ב:ב

ותהר האשה ותלד בן ותרא אתו כי טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים

יש לדקדק מה טעם הוא כי טוב הוא להצפינהו. משמע אם לא היה טוב לא היתה עושה כן:

ונראה שהכונה שידוע שע"פ דברי חכז"ל נולד משה רבינו ששה חדשים ויום א´ )וכן הביא רש"י בד"ה ולא יכלה עוד הצפינו( ובדרך הטבע הוא שיוכל לחיות )אף שאמרו חכז"ל כל שהוא בהרב"ה הוא בארבע )עיין לעיל דף קס"ה ע"א( משמע שבעה חדשים שלמים רי"ב יום. לאו דוקא שבעה שלמים ממש. כי אם מאחר שנכנס יום א´ בחדש הרי זה בכלל הרב"ה והא וחיה יחיה(. אכן מי יוכל להבחין לדעת בדקדוק בענין זה משך זמן יום אחד. הלא שלשה ימים הם ספק לקליטת הזרע. ובן ששה חדשים ממש ודאי בגדר נפל הוא ולא יחיה. וא"כ נוכל לדקדק איך עלה על דעת אם אדון כל הנביאים לשום נפשה בכפה על הספק. אולי נפל בן ששה חדשים הוא. כמו שאסור לחלל שבת על בן שמונה או על ספק בן שבעה והלא חייבת ראשה למלך אם נשמע הדבר שהטמינו: אולם מאחר שנראה בו קצת גדלות בשערו ובצפרניו יצא ע"פ הרוב מגדר נפל. והגיע למדרגת החיים. וזה שאמר מאחר שראתה כי טוב הוא בשעריו ובצפרניו. אמרה כדאי הוא זה למסור נפש עליו ותצפנהו שלשה ירחים.

ה:כב

וישב משה אל ה´ ויאמר וגו´

תיבת וישב צריך פירוש. איה שב. הלא מלא כל הארץ כבודו )כשהוקם המשכן ושרתה השכינה בתוכו שייך לומר כלשון הזה והכונה לפתח אהל מועד( ובמדרש רבה בפסוק הנזכר וז"ל באותה שעה בא משה והשיב דברים לפני הקב"ה וכו´ מוכח שפירשו כאלה כתוב וישב )בסגו"ל( בהפעיל:

והרשב"ם כתב וישב משה אל המקום שהיה מדבר עמו שם ע"כ: ובאמת קשה הדבר לומר שהלך דרך רחוק כזה לשפוך שיחו לפני ה´. ועיין מה שכתבתי לעיל דף קנ"ז בלשון הש"ס )בדרך פשט( במסכת נדרים )דף לא ע"ב( תניא ריב"ק אומר גדולה מילה וכו´.

ו:ט

וידבר משה וגו´ ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה

הרב חזקוני פירש מקוצר רוח של עבודה קשה. ו´ של ומעבודה יתירה וטפלה ע"ש:

לפי דעתי שאין צריך לזה. והכונה. שמשני סיבות לא ישמע האדם דברי נחמות ודברים טובים הנאמרים לו בעת צרה וצוקה רח"ל. או שנתיאש מתקות ישועה ונחמה. או שאין לבו פנוי מלשמוע כי הוא בצער. וטרוד בעסקיו המצערים לו. ומרוב צערו ועבודתו אשר עמוסים עליו. וזה שנאמר ולא שמעו אל משה מקוצר רוח )הוא ההיפך של הלשון מאריך אף( הכונה שנתיאשו ולא היה להם עוד רוח להאמין כביכול שנתקצרה להם הרוח )גייסט( להאמין לקבל תנחומין שתהיה להם עוד תקוה להגאל )הנקרא פערצווייפלונג(. וגם מעבודה קשה. אף אם היה להם עוד רוח להאמין ולשמוע דברי תנחומין אכן לא יכולו מרוב העבודה שהיה לבם כל כך טרוד בעבודת פרך. עד שלבם בל עמהם לשמוע למשה.

והנה היה אצלם השתי סיבות שמונעים לקבל תנחומין. שלא שמעו אל משה וק"ל.

ז:יט

ויאמר ה´ וגו´ על מימי מצרים על נהרתם על יאריהם ועל אגמיהם ועל כל מקוה מימיהם וגו´ ויעשו כן וגו´ ויך את המים אשר ביאור וגו´

יש לפרש הלא צוה הקב"ה לנטות יד על כל מימי מצרים על נהרותם יאוריהם אגמיהם ועל כל מקוה מימיהם. והם לא עשו כן כי אם ויך את המים אשר ביאור דוקא ולא שאר המים. הטעם לפי שכל מימי מצרים הם מימי היאור. שבכל נהרותם ויאוריהם )הקטנים( וכו´ כולם יוצאים ונמשכים מהיאור. ומאחר שהכה ביאור הרי הוא כאלו הוכו כולם:

וכן מצאתי בזוהר בפסוק הנ"ל אמר ר"י האי קרא אית לאסתכלא והיך יכיל למהך לכל הני אתר. ולא עוד אלא דהא כתיב וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה´ את היאור כתיב ואת אמרת על מימי מצרים על נהרתם על יאוריהם ועל ואגמיהם. אלא מימי מצרים נילוס הוה ומתמן אתמליין כל אינון שאר אגמין ויאורין ומבועין וכל מימין דילהון ועל דא אהרן לא נטה למחאה אלא לנילוס בלחודוי עכ"ל.

י:י

ויאמר אליהם יהי כן ה´ עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם ראו כי רעה נגד פניכם

אמרו במדרש )הביאו רש"י( שראה פרעה באיצטגנינות וא"ל לישראל ראו כי רעה נגד פניכם רואה אני באיצטגנינות שלי כוכב אחד עולה לקראתכם ושמו רעה והוא סימן דם הריגה. וכשחטאו ישראל בעגל ובקש הקב"ה להרגם אמר משה בתפילתו למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם זו היא שאמר להם ראו כי רעה נגד פניכם מיד וינחם ה´ על הרעה והפך את הדם לדם מילה שמל יהושע אתם וזה שנאמר היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם שהיו אומרים לכם דם אנו רואים עליכם במדבר ע"כ.

יש לפרש איך נהפך עכשיו לב פרעה לטובה ולהיות להם לפלא יועץ כמבקש טובתם לומר מאחר שרואה כוכב רעה שמורה על הריגה איך ישלח אתם ואת טפם כרחם אב על בנים. ועוד למה הזכיר גם ואת טפכם. די לומר אם אשלח אתכם כי רעה נגד פניכם. איך ישלח אתכם שתהרגו אף בלא טפכם ועוד לשונו אינו מורה שיעץ כן לטובתם הלא אמר בתחילה יהי כן ה´ עמכם והרי קלל אתם. כי לא ישלחם וא"כ ח"ו לא יהיה ה´ עמהם: ואמרתי בדרך דרוש. אמת פרעה ראה שכוכב רעה עלה לקראת´ שמורה על דם הריגה אכן ידע גם כן וראה שהקב"ה יהפכנו מדם הריגה לדם מילה.

ובודאי פרעה בקש רח"ל רעת ישראל ושמח בכוכב הזה שילכו ויהרגו. אכן כששמע שמשה אמר שילכו הם וטפם צער לו לפרעה על הדבר הזה. שהבין אם ילכו גם טפם. ובכללם גם ילדים זכרים קטנים אשר עדיין הם ערלים. יוכל הקב"ה להפך דם הריגה לדם מילה. והוא לא רצה בזה. כי אם שילכו דוקא הגדולים הנמולים כבר. כי קיימו מצות מילה גם במצרים )ובפרט שבט לוי(. וזה שאמר יהי ה´ עמכם כאשר אשלח אתכם ואת טפכם כי רעה נגד פניכם. איך אוכל לשלח גם את טפכם הלא הכוכב מורה על דם הריגה ואם תלכו עם טפכם הערלים יוכל להפך מדם הריגה לדם מילה. ואיני מסכים בזה כי אם לכו נא הגברים ר"ל הנימולים שאי אפשר להפוך מדם הריגה לדם מילה.

יא:ח

וירדו כל עבדך וגו´ ויצא מעם פרעה בחרי אף

חס מלהזכיר שתוה"ק דברה בדרך ובלשון בזיון מאדון כל הנביאים הענו מכל בני האדם שיצא בחרי אף. ונהפוך הוא. זה הוא כבודו וענותו אף שהיה בחרי אף עם כל זה נוהג בו כבוד ואמר וירדו כל עבדיך אלה. אשר אין דרך עולם לנהוג כבוד באיש אשר חרה אפו בו.

יא:כו

וגם מקננו ילך עמנו וגו ואנחנו לא נדע מה נעבד את ה´ עד באנו שמה

על דרך שנזכר במסכת שקלים )פ"א מ"ה( העכו"ם והכותי שששקלו אין מקבלין מידן. ואין מקבלין מידן קיני זבין וכו´ וחטאות ואשמות אבל נדרים ונדבות מקבלין מידן זה הכלל כל שנידר ונידב מקבלין מידן כל שאין נידר ונידב אין מקבלין מידם ע"כ: וזה שאמר משה שהכרח שגם מקינינו ילך עמנו. פן ואולי נקריב חטאות ואשמות ואלה לא נוכל להקריב כי אם ממקנינו ולא ממקנך.

יד:ח

ובני ישראל יוצאים ביד רמה

ואם כן שקר הוגד לפרעה כי ברח העם. כי לא בדרך בריחה יצאו ממצרים כי אם ביד רמה. כל עם מצרים ראו וידעו.

יח:ט

ויחד יתרו וגו´ אשר הצילו מיד מצרים

נוכל לומר שגם הכונה ששמח מה שהשתדל הוא בכל עוז להליץ עבור ישראל ולהצילו מיד מצרים כי הוא אחד משלשה יועצי פרעה. ועתה ראה כי טוב עשה. כי באמת הקב"ה הסכים לעצתו ושמח בזה.

יט:ב

ומשה עלה וגו´ תדבר אל בני ישראל

הלשון כפול. ועוד הזכיר בית יעקב ובני ישראל. ידוע שם יעקב. בני יעקב. בית יעקב מורה על המון העם. אכן ישראל. בני. בית ישראל על המדרגה יותר גבוה וחשובה. אלה הם תלמידי החכמים ונבונים בעם. והנה כשבא משה לדבר על דבר מתן תורה עם שני מינים אלה בודאי לא היו דבריו בסיגנון אחד. המין המוני יצייר בדעתו ובמחשבתו תכלית והשלימות והאושר האמיתי היא בקנין עושר ונכסים כח וממשלה. לא כן החכם והנבון לא ענינים אלה הם בעיניו השלימות. כי אם להיות עם ה´ הנבחר ולדבק בו להקרא בשם ה´: וזה שאמר כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל. דברים אלה תדבר לשני מינים אלה. ופירושו למין הראשון. הם בית יעקב. המוני תאמר אתם ראיתם וגו´ ובזה תדעו כחי וגבורתי לשנות חוק ומשפט הטבע. ותהיו לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. ובודאי לא יחסר לכם כל טוב. כי לאל ידי להטיב לכם. וזה תכלית השלימות בעיניהם. ועד כאן תאמר לאלה: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגו´ המאמר הזה תאמר למין השני שלמים החכמים הנבונים לכן הזכיר ואתם. ראיה שאינם הראשונים להם תאמר שיהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדש. אשר בעיניהם תכלית השלימות. וזה שסיים אלה הדברים. ר"ל האחרונים אשר תדבר אל בני ישראל. דוקא ולא לבית יעקב. והבן.

כ:יח

מזבח אדמה וגו´ וזבחת עליו את עלתך ואת שלמיך

כבר כתבתי לעיל דף צ"ד ע"ב בפסוק וערך עליה העלה והקטיר עליה חלבי השלמים. שאלה כוללים כל מיני הקרבנות. וזה כונת את עלתך ואת שלמיך. עיין שם.

כא:א

ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם

ידוע שיש חילופי גרסאות במס´ מידות פרק ה´ בענין שש לשכות היו בעזרה. שלש בצפון ושלש בדרום. שבצפון לשכת המלח. ונוסחה אחרת שבדרום לשכת המלח וכן בסיפא שבדרום לשכת העץ. ונ"א שבצפון לשכת העץ. והרמב"ם גרס כנוסחא שבדרום לשכת המלח ושבצפון לשכת העץ. ובעל הציור שבמסכ´ הנ"ל צייר כגרסא שלנו. בהיפך. ואין אנחנו יודעים להכריע עד ביאת הגואל: ואמרתי אפשר רמז בפסוק הנ"ל כגרסא שלנו במשנה. שמתחילה אמר. ולא תעלה במעלות על מזבחי וגו´ ואח"כ אמר ואלה המשפטים. ר"ל מושב הסנהדרין והוא לשכת הגזית. אשר תשים לפניהם. הכונה לפני מקום המעלות והוא כבש המזבח אשר בצד הדרום. מוכח שלשכת הגזית היתה בצד הדרום ולא כגרסת הרמב"ם עיין בתי"ט שם. וצ"ע.

כב:טז

כסף ישקל כמהר הבתולות

כתבו התוספות על התורה )בספר דעת זקנים( וז"ל משה אמר כי כמהר עולה מאתים זוז יותר אחד ויש אם למקרא עכ"ל. ולשון זה כחידה וצריך פירוש. וכבר כתבו מפרשים על לשון זה מה שכתבו לבארו:

ולדעתי ברור שיש ט"ס בו וכן צריך להיות כמוהר עולה מאתים זוזים שהוא ר"ע: כמוהר צלא וי"ו עולה רע"א שהוא יותר א´. ומוהר כשהוא למקרא שהוא בחולם מלא וי"ו. ולא כמו שהוא נכתב )וכל חולם מושך וי"ו( וזה ויש אם למקרא.

כג:ז

מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרג כי לא אצדיק רשע

יש לפרש המשך שלשת חלקי פסוק זה. וגם תיבת כי נתינת טעם היא. ולא ידענו על מה מטעים.

אמרינן במסכת ערכין )דף טו ע"ב( )וכן הוא ברבה ריש פרשת אמור אל הכהנים( במערבי אמרו לשון תליתאי קטיל תליתאי הורג למספרו ולמקבלו והנאמר עליו ע"כ.

והנה שלשה אלה ודאי אינם בערך ובמדרגה אחת. האיש הנאמר עליו יוכל להיות כי הוא צדיק גמור וחסיד בכל מעשיו. ועם כל זה ידברו עליו. כי מי יוכל לסתם פי מדבר נבלה גם בלא טעם ובלא סבה. המקבלו לפעמים מתבייש וירא לאמר לאיש המגיד שתוק אל תשמע קולך. ומוכרח קצת לשמוע ולקבלו הוא אינו מכונה בשם צדיק. אכן לפחות נוכל לכנה בשם נקי. כי לא מלבו הרע ישמע דברים אלה כי אם כמעט ע"פ הכרח. אכן האיש המספר המגיד והמדבר לשון הרע ודאי רשע הוא. כי מרוע לבבו ומרשעתו ידבר כן: ותכלית כונת בעל לשון הרע הוא שיראה וישמע לבריות שהאיש ההוא )אשר בלתי ספק שונא הוא לו כי לא על אהובו ואהבו ידבר כן( הוא איש רע. ורע מעללים. ועל ידי זה יקוה המדבר הזה שיצטדק בעיני הבריות. ויאמרו עליו שהדין עמו שהוא איש צדיק. ושונאו איש רע מעללים הוא: ונזכר במכילתא הביאו הילקוט מדבר שקר תרחק. הרי זו אזהרה למדבר לשון הרע ע"כ.

וזה כונת הפסוק מדבר שקר תרחק. אל תדבר לשון הרע. למה ונקי וצדיק אל תהרג. כי תגרום על ידי לשון הרע שיהרג המקבלו והנאמר עליו. שהם מכונים בשם נקי וצדיק. כשאמרתי. כמו שאמרו לשון הרע הורג שלשה אנשים )ועל המספר לא חייש המקרא כי הוא גרס בעצמו להרג. כי אם על שני אנשים הנקי והצדיק(. כי לא אצדיק רשע. תכלית כונתך היא שעל ידי זה תצטדק בעיני הבריות שיאמרו עליך כי צדיק אתה. לא כן רשע. כי לא אצדיק רשע. לא אניח שתצטדק. כי רשע אתה. שדברת. לשון הרע. ושפיר תיבת כי נתינת טעם על האמור מאחר שלא אצדיק רשע. ולא תגיע לתכלית מבוקשך להצטדק בעיני הבריות. מה לך להרוג שני אנשים האלה. לכן תרחק מדבר שקר.

כג:ט

וגר לא תלחץ. ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים

וכן הדברים )י, יט( ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים.

נראה לי שהכונה גם כן ע"פ מה שאמרו חכז"ל במסכת פסחים )דף קיג ע"ב( ת"ר שלשה אוהבים זה את זה. אלו הם הגרים. והעבדים. והעורבים עכ"ל:

וזה שאמר ואתם ידעתם את נפש הגר. לשון אהבה כמו שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו´. בלתי ספק אתם אוהבים את נפש הגר. כי גם טבעכם לאהב את הגר כי גרים הייתם וגו´ ואין ואהבתם לשון ציווי כי אם פועל דרך תמידי וטבעי וק"ל.

כד:ו

ויקח משה חצי הדם

וז"ל מדרש רבה ומהיכן היה יודע משה חצי של דם ריב"א אמר הדם נחלק מאליו. רנ"א נשתנו מראיו וכו´ ב"ק אמר מלאך ירד בדמות משה וחלקו. )וכן כתב רש"י במקרא הנ"ל מי חלקו בא מלאך וחלקו( תניא ר´ ישמאל בקי היה משה בהלכות הדם וחלקו עכ"ל: יש לדקדק מה פלא הוא בעיני משה לדעת חצי הדם. הלא בודאי גם חצות הלילה היה ידע )אף שאמר כחצות הלילה( וכ"ש שיוכל לשער ולדעת חצי הדם בצמצום. עד שהוכרחנו לומר מלאך בא. או בת קול שמע. ועוד תירוץ של ר"י שמשה היה בקי בהלכות הדם וחלקו פלא הוא. מה שייכות יש לדעת חצי ערך הדבר בבקיאות הלכותיו ודיניו. ועוד מה שנאמר ויקח משה חצי הדם ושם באגנות וחצי הדם זרק על המזבח הלא ראוי לומר וישם באגן לשון יחיד. הלא חצי אחד היה והחצי השני זרק על המזבח.

לדעתי נראה בעז"ה ברור שכן היה הדבר. ששחטו שני קרבנות עולה ושלמים. ויקח משה חצי הדם. הכונה בשעת שיורד דם השחיטה קבל החצי דמו של עולה וישם באגן א´ וכן חצי דם שלמים קבל ושם באגן השני. לזרק על העם. והחצי השני של עולה ושל שלמים קבל במזרק לזרוק על המזבח כדרך כל הקרבנות. )וכן כתב הרמב"ן בפירושו על התורה עיין שם( ובאמת פליאה וגם מפורסם הוא לדעת בשעת קבלת הדם מבית השחיטה ע"כ הוא החצי. מי יוכל לדעת ולשער ערך הדם שנמצא עוד בגוף הבהמה. וע"ז שאל המדרש מהיכן היה יודע משה חצי של הדם. ותירץ הדם נחלק מאליו. ר"ל הפסיק רגע א´ והבין משה שנגמר חצי הראשון לצאת. ולקח המזרק לקבל בו חלק השני. חלק המזבח. או שנשתנו מראיו ונעשה חצי שחור וחצי אדום. ר"ל כשראה שנשתנה מראהו הראשון קבלו במזרק. ורי"א בקי היה משה בהליכת הדם. הכונה בהלוך וקלחת הדם והבין כשנתמעט כח קילוח והילוך הדם שכבר יצא חציו:

וזה פשוט ואמת.

כח:ד

ואלה הבגדים אשר יעשו וגו´

יש לפרש למה לא הזכיר גם כן הציץ והמכנסים כאשר נזכרים לקמן בסמוך ועשית ציץ זהב טהור וגו´ ועשה להם מכנסי בד וגו´. ולמה לא נזכרים בדרך כלל עם בגדי הכהונה האחרים:

ונראה לי הטעם לפי שתוה"ק צותה ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת. לתכלית זה דוקא לא לתועלת אחרת כי אם לכבוד ולתפארת. ובאמת בכל הבגדים אלה לא נזכר במקרא תכליתם כי אם בציץ נאמר והיה על מצח אהרן ונשא אהרן את עון הקדשים וגו´. וכן במכנסים נאמר לכסות בשר ערוה. והנה יצאו באלה מן הכלל שאינם לכבוד ולתפארת כי אם לתכלית אחר )שאין כל כך לכבוד ולתפארת. לכפר העון ולכסות בשר ערוה( לכן לא נזכרים בכלל בגדי הכהונה האחרים.

לא:טז

ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת וגו´

אמרתי בדרך דרוש שאמרינו במסכת שבת )דף סט ע"ב( אמר רב הונא היה מהלך בדרך וכו´ מונה ששה ימים ומשמר יום אחד וכו´ וכן הלכה:

וזה שאמר ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת. כונת ושמרו מלשון ואביו שמר את הדבר. ור"ל שימתינו וימנו את השבת קודם בואו ואחר כך לעשות את השבת אם הוא מהלך בדרך או במדבר ואינו יודע אימתי שבת. ישמור וימנה תחילה קודם שיעשה את השבת. שימנה ששה ימים ומשמר יום אחד. ואמרינן בש"ס הנ"ל טעמיה דרב הונא כברייתו של עולם. ימי חול נימנו תחילה. לדרתם ברית עולם. כברייתו של עולם וגו´ ומפרש אח"כ מה הוא הכונה ברית עולם כברייתו של עולם. כי ששת ימים עשה ה´ את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש. ומוכח שמתחילה היו ששה ימי החול. ואח"כ שבת. כן יעשו ישראל לדורותם מונה ששה ימים ומשמר יום אחד וק"ל.

לב:כ

ויקח את העגל וגו´

בקש משה להראות לעם שאין בעגל שום כח וממשות. העבירו דרך ארבעה יסודות ועשה בו דין ומשפט ואינו יכול לעמוד אף כנגד א´. וישרף אותו באש ולא עמד בפני יסוד אש ושלט בו עד שנשרף. ויטחון אותו לעפר )הדברים ט, כא( ולא עמד בפני יסוד עפר. ויזר שהוא על ידי כח הרוח על פני המים. ושלטו בו יסוד הרוח והמים. ובסוף השקה מחלקי גוף העגל את בני ישראל ונכנס ויצא מגופם דרך כל הארץ. ואין בזיון גדול מזה. ומופת מוחלט שהבל הוא.

לב:כט

ולתת עליכם היום ברכה

מצאתי כתוב בשם בעלי התוספות. למה לא ברך משה רבינו ע"ה את שמעון בסדר וזאת הברכה. כמו שלא ברכו אביו משום מעשה דשכם. אמר אתם עכרתם אותי. ועוד הוסיף על חטאתו פשע במעשה זמרי. ואף על פי שגם לוי היה באותו מעשה דשכם ולא ברכו אביו מ"מ ברכו משה לפי שתיקן המעוות בעגל שנאמר ויאספו אליו כל בני לוי עכ"ל. ונראה לי הוא הדבר שאמר משה ולתת עליכם היום ברכה. ר"ל על ידי מעשה היום תזכו להתברך. צה שלא היה אם לא עשיתם מעשה זה:

או יש לומר ברכה אותיות בכרה רצוי לומר שירשו מעלת הבכורה. שבתחילה היתה עבודה בבכורות. ואחר מעשה העגל נפסלו הם ובמקומם נבחר שבט לוי.

לד:כ

ופטר חמור תפדה וגו´ כל בכור בניך תפדה ולא ירו פני ריקם

יש לדקדק מה ענין פטר רחם לכאן שמדבר על ענין המועדות למה לא הזכירו לעיל בפרשת משפטים שהזכיר שם גם כן המועדות וחיוב לעלות לרגל. ולא הזכיר מאומה מענין פטר רחם ובכורות. ועוד מה המשך יש למצות פדית בכור למצות ראות את פני ה´ ריקם שנאמר כל בכור בניך תפדה ולא יראו פני ריקם כשתבואו לראות פני ברגלים. ועוד הלא נאמר מפורש לעיל בפרשת בא שמצות קדושת פטר רחם הוא דוקא כשיבואו לארץ כמו שנאמר והיה כי יביאך ה´ אל ארץ הכנעני וגו´ והעברת כל פטר רחם לה´ וגו´: וכאן לא הזכירה התורה שדוקא בבואם אל ארץ נוהגת מצוה זאת )ועי´ במסכת בכורות )דף ד ע"ב( ת"ש נמצאת אתה אומר בשלשה מקומות קדשו בכורות לישראל במצרים ובמדבר ובכניסתן ישראל לארץ(.

ונראה לי שבדרך דרוש שידוע שקודם חטא העגל היתה עבודה בבכורות כמו שנאמר )לעיל כד, ה( וישלח את נערי בני ישראל. אמרו חכז"ל הם הבכורים וכן תאו"נ ועל ידי חטא זה נפסלו הבכורות ובמקומם באו הכהנים והלוים כמו שנאמר )במדבר ג, יב( ואני הנה לקחתי את הלוים מתוך בני ישראל תחת כל בכור פטר רחם מבני ישראל. וכן לקמן )שם ח, יט( כי לי כל בכור בבני ישראל. וכן )הדברים י, יח( בעת ההיא הבדיל ה´ את שבט לוי וגו´ עיין רש"י.

הנה מוכח שהלוים )ר"ל שבט לוי ובכללם גם הכהנים( הופרשו מתוך ישראל במקום הבכורות לעבודת המקדש. והם יקבלו חלף עבודתם תרומות ומעשרות וכל מתנות כהונה ולויה כנודע. ובכלל זה שיקבלו הכהנים פדיון ה´ שקלים של בכורי ישראל. כי לולא שחטאו בעגל היו מקריבים הבכורות. וכל ימי משך שבתם במדבר עד שיבאו לארץ לא היו מחויבים ישראל לפדות את הבכורות:

וידוע שפרשת משפטים נאמרה תיכף אחר מתן התורה קודם חטא העגל. וכן מורה פשטות וסדר המקראות )ועיין יומא דף ע"א([. ולכן לא נזכר בפרשת מועדות שם דבר מענין פטר רחם. אכן פרשת כי תשא נאמרה אחר מעשה העגל. ושפיר מזכיר שם ענין של פטר רחם ואמר כל בכור בניך תפדה ר"ל גם עתה במדבר. אף שאמרתי מקודם כי יביאך ה´ אלהיך אל הארץ וגו´ שאז תקדיש כל פטר רחם. ובכור בניך תפדה. אכן חבלתם מעשיכם על ידי מעשה העגל ואי אפשר שהעבודה תהיה עוד בבכורים. ולכן תפדו גם עתה טרם בואכם ארצה כנען:

ובאמת יש לדקדק הלא נאמר במעשה העגל אחר ויחל משה את פני ה´. וינחם ה´ על הרעה אשר דבר לעשות לעמו. שמשמע שמחל ה´ להם חטא זה. ולמה לא הוכשרו הבכורים לעבודה כמו שהיה קודם החטא. ולמה מחויבין לפדות את הבכורים. והטעם אמת שהקב"ה מחל להם. אכן מאחר שכבר חרה אף ה´ בהם על מעשה זה. כמו שנאמר ועתה הניחה לי ויחר אפי בהם ואכלם. חרון אף ה´ עושה רושם. כמו שאמר ר"י בן קרחה כל חרון אף שבתורה עושה רושם )עיין רש"י בפסוק ויחר אף ה´ במשה. שמות ד´ י"ד( ואף שבאמת עדיין לא חרה אף ה´ בהם. כי אם שאמר הניחה לי ויחר אפי. והוא לשון עתיד ולא בא הדבר לכלל חרון אף. כי תיכף ומיד התפלל משה וינחם ה´ כביכול. עם כל זה. גם זה עשה רושם. ומאחר שאמ ויחר אפי. ואף על פי שלא חרה עדיין. לא היה הדבר על מגן. ואיזה רושם עשה. שמוכרחים ומחויבים לפדות את בכור בניהם גם טרם בואם לארץ. ונפסלו הבכורים מעבודה ובמקומם יעבדו הכהנים והלוים. כמו שכתבתי לעיל:

וזה הכונה את חג המצות תשמור וגו´ ועל ידי זה כל פטר רחם לי וגו´ כנזכר במקו´ אחר שמת במצרים כל פטר רחם באדם ובבהמה לכן הקדשתי לי כל בכור וכל בכור בניך תפדה. לפי שנפסלו הבכורים מלעשות עבודה ואם תשאל הלא מחל להם הקב"ה על חטא זה. ולמה לא יגיע הבכורים למעלתם הראשונה. ולמה הוצרכו לפדותם טרם בואםלארץ. לכן השיב ולא יראו פני ריקם. פני לשון כעס ורוגז. כמו שנאמר פני ילכו והנחותי לך. פני ה´ בעושי רע. ר"ל חרון אפי עשה רושם. כעס ורוגז שלי כביכול לא נראה ריקם. ומה הוא הרושם שעשה שהוכרחו לפדות בכור בניהם. אף שמחלתי להם חטא העגל. וק"ל.

בני המשפחה :

· מיכל רוזנמן . · ישראל שורץ . · עופרה אדלשטיין . · נעמי טויבר .

....

· שולמית קרויזר . · אליעזר שורץ . · יוסף שורץ .