| דברי יוסף -
לקוטי הפרדס חידושי תורה שבכתב ובע"פ - בד' חלקי הפרדס | |
| הרב יהוסף שווארץ מחבר הספר "תבואות הארץ" |
|
אורו מרוז וגו´ ארו אורו ישביה אמרינן במסכת מועד קטן )דף טז ע"א( איכא דאמרי גברא רבה הוה )מרוז( ואיכא דאמרי כוכבא הוה שנאמר מן השמים נלחמו הכוכבים ע"כ: ומאחר שנזכר במקרא ארו ארור ישביה. ראיה ברורה למאן דאמר כוכבא הוה. שסבר שהכוכבים מיושבים הם. שנמצא בהם יושבים. והרוחנו בזה שגם חכז"ל ידעו ואמרו שהדעת נותנת שכל הכוכבים וכל עולם הגלגלים לא לתהו ובהו בראם בעל היכולת. גופים גדולים נוראים אלו בלתי ישוב. אלא ודאי נמצא בהם ישוב כמו עולם התחתון כדור הארץ. ויאמרו לו אנשי העיר ביום השביעי בטרם יבא החרסה )א( וגו´ ויאמר להם לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי על דרך דרש יש לפרש לשון חרשתם בעגלתי וגו´: כונת כי הציקתהו היא כמו שדרשו חז"ל בפסוק ויהי כי הציקה לו בדבריה כל הימים ותאלצהו. אמר ר"י וגו´ בשעת גמר ביאה נשמטה מתחתיו. וכן מוכח מתרגום יהונתן בן עוזיאל שמפרש ותרגם תיבת כי הציקתהו ארי דחקתיה. כמו שתרגם תיבת ותאלצהו ודחקתיה. והנה ע"כ מוכח שהכל אחד הוא אף על פי שלא כתב ותאלצהו. די בפעם אחד שגילה הפסוק באיזהו אופן שיכולה לאיש גבור כזה להכריחו לעשות רצונה. ולא יש דבר אחר בעולם. כי אם הענין הנזכר: ועל זה יש לדקדק. שמוכח ששימש כל שבעת ימי המשתה. ואיך מותר לו לשמש הלא על פי הלכה צריך לפרוש אחר שמצא דם בתולים. אלא על כרחך צריך לומר שבאמת לא מצא דם בתולים. ובודאי לא היתה בתולה. כי זנתה כבר. כמו דרך הגויים כנודע. שמספר הפסוק שבחי רבקה אמנו בתולה ואיש לא ידעה. לא כן ערלות פלשתים: והנה על ידי שזנתה ולא מצא דם בתולים מותר לשמש כל שבעת ימי המשתה. ועל ידי זה יכלה להכריחו לגלות לה פתרון החידה על ידי שנשמטה מתחתיו בשעת גמר ביאה. אבל בודאי אם לא זנתה ומצא דם בתולים ודאי היה פורש ממנה שבעה ימים כדין. ולא היה אפשר לה להכריחו בשבעת ימי המשתה לגלות לה פתרון החידה. ומצאנו תיבת חרישה בלשון נקיה על הבעילה. כמו שאמרינן במדרש שאמר יעקב אבינו ע"ה לראובן כל החרישות שחרשתי באמך וגו´: וזה שאמר שמשון לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי. אם לא הייתם מנאפים עם אשתי קודם שנשאתי שהיתה בתולה לא מצאתם חידתי. כי הייתי פורש ממנה שבעת ימי המשתה אחר שמצאתי דם בתולים ובודאי לא מצאתם חידתי. אכן מאחר שחרשתם בה ולא מצאתי דם בתולים מצאתם חידתי. כי על ידי כן היה כח בידה תכריחני לגלות לה פתרון החידה. מאחר שלא פרשתי ממנה וק"ל. -------- )א( בדין לברך שבע ברכות בבית החתן כל שבעת ימי המשתה הביאו הפוסקים אחרונים שיש לברך ביום השביעי דוקא קודם הלילה. ואף לענין רצה ויעלה ויבא ועל הנסים יכולים לברך אף שנמשך הסעודה בלילה כי נגרר אחר שעת תחילת הסעודה. והטעם בשבת ובמועד וכדומה יש קצת מצוה להוסיף מחול על הקדש ואם כן נוכל לברך במשך זמן תוספת זו. מה שאין כן בשבע ברכות אינו מצוה להוסיף על שבעה ימים. ומאחר שנגמר יום השביעי נגמר´ השמחה ולא נוכל לברך בלילה במשך התוספת )ע"ש באה"ע ס´ ס"ב( ואמרתי רמז לדבר ויאמרו לו ביום השביעי בטרם יבא החרסה. הוכחה אחר שכבר שקעה החמה אף שיושבין עוד בסעודה ושמחין. כבר נגמרו שבעת ימי המשתה. והתנאי היה ביניהן שיגידו לו הפתרון בתוך ימי המשתה. ומוכח אחר ביאת השמש לא נוכל לברך שבע ברכות. ויתפקדו בני בנימין ביום ההוא מהערים עשרים וששה אלף איש לבד מיושבי הגבעה התפקדו שבע מאות איש בחור כתב הרד"ק ובמפלתן נמצאו שנפלו מבנימן עשרים וחמשה אלף ומאה איש ושש מאות נסו אל סלע הרמוך. נמצאו אלף חסרים וכו´ ואלה האלף החסרים לא מצאנו מה היה להם וכו´. ובמדרש אומר כי אותן אלף הלכו לארץ רמוניא וישבו שם עכ"ל. לא זכיתי לדעת איה נמצא המדרש ההוא. אכן בשם המקובל המחבר ספר מגלה עמוקות )הר"ר נתן שפירא נ"ע( מצאתי שגלה לו זכר לטוב )ירושלמי סוף פ"ב דדמאי. וכן סוף פ"ק דשביעית( שאלף אלה ברחו ואמרו לא ילחמו כנגד אחיהם בני ישראל והתישבו בארץ אשכנז ורומי ע"כ: ועתה נחקור באיזהו זמן היתה המלחמה ההיא. וזה לשון סדר עולם רבה )ריש פרק י"ב( אחריו )אחר יהושע בן נון( עתניאל בן קנז ארבעים שנה. צא מהן שני שיעבוד של כושן רשעתים שמונה שנים. בימי כושן רשעתיים היה פסלו של מיכה וכו´ ובימיו היתה פלגש בגבעה ע"כ. וכן כתב יוסיפון לרומיים בחלק קדמניות ספר ה´ פרק ב´ שמעשה זה היה בתחילת זמן שפוט השופטים ע"ש.
הנה ידוע שיציאת מצרים היתה בשנת 2448 לבריאה
מוכח שמלחמת פלגש בגבעה לא היתה מאוחרת משנת שני אלפים חמש מאות. חמשים ושש שנה לבריאה. ואודיע דבר פלא. בעברי בעיר ווינע מצאתיה וראיתי בספר דברי הימים לעיר וויענע מכומר FUHRMANN העתקת כתב מצבת אבן אחת שנמצאה שם. ובעת הזאת כבר נבנה בבנין חלק הפרזי עיר ההיא )פארשטאדט( הנקראת GUMPENDORF והוא כתב אשורי אותיות גדולות חרותות נקראים באר היטב וזה הלשון קבר מרדכי מהגבורים שנת שני אלפים חמש מאות וששים לבריאה. ולא נוכל להכחיש המציאות. וכתב הנזכר מבואר היטב. שלא נחלפו דמיון האותיות ולא שגגה וטעות או מרמה בו. וחקרתי בדבר. ולדעתי נכון ואמת הדבר שמצבת אבן ההיא מזמן הנזכר אשר כעת בערך יותר משלשת אלפים וששים שנה. וגם נגיע בחקירה זאת לכמה ידיעות )א(: והנה הסברה נותנת שהאיש ההוא היה מאלף האנשים בני בנימן. אולי היה אחד משבע מאות איש בחור ילדי זיר גבעה שקולעים אל השערה ולא יחטיאו. לכן מכונה בשם גבור. כי בידיעה ותחבולה זאת יגברו על נלחמיהם ועושים מעשה גבורה. ויבאו מהם ארצה הצפון על שפת נהר דוב"וני היא נהר דאנוי )ועל שם זה נקרא וויענע בשם AINDOBONAE וישבו שם. והאיש מרדכי הלך בדרך כל הארץ ויקבר שם בשנת 2560 ארבע שנים אחר צאתם מארץ כנען. )גם נראה קצת ראיה לדבר ושמו מרדכי וגו´ איש ימיני )אסתר ב, ה( אולי נהגו בני בנימן להקרא בשם מרדכי(. ויצא לנו עוד מאחר שנראה שאותיות אלה כתב אשורית המה. מוכח שבימים ההם היו משתמשים בכתב אשורי ולא בכתב עברית. והותר לנו הספק הזה אם השתמשו קודם עזרא בכתב אשורי. גם יצא לנו ונדע שבימים ההם נהגו למנות מספר השנים לבריאה כמנהג שלנו. ולא דוקא למנין שנות ליציאת מצרים )ששנה הנזכרת היתה שנת קי"ב ליציאת מצרים(. )א( בלקוטי מהרי"ל נזכר וז"ל פעם אחת בימיו מצאו מצבה אחת בקבורת מגנצ"א והיה כתוב בה שפחה חרופה והיה הפרט מיום הקמת עד אותו היום אחת עשרה מאות שנה מכל זה נשמע שק"ק מגנצ"א וקהיל´ הל"א היתה קהלה חשובה מכמה וכמה שנים עכ"ל. תמיה ופליאה הדבר בעיני. שפחה חרופה בזמן המחבר )שהיה בשנת ה´ קפ"ו כנזכר בסוף ספרו בהלכות שמחות( ואחת עשרה מאות שנה. הנה מוכח שהקימוהו בערך מאתים וחמשים אחר חרבן הבית השני. בערך בשנת ד"א ושמנים לבריאה. והלא אמרינן במסכת ערכין )דף כט ע"א( אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שיובל נוהג. וידוע שבזמן בית השני לא היה יובל נוהג. וענין שפחה חרופה היא שפחה שחציה שפחה וחציה בת חורין ומאורסת לעבד עברי. מוכח הדבר שהיה בזמן שעבד עברי. ויובל בתי ערי חומה. שדה החרם. וגר תושב נוהגים. וכל זה דוקא בזמן בית הראשון: ואף אם נאמר שלסברת ר"ת )גיטין דף ל"ו ע"א תוספות בד"ה בזמן שאתה משמט. ועיין תוספות ברכות ה´ ע"ב בד"ה הא לן והא להו( שיובל נוהג גם בזמן הבית השני. אכן אחר החורבן לא יש שום סברה לומר שנוהג ואם כן לא עבר על המחבר רבינו המהרי"ל ולא השגיח בדקדוק ובתמ´ שאי אפשר שהיה בזמן ההוא שפחה חרופה נוהגת.
|
בסיוע ובעידוד משפחת מאיר שורץ
הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים הממשיכים בדרכו של זקנינו . בני המשפחה :
|
 |
עיצוב וביצוע על ידי
צל הרים
 |
 |