ד:ב

לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו וגו´ עיניכם הראות את אשר עשה ה´ בבעל פעור כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה´ אלהיך מקרבך

המשך פסוקים אלה נראה לי. בודאי בעת שאמר משה לישראל דבר ה´ המצוה )ויקרא יט, ד( אל תפנו אל אלילים פירש להם ששתי כונות בתיבת אל תפנו א´ כפשוטו אל תפנו להם לעבדם וגם פירושו אף לעבוד בעבודה בזויה ומשוקצת. אם עבודתו בכך דרך משל לפנות. להסיך רגלים לפניו. כדרך עבודת בעל פעור. גם זה בכלל עבודה זרה ממש וזה אל תפנו. אולם האנשים החטאים ההמה אשר נפתו על ידי בנות מואב ויצמדו בבעל פעור. אמרו מאחר שעבודתה היא בזויה ומשוקצת היא. מותרת היא אף שעבודתו בכך. ונמצא גרעו מהדבר אשר צוה ה´ להם אל תפנו אל האלילים. ולכן נשמדו מקרב ישראל: וזה שאמר ולא תגרעו ממנו. הלא עיניכם ראות אשר עשה ה´ בעובדי בעל פעור שנשמדו על שגרעו מדבר ה´ לאמר עבוד´ בזויה. אף שעבודתה בכך מותרת.

ד:יט

ופן תשא עיניך השמימה וגו´ אשר חלק ה´ אלהיך אתם לכל העמים תחת כל השמים

אמרינן במסכת עבודה זרה )דף נד ע"ב( שאלו את הזקנים אם אין רצונו בעבודה זרה למה אינו מבטלה. אמרו להן אלו לדבר שאין צריך לעולם בו היו עובדין היה מבטלו הרי הן עובדין לחמה ולבנה ולכוכבים ולמזלות יאבד עולמו מפני השוטים ע"כ:

ועל זה מרמז המקרא הנז"ל ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים )ממש לשון ההמשנה הנזכר תיבה בתיבה כל צבא השמים הוא בלשון המשנה מזלות( ונדחת והשתחוית להם ועבדתם. ואם תשאל אם אין רצון הבורא בעבודה זרה למה אינו מבטלה. ולזה השיב אין הדעת מסכמת לבטל דברים יקרים אלה מפני השוטים. הלא חלק ה´ אותם לכל העמים תחת כל השמים. יאבד עולמו מפני השוטים )בתמי´(.

ד:כג

השמרו לכם וגו´ ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשר צוך ה´ אלהיך

הכונה שצוך שלא תעשה כן ומוכח שלשון צוך שייך גם על לא תעשה )וכן לשון תרי"ג מצות. אף שיש בהן שס"ה מצות לא תעשה(:

ובזה מיושב נוסחת הברכה אשר קדשנו במצותיו ותונו על העריות. ר"ל שאסר לנו. ולא כיש אומרין שלשון צונו על העריות אינו מובן. ולכן גרס הרמב"ם סוף פרק ג´ מהלכות אישות והבדלנו מן העריות. אבל לא כן הוא. כי ודאי לשון ציונו על העריות לשון נקיה לשון תוה"ק הוא. כי אם לפני הרמב"ם היתה גרסא אחרת בלשון הש"ס בכתובות )דף ו ע"ב([.

ד:כח

ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם עץ ואבן אשר לא יראון ולא ישמעון ולא יאכלון ולא יריחון

לא הזכיר אלהים אחרים כמו )שם כח, סד( ועבדת שם אלהים אחרים אשר לא ידעת. ועוד מצינו )תהילים קטו, ה( פה להם ולא ידברו.

ולמה נאמר כאן ולא יאכלון. יאמר גם כן ולא ידברו:

ונראה בדרך דרוש ידוע שבזמן בית המקדש קיים היתה עבודת ה´ בקרבנות שהם ממין ומגדר החי שיש להם ארבעה חושים ראיה שמיעה אכילה ולהריח. אכן בזמן הגלות המר עבודת השם ממיני דומם וצומח. אחד מקדיש בנין בית הכנסת ובית המדרש ואחד כלי קדש כסף וזהב לשם ה´. אולם לא במין שהוא חי ממש. וזה שאמר ועבדתם שם אלהים בגולה יהיה לכם עבודת ה´ דוקא על ידי מעשה ידי אדם. שהוא עץ )צומח( ואבן )דומם( ואלהים הנזכר בכונה זאת קדש הוא(. אבל לא על ידי קרבן שהוא ממין חי. שהם יראון וישמעון יאכלון ויריחון. )ולא הזכיר ידברון כי ממין החי אשר לא ידבר הכונה(.

ו:ה

ואהבת וגו´ ובכל מאודך

הכונה הדבר שחשוב ויקר בעיניך מאוד מאוד. דיין טהייעסטעס. דיין אייזעסטעס דיין לעטצטעס. שאין נמצא לך דבר שאתה תאמר עליו שהוא יקר הערך בעיניך מאוד יותר ממנו וזה מאודך. ולפעמים נמצא דבר שהוא יותר חביב עליו כנפשו. ולכן הוסיף בכל נפשך ובכל מאודך שהוא לפעמים חשוב מהנפש. וזה שדרשו חכז"ל זה בממון ויש לך אדם וכו´.

כו:יט

ולתתך עליון על כל הגויים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת

אמרינן במסכת עבודה זרה )דף כה ע"ב( ת"ר ישראל שנזדמן לו נכרי בדרך וכו´ היו עולין במעלה או יורדין בירידה לא יהא ישראל למטה והנכרי למעלה אלא ישראל למעלה ונכרי למטה. ואל ישוח לפניו שמא ירוץ את גלגלתו ע"כ:

וזה מרמז המקרא ולתתך עליון על כל הגויים ר"ל בין בעליה ובין בירידה תהיה עליון והנכרי יהיה למטה. ותהיה גם כן לתהלה לשם ולתפארת הכונה במעלה ובמדרגה גדולה עד שאין צריך לשוח ולהשתחוות לזולתך. ועל ידי זה לא תשיח לנכרי ולא ירוץ גלגלתך.

כח:סז

בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר וגו´

ידענו אם האדם זמן רב בהצלחה כל אשר יפנה יצליח. ולא קרב נגע ורע וצרה באהלו אז ירום לבבו ונתיאש מן הפורענות ןישחק כי בטוח כל כך בלבו. עד שכמעט יאמר אי אפשר שיגיע לו רעה צרה ויגון. כי הצלחתו התמידית תחזקהו בלבו בכל עז.

וכן הדבר בהיפך אם האדם רב משך שבתו על הארץ בשפל ובמדרגה תחתונה בדלות ועניות צרה ויגון. נתיאש מן הטוב. עד שאם אחד יאמר לו שתצמיח ישועתו בקרוב ויעלה מעלה מעלה ימאן מלהאמין ומלשמוע. כי אמר אפס תקוה:

ותיבת בקר מושאל על הצלחה עושר ואושר בכל דבריו. וההיפוך נקרא חשך. וערב לילה. )וז"ל הרד"ק תהלים קמ"ג ח´. עת צר יא נקראת ערב ועת ישועה בקר. עכ"ל(.

ועל זה נוכל לבאר כונת המקרא בבקר תאמר מי יתן ערב. ר"ל בעת צלחתך תאמר. אי אפשר שיהיה לו ערב חשכת ליל. שכך כך לבך בטוח בעשר ובהצלחה לאמר לא יגיע לך רע. לכן עונשך שתגיע באמת בשפל המדרגה עד שבערב תאמר מי יתן בקר. שתהיה כל כך ברע שבר על שבר עד שתתיאש מן הטוב. )ועל דרך זה יש לתרגמו. נאכדעס אין דיינעס גליקע זאגען ווערדעסט. הא[ קאן יעה איין אונפאלל מיך טרעפפען. זא זאללסט דוא הינגעגן אין דיינעס אונגליקע זאגען מיססען. אך[ קאן יעה איין גליק מיר בליהען(.

כט:יח

והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר. שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך למען ספות הרוה את הצמאה

נמצאים אנשים חטאים ורעים. אשר לעיתים רחוקים ירך לבבם על מעשיהם לא טובים ואמר בלבו. אשוב אל ה´ ולא אעשה עוד כאשר עשיתי:

אכן אחר שובו נחם. וגם הוא השיב אמריו לו לאמר. הלא הרביתי לחטא ולהעוה ואם אשוב ספק נתקבלה תשובתי ואראה פני אלהים. ספק לא נתקבלה. כי ידעתי כי המשפט לאלהים הוא. ובית דין של מעלה מכין ועונשין מן הדין. ובין כך ובין כך אני נמנע מתענוגות בני אדם. ולצער את עצמי יום ולילה בתשובה כולו האי ואולי. ויחזק את לבו ויהי לאבן כבתחילה ולא שה אל ה´ )על דרך שאמרו חכז"ל )קמ"א צ"ד ע"ב( מעשה באדם אחד שבקש לעשות תשובה אמרה לו אשתו ריקה אם אתה עושה תשובה אפילו אבנט אינו שלך ונמנע ולא עשה תשובה( ואמר עוד בלבו. למה אני אדאג על צרת מחר. יש מחר לאחר זמן. דבר שלא בא עדיין לעולם. על דין ומשפט בעולם ההוא. ואחיה כל ימי חיי צער. בתשובה וידי כאסורות בנחשתים. בדין ומשפט. לעשות ולחדל. איסור והיתר. טהור וטמא. כשר וטרפה. הלא הארץ ומלואה נתן לבני האדם להתענג בה. או אהיה נזיר עולם להנזר מתענוגות בני האדם ונהפך הדבר. אפשע ואעוה עוד יותר ויותר. ויהיה נמנה במנין קשר הרשעים. בפרח רשעים כמו עשב. ויאמר שרצונו ומבוקשו לאכל עולמו בהאי עלמא. הטוב המעט והמצער אשר עשה בימי חייו. כי לא יבקש חלק בעולם הרוחני כי אם בעולם הגופני והגשמי. ולא יפחד מדין ומשפט. ואמר אעשה תחבולה שלא יקרב הרע והעונש אליו. כי יפשע בכל כחו ועזו. )כביכול( כלהכריח את בעל היכולת לשלם לו טובו בעולם הזה. כי ידע שאין לו חלק בעולם הרוחני כמו שנאמר בפרוח רשעים כמו עשב וגו´ להשמדם עדי עד. הכונה שסבת הצלחתם היא להשמדם עדי עד. לפי שאין להן חלק ונחלה שם. יקבלו ויאכלו חלקם פה. ובשגעון בכונה זאת עושה כל רשע ופשע להכעיס כדי שיאכל עולמו בכל פה שלא נשאר לו לחלוחית מצוה אחת בעולם הנפשית. והכרח הוא שיקבל שכרו בעולם הגופני והגשמי. וסיבת הרע הזה הוא שלא שב לה´ מדאגת מניעות תענוגי בני האדם ויבקש לשבת בשלום בשלוה ובמשאלות לבו הרע: הוי לאיש פתי הזה שיאמר בלבו בתחבולה זאת יגיע אל מבוקשו לשבת בשלום בשלוה בתענוגות בני אדם ולא יגיע אליו הרע: למה הדבר דומה לאיש שהוא צמא למים ודבק לשונו לחכו מרוב הצמאון. ויבקש בכל אמצי כחותיו למים לרוות תאותו את צמאונו הגדול. היעלה על לבו שישתה מי הים ומי מלוחים אף שהם קרים אמת הדבר רגע אחד יתענג ברוות צמאונו במים אלה. אכן ברגע השני ירגיש כי רע ומר לו יותר ויותר ממה שהיה לו טרם שתיתו. כי המה היטב יוסיפו לו צמאון ויבשות ביתר עז וביתר כח לא יוכל שאת. עד מוות.

כן הדבר הזה באיש ההוא. נפשו ורוחו צמאה למים מים חיים לשוב אל ה´ במקום שישתה מים קלים ומתוקים שהם באמת ירוו הצמאון יחפש אחר מים כבדים מרים ומלוחים מי המאררים. שבמקום שירוו צמאונו ירבו ויסיפו הצמאון. במקום אשר ישוב באמת לבבו אל ה´ ורוח לו וישב בשלו´ ובשלוה בבטחון בה´ כי שלום שלום לרחוק בתחילה ועתה הוא קרוב בשובו אליו. יוסף הרשע ופשע רעות ומרירות. הבזה ירוח לו וישב בשלום חלילה לה´ מעשות לו כדבר הזה. כל מגמתו לאכל תענוגי בני האדם ולשבת בשלוה. כי אמר שלום יהיה לו כאמור. ולתכלית יעשה כל תועבות ה´ אשר שנא. לא יגיע אל מבוקשו. כי ???ה תמצאנו. בכל אשר יפנה לא יצליח. והיה למשל ולשנינה. ישלו ולא ישקט ולא ינוח. נע ונד יהיה בארץ. ומרעה אל מרעה יצא. ובמקום תענוגי בני האדם אשר יבקש. ימצאנו נגעי בני האד´. ואף כי נתן חלק עולם הרוחני בעד חלק הגופני להתענג לא זה וגם לא זה יהיה לוכו???? ארחות כל בוצע בצע.

עתה נחקור ונמצא כי כל הדברים האלה מרומזים בדברי אדון כל הנביאים איש האלהים. והנה אמר פן יש בכם וגו´ שרש פרה ראש ולענה והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבו וגו´. הכונה שאיש ההוא אשר שמע התוכחות הקללות והאלות האלה שאמרם משה אשר יחולו על ראש האישההוא אשר יפיר ברית ה´ ולא ילך בחקותיו מצוותיו ובתורתו. ואמר איך ישוב אל ה´. הלא רעה גדולה תמצא את האיש אשר לא ישמע לקולו והוא מדקדק כל כך עם עם ישראל אשר לא עשה כן לכל גוי. ויעלה בדעתו לדבק באלהי הגויים ההם כמו שהזכיר מתחלה פן יש בכם וגו´ אשא לבבו פונה היום מעם ה´ אלהינו ללכת לעבד את אלהי הגויים וגו´ והתברך בלבבו לאמר שלום יהי לי כי בשרירות לבי אלך. ר"ל שיאמר בלבו כי ידע תחבולה כי יהיה לו שלום ולא יגיעו אליו כל האלות והקללות והארורים אשר שמע והוא כי בשרירות לבי אלך. כמו שאמרתי. כי יעשה הרע בזדון לבו ויפשע במזיד ומתכוין כדי שיאכילו לו פרי עולמו הנצחי בעודנו חי. כן יאמר האיש הפתי ההוא. למען ספות הרוה את הצמאה.

אלה דברי משה הם. לשון תמיה. וכי יעלה על הדעת לבחר במרוה אשר באמת יספה וירבה הצמאון )ותרגומו. דאמיט דאס דורשטלעשענדע דען דורסט פערגרעזזרע( כן הדבר באיש הזה אשר אמר שיהיה לו שלום אם ילך בשרירות לבו הרע. ויוסף פשע על רשע. ועל ידי זה ישב בשלוה. הלא זה דומה לרוות צמאון במי מלוחים המרים הקרים:

לא יאבה ה´ סלוח לו וגו´ כל כונתו להרשיע ולפשוע כדי לשבת בשלוה ושלום יהיה לו. ובחר ברע להנצל מכל רע. ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה. הוא ירשיע להנצל מכל האלות. לכן תרבץ בו ותמצאנו הרעה יותר מכל יתר העם הוא אמר לשבת בשלוה השקט ובטח על מקומו לא כן נע ונד יהיה בארץ. וישלכם ה´ אל ארץ אחרת:

ואל יאמר בלבו מאחר שראה שלא הגיע למבוקשו לאכל פרי מעלליו הטובים הממעט בעולם הגופני. ודאי שמורים הם לו בעולם הרוחני. ויתנחם בזה קצת. לכן אמר לא כן. הנסתרות לה´ אלוקינו. ר"ל בענין עולם הרוחני עולם הנפשות הנסתר מעינינו. הוא יודע לה´ אלוקינו לבד. כאלו אמר.אני לא אדע. כי הדעת ניתנת ואומרת שנאבדו ממנו פרי מעלליו הטובים שם. וה´ הוא יודע: ואם תאמר למה יעשה לו כן:

מאחר שהחליף עולם הנפשות בעולם התהו בגשמית והגופנית. ומסברה שאין לו חלק ונחלה למה לא יקבל לפחות חלקו בעולם הזה. לכן השיב והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת. אמת ראוי הוא שיאכל כל תענוגי עולם וישב בשלוה השקט ובטח. ומה שלא יגיע לו כן. הטעם עבורנו ועבור בנינו שיראו וייראו מלעשות כן. ולולי כן פן ואולי יעלה על לבם לעשות כמוהו גם המה. אכן אחר שירו מה שיגיע לו והוא יהיה למשל ולשנינה. ייראו וישמרו תורת ה´ ויקיימו כל מצות ה´ וזה לעשות את כל דברי התורה הזאת.

לא:כט

כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחתון וגו´

על פי צחות הלשון היה צריך לומר כי ידעתי כי אחרי מותי השחת תשחתון. או ידעתי כי השחת תשחתון. אחרי מותי: ואמרתי אולי הוא רמז שבשעת החרבן הודיע ירמיה הנביא למשה את כל אשר נעשה בעו"ה בארץ. ועמד על שפת הירדן וקראו בן עמרם בן עמרם וא"כ ידע אחרי מותו כי סרו מן הדרך אשר צוה ה´ להם. וזה שאמר כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון וסרתם מן הדרך וק"ל.

לג:ו

יחי ראובן ואל ימות

תרגם האונקלוס יחי ראובן בחיי עלמא ומותא תנינא ואל ימות: אולי כונתו. שמשה רבינו התפלל שלא יוכרח לבוא בגלגול על חטא מכירת יוסף. שנתגלגלו עשרה שבטים בעשרה הרוגי מלכות. כי הוא לא היה בשעת המכירה. ומה שיעץ להם כונתו להצילו מידם.

בני המשפחה :

· מיכל רוזנמן . · ישראל שורץ . · עופרה אדלשטיין . · נעמי טויבר .

....

· שולמית קרויזר . · אליעזר שורץ . · יוסף שורץ .