|
טו.
מנודה מהו בתפלין תיקו ע"כ
ולפי קט שכלי אפשר למצא קצת סמך וראיה ממקרא להכריע בספק הזה. )שמות לג, ד( וישמע העם את הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו. ויאמר ה´ וגו´ ועתה הורד עדיך מעליך ואדעה וגו´ ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. ומשה יקח את האהל ונטה לו מחוץ למחנה וגו´. שיש לדקדק מה היא הכונה עדים. בדרך הפשט הפירוש תכשיטים וכי דרך המקרא לצוות שלא ילבשו תכשיטים משמע שאיסור יש בדבר. ועוד הלא כבר עשו כן מקודם כמו שנאמר ולא שתו איש עדיו עליו. ומה הוסיף המקרא באמרו ועתה הורד עדיך מעליך. ולמה נטה משה את אהלו מחוץ למחנה כאשר שמע מאמר ה´ זה ולא עשה כן מקודם תיכף כשראה את העגל והמחולות:
לפי ע"ד עדים )כמו פארם )יחזקאל כד, יז( והכונה התפלין. וידעו שאבל ר"ל אסור בתפילין יום הראשון. ומאחר ששמעו הבשורה רעה בר מינן התאבלו התנהגו בעצמם דין אבלות ולא שתו איש עדיו עליו. הכונה שלא הניחו תפלין ביום ההוא ואמרו בלבם להניחם למחר ומשם ואילך. אכן הקב"ה הודיעם שהם מנודין ואסורים בתפלין. ואמר ועתה הורד עדיך מעליך. ר"ל לעולם. לכך נטה משה את אהלו מחוץ למחנה כדין מנודה שאסור לשבת בארבע אמותיו. שמאחר ששמע כן מהקב"ה שהם מנודים עשה כן אבל לא מקודם. ואם כן משמע שמנודה באמת אסור בתפלין. ומה שלא פשטו כן הש"ס והניחו בתיקו הטעם כמו שהזכיר הש"ס שם דלמא מנודה לשמים שאני דחמיר ע"כ )ועיין לקמן מה שאכתוב בעזרת ה´ בגליון הש"ס בזה(.
| 
בסיוע ובעידוד משפחת מאיר שורץ
