף חמור. וזה יחמור מלשון יחם, חמור. וכמעט כלו'
שסה	חיות הטהורות ידועות הן לנו על פי המתרגמים והמפרשים הראשונים הקדמונים, בלתי יחמור שלא נדע מי הוא. כי האונקלוס ויונתן בן עוזיאל ורבינו סעדיה הגאון כולם הניחוהו בשם התורה יחמורא ולא ביארוהו ולא פרשוהו כמו ששה הנותרים. כי אם שמצאתי במכלל יופי שמביא בשם רבי יונה וזה לשונו ויחמור כי כן קורין אותו בלשון ערבי והיא חיה דומה לעז גדול עד כאן לשונו. ואני חקרתי ודרשתי בין הערביים על החיה הנקראת בלשונם יחמורא ואין מגיד לי. ואולי מה שכתב חיה דומה לעז גדול, איננה חמור כי אם מין ממיני אקו ודישון. כי אקו הוא תיש בר (שטיין באק), ודישון מצאתי בתרגום הפרסי "בּוֹז כּוּהי" הוא עז הררי (בערג ציגע). (עין חולין דף פ' עמוד א' דלמא מינא דאקו נינהו), לדעתי אין ספק שיחמור הוא גנו וכן יש לתרגמו 6 [1)] . אקו בלשון ערב אלְבְּדַן. נמצאים הרבה בהר הלבנון דומה לתיש והוא קל לרוץ (בלשון אשכנז שטיינבאק) ולפי הנראה הוא עזי דבלא הנזכר במסכת חולין דף פ' עמוד א', ופירש רש"י ביער לבנון, ואם כן
שסו	הוא חיה ולא בהמה עיין שם וצריך עיון. רבינו סעדיה הגאון מתרגם יַעִל וכן תרגם אונקלוס "יעלא" ורוצה לומר יעל יעלי סלע. ובתרגום פרסי "קוץ' כּוּהי" רוצה לומר אַיִל הררי. דישון לא נודע לי. ואונקלוס תרגם "רימא" והוא החיה שיש לו קרן באמצע מצחו (איינהארן). כעת לא נמצא בארץ כי אם בחלק אפריקא המזרחי ובארץ הודו (בראשית רבה פרשה ל"א גורא של ראם עלה לארץ ישראל בזמן רבי חייא בר אבא). בתרגום פרסי "בּוֹז כּוּהי" רוצה לומר עז הררי. תאו בלשון ערב אלגַ'אמוּס (בתשובת רדב"ז חלק ב' סימן תרל"ח עורות ג'אמוס) נמצאים הרבה במחוז ים סמכי (חולי) ובמחוז עכו וחיפה. וגדלו כשור והוא עב ושמן הרבה ובשרו נאכל גם מבני עמנו, והוא תור באלא, עיין רש"י. (וואלד אכס, פיפפעל). זמר מתרגם רבינו סעדיה הגאון וכן בתרגום הפרסי אלזֻרַאפַה רוצה לומר גיראפפע ואין נמצא בארץ כי אם בחלק אפריקא הדרומי ובארץ אמעריקא 7 [1)] . הגמל הארנבת השפן החזיר. גמל בלשון ערב אלגַ'מַל. גמלים מניקות תרגם רבינו סעדיה הגאון נַאקַה והוא גמלה נקבה, וזה שנזכר במסכת שבת פרק ה' משנה א': ונאקה בחוטם. נמצאים הרבה בארץ (בראשית רבה פרשה ס' גמלים גדלים במזרח), ועל ידיהם מוליכים המשאות הגדולות בארץ הזאת. ויש מין אחד ורגליו דקים גם ראשו קטן והוא קל לרוץ ונקרא גמלא פרחי (בלשון ערב הַגִ'ין) ויש לו גב אחד 8 [2)] , אכן דוקא בארץ המישור ובדרך
שסז	חול יודע לרוץ אבל לא בארץ הררי. ונמצאים בדרך עזה למצרים כי שם מישור החול, אבל פה עיר הקודש נראים לעתים רחוקים מאוד. ארנבת בלשון ערב אלארְנַבּ. נמצאים הרבה והישמעאלים יאכלוהו. השפן . נמצאים ב' מינים, מין אחד דומה לקאנינכען (שטאללהאזע) בארץ אירופא ונקרא בלשון ערב אלוַאוִי 9 [*)] ונאכלים. ומין ב' נקרא אלוַבְּר והוא גדול ממין הראשון 10 [**)] ודר בנקיקי הסלעים בהרים ונמצא מהם עדרים עדרים. ולפי הנראה הם מין הפראי ממין הראשון (ווילדע קאנינכען). חזיר בלשון ערב אלחַאנְזִיר ושקץ הוא לישמעאלים לכן נמצא מעט מזעיר בארץ ויותר מזה נמצא חזיר היער (ווילדע שוויינע) והם מפסידים הכרמים ועצי ותבואות השדה. ובזמן ממשלת איברהים פאשא שלא הניח כלי זין ביד יושבי הארץ (הפלחים) ולא יכלו להרגם התרבו עד מאוד, ונמצאים הרבה במחוז חברון בהר תבור בים סמכו ועל שפת ים המלח בין הקנים הגדלים על שפתו. החולד והעכבר והצב והנאקה והכח והלטאה והחמט והתנשמת. החולד בלשון ערב אלחלדי (רבינו סעדיה הגאון אלכלדה) גם קוראין חֻלֻנְד והוא הנקרא בלשון אשכנז וויעזעל, וידוע הוא ולא נמצאים הרבה בארץ. ובתרגום הפרסי מצאתי אן גוֹרבּ והוא שונרא (קאטצע). העכבר בלשון ערב אלפַאר ידוע ונמצאים הרבה גדולים (ראטטען) וקטנים. (עיין לקמן תנשמת). הצב בלשון ערב אלסֻלַחְפַה (שילד קרעטע) נמצאים הרבה במחוז חברון, גם קוראין בלשון ערב אלצאבּ המין חִרְדַ'וְן (עיין לקמן כח). האנקה בלשון ערב אלקֻנְפֻד (איגעל). נמצאים הרבה בין טבריה לצפת; והישמעאלים אוכלים אותה. והוא ממין קיפוד הנקרא גם כן אלקֻנְפֻד (שטאכעל שוויין) הנזכר ישעיה ל"ד י"א (ורש"י סותר בפירושו שם י"ד כ"ג).
שסח	הכח תרגום רבינו סעדיה הגאון אלחרדון 11 [*)] והוא מין איידעקזע גדולה שנמצא בחרבות ובין עשבי השדה, ארכו בערך חצי אמה (עם זנבו) ותמיד מתנענע בראשו ונמצאים הרבה בארץ. ובארץ מצרים לוקחים צאתם לצבוע אדום, גם קוראים אותו בלשון ערב אלצַ'בּ והוא צאב רוצה לומר הצב הנזכר לעיל (ולא ידעתי להכריע). הלטאה תרגום רבינו סעדיה הגאון אלעטאיא והוא בלשון ערבי של ארץ מצרים וארץ אפריקא (כי ידוע תדע שיש הפרש בין לשון ערב ארץ ישראל וארץ סוריה וארץ ערב ובין לשון ערבי ארץ מצרים וכו') והוא מין איידעקזע הקטנה הנמצא בבתים. ובארץ הזאת קוראים אותו אלאבובריש, גדלו כטפח עם זנבו. ובתרגום הפרסי מצאתי "ואן גז" והוא הנקרא בלשון אשכנז שילדקרעטע (עיין צב) ואינו נכון, כי נמצא בדברי חכמינו זכרם לברכה זנב הלטאה ואין לצב זנב כנודע. החומט בלשון ערב אלחַלַזוֹן (שנעקע) ומוכח מזה שחלזון התכלת מין חומט (שנעקע), וכן הוא ברבה סוף פרשת כי תבא החלזון הזה כשגדל מלבושו גדל עמו עד כאן לשונו. וזה שנעקע כנודע. ותרגום רבנו סעדיה הגאון "ואל חרבא" והוא גם כן מין איידעקזע גדולה. ומצאתי אחד בגן אשר בחצרי שארכו כחצי אמה (עם זנבו שהוא כחצי ארכו) ועוביו כשלשה אצבעות וגונו ירוק ככרתי (גרין), ובו חברברות ירוקות כזהב (געלב) ויוכל להפך ולהשתנות גונו ובפרט בעת כעסו. ואחר שצדתיו נהפך עורו לירוק כזהב והחברברות נהפכו ללבן. גבו עב וחד כגב דג שמן ובעורו כמו לקהות (רונצעלן) ועיניו הם דבר נפלא כי יוכל להפך אחד לימין ואחד לשמאל או אחד למעלה ואחד למטה, ומוכח שהוא הנקרא בלשון אשכנז כאמעלעאן שדרכו לראות כן. ושאלתי להישמעאלים על שם שרץ שצדתי ואמרו לי "אלחארבא" והוא שתרגם הגאון על החומט. תנשמת תרגום סעדיה הגאון ואלסמברץ 12 [**)] והוא הסרטן (קרעבס) הנמצא בנחלי הארץ והישמעאלים לא יאכלוהו. ולפי פירוש רש"י
שסט	והמפרשים הוא טלפא Toulpe (מוילוואורף) 13 [1)] הנקרא בלשון ערב "אלפאר אלארד" (עכבר אדמה), ונמצאים הרבה בעמק שרון (ולפי דעתי לחפור פרות (ישעיה ב' כ') הוא מלשון ערב "פאראתּ" ורוצה לומר השרץ "פארא" החופר, הוא מוילוואורף). ראיתי להאריך מעט לבאר איכות ומהות שרץ זה כי בידיעה זאת מיושבת תמיה גדולה בלשון דברי חכמינו זכרם לברכה. אמרינן במסכת מועד קטן דף ו' עמוד ב' צדין את האישות וכו' במועד וכו' מאי אישות אר"י בריה שאין לה עינים עד כאן לשונו, והכונה על תנשמת
שע	הנזכרת לעיל (מויוואורף). וראיתי בספרי חכמי העמים החוקרים הפוערים פיהם לבלי חוק על לשון זה באמרם שיש עינים קטנים לאישות (מויוואורף) הנזכר, ומוכח שנעלמה מחכמינו זכרם לברכה ידיעת מציאות שרץ זה. ומצאתי בכולן עינים קטנים מאוד והם מכוסים בשער העור עד שכמעט אינם נראים כי אם בחקירה ודרישה, והייתי כמשתאה על המראה הזה, וה' יודע ששנים הרבה הייתי בצער על הדבר הזה, כי לא ידעתי להשיב לאנשים המדברים בדברי חכמינו זכרם לברכה, כי לא יכולתי להכחיש המציאות. ועתה שזכיתי לשבת בקדש וחקרתי ודרשתי הרבה על כל תוצאות הארץ שמעתי מצאתי וראיתי שנמצאים ב' מינים הנקראים בלשון ערב "פאר אלארד", אחד הוא עכבר ממש הנמצא בחורי השדות הנקרא אצליהם עכבר השדה (פעלד מויז) והשני הוא האישות. אכן אין תמונתה ובריאותה כאישות (מוילוואורף) הנמצא בארץ המערב כרחוק מזרח ממערב. תמונתה כמעט כחתול בן יומו, ארכה טפחים וראשה עב, וגדול ועגול, ואין לה עינים כלל ועיקר. ויש לה פה פתוח רוצה לומר בלא שפתים כי אם ד' שִינים ב' גדולים תחתיים דקים וארוכים מאוד והם סמוכים וכמעט כמחוברין. וב' קטנים עליוניים קצרים מאוד והם מחוברים באף. ובהם נושכת ואוכלת השרשים בארץ, יש לה ד' רגלים כתמונת אישות שבארץ המערב שבהם חופרת ומפנה עפר הארץ, ובצד הראש העגול נמצאים ב' נקבים קטנים שהם אזנים, ולא יש לה זנב. ועובדי האדמה צדים מהם כי הם מפסידים שרשי הזרעים, ומביאים מהם פה העירה חיים למכרם, כי אומרים שדמה היא רפואה, ובעמק שרון נמצאים הרבה. ואתה ידידי הקורא, וזה לך האות שכל דברי חכמינו זכרם לברכה אמתיים ואף שנראים לפעמים סותרי המציאות אבל בחקירה ובדרישה ובידיעת איכות ומהות ועניני הארץ מקום חכמים אלה נמצא שכל דבריהם אמת וצדק. וכבר שלחתי שרץ זה לאות ולמופת למדינת המערב לעיר המהוללה מיניך Muenchen במדינת באיערן במוזעאום
שעא	של המלך. כדי שיראו וידעו אמיתת הדבר. הצפרדע בלשון ערב "אלאקרוק" ונמצאים הרבה בארץ. (בתרא דף ע"ג עמוד ב') ההיא אקרוקיתא וכו' רוצה לומר צפרדע הנקבה. חיתו יער. ארי בלשון ערב "אלסַבֻּע" נראה לפעמים במדבר דרך מצרים אבל בארץ ישראל לא נמצא. קוף בלשון ערב "אלמימון" גם קוראין "אלזעטון" נמצאים בגבול מצרים ולפעמים מביאים לארץ לשחוק ולרקד. ולפי דעתי אדני השדה (כלאים פרק ח' משנה ה') מין קוף הדומה לאדם והולך בקומה זקופה והוא הנקרא אוראנג אודאנג (בלשון מאלייא אוראנג אדם אודאנג דומה ורוצה לומר דומה לאדם) הנמצא בגבול הודו. נמר בלשון ערב "אלנימר" (טיגער) נמצא על שפת הירדן בגבול ירחו, גם בהר תבור והר הלבנון. בשנת תקצ"ד כשהחריבו הפלחין עיר הקודש צפת נראה נמר אחד בתוך העיר, כי לא נמצא איש אחד בחלק העיר ששם בתי יהודים בערך ו' שבועות. והם בורחים מהאש. והערבים עושים בלילה מדורה גדולה סביב אהליהם כדי שלא יקרבו אליהם. זאב בלשון ערב "אלזִאִבּ" נמצאים הרבה וביותר במחוז באניאס וחאספייא (זאבים בקעו יותר משלוש מאות צאן, ירושלמי ריש מסכת ביצה). שועל בלשון ערב אַלְתַּעְלַבּ נמצאים מינים שונים. צבוע בלשון ערב אלצַ'בֻּע (היענע) נמצאים בהרי יהודה ובהרי לוד ובהרי הגליל ומזיק לאדם וחופר בקברים. ולעתים רחוקים נראה בהר הזיתים. דוב בלשון ערב "אלדיבּ" נמצאים בהרי הלבנון וחרמון ובהרי כרמל ותבור, באניאס וחספייא. סוס בלשון ערב אלפַרַשֹ (מלשון פרש פרשים) נמצאים טובים ויפים. חמור בלשון ערב "אלחִמַאר". נמצאים הרבה מאוד. גם נמצא חמור הבר והוא הנקרא בדברי חכמינו זכרם לברכה ערוד בלשון ערב "אלפארע" (פרא למוד מדבר ירמיה ב' כ"ד) וביותר בג'בּל הוא הרי אדום. והערביים יאכלוהו.
שעב	פרד בלשון ערב "אלבּאגלא" נמצאים הרבה (והם מדיבוק סוס וחמור). כלב בלשון ערב אלכַּלְבּ, נמצאים הרבה ושוכבים בחוצות כי לא אדונים להם ולא נראים בבתים. והם שקטים ולא יזיקו גם לעובר ושב ודורך עליהם. ודבר פלא מצאתי וראיתי בהם אף שהחום רב וחזק בארץ הזאת כמעט לא נשמע שאחד מהם ישתגע כדרך כל הכלבים בארץ החום. וביותר שלא ימצאו מים בחוצות לרוות צמאונם כחום היום. חתול , שונרא בלשון ערב "אלקֻט" (קאטצע) נמצאים הרבה וגם אלה שוכנים בחוצות ולא יגדלו בבית והם נכנסים דרך הגגות וחומסים וגונבים כל מה שאינו סגור ומסוגר. ועושים תחבולות גדולות להשיג צידם והם נראים כנגע בבית. העופות (ויקרא י"א). הנשר בלשון ערב "אלנִשְֹר", נמצאים מינים שונים בהרי הלבנון, ובראשי הסלעים קניהם. פרס בלשון ערב "אלעֻקַאבּ" וכן תרגם רבינו סעדיה הגאון, והוא מין גייער. עזניה בלשון ערב "אלעַנְקַא" 14 [*)] (הוראתו צואר, רוצה לומר צואר ארוך) גם רגליו גבוהים וגדלו כשתי אמות. והוא גם כן מין גייער. וג' אלה נמצאים דוקא בהרי הלבנון ובמחוז "הדורסי". דאה בלשון ערב "אלחדַאַה" 15 [**)] והוא מין עוף החוטף (רויב פאגעל) וגדלו כאוז, וראיתיו פה שיבוא על גגי בתי העיר לחטוף דבר מה.
שעג	איה בלשון ערב "אלצדא" רוצה לומר עוף הציד. והוא מין פאלקע. והערביים מלמדים אותו לצוד ציד להביא ויש מינים שונים. מין אחד קוראים "אַלְבַּאשִק" ומין אחד הוץ. עורב רבינו סעדיה הגאון מתרגם "אלגראביב" 16 [*)] והערביים קוראים אותו "אלקאק". והוא Robe הידוע. ונמצא עוד מין עורב קטן מ"קאק" וקוראים אותו "אלזארזור" 17 [**)] והוא הנקרא בדברי חכמינו זכרם לברכה זרזיר (בראשית רבה פרשה ס"ה זרזיר מין עורב. לא על חנם הולך זרזיר אצל העורב לפי שהוא מינו). בת היענה בלשון ערב "אלנעא" (שטרויס) בגבול ארץ מצרים במדבר. ובתרגום פרסי מצאתי "אן שוֹתּור מורג" פרושו הגמל עוף, רוצה לומר עוף הדומה לגמל. תחמס בלשון ערב "אלחֻטַּאף" (רוצה לומר החוטף) רויב פאגעל. והוא מין איילע. שחף תרגום רבינו סעדיה הגאון אלסאף. והערבים קוראים אותו "אלהאקוב" שקורא כן (קוקוק). ובתרגום הפרסי "אן שחין" (עיין תנשמת). נץ בלשון ערב "אַלְבַּאז" וכן בתרגום הפרסי "אן בז" הוא מין פאלקע, ומלמדים אותו לצוד ציד ונמצאים הרבה בעבר הנהר במחוז דיארבקאר. כוס בלשון ערב אלכוס וכן תרגם רבינו סעדיה הגאון והוא נאכטאיילע ודר בחרבות וקולו קול יליל קוקווע קוקווע. (ונשמע בלילה קולו פה עיר הקודש במקום המקדש החרב, אנ"ל 18 [***)] . שלך תרגם רבינו סעדיה הגאון "זוּמאג'" והוא בלשון ערב דג 19 [****)] רוצה לומר השולה דגים מהים ובמחוז ים כנרת נמצאים הרבה. ינשוף בלשון ערב "אלבאשאק" והוא מין איילע (נאכטאיילע) בתרגום הפרסי "אן לאגלאג" (עיין חסידה).
שעד	תנשמת תרגם רבינו סעדיה הגאון שאהין והערבים קוראים טיר אַלְלַיְל (רוצה לומר עוף הלילה) פלעדערמויס. קאת רבינו סעדיה הגאון וכן בתרגום הפרסי "קוק" והוא הנזכר במסכת שבת דף כ"א עמוד א': עוף אחד יש בכרכי הים וקיק שמו. והערבים קוראים אותו "אלג'מל אלבּחר" רוצה לומר גמל הים, והוא הגדול מכל עופות המים ויש לו בצוארו כמו כיס אשר ימלא בו מים ודגים ולכן שמו קאת שמקיא המים והדגים ליבשה מכיס שבצוארו והוא הנקרא בלשון אשכנז "קראפף גאנז". ולעתים רחוקים נראה במחוז ים כנרת. הרחם בלשון ערב אלסְרַאקְרַאק נמצא במדבר מצרים וביותר בחלק הבארבאריא (אפריקא הצפוני) ובעת שפורח קורא סראקראק סראקראק. גדלו כיונה (במסכת חולין דף ס"ג עמוד א' רחם הוא שרקרק) עיין תרגום אונקלוס. החסידה בלשון ערב אללַאקְלַאק (בלשון אשכנז שטארך) ונמצאים ב' מינים לבנים ושחורים. במחוז עזה נמצאים הרבה. בתרגום הפרסי "אן ספ'יד מוֹרג" פירושו העוף הלבן, עיין תרגום אונקלוס. האנפה רבינו סעדיה הגאון "בבגה" רוצה לומר הנקרא פאפאגייא המצפצף מה ששומע ואינו נמצא בארץ כי אם שמביאים מארץ טורקיא. הדוכיפת תרגם רבינו סעדיה הגאון "הוּדהוּד" 20 [*)] רוצה לומר הוד הוד שהודו כפול, וזה שפירש רש"י שכרבלתו כפול והוא ווידע האפף בלשון אשכנז. עטלף בלשון ערב אַלְזְנוּנַא (שוואלבע) בתרגום הפרסי "אן שב פרך" פירושו הפורח בלילה וכונתו פלעדערמויס. ובחוף הים הגדול נמצא מין אחד עטלף והם הרבה מאד והוא עטלף הים (זעע שוואלבע). וזה לשון התוספתא דחולין פרק ג' אנשי שוק העליון שבירושלם היו אוכלין את סינוניא לבנה מפני שקרקבנו נקלף עד כאן לשונו, הוא מין עטלף הים שיש לה נוצות לבנות על החזה ונמצאים בארץ בשפת הים הגדול. שליו בלשון ערב אַלְקוּטַא 21 [**)] במחוז הירדן ובעבר הירדן נמצאים הרבה והם שמנים וגדולים כיונה (וואכטעל). ונמצאים שם כל
שעה	כך הרבה עד שכמעט כסו את עין הארץ והערבים משליכים אבנים עליהן בעת שפורחים וממיתים מהם כן. יונה בלשון ערב אַלְחַאמַאם ונמצאים ב' מינים: יונה הבית ויונת השדה (תור) והישמעאלים לא יאכלוה כי קדשה בעיניהם. ועוד מין אחד גדולים הנמצא בהר הלבנון במחוז הדורסי (יונה הבר, ווילדע טויבע) ואולי הם יונה דורסיות הנזכר במסכת חולין בפרק שילוח הקן [קל"ט ב']. ומי יודע אם לא נודע שם אומה דורסי גם בזמן ההוא 22 [*)] . תרנגול בלשון ערב אַלְדִיק נמצאים הרבה. באי קיפרוס (ציפערן) נמצאים גדולים ושמנים עד מאד ומפורסמים בכל הארץ. (מין תרנגולים שקוראים פערל הינער לא נמצאים בארץ). גם נמצא המין הנקרא תרנגול הינדיא ובלשון ערב אלדִיק הינדיא (עיין כוש). אוז בלשון ערב אלאַוַז נמצאים בשפת הים במחוז צידון ובירות ובגבול מצרים (דימיאט) גם אוז קטנה (ענטע) נמצאת שם, אכן בשאר מקומות אינם נמצאים 23 [**)] ומין אוז קטנה ברה (ווילדע ענטע) נמצאת במחוז ים כנרת. תוכיים (פפויען) בלשון מאלייאי (מאלאבאר) נקראים גם כן תוכיים, אינם נמצאים בארץ ומובאים מחוץ, ונקראים בלשון ערב טַווּס. עגור בלשון ערב אלשוּנַארַא המצפצף תמיד גור גור (והוא רעבהון בלשון אשכנז) גם קוראין בלשון ערב אלחַגְ'לְ, ואולי בית חגלא נקרא כן על שם שנמצאים שם הרבה. ונאכל מבני עמינו. סיס בלשון ערב אלאקרוּק, לפי שצועק תמיד אקרוק אקרוק והוא מין קרעהע בלשון אשכנז. (יונתן בן עוזיאל ירמיה ח' ז' כרוכיא והם קוראים בק' אקרוק). קורא 24 [***)] (עיין שחף) ולפי לשון בראשית רבה סוף פרשה ס"ד קורא
שעו	מצראה דמקוריה ארוך וכו' משמע שהוא חסידה (שטארך) שנמצאים הרבה בגבול מצרים וצוארם ארוך ודק. גם נראים לפעמים במחוז הירדן ובמחוז ים כנרת מיני עופות שצוארם ארוך ודק מאוד (מין שוועהנע). ונמצא שם מין אחד גדול מהחסידה והוא אדום וצוארו ארוך מאד, ולי נראה שהוא פלאמינגע בלשון אשכנז. במחוז הירדן נמצא העוֹף המנגן הנקרא בלשון אשכנז נאכטיגאל. ושאר מיני עופות לא נודעים לי בשמותם ואיכותם כי הערבים והישמעאלים לא ישגיחו על ידיעה זאת ולא יכולתי לדרוש ולחקור בהם. שרצים ורמשים. נחשים בלשון ערב אלחיוי נמצאים הרבה ובפרט נחש הבית, ולפעמים הולך ושב נחש אחד בחורי הבית עם גוריו ימים ושנים ולא יזיק לשום אדם. וראיתי מהם שארכו בערך אמה וחצי ועביו ג' אצבעות. איזהו שנים שעברו נראה אחד בדרך ירחו ארכו יותר מג' אמות ועוביו כאמת איש ומראהו שחור. ועוברי הדרך קמו עליו והרגוהו וירד הדם כנחל שוטף כאלו שחטו שור פר 25 [1)] .
שעז	ודבר נפלא הוא לראות איך אנשים מהערביים ומארץ מצרים לוקחים נחשים בידיהם ומרקדים ושוחקים עמהם כמו בחבלים ולא יזיקו לו, ואם יעשה כן איש אחר ינשכו ויזיקו. ולא שבתחבולות יוציאו הארס מפיהם טרם שחקם והם יכירום, הלא לפי הנראה עושים כן גם עם הנחשים המובאים לפניהם ממקום אחר שלא היו בידיהם מקדם ולא יכירום, ודבר זה אינו בגדר הטבע 26 [*)] . עקרב בלשון ערב אלעקראב, נמצאים בארץ, אולם הם קטנים בערך שממית גדולה מאד וימית בעקצו 27 [**)] , אכן אחר שעקץ ירוץ בתמהון סביבותיו ותפשוהו ויטגנוהו בשמן ויניחו השמן על החבורה ולא ימות כי אם שהמקום או האבר ההוא יתנפח. וכעת י"א שנים עקץ לילדה בת ב' שנים ותמת ביום ההוא. לדרום ירחו סמוך לירדן נמצאים עקרבים הרבה. עקרב הגדול (קראקאדיל) בלשון ערב אלבּוּדא 28 [1)] , נמצאים על שפת ים הגדול 29 [***)] , במחוז חיפה וקיסרין, אכן הם קטנים מאוד בערך אמה אחת. נדל (מרבה רגלים) בלשון ערב "אלאֻם ארבע וארבעין" (על שם רוב רגליו) נמצאים הרבה בארץ. וראיתי מהם ארכו בערך חצי
שעח	או ג' רביעית אמה ומצאתי בהם יותר מן מ' רגלים. ונושך כל כך בבשר האדם עד שלא נוכל להוציאו ולהפרידו מהבשר עד שיניחו עליו גחלת בוערת ובהרגשו האש יפרד. ולפעמים ימית בנשיכתו. עלוקה בלשון ערב אלעָלַאק (בלוט איגעל) נמצאים הרבה במחוז צפת ובמחוז יפו. דבורה בלשון ערב אלנַאחַל (מלשון זה נחיל דבורים בבא קמא פרק י' משנה ב') המגדלים בכורות נמצאים מעטים בארץ 30 [*)] . אכן דבורה יערית (ווילדע ביענע) נמצאים הרבה. ורוב דבש הנמצא בארץ הוא דבש יין מבושל (זיראפפע). נמלה בלשון ערב אלנַאמַל, נמצאים מינים שונים קטנים וגם גדולים עם כנפים לאין מספר והם כנגע בבית כי נמצאים מחנה גדולה בתוך המאכל עד אשר לא יאכל. וריח זפת מגרשם. צרעה בלשון ערב אלנאמוּס. צרעה המזקת לא נמצא בארץ כי אם על גבול ארץ מצרים והיא מזקת ותמית בעקצה, ונמצאה דוקא לעתים רחוקים. אכן בורחת מריח זפת זב; לכן כעת הנגע ההיא כל עובדי אדמה מושחין פניהם ידיהם ורגליהם בזפת הנזכר ואז לא תקרב עליהם להזיקם. (לפי הנראה היא זבוב מצרים שמותר להרגו בשבת, ואולי צרעה שבנינוה דומה לה). בשנת תקצ"ח בעת הקיץ היה הנגע ההוא בארץ מצרים וימת עם רב מהם. תולעת המשי בלשון ערב דוּד אַלְחֲרִיר נמצאים הרבה בהר הלבנון במחוז הדורסי. ושולחים כמה רבבות משקלים משי לחוץ לארץ 31 [**)] . חלזון אדומי (פורפור שנעקע) בלשון ערב "אלחלזון אחמאר" נמצאים מעטים בשפת ים הגדול אצל חיפה ועכו.
שעט	הארבה נקרא בלשון ערב "אלג'אריד". ולעתים רחוקים הוא מכת מדינה כי הם נופלים לאלפים ורבבות אין מספר ויכסו את עין הארץ וגו'. כן ראיתי בשנת תקצ"ח ביום ב' ח"י כסלו שעה אחת אחר חצות היום שבא חיל גדול ונורא בארץ. והמחנה הזה בא ממערבית דרומית והלכו ונסעו מזרחה (דרך הר הזתים), ויכסו את עין הארץ ומהם נפלו לארץ. ובזמן ההוא כבר עבר קציר כלה קיץ ולא עשו לנו רעה. והמסע היה משך זמן שעה אחת. והם ירוקים ככרתי (גרין) וגדלם כערך אצבע. הערביים והישמעאלים צלום באש ויאכלום, וכן היהודים שהם ממדינת בארבאריא 32 [*)] אכלו מהם באמרם שמקובל אצלם שהמין הזה הוא חגב ומותר לאכלו. וכן בשנה הזאת (תר"ה) ביום ויו ערב שבת קודש פרשת יתרו כ"ג לחדש שבט שעה וחצי אחר חצות היום בא מחנה גדולה והם באו מצפונית מערבית והלוך ונסוע דרך דרומית מזרחית. והם אדום שחרורית (ראטה ברוין) והמסע היה בערך ג' רבעית שעה ולא כל כך גדול וכבד כמו בשנת תקצ"ח הנזכר לעיל. אכן באו פעמים ושלוש אחר איזהו שבועות אולם דוקא מחנה קטנה. ובגליל וב"אלנּור" התעכבו זמן מה והפסידו כמעט כל צמח האדמה עד שכמעט נעשה רעב בארץ בשנה הזאת 33 [**)] . ובחדש אב באו לעיר יפו וסביבותיה מחנה גדולה מערביים הנקראים עראב אל-ענזיא שוכני מדבר סוריא (בין דמשק וחלב (אלעעפא)), והם לאלפים ורבבות אין מספר הם נשיהם ובניהם ומקניהם כי אין להם לחם לאכול כי הארבה אכל כל פרי האדמה אשר סביבותיהם ויבאו
שפ	הארץ לשבור בר ומוכרים מקניהם וכל אשר להם בלחם. ויבקשו לשבת בארץ עד עת הגשמים עת חרישה וזריעה. ויצר לכל יושבי הארץ כי יתר הארבה אכל הערבי. ויש מין עוף הנקרא בלשון ערב אלזמארמר (דומה לעוף הנקרא בלשון אשכנז גאלדאמער) הוא שטן לארבה ובשמעו קול עוף הזה בורח מן הארץ. מזמן ממשלת עבדאלא פאשא בעכו (בערך 18 שנים שעברו) עלה הארבה על כל ארץ הגליל. ויצו לכל עמו לאמור כל איש ואיש יביא מדה אחת מהם. ולא הועיל עד שבתחבולה גדולה הביא מעופות האלה, ואלה גרשום מן הארץ. גם רוח דרומית ודרומית מזרחית הוא לשטן להם. דגים. דגים נמצאים הרבה בים הגדול ובים כנרת ובים סומכי ומעטים בירדן ומהם מינים שונים, גדולים, מהם כשלשים ליטרות 34 [*)] , אכן לא ממיני דגי הנחלים הנמצאים בחוץ לארץ. ובים יפו נמצא לפעמים מין דג שבשרו מבהיק בלילה בחשך כמו עץ נרקב (Phosphorisch, פאספאריש), (איוב מ"א כ"ה אחריו יאיר נתיב). וראיתי בשרו מבהיק בלילה גם אחר ג' ימים שמונח במלח וגם הנוגע בבשרו הלח מבהיקים אצבעותיו מלחות הנדבק, אכן אחר שבא על האש או במים המים יפסיק הבהק, בים כנרת נמצא דג הנקרא בלשון ערב אלבארבוד והוא שמן מאוד ואין לו קשקשים. ולפי דעתי הוא מין אאל בלשון אשכנז. ומבני עמינו לא יאכלוהו. שבוטא (סנהדרין דף נ"ט עמוד ב') בלשון ערב גם כן "אלשאבוט" 35 [**)] בשם זה נמצאים ב' מינים. מין אחד הנקרא בלשון איטאליא טאנינא והוא גדול כחזיר ושמן הרבה וטוב מאוד, ואין נמצא בימי הארץ כי אם בים איטאליא וביותר במחוז עיר פיומע. ועל זה אמרו הנהיג בעיזא ובשבוטא כי לו כח להנהיג. חולים ק"ט עמוד ב' חזיר מוחא דשבוטא. ומין אחד הוא דג קטן ורך מאוד והוא קולית האספנין ונאכל מלוח והוא הנזכר במסכת שבת דף קמ"ה עמוד ב'.
שפא	[סארדלי קוראין בלשון יון אלקוליוס 36 [*)] (קוליוס האיספני אולי שבאו משפאניא)]. נשלם פרק א' ביאור גדר החי לבי ובשרי ירננו אל אל חי. ממשיך הערות: 1. [עמ' שסג] זה שתרגם אונקלוס (בראשית ל"ג י"ט) במאה קשיטה במאה חורפן, הכונה כבשים, כמו שתרגם גם כן לעיל (כ"א כ"ח) שבע כבשות שבע חורפן. 2. [עמ' שסג] חקרנו מעושי הנאדות ולא ידעו את השם "ג'די ממרא", ואין ספק כי השם ששמע המחבר הוא רק שבוש משם ערבי, ושגגה היא ליחס את השם המשובש הזה להשם הקדום "ממרא". 3. [עמ' שסג] בעת האחרונה הרבו האכרים לגדל בקר, וגם ממחוז הלבנון יובא בקר רב, והרבה מאחינו וכל הלועזים כמעט אוכלים בשר בקר. 4. [עמ' שסד] רוצה לומר כאשר ישיגום במקרה. 5. [עמ' שסד] הוספה מספרו דברי יוסף דף ס"ד עמוד ב'. {מספר "התשובות" שאלה י"ח. המו"ל החדש.} 6. [עמ' שסה] לשון פלא והפלא מצאתי בפירוש החזקוני לסדר ראה בביאורי שמות החיות איל וצבי וגו' וזה לשונו יחמור ביברא כדאמרינן בכורות הני ביעי דיחמורא עד כאן לשונו. שגגה היוצא מהשליט, לומר שביברא חיה כשירה היא הס מלהזכיר. אפילו בגדר חיה אינו כלל וכלל. כי ביתו ודירתו (בתים ממש) על שפת הנחלים וקיבוץ מים רבים. אבל לא בהרים וביערים כדרך כל החיות, ויודע לשוט על פני המים ויש לו דמיון לחיה הנקרא כלב הים (זעעהונד) וטעם בשר ושומן זנבו הוא כטעם דג וטמא יקרא. כנודע לכל מכירהו וראהו. ומה שכתב כדאמרינן בבכורות הני ביעי דיחמורא, ודאי כונתו שידוע שביברא מוציא הליחה שמנית הנקרא Castorum (ביעברגייל) שהוא לרפואה כידוע. וחשב שמוציא ומשליך הליחה ממנו כתמונת ביעי. וזה ביעי דיחמורא. אכן באמת לא כן הוא כי הליחה מתקבצת ונמצאה בבשר (אין דריזען) ואין כונת הש"ס על קאזטארום הנזכר. אמת שמותר הוא אף שביברא בהמה טמאה הוא. לפי שנשתנה כבר הליחה ההיא ממהותו ומאיכותו כמו שכתב הרב משה בן נחמן (הרמב"ן) בפירושו על התורה לסדר כי תשא על דבר מר דרור שהוא מושקא (מאשוס) הידוע, וכן כתבו הפוסקים. אבל חלילה לומר שיחמור שהוא חיה טהורה הוא ביברא. (מההוספות שבסוף ספר דברי יוסף דף קנ"ט עמוד א'). 7. [עמ' שסו] ואעיד עדות נאמנה שבשנת תרי"ד ראיתי כמה "גיראפפי" חיים אשר באו דרך ארץ מצרים. והיה לאל ידי לעיין ולהסתכל בהם לחקור ולדרוש באיכותם ובמהותם זמן מה. ומצאתי וראיתי שאמת וצדק שחיה טהורה מעלת גרה ומפרסת פרסה היא. וכל סמני טהרה בה. לכן נכון ואמת ויציב לתרגם זמר בשם גיראפפע. (מההוספות שבסוף ספר דברי יוסף דף קנ"ט עמוד ב'). 8. [עמ' שסו] בכרי מדין (ישעיה ס' ו') תרגם יונתן בן עוזיאל היגני מדין, והוא אג'ין הנזכר, לא כפירוש בעל מתנת כהונה בבראשית רבה פרשת תולדות שהם עירים. 9. [עמ' שסז] בשם הזה יקרא השועל שבכתבי הקודש ובלשון אשכנז שאקאל. 10. [עמ' שסז] להיפך הוא יותר קטן מהראשון ואפילו מחתול. 11. [עמ' שסח] יש אומרים שהחרדון הוא זכר הצב. 12. [עמ' שסח] בהנדפס (פריז תרנ"ג) כתוב בויקרא וגם בדברים "ואלשאהין". 13. [עמ' שסט] מצאתי סתירה בדברי רש"י בשם זה: ויקרא י"א י"ח) ואת התנשמת פירש רש"י הוא קלבא שירץ Chauvesouris (פלעדרמויס) ודומה לעכבר הפורחת בלילה, ותנשמת האמורה בשרצים היא דומה לה ואין לה עינים וקוראין לה טלפא עד כאן לשונו. במסכת ביצה דף ז' עמוד א' וכן בבכורות דף ז' עמוד ב' פירש רש"י עטלף קלבר שוריץ דומה לעכבר ויש לו כנפים. ובמסכת חולין דף ס"ג עמוד א' אמר אביי (תנשמת) בַאוַת שבעופות קיפוף בַאוַת שבשרצים קורפדאי. ופירש רש"י קיפוף ציאיט ולי נראה שקוראים קלבא שורץ שדומה לטלפא שבשרצים, קורפדאי טלפא עד כאן לשונו. והנה מוכח שמבאר תנשמת ועטלף שניהם קלבא שוריץ (פלעדערמויס) וכן בישעיה ב' כ' ולעטלפים פירש קלבא שוריץ. ואיך אפשר שתנשמת ועטלף עוף אחד הם וצריך עיון. ואגב אכתוב מה שקשה לי מה שאמרינן במסכת ברכות דף נ"ז עמוד ב' כל מיני עופות יפין לחלום חוץ וכו' וקורפדאי פירש רש"י טלפא. הלא לפי לשון הש"ס מסכת חולין הנזכר לעיל מוכח שקרפדאי הוא שרץ ולא עוף (ועיין בערוך ערך קורפדאי שמביא גרסא אחרת בגמרא שלנו שהביא באות שבשרצים אשכרתי עד כאן לשונו. ואם כן אפשר שקורפדאי עוף הוא). ואמת אגיד שנמצא במדינת רוסיא עוף אחד הנראה דוקא בעת השלג והקור ושמו בלשון רוסיא קארפאדי והוא בתמונת התור (פעלדטויבע) וקטן ממנו ומכניס ראשו בשלג וכך תופשין אותו. ואולי כוונו חכמינו זכרם לברכה כל מיני עופות וכו' חוץ מן קורפדאי על עוף זה. 14. [עמ' שעב] התרגום הזה הוא תרגום רבינו סעדיה גאון, אולם כבר העיר הרב אברהם בן עזרא (הראב"ע) בפירושו על התורה שטעות הוא, כי השם "אלענקא" בלשון ערבי הונח על דבר שלא נמצא בעולם ולא היה ולא נברא אלא למשל וכן יודו חכמי הלשון הזה, אם כן לא יתכן שיאסר השם דבר שלא היה. - ובאמת גם חוקרי הלשון נכחים כותבים כי העוף הזה "נודע בשם ונעלם בגשם". ודברי המחבר הם רק שמועת שוא ששמע מאחד המגזמים שראה עוף כזה בהרי הלבנון. 15. [עמ' שעב] גם זה הוא מתרגום רבינו סעדיה גאון. אולם בדברים (י"ד י"ג) ששם כתוב ראה במקום דאה, (ולדעת חכמינו זכרם לברכה (חולין ס"ג) ראה ודאה אחת היא), מתרגם "ואל ג'רח" שהוראתו עוף הדורס, והוא שם כולל לכל מיני עופות טמאות, ורק את הדיה שהיא נזכרת רק בדברים, ולדעת חכמינו זכרם לברכה שם, אחת היא עם איה, מתרגם חִדַא ? 16. [עמ' שעג] שם העורב בערבית "גֻרָאב", ורבינו סעדיה גאון מביא את הרבים של המלה הזאת מאשר כי אחריו כתוב "למינו". 17. [עמ' שעג] מהעוף הזה נמצא הרבה מאד והם יתושו הרבה על השדות אחרי הזריעה ואוכלים את הזרעים עד כי האכרים נאלצים לפעמים לזרוע שנית. 18. [עמ' שעג] ראשי תבות אוי נא לנו. 19. [עמ' שעג] דג בלשון ערב אלסמק, ואין לו כל יחס להשם זומאג' שהוא עוף ידוע. 20. [עמ' שעד] תרגם רבינו סעדיה הגאון (פריז תרנ"ג) נדפס בטעות הדד. 21. [עמ' שעד] רבינו סעדיה הגאון מתרגם סלוי וגם באלקוראן נקרא בשם זה. 22. [עמ' שעה] השערתו דחויה, כי בגמרא שם איתא : "מאן דתני הרדסיאות על שם הורדוס מאן דתני הדריסאות על שם מקומן", ולדברי שניהם הה' הוא ממקור השם, ואין לו כל שייכות עם השם דורסי. 23. [עמ' שעה] שניהם נמצאים בכמות מעטה בכפרים אחדים וגם באחדות ממושבות אחינו. 24. [עמ' שעה] דעת החכם דר. ס. מערילל בחלק האשכנזי ממאספנו הספרותי "ירושלים" שנה ב' צד 36 כי "הקורא" הוא העוף הנקרא רעבהון והוא נמצא הרבה בהרי יהודה והערבים יצודו מהם למכרם בבתי המלון ועוד, כי בשרו מאכל תאוה. 25. [עמ' שעו] עיין בירושלמי תרומות פרק ח' מעשיות מאיסור גלוי המים. וכעת אין נזהרים באיסור זה ושומר פתאים ה'. אכן שמעתי שאירע מעשה בעיר הקודש טבריה שמת אחד על ידי ששתה מים מגולים, ומוכח ששתה מהם נחש והשליך הארס בתוכו. ופליאה והיא סתירה עצומה מצאתי בדברי חכמינו זכרם לברכה בענין הזה, והוא שאמרינן במסכת ברכות דף ל"ג עמוד א' על לשון המתניתן אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק אמר ר"ל לא שנו אלא נחש אבל עקרב פוסק עד כאן לשונה. הנה מוכח שנחש לא יזיק (על פי הרוב) ועקרב יזיק. והלא אמרינן במסכת שבת דף קכ"א עמוד ב' ה' נהרגין בשבת ואלו הן זבוב שבארץ מצרים וצרעה שבנינוה ועקרב שבהדיב ונחש שבארץ ישראל וכלב שוטה בכל מקום עד כאן לשונו. והנה מוכח שנחש שבארץ ישראל מזיק ומסוכן עד שמותר להרגו בשבת, ואיך אמרינן שבנחש לא יפסיק והלא תנא בארץ ישראל קאי ? ועוד הלא דוקא עקרב שבחדיב מזיק ומסוכן אבל עקרב שבשאר ארצות לא מזיק ואיך אמרינן אבל עקרב (רוצה לומר שבארץ ישראל) פוסק שמזיק ומסוכן ? והנה היא סתירה כפולה וצריך עיון. [וכן יש להקשות מלשון תוספתא פסחים סוף פרק ו' רבי שמעון אומר הרי שהיו יושבין ואוכלין וראו נחש ועקרב הרי אלו עוקרין את פסחיהן ואוכלין אותו במקום אחר וכו' עיין שם. משמע שגם עקרב מסוכן בארץ ישראל ובירושלם. ועוד שאמר נחש או עקרב, מוכח ששניהם שווים במדרגה אחת, ולמה לענין הפסק תפלה מחלקין בין נחש לעקרב, שבעקרב פוסק וצריך עיון]. (דברי יוסף דף ל"ה עמוד א'). 26. [עמ' שעז] שגגה, כי הם עושים דוקא עם הנחשים הנמצאים בנאדותיהם אשר הוציאו מהם לראשונה את הארס על ידי עקירת השנים. 27. [עמ' שעז] טעות, כי עקיצת העקרב לא תמית, רק מסבבת יסורים של כ"ד שעה. 28. [עמ' שעז] עיין תשובת רדב"ז חלק ג' שאלה ת"א מענין כלים עשוים מקליפת שרץ המים נקרא בודה ובלע"ז קראקולס עד כאן לשונו. 29. [עמ' שעז] לא בשפת ים הגדול ימצא כי אם בנהר זארקא (נהר התכלת). 30. [עמ' שעח] בעת האחרונה הנהיג אחד מהגרמנים גדול הדבורים בכורות אירופיות ואחריו החזיק אחד מיושבי המושבה ואדי חנין בגדול הדבורים בכורות הנזכרות, והוא מוציא דבש הרבה, וגם ביתר המושבות נמצאים מגדלי דבורים אך לא בכמות רבה. 31. [עמ' שעח] בהמושבות הנהיגו את גדול התולעת, והפקיעות ישולחו לבית המטוה שבהמושבה "ראש פנה", ובית המטוה יקנה גם כן פקעיות מיושבי הר הלבנון. 32. [עמ' שעט] גם יהודי תימן שבפה עיר הקדש יאכלו מין ידוע ממנו על פי המסרה שבידם. 33. [עמ' שעט] גם בשנת תרנ"ח בא ארבה בּארץ הקדש, אך אז כבר כלה קציר ולא היה לו מה לאכול, ויאלץ לעזוב את הארץ מהר, אך בנתים השאירו את בציהם במעבה האדמה, ובקיץ שאחריו יצאו מאדמה לאלפים ולרבבות, ותגזר הממשלה המקומית על כל האכרים שבסביבות המקום ששם פרה ורבה במאד, להשמידם, והמה גדשום לתוך תעלות עמוקות וישרפום. בארץ יהודא לא היה ההיזק גדול כל כך, אולם בארץ הגליל, אם כי גם שם לחמו האכרים נגדם, בכל זאת אכלו את יבול השדות וביחוד את הירקות. 34. [עמ' שפ] דגים גדולים כאלו נמצאים אך בים הגדול. 35. [עמ' שפ] הדג הזה נקרא בצרפתית turbo. 36. [עמ' שפא] קוליוס איננו הדג הקטן אשר יונח בתבות ונקרא סרדל על שם ארץ סרדינא כי אם שם עצם פרטי למין דג קטן שנאכל מלוח, ודומה לסרדליס. ~~~~~~~~~~~~~~ ממשיך