|
א:א
בראשית ברא אלהים
ראשי וסופי תיבות הם אותיות בת אב אם רומז על ג´ מדות הידועות. קו החסד מימין חכמה גדולה נצח נקרא אב. קו הדין משמאל בינה גבורה הוד נקרא אם. וקא אמצעי קו הרחמים כתר תפארת יסוד מלכות נקרא בת גם בן.
א:ב
והארץ היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום
מורה שבתחלה קודם שנתברר האור ההוא מתוך החושך הידוע. ר"ל קודם שבירת הכלים. הנרמזים בדברי חז"ל בונה עולמות ומחריבן היה תהו ובהו וחושך ורוח אלהים מעורבים. וחושך על פני התהום ס"ת כלים.
א:ב
ורוח אלהים מרחפת על פני המים
רוח אלהים מורה על שני הקצוות וקו האמצעי. מדות ומעשה ה´. וראיה לדבר )שמות לא, ג( ואמלא אתו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת: חכמה היא קו הימין החסד. תבונה בחינת בינה היא קו השמאל דין. דעת בחינת כתר ותפארת היא קו האמצעי הרחמים המכריעע.
א:ו
ויאמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו
הכונה כמו שיש בסוד האצילות עולל ועלול משפיע ומושפע כן יהי האדם. דהיינו בבחינת זכר ונקבה. וכמו שהקב"ה יחיד בעליונים כן נברא האדם יחיד בבחינת עולל ומשפיע. ואח"כ נוצרה ממנו חוה שהיא בחינת עלול ומושפעת. מה שאין כן בשאר הנבראים שהם שנים נבראו כאחד זכר ונקבה. ולא שנקבה עלולה מזכר כמו באדם. וגם נבראו גופים הרבה ממין אחד:
ולא גוף אחד לבד )שני גופים זכר ונקבה( כמו שאדם נברא יחידי:
וזה שאמר ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אתם. מורה שצלם אלהים הוא עולל ועלול בחינת זכר ונקבה. שהנקבה נבראה מזכר. בתחלה אמר ברא אותו. ואחר כך ברא אותם. כן שורש העולל בעלול:
ומה הומתק לשון המדרש בראשית רבה )פרשת ח´ ?( בכונה זאת וז"ל אמר להם לשעבר אדם נברא מן האדמה. חוה נבריאת מאדם מכאאן ואילך בצלמנו כדמותנו ולא איש בלא אשה ולא אשה בלא איש. ולא שניהם בלא שכינה ע"כ. ופירש בעל מתנות כהונה מכאן ואילך בצלמנו דרך משפיע ומקבל. כי כל הנבראים מקבלים זה מזה עד המשפיע העליון ברוך הוא עכ"ל:
וכונת המדרש לבאר ולתרץ קושית המין ההוא שנאמר לשון רבים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו וגו´ והשיב שהוא אב ואם והקב"ה )עיין מ"כ( וזה לא היה בבריאת האדם. כי לא היה לו לא אב ולא אם ולא שייך בו לשון רבים. אכן צלם ודמות אלהים היה גם כן בבריאה ומושפע. וזה צלם ודמות אלהים. )ולשון רבים הנזכר כבר פרשתי למעלה בפסוק זה בחלק הפשט(.
א:לא
וירא אלהים וגו´ והנה טוב מאוד
דרשו חכז"ל טוב מאוד זה מלאך המות. המות. מרמזים על שבירת ומיתת הכלים והם שבעה מלכים שמתו. וזה שאמרו כל ישראל בני מלכים הם נשמתם משבעה מלכים אלה אחר שנתברר האור על ידי שבירה. ועי"ז נתברר הטוב מהרע. החושך מהאור והוא שורש הבחירה והוא תכלית הבריאה.
ב:טו
ויקח אלהים את האדם וינחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה
לא שייך בגן אלהים שהוא מעשה ידי אמן. עבודה ושמירה כי אם הכונה כמו שמבאר המקרא המקרא ויצו, ה´ וגו´. מכל עץ הגן אכול תאכל. היא עבודה עשייה. ומעץ הדעת וגו´ לא תאכל ממנו היא השמירה שלא לעשות ומרמז שכל תרי"ג מצותיה הכונה מצות רוחניות שייכים בגן עדן. כידוע כמו שיש תורה גשמיות כפשוטה אשר בידינו לשמור ולעשות כן נמצאת גבוה מעל גבוהים תורה רוחניות על מצות רוחניות שאינן שייכות נמצאות בעולם הגשמי עולם התחתון:
והוא הדבר שנזכר במסכת שבת )דף פח ע"ב( כשעלה משה למרום וכו´ אמרו לפניו חמודה גנוזה וכו´ אתה מבקש ליתנה לבשר ודם וכו´. שמלאכים אמרו בלבם שמשה בא לקבל התורה הרוחניות שהם עסקו בה ובאמת היא: לא יש לה מקום לעולם הגשמי. כי כולה רוחניות היא והיתה קודם בריאת העולם. אכן משה השיב להם לא כן הדבר לא באתי לקבל חלקכם חלק הרוחנית כי אם חלק הגשמי התורה כפשוטה והיא לא שייך לכם כי למצרים ירדתם. בין עמים אתם שרויין וכו´ וא"כ לא יש בכם מציאות תורה כפשיטה הגשמיות: מיד כל אחד ואחד נעשה לו אוהב ומסר לו דבר ר"ל הגידו לו וגלו לו קצת מחלקם מהתורה הרוחניות הסוד.
יז:א
ויהי אברם וגו´ ויאמר אליו אני אל שדי התהלך לפני והיא תמים
ידוע ששם המורה על ספירות ומידת יסוד הוא אל שדי ומרמז לו שיהיה תמים. הכונה שימול ערלתו. כי פגומה היא לו.
יז:ו
והפרתי אתך וגו´ ומלכים ממך יצאו
ידוע שבעה מלכים. הכלים שנשתברו. התחילו מחסד בסוד עולם חסד יבנה. אולם מחסד ולמעלה לא היתה שבירת וזה מרמז ומלכים הידועים ממך יצאו ממדתך. מרכבתך היא ספיר חס"ד. ויצאו זה אחר זה ונשתברוונבנו אח"כ שנית.
כד:א
ואברהם זקן בא בימים. וה´ ברך את אברהם בכל
וזה לשון הרמב"ן שם בפירושו. ולרבותינו בזה ענין נפלא אמרו וה´ ברך וגו´ רמ"ח שלא היתה לו בת רי"א בת היתה לו. אחרים אומרים בת היתה לו אבכל שמה וכו´. אבל אחרים חדשו בפירוש הכתוב הזה ענין עמוק מאוד ודרשו בזה סוד מסודות התורה ואמרו כי בכל תרמוז על ענין גדול והוא שיש בהקב"ה מדה תקרא כל מפני שהיא יסוד הכל ובה נאמר אני ה´ עושה כל והוא שנאמר ויתרון ארץ בכל הוא וכו´ עד שבסוף אמר ואם תבין מה שכתבתי תדע מאמר הנשים הארורות שאמרו זמן אז חדלנו לקטר למלכת השמים חסרנו כל ולמה נכתבה המלה חסרת אל"ף ותשכיל דברי´ רבים סתומים בתורה ומקרא וכו´ עכ"ל ועיין שם היטב.
וברוך ה´ היודע. כי זכיתי להבין כונתו. ואפרשהו בקצור נמרץ כי דברים ארוכים הם. אכן ליודע´ בחכמה זאת די לו לדעת הכונה אף בתיבות מעטום. ידוע שאברהם אבינו זכה להיות מרכבה למידת חס"ד. ודוד המלך למידת מלכו"ת:
אולם על ידי מצות מילה שהיה ראשון שקיים מצוה זאת זכה אברהם גם כן קצת להיות מרכבה למידת מלכות שמורה על התגלות העטרה )היא מכונה מלכות(. והיא בחינת נקבה הנקראת בת שמתקבלת מת"ת המרומז ואם ככה את עושה לי. היא תמונת ה´ תמונת ת"ת:
ועליה מורה מילוי הוי"ה ב"ן שגימטריא בכ"ל. וזה שאמרו אחרים בת ה"ל לאברהם בכל שמה שהיה מדת מלכו"ת הנקראת כל והכונה שגם למידה זאת זכה קצת )אולי על זה רמזו חכז"ל מיום שברא הקב"ה את העולם לא היה אדם שקרא להקב"ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון. שנאמר אדני וגו´:
הכונה שזכה גם למידת מלכו"ת אשר עליה מורה שם אדני כנודע.( כי באמת מרכבה מלכו"ת היה לדוד המלך ולכן מרומז מדת מלכות בפסוק זה חסר ו´ להורות שלא בשלימות זכה למדה זאת. כי מדתו היא חס"ד. חסד לאברהם ברך את אברהם בכל סה"ת מלכת ר"ל מלכות ח"ו והוא מלכת:
וידוע שכל מעשינו ומחבתינו בעבוד´ השם יהיו דוקא להוי"ה ב"ה. ולא למדה אחרת. והיא מדת תפאר"ת. ובכונה לחבר במדה זאת מלכו"ת לכן אותיות הוי"ה בנקודת אנ"י היא מלכו"ת. כי ת"ת היא עיקר יסוד הבנין אצילות וכל מחשבתנו לה´ לבו:
והנה חלילה לומר שיושבי ירושלים היו חסרי עת ותבונה לקטר לכוכבים ולמזלות השמים כרך עובדי אלילים גויי הארצות. כי אם שכונתם היתה לקטר ולעבוד למדת מלכו"ת ולא למידת ת"ת. וכן לא יעשה וזה שנאמר. מפני אשר קטרתם ואש חטאתם לה´ וגו´ הכונה שפגמתם בזה במדת ת"ת להוי"ה ב"ה. וזה חטאתם לה´.
וזה הרמז שנאמר ונזכר בכל פעם מלכת השמים אין הכונה מלאכת השמים ממש. כי אם מלכות השמים. היא מידת כ"ל. וזה שאמרו ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים חסרנו כ"ל שהם חשבו שפגמו במדה הנקראת כל. לכן חסרו כל מדה כנגד מדה.
כט:כא
ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי וגו´: ואבואה אליה
הם אותיות ואבא )לחבר ולקרב( והאל יה להשלם השם על דרך )דברים ל, כו( לדבקה בך אותיות לדבק )לקרב ולחבר( הבו. התתאה בו´ המוקדם להשלים השם ב"ה.
ל:כח
ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני וגו´
מה שבקש לשוב דוקא כשנולד יוסף. כי כאשר הלך יעקב פדנה ארם ברכו אביו ויאאמר לו ואל שדי יברך אתך. וידוע שבנו יוסף זוכה למדת יסו"ד בסוד אל שדי. והבין שעתה תקיים ברכתו שבנו מרכבה למידה זאת.
לב:כה
וירא כי לא יכול לו ויגע בכף ירכו רמז
שבזה התעוררו רי"ו דינים שבמידת גבור"ה )שבגמטרי´ רי"ו( וזה שאמר ויגע באות כף שבתיבות ירכו. ותקע ממקומה ונשאר יר"ו.
ועל זה מרמז המדרש ניגע בכף ירכו. נגע בצדיקים שעתידים לצאת ממנו וזה דור השמד )נ"א הגזרה( עכ"ל.
מח:ז
ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל וגו´
יש לפרש המשך פסוק זה עם פסוקים הקודמים. ויותר נכון היה מקומו למעלה בפרשה הקודמת כשהשביע יעקב את יוסף לקברו בארץ כנען חאמר כמתנצל ולא עשיתי כן לאמך לקברה בשדה המכפלה. ואפילו ללבית לחם לא הבאתיה כמו שפירש רש"י. אכן בזכרו שאפרים ומנשה יהיו לו כראובן וכשמעון לא יש שום שייכות והמשך לפסוק ואני בבאי מפדן וגו´.
ואמרתי לישב על דרך הסוד. הלה לעיל כ"ח ג´ ואל שדי יברך אתך וגו´ והיית לקהל עמים. מרמז לו יצחק ליעקב בנו שבלדת יוסף שהוא מרכבה למידת יסוד שעליה מורה שם אל שדי יתחיל להיות קהל עמים. לכן כשנולד לו יוסף אמר ללבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי. שידע שכבר הגיע הזמן שתחל ברכתו אשר ברכו אביו. ומוכרחח לשוב לשבת בארץ כמו שאמר לרשתך ארץ מגריך. וכן נתברך בבית אל בשם זה אני אל שדי פרה ורבה. לכן אמר יעקב ליוסף אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען ויברך אתי וגו´ ונתתיך לקהל עמים. שמשמע שליוסף יהיו ב´ בנים בחשבון בני יעקב. כי אמר לו ה´ גוי וקהל גוים. הרי ג´ ר"ל שלש ברכות ומדרגות יהיה לו במדת יסוד:
והוא מרומז באל שדי. א´ מרמז על יוסף. וב´ על שני בניו:
לכן אמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי )וכשדבר עם יוסף בנו לא הזכיר כי אם שנים קהל עמים. ובאמת אמר לו ה´ גוי וקהל גוים. שהם ג´. אולם לפי שבא יעקב לומר לו ליוסף דוקא על אפרים ומנשה בניו אין צריך להזכיר כי אם ב´. כי א´ מרמז על יוסף. וזה אין צריך להזכיר לו:(
וזה לשון הזוהר בפסוק ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף: מה חמא יעקב למיהך וכו´ תא חזי יוסף אשלים דוכתיה באתרי´ ויוסף זכי לי´ דאקרי צדיק והכא סיומא דגופא )הכונה בסוד צדיק יס"וד עולם. שזכה למידת יסוד והוא מרכבה לה. שהוא באמת סיומא דגופא. כי מלכ"ות דבק בתפ"ארת. כמו שכתבתי לקמן בביאור לשון הש"ס חגיגה דף י"ב ע"א( כיון דחמא יעקב דאשתלים גופא )סוד אצילות גוף העליון הם י´ מדות( בעא גופא למהך לארתי´ וסוומא דגופא הוא ועם כל דא בנימין אשלים חושבנא דביר אשר לימוד תריסר )הכונה מדת תפא"רת אשר בה י"ב גבולי אלכסון הנזכרים בריש ספר יצירה(. ואי תימא וכי לא הוה ידע יעקב וכו´ ובארעא דא לא ליבעי אלא בארעא קדישא. תא חזי דהכי הוא דכלהו תריסר שבטין תקונא דעלמא תתאה נינהו )הכונה מידת תפא"רת שהיא נקראת גם כן עלמא תתאה כנגד דע"ת בסיד כת"ר שהם בקו אמצעי( וכיון דאתילד בנימן מיתת רחל ונטלא דוכתא האי עלמא תתאה לאתתקנא בהו ועל דא לא אתילד בנימן אלא בארעא קדישא הה"ד ואני בבא מפדן מתה עלי רחל וגו´ ותמן מיתת רחל ונטלא דוכתא האי עלמא תתאה לאתישבא בביתא שלימתא וכל זמן דרחל קיימא עלמא תתאה לא אתתקנא בהו וכו´ ואי תימא לאה אמאי לא מיתת בההיא זמנא וכו´ ועלמא תתאר כל מלוי באתגליא בגין כך אתכסיא לאה במערתא דכפלתא ורחל בגלוייא דאורחא דא בסתרא ודא באתגלייא וכו´ עכ"ל ע"ש. כי קצרתי בהעתקת לשונו:
והנה מוכח מכאן שכל זמן שלא לתקן תיקון העליון של י"ב גבולים שבת"ת לא מתה רחל ומאחר שנתקן מתה:
ויש עוד לבאר. הלא כבר היו ליעקב י"ב בנים. וכיון שנוסף אפרים ומנשה במקום יוסף הלא הם י"ג. ולתיקון הנזכר צריך דוקא י"ב. יש להשיב שיוסף בעצמו. תיקן מדת יסוד. ונשארו י"ב למידת תפארת.
וזה כונת הפסוק הנזכר ואני בבאי מפדן. שיעקב אמר ליוסף ועתה שני בניך וגו´ אפרים ומנשה כראובן וששמעון יהיו לי. ומולדתך אשר הולדת אחריהם לך יהיו ר"ל שלא נחשב למנין השבטים כי אם שנים. ונתן טעם לדבריו. שאין צריך לתיקון העליון כי אם אפרים ומנשה. ואמר אני בבאי מפדן מתה עלי רחל וגו´ ר"ל אחר לידת בנימן כבר נעשה התיקון העליון וראיה לדבר שמתה רחל. ואמר ואקברה שם בדרך אפרת. גם כן לראיה שכבר נתקן עולם תתאה שכל מלוי באתגליא. ולכן נקברה באתגליא. בדרך ממש והנה איני צריך להוסיף בבני כי אם אפרים ומנשה מטעם שכתבתי שאתה תתקן מידת יס"וד. כי לולי זאת לא צריך אני יותר. שכבר נתקן מידות י"ב הנזכרים. ומה שאני מוסיף שתים. כל זה על ידי מצות ה´ כשברך אותי ואמר ונתתיך לקהל עמים. כמו שכתבתי לעיל. וא"כ אל יפלא בעיניך מה שאני אומר לך ומולדתך אשר הולדת אחריהם וגו´ שהרי מיתת וקבורת אמך לך לראיה ולמופת שאין צריך יותר לתקן התיקון. כי כבר מתה ונקברה באתגליא. מוכח שכבר נתקנו י"ב גבולי באלכסון שבת"ת עולם תתאי: )הכרח לומר שאפרים ומנשה נחשבים דוקא לא´. ומה שאמר כראובן ושמעון יהיו לי ו´ של שמעון כמו ו´ של מכה אביו ואמו. במקום או. כי אפרים ומנשה שניהם נחשבים דוקא או כראובן או כשמעון ר"ל דוקא לאחד(
| 
בסיוע ובעידוד משפחת מאיר שורץ
