י:כט

ויאמר משה לחבב וגו´ לכה אתנו והטבנו לך. כי ה´ דבר טוב על ישראל

יש לבאר לשון זה וכי דוקא מטעם שה´ דבר טוב על ישראל. ויש לאל ידם להטיב עמו: ילך עמהם. ולולי כן לא ידבק בישראל. ועוד מה לשון כי ה´ דבר טוב על ישראל. מצינו לשון זה במרדכי ויאמר חרבנה וגו´ למרדכי אשר דבר טוב על המלך. ודאי אין הכונה שמרדכי הבטיח למלך להטיב עמו. או הליץ עבורו כי אם הכונה על ידי דבורו הציל את המלך ממות. שגלה מסתורין של בגתן ותרש סריסיו. ודבר דבר אשר בו יצאה טובה למלך. ואיך נפרש כונה זאת במקרא זה כי ה´ דבר טוב על ישראל.

ידוע שבאמת כל מה שיגיע לאדם מזולתו הן טוב הן ההיפוך הכל מאת ה´ הוא: והאיש הההוא:

כמו שבט ומטה ביד מכהו. ודאי לא יש לשבט ההוא הבחירה להכות או למנוע. כי אם ביד מכהו הבחירה והוא יטנו לכל אשר יחפוץ. וכן לענין להטיב לזולתו אין הבחירה בכח הטוב והחסד ההוא כי אם ביד המטיב. ואם איש עושה חסד ואמת עם זולתו. עיקר השבח והתהלה לה´ שהוא נותן בלב האיש ההוא לעשות כן. ולאיש יתן מעט הודאה. כי הוא כשליח לדבר הטוב ההוא. בדרך משל איש הודיע לזולתו ביד שלחו דבר טוב מאוד אשר בו ישמח ויגל לבבו. הדרך הוא שיחזיק טובה למבשר טובה למבשר ולשליח ההוא. ויתן לו מתנה אף שלא עשה מאומה אשר ראוי להודאה ולשכר כי עשה דוקא שליחותו וכן בהיפוך השליח המשולח להודיע בשורה שאינה טובה. ירע בעיניו ולא ימצא חן השליח ההוא בעיני אשר שלח לו. וכמעט ישנאהו. אף שהוא לא חטא לו כלל ועיקר. כי אם שהלך בדרכו ובשליחותו:

ואמרו חכז"ל )במסכת סוטה ובסנהדרין( ג´ היו באותה עצה. בלעם שיעץ נהרג. איוב ששתק )א( נדון ביסורין. יתרו שברח זכו בעיניו וישבו בלשכה: והכונה יתרו שברח שיעץ לו שלא לעשות עמהם רע כאשר יעץ בלעם וראה והבין אחר כך שעצתו רעה בעיני פרעה. ובודאי ינקם בו. מרוב הפחד ברח. כי אין לומר שברח ולא יעץ. אין זה נקרא יועץ עצה. ולא נכון לומר לשון ג´ היו באותה עצה. אלא ודאי שלשתם ישבו יחד על מדין ופרעה שאלם במעמד שלשתם מה לעשות בישראל. וכל אחד השיב כפי דעתו. וראיה ברורה לדברי מצאתי בספר הישר. דברי הימים דמשה )הביאו גם הילקוט איש ספר שמות( וז"ל ויהי כמלוך פרעה על מצרים וכבד לבו וכו´ ויעץ המלך את ג´ יועציו ויאמר הנה עם בני ישראל וגו´ ויען רעואל המדיני את המלך אם על המלך טוב אל תשלח ידך בם כי אלהיהם בחר בם בימי קדם וכו´ )והאריך בדבר( ועתה אם טוב בעיניך חדל לך מהשחיתם וכו´ וכו´ ויחר אף פרעה ויברח וימלט מדינה עכ"ל ע"ש.

והנה כונת יתרו להציל את ישראל על ידי דבריו ממות ומגזרות פרעה הרעות כמו מרדכי אשר דבר טוב על המלך. וראוי הוא יתרו לתשואת חן חן לו:אמת שמה´ יצא הדבר וישם דבר בפי יתרו והוא דוקא שליח לדבר מצוה. עם כל זה ראוי לקבל שכרו מישראל. וזה שאמר לו משה. לך אתנו והטבנו לך כי ה´ דבר טוב על ישראל. הכונה אתה בקשת להציל את ישראל על ידי דבריך ועצתך. וזה דבר טוב על ישראל ומאחר שבאמת מה´ היתה זאת. לכן מכנהו הפסוק ואמר ה´ דבר טוב. במקום ותמורת כי אתה דברת טוב. להראות להאמין כי הכל מאת ה´. ולא יבטיח אדם על זולתו כי אם על ה´ לבדו. והוא כמו תיקון סופרים. והכונה שתקבל שכרך מישראל על שדברת טוב להצילם והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ה´ וגו´. ר"ל מהטוב ההוא אשר אמרת במליצתך עלינו. כי בחר בנו ה´ לחבל נחלתו וכו´ מטוב זה יטיבנו לך.

י:לו

ובנחה יאמר שובה ה´ רבבות אלפי ישראל

רבבות הם שתי רבבה שהם עשרים אלף. ואלפי הם שני אלפים. כל הסכום עשרים ושנים אלף. לרמז ששכינה בתוך מחנה הכהנים והלויים ששם הארון והמשכן. ומספרם היה שנים ועשרים אלף כנזכר לעיל ג´ ל"ט. וזה שאמר שובה ה´ בתוך מחנה זה שהם עשרים ושנים אלף. רבבות אלפי ישראל.

יג:לב

ויוציאו דבת הארץ וגו´ ארץ אוכלת יושביה היא וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות

המשך מקרא זה נראה לי סיבת הדבר שימותו רח"ל אנשים הרבה במדינה אחת שלא כדרך כל הארץ. הן שתים.

א´ שהוא בר מינן דבר או מגפה שאויר הארץ ההיא מעופש לעתים ידועים. או על ידי תכונת הארץ ההיא שהיא בשפל או סגורה בהרים ואינו משיב שם הרוח. או סמוך ובשכונה דברים המולידים אדים רעים )אויסדינזטונג( ועל ידי זה מתים שלא כדרך וסדר כל העולם. ולא יש שום מנוס להנצל. כי שורש ויסוד הרע הזה הוא באויר. אולם חוץ מזמן ההוא. העתים הידועים ר"ל בינתים כל יושבי הארץ בריאים וחזקים ומראה פניהם טוב ומהם גבורים:

סיבה השניה שאין לאנשים ההמה הנהגה במדה הנכונה הגונה במעשיכם ואכילתם ושתייתם וכל עניניהם משינים. ולהוטים אחר דברים שמזיקים לבריאת הגוף ואלה כל ימיהם בצער ומכאובים וגופם נגוף. ואין להם לא מראה ולא הדר. וחלושים קצר קומה כפופים ולא גבורים המה. ובסיבה קלה שנוי מעט באויר או בקור וחום. ימות עם רב כי גופם חלוש ומוכשר לקבל כל פגע רע להזיקו ולהמיתו.

והנה המרגלים באו וספרו ארץ אוכלת יושביה היא. ר"ל שראו שמתו בה יושביה הרבה שלא כנהוג וכדרך כל העולם. מוכח שהוא רח"ל דבר ומגפה ואין מקום לנוס ולהנצל שם כי סיבת הדבר היא תכונת הארץ שנתעפש האויר )וזה שאמרו ארץ אוכלת וגו´ שהארץ גרמה להם שיתקלקל ויתעפש אוירה ומוציא רוח הממית(. ואל תאמרו שהסיבה היא רוע מעלליהם הסיבה השניה שזכרתי ואם כן לא נחוש לה. כי אנחנו בבואנו שמה ננהג כדרך כל העולם הכל במדה ובמשקל ולא יהיה לנו פגע רע לכן הוסיפו לא כן הדבר. כי ודאי מתו מסיבת דבר ומגפה ואין שום אדם ינצל. וראיה וומופת לדברינו. וכל העם אשר ראינו בתוכה אנשי מדות גבורים. בריאים וחזקים. ואם הסיבה השניה היא גרמה להם. הלא ראוים שיהיו כולם חלושים ומנוגעים. ומאחר שהם אנשי מדות ראי´ שסיבה הראשונה היא גרמה להם.

יד:כד

ועבדי כלב וגו´ וימלא אחרי

וכן לקמן )לב, יב( בלתי כלב וגו´ כי מלאו אחרי ה´. וכן )יהושע יד, ח( ואנכי מלאתי אחרי ה´ אלהי: מלשון )מלכים א´ א, יד( הנה עודך מדברת שם עם המלך ואני אבוא אחריך ומלאתי את דבריך ע"כ:

הכונה הסכמה. עדות שאמת הדבר מוסיף עוד עליהם. כן עשו שאמרו אמת הדבר שאמר השם שהיא ארץ זבת חלב ודבש הוסיפו עוד לספר בשבחיה יותר ממה שהבטיח ה´.

טו:יח

דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם בבאכם אל הארץ

בתנ"ך KENI נזכרים ספרים הרבה שנאמר כבואכם בכ"ף: ועל ידי זה מובן לשון הש"ס )נדה מז ע"א( אי כבואכם כצ"ל בכ´ לא בב´ והכונה אילו היה נאמר כבואכם שמורה דמיון כביאה וביאה במקצת הייתי אומר אפילו משנכנסו שנים ושלשה מרגלים ת"ל בבואכם בביאת כולכם ביאה גמורה ביאה ממש: ומוכח שגרס´ הספרי´ הנזכרי´ בכ"ף משובשת היא.

וכן על דרך ויהי כבוא אברם מצרימה. משמע שלא היה עדיין בעיר ממש כי אם בשער העיר ובגבולה. אולי מזה דרשו חכז"ל כשתבעו את המכס ראו שרה טמונה בתיבה. כי דרך לקחת המכס בשער ובגבול העיר לא בעיר ממש. ולכן השתמש המקרא לומר כבוא ולא בבוא בב"ית. שלא היתה ביאה ממש.

יח:כז

ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב. כן תרימו גם אתם תרומת ה´ מכל מעשרתיכם אשר תקחו מאת בני ישראל

ונראה לי פירושו אולי יאמרו הלוים איך ניתן ממעשרותינו לכהן. אם היה לנו בעצמנו הגורן והיקב אז בקל לנו לפרוש ממנו דבר מה אבל מה שבידנו הלא מתנה היא לנו מה שלקחנו מישראל מעט מזעיר היא. לכן אמר ה´ ונחשב לכם תרומתכם. ר"ל ידמה לכם בעיניכם כשתפרשו את תרומתכם. כדגן מן הגרן וכמלאה מן היקב. כאלו הוא מן גרנכם ומן יקבכם. ר"ל שיש לכם שדה וכרם )ובודאי האיש אשר יש לו שדה וכרם יותר קל לו להפריש ולתת מממנו לאחר מאיש אשר אין לו דבר. אלא שאחרים יתנו לו( כם תרימו גם אתם תרומת ה´ מכל מעשרותיכם אשר תקחו מאת בני ישראל. ונתתם ממנו את תרומת ה´ לאהרן הכהן. ר"ל כן ידמה בעיניכם בהפרישכם ממנו לתת לכהן בקל ובלא תרעומות: ואולי תאמרו ניתן לכהנים הגרוע והשפל אשר במעשרותינו. לכן אמר מכל מתנותיכם תרימו את כל תרומת ה´ מכל חלבו את מקדשו ממנו ר"ל גם המובחר והטוב ממנו תתנו לו: ואמרת איה אל בהרימכם את חלבו ממנו וגו´ פירושו גם בתת המובחר והטוב ידמה בעיניכם כאלו הוא מן גרנכם ויקבכם. ומכל שכן שלא תאמרו. הלא נחלל את קדשי בני ישראל. אם נתן ממנו לאחר. דרך משל המלך נתן מתנה לאחד. והוא נתן לאחר. בודאי חייב ראשו למלך שבזה אותו לתת מתנתו לאיש אחר. ומחלל המתנה ויותר שנתן המובחר ממנו לאחר. לכן אמר. ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלב ממנו. וגם את קדשי בני ישראל לא תחללו בזה. שתתנו ממנו לאחר. ולא תמותו. מה שתתנהגו בו קצת בזיון. שתתנו המובחר לכהן. וק"ל.

כב:כב

ויחר אף אלהים כי הולך הוא

פרשתי בדרך דרוש כונת הפסוק. הלא כבר מקשים כל המפרשים שה´ אמר לו אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם. למה חרה אף אלהים על הלוכו: ידוע שלבן האדם ניתן הבחירה לעשות כפי רצונו. לבחור בטוב ולמאוס ברע. או בהיפוך. מה שאין כן לבני אלהים המלאכים. אין להם כח זה. כי אם מה שיצוו לעשות מוכרחים לעשות. על דרך משל כלי תחבולת החכמה )מאשינע( לא יש לו הבחירה להפסיק פעולותיו בלתי סבה שמפסקת כחו. או לפעול אם לא כח תחבולה ההיא אשר בכלי מוכשר ומוסכם לעשות כן. ואם הקב"ה מצוה למלאך לעשות דבר אין לו כח הבחירה למאן. לא כן באדם. אף שה´ יצוה לו לעשות או למנוע מלעשות דבר אין מוכרח לשמוע. למנוע או לעשות. כי הבחירה בידו:

ומה שאמר ה´ לבלעם שנית אם לקרא לך באו האנשים קום לך. אף שכבר אמר לו בתחלה לא תלך עמהם כי ברוך הוא. היה דוקא בדרך נסיון לנסותו אם יאמין שלא יש )כביכול( שינוי רצון לפניו. ומאחר שכבר אמר לו ה´ לא תלך עמהם וגו´ כי ברוך הוא. ויודע ויאמין שלא ישונה רצונו. למה ילך עמהם. אף אם אמר לו ה´ שנית קום לך אתם. הלא כל מגמתו היתה לקלל את העם. וכבר שמע מה´ כי ברוך הוא. לתכלית מה ילך עמהם. אלא ודאי אמר רשע בלבו אולי אחר זמן מה יסכים ה´ בדעתו )כביכול( לקללם. ולכן הלך ואין ספק שראוי הוא לעונש על ככה שחשב בלבו כן על ה´.

ואם יאמר ה´ למלאך קום לך. תיכף ומיד ירוץ לעשות דברו ע"פ הכרח בלי רצון ובחירה כמו מהלך ותנועת הגלגלים. וכמו תנועת כלי תחבולה אם יתחיל הכח לפעול. לא יש כח הבחירה לעמוד ולמנוע מלכת ולעשות הפעולה ההיא. אכן אם יאמר ה´ לבן האדם שהוא בעל הבחירה אינו מוכרח לעשות כן ללכת ולפעול ולעשות אשר יצווה. כי יש לו רצון ובחירה. ואם היה הרשע הזה היה מאמין בנצחית ה´ שלא ישנה את רצונו ויודע עתידות. ודאי לא היה הולך עמהם. אף שה´ אמר לו כן. קום לך אתם. והיה לו לדעת ולהבין כי לנסותו בא דוקא.

וידוע שמלאך ה´ נקרא עומד )ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה( לפי שאין לו כח הבחירה ושנוי מרצון לרצון וכאלו עומד תמיד על מעמד אחד. ובן האדם נקרא הולך )א( לפי שיוכל ללכת מרצון לרצון. כי כח הבחירה ידו.

וזה כונת הפסוק ויחר אף אלהים כי הולך הוא. ר"ל הלא בעל בחירה הוא ולמה לו ללכת עמהם. אף שאמרתי לו קום לך עמהם. אחר שכבר שמע ממני בפעם הראשון לא תלך עמהם. כי ברוך הוא. הלא הבחירה בידו. ואין דבר מכריחו ללכת. ודאי מרוע לבבו. ומדעתו המשובשת עשה כן. לכן חרה אף אלהים בו.

)א( אולי על דרך זה נפרש לשון )בראשית כה, לב( ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכורה. הצדיק על ידי בחירתו יגיע לחיים. מה שאין כן ברשע. שהיא תביאנו למות. וזה שאמר שהוא הולך למות בעל בחירה אשר על ידה יגיע לרע ולמות. כי רשע הוא ובוחר ברע. ולמה זה לו הבכורה:

ובכונה זאת התפלל יעקב )שם כח, כ( ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך: ר"ל בבחירתי שלא אחטא. לבחור ברע: כי אם בטוב.

כה:ז

וירא פנחס וגו´

אמרו חכז"ל ראה מעשה ונזכר הלכה: בדרך רמז אמרתי הכונה שנזכר בספר גלגול הנשמות וז"ל פנחס בו נתגלגל יצחק. ועשו בזמרי ולפי שהיה ליצחק שהוא דין להרוג את עשו. ולא די שלא הרגו אלא שאהב אותו ואחר שנתגלגל בזמרי לא רצה לתקן עצמו וחזר לסורו סבב הקב"ה שבא יצחק בגוף פנחס להנקם מעשו עכ"ל. ורש"י הביא בפסוק ויהי עשו בן ארבעים שנה וכו´. כל ארבעים שנה היה עשו צד נשים מתחת בעליהן ומענה אותן וכו´ ע"ש. א"כ מוכח שהיה להוט גם כן אחר זנות. וזה רמזו חז"ל וירא פנחס ראה מעשה זה שעד היום הוא ברשעותו שהוא רודף אחר זנות כמו מקדם. ונזכר הלכה. קרי יה הילוכה. ר"ל מהלך הכונה מהלך נפש. שהוא הגלגול שהוא יצחק. ותכלית גלגולו לתקן החטא אשר אהב את הרשע זה ולא הרגו. לכן רומח והרגו וז"ל הזוהר פפרשת פנחס ת"ח פנחס קאי קמי דינא תקיפי דיצחק וכו´.

כה:יא

פנחס בן אלעזר וגו´ בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי וגו´ והיתה לו וגו´

פנחס עשה במעשה זה שני דברים יקרים. א´ שקנא. על כבוד ה´. ועשה מה שהיה ראוי שהקב"ה בעצמו ובכבודו יעשה כן. לענוש את האיש הנואף ההוא. מוכח שעמד כביכול במקום ה´ והרג את זמרי. ב´ על ידי מעשה זה כפר על בני ישראל. כי לולי כן היה חרון אף ה´ בהם מכלה אותם. וחלף עבודה זאת שלם לו הקב"ה מידה כנגד מידה ואמר שתהיה לו ולזרעו ברית כהונת עולם. והכהן גם כן עומד כביכול במקום ה´ כמ"ש האשם המושב לה´ לכהן. ר"ל שמה שהוא ראוי לתת לה´ יקבל הכהן. גם בעבודתו עבודת המקדש מכפר על בני ישראל. וזה שאמר והיתה לו וגו´ תחת אשר קנא לאלוהיו ר"ל תחת ובמקום אלהיו. וגם כן ויכפר על בני ישראל. כדוגמת זה עשה. ולכן ודאי ראוי´ הוא להיות כהן.

בני המשפחה :

· מיכל רוזנמן . · ישראל שורץ . · עופרה אדלשטיין . · נעמי טויבר .

....

· שולמית קרויזר . · אליעזר שורץ . · יוסף שורץ .