תענית ל:

אמר רשב"ג לא היו יו"ט לישראל כט"ו באב וכו´ ובנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים וכו´ תנא מי שאין לו אשה נפנה לשם.

ואמרינן שם הטעם ליום טוב זה. לפי שהוא יום שהותרו השבטים לבוא זה בזה. עוד שהוא יום שהותר שבט בנימן לבוא בקהל. עוד יום שכלו בו מתי מדבר. עוד יום שפוסקין בו מלכרות עצים למערכה. ועיין שם עוד טעמים.

ואמרתי למצא ראיה לקבלה זאת. שביום ההוא הותרו השבטים ושבט בנימן לבוא בקהל. גם חקרתי על מה שנזכר )שופטים כא, יט( חג ה´ בשילה מימים ימימה. וגו´ וארבעתם בכרמים וגו´ והנה אם יצאו בנות שילו לחול במחולות. שמחה מה זו עושה. ולמה דוקא בנות שילה ולא במקומות אחרים:

לדעתי הענין הוא. מיום שפסקו מתי מדבר נעשה המנהג בישראל לעשות היום ההוא שמחה ויום טוב וזמן אחר כך נוסף עוד טעם אחר שנהגו לפסוק מלכרות עצים למערכה ביום ההוא. ועשוהו יום טוב יום חבר מגל. ובחרו יום ההוא דוקא. כי בלאו הכי יום שמחה הוא. מטעם שכלו בו מתי מדבר וערבו שמחה שמחה:

והנה השמחה מטעם השני הוא דוקא במקום ובעיר ששם המשכן והמזבח והמערכה ששם כרתו עצים למערכה. אולם המקומות האחרים והרחוקות ממקום המשכן והמערכה לא ידעו משמחה זאת יום תבר מגל. כי לא כרתו שם בסביבותיהם עצים למערכה:

ובמעשה פלגש בגבעה נאמר ויאמרו הנה חג ה´ בשילו מימים ימימה וגו´ יצאו בנות שילו לחול במחולות וגו´ אין ספק אצלי שהיום ההוא מימים ימימה היה טו באב. והוא יום שמחה כללית שפסקו מתי מדבר. וכל ישראל שמחו ביום ההוא ועשוהו יום טוב. אבל לא במחולות ובתופים. אכן יושבי עיר שילו להם היתה גם יום שמחה פרטית שפסקו ביום לכרת עצים למערכה למשכן ה´ שעמד אז בעירם בשילו. ולכן שמחו ביום ההוא שהיה להם יום תבר מגל. במחולות. מה שאין כן בשאר מקומות כשאמרתי:

והנה יעצו זקני העדה ליתר הפלטה בני בנימן לחטוף להם נשים מבנות שילו. ובלתי ספק עלו בדעת הזקנים אלה. הלא בנות שילו משבט בני יוסף הם. אולי נמצאו בבנות אלה בת יורשת נחלה ואיך תהיה לאחד מבני בנימן לאשה. הלא תסב בזה נחלה ממטה למטה אחר. והוכרחו אז להתיר דבר זה. ואמרו ודרשו זה הדבר אשר צוה ה´ לבנות צלפחד וגו´ דבר זה לא היה נוהג אלא בדור זה בלבד. ואם כן דוקא ביום ההוא במעשה הנזכר הוכרחו להתיר הדבר הזה ולדרוש כן. אבל לא מקודם ושפיר נותן הש"ס הטעם לפי שהותרו השבטים לבוא זה בזה ביום ההוא:

)א( גם עלה בדעת הזקנים היועצים איך נתיר להם לחטוף מבנות שילו. הלא נשבעו כולנו שלא יתן איש בתו לבנימן לאשה. והוכרחו גם כן להתיר שבועתם. הכונה לומר ולדרוש שלא יתן איש את בתו. אבל אם יחטפו בידם מותרת להם. ממנו ולא מבניו:

וזה הטעם שאמר הש"ס שביום ההוא הותר שבט בנימן לבוא בקהל. כי החטיפה היתה בט"ו באב כשאמרתי. שמוכח כן מהענין ומעשה הוא:

ובאמת נזכר במשנה ובש"ס לשון המקרא ממש. ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים כלשון המקרא יצאו בנות שילה לחול במחולות ויצאתם מן הכרמים.

והטעם שיצאו דוקא בנות ירושלים. מטעם שנזכר במקרא בנות שילו. כשאמרתי. כי שם היה המזבח והמערכה. ושם שמחו ביתר שאת ועוז בתופים ובמחולות על דבר יום תבר מגל. מה שאין כן בשאר מקומות. ומאחר שביום ההוא היה רוח והצלה לבני בנימן בחטיפת הנשים. שנבנה השבט ההוא כמעט כמחדש. לכן בחרו הבחורים יום זה לבחור זוגיהם. לפנות שמה לקחת אשה מהן וזה שאמרו תנא מי שאין לו אשה נפנה לשם מטעם האמור.

והטעמים האחרים לעשותו יום טוב )א( ושמחה. יום שבטל בו הושע בן אלה פרדסאות שהושיה יב"נ או יום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה. זה נודע להם דוקא ע"פ קבלת אבותיהם שהיה ביום ההוא.

)א( יש לבאר הלא אמרינן במסכת בתרא )דף קכ ע"א( שמצוה שלא להסב נחלה משבט לשבט אחר היתה דוקא לדור ההוא בלבד. ואיל שייך לומר מה שדרשו להתיר בנות שילו. הלא אין צריכין דרוש להתיר הדבר. כי כן שמעו מפי משה לדורות מותר´ גם בת יורשת נחלה. ועוד מה הכונה אותו היום ואין נהגו עד אותו היום: ואולי יש לומר שנשכח דין זה לדורות מותרים להסב נחלה משבט לשבט אחר. ועד אותו היום היו נזהרים שלא להסב נחלה. אולם במעשה הנזכר מוכרחים להתיר ודרשו כן מדעתם. כאשר באמת הדין כן. או כמו שכתב הרשב"ם שם )דף קכא ע"א( בד"ה לבוא זה בזה. שהותרה הסיבוב נחלת שפסק אותו דור של באי הארץ שנאסר להם הסיבוב נחלה והשתא מיהא אם נשתיירו עדיין בני אדם שלא היה באותו הדור מותרין עכ"ל )וידוע ע"פ חשבון סדר עולם היתה מלחמת פלגש בגבעה בשנת 2556 לבריאה(: ומה שאמרו חכז"ל )שם קיא ע"ב( שפנחס נשא אשה משבט אפרים וכן יאיר )שהיה משבט יהודה( נשא אשה משבט מנשה ומתה וירשה. הלא שניהם מבאי הארץ של אותו הדור הם. ואיך נשאו נשים יורשות נחלה משבט אחר. אולי בשעת שנשאון ולא היו בנות יורשות נחלה כי אם אחרי כן מתו קרוביהן היורשים )עיין רמב"ן סוף פרשה מסעי( או שנשאון קודם שנת ארבעים. טרם שצוה ה´ שלא הסב נחלה: ולא זכיתי לדעת מה שנזכר שם )דף קכ ע"א( שבנות צלפחד הותרו להנשא לכל השבטים שנאמר לטוב בעיניהן תהיינה לנשים. ומה שנאמר אך למשפחת ממטה אביהן תהיינה לנשים. עצה טובה השיאן הכתוב. ומצוה שלא הסב נחלה משבט לשבט על ידי בת יורשת נחלה נאמרה דוקא לשאר השבטים לבר מבנות צלפחד ע"ש הלא טענת ראשי האבות ממשפחת בני יוסף היתה על דבר בנות צלפחד שהן ממשפחתם. והן בנות יורשות נחלה ואם תהיינה לנשים לאנשים מאחד שבטי בני ישראל הוסבה נחלת שבט בני יוסף. וה´ השיב להן כן ממטה בני יוסף דוברים מוכח שאסורות להנשא לשבט אחר. ואם נאמר שעצה טובה היא. הלא ע"פ שורת הדין מוכרחות להנשא לשבט בני יוסף. ואיך שייך לומר זה הדבר אשר צוה ה´ לבנות צלפחד. שהוא עצה טובה. הלא מצות ה´. חיוב גמור הוא. ולא עצה. ומה לנו לדחוק מטעם שנאמר לטוב בעיניהם תהיינה לנשים שהכונה לכל שבטי בני יוסף. וכאלו נאמר לטוב בעיניהם למשפחת ממטה אביהם תהיינה לנשים. אבל לא למטה אחר כאשר טענו בני יוסף. וצ"ע רב.

)א( ומדי דברי בענין זה אפרש לשון תוספות שם שהוא פלא והפלא. וכל המפרשים דחקו בפירושם וז"ל בד"ה יום שהותרו השבטים. פי´ דהיינו יום טוב עכ"ל: ידוע שתוספות מסכת זאת אין כתוספות בכל הש"ס כי הם כמפרש ממש. וכן תמצא ברובם בתחילת הדיבור תיבת פירוש. ולא היו לפניהם קונטרס רש"י )כי מה שנמצא בש"ס שלנו במסכת זאת פירש רש"י אינו מרבינו רש"י כי אם מחכם אחר( ובאמת בלשון הש"ס הנזכר יש קצת לדקדק. אלא טו באב מאי היה אמר ריא"ש יום שהותרו וכו´. וכן אמר ריאר"נ יום שהותר ש"ב וכו´ וכן בשאר הטעמים נזכר בכל פעם יום. ויותר נכון לומר הוא יום. אותו היום שהותרו. הלשון יום שהותרו וכו´ משמע שהוא ענין בפני עצמו. ואין לו שייכות עם הנזכר כבר. ועל זה פירוש תוספות יום שהותרו פירוש דהיינו יום ט"ו ר"ל ששייך למעלה יום הנזכר שהותרו וכו´ הוא יום ט"ו שאמרנו אלא ט"ו מאי היא. והמעתיק לא הבין את זאת הסימן והרשימה שיש ממעל לאותיות ט"ו כדרכ´ לעשות כן. וחשב שהוא סימן שחסר אות אחד בתיבה זאת. והוא טוב. וכתב במקום ט"ו. יום טוב. וכמעט כלשון הזה הוא במפרש רש"י בד"ה שהותרו השבטים וכו´ והתורוהו בט"ו באב ע"כ. והוא כלשון התוספות יום שהותרו. פירש דהיינו יום ט"ו )באב(.

בני המשפחה :

· מיכל רוזנמן . · ישראל שורץ . · עופרה אדלשטיין . · נעמי טויבר .

....

· שולמית קרויזר . · אליעזר שורץ . · יוסף שורץ .