סוטה לג:

תנו רבנן הלא המה בעבר הירדן. מעבר הירדן ואילך דברי ר´ יהודה. אחרי דרך מבוא השמש מקום שהחמה זורחת וכו´ ר"א אומר הלא המה בעבר הירדן סמוך לירדן וכו´ אחרי דרך מבוא השמש. מקום שהחמה שוקעת וכו´

תנו רבנן הלא המה בעבר הירדן. מעבר הירדן ואילך דברי ר´ יהודה. אחרי דרך מבוא השמש מקום שהחמה זורחת וכו´ ר"א אומר הלא המה בעבר הירדן סמוך לירדן וכו´ אחרי דרך מבוא השמש. מקום שהחמה שוקעת וכו´

יש לפרש איך יש בלשון מבוא השמש משמעות שהחמה זורחת. שאמר ר"י הלא בכל מקום משמע מבוא השמש מקום שהחמה שוקעת. כמו שאמר ר´ אלעזר וכן נזכר )זכריה ח, ז( מושיע את עמי מעמי מזרח ומארץ מבוא השמש. מוכח מבוא השמש הוא מערב. וכן ובא השמש וטהר. ולא נמצא בכל המקרא שכונת בוא או מבוא השמש היא זריחת וצאת השמש.

גם יש לדקדק בהיפוך. איך משמע בא ומבוא השמש הכונה שקיעה הלא בכל המקרא כונת בוא ביאה ממש. ר"ל צאת ממקום אחר והגיע הנה: כמו ויבא נח. ודוד בא. באו הנה שהכונה שנתגלו ונראו עתה מה שלא היה מקודם. ואם כן בוא השמש או מבוא השמש הכונה שיצאה השמש בעולם. והיא זריחת השמש. לא שקיעתה ונעלמה. ולמה משתמש מקראנו הקדש בתיבה זאת בוא בענין השמש במשמעות ההיפוך. ולמה לא יקרא בוא השמש כמו שמשתמשים חכז"ל שקיעת החמה כמו שמצאנו במקרא ותשקע האש. ככה תשקע בבל.

לפי דעתי הטעם. לפי שנודע ע"פ תורת התכונה שבאמת לא נעלם מעולם השמש לכל יושבי כדור הארץ. כי אם שנעלם מעיני יושבי מדינה ההיא ובאותו רגע שנעלם מנקודה זאת יצא ויזרח בנקודה אחרת הרחוקה מהראשונה ק"פ מעלות. וכן הדבר בכל כ"ד שעות. שנעלם מכאן ויצא ויזרח בכאן. אכן העלמה ושקיעה ממש לא נמצא בשמש בשום אופן. ולכן השתמש המקרא בלשונו הצח והזך בכונת שקיעה לשון בוא לפי שבאמת יצא ויבא השמש ברגע ההוא במקום אחר פלוני אלמוני רחוק מכאן חצי הכדור. ולא שקע ולא נעלם לחלוטין מעולם.

אולם לשון שקיעה כמו ותשקע האש. ככה תשקע בבל. הכונה שקיעה חלוטית. שלא יצאו עוד לאור עולם. ואם כן אי אפשר להשתמש במקרא קדש בתיבת שקיעת החמה )ומה שהשתמשו חכז"ל בתיבה זאת. הוא לשון מושאל דוקא. ליתר נהיאור. להבין הענין לשבר את האוזן(. ובזריחת השמש השתמש המקרא בלשון צאת. השמש יצאה על הארץ או לשון זריחה. ממזרח השמש.

ועם כל זה יש לבעל דין לחלוק ולומר שלשון בוא השמש היא הזריחה. צאת השמש כפירוש כל לשון בוא שבמקרא. שהוא הגלות ובא ממקום אחר כשאמרתי: ולכן בכל מקום שנזכר במקרא לשון בוא השמש בכונת שקיעה מוכח הדבר שפירושו כן מלשון והמשך הפסוקים ההם. ולולי כן יש לבעל דין לחלוק ולומר שהיא זריחה. כמו וילן שם כי בא השמש. ודאי היא שקיעה ועת וזמן ללינה. ויהי השמש באה וגו´ ביום ההוא. עד בוא השמש תשיבנו לו. ותבוא להם השמש. מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש. קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה´ עליך זרח. ורבים כאלה. המשך הפסוקים מורה שהיא שקיעת החמה לא הזריחה וצאתה: אכן במקרא ובא השמש וטהר )ויקרא כב, ז( אפשר לומר שהכונה זריחת וצאת השמש. ובאמת מקשה הש"ס )ברכות ב ע"א( וממאי דהאי ובא השמש ביאת השמש וכו´ דלמא ביאת אורו הוא. ופירש רש"י שיאור השמש ביום השמיני. ר"ל שנפרש בוא השמש לשון זריחה ויציאה. וכבר מתרץ הש"ס שם ע"ש: כן הדבר בתיבת מבוא השמש. שסובל ב´ כונות אלה. מקום צאת וזריחת השמש. או מקום שקיעת השמש. כי אין הכרח שם מהמשך המקראות לפרשו על מקום שקיעה דוקא. והנה ר"י סובר שכונת הפסוק שהרים אלה רחוקים מירדן ומגלגל. ורחוקים מצד מזרח. וזה אחרי מופלג מצד המזרח לכן אמר מבוא השמש מקום זריחת השמש. מה שאין כן ר"א שסבר שהרים אלה סמוכים לירדן הם ואחרי מופלג מצד המערב. לכן אמר מבוא השמש מקום השקיעה. ואם כן כל אחד מפרש ע"פ הכרח סברתו ודעתו כונת מבוא השמש. יציאה או שקיעה.

ומשל לדבר זה נמצא בתיבת מבוא העיר: ויריחו סגור ומסוגרת אין יוצא ואין בא. מוכח שכונת מבוא העיר שאנשים יוצאים ובאים בו. כן הדבר שמבוא השמש סובל יציאה וביאה )שקיעה(. ובדרך הפשט הפשוט נראה שהשתמש המקרא בזריחת ושקיעת בהשמש בלשון צאת ובוא כמו במקרא הנ"ל אין יוצא ואין בא. שאין איש יצא מהעיר ממקום מושבו ותכונתו. ואין איש בא מחוץ למקום מושבו העירה. כן חושבים בשמש כאלו לה מקום מושב. וכשזרחה ונראה לעינינו כאלו יצאה ממקומה. מקום מושבה. וכשתשקע כאלו חזרה ובאה למקומה. וזה בוא השמש.

סוטה מג.

ודברו השוטרים אל העם וגו´ ואלו שאינן חוזרין וכו´ המחזיר את גרושתו אלמנה לכ"ג וכו´

פירש רש"י והמחזיר את גרושתו. ואירסה אינו חוזר שאינו חדשה לו וקרא אאשה חדשה קפיד דכתיב כי יקח איש אשה חדשה. ולקמן )דף מד ע"א( ת"ר אשה חדשה אין לי אלא אשה חדשה. אלמנה וגרושה מנין ת"ל אשה חדשה א"כ מה ת"ל אשה חדשה מי שחדשה לו יצא מחזיר גרושתו שאין חדשה לו ע"כ.

לשון רש"י נפלאים בעיני מה שכתב שקרא אאשה חדשה קפיד לפי שנאמר כי יקח אשה חדשה. מה שאין כן בהחוזרים ששמעו הכרזת השוטרים וחזרו לאחוריהם שם לא נזכר אשה חדשה. ולא קפיד הקרא אאשה חדשה ששם נאמר ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה. ולא נאמר אשה חדשה. א"כ גם מחזיר גרושתו יחזור. אף שאינה חדשה לו. ומי גלה לרש"י שגם לחזור לאחור צריך אשה חדשה. הלא ודאי אם ארס את גרושתו יחזור אחר ששמע הכרזת השוטרים. אכן מספקין מים ומזון לאחיהם. אולם אם כבר נשא את גרושתו ודאי אינו בכלל נקי יהיה לביתו שנה א´ וגו´ כי אינה חדשה לו. והוא אחרי הנשואין כשאר העם שיוצאים למלחמה: ועוד יש לדקדק שמה שאמרינן המחזיר את גרושתו אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וכו´ לא היה חוזר. מה שייכות יש למחזיר את גרושתו שהטעם שאינה חדשה לו. עם אלמנה לכהן גדול וו´ שהטעם שאינ´ חדשה לו. עם אלמנה ל"ג וו´ שהטעם שנשאה באיסור.

ואפרש סוגי´ זאת כיד ה´ הטובה עלי. ומצאתי בה שתי שיטות. שיטת הספרי ושיטת הירושלמי. א´ שיטת הספרי וז"ל ומי האיש אשר ארס אשה וגו´ ולא לקחה באשה הראויה לו פרט למחזיר גרושתו ואלמנה ל"ג גרו"חל ל"ה וו´. מוכח שהכונה שיחזיר גרושתו באופן שיש בו צד איסור. שאינה ראויה לו כמו אלמנה לכ"ג וכו´ והוא אם כבר היתה לאיש אחר. אכן ארס גרושתו שלא היתה כבר לאיש אחר ודאי מותרת לו ושפיר קרינן בי´ ולא לקחה שאין חסר לו כי אם הלקיחה יחזור. והטעם שהתורה אמרה פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה. שהוא עגמת נפש. וזה שייך גם כן במחזיר גרושתו. ולא הטעם מכח שמחה היא דוקא באה חדה )א(.

ובאמת שמחה שייך דוקא בקנין ר"ל במה שהוא כבר תחת ידו. אכן בתקוה ר"ל בדבר שמקוה שיהיה לו אחר זמן מה לא שייך שמחה. לכן נאמר באשה חדשה ושמח אשתו אשר לקח. אכן בארוסתו לא שייך שמחה: וכן מצאתי בפסיקתא זוטרתא בפסוק ומי האיש אשר ארש. ולא לקחה. אשה הראויה לו פרט למחזיר גרושתו משנישאת עכ"ל. הכונה שכבר נשאת לאחר ואסורה לבעלה הראשון. ושפיר משוה המחזיר את גרושתו לאלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט וכו´ דומה בדומה ממש שיש בכולן איסור בדבר. ובאלו שאין זזין ממקומן וכו´ אמרינן שם ת"ר אשה חדשה א"ל אלא אח"ד אלמנה וגרושה מניין ת"ל אשה מ"מ וכו´ יצא מחזיר גרושתו שאין חדשה לו.

והכונה אף על פי שהיא מותרת לו שלא היתה בינתים לאיש אחר. אפ"ה מאחר שאינה חדשה לו. לא יהיה נקי לביתו. שקא אאשה חד קפיד: ודע מה שנזכר בספרי. כי יקח איש אשה חדשה א"ל אלא בתולה מניין לרבות וכו´ א"כ למה נאמר חדשה מי שחדשה לו פרט למחזיר גרושתו. לא יצא לצבא. יכול לא יצא וכו´ כן צריך להיות ומה שנמצא בספרנו מי שחדשה לו פרט למחזיר גרושתו ואלמנה לכהן גדול. וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לנתין ולממזר. כל לשון זה ט"ס הוא ויש למחקו והוא לשון המורגל והנזכר פעמים הרבה בש"ס. והמעתיק טעה שראה כן מקודם בפסוק ומי האיש. פרט למחזיר גרושתו ואלמנה לכהן גדול וכו´ ושם נכון הוא. אכן בפסוק כי יקח איש אשה חדשה. אין הבנה ללשון זה כי איך נוכל למעט מתיבת חדשה פרט אלמנה לכהן גדול וכו´ שיש איסור בדבר. ועוד הלא ק"ו וכ"ש הוא הלא אלמנה לכהן גדול וכו´ לא יחזור. ואיך יעלה על הדעת שיהיה נקי לביתו. עד שצריך ללימוד פרט אלמנה לכהן גדול וכו´: וכן לא הביא לשון זה בעל פסיקתא הנזכרת שהביא ע"פ הרוב לשון הספרי. ומבארו לפעמים. וכן לא נזכר בש"ס שלנו כי אם מי שחדשה לו יצא מחזיר גרושתו שאין חדשה לו. וזה ברור: א"כ לפי שיטה זאת במחזיר גרושתו שני פירושים שתי כוונות בפסוק ולא נשאו פרט במחזיר גרושתו. הכונה משנשאת לאחר שאסורה לבעלה הראשון. ובפסוק אשה חדשה פרט למחזיר גרושתו אפילו בהיתר. שלא היתה בינתים לאיש אחר. וא"כ לשון כונת רש"י ע"פ שיטה זו ב´ שיטת הירושלמי שם הלכה ד´ אשר בנה בית. א"ל אלא בנה וכו´ דתניא בית שאין בו ארבע אמות על ארבע אמות פטור מן המעקה וכו´ מה ת"ל אשר בנה פרט לשנפל ביתו ובנאו )ר"ל למה הזכיר הפסוק אשר בנה בית חדש הל"ל אשר בנה בית( אמר ר"י זאת אומרת המחזיר את גרושתו לא היה חוזר עכ"ל: ע"פ סברת ר"י הנזכרת קפיד הקרא גם באשה )ואף שלא נאמר כי אם אשר ארס אשה ולא לקחה. ולא אמר חדשה(. שדוקא אם היא חדשה לו יחזור כמו מי שבנה בית חדש דוקא. שאם נפל וחזר ובנאו שלא יחזור. כמו כן המחזיר גרושתו שאינה חדשה לו. לא יחזור: וא"כ מה שנזכר במשנה ואלו שאינן חוזרין המחזיר גרושתו אלמנה לכהן גדול וכו´ הכונה אף המחזיר גרושתו שהותרה לו שלא נישאת כבר לאחר. והם ב´ דברים: המחזיר גרושתו אינו חוזר מטעם שאינה חדשה לו. ואלמנה לכהן גדול וכו´ אינו חוזר מטעם שיש איסור בדבר שהיא אסורה לו: אולם קצת יש לדקדק אם קפד אאשה חדשה דוקא שיחזור. הלא ק"ו וכ"ש הוא שלהיות נקי לביתו שהוא דוקא באשה חדשה: ולמה צריכה התורה להזכיר במצו´ נקי יהיה לביתו. אשה חדשה. ובמצות חזרה אמרינן שהתורה הקפידה אאשה חדשה ולא נאמר אשר ארס אשה חדשה.

והרמב"ם )פ"ז מהלכות מלכים ה"ח( כתב המחזיר את גרושתו. והמארס אשה האסורה עליו כגון אלמנה לכהן גדול וכו´ אינו חוזר עכ"ל: משמע גם כן מחזיר גרושתו. המותרת לו. לא שנישאת כבר לאחר אינו חוזר. שגם בארס אשה הקפידה על חדשה. כמו שנאמר בית חדש. והוא כשיטת הירושלמי. וכן נראה שפירש רש"י ע"פ שיטה זאת: אכן מה שכתב רש"י וקרא אאשה חדשה קפיד כדכתיב כי יקח איש אשה חדשה. צריך פירוש. הלא אין ראיה מפסוק זה שמדבר שנקי יהיה לביתו ושם ודאי הקפיד המקרא על חדשה. אבל לא באלו שחוזרין. אולי יש לתקן לשון רש"י וקצת ט"ס יש בדבר וכן צ"ל בדברי רש"י וקרא אחדשה קפיד דכתיב אשר בנה בית חדש ע"כ כי עיקר דרשת הירושלמי מה ת"ל אשר בנה פרט לשנפל ביתו ובנאו מלשון אשר בנה בית חדש. ואם נפל ובנאו. אינו נקרא בית חדש אבל בנין ודאי נקרא. וגם תיבת חדש מיותר הוא. אלא ודאי שהתורה קפיד אחדש גם באלו שחוזרין.

ולשון משנה למלך שם תמוהים בעיני שכתב שם וז"ל נראה דה"ה גבי דאם מכרו וחזר ולקחו דאינו חוזר. ומיהו אפשר לומר דשאני אשה דכתיב בה חדשה למעוטי מחזיר גרושתו אבל גבי בית דליכא מיעוטא אפשר דאפילו מכר וחזר ולקח חוזר עכ"ל: במכ"ת נהפוך הוא. דוקא בבית איכא מיעוטא שנאמר בית חדש. דוקא חדש. אבל מכר וחזר ולקח אינו חוזר. ובאשה ליכא מיעוטא שנאמר אשר ארס אשה ולא נאמר אשה חדשה. וראיתי מפסוק אשה חדשה נקי יהיה לביתו הוא ענין אחר כמו שכתבתי פעמים ושלוש.

ולא זכיתי לדעת למה הניח הרמב"ם )וגם רש"י( שיטת הספרי והפסיקתא. ותופש שיטת הירושלמי ולא ראיתי לאחד מהמפרשים שמדקדק בזה. וצ"ע.

והנה מה שמפרש רש"י שמחזיר גרושתו אף שמותרת לו אינו חוזר. אולי נוכל לתת טעם לדבר לפי שנזכר בסמוך ר´ יהודה אומר אף הבונה בית על מכונו לא היה חוזר. ופי´ רש"י סתרו ובנאו במד´ ראשונה אינו חוזר דלאו חדש היא וכו´ וא"כ הסברה נותנת. כמו שהביא הירושלמי. שגם מחזיר גרושתו אינו חוזר. שהדבר דומה ממש כמו סתרו ובנאו: ואולי סבר רש"י שדברי ר"י הם להלכה. וא"כ שפיר פירש שחג"ר אף שמותרת לו אינו חוזר. שאינה חדשה לו. כמו שנאמר בית חדש.

אכן הרמב"ם שכתב בפירוש המשנה שאין הלכה כר´ יהודה וכן בחיבורו לא פסק דברי ר"י וסבר אף הבונה בית על מכונו היה חוזר. וא"כ ודאי שסובר גם כן מחזיר גרושתו היה חוזר: ועם כל זה כתב מחזיר גרושתו אינו חוזר והרי הדבר כתופש החבל בשני ראשים. והרי היא סתירה ממש. ע"פ פירוש וסברת הירושלמי הנזכר.

ובאמת לשיטת הספרי ובעל פסיקתא שכתבו מחזיר גרושתו. דוקא משנישאת לאחר אינו חוזר. אבל מחזיר גרושתו המותרת לו ודאי חוזר. סברו גם כן בונה בית על מכונו היה חוזר. לכן לא נזכר בספרי ובפסיקתא סברת ר"י. שבונה על מכונו. סתרו ובנאו שאינו חוזר. אולם לרמב"ם קשה. שדבריו כסותרים.

)א( ולפי שיטה זאת אף שיחזור במחזיר גרושתו )שלא באיסור שלא נישאת כבר לאחר( עם כל זה מחזיר גרושתו במועד )מועד קטן ח ע"ב( ואין מברכין במחזיר גרושתו שהשמחה במעונו )בית שמואל אבן העזר סוף סימן ס"ב( כי לא צותה התורה שיחזרו אלה בנה בית וגו´ נטע כרם וגו´ ארש אשה וגו´ מכח שמחה כי אם הטעם שמא ימות במלחמה וגו´ והוא עגמת נפש אבל ודאי אין שמחה במחזיר גרושתו.

בני המשפחה :

· מיכל רוזנמן . · ישראל שורץ . · עופרה אדלשטיין . · נעמי טויבר .

....

· שולמית קרויזר . · אליעזר שורץ . · יוסף שורץ .