|
נ.
ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין או ממקום שאין עושין למקום שעושין נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם ואל ישנה אדם מפני המחלוקת
בדרך דרוש ורמז אמרתי לון זה מרמז על נמת אדם יצא ממקום קדוש. עולם הרוחניות וירדה לעולם הגשמי הבהמי. הנה תיכף כשירדה ונתלבשה בגוף קשה עליה הדבר המאסר והגשמיוץ והבהמית. ותמאן להרגיל בדברים אלה אכילה ושתיה ושינה וכדומיהן מעשה בהמות כי לא נסתה באלה. ואומרים לה. ההולך ממקום שאין עושין למקום שעושין נותנין עליו חומרי מקום שהולך לשם שהכרח הוא לה שתלך בדרך הארץ והמקום אשר באה שמה:
אכן אחר שעמדה זמן מה בגוף הגשמי נתגשמה גם היא עמו. ושכחה מקום מצבה ודרך ההוא. ואומרים לה ההולך ממקום שעושין למקום שאין עושין נותנין עליו חומרי מקום שיצא משם שהכרח הוא לה שתעשה גם כן מעשה הראשונה בעולם הרוחניות להדבק בה´ שהוא חלק אלוק ממעל. וכל זה על פי הדין. שחיוב גמור להולך ההוא ודעתו להתעכב שם זמן מה במקום שהלך שאיש אשר בו נשמת רוח אלהים חיים עליו חומרות שני מקומות אלה. אכן אם לפעמים בדרך מקרה הגיע שמה שלא להתעכב אינו מחויב על פי הדין להתנהג עמהם. כי אם מדרך שלום לא ישנה שלא יהיה נראה כמחלק עליהם. וזה הסיבה שמשה עמד בהר ארבעים יום לא אכל ולא שתה. וכן המלאכים באברהם ולוט אכלו מפני דרכי שלום לא מדיני חומרי המקום הלא לא נתעכבו שם. כי אם מדרך דרכי שלום.
| 
בסיוע ובעידוד משפחת מאיר שורץ
