ב"ה
מפת ארץ ישראל של המחבר תבואות הארץ

מספרי היסוד של
לימודי ארץ ישראל

הרב יהוסף שווארץ

לתוכן

תוצאות הארץ
פרק ב '
צמח האדמה

פרק ב '

עמוד
בספר
המודפס
צמח האדמה

שפא

בפרק זה אבאר גם כן כל המינים שהם בגדר הצומח הנמצאים בארץ הנודעים לי, ומהם שלא נמצאים. וכל דברי בקצור נמרץ, כי לא תכלית כונתו לחבר ספר מעשי הטבע כי אם לבאר איכות ומהות הארץ אשר ה' דורש אותה.

גפן בלשון ערב אלענאב נמצא הרבה, ויש גפנים גדולים כאהל לשבת תחתיו כשלושים איש תחת גפן אחת. יין הארץ טוב מאוד אכן הוא עב וקשה; ולסיבת אויר החם אשר בארץ לא יעמוד זמן הרבה כי יתחמץ 1 [**)] , ויין מג' או ד' שנים דבר יקר מאוד בארץ 2 [***)] . גרגרי הענבים הם גדולים, ומהם כאגוזים. בסוף הבציר מקבצין מהכרמים ענבים שנשרו מהגפנים ודומים לצמוקים אולם מעורב בהם עפר וטיט, ונקרא בלשון ערב אלדַמְדַמון. והוא שנזכר בירושלמי מסכתא ביצה בפרק אין צדין רבי אבהו בשם ריב"ל דמדמניות שבכרם הרי אלו אסורים וכן בבראשית רבה סוף פרשת ל"ד גבלין לי אדמדמני וכו' עד כאן לשונו.

שפב תאנה בלשון ערב אלתּין, הם קטנים ולא יגיעו למעלת תאני ארץ איטאליא. לתאנים היבשים קוראין אלגראגרא (גרגרות), גם נמצא בארץ תאנה יערית בלשון ערב אלצ'אבּר וקוראין בלשון העם תאני אדם הראשון באמרם כי ממנו תפרו אדם וחוה להם חגורות כי עליהם גדולים ורחבים ארכם יותר מאמה ורחבם כשליש אמה ועובים כשתי אצבעות 3 [*)] מה שאין כן עלי תאני הידועים הם קטנים ולא יצליחו לעשות מהם חגורות. והפרי יוצא מהעלה (בלעטטר קאקטוס) והוא בתוך קליפה רכה מלא קוצים קטנים ודקים עד מאוד. ותמונת הפרי כביצה גדולה ארוך והם טובים למאכל (והוא מין הנקרא בלשון אשכנז אפונטיען פייגע).

ומין זה בא מארץ אמעריקא לכן נקרא גם כן (בלשון ערבי ארץ אפריקא) "קירמיז נאצארי" (רוצה לומר תאני נצרים ארץ הנצרים).

שקמים הם מין תאנים, אכן אין להם טעם כתאנה ואינה טובה למאכל. והם מתבשלים ראשונה וקודם לתאנים. העץ גבוה וחזק מהתאנה. ונקרא בלשון ערב אלג'ומיז והפירות מחוברות ויוצאות מעץ בלא עוקצים 4 [**)] .

רמון בלשון ערב אלרומן נמצאים הרבה. והם ב' מינים מתוקים וחמוצים.

זית בלשון ערב אלזיתּון נמצאים הרבה אכן הם קטנים ורזים 5 [***)] , שמן זית הנמצא בארץ אינו במעלת שמן זית איטאליא ופראפענס. במחוז "חאספייא" בהר הלבנון נמצאים זיתים שהם כביצה קטנה. ואמתים דברי הפוסקים כזית הוא כחצי ביצה. ובאמת לא ראינו בכל הזתים גם אשר מובאים ממרחקים שהם כחצי ביצה. אכן הלא עינינו רואות שנמצאים עד היום במחוז הנזכר זיתים כחצי ביצה (גדולה) ואין ספק שבימים ההם כל זיתי הארץ היו בערך זה.

שפג תמר בלשון ערב אלתַּאמר נמצאים מעטים ואינם טובים, ובמחוז דמשק הם טובים. ויש ב' מינים לבנים ואדומים. וכעת לא נמצא דבש תמרים. וענפי התמרה הם הלולבין (כפות תמרים), והוא מה שהוציאה התמרה בשנה ההיא, ומה שהוא יותר משנה בעץ נפתח והם ענפי העץ ואינם ראוים ללולבין. ונמצאים אצלם המכונים זכרים ונקבות הידועים לעובדי האדמה והבטיחו לי אם לא ירכיבו אותם מזכר על נקבה לא יוציאו פירות.

פרי עץ הדר תרגום אונקלוס אתרוגים ובלשון ערב אלאתּרוּנג' ומשם זה בלשון אשכנז Arang (אראנג') 6 [*)] ובאמת האתרוגים מין אראנגע הם ובכללם לימאן (ציטראנע) בלשון ערב אללימון, אפלאזיענע בלשון ערב אלפורדגאן 7 [**)] , פאמאראנצע בלשון ערב אלאראנג', (הם תפוחי זהב 8 [***)] (משלי כ"ה י"א) מלשון Poma תפוח aurantis זהב). מכל מינים אלה נמצאים הרבה בארץ אבל לא יעמדו זמן הרבה כי ירקבו ויתעפשו 9 [****)] . לימני נמצאים ב' מינים מתוקים וחמוצים. אתרוגים נמצאים במשקל 12 לטראות ויותר ולא נמצאים מורכבים בארץ 10 [*****)] (כתפוח בעצי היער תרגום יונתן בן עוזיאל אטרוגא רוצה לומר אתרוג).

תפוחים בלשון ערב אלתּופאח (אפפעל). אגסים בלשון ערב אלאנג'אס (בירנע). פרסק בלשון ערב אלפארסאק (פפירשיך). חבושים

שפד בלשון ערב אל__ארג'ל (קוויטטען), שקדים בלשון ערב אללוז 11 [1)] (מאנדעלן) הם ב' מינים שקדים מתוקים 12 [*)] ומרים (עיין לקמן), מכל מינים אלה הרבה בארץ (עיין בראשית רבה פרשה מ"ב) ב' מינים הראשונים (תפוחים ואגסים) הם שפל ערך עד מאוד ואינם דומים למיני חוץ לארץ.

תות. (בראשית רבה פרשת כ"ב, שבת קמ"ד) בלשון ערב אלתּוּתּ 13 [**)] (מוילבעער) נמצאים הרבה. בגן אשר בחצרי נמצא עץ אחד שגבהו י"ב אמות.

חרוּב בלשון ערב אלחארוּבּ (באקסהארן) נמצאים הרבה אכן הוא חסר טעם ויבש.

אגוזים בלשון ערב אלג'וֹז (וואַללניססע) נמצאים מעטים. והמין הקטן (האזעלניססע) קוראים אלפונדוק גם אלה מעטים.

ערמון בלשון ערב אלקוסטול (קאסטאני, ל' במקום ן' שדרכם להחליף כמו בית אל קוראים בּיתּון בית גוברין קוראין גם כן בּיתּ ג'יבּריל 14 [***)] . כעת לא נמצאים הרבה בארץ. ורבינו סעדיה הגאון מתרגם אל דלב 15 [****)] , וקוראים עוד שאה בּאלוט, רוצה לומר המובחר של מין עץ באלוט (עיין אלון) והכונה על שם העץ שהוא חזק מאוד כנודע לא על הפרי.

קיקיון (יונה ד' י') בלשון ערב אלכרוע, נמצא מעטים בארץ, ממהר מאוד בגדלו, בג' או ד' חדשים יגיע לגובה י' או ט"ו אמות, ויש לו פרי אשר בו גרעונים שכותשין ומוציאים ממנו שמן מתוק שהוא טוב מאוד לשלשל והוא נקרא Ricinusoel (והוא הנקרא בתלמוד שבת פרק ב' שמן קיק) ובמחוז עבר הנהר דיארבקיר נמצא קיקיון מדברי הרבה.

שפה פוסטוק בלשון ערב נקרא כן, הוא מין אגוז ארוך ומראהו ירוק וטעמו טוב.

דרמסקן (ברכות דף מ') בלשון ערב אלשבוידאה, והוא המין הנקרא בלשון אשכנז צוועטצקען ואינו נמצא בארץ כי אם שבא ממדינת דמשק ולכן שמו דרמסקן רוצה לומר דמשק 16 [*)] ובלע"ז פרונוס. והמינים האחרים אזכיר לקמן.

מיני תבואה

חטה בלשון ערב אלחנטא. גם קוראין אלקאמח (קמח). נמצאים הרבה ובפרט במחוז עזה ובככר הירדן ובעבר הירדן במחוז קארק וחוראן, והוא גדול וטוב מאוד. ולא נמצא בכל הארץ כי אם לחם חטה. במדרש תנחומא סוף פרשת ויחי ונתן ליהודה ארץ שהוא עושה שעורים ולבנימין ארץ שהוא עושה חטים עד כאן לשונו, רוצה לומר חיטי אלגור (ככר הירדן).

שעורה בלשון ערב אלשְעִיר מעט מזעיר בארץ 17 [**)] והוא דוקא מאכל בהמה (הסוסים).

שיפון (ראקקען) כוסמת (שפעלט) שבולת שועל (האפער) לא נמצאים בארץ.

אורז בלשון ערב אלרוז נמצא מעט במחוז "חולי" (עיין מקומו) 18 [1)] .

שפו עדשים בלשון ערב אלעדאס נמצאים הרבה והם רחבים יותר ויותר מעדשי חוץ לארץ. גם נמצא מין אחד הנקרא בלשון ערב דורא ותמונתו כמעט כעדשה כי אם שהוא לבן והוא מאכל עופות והמון עם והערביים טוחנים אותו ברחים ואופין ממנו לחם (פתים 19 [*)] ). גם קוראים דורא להמין הנקרא בלשון אשכנז מאיס, טירקישע ווייץ 20 [**)] , ואופין גם מזה לחם וביותר בחבל "אלחולי" כי שם נמצא הרבה. וב' מינים אלה יגדלו בקנים דקים גבוהים כקומת אדם.

עצי היער

ארז בלשון ערב אלאַרְזְ לא נמצא בכל הארץ כי אם בהר הלבנון כמו שכתבתי במקומו. אכן גם בארץ סוריא במחוז "חלב" (אלעפפא) נמצאים מעטים.

תדהר (ישעיה ס' י"ג) בלשון ערב אלתַּאתַּאר והוא גדל על פי הרוב על שפת המים כמו ערבי הנחל וגדלו 5 או 6 אמות, ולפעמים נמצא עב הרבה. עצו קשה מאוד ויקר הערך ונמצא בכיכר הירדן. לפי דעתי הוא הנקרא בלשון אשכנז בוכסבוים.

תאשור בלשון ערב אלסארוי (והוא שיבוש הלשון במקום תאשור) במסכת ראש השנה דף כ"ג עמוד א' תאשור שוריבנא עד כאן. הכונה סארוי הנזכר והוא מין ארז והוא גבוה ועצו יקר הערך הרבה ויש לו קצת ריח ועץ זה יעמוד יותר מאלף שנים. ונמצאים מעטים בארץ. ונקרא בלשון אשכנז ציפרעסע (וכעת נמצאים פה עיר הקודש על מקום המקדש).

אורן. לפי לשון הש"ס הנזכר הוא ער, בלשון ערב קוראים אלער. והוא הנקרא בלשון רומי לאברום (רש"י לויברי) בלשון אשכנז לארבעער ובלשון יוני דפנא 21 [1)] , ונמצאים הרבה בארץ וביותר

שפז בגליל, ובצפת תבנה ותכונן סוככים הסוכות בענפי ער והם דומים לענפי עץ חרוב. לפי דעתי הוא מה שנזכר במסכת פסחים דף נ"ו עמוד א' שיכרא דדפנא ובשאר מקומות בש"ס, הכונה על עץ אורן (ער) הנזכר הנקרא בלשון יוני דפנא.

שטים (שמות כ"ה ה') מתרגם רבינו סעדיה הגאון אלסנט וכן קוראין בארץ הזאת "אלשנט" והוא עץ גדול דומה לתות ויצא ממנו זפת (גומי אראבי') ונמצאים מינים הרבה. ועצו חזק הרבה והוא המין הנקרא בלשון אשכנז אקאציא. (ובדרך כללי קוראים בלשון ערב כל עץ גדול גבוה אלסונט אלה ואלון וארז וכו'. ורש"י פירש במסכת ראש השנה הנזכרת לעיל פיניא עיין בסמוך).

אלון בלשון ערב אלבאלוט והוא המין הנקרא בלשון אשכנז שטיין אייכע, והוא קשה מאוד, ופחמי עץ זה הם הטובים מכל הפחמים והוא גדול מאייכע של חוץ לארץ הנזכר. ופירות שלו אייכעלן) צולין באש ויאכלום 22 [*)] .

אלה בלשון ערב אלבוטום והוא המין הנקרא בלשון אשכנז אולמא (גם קוראים טערעבינטע) ומעץ זה יוצא מין זפת טערבענטין וחותכין בו נקבים נקבים ויורד מהם הזפת. על עץ זה גדלים הבטנים בלשון ערב אלבוטן והם גרעינים קטנים כמו קטניות ירוקים (גרין) ותוכם חלול טעמם נוטה לחמצות ולא מצאתי בהם כל כך טעם פירות שהם מזמרת הארץ ששלח יעקב מצרימה. (בספרי לאטיני מתורגם בטנים Nucs terebinth רוצה לומר אגוז האלה והוא

שפח נכון ולא הם פיסטאציס (עיין בסמוך) ולא אפרסקין (רש"י בראשית מ"ג י"א), והם לא נמצאים בארצות המערב, לכן כתבו המפרשים מה שכתבו 23 [1)] . ובאמת שגם בפירוש הרב משה בן מימון (הרמב"ם) שביעית פרק ז' משנה ה' זה לשונו הבטנה פסתאק וקבוצו (רוצה לומר בלשון רבים) בטנים, עד כאן לשונו. ולא ידעתי כונתו בזה, כי אין שייכות ל"פסתאק" עם "בוטן" שהם ב' מינים כרחוק מזרח ממערב, וכן תרגם רבנו סעדיה הגאון בטנים "אלבטנה".

לבנה בלשון ערב "אללאבנא" (וכן מתרגם רבנו סעדיה הגאון) נמצאים מעטים והם הנקראים בלשון אשכנז "בירקע".

נמצא מין אחד הנקרא בלשון ערב "אלצנובר" והוא הנקרא בלשון אשכנז "פיכטע" (במסכת שביעית פרק ז' משנה ו' בפירוש הרמב"ם והקטף [אילן אפרסמון הנקרא בלשם 24 [*)] , ולוטם נקרא בערב שאה בלוט הוא קשטניאש] ויש אומרים הוא הנקרא צנובר עד כאן לשונו).

עצי גפר. מצאתי בתרגום הפרסי "צובהאי (מלשון ציבי) צנובר" וממין זה נמצא אחד הנקרא בלשון ערב "אלפיניוני" 25 [**)] . במחוז חברון נמצאים הרבה, עץ גבוה וחזק (כמעט ממין ארז), ונמצאים בתוך

שפט קשרי ענפיו (צאפפען) מין אגוזים קטנים הנקראים על שם העץ פיניוני 26 [*)] . (ולפי לשון הש"ס ראש השנה הנזכרת לעיל הוא שיטי [שהוא] תורניתא).

ענף עץ עבות בלשון ערב "אלאס" (ראש השנה שם הדס אסא) והוא הנקרא בלשון אשכנז מירטהע (בתרגום הפרסי מורד רוצה לומר מירטהע הנזכר לעיל), נמצאים הרבה בגליל העליון וביותר במחוז צפת שמסככים בו הסוכות. ובחלק יהודא לא נמצאים כלל ועיקר, ונשלחים משם פה העירה ולחברון וליפו וכו', ונמצא עצים שגבהם 15 או 20 רגל.

ערבי הנחל בלשון ערב אלצפצאף (יחזקאל י"ז ח' צפצפה שמו, עיין לעיל פרק ד' עמוד רנ"ה נחל הערבה). נמצאים בככר הירדן, וכעת לא נמצא אף עלה אחד במחוז קאלאניא הוא מוצא (עיין מקומו) שלקחום משם בזמן הבית, ובטורח יבאו לידינו בחג הסוכות יותר ממינים אחרים 27 [**)] ובחברון נמצאים ב"ואדי קורא" שעה אחת מערבית דרומית בדרך "דורא" היא אדורים (עיין מקומו).

אטד בלשון ערב אלצדר (דארן) וגדל עליו מין פרי הנקרא בלשון ערב אלנעבק, גם קוראים אלדום והוא מין פפלוימע קטנה חמוצית 28 [***)] ונמצאים הרבה בככר הירדן. עצו הוא חזק מאוד וטוב למלאכת החרש (עיין לקמן רימין). ממין זה נמצא גם כן אטד קטן ממנו והוא הנקרא בלשון אשכנז "שלען דארן" ופרותיו טובים ממין הנמצא בחוץ לארץ.

רתם בלשון ערב אלרַתַּם והוא מין סבך (שטרויך) גבוה בערך 8 רגל, עצו קשה מאוד וגחליו הם הטובים בכל הגחלים (גחלי רתמים), והוא נמצא הרבה במדבר הגדול. ועד היום נמצא שם "ואדי ריתּמא" (עיין מקומו) על שם רתם שנמצא שם הרבה (מלכים א' י"ט ד' ה'), והוא מין הנקרא בלשון אשכנז גינסטר (יש מתרגמים רתם וואכהאלדער. ולפי מה שחקרתי ודרשתי לא נמצא בארץ).

עוד נמצא מין עץ אחד הנקרא בלשון ערב אלבּאקש והוא קשה

שצ מאוד כמו בלוט ומראהו מעט אדומי. והוא לפי דעתי הנקרא בלשון אשכנז בוכע. ונמצא מעטים ממין זה בארץ.

עוד מין אחד הנקרא אלקיקאב והוא קל ולפי דעתי הוא המין הנקרא בלשון אשכנז עששע.

קנה בלשון ערב אלקאסאב (קאצאב) נמצאים שארכם 5 או 6 אמות והם עבים וגדלים על שפת המים והבצעים, ויש מין קטנים ודקים והם קנה הכתיבה ליושבי הארץ. (וזה לשון רש"י שמות כ"ה כ"ט וקשותיו. ובלשון ערבי כל דבר חלול קרוי קסוה עד כאן לשונו וקסוה כמו קאסבה).

קנה דבש בלשון ערב אלקאסאב מאז רוצה לומר קנה המתוק (צוקר ראהר) נמצאים הרבה וביותר במחוז יפו ועזה 29 [1)] והמה כקומת איש. ולא ידעו יושבי הארץ לעשות צוקר. ונאכלים חי שמוצצים בפיהם מי המתוק אשר בהם. ונעלם מרש"י שם ומציאות קנה זה שכתב במסכת עבודה זרה דף י"ד עמוד ב' קצב (הוא) קשבא מין תמרים וכו' ואית דאמרי היינו חצובה וכו' ועשב נאה הוא עד כאן לשונו. הלא עד היום קוראים אלקשבא (קאסאב). ובלתי ספק עליו הכונה.

צמר עץ בלשון ערב אלקוטון (בוימוואללע) נמצא הרבה בהר הלבנון ובמחוז עיר שכם. אכן לא יש ליושבי הארץ כלי טויה (שפינמאשינען), לכן נמצא דוקא חוטי צמר עץ עבים בארץ, ונשלח הרבה לחוץ לארץ.

פשתים פלאכס בלשון ערב אלכּיתּאן (וכן תרגם אונקלוס והגאון והפרסי כּתּן. וכן שש מתרגם הפרסי כּתּן) לא נמצא בארץ. אכן הובא מארץ מצרים והוא דק וחשוב מאוד, גם מארץ בענגאליא

שצא (היא אינדיא) והוא חשוב יותר מפשתים של מצרים 30 [1)] .

קנבוס בלשון ערב אלקאנוב (חאנוב, אולי משם זה האנב, האנף בלשון אשכנז) לא נמצא בארץ כי אם במחוז עיר דמשק.

טאבאק בלשון ערב אלדודון (מלשון דודאים) 31 [*)] , גם קוראים אלזעוט 32 [**)] . נמצא הרבה במחוז עיר שכם וצפת והוא טוב אבל לא במעלת של ארץ אונגאריא וטורקיא 33 [***)] .

ניר "אלואָראק" (פאפירוס שטויטע) נמצא מעטים בגליל העליון על שפת הירדן. והוא כדמות בצל גדול בעלים גדולים. אכן כעת לא כותבים עליו כי נמצא ניר הרבה בארץ מחוץ לארץ. (בראשית רבה סוף פרשה ל"ז אפילו כלי פפייר אין להם).

דודאים בלשון ערב אליאסמין ויש לו ריח טוב (והוא ידוע) וכן פירש רש"י (בראשית ל' א') דודאים עשב הוא ובלשון ישמעאל ישמין עד כאן לשונו.

(קנמון היה גדל בארץ ישראל. פתיחתא דאיכה רבתי דף נ"א ע"ד).

שצב
המינים שנודעים לי הנזכרים בדברי חכמנו זכרם לברכה:

אוג (פאה פרק א' משנה ה') בלשון ערב אלסומק 34 [*)] והוא עץ נמוך שמוציא אשכלת שבהם גרעינים קטנים אדומים כמו עדשים קטנים. וטעמם חמיצות ומעצרים השלשול. ובעלי עץ זה מעבדים העורות.

חרדל (שם פרק ג' משנה ב') בלשון ערב אלחארדל. נמצא הרבה וגבהו בערך 3 או 4 אמות. ובימי קדם היה גבוה מאוד (עיין סוף מסכת כתובות).

שבת (שם) בלשון ערב אלסאבּתּ. מין ירק הנאכל מבושל בתוך המאכלים והוא מעט חריף והוא דומה לירק הנקרא בלשון אשכנז קאטצען שווענצכען.

טופח (שם פרק ה' משנה ג') בלשון ערב אלג'ולבּאן והוא דומה לקטניות גדולה שחורים וטעמו כפולין והוא מין וויקקע בלשון אשכנז 35 [**)] .

רימין (דמאי פרק א' משנה א') בלשון ערב אלרימי 36 [***)] . פרי אילן זה מתוק בטעמו וגדלו כמו לוז וקליפתו חציו אדום וחציו ירוק כעין קליפת תפוח ויש לו גרעין אחד כפרי הזיתים. ונקרא בלשון ערבי של ארץ מצרים גם "אלנבק" ונמצא במצרים לרוב. והוא מין פרי אטד (עיין מה שכתבתי בשם אטד 37 [****)] .

עוזרדין. (שם). בלשון ערב "אלזערור" 38 [*****)] . בברטאנורא "זערוד" טעות סופר. הם כמין עגסים קטנים ולהם גרעין גדול ואינם כל כך טובים.

בנות שקמה. (עיין שקמה) והפרי היא מין תאנה 39 [******)] ונקרא בלשון ערב "ג'ומיס" (גאמיז). באיכה רבתי בפסוק היו צריה לראש אכיל חד גמזין.

נצפה. (שם). בלשון ערב "אלקאפר" והם גדלים בסבכות (שטויטען) והם בערך אצבע ארוכים ומלאים גרענים ונמלחים

שצג או נכבשים בחומץ. (וכפי הנראה אין זה צלף הנזכר במסכת ברכות [ל"ו א'] שיש לו ג' מיני פירות קורא צלף 40 [*)] וקפריסין). הוא הנקרא בלשון אשכנז "קאפערן".

כסבר. (שם). בלשון ערב "אלקוסבר" והוא גד ונמצא הרבה בארץ, אכן אינו טוב כגד חוץ לארץ.

כמון. (שם פרק ב' משנה א'). בלשון ערב "אלקאמון" בלשון אשכנז קיממעל, והוא גדול מכמון של חוץ לארץ.

זון. (כלאים פרק א' משנה א'). בלשון ערב "אלזואן" והוא מין חיטים שחור הנמצא בחיטים והוא מר מאוד והאוכלו נעשה שיכור (הזון יצא שאף הארץ זינתה. בראשית רבה פרשה כ"ח 41 [**)] ).

ספיר. (שם). בלשון ערב "אלמאס" 42 [***)] הוא מין קטניות קטנים רחבים וטוב למאכל.

פרקדן (שם). בלשון ערב אלקורדמאן 43 [****)] והוא מין זרע ארוך ולבן ומר ואינו מאכל אדם כי אם מאכל עופות, וגם לוקחין לרפואה (וברטנורה כתב קטניות שגרגריו עגולים לבנים לא ידעתי כונתו, כי קורדמאן שבארץ הזאת אינו כן כי אם כמו שכתבתי).

שעוע (שם). בלשון ערב אללובּיא 44 [*****)] מין קטניות (פול) יותר גדולים ממאס, ומראהו נוטה לאדמימות וטוב לאכול ומבריא הגוף (נקרא שעוע על שם שהוא משעשע הלב ומפיק את בני המעיים).

קשות. (שם משנה ב'). ידוע תדע ששם קשואים (במדבר י"א ה') הוא שם הכולל ונמצא בו מינים הרבּה, בלשון ערב "אלקוסא" (והוא מין קירביס). מין אחד שפניו אדום נקרא בלשון ערב קולוואסי 45 [******)] ,

שצד ונמצא שמשקלם 100 ליטרא ויותר, והגדולים מאוד כמעט אינם ראוים לאכילה כי אין להם טעם והם מאכל בהמה. מין אחד שהוא לבן ונקרא בלשון ערב אלקארא (סוטה דף י' עמוד א' איהו בקרי וכו' כריתות ו' עמוד א' יהא רגיל וכו' קרא) ובמינים אלה נמצא עוד מינים אחרים ובדרך כללי הם ב' מינים הנזכרים.

קשות הנזכר לעיל בלשון ערב אלפאקוס והוא מין קשואים (גורקען) ארוך ודק.

מלפפון בלשון ערב אלכיאר 46 [*)] (בברטנורה פייאר טעות סופר) הם קשואים קטנים כמו של חוץ לארץ.

חזרת (שם). בלשון ערב אלחסא (לאטיך) והוא קאפף זאלאט הידוע ונמצא ב' מינים הגדל בגנות והגדל בהרים (ווילד).

ומדי דברי בירקות אכתוב גם מירק תמכא לפי שראיתי במפרשים ובפוסקים האחרונים שמתרגמים מעעררעטטיג קרען. ולפי דעתי אינו הוא. והנה על ידי חקירתי ודרישתי ידעתי שנמצא במדינת ברבריא (אפריקא הצפונית) ירק אחד הנקרא בלשון ערב תבגא (הוא תמכא בחילוף ב' במ' שהם ממוצא אחד ובחילוף ג' בכ' כדרכם בלשון ערבי) ועליו דומים לכרפס (עיין מקומו) וטעמו מר וגדלו בתוך הארץ כמו בצל ודוקא הפרי שבתוך הארץ נאכל והגבעול שהוא סמוך לפרי. אכן העלים אינם ראוים לאכילה. ובלתי ספק הוא תמכא הנזכר. אכן הקרען ומעעררעטטיג אינו בכלל תמכא. ויותר נראה לי שקרען הוא עדל הנזכר בסוף מסכת עוקצין.

עולשין. (שם). בלשון ערב "אלהינדיב" (על שם מדינת הינדיא שמשם בא למדינת המערב) ירק מר (מעט) ודומה לחסא הנזכר. גם נמצא מין עולשין הררי, ונקרא בלשון ערב "אלסקיקארא" ובלשון ספרדי "ציקוריא" והוא הנדיבי ארסי ובגדלו גדול וארוך מאוד פעמים ושלש מעולשין הנזכרים ונאכל בחומץ ולו טעם מררי. והוא שנזכר באיכה רבתי בפסוק נחנו פשענו אירס נדיבי רוצה לומר

שצה הנדבי הארסי, והוא לפי הגירסא הנכונה שהביא המעריך (הרב רבי מנחם די לוזאנו זכרו לברכה) על פי מדרש כתיבת יד.

כרשי. הוא נקרא גם כן כרתי (ברכות פרק א' משנה ב') בלשון ערב "אל-כּוראתּ" (בברטנורה פוראת טעות סופר) והוא לויך. וכעת לא נמצא בארץ.

חרוב (שם). מין ממיני הפולים בלשון ערב אלחרוב, ושמו כן על שם שפולי מין זה דומים לגרעיני החרוב. וכעת לא נמצא בארץ.

לפת. (שם משנה ג'). בלשון ערב "אלליפתּ" שם הכללי. נמצא ב' מינים לבנים ואדומים ונקראים בלשון ערב (של ארץ מצרים) "אלשלגם ואלשונדר".

נפוץ. (שם). הוא מין צנון. והנה נמצא ב' מיני צנון, אחד ארוך ודק ואחד עגול ורחב. העגול נקרא בלשון ערב "אלטרוף" דומה ללפת (ווייסע ריבע) הם הטובים והחריפים וקליפתם קצת אדומי. והמין הארוך אינו חריף וקליפתם קצת לבנית, והנה צנון הוא הארוך ונפוץ הוא העגול.

תרדים (שם משנה ג'). בלשון ערב "אלסלקא" והוא ירק ודומה בעליו ל"אלהנדבי" הנזכר לעיל ונאכל מבושל.

לעונין. (שם). מין ירק, בלשון ערב "אלקטף" וביוני כרישולכנו 47 [*)] .

כרוב. (שם). בלשון ערב "אלכרונב" גם קוראין "אלסרנוב" או "קונכיט" (והוא קאפף קרויט).

תרובתור. (שם). בלשון ערב "אלקארניביד" (קעסקאהל) והוא גדול מאוד, והגבעול חזק וארוך לפעמים כשתי אמות ויותר והוא מין כרוב הנזכר. בימי קדם היה כל כך גדול עד שעולים ויורדים בו בסולם 48 [**)] (סוף מסכת כתובות). גם מצאתי כתוב שתלמיד רבי יהושע בן פרחיה נתלה על כרוב. פרישים (עיין לעיל חבושים).

תורמוס. (שם) בלשון ערב "אלתורמוס" 49 [***)] מין פול וקטניות גדולה

שצו ורחבה והוא מר ומניחים במים קרים יום או יומים ואז ראויה לאכילה (ואין צריך בישול פעמים הרבה).

פלסלוס. (שם). הוא תורמוס מדברי שאינו נאכל עבור מררו.

לפסן. (שם משנה ה'). מין צמח, טעמו כטעם הלפת ודומים הם לו בעלי צמחם והוא גבוה מעל הארץ כאמה ויותר ונקרא בלשון ערב "אללאבסאן" וביוני שינאפי, והוא העשב שיוצא ממנו זרע חרדל המצרי והוא נמצא בארץ מצרים. ובארץ הזאת לא ראיתיו.

אבטיחים. (שם משנה ח'). בלשון ערב "אלבּאטיח". ונמצאים ב' מינים מין אחד הנקרא "בּאטיח אחמר" רוצה לומר אדומי לפי שפנימו כולו אדום (וואססערמעלאהנע) ויש שמשקלם 20 או 30 ליטרא ומין אחד הנקרא "באטיח אספאר" רוצה לומר ירוקי כזהב לפי שהוא ירוק (צוקערמעלאהנע) והפנימי אינו ראוי לאכילה כי הוא גרעינים ומים (וזה שאמרו במסכת עדיות פרק ג' מעי אבטיח וכו' ר"ד מתיר זרים).

פיגם. (שם). בלשון ערב "אלסאדאביא" והוא ירק מר וחריף ונאכל לרפואה (רוטהע).

חלמית. (שם). בלשון ערב "אלכוביזא" והוא ירק הנקרא בלשון אשכנז מאלפא (קעספאפל).

תלתין. (שם פרק ב' משנה ה'). בלשון ערב "אלחלבא" והוא מיז זיסקלעע ודומה לקלעע של חוץ לארץ כי אם שעליו יותר ארוכים ופרחיו (בליטהען) הם לבנים. והוא מאכל אדם ונאכל חי. גם זרעו הם הגרעינים הוא מאכל אדם ובמצרים נמצא הרבה. ויש אומרים שהוא חילף (חלבא) הנזכר סוף סוטה ושל חילף 50 [*)] מותר (עיין ערוך).

חריע. (שם משנה ח'). בלשון ערב "אלקארטום" והוא כרכום יער (ווילדער זאפראן), ואין לו טעם וריח כי אם מראה. ונמצא הרבה בארץ.

אסטיס. (שם משנה ה'). בלשון ערב "אלניל" 51 [**)] והוא ירק ונתבשל

שצז ויוצא ממנו הניל (אינדיגא) ונמצא ב"אלגור" במחוז ירחו, אכן אינו במעלת ובמדרגת הניל הבא מאינדיא כנודע.

פואה. (שבת פרק ט' משנה ה'). בלשון ערב "אלפוא" והוא חתיכת עץ שצובעים בה אדום והובא מארץ הודו.

פרגין. (שביעית פרק ב' משנה ז'). בלשון ערב "אלכסכס" (לפי שהזרע מקשקש בתוכו) בלשון אשכנז מאהן, נמצא מעט מזעיר בארץ כי אם בארץ סוריה נמצא הרבה.

שומשמין. (שם). בלשון ערב "אלסומסום" והוא כזרע פשתן (מעט גדול ממנו) וטוב לאכול ומוציאין ממנו שמן שומשמין שטוב לאכול וגם להדליק, ונמצא הרבה בחלק יהודא וביותר במחוז לוד וראמלא, אכן בגליל הוא מעט מזעיר.

דנדנה (שם פרק ג' משנה א'). בלשון ערב "אלנענע" מין ירק שיש לו טעם חזק וחריף (פפעפערמינץ). (ירושלמי שבת פרק כלל גדול מאז דגזז כוסבר וכו' נענע וכו').

רגילה. (שם). בלשון ערב "אלרג'לא" מין ירק הנאכל. יש אומרים שהוא חלגלוגות (שביעית פרק ט' משנה א') בלשון ספרדי וידרלאגיס. (הברטנורא ברידולגיש).

דרדרים. (שם, בראשית ג' י"ח) בלשון ערב "אלדארדאר" נמצא בגליל הרבה והוא מין ירק מלא קוצים (דומה לנעסל) והפלחים אוכלים אותו. וממין זה הוא

עכביות. (עוקצין פרק ג' משנה ב'). בלשון ערב "אלעכוב" והוא גם כן מין ירק מלא קוצים ונאכל דוקא חלק הפנימי וטעמו חמוצית 52 [1)]

שצח (והוא לפי דעתי מה שנזכר באיכה רבתי דף פ"ט עמוד א' עוכבניין והכונה עכביות).

ירבוזין. (שביעית פרק ט' משנה א'). המין הנקרא בלשון אשכנז שפערגל, ולא ראיתיו בארץ.

כוסבר. (שם). ידוע תדע שיש גם מין ירק (עיין לעיל כסבר) הנקרא בלשון ערב (אלכוסברא) והוא דומה לירק הנקרא בלשון אשכנז זעלערי, ויש לו בראשו מין פירות קטנים ירוקים. ולפי דעתי הוא הכוסבר הנזכר ריש פרק ט' דשביעית הפיגם והירבוזין והחלגלוגות כוסבר והכרפס. וכל אלה מין ירק הם (וכמעט כולם דומים זה לזה) והוא כוסברתא הנזכר במסכת עבודה זרה דף י' עמוד ב' במעשה דרבינו הקדוש עם אנטנינוס ששלח כוסברתא עיין שם (בירושלמי ריש דמאי כוסברא (היא) כוסברתא).

אכן כסבר הנזכר ריש דמאי וריש כלאים הוא מין הנקרא בלשון אשכנז קאריאנדר ואינו דומה לכוסבר הנזכר לעיל כלל וכלל. וכפי שראיתי בערוך ושאר המפרשים משמע ששניהם מין אחד הוא, ואין נראה לי כי אי אפשר להכחיש המציאות שהם ב' מינים ונמצאים עד היום הזה. המין אחד לשין בתוך העיסה והלחם, והמין ב' נאכל מבושל בתוך המרק.

כרפס. (שם). בלשון ערב "אלכּאראפס" והוא מין ירק הדומה לזעלערי הנזכר.

לוטם. (שם פרק ז' משנה ו'). עיין לעיל בעצי היער עץ צנובר. ועליו אשכול אחד קשה אשר בו זרע העץ הנקרא בלשון ערב "אלחאבקרוש" והם נאכלים צלוים באש. ובלע"ז פיניונוס 53 [*)] (בברטנורה פניוליש טעות סופר).

ורד (שם). בלשון ערב אלוארדי, נמצאים הרבה וביותר בעמק שרון, גם במחוז "כפר מלחא" סמוך לירושלים (עיין מקומו) נמצאים הרבה. והם ב' מינים לבנים ואדומים. ושורים הלבנים במים זמן

שצט מה עד שיש במים ריח הורדים ואחר כך מוציאין ממים זה מי ורדים שיש לו ריח טוב ועל פני המים זה נמצא בכלי שמוציאים בו טיפות אחדים שמן והוא השמן היקר עד מאוד שמן ורדים, ולקבץ לאטה אחד שמן זה יבוקש כחצי צענטנער ורדים.

במחוז ירחו נמצא מין ורד אחד ממין הקוצים (כמו רייס) הנקרא ורד ירחו 54 [*)] . ודבר פלא לו אף שנתייבש כמה שנים ויניחו אותו במים יפרח ויתרחב כאלו שהוא מחובר בקרקע. ושולחים ממנו לחוץ לארץ.

גרגר (שם פרק ט'). בלשון ערב אלג'רג'ר ירק מר וחריף מאוד דומה לברוננען קרעססע.

כרשין (סוף מסכת תרומות). בלשון ערב אלכּארסינה והוא מין עדשים קטנים עגולים כקטניות קטנה והוא מאכל גמלים.

בצל (שם פרק ב' משנה ה'). בלשון ערב אלבאצל. בקפריס נמצאין בצלים גדולים טובים מאד מאד ונאכלים חיים. גם במחוז אשקלון הם טובים. ונמצא מין בצל מדברי שהם גדולים מאוד ואינם ראוים לאכילה והם לרפואה ונקרא בלשון ערב אלבוצל.

קרקס (סוף מסכת מעשרות). בלשון ערב קאלקאס והוא מין קארטפל (ערד בירנע) טוב ממנו ויש גדולים ג' או ד' פפינד. ומוציא ריר ממנו ויש טורח לבשלו. (והברטנורה כתב והוא מין ממיני כרוב, כמדומה לא ראה קאלקאס הנזכר).

איזוב (שם פרק ג' משנה ט'). בלשון ערב אלזַעֻתַּר (וכן תרגם רבנו סעדיה הגאון). ונמצאים מינים הרבה בארץ, מין אחד דומה לזאלווייא וכותשין ונאכל לרפואה והוא מר וחריף ומין אחד גדל על קוצים ואינו ראוי לאכילה (לפי הנראה הוא איזוב יון הנזכר שבת פרק י"ד משנה ג').

קפלוטות (מעשר שני פרק ג' משנה א') עיין כרשי.

מֶנְתַּא (עוקצין פרק א' משנה ב'). עיין דנדנה.

שחלים (מעשרות פרק ד' משנה ה'). בלשון ערב רשאד 55 [**)] , והוא נקרא גם כן

ת חרדל המדינה. והוא מין ירק חריף ונאכל לשאלאטא.

קצח (ישעיה כ"ח כ"ה). בלשון ערב אלקצ'חא והוא גרעינים קטנים שחורים (שווראץ קיממעל) ומניחים בתוך הלחם ועל הלחם ויש לו טעם וריח טוב.

כּוֹפר (שבעית פרק ז' משנה ה'). בלשון ערב אלחֶינא, הוא מין ירק הנכתש, ונשי הישמעאלים צובעות בו פניהן וצפרני אצבעותיהן, ואינו נמצא בארץ 56 [*)] והובא מארץ תימן (ערב) על ידי אורחות הישמעאלים לעיר מעקא.

פלפל רטוב. (יומא פרק א' ע"ב). בלשון ערב "אלפילפיל אחדאר" רוצה לומר פלפל ירוק ונמצא בו ירוקים ואדומים והוא מין ירק כתמונת קפר מלא גרעינים והוא חריף כפלפל וכובשין במי מלח או בחומץ (טירקישע פפעפער).

עטרן. (שבת פרק ח' משנה ו'). בלשון ערב "אלקטראן" הוא מין זפת הנוטף מעץ "צנובר".

לוט. (בראשית ל"ז כ"ה). רבנו סעדיה הגאון מתרגם "שאה בלוט". ולפי דעתי הוא גומי ערבי הנקרא בלשון ערב "אלסאמח" שנמצא הרבה בארץ הנוטף מעצי ערמונים ולוזים. ומינים אלה הם בכלל שאה בלוט רוצה לומר המובחר שבמין "באלוט" כמו שכתבתי לעיל.

זאלוייא בלשון ערב "אלמיריאמיא" (מלשון מרור) נמצא הרבה מאוד בדרך חברון ועליו גדולים ממין שבחוץ לארץ. ושותין מימיו לרפואה.

נשלם פרק ב' באור גדר הצומח
וצדיק ירון ושמח.


הערות:

1. [עמ' שפא] במושבות אחינו נטעו ממיני הגפנים המשובחים שבצרפת והיין היוצא מהם טוב ונוח לשתות, וכבר קנה לו שם בשוקי אירופא.
2. [עמ' שפא] כעת נמצא פה עיר הקודש יין ישן מעשר שנים ויותר.
3. [עמ' שפב] עלי התאנים האלו מלאים קוצים דוקרים כמחטים, ולכן הוא רק שם מוטעה שאין לו יסוד אף בהגדה, אך בגנות השלחין שביפו גדלים מין תאנים הנקרא בלשון אשכנז "באנאנען" וברומית "תאני-עֵדן", ועליהם רחבים הרבה יתר מהעלים של הצ'בר וגם חלקים ורכים.
4. [עמ' שפב] בלשון אשכנז מוילבעער פיינע ולהם נאות השם "תאנה אדם הראשון".
5. [עמ' שפב] במושבות שביהודה נוטעו זיתים הרבה מזיתי צרפת והמה יתנו פרי הלולים.
6. [עמ' שפג] השם "אראנג'" אין לו כל יחס עם השם "אתרוג", ומקומו מהשם הרומי "אדע" שהוראתו זהב על שם שמראה הפרי דומה לזהב. ולכן יקראוהו בהספרות החדשה "תפוח-זהב".
7. [עמ' שפג] על שם שהובאו לראשונה מארץ פורטוגאל והל' נתחלף בנ' כנודע.
8. [עמ' שפג] השם תפוחי זהב שבהכתוב הוראתו בלי ספק תפוחים עשוים מזהב, ורק בהספרות החדשה נתן להם השם הזה שהוא תרגום של השם הרומי.
9. [עמ' שפג] כעת נמצאים בסביבות יפו כשש מאות גנות השלחין לגדול תפוחי הזהב, והם טובים מאוד ונודעים לשבח בכל התבל. וכשלש מאות אלף תבות מהם ישולחו בכל ארצות ארופה. ובהמושבה פתח תקוה החלו אחינו לנטוע גנות השלחין של תפוחי הזהב.
10. [עמ' שפג] בעת האחרונה למדו גם הערבים בעלי הגנות להרכיב את עץ האתרוג, אך חו"ר ירושלם ישלחו מומחים לבדוק את העצים לפני לקיטת האתרוגים. ובשנים האחרונות נטעו את עץ האתרוג במזכרת בתיא ובגן שמואל (אצל חודירא), ומעט ביתר המושבות ואלו אינם מורכבים.
11. [עמ' שפד] ומוכח שקדים ולוזים אחד הוא. וכן מתרגם רבנו סעדיה הגאון שקדים לוזה.
12. [עמ' שפד] מיני שקדים טובים נטועים כמעט בכל המושבות.
13. [עמ' שפד] ביחוד נתרחב גדול התות בהמושבות מהעת אשר החלו לעסוק בגדול תולעי המשי שמאכלם עלי העץ הזה.
14. [עמ' שפד] בלשון ערב נקרא קוסטאנא לא קוסטיל, גם "בית גוברין" נקרא בּיתּ ג'בּרין ואין כל צורך לחילופין.
15. [עמ' שפד] תרגום הרב סעדיה גאון הוא לפי דרשת רבותינו זכרם לברכה (ראש השנה כ"ג), אך בשפת ערבית הדולב איננו עץ הקוסטאנא כי אם העץ הנקרא ברומית Platus orientalis ובאשכנזית ובצרפתית Platone.
16. [עמ' שפה] בכמות מעטה נמצא בארץ, וממנו יש שחורים ולבנים, וגם מין אחד קטן מהנהוג והוא חמוץ מאד ולוקחים אותו להחמיץ התבשיל. והפרי הזה נקרא בדברי רבותינו זכרם לברכה פגעיות ורק הטובים שבאים מדמשק נקראים דרמסקן.
17. [עמ' שפה] בשפלת יהודה נמצאים שעורים הרבה. ומחוף עזה לבד יוציאו שנה שנה כשלשים אלף טון.
18. [עמ' שפה] במסכת ברכות דף ל"ז עמוד א' מחלוקת בין רש"י ותוספות מה הוא אורז ודוחן עיין שם. ולפי המציאות דברי תוספות נכונים ואמתים, כי עד היום קוראים בלשון ערב לאורז אלרוז והמין הנקרא בחוץ לארץ הירש (מיל) נקרא עד היום במדינת ארמעניע ג'וגן והוא בלשון משובשת דוחן. והנה ראיה ברורה שאורז הוא רייז ודורחן הוא הירש (מיל) ולא בהיפך. (בארץ ישראל לא נמצא דוחן).
19. [עמ' שפו] על הרוב מעורב בקמח חטים.
20. [עמ' שפו] לו יקראו "דורא פרנג'יא", רוצה לומר של ארץ המערב.
21. [עמ' שפו] ואדבר הבלים. גם שם זה דפנא שרשו מאליל דפני אשר זכרתי כבר לעיל בשם דפני של אנטיוכיא. ומצאתי בספרי הבלים שדפני הנזכרת נרדפה מאליל אחד באהבתו. והוא שנוא בעיניה וצער לה עד מאוד וקצה בחייה ומתחננת ואומרת מי יתן שתפתח הארץ את פיה לבלעה. ויהי כן כי האליל האוהב והנואף בא לחבקה ולנשקה וברגע ההוא ויהפכו רגלי דפני לשרשים וזרועותיה לענפים וירא והנה במקום אהובתו עץ לאברום (לארבעער) בזרועותיו עד כאן לשונם הבל הבלים. והנה בלתי ספק על שם מעשה נורא הבל זה נקרא עד היום עץ לאברום בלשון יונית דפנא והוא שנזכר בש"ס בשם דפנא (ובעל מוסף ערוך לא ירד לכונת שם זה עיין שם).
22. [עמ' שפז] רוצה יקלום ויטחנום ויערבו אותם בקהוה.
23. [עמ' שפח] מסכת שביעית פרק ז משנה ה' לולבי האלה. פירש הרמב"ם והברטנורה לשון כאלה וכאלון בערבי באלוט ובלע"ז גלנדי עד כאן לשונם. ולא ידעתי כונתם בזה הלא כאלה וכאלון תרגם יונתן בן עוזיאל כבוטמא וכבלוטא (וכן שמותם עד היום הזה כשכתבתי כבר) אם כן אלה בוטום ולא באלוט וכן נראה לי להגיה בלשונם. ומצאתי בדברי המפרש (שחיבר המדקדק הגדול מהור"ר וואלף היידנהיים זכרו לברכה) בפרשת וישלח שרצה לישב דברי הרמב"ם הנזכר וכתב לולבי האלה הנזכר במתניתן הוא אלה (לא אֵלה) כמו שנזכר ביהושע כ"ד תחת האלה אשר במקדש ה' שהוא כמו אלון ואם כן הוא באלוט ודבריו דחוקים כי אַלָה כמו אֵלָה לכן דגשות הלמד כמו שכתב רש"י והרד"ק.
24. [עמ' שפח] עד היום נמצא בסביבות יריחו נחל אשר בו יגדלו עצים רבים הנקראים בערבית "עצי קאטף", ועליהם חמוצים ויוקחו להחמיץ את התבשיל, וכל הנחל נקרא על שמם "ואדי קאטף".
25. [עמ' שפח] בלשון ערב נקרא צנובר והשם פיניוני מקורו בלשון ספרד ובו יקראוהו אחינו היהודים.
26. [עמ' שפט] גם האגוזים נקראים צנובר ורק היהודים יקראו לו פיניוני כנזכר.
27. [עמ' שפט] הערבים למדו כבר להביא מהם סלים מלאים לפני חג הסכות ובחול המועד.
28. [עמ' שפט] הפרי עגול וקטן מאד ומהם יגיעו לגודל הלוזים ועינו אדום כהה והוא מכלכל מיץ מתוק וגרעין קשה ונאכל חי. ובלשון אשכנז נקרא הפרי Brustbeer והעץ Brustbeerbaum וברומית Zizyphus lotus.
29. [עמ' שצ] הרדב"ז בתשובתו חלק א' סימן תקס"ג כתב וזה לשונו לפי שלא ראיתי קנה הסוכר (רוצה לומר הצוקר) גדלים בארץ ישראל כלל עד כאן לשונו. דבריו תמוהים, כי לא ראינו אינה ראיה. וידוע ומפורסם שנמצאים הרבה בארץ ואני אכלתים פעמים הרבה המובאים פה העירה מיפו ומעזה ומשאר מקומות.
30. [עמ' שצא] וזה לשון הירושלמי יומא פרק ג' הלכה ו' במתניתין בשחר היה לובש פלוסין (מרעמסס עין מקומו) של י"ב מנה ובין הערבים הנדוין (מהודו, אינדיא) של ח' מאות זוז. מעשה בי רבי ישמעאל בן פיאבי שלבש כתנות במאה מנה ועלה והקריב על גבי המזבח. מעשה ברבי אלעזר בן חרסום שלבש כתנות בשתי ריבוא ועלה והקריב על גבי המזבח והורידו אותו אחיו הכהנים שהיה נראה מתוכה ערום מה עשה מילא אותה מים וסבב את המזבח ז' פעמים עד כאן לשונו. רוצה לומר להראות להם שהיא כל כך עבה שתכיל המים ולא ירדו מתוכה אף שהיתה כך דקה עד שנראה בשרו מתוכה. ודבר פלא והפלא הוא. וכעת לא נמצאים ממדרגה זאת (מלשון הנזכר משמע שפלוסין יקירי הערך מהנדוין וכעת נהפוך הוא).
31. [עמ' שצא] טעות, בערבית נקרא טוטון, ומקורו מהשם דודון בשפת טורקי שהוראתו עשן, וגם הערבים קוראין להטאבאק דוחאן שהוראתו עשן, אך אין לו כל יחס וקשר עם השם העברי דודאים.
32. [עמ' שצא] בהשם הזה יקרא הערבי לאבק הטאבאק העשוי לשאיפה.
33. [עמ' שצא] בהמושבה מתולה נוטעים את הטאבאק הטוב ויש תקוה כי יעשה פרי.
34. [עמ' שצב] גם באשכנזית יקרא Suniach וברומית Rhus L..
35. [עמ' שצב] הוא נקרא באשכנזית gemeine Platterbsen וברומית Lathyrus Cicera L..
36. [עמ' שצב] צריך להיות אלדום והוא נקרא באשכנזית Brustbeeer וברומית Zizyphus lotus.
37. [עמ' שצב] ועיין בהערותנו שם.
38. [עמ' שצב] נקרא באשכנזית Azerole וברומית Crataegus.
39. [עמ' שצב] נקרא באשכנזית Maulbeeefcige וברומית Ficus Sycomorus L..
40. [עמ' שצג] צריך להיות תמרות אביונות וקפריסין.
41. [עמ' שצג] רוצה לומר הזון החל לצאת בתבואה (לפי דרשת המדרש) מימי דור המבול ואילך שגם הארץ זנתה שהיו זורעין אותה חטין והיא מוציא זונין, יעויין שם.
42. [עמ' שצג] נקרא באשכנזית Wicke וברומית Phaseolus Mungo L..
43. [עמ' שצג] נקרא באשכנזית Gesse וברומית Lathyrus sativus L..
44. [עמ' שצג] נקרא ברומית Dolichos Lablab L. ובאשכנזית Nohminkbohne.
45. [עמ' שצג] בשם קאלוואסי יקראו לו אחינו הספרדים, וכן יקרא בצרפתית Calebasse אך בערבית יקרא קַרֶע סִפְרַא.
46. [עמ' שצד] באשכנזית Gurke וברומית Cucumes Sativus.
47. [עמ' שצה] נקרא ברומית A. tataricumL. ובאשכנזית Meld.
48. [עמ' שצה] מזה נראה היפך דעת המחבר, שהכרוב הוא המין הנקרא בלשון ערב קארנביד [לא תרובתור] והוא נקרא בלשון אשכנז בלומען קאהל וברומית Brassica oleracea והתרבתור הוא הירק שעליו נפרדים ונראים כמו שורות שורות (ולכן נקרא תרבתר) והם מלופפים זה על גב זה ולכן יקרא בערבית "מלפוף" ובלשון אשכנז קאפף קרויט.
49. [עמ' שצה] נקרא ברומית Lupinosus L. ובאשכנזית Feigbohne.
50. [עמ' שצו] זה גרסת הערוך ולפנינו הגרסא חילת והיא נכונה כי גם בערבית נקרא חילפא.
51. [עמ' שצו] כן חשבו כל המפרשים בארצות הקדם שפירוש אסטיס הוא ניל הנקרא בצרפתית וכמו כן באשכנזית Indigo, אך טעות הוא, והאסטיס הוא באמת צמח צבוע הנקרא ברומית Isatis tinctorlo L. ובצרפתית gueda ובאשכנזית Waid.
52. [עמ' שצז] ונראה לי שבמדרש בראשית רבה פרשת כ' צריך להיות קוץ אלו עכביות ודרדר זה קינרס (עין תוספות יום טוב עוקצין פרק ג' משנה ה') כי ידוע שעכביות ודרדר ב' מינים הם ואינם דומים זה לזה ולא נוכל לומר דרדר אלו עכביות שהוא מין אחד. אכן שמעתי שקינרוס (סוף פרק ה' דכלאים) קוראים בלשון ערב אלארטישוק והוא גדל על אם הדרך ויש לו קוצים ועל ראשו יש לו כדמות כתר מעלים אדומים. וסביבי ירושלים נמצא הרבה. גם קוראין בלשון ערב אלחורפוס. (והוא מין ארטישאק הנזרע בחוץ לארץ בגנות). והיה כערער (ירמיה י"ז ו') תרגם יונתן בן עוזיאלויהי כעכובית, והוא אלעכוב הנזכר.
53. [עמ' שצח] בפירוש לוטם יש דעות שונות. אך עץ הצנובר ופריו יקרא בדברי רבותינו זכרם לברכה אצטרובל, וגם בערבית יקרא שם הפרי כשם העץ "צנובר" ולא "אלחאבקרוש" כמו שמביא המחבר, וגרעיניו יאכלו חיים כמו שהם וגם יוקחו לעשית ממתקים. ובאשכנזית יקרא הפרי צירבעלג'ססע, ואחינו יקראו לו בשמו הלועזי "פיניונים".
54. [עמ' שצט] כן יקראו לו תרי הארץ, אם כי באמת אינו נמצא כעת ביריחו כי אם בעין גדי ובסביבות ים המלח (עיין מקומו) ושמו הערבי כף מרים.
55. [עמ' שצט] בצרפתית נקרא Olenois.
56. [עמ' ת] איננו מין ירק כי אם קנה או שיח והוא נקרא ברומית Lawsonia Spinosa ובאשכנזית Cyper biume והוא גדל גם בארץ ישראל, ולו פרחים יפים ואמוצים המפיקים ריח וגדולים בתבנית אשכלות הענבים (שיר השירים א' י"ד) והצבע יוקח רק משרשיו, ומאבק הצבע הזה יעשו כחל אשר בה יצבעו נשי הישמעאלים את צפרני ידיהן ורגליהן וראשי האצבעות מבפנים (לא את פניהן).

~~~~~~~~~~~~~~



לקודם תוכן ממשיך
לכל ספרי רב יהוסף שוורץ
למאגר תורני - צל הרים
למאגר תורני - שערי שכם


ספרי ארץ ישראל
לאתר צל הרים
עיצוב וביצוע על ידי
צל הרים
לאתר שערי שכם