|
יא:
כל המסתכל בד´ דברים רתוי לו כאלו לא בא לעולם: מה למעלה מה למטה. מה לפנים ומה לאחור.
לדעתי הכונה שהוא רצה להבין בשכלו ולחקור בדברים שהם למעלה מגבול המקום ומה למעלה מגבולי הזמן. כי העולם הרוחני הוא למעלה מן גבולי שטח ולמעלה מן גבולי הזמן. וזה מה שלמעלה ומה למטה. הכונה שהוא מסתכל לחקור מה הוא למעלה מן העולם הגשמי גבוה על גבוה עד אין קץ וסוף. וכן מה הוא למטה ממנו. מטה מטה עד אין סוף וקץ שהם דברים שהם למעלה מגבולי המקום והשטח. וכן מסתכל לחקור מה הוא לפנים ומה הוא לאחור:
דברים ששהם למעלה מגבולי הזמן. לחקור בדברים שאין לו ראשית ולא אחרית. ויעין בדברים כאלה וישאל ויאמר איך הוא בגדר האפשרי שנמצא דבר שאין לו ראשית ואין לו אחרית. הן בזמן והן בשטח. ובאמת שאנחנו בגוף עכור שהוא מוגבל מזמן ומשטח אין כח בנו לחקור ולהבין מה שהוא חוץ מגדרים האלה. כמו מי שנולד עור לא יוכל לצייר בדעתו ומחשבתו תואר הגוונים. וכמו מי שנולד חרש לא יוכל לצייר בדעתו נועם זמירות קול השירים. והנעלב הזה בקש לחקור ולהבין בדברים אלה. ודאי ראוי לו שלא בא לעולם הגשמי המוגבל. ונשאר בעולם הרוחני שאינו מוגבל משטח ומזמן. ושם יבין את זאת. מה למעלה מה למטה וכו´.
יב.
תנא תהו קו ירוק שמקיף את כל העולם כולו שממנו יצא חושך וכו´ בהו אלו אבנים המפולמות המשוקעות בתהום שמהן יוצאין מים
קו ירוק מרמז על מה שכתבו המקובלים צמצו"ם סאי"ן סו"ף והוא שורש הדין והמשפט המרומז בלשון חשך. ואבנים המפולמות מרמז על אור אין סוף המתנוצץ בתוך מקום פנוי שנתהוה כביכול על ידי הצמצום ובו נאצלו ונבבראו יוצרו ונעשו העולמות: והוא שורש החסד והרחמים אשר מחיה את הכל והוא מכונה בשם מים )עיין אבע"ז בפירושו בתיבת תהו(: ועל זה מרומז )איוב לח, ה( מי שם ממדיה כי תדע או מי נטה עליה קו. על מה אדניה הטבעו או מי ירה אבן פנתה. וכן שם י"ט איזהו הדרך ישכון אור וחושך. אי זה מקומו. שמקו ירוק יוצא חושך )דין( לעולם. ומאבנים המפולמות משוקעות בתהום יוצא מים )חסד( וההיפוך חושך הוא אור: וחושך א"י"ז"ה מקומ"ו סה"א יה"ו מרומז על מיתת ז´ בני המלכים. וכן שם כ"ד איזה הדרך יחלק אור ויפ"ץ קדי"ם על"י אר"ץ סה"ת צמי"ץ מרמז על צמצום אין סוף ב"ה. ושם י´ ואשבר עליו חקי וגו´ מרמז על שבירת ומיתת הכלים אלו ואמר עד פה תבוא ולא תוסיף. מרמז שלא הגיעה השבירה אלא עד מלכות ולא עד בכלל בסוד אל שדי שאמרתי לעולמי די. שם י"ב המימי"ך צוי"ת בק"ר סה"ת כתר. שמרמז שממידת כתר התחילו האורות העליונים לצאת ולהתגלות וזה שאמר ידעת השחר מקומו.
יב.
עשרה דברים נבראו ביום ראשון וכו´ רוח ומים דכתיב ורוח אלהים מרחפת על פני המים
מוכח שגם חכמי הש"ס ז"ל פירשו כונת הפסוק ורוח אלהים וגו´ רוח חזק מאוד )כמו תרדמת ה´. שלהבת יה. הררי אל. כמו שפירשו מפרשי הפשט הפשוט )עיין אבע"ז( אף שלא מצינו ברוח לשון רחיפה כי אם לשון נשיבה.
יב.
בעשרה דברים נברא העולם בחכמה ובתבונה ובדעת
דברים אלה מרמזים על י´ מדות הידועות למקובלים הנקראים ספירות כנזכר בספר יצירה.
יב.
בשעה שברא הקב"ה את העולם היה מרחיב והולך וכו´ עד שגער הקב"ה והעמידו וכו´ אני אל שדי אני הוא שאמרתי לעולמי די
מרמז על מידת יסוד המכונה בשם אל שדי. וקודם הקטרוג היה תפאר"ת ומלכו"ת דבקים למדה אחת ויסוד מדה אחרונה. ותחתיה:
וזה שאמר בשעה שברא וכו´ היה מרחיב והולך וכו´ הכונה עולם העליון סוד אצילות והספירות ושפיר מכונה מידת היסוד מידה האחרונה בשם אל שדי. אני שאמרתי לעולמי די. שלא נאצלו ונבראו יותר מי´ ספירות. וכן בזמן השלימות. באחרית הימים יהי כן. וזה שנאמר )תהלים עב, ז( עד בלי ירח. שמורה שתחובר אז מלכות בתפארת. שהם בחינת שמש וירח. ונתמעט וכמעט נתבטל מציאות הירח ההוא שעליה מורה מלכו"ת. וזה עד בלי ירח )ולא אמר עד בלי השמש(. וכן )משלי י, כא( כעבור סופה ואין רשע. וצדיק יסוד עולם בימים ההם עולם שכלו טוב. ואין רע ואין רשע. פירוש בלתי מוץ כי נתבטלה הקליפה ואז יהיה מידת יסוד מדה האחרונה שבמדות. מה שאין כן בעת הזאת. שמלכות הוא האחרונה. וזה שאמר כעבור סופה ואין רשע. כשעברו חבלי לידה. חבלי משיח. ואין רשע שנתבטל כל הרע והקליפה או וצדיק יסוד עולם"
| 
בסיוע ובעידוד משפחת מאיר שורץ
