|
א' ד:יג
ויבא והנה עלי יושב על הכסא יד )קרי( דרך מצפה וגו´
קשה לפרש לשון דרך מצפה. ומה הוא יד דרך. ואי לא מסתפינא הייתי אומר על דרך שאמרו חז"ל פעמים הרבה אל תקרי וכו´ אלא וכו´. אל תקרי דרך מצפה כי אם מצפה )המ"ם בחיריק והצד"י בשבא והפ"א בקמץ או בסגול( והיא עיר מצפה שבדרך עיר זו היתה המלחמה. שנזכר )שם א´?( "ויחנו על האבן העזר ופלשתים חנו באפק". והאבן הזה היה סמוך לעיר מצפה כנזכר )לקמן ז, יב( "וישם בין המצפה ובין השן ויקרא את שמה אבן העזר". ועלי ישב מחוץ לעיר סמוך לשער בדרך מצפה שמשם ישמע ראשונה מה שהיה בשדה המלחמה. כי בצד הזה נלחמים: וכונת יד דרך מצפה שמנהג הוא לעשות איזהו ציון וסימן בדרכים כדי שידעו העוברים ושבים את הדרך אשר ילכו בה. דרך זה לעיר פלונית ודרך זה לפלוני´. עד שאמרו בירושלמי מכות )פ"ב ה"ז( אמר אבון כמין יד היתה מראה להן את הדרך ע"כ. הכונה שישב על הכסא אצל ציון יד שכתוב עליה דרך מצפה.
???משכמו ומעלה גבוה מכל העם. וכן לקמן י, כג ויגבה משכמו ומעלה ט,ב.
לפי הפשט הכונה שהיה איש גבוה גדול האיברים שכל איבריו במדה השווית כפי ערך גבהו. אכן לפי דברי חז"ל )סוטה י ע"א( ת"ר ה´ נבראו מעין דוגמא של מעלה וכולן לקו בהן שמשון בכחו שאול בצוארו. פירש רש"י ויגבה מכל העם משכמו ע"כ. משמע שכל גופו ואבריו היה במדת כל העם ודוקא צוארו היה כמגדל )"כמגדל דוד צוארך" )שיר השירים ד, ד(. אולי זה הוא מעין דוגמא של מעלה לשלימות היופי כן הוא( לפי דעתי אמרו כן שדקדקו הלשון משכמו ומעלה וגו´ תיבת ומעלה כמיותר. להודיע שגבהו היתה משכמו ואילך דוקא הוא הצואר. אבל שארי אבריו היו במדת כל העם.
א' יז:כה-לא
ויאמר איש ישראל וגו´ והיה האיש אשר יכנו וגו´ ויאמר דוד אל האנשים וגו´ ויאמר לו העם וגו´ כה יעשה לאיש אשר יכנו וגו´ ויסב מאצלו אל מול אחר ויאמר כדבר הזה וישיבהו העם וגו´ כדבר הראשון
יש לפרש למה שאל ודרש בדבר הזה פעמים ושלוש הלא די בפעם אחת. ועוד חלילה לומר שדוד שם נפשו בכפו להלחם עם הגבור הזה לתכלית שיגיע לו שכר וגמול מבית המלך. כי אם קנאת ה´ הצבאות קנא על שחרף הפלשתי מערכות אלהים חיים. ומה זו חקירות ודרישות: ונראה לי ששאל בכונה פעמים הרבה. לשמוע בדרך סגולה פעמים הרבה הלשון כה יעשה לאיש אשר יכנו. וידע שהדבור יעשה רושם וברית כרותה לשפתים ובזה יתחזק לבו שבודאי כה יהיה הדבר ובאמת כולם השיבו לו בסיגנון? אחד האיש אשר יכנו. ופיהם יהיה למכשל לפלשתי הזה.
א' כ:כ-כב
ואני שלשת החצים צדה אורה וגו´ והנה אשלח את הנער וגו´ אם אמור אומר לנער וגו´ ואם כה אומר וגו´
יש לחקר מה הכרח היה לכל התחבולות האלה להודיע לדוד מעמד ומצב הדבר. ילך יהונתן בסתר יחידי למקום הנסתר ההוא ויודיע לו. כמו שעשה באמת בסוף כנזכר בסמוך )מא, מב?( הנער בא ודוד קם מאצל הנגב ויפל לאפיו ארצה וגו´ ויאמר יהונתן לדוד וגו´ ולמה צריך לנער ולהחצי´. חצים ביד הנערים: לדעתי סיבת הדבר כבר הבין יהונתן כשאמר לדוד מחר החדש שבודאי שאול ישמר פסיעותיו איה ילך לדבר עם דוד אוהבו. ועל ידי זה נודע לו תחנותו ומושבו כדי לקחתו משם ולהמיתו כמו שאמר ועתה שלח וקח אתו אלי כי בן מות הוא. וחשב איזהו תחבולה שיוכל להודיע הדבר לדוד בלתי לדבר עמו פה אל פה. לכן אמר לעשות מעשה החצים עם הנער ומסר לדוד הסימנים אם אמור אמר לנער וגו´ ואם כה אמר וגו´ ובדעתו שלא נראה לדוד ולא ידבר עמו כלל ועיקר כי חשש ויירא אולי שלח אביו אורבים ומרגלים לרגליו. ויעש כאשר אמר והשליך החצים כמדובר ביניהם עד שידע והבין דוד כי אין שלום. ויתן יהונתן את כליו אל הנער להביא העיר´. הבין דוד מדעתו מאחר שכבר הודיע לי על ידי חצים מה שיש לי לדעת ועם כל זה יתעכב עוד ושלח הנער העירה ראיה ברורה ומופת שידע והבין יהונתן ברור שלא יש סכנה בדבר שבודאי ידע שלא נמצאים אורבי ומרגלי שאול בכל השכונה ובכל הסביבה ויוכל להראות ליהונתן לכן קם מאצל הנגב ויצא ממקומו. אכן בתחילה חשבו שאי אפשר לדוד לצאת ממקומו לכן הכרח להמציא תחבולת החצים.
ב' א:יח
ויאמר ללמד בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר
כבר כתבתי לעיל דף ס"ט ע"א שהכונה על ספר הישר הידוע שנמצא בידנו. ושם נאמר שיעקב ציוה ליהודה בנו שילמוד בניו קשת ע"ש. והסיבה שהזכיר דוד דוקא ללמד קשת. לפי הנראה היה שאול יודע דוקא להלחם בחרב ובחנית לא בקשת וזה שנאמר ותכבד המלחמה אל שאול וימצאהו המורים אנשים בקשת ויחל מאוד מהמורים )שמואל א´ לא, ג( והיה לבוש דוקא חרב וזה שאמר דוד בקינתו "קשת יהונתן לא נשוג אחור וחרב שאול לא תשוב ריקם". הזכיר בשאול חרב דוקא וביהונתן קשת. כל זה לראיה ששאול לא למד מעשה קשת ועל זה קונן אולי היתה הסיבה שנפל ביד פלשתים שלא ידע קשת.
ב' ב:כד
אשר על פני גיח דרך מדבר גבעון
לא נודע שם עיר גיח. ולפי דעתי אין שם עיר כי אם נקרא כן על שם שישב שם המארב בעת מלחמת גבעה. כנז´ שופטים כ, יג. ואורב ישראל מגיח ממקומו ממערה גבע. ועל שם מעשה זה נקרא המקום ההוא גיח ואינו שם עיר.
ב' ג:ז
ולשאול פלגש וגו´ ויאמר אל אבנר מדוע באתה אל פלגש אבי
לדעתי שחשדו שהוא רוצה למלך. שאלמנות )גם פלגש( המלך אסורה להדיוט כי אם למלך. וחשב שעשה כן להראות כי הוא ימלוך: וזה שהשיב אבנר היום אעשה חסד עם בית שאול וגו´ רצונו לומר שאני מתחזק להסב המלכות לבית שאול. ומוכח שאין דעתי למלוך. ותפקד עלי עון האשה היום. ואיך יעלה על דעתך שבאתי על פלגש אביך בכונה זאת. שהוא כשני הפכים בנושא אחד: ובאמת מלשון ותפקד עלי וגו´ משמע שחרה אף אבנר על שזכר לו מעשה זה אבל באמת בא עליה. אבל לא מטעם שחשדו שדעתו למלוך. שאם היתה כונת אבנר למה חשד לו עון זה. והוא נקי שלא בא עליה כלל וכלל. אין נופל בו לשון פקידה. והל"ל ותשם עלי עלילות עון אשה היום )א(.
*****
)א( על פי דרוש י"ל שדברי איש בשת לאבנר היה בעת המלחמה כמו שנזכר מקודם )פסוק ו´( "ויהי בהיות המלחמה בין בית שאול ובין בית דוד וגו´, ולשאול פלגש" וגו´ והיא בשעת סכנה. לכן חרה לאבנר שהוא שם נפשו בכפו במלחמה על בית שאול. ואיש בשת מזכיר לו חטאו. הלא על ידי זה מעורר הקטרוג על אבנר והלא השטן מקטרג וכו´ וזש"א )פסוק ח´(: "היום אעשה חסד" וגו´ שאני עומד עבורו בסכנה. "ותפקד עלי עון האשה היום".
| 
בסיוע ובעידוד משפחת מאיר שורץ
