פנו וסעו לכם וגו´ בערבה בהר וגו´

וז"ל הספרי בערבה זה מישור של יער ע"כ. וכן תרגם יונתן בן עוזיאל במשרא דחורשא )ראיה שהעתיק תרגומו מלשון הספרי הנזכר והוא מאוחר בזמן לבעל הספרי(: לא נודע לנו איזה יער הוא. והלא לפרש בא ולא לסתום. גם לא נדע מה הכונה מישור של יער שנקרא ערבה. ולדעתי ברור שצ"ל מישר של ירדן. ועד היום קוראין הערביים ככר הירדן א"ל גו"ר וגם א"ל עראב"א )עיין תבוה"א מ"ד ע"ב וכו´(: ובכל מקום שמצאו בפסוק ערבה הכונה דוקא המישור הככר אשר סביבות הירדן הן מצד המזרח והן מצד המערב )כי הירדן יורד באמצע המישור ההוא( כמו לקמן )ג, יז( "והערבה והירדן והגבול". רצונו לומר חלק המישור אשר בעבר הירדן מזרחה. וכן בכל מקום שנזכר ערבות מואב הכונה חלק המזרחי. וביהושע )ח, יד( "לפני הערבה הוא עבר המערבי בצד הרי בית אל ועי ע"ש.

אולם משה הבין מדעתו למה לא הזכיר ה´ גם את יהושע עם כלב. ודאי מטעם הנזכר שהוא מוכן להיות מנהיג ישראל. והוא לא יזכה להכניסם בארץ. ומלשון זה שהזכיר ה´ דוקא כלב ולא את יהושע נתברר לו הדבר כל כך עד כאלו אמר לו ה´ כן באר היטב שהוא לא יבא שמה. כי אם יהושע מכניסם וינחלם את הארץ כי לולי כן. למה לא צרף ה´ את יהושע עם כלב בשכרם.

וזה כונתו במה שאמר גם בי התאנף ה´ בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם. כשהזכיר הבטחת ה´ לכלב ואמר זולתי כלב בן יפונה הוא יראנה ולו אתן את הארץ וגו´ ולא הזכיר ה´ אז את יהושע התאנף ה´ אז גם בי בגללכם. וכאלו אמר לי אז באר היטב )אף שלא דבר כן. אכן נתברר לי הדבר מזכרו דוקא כלב ולא יהושע( יהושע בן נון העומד לפניך וגו´ ומוכן ומעותד הוא להיות מנהיג ומלך עליהם. לכן לא צרפו בשכרו עם כלב. וכונת תיבת לאמר. כאלו אמר לי כן )וויא ווען ער גלייכזאם דייטליך געזאגט הא"טטע( ונכון הדבר שהזכיר משה פסוק זה גם בי וגו´ בין הבטח´ כלב ובין הבטחת יהושע גם הלשון כי הוא ינחלנה את ישראל. רצונו לומר שיהיה מושל ומלך ולא אמר ינחל את הארץ כמו שאמר אצל כלב ולו אתן וגו´.

ב:ו

אכל תשברו מאתם בכסף ואכלתם וגם מים תכרו מאתם בכסף ושתיתם

מה שצוה הקדוש ברוך הוא דוקא בבני עשו ולא בשארי האומות עמון ומואב אמורי. הטעם אם בני ישראל יאכלו וישתו מבני עשו בלא כסף מכרם בדרך מתנה. יאמרו הלא טובים אנחנו מאביכם הזקן שלא נתן לאבינו הזקן בעת שהיה עיף מעט לחם ומעט עדשים בדרך מתנה עד שמכר לו תמורת אכילה זאת בכורתו היקרה. ואתם תאכלו ותשתו משלנו בחנם. לכן צוה לישראל כל מה שיאכלו וישתו מבני עשו יתנו מכרם בכסף מלא. מה שאין כן בשאר האומות מותר להם לקחת אכל ומשקה בדרך מתנה. ומה שאמרו ישראל כן גם לסיחון מלך האמורי. לא הי´ מוכרחים ומצווים מאת ה´ לעשות כן שלא יקבלו בדרך מתנה. כי אם שלחו לו כן אולי על ידי זה יסכים להעבירם דרך ארצו.

ג:כז

עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה

לא ידענו איזהו תועלת תהיה לו אם ישא עיניו מזרחה הלא הפסגה למזרח ארץ כנען היא. ואם ישא עיניו מזרחה אחוריו לארץ כנען ולא יראה מאומה מארץ הטובה ההיא. אולי דרך הלשון כן להזכיר בכל פעם ארבע רוחות כמו באברהם )בראשית יג, יד(: "צפונה ונגבה וקדמה וימה". וכן ביעקב )שם כח, יד( "ימה וקדמה וצפונה ונגבה".

ט:כא

ואת חטאתכם אשר עשיתם את העגל וגו´ ואשליך את עפרו אל הנחל היורד מן ההר

לא נדע את הנחל הזה. לפי הסברה הוא נחל שוטף אשר הוציא ה´ להם מן הצור בחורב )שמות יז, ו( כי ודאי הכרח הוא שבאר והמים שיספיק למחנה גדולה כזה. רגלי טף ונשים כארבע מילליאן נפשי חוץ נפש בהמה הוא בערך ובמדרגה נחל שוטף: והשליך משה את עפר העגל אל הנחל ההוא אשר ממנו ישתו בני ישראל. והכרח הוא שישתו מחלק העפר ההוא. וזה שנאמר )שמות לב, כ(: ויזר על פני המים וישק את בני ישראל. לא במתכוין השקה אתם. כי אם מאחר ששתו ממים ההם אשר בו עפר העגל. הכרח הוא שהשקה בזה ישראל: אכן יש לדקדק ולפרש הלא חנו ברפידים ואין מים לשתות העם )שם יז, א( ונזכר במסעות )במדבר לג, טו(: "ויסעו מרפידים ויחנו במדבר סיני". שמרחק גדול בין רפידים למדבר סיני. אשר שם הר סיני. הוא הר חורב ומה הכונה הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב: והכרח לומר שבאמת הר חורב רחוק מרפידים והקדוש ברוך הוא צוה למשה לקחת עמו מזקני ישראל וללכת להר חורב ולהכות בצור ההוא. ויצאו מים רבים נחל ממש שיגיע עד מחנה ישראל ברפידים ושם שתו העם והפלא והמופת הזה ראו בעיניהם דוקא זקני ישראל. אבל לא כל ישראל לפי שאמרו היש ה´ בקרבנו. לכן לא זכו לראות בעיניהם ממש בשעת שיצא מים רבים מהצור. וזה שאמר עבור לפני העם וקח אתך מזקני ישראל. אבל העם נשאר במקומם ברפידים. ויעש כן משה לעיני זקני ישראל דוקא ולא לעיני העם. וזה הוא הנחל היורד מן ההר הר חורב סיני: )ועיין ברמב"ן(

יד:כד

וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו כי ירחק ממך המקום אשר יבחר וגו´ כי יברכך ה´ אלהיך

הלשון כפול. ונראה לי שנזכר בפסוק זה שני דברים. כי ידוע במהלך רב אף משא קטנה היא לעול ולמשא. ומשא הגדולה היא לעול גם בדרך מעט: והנה לפעמים שדרך רב לירושלים. ואף אם אין לו פירות הרבה. קשה לו להביאם לירושלים מחמת ריחוק המקום. ולפעמים יש לאחד פירות הרבה ואף אם סמוך לירושלים קשה לו להוליכם שם מחמת כובד המשא. וזה שאמר וכי ירבה ממך הדרך ואף שאין לו פירות הרבה שבאמת תוכל להביאם שמה. כי אם שקשה עליך מרוב הדרך. או כי לא תוכל שאתו רצונו לומר שיש לך פירות הרבה שכמעט א"א לך להביאם לירושלים אף אם הוא סמוך ונראה לך. ועתה מבאר ומפרש כי ירחק ממך המקום רצונו לומר כי ירבה הדרך הכונה למקום אשר יבחר ה´. ומה שנאמר כי לא תוכל שאתו. הכונה כי יברכך ה´ אלהיך רצונו לומר שיש לך פירות הרבה ולא תוכל שאתו אף אם הוא סמוך מאוד למקום הנבחר. כי מדיני התורה מותר לחלל הפירות אפילו סמוך לחומת ירושלים. כי מה שמעלים כרם )או נטע( רבעי מהלך יום אחד לכל צד לירושלים הוא דוקא תקנת חכמים כדי לעטר שוקי ירושלים בפירות.

טו:יח

לא יקשה בעיניך וגו´ כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים

בדרך הפשט נ"ל כי ידוע שיש או שכיר יום או שכיר לילה. השכיר יום ישוב לביתו בבוא השמש ושכיר לילה ישוב בצאת השמש או בשחר אכן העבד הוא תמיד בבית אדוניו יום ולילה. ובכל שעה ושעה הוא בעבודת ובשירות אדוניו.והוא כפל מה שעשה השכיר או ביום או בלילה שהוא עובד ביום ובלילה. וזה משנה שכר שכיר.

כא:כב-כג

וכי יהיה באיש חטא משפט מות וגו´ לא תלין נבלתו על העץ וגו´

ומאחר שראינו שיהושע תלה חמישה מלכים על חמישה עצים והיו תלויים עד הערב ולעת בוא השמש צוה להורידם ולקברם )יהושע י, כו( וכן עשה כבר למלך עי )שם ח, כט( ראיה שלאו זה כולל גם נבלת איש שאינו מבני ישראל וצ"ע.

כב:כו

ולנערה לא תעשה דבר אין לנערה חטא מות כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה

התורה העידה שאין לנערה חטא מות כי אנוסה היתה ואם לא תעשו כן ותמיתוה. הרי היא רציחה ממש. כמו שיקום איש על רעהו ורצחו נפש. שהוא בודאי שופך דם נקי כן הדבר הזה להמית את הנערה. כי בשדה מצאה וגו´.

כג:יג

ויד תהיה לך מחוץ למחנה וגו´

בפסיקתא מלמד שאין נפנין מעומד ואין נפנין למזרח ולמערב אלא לצפון ודרום: אמרתי איזהו ראיה או רמז יש בלשון הזה לדרוש ממנו שלא נפנין למזרח ולמערב אלא צפון ודרום: ידוע שסדר ומנהג הוא לצייר ארבע רוחות העולם על פי ד´ צדדי גוף האדם. דהיינו פניו מזרחה אחוריו מערבה. ימינו נגבה שמאלו צפונה )ואמר זכר לדבר י"ד ר"ת ימין דרום( וכן עד חובה אשר משמאל לדמשק ת"א דמצפונה לדמשק. וכן בלשון ערבי נקראת פאת ורוח הצפוני שמא"לי. ומטעם הנזכר שנצייר עמידת וקומת האדם פניו מזרחה ואז שמאלו צפונה. וכן "צפון וימין אתה בראתם" )תהלים פט, יג( שמכונה שמאול בשם צפון )א(.

והנה שני ידי האדם מורים על רוח צפון ודרום כמו פניו מורה על רוח מזרח. ואחוריו על מערב. והמקרא אמר ויד תהיה לך מחוץ למחנה. ומכנה המקום ההוא בשם יד. ללמד שאין נפנין למזרח ולמערב אלא צפון ודרום. ששתי רוחות צפון ודרום מכונים בשם יד כאמור )א(.

כח:כו

והיתה נבלתך למאכל לכל עוף השמים ולבהמת הארץ

להפליא הקללה אמר לכל עוף השמים רצונו לומר אף למין שאין דרכם לאכול בשר )כי דוקא עופות הטמאים הדורסים אוכלים בשר. אבל צפור הטהורה אינו דרכו לאכל בשר( וכן הזכיר ולבהמת הארץ. הלא אין דרך הבהמה לאכל בשר והל"ל לחית הארץ כמו שאמר דוד המלך לגלית הפלשתי ונתתי פגר מחנה פלשתים היום הזה לעוף השמים )ולא אמר לכל עוף השמים( ולחית הארץ. וכבר אמרו חכמינו ז"ל מה שאמר הרשע הערל הזה לעוף השמים ולבהמת השדה. אין דרך לבהמות לאכל אדם אמר דוד כבר נטרפה דעתו של זה שלי הוא בא דוד ואמר לו ונתתי פגר וגו´ ולחית הארץ ע"כ אלא שהפכה התורה הסדר להפליא הדבר שנשתנה על שונאי ישראל סדר ומנהגי הטבע לרעה. שגם הבהמות יאכלו בשר אדם. על דרך שנזכר בספרי בפסוק ושן בהמות אשלח בם. וכבר אמרו מעשה היה שהרחלים נושכים וממיתים ע"כ. וזה ודאי אינו על פי סדר הטבע: גם דרך הטבע שהבהמה והעוף יברח לקול בני האדם כמו שנאמר ומוראכם וחתכם יהיה. אולם אלה שמכים ועונשים שלא בדרך הטבע גם לא ייראו ולא יפחדו מבני האדם שלא כדרך הטבע ועל זה מרמז הפסוק והיתה נבלתך וגו´ ואין מחריד. רצונו לומר לעוף ולבהמה. כי לא יפחדו מבני האדם.

כח:כט

והיית ממשש בצהרים וגו´ ולא תצליח את דרכיך

הכונה לפעמים גם העור שלא ראה ולא ידע הדרך יגיע בדרך מקרה לדרכו אשר יחפץ ואשר יבקש. אכן בקללה הזאת נזכר שיהיה גרוע מעור. שלא תצליח את דרכך. שגם על דרך מקרה לא תגיע למבוקשך.

כח:ל

אשה תארש ואיש אחר ישכבנה בית תבנה ולא תשב בו כרם תטע ולא תחללנו

יש לדקדק הלא בפרשת שופטים כתיב. מי האיש אשר בנה בית חדש וגו´ פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו. ובנטע כרם. ואיש אחר יחללנו. ובארש אשה. ואיש אחר יקחנה. ולמה שינה הכתוב כאן. הלא ודאי יותר קללה ועגמת נפש היא אם איש אחר יחנך ויחלל בית וכרם רעהו. ולמה לא אמר הכתוב. בית תבנה ואיש אחר יחנכנו. כרם תטע ואיש אחר יחללנו כמו שאמר באשה ואיש אחר ישכבנה. ולא אמר אשה תארש ולא תקחנה. ועוד למה שינה גם באשה מלשון שכתוב בפרשת שופטים הנ"ל הל"ל אשה תארש ואיש אחר יקחנה. מה הלשון ישגלנה ישכבנה דרך בזיון ובוז. הלא לשון התורה צח ומצוחצח. ובודאי לא תפסיד הכונה אם היה כתוב ואיש אחר יקחנה.

ונראה לי שמה שאמר הפסוק והיית אך עשוק וגזול כל הימים וגו´ אשה תארש וגו´ שורך טבוח לעיניך וגו´ בניך ובנתיך וגו´ והיית רק עשוק ורצוץ כל הימים. כל הפסוקים אלה כונתם על המלחמה שתהיה בארץ רח"ל ואז יתקיימו כל הקללות אלה. ובעת הצרה ההיא ב"מ הנשים תעננה והבתים יהרסו והכרמים יחרבו. וזה שאמר. אשה תארש ואיש אחר ישכבנה לא בדרך נישואין אלא השונאים אשר באו בארץ המה יענו את הנשים וגם הבתים יחרבו שלא שום אדם יוכל לישב בהם וגם הכרמים יחרבו שאי אפשר לשום אדם לחללם.

כח:לה

יככה ה´ בשחין רע על הברכים ועל השוקים אשר לא תוכל להרפא מכף רגלך ועד קדקדך

יש לפרש הלא הוא כסתירה. מתחילה אמר על השוקים וברכים ואחרי כן אמר כל גוף מכף רגל ועד ראש: ולדעתי הכונה. תיבות על הברכים ועל השוקים הם הביאור לשחין רע מה הוא שחין רע. ומבאר ואמר על הברכים וגו´ הטעם לפי שהשחין שהוא במקומות אלה. כמעט לא יוכל להרפא. לפי שמקומות אלה מדרך בני אדם להניע ולהניד אותם. בשעת שילך או יגביה גופו ובכל תנועה ונידה יחבל השחין. ומה שנרפא מעט. תיכף ומיד בתנועה קלה וקטנה יחבל שנית. וברכים ושוקים רצונו לומר במקום פרקי וחבורי איברי רגליו )געלענקע( אשר הם כדרך משל כפותחין וסוגרים. ואינן דומים לשארי מקומות בגוף האדם. שהם נחים ושקטים כנודע: וזה שאמר יככה ה´ בשחין רע. ומה הוא. השחין אשר על הברכים ועל השוקים. שלא יוכל להרפא. בשחין זה יוכה מכף רגל עד קדקד. אף שיש מקומות אשר השחין בהם יוכל להרפא. שהם איברים שהם נחים ושקטים. עם כל זה לגודל העונש יהיה השחין ההוא בכל הגוף במדרגה ההיא שלא יוכל להרפא כשחין אשר על הבוה"ש. ונפרש כאלו אמר יככה ה´ מכף רגלך ועד קדקדך בשחין רע אשר על הברכים ועל השוקים אשר לא תוכל להרפא מכף וגו´.

כח:סח

והשיבך ה´ מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה

הפסוק הזה מורכב משני דברים. כי במצות המלך נאמר )לעיל יז, טז(: "ולא ישיב את העם מצרימה וגו´ וה´ אמר לכם לא תסיפון לשוב בדרך הזה עוד". והכונה עתה אני מצוה אתכם שלא תוסיפון וגו´ שלא מצאנו שכבר אמר וצוה ה´ להם על כן: ובודאי אין כונת משה במה שאמר בדרך אשר אמרתי לך וגו´ על זה. כי שם הוא מצות ה´ ומשה אמר אשר אמרתי לך לא תוסיף וגו´ משמע שמשה אמר ולא שהוא מצות ה´. ועוד שהקדוש ברוך הוא אמר וצוה לו לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד. אבל לא אמ´ שלא יסיפו עוד לראותם: אלא ודאי כונת הפסוק היא. מה שאמר משה בשעת שיראו ישראל על הים כשהמצרים רדפו אחריהם כנזכר )שמות יד, יג( "ויאמר משה אל העם אל תיראו וגו´ כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם". אולם שם לא נזכר דבר ולשון דרך. וגם אין כונת הפסוק כאן שישיבם ה´ באניות בדרך ההוא אשר בו אמר משה להם לא תוסיף וגו´ כי היו אז על ים סוף. ודרך מארץ ישראל למצרים אינו דרך ים סוף. כי קרוב הוא מים יפו לים אלכסנדריה של מצרים אלא נראה שלשון פסוק זה מורכב מפסוק הנזכר שאמר משה לישראל על ים סוף לא תוסיפו לראותם עוד. ומפסוק שנזכר מצות ה´. וה´ אמר לכם לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד. ונזכר כאן בדרך וגם לא תוסיף עוד לראותה.

לג:יב

לבנימין אמר ידיד ה´ ישכון לבטח עליו וגו´

מרמז על המלך שלמה שנקרא גם כן ידיד יה )שמואל ב´ יב, כה( "וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה בעבור ה´" והכונה שהוא יבנה בית המקדש בחלק בנימין: וכן אמר דוד )תהלים קכז, א—ב( "שיר המעלות לשלמה )על שלמה( אם ה´ לא יבנה בית שוא עמלו וגו´ אם ה´ לא ישמר עיר" וגו´ מרמז על בית המקדש וירושלים. "כן יתן לידידו שנא". רצונו לומר אכן לשלמה שהוא ידידו. שנקרא ידיד ה´ יתן שנה בלילה כי ידע שומר ובונה ה´. וזה שאמר ידיד ה´ ישכון לבטח עליו ובזמנו יהיה שלום ושלוה השקט ובטח.

לד:ג

ואת הנגב וגו´ בקעת ירחו עיר התמרים עד צער

מצינו שירחו נקראת עיר התמרים )שופטים ג, יג( "ויירשו את עיר התמרים". והכונה עיר ירחו )כנזכר גם כן מפורש בספר יוסיפון לרומיים ספר ה´ חלק ה´ שאהוד ישב בעיר ירחו ושם הרג את עגלון( אכן מצינו סוף מסכת יבמות שהלכו לצער עיר התמרים. מוכח שגם צער נקראת עיר התמרים. וכן פסחים )דף נג ע"א( ובתמרים עד שיכלה האחרון שבצער. ובימי קדם נקראת צער בלשון העמים פאלמער"א רצונו לומר עיר תמרים )עיין תבוה"א י"א ע"א( ונפרש המקרא בקעת ירחו עיר התמרים עד צער עיר התמרים. שבקעת ירחו עד צער הוא מחוז תמרים: וכן חצצון תמר הוא בגבול ההוא: וכן מה שנזכר )יחזקאל מז, יט( "ופאת נגב תימנה מתמר עד מי מריבות קדש נחלה אל הים הגדול" וגו´. אין ספק אצלי שתמר הנזכר אינו ירחו עיר התמרים כי אם עיר צוער הנזכר בקצה דרומית ים המלח. ומשם מושך חוט הגבול עוד דרומה דרך קדש עין משפט עד הים הגדול. והנה נוסע גבול ותחום הארץ בצד הדרום מתחום צוער עד מי מריבות קדש. שלא היו מעולם מערי ארץ ישראל. ואם תמר היא ירחו עיר התמרים. לא נדע מה בא ללמדנו בתיבות מתמר עד מי מריבות. הלא כבר היה כל חבל הארץ מירחו עד צין. מעלה עקרבים וכו´ בתחום ארץ ישראל. והיה לו לומר ופאת נגב תימנה מצין ועקרבים עד מי מריבות אלא ברור שתמר היא צוער ומשם עד קדש עין משפט הוספה היא.

******

)א( יש לפרש למה לא שמר המקרא בכל פעם סדר זה בזכרו ארבע רוחות. להזכיר ראשונה פאת המזרח. ובאברהם נמצא )בראשית יג, יד(: "צפונה ונגבה" וגו´, וביעקב )שם כח, יד(: "ימה וקדמה" וגו´, וכן במשה )דברים ג, כז( "ימה וצפונה" וגו´.

לדעתי המקרא מתחיל ברוח שכנגדו. המופלג ממצב וממעמד אשר דברנו בו. הנה באברהם נאמר הולך ונסוע הנגבה. רוח נגדו הוא פאת צפון. וביעקב נאמר וילך ארצה בני קדם. רוח ממולו ונגדו הוא רוח מערבי )ב(. וכן משה עומד בעבר הירדן המזרחי. ורוח שכנגדו הוא רוח ים. וביותר שנאמר לו שא עיניך לראת ארץ כנען. ודאי יפנה ראשונה רוח הים.

)ב( ובדרך לציי אמרתי לכן נאמר אצל יעקב ימה וקדמה הקדים רוח ים. על פי מה שכתב הרמב"ם שבתחילת הלילה ישן אדם על צד שמאלו. ובסוף הלילה על צד ימינו. ואמרינן במסכת ברכות )דף נה ע"ב( רבא רמי כתיב בחלום אדבר בו וכתיב וחלומות השוא ידברו לא קשיא כאן על ידי מלאך כאן על ידי שד. ופירשו קודם חצות הלילה הם על ידי שד. רצונו לומר הם מהאידים העולים למוח של חולם מאסטומכא שמבשל המאכל. והם הבל ושוא. אכן אחר חצות הלילה. כבר נפסקו האידים אלה ואולי הם מחלק השכלי והרוחני וזה הכונה על ידי מלאך. ואלה על פי הרוב אמתים הם. וזה בחלום אדבר בו.

והנה חלום יעקב ודאי היה על ידי מלאך ה´. כי אמת ויציב היה ונתקים לו כל מה שראה בחלום. ומוכח שחלם אחר חצות הלילה. ודרך העולם. לישן ראשו לצפון ורגלו לדרום. כי ודאי יניח ראשו במקום יותר גבוה ורגליו בחלק הנמוך ומצאנו מצפון לדרום הלשון ירידה. ומדרום צפונה לשון עליה כמו שכתב הראב"ע בפסוק וירד יהודה. ועל פי כל הדברים האלה מוכח כשחלם יעקב נח על צדו הימיני. שהוא אחר חצות ובסוף הלילה כדברי הרמב"ם. וחלומו על ידי מלאך. ע"כ אם ראשו לצפון ורגליו לצד דרום )כדרך כל הארץ( פניו ימה. ולכן זכר ימה וקדמה. )ג( רוח הדרום נקרא בלשון עברי א"ל קבל"ה לכן קוראין עיר קדשיהם עיר מ"אקא MECA אשר שם קבורת נביאם )הושע ט, ו-ז( בדרך כלל א"ל קבל"ה לפי שתכונת ארץ ערבי ועיר הנזכרת ברוח הדרומי: וזמן רב היה קשה בעיני מה שכתב הרשב"א בתשובתו סימן שמ"ה שמנהג של ישמעאלים לשחט עולם כנגד המזרח וכן בכל העבודות שלהם מחזירין פניהם לרוח מזרח וקוראין לו א"ל קבל"ה עכ"ל. וכן הועתק והובא לשון זה בי"ד סוף סימן ד´ ישמעאלים שאינם מניחין ישראל לשחט אלא אם כן הופך פניו לא"ל קבל"ה דהיינו שיהפוך פניו נגד מזרח ע"כ. הלא ידוע שא"ל קבל"ה הוא רוח הדרום ולרוח זה הופכין פניהם בזבחם ובהשתחויתם לא לצד המזרח. והלא רבינו הרשב"א ישב בעיר ברצלונה )עיין תשובתו תט"ו( בארץ שפאניא תחת ממשלת הישמעאלים )מויערן( וידע דרכם ועבודתם והשתחויותיהם. ואיך כתב שפונים מזרחה.

אכן שמעתי וידעתי שעד היום יושבי מדינות המערביים. כל חלק אפריקא הצפוני בזבוח טבח פונים מזרחה למדינ´ ערבי ולעיר הנזכר´ הידוע´. כי תכונתם יותר מערבה מצפונה לעיר ההיא. ודוקא בארץ הזאת )א"י( ובכל מדינות שהם לצפון ארץ ערב פונים דרומה. אכן אלה שהם יותר מערבה מצפון פונים מזרחה )והיה ראוי להם לפנות מזרחי´ דרומית אכן לא ידקדקו( וגם בשפאניא המציאות הוא כן. שהוא מערבי´ הרבה לארץ ערבי. לכן בזבחם את זבחיהם פונים שם מזרחה כשאמרתי ולפי שבדרך כלל א"ל קבל"ה מורה על תכונת ארץ ערבי ועיר הנזכרת קוראין הצד ההוא גם כן א"ל קבל"ה. אף שלהם הוא המזרח. אכן באמת אל קבל"ה מורה דוקא על רוח הדרום )וכן תרגם רבסעה"ג הלוך ונסוע א"ל קבל"ה( וזה כונת הרשב"א מה שאמר שהם מחזרין פניהם לרוח מזרח וקוראין א"ל קבל"ה.

בני המשפחה :

· מיכל רוזנמן . · ישראל שורץ . · עופרה אדלשטיין . · נעמי טויבר .

....

· שולמית קרויזר . · אליעזר שורץ . · יוסף שורץ .