|
כח:
ת"ר שמעון הפקולי הסדיר י"ח ברכות לפני רבו גמליאל על הסדר ביבנה וכן עמד שמואל הקטן ותקנה וכו´
על ידי הלשון זה באתי לחקר על מעשה הידוע הביאו ספרים הרבה. בענין קדיש. שיציל הבן באמרו קדיש את אביו ממשפט ומדין בעולם הנפשות. שאירע לר"ע שלמד לבן רשע אחד תורה חכמה ויראה עד שעלה במעלת החכמים להקרא בשם רבי והוא שמעון הפקולי. על שם פקו פליליה. שהוציא אביו מן דין ומשפט )הביאו קצת בעל ראשית חכמה בשער גידול בנים בשם מדרש תנחומא. אכן בתנחומא שלנו לא מצאתיו. וכן כתב הרמ"א בדרכי משה )א"ח סימן קל"ג([. ובד"מ )י"ד סימן שע"ו ס´ י´( האריך לדעת שורש ויסוד מעשה זה. ואומר שהוא בזוהר פרשת אחרי מות. אולי בתנחומא או בספרי. ובכל המקומות אלה חפשתי ולא מצאתיו(.
ודקדקתי איך בגדר האפשרי שבן הרשע שגדלו ולמדו לו רבי עקיבא הוא שמעון הפקולי הנזכר. הלא שמעון זה מוקדם הרבה בזמן לרבי עקיבא. כי הוא היה בזמן שמואל הקטן שנזכר שם )ברכות הנ"ל( ת"ר שמעון הפקולי וכו´ עמד שמואל הקטן ותקנה. וכבר היה אז גדול ומושלם במעלת הרבנים והלא שמואל הקטן היה בזמן הלל הזקן כנזכר בירושלמי סוף מסכת סוטה. ומסכת הוריות. ורבי עקיבא היה תלמיד רבי אליעזר הגדול
ור´ יהושע שהם תלמידי ר´ יוחנן בן זכאי תלמיד הלל הזקן.
אולם בלבול ועירוב דברים נמצא בספרים ממעשה זה. ושורש הדבר זכיתי למצוא שהוא במדרש רות )הנדפס עם זהר חדש( בפסוק "ולנעמי מודע" ? וז"ל: ר´ זמיראה נפק לחקל אונו חמא באינון בקעי קרטוניא קומטרי שלהובי דסלקין וכו´ עד ונטיל ליה )לילד בן הרשע( ולעי לי´ באורייתא עד דאוליף לי´ מקרא וצלותא וק"ש לבתר אוליף ליה משנה ותלמוד והלכות והגדות עד דאתחכם. יתיר והיינו ר´ נחום הפקולי אמאי קרו לי´ פקולי וכו´. ובסוף הדיבור אמר ר´ חייא ב"א אי גוונא אירע לי´ לר"ע תכ"ל:
וא"כ מוכח שיחלף בבספרים שמעון הפקולי בנחום הפקולי. וכן רבי עקיבא בר´ זמיראה.
ואמת הדבר שאירע גם לרבי עקיבא כמעשה זה. אכן אי אפשר שילד שלמד היה שמעון הפקולי. אולי שמעון זה היה בן ר´ נחום הפקולי הנזכר כמו שאמר וכמה חכימי דרא דיפקו מניה ואקרון פקולי. ונקרא כן על שם שהוציא אביו את זקנו ומעשה זה אירע לר´ זמירא. והחליפו ברבי עקיבא ומזה באה השגגה.
והארכתי בדברים כאלה. להראות שבכל מקום שנמצא בספרינו ודברי חכז"ל: דבר שהוא נראה כפלא´ וכשגגה היוצא´ מהשליט. שהוא דוקא שגגת המעתיקים והמדפיסים שבלבלו והחליפו וידם היתה במעל.
סא:
הצדיקים יצר טוב שופטן רשעים יצר רע שופטן ובינונים זה וזה שופטן
הכונה. שידוע שהצדיק שומר את עצמו מכל חטא ועון ככל מה שביכלתו להשמר. ואם כן אין לבו יכה על רוע מעלליו. כי אם שאמר בלבו אולי לא יצאתי ידי חובתי בקיום מצות ה´ ובתורתו. ותמיד הוא דוקא בצער זה ובדאגה זאת. כאלו יצר הטוב יקראנו לעמוד עמו למשפט על הדבר הזה:
אכן הרשע אם לעתים ידועים ורחוקים יתעורר לבבו להרהר בתשובה יכה לבבו על רוע מעלליו. שיאמר לו כזה וכזה עשית מעשים אשר לא יעשו. אבל לא הגיע למדרגה שיצטער וישפטנו לבבו על אשר לא עשה מעשים טובים. כי רבים המה מעשיו אשר לא טובים אשר לא הניחו לדעת עדר מעשים טובים. והבינוני הוא כממוצע בין שני מינים אלה. בין הצדיק ובין הרשע. יותר במעלה גבוה ממדרגת הרשע. ופחות ממדרגת הצדיקים ולבבו יכה על שני דברים הנ"ל כאחד. אמת ידע כי במעשיו קצת מעשים אשר לא היה לו לעשותם. כי אין צדיק בארץ וגו´ וכל שכן הבינוני שיש באמתחתו חטאים ידועים ועליהן מצטער. וגם ידע העדר מעשים טובים אשר ראוים לעשות. ואף שיש לו מעשים טובים שעשו. על כל זה חשב שלא יצא ידי חובתו וראוי היה לו לעשות יותר ויותר. וגם על זה מצטער. והנה מצטער קצת כצדיק על מיעוט מעשים טובים אשר לו. וגם קצת כרשע על מעשים אשר לא טובים אשר ידע בעצמו שעשה:
וזה רמזו חכז"ל בלשונם הצח והזך הצדיקים יצר טוב שופטן. על העדר מעשים טובים. והרשעים יצר רע שופטן. על עשותם מעשים רעים ובינונים זה וזה שופטן. כי ידעו שעשו קצת מעשים אשר לא טובים. וגם לא יצאו ידי חובותיהם בעשותם מעשים טובים. מקצת דרך רשעים וקצת דרך צדיקים.
ובכונה זאת נוכל לפרש לשון המקרא)משלי יד, ט( אוילים יליץ אשם ובין ישרים רצון: ר"ל הרשעים. האוילים אם יעלה על לבם לשוב אל ה´ ולהקריב קרבן אשר כביכול יליץ עבורם. יביא קרבן חטאת או אשם שבא לכפרה. שהם ידעו שעברו ועשו מעשים הרבה אשר לא יעשו אשר בהם חיוב חטאת ואשם לכפרה. מה שאין כן בישרים הצדיקים שלא חטאו ולא צריכין כפרה להליץ. ואם באים להקריב קרבן מקריבין דוקא עולה ושלמים שהם באים בנדר ובנדבה שנקרא רצון. לרצונו לפני ה´.
| 
בסיוע ובעידוד משפחת מאיר שורץ
