א' א:לא

ותקד בת שבע וגו´ יחי אדני המלך דוד לעולם

הכונה מה שאמרו חכז"ל במסכת בבא בתרא )דף קטז ע"א( אלא דוד שהניח בן כמותו נאמר בו מיתה:

אולי כשהבטיח לה כי שלמה ימלוך אחריו והוא ישב על כסאו אמרה יחי אדוני אדוני המלך דוד לעולם הכונה מאחר שימלך שלמה. ויניח דוד בן אחריו כמותו שממלא מקום דוד בכל מעלות ומדות לא שייך לומר עליו בהגיע זמנו ללכת בדרך כל הארץ. לשון מיתה )כי אם שכיבה. כאלו חי עודנו( והרי הוא כאלו חי לעולם שלא מת:

או נפרש בכונה אחרת אמרה לו כן. מאחר שנשבע לה דוד כי שלמה בנה ימלך אחריו והוא ישב על כסאו תחתיו. וכן יעשה היום הזה. אולי יעלה על לב דוד לאמר שבת שבע או שלמה בנו אומרים בלבם. מי יתן שיקרבו ימי אבל אביו ואישה לכן אמר יחי המלך דוד לעולם. אף שלא ירש שלמה בנו המלוכה כל ימיו.

א' ב:ז

ולבני ברזלי הגלעדי תעשה חסד וגו´ כי כן קרבו אלי בברחי מפני אבשלום אחיך וגו´. והוא קללני קללה נמרצת ביום לכתי מחנים וגו´. עד סוף כל הענין

תמיהות הרבה מצא בפסוקים אלה:

א´ כשצוה דוד את שלמה בנו על דבר בני ברזלי הגלעדי הזכיר בברחי מפני אבשלום אחיך. וכשצוה אתו על דבר שמעי אמר ביום לכתי מחנים. ולמה לא אמר גם כן כמו בראשונה ביום ברחי מחנימה. הלא ידענו כי באמת ברח מחנימה אז. ולשון לכת מורה הליכה כדרך כל הארץ לא ניסה ובריחה.
ב´ כמעט נוכל לשאול איה חכמת החכם אשר החכים מכל אדם לעשות כדבר הזה. לצוות את שמעי לבנות לו בית בירושלים ולא לצאת משם ואם יצא ימות. הלא אביו צוה וגזר לו בכל עוז פעמים ושלוש להמיתו שאמר ועתה אל תנקהו וגו´ וידעת את אשר תעשה לו והורדת את שיבתו בדם שאול. הלא אם לא יצא מירושלים. ודאי לא ימיתנו שלמה. ואיך לא ישים המלך החכם על לבו. פן ואולי לא יצא. וימות מיתה טבעית כדרך כל הארץ. איך קיים מצות אביו החסיד. ואין ספק שדבר סתר וטעם עמוק היה לשלמה לצוות את שמעי כן.
ג´ כשיצא שמעי מירושלים וישלח שלמה ויקרא לו ואמר אתה ידעת את כל הרעה וגו´ והמלך שלמה ברוך וכסא דוד יהיה נכון לפני ה´ עד עולם. דברים אלה נראין כשפת יתר מה שייכות יש להריגת שמעי עם כסא דוד שיהיה נכון לפני ה´ עד עולם.
ד´ ויש המלך וגו´ ויצא ויפגע בו וימות והממלכה נכונה ביד שלמה. משמע שעל ידי מיתת שמעי ממלכתו נכונה בידו. ולא ידענו איך ולמה. הלא לא מרד בו ולא בקש הממלכה. ושלמה לא ירא מפניו שנאמר מאחר שאיננו ממשלתו נכונה. פן יקום למחר איש אחר למרוד בו. ולמה דוקא על ידי מות שמעי ממלכתו נכונה בידו.

ידוע ענין מלך ומלכות שעם הארץ וכל יושבי המדינה יקומו ויבחרו להם איש אחד לראש ולקצין עליהם. את הטוב בעיניהם שידעו בו שהוא ראוי למלכות ויודע לנהג המדינה ויושביה. והוא המלך. וכל אשר ימרה את פיו מורד במלכות הוא ומות יומת בלי טענה ומענה. כי זה טובת הכללי שתהיה מורא המלכות בארץ:

ובלתי זה איש את רעהו חיים בלעו. וכ"ש וק"ו אם יעיז וירשיע איש לקלל ולבזה את המלך שיומת.

אכן אם אחר זמן מה הסכימו כל עם הארץ ויושביה להוריד את מלכם מכסא המלכות ולבחר להם מלך אחר ויגרשוהו מעיר מלכותו. והוא ברוח יברח לארץ אחרת מפניהם. כי ירא לנפשו פן ישלחו בו יד. כי שנא ישנאוהו. ובברחו ימצאנו איש וקללו ודאי אין לאיש הזה חטא משפט מות. כי לא מרד במלכות. כי מאחר שהמלך ברח מעיר ומארצו. ודאי אין שם מלך נקרא עליו. וגם בני המדינה בחרו להם מלך אחר והוא כהדיוט. ולמה יומת המקלל מה עשה הלא לא את המלך קלל כי אם הדיוט ואין בזה חטא משפט מות )בירושלמי ראש השנה )ריש פ"א??( רב הונא אמר כל אותן ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום בנו בשעיר´ היה מתכפר כהדיוט עכ"ל. וכן במדרש רבה בפ´ ויאמר לה לעת האכל(.

והנה דוד המלך ידע והבין את זאת שאין למקלל את המלך הבורח מעירו ומארצו שעם הארץ בחרו להם מלך אחר דין מורד במלכות. ואין לו משפט מות. ואיך יצוה לבנו להמית את שמעי שקללו בברחו מחנימה. אם הוא בעצמו יודה ואמר שברח למחנים. הרי הוא כהדיוט ואין לשמעי חטא מות. לכן אמר ביום לכתי מחנימה ור"ל הליכה דוקא. דרך טיול ולא בריחה וניסה. ושמעי מורד במלכות הוא. ושנה דוד בלשונו ולא אמר בברחי מחנימה כדי שלא יבין שלמה את זאת. ולא ישמע להמית את שמעי. אכן כשהזכיר מעשה ברזלי הגלעדי. שם הזכיר לשון בריחה כי שם מבקש שיגמל חסד עם בניו כי גם הוא היטב עמו כשברח והזכיר בריחה. להגדיל ולהרבות חסד ברזלי אפילו בעת הבריחה כבדהו כמלך. וראוי לתשלום גמול רב.

אכן גם המלך החכם הבין את זאת. אף שאביו לא הזכיר בריחה. כי אם לכתי מחנים מכל מקום הוא ידע שברח באמת. ואין למקלל מלך בורח חטא מות ולא ידע מה לעשות. איך ימית את שמעי על לא חמס )וביותר שאמרו חז"ל שמעי רבו של שלמה היה( ואיך קיים מצות אביו להוריד שבתו בדם שאול. ויצו בחכמתו לו שיבנה בית בירושלים ולא יצא משם ואם יצא יומת. כל זה דוקא להבחנה. כור הבחינה לדעת אם באמת היה חייב מיתה שמרד במלכות בקללו את אביו. או לא. כי לא מכונה אז אביו בשם מלך. וכהדיוט היה כשברח. ואמר בלבו הלא ה´ סיבה כל הסיבות ויסבב ויגלגל הדבר אם לשמעי חטא משפט מות. ודאי יצא מירושלים ויומת ואם לא היה מורד במלכות ודאי לא יצא וימות כדרך כל הארץ. וכמו שאמרו חכז"ל וה´ אינה לידו בשני בני אדם אחד הרג שוגג ואחד הרג מזיד וכו´ והקב"ה מזמנו לפונדק אחד וכו´ עד שמה´ יצא הדבר שכל אחד ואחד יענש על פי משפטו ודינו. כן אמר המלך החכם שמה´ יצא הדבר לדעת אם חייב מיתה אז בקללו את אביו או לא. ובאמת נתגלגל הדבר אחד ג´ שנים שיצא על ידי עבדיו ויעבר על מצות המלך שהזהירו שאם יצא דמו בראשו ויצו לפגוע בו וימות. ומכיר שבאמת מורד במלכות היה על שקלל את דוד:

אכן יש לחקר הלא כל משפטי ה´ אמת וצדק הן. למה היתה הסיבה שיצא ויהרג. הלא לא מרד במלכות כי לא שייך מורד במלך בעת שברח. והעם בחרו לו מלך אחר. אולם לא כן המשפט הזה במלכות בית דוד. אמת בכל הארצות והמדינות כשהעם בחרו להם מלך. ויורידוהו ויושיבו אחר במקומו אז הראשון כהדיוט והמקללו פטור. מה שאין כן במלכות בית דוד. אין כח בעם לבחר להושיב ולהוריד את הטוב בעיניהם. כי דוד המלך נבחר ונמשח מה´ אשר הבטיח לו )ש"ב ז´ ט"ז( ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם לפניך כסאך יהיה נכון עד עולם. ואף אם כל ישראל יסכימו לבחור להם מלך אחר. אין כח בידם להוריד את דוד ממעלתו וממלכותו. כי לא להם כח הבחירה ואף אם הוכרח הוא לברוח מעירו כי ירא לשבת על כסא מלכותו ויברח כעני וכרש ערום ועריה בצום עיף ויגע. עם כל זה מלך הוא וזרעו עד עולם. והמקללו אז מורד במלכות הוא ויומת.

וזה שאמר שלמה לשמעי הלא השבעתיך בה´ וגו´ ומדוע לא שמרת את שבועת ה´ אתה ידעת את כל הרעה וגו´ והשיב ה´ את רעתך בראשך. כונתו מה שצותיך והשבעתיך שלא לצאת מירושלים היה דוקא לבחן ולדעת אם לך משפת מות. והשיב ה´ את רעתך בראשך ר"ל שהיתה הסיבה מאת ה´ שיצאת ותהרג ודמך בראשך. לא על היציאה כי אם על הקללה שקללת. ואם תשיב שלא היית מורד. שאבי בורח היה והוא כהדיוט ולא מלך. לכך הוסיף והמלך שלמה ברוך. וכסא דוד יהיה נכון לפני ה´ עד עולם. לא למלכות בית דוד המשפט והדין. שעם הארץ יבחרו כטוב בעיניהם ויורידו את המלך אבי. כי אבי נמשח מה´ וכסאו יהיה נכון עד עולם. ולך משפט מות. וארור מונע חרבו מדם. ואני לא אמנע חרבי מדמך. ואהיה בכלל ברוך. וזה והמלך שלמה ברוך. ויצו המלך וגו´ וימת והממלכה נכונה ביד שלמה. כי כל ג´ שנים האלה. עד שיצא שמעי מירושלים. גם שלמה לא ידע אם הוא מורד במלכות. ואם לא חטא אז. אין הממלכה נכונה בידו. כי ירא פן גם הוא מוכרח לברוח כי כח ביד העם לבחור מלך אחר. אכן כשהתגלגל הדבר ששמעי נהרג לפי שמרד במלכות אף כשהיה דוד בורח והעם בחרו מלך אחר. ראיה מוחלטת כי אין לעם כח הבחירה והוא וזרעו יהיה מלך. כי כסא דוד יהיה נכון עד עולם. ובודאי בזה הממלכה נכונה ביד שלמה.

א' ב:לב

והשיב ה´ את דמו על ראשו אשר פגע בשני אנשים צדיקים וטובים ממנו ויהרגם בחרב ואבי דוד לא ידע את אבנר בן נר וגו´ ואת עמשא בן יתר וגו´ ושבו דמיהם בראש יואב ובראש זרעו לעולם ולדוד ולזרעו ולביתו ולכסאו יהיה שלום עד עולם מעם ה´

יש לפרש לשון זה הנראה כלשון מיותר. הלא המלך החכם לא יאריך בדברים לאין הכרח לא תכלית ודאי מרומז בלשונו על דבר מה:

ולדעתי הוא על פי מה שאמרו חכז"ל במסכת סנהדרין )דף מח, ?( וישב בניהו אל המלך ויאמר כה דיבר יואב וכה ענני א"ל זיל אימא לי´ תרתי לא תעביד בהאי גברא אי קטלת ליה קביל עלך לווטתא דלטייה אבוה ואי לא שבקיה דליקום בלווטתא ויאמר עשה כאשר דבר פגע בו וקברתו וכו´. כונת שלמה באמרו עשה כאשר דבר ופגע בו וקברתו תאמר לו שאקבל עלי לווטתא דלטייה אבי והרגהו וקברהו. אכן לא כן הוא. באמת אין אני מקבל עלי ועם כל זה יהרג. כי אבי קללו על אשר המית את אבנר. אכן הוא הרג גם כן את עמשא:

ויהרג על שהמית עמשא והקללות יחלו על ראשו על אשר המית את אבנר. ואם כן מה שאמר אי קטלת לי´ קבל עליך לווטתא דלטיי´ אבוה. שקר הוא. לא אקבלם ועם כל נהרג. כי ב´ מיתות חייב: וכל זה בדברי שלמה והשיב ה´ את דמו על ראשו אשר פגע בשני אנשים צדיקים וטובים ממנו ויהרגם בחרב. ואבי דוד לא ידע ר"ל בעת שקללו כל אחד מעשה א´. מעשה אבנר. כי מעשה עמשא היה זמן רב אחר כך וגו´ ושבו דמיהם בראש יואב ובראש זרעו לעולם. כמו שקללו אביו. ולדוד ולזרעו ולביתו ולכסאו יהיה שלום עד עולם מעם ה´. ר"ל שלא אקבל הקללות:

אולי בתיבות אלה ולזרעו ולביתו ולכסאו יהיה שלום מרומזים קצת הקללות שקללו דוד. לזרעו מרמז על זב. שהוא מין קרי זרע. מרמז על מצורע שבעת הסגרו אסור לביתו זו אשתו. ולכסאו מרמז שישב על כסאו כדרך כל הארץ בלא מחזיק בפלך. יהיה שלום. כפשוטו לא נופל בחרב. כי יהיה לום בארץ וגם לא חסר לחם. כי המחלה ןהקטטה בעת שחסר החטה מכד. ומה אמר רב יהודא אמר רב כל הקללות קלל דוד את יואב נתקיימו בזרעו של דוד וכו´. משמע שקבלם שלמה. אין ראיה מכאן.אמת ששלמ´ לא קבלן. אכן מן השמים הסכימו שנתקיימו בזרעו של דוד אחר שאמר שלמה לבניהו עשה כאשר דבר ופגע בו. ויואב סבר שקבלן.

ב' ח:א

ואלישע דבר אל האשה וגו´ כי קרא ה´ לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים

מה הוא הכונה כי קרא וגו´ וגם בא:

וז"ל הילקוט ויהי רעב בימי דוד. עשרה רעבון באו וגו´. א´ בימי אלישע ויהי רעב גדול בשמרון. והא´ שהיה מתגלגל ובא לעולם וא´ לעתיד לבא וגו´. יש לדקדק לפי דבריו אחד עשר הל"ל. ועוד למה לא חשב רעבון של יואל שהיה בימיו שבע שנים רעב גדול כנודע. ועוד מה זה הלשון וא´ מתגלגל ובא לעולם. אימת מתגלגל ואנה בא:

ובילקוט על התורה סימן מ"ג גרס. וא´ בימי אלישע שנאמר וגו´ וא´ שהוא מתגלגל ובא לעתיד לבא וגו´ ותיקן קצת בלשון. וע"כ צריך עוד תיקון.

וברבה על ספר רות הגרסה גם כן כגרסת הילקוט בתורה סומן מ"ג הנ"ל. ובבראשית רבה )פרשה כ"ה?( הגרסה וא´ בימי אלישע שנאמר ויהי רעב גדול בשומרון שהוא מתגלגל ובא לעולם. וא´ לעתיד לבוא וגו´. והגי´ בעל מתנת כהונה הגי´ ובא לעולם לעתיד לבוא וכו´ ע"ש:

ולא ידעתי מה תיקן בתקנתו. ויותר טוב הלשון כמו שהיה:

ונראה לי שכצ"ל ויהי רעב בשמרון ומשם מתגלגל ובא לעולם. וא´ לעתיד לבא וגו´ שקשה לבעל המדרש למה לא נמנה גם כן את הרעב שהיה בימי יואל. לכן אמר שהוא בכלל הרעב שהיה בשמרון ומשם מתחיל ומתגלגל לעולם. כמו שנזכר בפסוק )מלכים ב´ ז, כ( ויהי לו כן וירמסו אותו העם בשער וימות. ואלישע דבר אל האשה וגו´ קחו ולכו וגו´ כי קרא ה´ לרעב וגם בא אל הארץ שבע שנים.

וידוע ששבע שנים אלה הן הנזכרים ביואל כמו שפירש רש"י שם ע"ש. והכל בא על נכון:

ואפשר זה כונת הפסוק. כי קרא ה´ לרעב וגם בא אל הארץ וגו´ אם כבר בא הלא גם היא ידעה ולא צריך לומר לה. אלא זה כונתו מאחר שכבר היה רעב בשומרון. מתפשט הרעב משם בכל הארץ )ופי´ הפסוק לפי הטעמים כך הוא. כי קרא ה´ לרעב שבע שנים. וגם בא אל הארץ( על כל פנים מוכח שהרעב שבע שנים שהיה בימי יואל הוא בכלל הרעב שהיה בימי אלישע בשומרון.

בני המשפחה :

· מיכל רוזנמן . · ישראל שורץ . · עופרה אדלשטיין . · נעמי טויבר .

....

· שולמית קרויזר . · אליעזר שורץ . · יוסף שורץ .