רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה

חכמינו ז"ל הפליגו בחטאו הכועס והרוגז עד שאמרו כאלו עובד עבודה זרה וכדומה. ואיך אמר ויעץ המשורר האלהי רגזו ואל תחטאו. הלא אין רוגז )כעס( בלא חטא. ועוד מה זו עצה לומר בקום עשה רגזו וגו´. ועוד מה הוא הכונה אמרו בלבבכם וגו´ ודומו סלה:

ונראה שכונתו אם יעלה בלב איש כעס ורוגז אמר בדרך עצה. חבי כמעט רגע המתן ואני איעצך שלא תחטא ברגזך וכעסך. ומפרש איך יעשה. ואמר אמרו בלבבכם. בלבבך דוקא תרגז אבל לא שיצא מכח אל הפועל בדיבור ובמעשה. ודרך בני אדם שחשב בלבו על משכבו בלילה מעשה היום ההוא שעבר ונזכר מעשה ודיבור איש פלוני אלמוני לו. ויחר אפו וישם על לבו שלמחרתו יעשה בו דין ומשפט. ובינתים נרדם בשינה. ויקום למחרתו ויתקרר כעסו ורגזו. וכמעט נשכח הדברים של אתמול. ולא ידין ולא יריב עם האיש ההוא. על דרך שאמרו חכז"ל בת דינא וכו´. והנה לרגז באופן זה טוב הוא ולא יבא לכלל חטא:

וזה שאמר באיזהו אופן אני מצוה לכם לרגז וגם שלא תחטאו. והשיב אמרו בלבבכם דוקא. ולא בדיבור ובמעשה ועל משכבכם דוקא ואז יהיה לבכם בטוח שתדמו סלה ר"ל שלא תעשו מחלקת ולא ריב ומצה ששכך רוגזם וכעסם.

ד:ז

רבים אומרים מי יראנו טוב וגו´ נתתי שמחה בלבי מעת דגנם ותירושם רבו

על דרך שאמר ר"ע אם לעוברי רצונו כך ק"ו לעושי רצונו. שראינו ברכה והצלחה לרשעים בדגנם ותירושם בודאי יש לנו תקוה שה´ יראנו גם כן טוב.

ז:יא

אלהים שופט צדיק ואל זועם בכל יום

ידוע שהקב"ה מדקדק עם הצדיקים. לא כן עם הרשעים. וזה שאמר אלהים מידת הדין שופט את הצדיק. ואל שהוא מידת החסד שופט את האיש הזועם בכל יום שהוא הרשע.

כג:ד

גם כי אלך וגו´ שבטך ומשענתך המה ינחמוני

נראה לי שכונתו. ידוע שפעמים רבות טוב לרשע. אבל הוא להשמדו עדי עד. ויש גם כן רשע אשר תמיד בצרה. והוא פרי מעלליו. והנה אם הצדיק בטוב סלה. יש לו לדאוג שמא ח"ו הוא רשע למעלה. ויאכל בעולם השפל הקרן עם הפירות ואם ח"ו הוא תמיד בצרה יש לו גם כן לדאוג. חס וחלילה והוא חייב למעלה אבל אם לא הטוב והרע תמידי. אלא פעמים הוא בצרה ופעמים הוא בטובה. בודאי אין צריך לדאג שהוא חס וחלילה חייב ורשע למעלה. כי אז יהיה או תמיד בטובה. או חס וחלילה תמיד בצרה. כשאמרתי. ובזה ינחם. וסובל בשמחת הצרה. כי עתה ידע כי היא לטובתו. והוא צדיק גם כן למעלה. וזה שאמר שבטך ר"ל שבט מוסר אשר בו יסרתני. ומשענתך. ר"ל ברכותיך וטובתך אשר בהם נשענתי. המה ינחמוני. שאין אנכי רשע בעיניך. כי זה הולך וזה בא. ואין אחד מהם תמידי וק"ל.

לב:ה

חטאתי אודיעך וגו´ ואתה נשאת עון חטאתי סלה

יש לבאר כונת עון של חטאתי. עון מורה שהוא נעשה בזדון ובמזיד. וחטא הוא שגגה. אם כן עון חטאתי הכונה זדון שגגתי. מה הוא:

ידוע שהקב"ה שומר צדיקים שלא תבא תקלה על ידיהם. השתא בהמתן של צדיקים וכו´. והטעם לפי שהם בעצמם ישמרו ככל האפשרי וככל יכלתם מכל חטא ועון. ודאי הקב"ה שומרם במקום שאין השתדלותם והשגחתם מספקת והם צריכים עזר ממעל. ובזה לא תבא אפילו שגגת חטא לידן.

אכן אם האדם אינו במדרגה זאת. כי קל בעיניו להזהר ולהשמר ולא ירא פן יבוא לכלל חטא להזהר גם מספק ובשאט נפש מקיל בדברים שהחרדים אל דבר ה´ מחמירים. ודאי האיש כזה בקל יבא לידו חטא ממש. בדרך משל איש א´ מקיל בנפשו להזהר מבשר כשר שנעלם קצת מן העין. ואומר ודאי לא נתחלף בבשר האסור. אין ספק שבסוף באמת נתחלף לו בשר נבלה וטרפה ממש. ונכשל בחטא אכילת נבלות וטרפות. והוא מאורח ומדרך העונש לפי שבזדון הקיל על דבר איסור הקל ולא משגיחין עליו מלמעלה לשמרו שלא תבוא תקלה על ידו. ונכשל בחטא ממש איסור גמור. והנה באופן זה גורם הזדון שיבא לידי חטא.

ובזה נוכל לפרש כונת הש"ס )מכות ט ע"ב( בעבר הירדן תלת )ערי מקלט( ובא"י תלת. אמר אביי בגלעד שכיחי רוצחים דכתיב וגו´. והקושיה ידועה. הלא ערי מקלט לשוגגים הם ולא למזידים ולרוצחים. כשהאריכו המפרשים: והנה ודאי נשמרו הצדיקים והולכי תמים שלא תבוא תקלת שפיכות דמים על ידיהם להרוג נפש בשגגה או באונס. כי גם הם בעצמם ישמרו מכל דבר אפילו ספק ספיקא סכנת נפש אדם לתת דצמים בביתם. אכן אנשים אשר מקילים בשאט נפש ובזדון באיסור סכנת נפש ולא יראים לנפשם לעמד על דם רעיהם. בדרך משל לא יעשו מעקה לגגיהם. ומשליכין אבנים וזורקין חצים במקום שיש לחוש אולי ימצא שם נפש אדם. ודאי רשעים הם. וראויים להקרא רוצחים. כי להם מדת ודרך רצח נפש. ובודאי הקב"ה לא ישמרם. ובודאי יבא חטא שפיכות דמים ממש על ידם שחייבים לגלות. ולולי שהיו כל כך מקילין בחשש ספק שפיכות דמים ודאי הקב"ה היה שומרם שלא יהרגו נפש בשוגג. וזה שבגלעד שכיחי רוצחים. כאמור לכן צריכין ערח מקלט הרבה: וזה כונת המשורר האלהי ואתה נשאת עון חטאתי סלה. עוני אשר על ידו באה לידי חטאת ממש וכ"ש שישא גם החטא ממש.

לה:טו

ובצלעי שמחו ונאספו וגו´ קרעו ולא דמו

בדרך דרוש ורמז אמרתי. שידוע ששונאי נפש דוד אמרו שחטא בחטא אשת איש במעשה בת שבע. אף שהם בעצמם ידעו שכל יוצאי למלחמה בית דוד גט כריתות כתב לאשתו. וא"כ פנויה היתה בת שבע ולא חטא בה ומותרת היתה לדוד. והם בעצמם תקנו זאת בישראל )כי משנאיו גם גדולי הדור יושבי על מדין היו( עם כל זה דברו ולא שתקו ולא דמו להשכין כבודו ארצה: ועל זה מרמז בדבריו הקדושים ובצלעי. מרמז על אשתו בת שבע. כי האשה לוקחה מצלעות האדם )והומתק הדבר בדברי סוד הגלגול. שדוד היה גלגול אדם ובת שבע גלגול חוה. ונכון מאוד לכנות את בת שבע בשם צלעי. כי חוה לוקחה מצלע אדם. והיא צלע דוד )ה"ן ב"עון ח"וללתי ו"בחטא ר"ת בחוה( והכונה שמח´ במעשה אשתו בת שבע. כי בזה להם פתחון פה להאסף ולדבר בי שחטאתי ועויתי חטא משפט מות. חטא אשת רעהו קרעו ולא דמו. אף שהם בעצמם קרעו. ר"ל תקנו גט כריתות לקרוע חיבור איש ואשתו על ידי הגט בעת צאתם למלחמה. וא"כ ידעו בבירור שלא חטאתי. ועם כל זה לא דמו. לא שתקו מלדבר בי.

לז:כא

לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן

לפעמים יבא עני לבית צדיק ומבקש להלות לו אולם הצדיק יודע שאין לעני לאל ידו לשלם אחרי כן. והנה הוא גורם לו ונותן לו יד להרשיע. שבסוף יהיה רשע שלא ישלם. איך יעשה הלא אליו נושא את נפשו ותקותו שילוה לו. יתן לו במתנה כפי כחו וערכו אבל לא בדרך הלואה: וזה שאמר המשורר אלהי מאחר שלוה ולא ישלם הוא רשע. לכן הצדיק לא ילוה לעני כי אם חונן ונותן לו במתנה.

לז:כא

נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם

בדרך דרוש אמרתי שהכונה הלא ראינו בעו"ה כמה צדיקים שהם נעזבים. עד שהש"ס מקשה ומתרץ מהדורי אפתחא לא מהדרן:

אמרינן בגמרא על צדיק וטוב לו וצדיק ורע לו. ההוא בצדיק בן צדיק והוא בצדיק בן רשע. והנה אם אנחנו רואים צדיק שהוא נעזב. ורע לו נוכל להשיב פן ואולי שאביו היה רשע. והוא צדיק בן רשע. אכן אם אנחנו רואים שהצדיק נעזב. וגם זרעו מבקשים לחם. קשה במה נפשך. )שאמרינן בש"ס על רשע ורע לו ורשע וטוב לו. ההוא רשע בן רשע והוא רשע בן צדיק( מה הם זרעו אם צדיקים או רשעים. אם הם צדיקים. אם כן הם צדיקים בני צדיקים הלא צדיק בן צדיק טוב לו. ואם הם רשעים. הלא הם רשע בן צדיק גם כן טוב לו. ואיך אפשר שהם עניים מדוכאים שמבקשים לחם. וא"כ מן הנמנע שצדיק נעזב וזרעו )שהם על כל פנים בני צדיקים( מבקשים לחם. בכל אופן שיהיה וק"ל.

מג:ג

שלח אורך ואמתך המה ינחוני ויבואוני אל הר קדשיך ואל משכנותך ואבוא´ אל מזבח אלהים אל אל שמחת גילי

אמרינן במסכת זבחים )דף סב ע"א( אמר רבב"ח אר"י שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה אחד שהעיד להם על המזבח )פירש"י שיש לו מקום להוסיף עד ששים אמה( ואחד שהעיד להם על מקום המזבח ואחד שהעיד להם שמקריבין אף על פי שאין בית ע"כ:

ואמרתי בגלות החל הזה בעו"ה אין נביא שיודיע לנו בזמן הגאולה על הדברים כאלה וכדומה שהכרח לדעת בעת הבנין. ובודאי אין דרך אחר כי אם שיעמוד כהן לאורים )על דרך עד עמוד הכהן לאורים ותומים(:

ואמרינן במסכת מידות שהמזבח היה שלשים ושתים על שלשים ושתים אמה עלה אמה וכנס אמה זה היסוד: וידוע שהיסוד היה מסבב את המזבח )עזרא ב, סג( דוקא מרוח צפוני כולו ורוח מערבי כולו. אכן ברוח מזרחי ודרומי היה היסוד דוקא אמה אחת לכל רוח דהיינו ברוח מזרחי צפונית אמה א´. וברוח דרומית מערבית אמה אחת. ועשרים ותשע לצד מזרח. ועשרים ותשע לצד דרום היה בלא יסוד לפי שהוא בחלקו של יוסף. ונמצא בעצם הדבר היה המזבח כי אם שלשים ואחת על שלשים ואחת. ודוקא ברוחב אמה אחת היה שלשים ושתים על שלשים ושתים דהיינו בצד מערב ובצד צפון )ועיין תוי"ט ריש פ"ג דמידות( ורמז לנו המשורר האלהי על דבר זה. שלח אורך ואמתך. הכונה האורים ותומים )כי באמת שורש תמם ואמת קרובין בכונתן הן.

שתמימות היא אמיתות. ואמיתות היא תמימות ורמז לדבר ויעקב איש ת"ם. תתן א"מת ליעקב( ומבקש שהקב"ה ישלח ויגלה לנו האורים והתומים ועל ידיהם נבוא אל הר קדשך ואל משכנתך. מרמז הר קדשך אף על פי שהוא הר דוקא. שנחרב הבית עם כל זה הוא משכנתך. שמקריבין אף על פי שאין בית כי אם הר. שבית חרב ושמם. אל מזבח האלהים כדי שנדע איה מקום המזבח א"ל א"ל הכונה גם יודיעו לנו על המזבח. ששלשים ואחת אמה על שלשים ואחת אמה היה המזבח ושם מקריבין. שכל זה בכלל המזבח. וזה שאמר אל מזבח אלהים א"ל א"ל. על משך שלשים ואחת אמה.

נ:כ

תשב באחיך תדבר בבן אמך תתן דופי וגו´

אמרינן במסכת סנהדרין )דף צט ע"ב( זה מנשה ב"ח שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי אמר וכי לא היה לו למשה לכתוב וכו´ אמרתי רמז לדבר. תשב באחיך תדבר מרמז על תמנע שרצה להדבק במשפחת אברהם יצחק ויעקב. תשב הכונה האשה אשר בקשה לשבת באחיך )תשב לשון נסתר נקבה( ר"ל להדבק בו והיא תמנע. והיתה לפחות פלגש לאליפז. תדבר. שלא היה למשה לכותבו. ובבן אמך מרמז על ראובן בן לאה שהיא אמך תתן דופי. מה שנאמר וילך ראובן וגו´ וב´ בבן אמך מושך גם כן למעלה. כאלו נאמר בתשב באחיך תדבר.

פא:ד

תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב

)א(: אם נעין בכל מצות מלאכת המשכן לא נמצא תיבת חק. כי באמת ענין מלאכת המשכן אינו רחוק מן השכל. כמו שנאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. שיהיה )כביכול( משכנו ומקום שבתו בישראל: אכן במצות להעלות נר תמיד נזכר לשון חק. )שמות כז, כא( באוהל מועד מחוץ לפרוכת וגו´ מערב עד בקר חוקת עולם לדורותם. וכן )ויקרא כד, ג( מחוץ לפרכת העדות באהל מועד וגו´ חוקת עולם לדורותיכם והטעם. כי באמת הוא לק. דוקא מערב עד בקר בזמן שאין שום אדם נכנס ונמצא באהל מועד. והוא סגור )ההיכל( ידליקו נר. וכמעט ח"ו פתחן פה לאמר וכי לאורו הוא צריך.

לכן נזכר חק. חק חקקתי ואין להרהר אחריו אף שאין על פי שכל האנושי. כן הדבר בתקיעת השופר. שהטעם הוא כמו שנזכר בחצצרות. וביום שמחתכם וגו´ והיו לכם לזכרון לפני אלהיכם )במדבר י, י( וכן וכי תבאו מלחמה וגו´ ונזכרתם לפני ה´ אלהיכם )שם שם, ט([. וא"כ )כביכול( פתחון פה לאמור ח"ו וכי יש שכחה כלפי מעלה שנצרך להזכיר. ומוכח שתקיעות ענין חוק הוא. כמו שנאמר ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצצרות והיו לכם לחקת עולם )שם([. וכן הוא בשופר בראש השנה. כמו חצוצרות להרהר אחריה. אף על פי שאין על פי שכלנו שכל אנשי.

ובאמת כל המצות שהן לנו בגדר חוקים. שלא נודע לו טעמם הוא דוקא לנו.

שעינינו עיני בשר ודם ושכלנו מוסגר בגוף עכור וגשמי. ולולי כן היינו יודעים ומבינים כי כל החוקים שיש לנו. על פי שכל האמתי הם. ואם כן הם בגדר משפטים. כמו שהם משפט כביכול לאלהים שגזרם לנו.

וזה שאמר תקעו בחדש שופר וגו´. ואם תשיב הלא ה´ הוא יודע כל תעלומות לב. ואין שכחה לפניו. ואיך נעשה דבר שמורה שעל ידו נזכר לפני ה´ משמע לולי כן שאנו עושים כן ח"ו נשכחים לפניו ולא יזכרנו. הלא אין שכחה לפניו ואם כן פוגמים חלילה בכבוד ה´ אם נתקע. לכן השיב כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. אל תאמרו כן כי אם תקעו אף כי המצוה אין לכם על פי השכל והדעת. ואם כן היא לכם בגדר חק. אבל באמת אינו חק כי אם לכם. אבל לאלהים. שאין שכלו כשכל האדם. ואין עינו כעיני האדם. לו המצוה הזאת משפט ולא חק.

פב:ז

אכן כאדם תמותון וכאחד השר תפלו

יש לאמר שגם כן הכונה על שרים של מעלה. ואצלם לא שייך לשון מיתה כי אים לשון ירידה נפילה שהורדו ממעלתם וממדרגותם על דרך שדרשו חז"ל הנפלים היו והארץ. שהם מלאכי מעלה שהורדו והושלכו מלמעלה לארץ. וזה שאמר כאדם תמותום מיתה ממש הפרד הרכבתם ויסודותם וכאחד השרים של מעלה שהם עצם פשוט בלא הרכבה ולא שייך בהם מיתה והפרדה הישתמש לשון נפילה תיפלו.

פט:מט

מי גבר יחיה ולא יראה מות. ימלט נפשו מיד שאול סלה

הלשון כפול. יחיה ולא יראה מות. ימלט מיד שאול סלה. כפול ומכופלת:

אמרתי אמרו חכמינו ז"ל שלשה חשובין כמת ועוד אמרו הרחמנים הקפדנים והרגזנים חיים איהו חיים. ועוד חשבו כמה מני אנשים שהם חשובין כמתים. אף שהם בחיים. ואינם נבדק ונחון במעמד מהות ואיכות בני האדם. לא נמצא אף אחד שאין ממיני האנושי שהם חשובין כמתים או עני. או סומא. או אין לו בנים או רחמן. או קפדן. או רגזן או איסטניס. או בעל יסורין. או שיש לו נוגשין. או אשה רעה ורבים כאלה שכל מיני ומדרגות אלה נחשבים כמתים.

אולם חלילה לנו לומר שדבר זה נוסד בטבע לענות בו בני אדם ולדכא תחת רגליו כל אסירי ארץ. לא כן הדבר הוא ודאי לטובת האדם. כי האדם עלול לחטא. ואין צדיק בארץ שלא יחטא. ועל ידי יסורים עלה יסור עונו וחטאתו תכופר. כמו שאמרינן במסכת עירובין )דף מא, ?( שלשה אין רואין פני גיהנם. למאי נפקא מיניה. לקבולי מאהבה. כי על ידיהן אינו רואה פני גיהנם. וינצל על ידיהם מיד שאול תחתית היא הגיהנם.

וזה כונת הפסוק מי גבר יחיה ולא יראה מות. שאף בימי חיותו שהרא עודנו בחיים לא יראה מות. הנמנע אדם א´ בעולם שאין ממיני ומגדרי האנשים אשר הם חשובין כמתים בחייהם. ואם כן רואים המות אף שהם חיים:

אכן לא תכלית הצרות והיסורים לענות בני תבל לרעתם. חלילה. כי אם ימלט´ נפשו מיד שאול סלה. תכליתם הוא שעל ידי צרותיו ויסוריו ינצל מלראות פני הגיהנם. וזה ימלט נפשו מיד שאול סלה. הוא הגיהנם. לכן לא יש לקונן על שלא נמצא אף אדם אחד שאינו מדוכה ביסורים הנזכרים. כי הכל לטובה.

צ:ג

תשב אנוש עד דכא

אותיות אחר ע"ד פ"ה אחר דכי אם הל"ב ר"ל שישוב מפה ר"ל בדיבור ובמחשבה.

צא:יא

לשמרך בכל דרכך

ר"ת לב"ד אף אם ילך לבד יחיד או לן בבית יחידי )כדרך הולכי דרכים( ישמרנו תמיד.

צב:ט

להשמדם עדי עד

הכונה עד שישובו שנאמר תשב אנוש עד דכא. והכונה שה´ ברחמיו מביא עליהם יסורים וצרות עד שישובו מדרכם.

קיב:ג

הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד

הכונה שאוכל דוקא הפירות בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב.

קטו:א

לא לנו ה´ לא לנו כי לשמך תן כבוד על חסדך על אמתך. למה יאמרו הגויים וגו´

לדעתי לבאר המשך פסוקים אלה: מצינו בשתי דרכים נתקדש שם ה´ מתירא ומתעלה. א´ אמרו חכמינו ז"ל )זבחים קטו ע"ב( דאר"ח בר אבא אר"י מאי דכתיב נורא אלהים ממקדשך א"ת ממקדשך אלא ממקודשך בשעה שעושה הקב"ה דין בקדושיו מתיירא ומתעלה ומתהלל ע"כ:

והכונה שהמון עם יאמר אם לעושי רצונו כך. שמדקדק עמהם כל כך. כל שכן לעוברי רצונו. כמו שמצינו במות בני אהרן בקרובי אקדש. ועל פני כל העם אכבד. ובכלל זה הוא אם אנחנו רואים צדיק ורע לו. אף שהוא צדיק במעשיו והולך תמים עם ה´ ואדם. עם כל זה הוא בצער ובצרות. דלות ועניות. שם הקב"ה מתירא. שאומרים אם הוא מדקדק כל כך עם הצדיקים להענישם על דבר קטן. כי אין צדיק בארץ וגו´ ק"ו לאנשים החטאים ורעים. ועל ידי זה שם המקום מקודש ומתירא וישובו אל ה´. אכן נמצא גם כן אופן שני. והוא היפוך הראשון. שאם בני האדם רואים שצדיק וטוב לו. רשע ורע לו שם הקב"ה מכובד ומקודש. כי יאמרו עינינו רואות שיש משגיח בעולם ברוך הוא. המשלם לאיש כדרכיו וכמעלליו. ושמחים בטובת הצדיק וברעת הרשע. ונתחזקו ביראת ה´ ובאהבתו או מתקות התשלום הטוב. או מיראת העונש. בין כך ובין כך שם המקום יתקדש ויתעלה בזה. וכמו שמצינו שהנביא )יחזקאל לו, ?( מקונן על ישראל ואמר ואפיץ אתם בגוים וגו´ ויבאו אל הגוים אש באו שם. ויחללו את שם קדשי באמר להם עם ה´ אלה ומארצו יצאו. וקדשתי את שמי הגדול המחולל בגויים וגו´ ולקחתי אתכם מן הגוים. וקבצתי אתכם מכל הארצות וגו´ וקראתי אל הדגן והרבתי אתו וגו´ והרביתי את פרי העץ וגו´. הכונה שנוים ראו שישראל בגולה בדוחק ובלחץ ובכל רעה. וידעו שהם עם ה´. צדיקים במעשיהם. ואם כן הדע´ נותנת שישבו בארצם בכל טוב ובשפע רב כבני מלכים. ושואלים צדיקים ורע להם. בתמי´. ועל ידי זה מחללים חס ושלום את שם ה´. והקב"ה יקדש שמו שיחזירם לארצם וישבו שם בטח. בברכת דגן ופרי העץ ועד שגוים ראו ואומרים צדיקים וטוב להם. כן הדבר. ונכון הוא. ועל ידי זה שם ה´ מקודש.

והנה על פי האמור יקוד שם ה´ בשני אופנים הנזכרים. א´ בצדיק ורע לו )כבני אהרן( או בצדיק וטוב לו )כמו ישראל כשיקבצם ה´ לארצם:

ונחקר איזהו אופן משנים אלה יותר נכון. ויותר הדעת נותנת ומסכמת שהוא באמת קידוש שם ה´ באין ספק. ודאי הוא אופן בצדיק וטוב לו דוקא ואז כל מיני אנושי מסכימים על הדבר שיש משגיח המשלם לאיש כמעשהו. ושמו מכובד ומקודש. כי באופן הראשון צדיק ורע לו. אולי הדבר למכשול למין אנושי ופתחון פה להם לאמר. ח"ו לית דין ולית דיין.. כי איך אפשר. הס מלהזכיר שאל יעות דינו שמשלם רע תחת טוב. לצדיק. וטוב במקו´ רע לרשע. מה שאין כן באופן הראשון:

וזה שאמר דוד. לא לנו ה´ לא לנו כי לשמך תן כבוד. אנחנו מבקשים דוקא שתקדש שמך. ויהיה מכובד בעולם. לא נבקש כבוד שמנו. וזה לא לנו. כי אם לשמך. על חסדך ועל אמתך ובא כמפרש וכמבאר בקשתו. האופן שתתן כבוד לשמך יהיה דוקא בדרך על חסדך ועל אמתך. והכונה דוקא על ידי חסד ואמת שנעשה לישראל והוא אופן השני שזכרנו שבו מקדש שם ה´. והוא בצדיק וטוב לו כי כן הדבר שצדיק ראוי לשכר. וכל אדם יאמר שיש משגיח וטוב לו כי כן הדבר שצדיק ראוי לשכר. וכל אדם יאמר שיש משגיח והמשל´ גמול בעולם. ושם ה´ מהולל ומכובד ומקודש. ואם תאמר לקדש שמך באופן הראשון. על ידי צדיק ורע לו. שח"ו ישראל יהיו בצער ובגלות. וגם בזה שמך מכובד ומהולל. יכ יאמרו אם הוא מדוקדק כ"כ עם עמו הצדיקים להענישם כל כך. קל וחומר לאנשים ועמים אחרים. על דרך שהיה במות בני אהרן. לא כן אבקש. כי למה יאמרו הגויים איה נא אלהיהם הכונה אם הגויים רואים שתעשה כן. לא יבינו שעשית כן לקדש שמך. שיאמרו אם הוא מדקדק כל כך עם צדיקים ק"ו לרשעים. לא כן לא יבינו את זאת. אדרבה הם יאמרו לית דין ולית דיין. העולם הפקר באין משגיח באין משפט. וזה איה נא אלהיהם. לכן אבקש שדוקא על ידי חסד ואמת תכבד שמך ולא על ידי דין כאמור.

קיט:סב

חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך

מרמז לעתיד על תיקון חצות לקונן על חרבן הבית זה משפט צדקך. והוא משפט בצדק ובצדקה ע"ד שפך חמתו על העצים והאבנים לכפר על ישראל.

קיט:קמב

צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת

על דרך שאמרו בש"ס אלמלא דרש אלישע אחר לעולם שכולו טוב שראה אחד קיים שתי מצות שנאמר בהם אריכות ימים עם כל זה מת. אמר איך אפשר שדברי תוה"ק אמת והוא לא הבין שהכונה לעולם הבא שהוא בלא הפסק. וזה שאמר צדקתך צדק לעולם ועל ידי זה תורתך אמת.

קלד:א

שיר המעלות וגו´ העומדים בבית ה´ בלילות וגו´

מרמז על הכהנים כנז´ ריש מס´ תמיד ומידות והכהנים וכו´.

קלז:ג

כי שם שאלונו דברי שיר ותוללינו שמחה

בשיר נמצא שני דברים:
א´ המליצה הלשון הצח.
ב´ קול הניגון קול נעים )טעקסט אונד מעלאדע(:

והנה החובי´ הם האנשים אשר קנו השבויים השרים או הסוחרים העשירים אדני העבדים. והם על פי הרוב אנשים מכובדים מבינים. אלה בקשו שנאמר להם דברי השיר. המליצה דוקא לא היו מדקדקים ומשגיחין על הניגון. כי אם עיקר בקשתם היתה המליצה. אולם עבדיהם ומשרתיהם הם עם המוני )עיין רש"י( אלה בקשו וק´ לשמוע הניגון קול שמחה ולא להן חפץ במליצה. לכן נאמר ותוללנו שמחה דוקא.

בני המשפחה :

· מיכל רוזנמן . · ישראל שורץ . · עופרה אדלשטיין . · נעמי טויבר .

....

· שולמית קרויזר . · אליעזר שורץ . · יוסף שורץ .