|
סדר נח ל"ד
דבר אחר מיד כל חיה אדרשנו אל ארבע מלכיות. מיד האדם מיד איש אחיו זה עשו. דכתיב הצילני נא מיד אחר מיד עשו
פירש בעל מתנות כהונה ארבע מלכויות שנמשלו לחיות בספר דניאל. יש לבאר ולפרש כונת המדרש בזה. הלא הוא כמאמר סתום: ולדעתי הכונה וזה לשון הרמב"ן על התורה בפסוק הנזכר ויתקן שיהיה טעם מיד כל חיה. שתהיה הנקמה בשופך הדם מיד כל חיה. כמו כי לקחה מיד ה´ כפלים בכל חטאתיה. ויאמר אך דמכם אדרש ואנקום אתו ביד כל חיה כי אשלח ברוצח כל חית הארץ ואשלח בו גם האדם לא ניצל מידו עכ"ל.
ואמרינן במסכת סנהדרין )דף לז ע"ב( מיום שחרב בית המקדש אף על פי שבטלו סנהדרין ארבע מתות לא בטלו. לא בטלו והא בטלו. אלא דין ארבע מיתות לא בטלו. מי שנתחייב הריגה או נמסר למלכות או לסטים באים עליו ע"כ. פירש רש"י בד"ה ליסטין. דרכן להרג בסייף. וכן נמסר
למלכות שמתיזין ראשו ע"כ.
והנה קשה לבעל המדרש איך אמר המקרא ואך את דמכם לנפשותיכם אדרש מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם מיד איש אחיו וגו´ והלא רוצח במיתתו. שראויה לו ונתחייב היא הרג. ליהרג בסייף. אבל לא בסקילה. ואם חיה תמיתנו הלא זאת עונש מיתת סקילה. כשאמרנו על עונש סקילה נופל מן הגג או חיה דורסתו וכן מיד איש אחיו שנופל הרוצח ביד אנשים הממיתים אותו. אולי ימיתוהו בסקילה או בשריפה או בחניקה והוא לא יענש כי אם במיתת חרב. ואיך הבטיח המקרא לרוצח שהאל המשפט ישלח בו כל חית הארץ או אנשים שימיתוהו.
ולכן מבאר ומפרש בטוב טעם ודעת החיה הנזכרת. אין הכונה חיה ממש חית הארץ. אלא אלו ארבע מלכיות )שנמשלו לחיות( ר"ל שאני משליח בו המלכיות שישימו עליו עלילת דברים וידונוהו למיתה ויהרגוהו. כדרכם בסייף כמו שאמרו חכז"ל או נמסר למלכות שמתיזין ראשו בסייף. מיד איש אחיו וגו´ לא כל אנשים במשמע פן יהרגוהו במיתה שאינה ראויה היא לו. כי אם הכונה זה עשו דכתיב וגו´ אחי מיד עשו. המכונה בשם אח. ונאמר בו על חרבך תחיה. שהיה לסטים והורג בסייף כמו שאמרו או לסטים באים עליו וא"כ יענש מידה כנגד מידה שיקבל עונשו כדין וכהלכה.
סדר וירא נ"ב
ויבא אלהים אל אבימלך ויאמר לו הנך מת על האשה וגו: מכאן שאין התראה בבנ ינח וכו´. ולקמן בסמוך ואם אינך משיב דע כי מות תמות. מכאן שאין התראה בבני נח ע"כ
וכבר הקשו המפרשים בלשון השני זה הלא התרה בו שאמר באר היטב ואם אינך משיב וגו´ ואיך מוכח שאין התראה ב"נ. וז"ל בעל ידי משה ואם אינך משיב. נראה לי שהוא טעות דמפסוק ראשון לעיל קמפיק שפיר אבל כאן היתה התראה. אלא נ"ל שהוא יתר עכ"ל. לפי דעתי לשון המדרש הזה נכון וטוב הוא. כי אם שנחסרו בטעות איזהו תיבות וכן צריך להיות ואם אינך משיב דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך. ולאנשים האלה ודאי לא היתה התראה ולמה ימותו. מכאן שאין התראה ב"נ. והמעתיק הביא דוקא תחילת הפסוק. והיה ראוי להעתיק כל הפסוק או לפחות לומר וגו´ שיובן שדרש כן מסוף הפסוק. וזה פשוט.
סדר בחקתי ל"ה
אר"י המלמד שלא לעשות נוח לו שנהפכה שליתו על פניו. ולא יצא לאויר העולם ע"כ יש לפרשו הלא די לאמר נוח לו שלא יצא לאויר העולם או שלא נברא
מה כונת שנהפכה שליתו על פניו: אמרינן במסכת נדה )דף ל ע"ב( דרש ר"ש למה הולד דומה במעי אמו וכו´. וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסוטרו על פיו משכחו כל התורה כולה שנאמר לפתח חטאת רובץ ע"כ:
והנה זה המלמד שלא לעשות יותר טוב שלא נברא ולא יצא לאויר העולם כי העולם הזה הוא עולם המעשה עולם העשיה. ותכלית הלימוד בעולם הגשמיות עולם הזה. הוא עשיה ללמוד ולעשות ולקיים דברי התורה הזאת:
אכן בעולם הרוחני אמת הדבר שם לא שייך עשייה. ודי לו הלימוד בלא עשייה. לימוד שלא לעשות וזה שלמד שלא לעשות נוח לו שלשאר בעולם הרוחני ששם שייך לימוד בלא עשייה. ולא בא לאויר העולם שכאן שייך לימוד עם עשייה דוקא: אולם דוקא קודם וטרם שבא מלאך וסטרו על פניו ומשכחו את כל התורה כולה. כי אחר שכבר שכח אין לו תקנה בעולם הרוחני. וזה שרמזו חכז"ל נוח לו שנהפכה שליתו על פניו. וא אי אפשר לו למלאך לסטרו על פיו. להשכיחו כל התורה כולה. כי השליה על פניו וכבר למדו לו כל התורה ושם יוכל ללמוד בלא עשייה. נוח לו שם.
| 
בסיוע ובעידוד משפחת מאיר שורץ
