א' ו:ז

ועתה קחו עגלה חדשה אחת וגו´ אשר לא עלה עליה על וגו´ והשבתם בניהם מאחריהם הביתה

יש לדקדק הלא נאמר בפרה אדומה אשר לא עלה עליה על. וכהני וקוסמי פלשתים אמרו ויעצו ועתה קחו וגו´ ושתי פרות עלות אשר לא עלה עליהם עול ואסרתם את הפרות בעגלה והשיבתם בניהם מאחוריהם הביתה. א"כ על כרחם כיון שכבר ילדו. ודאי כבר עלה עליהן זכר. ועכ"ז הוא בכלל אשר לא עלה עליהם עול. וא"כ לפי זה בעלית זכר לא נפסלה:

ויש להשיב כי עלית הזכר פוסל מטעם עבודה ומלאכה כמו שנאמר בעגלה ערופה אשר לא עובד בה. וילפינן פרת חטאת מעגלה ערופה מה שאין כן בעצת פלשתים שלא נאמר אשר לא עובד בהן:

ועוד וכי מקסומי פלשתים אנחנו לומדים. על דרך שנזכר בירושלמי עבודה זרה פ"ב והא כתיב ואנשי בית שמש העלו עלה ויזבחו זבחים לה´ פרים )עיין רד"ק שם( וכי מסרני פלשתים אנו למדין עכ"ל.

ב' א:ח

ויאמר לו מי אתה ויאמר אליו עמלקי אנכי וגו´

והנה שאול חטא מה שריחם על עמלק. להחיות אגג וגם הצאן והבקר. לכן היתה נסבה מאת ה´ שימתינו עמלקי כי כל מי שירחם על אכזרי סופו ששחת עליו רחמיו. להרע למרחמיו.

ב' א:יט

הצבי ישראל על במותיך חלל איך נפלו גבורים

ידוע שהצדיק נתפס בעון הדור. ובודאי ששאול נתפס בעון הדור ההוא. ועל זה מרמז תיבת ה´צ´ב´י´ ישראל ר"ת הו צדיק בארץ ישולם )משלי יא, לא([.

ב' ה:ו

ויאמר דוד לאמר לא תבא הנה. כי אם הסירך העורים והפסחים לאמר לא יבא דוד הנה

בדרך דרוש אמרתי. שבני היבוסי יראו אולי יעשה דוד תחבולה וערמה להורישם. אף שכרת אברהם ברית עמהם )עיין רד"ק( דהיינו הוא עצמו לא ילחם עמהם. אכן הוא ישכור בדרך משל חיל גויים ומשאר אומות. או יצוה ויגזר על ישראל ועל חילו שהם יכבשו ויורישו את היבוסי:

והנה באופן זה כמעט לא יש עון אשר חטא לא לו ולא למי שיכבשום. כי על כל פנים הוא לא עשה בעצמו מאומה. ואין שליח לדבר עבירה ויוכל להתנצל את עצמו לאמר דברי הרב ודברי התלמיד למי שומעין. ועושי רצונו ודאי יכולים להתנצל ולאמר כי גזרת מצות המלך היא. ובין כך ובין כך יכבשו ויורישו את היבוסי אף שכרת אברהם עמהם ברית:

וכדי שלא יעשה להם דוד המלך כן העמידו בני יבוסי שתי צורות העור והפסח שמה. על דרך שאמרו חכז"ל בסנהדרין )דף צא ע"א( ששאל אנטונינוס לרבי גוף ונשמה יכולין לפטור עצמו מן הדין וכו´ מה עשה הרכיב חיגר על גבי סומא. ודן אותם כאחד ע"ש.

כן הדבר במעשה זה. שדוד המלך וישראל יכולין לפטר עצמן מן הדין והעונש במה ששכבשו את היבוסי ועוברים על השבועה כמו שאמרתי. לכן העמידו צורות אלה כמו במשל של החיגר והסומא )העור והפסח( להראות לדוד ולישראל שלא יתנצלו בתחבלותם מעונש ה´. שהקב"ה ידין דוד וישראל כאחד כמו שמרכיב את החיגר על גבי הסומא ודא אותם כאחד. ועל ידי כונת צורות אלה ירו דוד וישראל וייראו ולא ילחמו עמהם: וזה הכונה כי אם הסירך העורים והפסחים לאמר לא יבא דוד הנה כאלו הצורות בעצמם קוראים ואומרים לא יוכל דוד וישראל לבוא הנה שלא יועילו בתחבלותם שכל אחד ואחד יתנצל וללומר שהוא לא חטא בהלחם עם היבוסי. אולם בצירוף שניהם כאחד. ודאי חטאו כאמור.

ב' ו:יט

וירא דוד את ה´ ביום ההוא וגו´

יש לדקדק מה הוא הלשון ביום ההוא דוקא. חלילה לומר שדוד המלך לא היה ירא ה´ כל ימיו כי אם ביום ההוא:

לדעתי הכונה שאין ספק היה לדוד כל ימיו יראת ה´. יראת רוממת. שיגיע לאדם בהתבוננו רוממות אל וגדלו כחו וגבורתו. ולא היה לדוד כל ימיו יראת ה´ יראת העונש. חלילה. כי רוח ה´ בקרבו. ויראת העונש היא מדרגה יותר ויותר שפלה מיראת רוממות.

אכן ביום ההוא שראה מעשה זה שנענש עוזה על אשר אחז בארון האלהים. ואף כי כונתו לטובה כי שמטו הבקר אז באמת ירא דוד את ה´ מכח פחד הענש. ויאמר איך יבוא אלי ארון ה´. כי ירא לנפשו פן יענש גם הוא עליו. וזה ודאי יראת העונש. וזה היה דוקא בעת ההוא. וזה שאמר וירא דוד את ה´ ביום ההוא. יראת העונש אותו היום דוקא. וכל ימיו היתה לו יראת רוממות.

ב' יב:ו

ואת הכבשה ישלם ארבעתים

אמרינן במסכת יומא )דף כב ע"ב( ילד אמנון תמר אבשלום. והנה שלשה באמת מתו ונהרגו אכן תמר לא נהרגה כי אם עונתה. ואינה דומה לאחרים. ואמרתי ראיה ורמז לדבר שזאת בגדר הריגה )דברים כב, כו( כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה:

הכונה מעשה זה נחשב להריגה ורציחה כאלו הבועל רצח את נערה המאורסה. ושפיר נמנה תמר בכלל הנהרגין לתשלום ארבעתים.

ב' יב:טז

ויבקש דוד את האלהים וגו´

יש לדקדק למה בקש דוד כל כך את ה´. וצם ולן וישכב על הארץ עבור ילד קטן. ובודאי יש טעם בדבר שלא עשה דברים כאלה לאהבת ילד קטן:

לדעתי טעם עמוק יש בדבר: שדוד שם כמעט נפשו עליו שיחיה ואל ימות. הטעם שידוע ששונאי נפש דוד אמרו שחטא בחטא אשת איש ממש ואם כן הילד הנולד ממזר גמור הוא. והחכמים ובית דינו אמרו לא כן הדבר כי פנויה ממש היתה בת שבע והולד כשר ומותר לבוא בקהל. ומוכח שהיו מימינים ומשמאילים על דבר הילד הזה. ואמרינן במסכת יבמות )דף עח ע"ב( ממזר דידיע חי דלא ידיע לא חי ירושלמי יבמות פ"ח ה"ג דרב הונא אמר אין ממזר חי יותר משלשים יום וכו´ אימתי בזמן שאינו מפורסם הא אם היה מפורסם חי הוא.

)א( והנה ילד זה עכ"פ מספק ממזר לא יצא. ואמרו שונאי דוד עתה נדע האמת. הדין עם מי. אם הילד יחיה ודאי כשר הוא ודוד לא חטא. ואם ימות. ודאי הסיבה מכח שהוא עכ"פ ספק ממזר. לכן בקש דוד מה´ על הילד הזה בכל אות נפש כדי שלא יהיה פתחון פה לשנאיו. ובסוף לא הצילו דוד וימת: ובאמת כל מי שאמר שדוד חטא אינו אלא טועה.

ואם כן ראוי היה לילד שיחיה שאינו אפילו ספק ממזר. אלא הטעם שעל כל פנים לא התנהג דוד בזה כדרך כל הארץ עד שנתן פתחון פה לשנאיו שידברו בו. לכן מת הילד בכדי שיאמרו שהדין עמהם. שחטא בפועל ממש:

וזה שאמר לו נתן הנביא אפס כי נאץ נאצת את אויבי ה´ בדבר הזה גם הבן הילוד לך מות ימות. לא בדרך עונש החטא ממש שחטא בבת שבע כי אם בדרך עונש על שנתן פתחון פה לאויבי ה´. ולזה כיון דוד בבקשתו לה´ על הילד ההוא.

ב' יז:כד

ואבשלום עבר את הירדן

מוכח שבסוף שמע עצת אחיתופל לרדוף תיכף ומיד אחר דוד. לא כמו שיעץ לו חושי הערכי והסכים עמו אבשלום וכל איש ישראל.

ב' יט:כד

לא תמות וישבע לו המלך

מרמז לו שבסוף כל סוף לא ימות מיתת עצמו כי אם יהרג וכן היה לו.

ב' כב:ד

מהולל אקרא ה´ ומן אויבי אושע

בדרך צחות אמרתי שהכונה שידוע שיש למלך חנפים הרבה. שמחנפים לו ולבם בל עמהם. שהם שונאים לו ומבקשים רעתו והם לו אויבים. והמלך החכם יודע ומבין זה. שאף הם מהללים ומשבחים לו. עם כל זה נשמר מהם שלא יפול בידם.

וזה שאמר דוד. מהולל אקרא ה´. ר"ל אף שאני מהולל ומשובח מאנשים. אקרא ה´. אתפלל לה´ שיושיע לי מאויבי. מהם. כי ידעתי שלבם בל עמהם. והם לי לאויבים. וזה ומן אויבי אושע.

ב' כד:יד

ויאמר דוד אל גד וגו´ נפלה נא ביד ה´ וגו´ וביד אדם אל אפלה

יש לפרש איך מוכח מלשון יד ה´ שבחר בדבר: ונראה לי שמוכח מלשון המקרא בדברי הימים ושם נאמר אם שלש שנים רעב ואם שלשה חדשים נספה מפני צריך וחרב אויבך למשגת ואם שלשה חדשים נספה ומלאך ה´ משחית וגו´ ויאמר דוד וגו´ אפלה נא ביד ה´ וגו´ הנה מכונה דבר בשם חרב ה´. ומלאך ה´. מה שאין כן ברעב. ומלחמה מכונה חרב אויבך. חרב בני אדם. לא חרב ה´ הלא מבואר היטב מה שאמר נפלה ביד ה´ שבחר בדבר ולא ברעב.

ובדרך צחות אמרתי שבחר דוד בדבר. לפי שאמרתי מכונה דבר בשם מלאך ה´. ואממינן במדרש )הביא הילקוט פ´ בלק( ויאמ בלעם אל מלאך ה´ חטאתי שכל מישחטא ואמר חטאתי אין שות למלאך ליגע בו עכ"ל. ודוד המלך תיכף ומיד אמר חטאתי הודה ולא בוש. וא"כ ידע מאח שאמ כן אין למלאך שות ליגע בו. ולא ירא לנפשו מדב. המכונה מלאך ה´. לכן בחר בדבר. )ועיין מה שכתבתי בגליון הש"ס במסכת תענית ד´ ח´ ע"ב(.

)א( ע"פ האמור מוכח שילד זה כשמת היה פחות מבן שלשים יום כדין ספק ממזר אינו חי שלשים יום: ובזה מתורץ למה לא קיים דוד דיני אבילות ב"מ אחר מות ילד זה שנאמר )שמואל ב´ יב, כ( ויקם דוד מהארץ וירחץ ויסך וגו´ דברים שאסורים לאבל. אלא ודאי כשמת היה פחות מבן ל´ ופטור מבאבילות היה דוד )ועיין רד"ק(.

בני המשפחה :

· מיכל רוזנמן . · ישראל שורץ . · עופרה אדלשטיין . · נעמי טויבר .

....

· שולמית קרויזר . · אליעזר שורץ . · יוסף שורץ .