י:ט

יין ושכר אל תשת

תרגם האונקלוס אמר ומרוי ובפרשת נזיר מיין ושכר יזיר תרגם מחמר חדת ועתיק. הטעם לכנוס במקדש כל שתוי אסור ולאו דוקא שתויי יין. כל דבר שמשכר אפילו שתה חלב או אכל דבלה קעילית לר"י אסור בדבר לכן תרגם מרוי כל דבר שמשכר. מה שאין כו בנזיר שאיני אסור כי אם היוצא מהגפן. ולא שאר דברים שמשכרים. לכן תרגם חמר חדת ועתיק. ר"ל יין דוקא.

יא:מג

אל תשקצו וגו´ ולא תטמאו בהם ונטמתם בם כי אני ה´ אלהיכם והתקדשתם והייתם קדשים

הכונה הבא לטהר מסייעין אותו והבא לטמא פותחין לו. אם האדם משתדל להיות טהור ולהתקדש את עצמו. באמת יהי´ כן. וכן בהיפוך המשתדל לטמא את עצמו. ודאי יגיע אל מבוקשו. ובאמת טמא טמא יקרא טיהיה כן:

וזה שאמר ולא תטמאו בהם )במקום תתטמאו בבנין התפעל( ר"ל אל תשתדלו לבקש טומאה להטמאה. כי ונטמתם בם. באמת יהיה לכם כן. כי אם והתקדשתם תבקשו קדושה להתקדש להתקדש להיות קדושים כי על ידי זה והייתם קדושים. באמת יהיה לכם כן. כי מן השמים יסכימו לעשות לאיש ככל בקשתו ורצונו הן לטומאה הן לקדושה. וראוי לתרגמו זוכט ניכט אייך צו פער אונווירדיגן. וואדוורך איהר דאן ווירקליך פעראנווירדיגט ווירד. זוכט אייך צו הייליגען דאן ווירד איהר ווירקליך הייליג זיין.

יח:ג

כמעשה ארץ מצרים וגו´ וכמעשה ארץ כנען וגו´ את משפטי תעשו וגו´ ושמרתם את חקתי ואת משפטי וגו´

קצת יש לדקדק למה כפל הפסוק לשונו את משפטי תעשו. ושמרתם את חקתי הלא בפסוק א´ ד´. ומה תכלית הענין להרבות בלאוין:

ונראה לי לפרשו ע"פ משל. איש אחד הלך בדרך במדבר. ויפגש בדרך מקום אסיפת נחשים ועקרבים. ודאי התחיל לברוח מהם. ובכל רגע ורגע יותר בטוח הוא שלא יזיקו לו. כי בכל מצעד ומצעד יתרחק מהם. אבל אם הוא יודע שבמקום שכנגדו גם יש אסיפת חיות רעות כמו כאן. אז הוא ודאי בצער ובצרה גדולה. כי אמת בכל רגע ורגע ינצל מסכנת חיות אלה. אכן בכל רגע ורגע יתקרב אל החיות אשר יושבות ממולו. וא"כ הרחקה מצד אחד היא קרבות אל צד השני. ועל כרחך האיש הזה צריך תחבולה וחכמה גדולה להנצל מב´ הפכים אלה: כמו כן היה הענין באבותינו. הם ראו ושמעו תועבת מצרים והורגלו בהם. וא"כ כשיצאו משם בכל רגע ורגע הם מרוחקים מתועבת מצרים. אכן ימצאו כנגדם תועבת ארץ כנען. ולזה בכל רגע ורגע מתקרבים. כמו שאמרתי במשל: וזה שאמר הפסוק. כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו. וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו. ר"ל הם שני הפכים בשני קצוות. ובאמת בכל רגע שהם מתרחקים ממצרים נשכח מהם מעשה מצרים. אכן בכל רגע ורגע מקרבים למעשה ארץ כנען. לכן כפל דבריו. ר"ל שתצטרכו שמירה והשגחה גדולה שלא ילמדו ממעשה אחד מהם. לפי שהם שני הפכים הפכים. וזה שאמר. את משפטי תעשו. ואת חקתי תשמרו וגו´ ושמרתם את חקתי ואת משפטי וגו´ וק"ל.

כב:טו

ולא יחללו את קדשי בני ישראל וגו´

הנה נזכר מקרא מקודם ואיש כי יאכל קדש בשגגה ויסף חמשיתו עליו ונתן לכהן את הקדש. אם ישראל יאכל תרומה בשוגג צריך להוסיף החומש ויתן הקרן והחומש לכהן. ויש לחוש שכהן יעשה בערמה ובמתכוין להאכיל לישראל תרומה. ואחרי כן יאמר כשגגה היוצאת מהשליט היתה שהאכלתיך קדש ואמרתי בלבי חול הוא. ויעשה כן כל הימים בכדי שירויח בכל פעם החומש. לכן הזהירה תוה"ק ואמרה ולא יחללו )הכהנים( את קדשי בני ישראל התרומה אשר ירימו ישראל לה´. ר"ל שלא יאכילו אותה במתכוין לישראל כדי שירויחו כי אין לך חלול ובזיון גדול מזה. והוסיפה עוד ואמרה והשיאו אותם עון אשמה וגו´ ר"ל הכהנים ישאו עון באכלם ישראל את קדשיהם. תרומתם. כי אני ה´ מקדש את הכהנים ואת התרומה וזה אני ה´ מקדשם. ואם יחללו אותם בידים ובמתכוין שיאכיל לישראל התרומה שהיא לכהנים דוקא ישאו הכהנים עון אשמה.

כג:לב

שבת שבתון הוא לכם

בסדר אחרי מות נאמר על יום הכפורים שבת שבתון היא לכם לשון נקיבה ובפרשה זאת נאמר הוא לכם לשון זכר:

אולי יש לומר שידוע ששבת בראשית מכונה כמעט בכל פעם לשון נקיבה )שמות לא, יג( כי אות היא וגו´ כי קדש היא לכם מחלליה וגו´. ויום הכיפורים מכונה כבר גם כן בלשון נקיבה שמורה ששניהם שוים כמו שיש חיוב חטאת וכרת בעשית מלאכה בשבת בראשית כן היא ביום הכיפורים פן ואולי יעלה על הדעת לומר מאחר שהן שוין יהיה אסור בתענית כשחל יום הכיפורים ביום שבת בראשית. ולמה נדחה שבת ממעלתה וקראת לשבת עונג וראוי שיהיה נדחה ליום אחר. הכונה כמו שיש לנו ארבע דחיות לא אד"ו ראשו כו´ יהיה גם כן דחי´ שלא יחל יום הכיפורים בשבת )כמו לא בערב שבת ולא ביום מחרת השבת( כדי שלא נחלל שבת בראשית להתענות בו. לכן מכנה התורה יום הכיפורים גם כן בשם הוא לשון זכר שהוא במעלה מלשון נקיבה להורות שדוחה יום הכיפורים שמכונה גם כן בשם שבת שבתון הוא את שבת בראשית המכונה דוקא שבת שבתון היא לנ"ק ומותר וחיוב הוא לענות את נפשותינו אל חל בשבת.

כד:יא

ויקב וגו´ ויבאו אתו אל משה ושם אמו וגו´

על פי פשט הסדר והלשון היה ראוי לומר ויקב בן האשה הישראלית וגו´ שם אמו שולמית בת דברי למטה דן. והקדים ויביאו אתו אל משה. לרמז שאמרו לו ראה אדני על האשה הזאת שמת נפשך היקרה בכפך להרג את המצרי שענה אותה שהוכרחת לברוח למרחקים. מפרי זה שגדלה ורוממה מובן ונודע גם ערכה ומעלתה. ולא היתה ראויה שנכנסת אדוני בצער ובסכנה עבורה.

כו:ו

ונתתי שלום בארץ וגו´ והשבתי חיה רעה וגו´ וחרב לא תעבור בארצכם

מנהג ודרך הארץ בכל העולם שיש מורים בקשת ולוחמים בחרב ובחנית מיוחדים שמעשיהם דוקא לצוד חיות רעות בכדי שלא יתרבו בארץ. והבטיחה תוה"ק לנו אם נעשה רצונו של מקום שיהיה שלום בארץ ולא נמצאה חיה רעה והכל מסיבת השגחה פרטית מאת ה´ לטובת ישראל. ואם תשיב אין זה ראיה ומופת שהוא מהשגחה פרטית כי אם כדרך כל הארץ שצדין והורגים מהן כדי שלא יתרבו. לכן אמר הלא וחרב לא תעבר בארצכם. אפילו חרב של שלום. לא של ציידים ולא של עובר ושב. ועם כל זה לא נמצא חיה רעה בארץ. וראיה שהוא מהשגחה הפרטית.

בני המשפחה :

· מיכל רוזנמן . · ישראל שורץ . · עופרה אדלשטיין . · נעמי טויבר .

....

· שולמית קרויזר . · אליעזר שורץ . · יוסף שורץ .