|
ט:כד
הנה ימים באים ופקדתי על כל מול בערלה
ידוע העם הידוע שהם נמולים אכן בלא פריעה. ואמרינן בש"ס מל ולא פרע כאלו לא מל. כי לפעמים באורך הזמן נראית מילה בלא פריעה כערלים ונכון לכנות אותם מול בערלה.
מ:ה
ועודנו לא ישוב ושובה אל גדליה וגו´
לא נדע כונת ועודנו לא ישוב. לפי דעתי ג´ תיבת אלה הם כמאמר מוסגר. וישוב תמורת ישוב על דרך ושב ה´ במקום והשיב )קל במקום הפעיל( והכונה ועדיין לא השיב ירמיה מה יעשה ואת מה יבחר לעשות אם לבא אתו בבלה או לחדל לרדת אתו. והוסיף רב הטבחים עוד ויאמר ושובה אל גדליה וגו´ מאחר שהבין שלא הסכים לרדת בבלה. שלא השיב לו. יעץ לו לשוב אל גדליה וכן עשה באמת.
מו:כא
גם שכיריה בקרבה כעגלי מרבק וגו´
תיב"ע שכיריה. רברביה רצונו לומר גדוליה. שריה: ולפי דעתי הכונה. אנשי חיל. כידוע שמנהג היה בימי קדם. וגם עד היום באיזה מדינות. שהמלך שוכר בכסף אנשים והם לו לאנשי חיל ללחום מלחמתו. וכן קוראים בלשון אשכנז )זאלדאטען( הכונה איש שמקבל שכירות. איש שכיר. שבא בשכרו. וכן בלשון העם קוראים )זעלנער( הכונה איש שכיר. וזה שאמר בתחילה. מדוע נסחף אביריך לא עמד וכו´ הכונה על גדולי שרי החיל הפקודים. או חיל הבחור והמובחר שהם בני גדולי המלכות הנקראים )לייבגארטע( שהם תמיד סביב המלך. ואחר כך הזכיר גם שכיריה בקרבה. הם החיל הגדול. הכללי´ והדיוטי´? גם המה הפנו נסו יחדיו לא עמדו.
| 
בסיוע ובעידוד משפחת מאיר שורץ
