וכעת עשר השנים חפרו הישמעאלים ע"פ סיבה שלא במתכוון אצל מערה אחת שמה ומצאו עצמות גדולות כעצמות ענקים בני הנפילים. עצמות בני האדם: ומלאכת המערה והכוכין אלה הם מלאכת קדמוניות מאלפים שנה ויותר. כנראה וכנודע לכל מבין מלאכת אנטיקי:

וידוע שתכונת המקום הזה היה בזמן שירושלים על תילה בזמן הבית בתוך העיר ממש הכונה בתוך החומה השלישית כשהארכתי בספרי ע"פ עדות נאמנה ליוסיפון לרומים: ע"ש היטב:

ועתה נחקור איך קברוהו שם. הלא אמרינן בירושלמי סוף מסכת נזיר ובתוספתא דבבא בתרא פ"א )כאשר כבר הבאתי למעלה( אין מקיימין בירושלים קברות חוץ מקברי בית דוד וקבר חה"נ שהיה בה מימות נביאים הראשונים: והטעם משום טומאה שלא יטנאו העוברים על הקברים: ובקברי ב"ד וח"נ לא שייך חשש זה כנזכר שם אמר להם ר"ע משם ראי´ מחילה היתה שם ומשם היתה טומאה מקדרת ויוצאה לנחל קדרון ע"כ: משמע לולי שהיתה שם המחילה גם קברים אלה היה מפגין משם. וכ"ש וק"ו שלא הניחו לכתחילה לקבור שם:

לדעתי שבכל ענין שנזכר קדושת ירושלים. הכונה דוקא לפנים החומה הראשונה הנבנה ע"י עזרא ונחמיה ונתקדשה על ידיהם בב´ תודות כנזכר במסכת שבועות פ"ב: אולם מה שהוסיפו אחר כך על העיר אין בה קדושת ירושלים. ולפי דעתי אסור לאכול שם קדשים קלים ומעשר שני. כי כחוץ למחנה נחשב אף שמוקף חומה דלתים ובריח: וכן פסק הרמב"ם בהלכות בית הבחירה פ"ו הי"א אין מוסיפון על העיר או על העזרות אלא ע"פ המלך וע"פ נביא ובאורים ותומים וכו´. כל מקום שלא נעשה בכל אלו וכסדר הזה אין קדוש גמור. וזה שעשה עזרא ב´ תודות זכרון הוא שעשה לא במעשיו נתקדש המקום שלא היה שם לא מלך ולא נביא ולא או"ת. ובמה נתקדשה בקדושה ראשונה שקדשה שלמה שהוא קדש העזרה וירושלים לשעתן וקידשן לעתיד לבוא עכ"ל: וזה ג"כ ראיה שתכונת החומה בזמן עזרא ונחמיה היא מזמן שלמה. שלא הוסיפו על העיר הישנה. כ"א תקנו ובנו החומה הראשונה המפורצת. כאשר כתבתי במקומו בספרי ע"ש )א(:

וכבר כתבתי שם שחומת ירושלים הצפונית בעת הזאת היא נבנה על תל חומה הראשונה מזמן נחו"ע ושלמה. הכונה עד שמה התפשטה העיר לרוח הצפון בזמן ההוא. כי אם באורך הזמן נתרבו יושבי העיר עד שהוכרחו לשבת ולדור חוץ מחומת העיר. ואח"כ הקיפו המקום ההוא ג"כ בחומה שני´ה: ויתרבו עוד )סמוך לחורבן הבית( והוסיפו עוד והיפו חומה שלישית והיא הגיעה עד סמוך לציון שמעון הצדיק: מכל הדברים האלה מוכח שדוקא בעיר ירושלים ממש. שמוקפת )א( ולא אני מחליט שלא הוסיפו מאומה על תכונת חומת העיר הישנה. כי ודאי הוסיפו בצד דרומית מערבית אשר שם הבריכות הידועות הנקראים )שבועות ט"ז ע"א( ב´ ביצעין כאשר כתבתי בדיבור הקודם הר הזיתים. ואמרינן שם העליונה שלא היתה קדושתה גמורה )לפי שלא היתה מוקפת חומה מזמן שלמה( חבירים אין אוכלין שם לא קק"ל ולא מ"ש. כ"א כונתי שעצם החומה היא חומה הראשונה מזמן שלמה:

שמוקפת חומה מזמן שלמה ונחמיה שם קדושת ירושלים. ושם אוכלין קק"ל ומ"ש. ואסור לקבור שם. אכן מה שהוא חוץ לחומה הזאת. אף שהקיפו אחר כן והכניסוהו לפנים העיר נקרא חוץ לחומה לאכול שם קק"ל ומ"ש )שבעות ט"ז ע"א. חבירים אין אוכלין שם לא קק"ל ולא מ"ש(: כן הדבר במערת וציוני כלבא שבוע. ואף שבזמן הבית השני המקום ההוא היה בתוך החומה השלישית. אולם בזמן שלמה ונחמיה חוץ לעיר היה. ומותר לקבר שם. אף אם נאמר שמת ונקבר קודם חורבן הבית: ואוחוה דעתי בדבר אשר הרעישו זה כשלשה שנים חכמי העמים אשר באו מחוץ הנה לחקור ולדרוש על תכונת ואיכות הארץ בימי קדם. ואמרו כי מצאו ונודע להם מקום שפך הדשן מזמן הבית. והוא כמטחוי קשת צפונית מערבית ממערת כלבא שבוע הנזכרת. והוא תל גדול כגבעות גבנונית ומראיהן שחורי ירוקי )גרין( ולקחו מן העפר ויבאו. וממקום קדוש נלכו וישתבחו בעי´ אשר כן עשו )גם זה הבל. כאשר אבאר( והביאוהו לחכמיהם אשר חקרהו ובדקוהו בחכמת אל געמיא. ואמרו שנתברר להם ששם מקום שפך הדשן. כי נמצא בעפר ואפר ההוא חלקים הרבה קמחי ובשרי שהם מקרבנות וממנחות. לא כדרך כל עפר ואפר:

ולדעתי יש לסמוך על עדות זאת ועל חקירות ובדיקות אלה.כמו על העדות שהעידו חכמים ונבונים בשנת ת"ר במעשה עלילות שקר אשר העלילו עם עיר דמשק על ישראל שהרגו את הכומר ההוא. לאכול את בשרו ולשתות את דמו והשליכו עצמותיו בחפירה תחת הארץ. ויחפשו ברחוב היהודים. ובחפירות השופכין. רפש וטיט וצאת האדם מצאו עצמות משוקצים ומגואלים 0אולי הן ממגפת הסוס והפרד הגמל והחמור וכל הבהמה אשר במחנות ההמה( והעידו חכמיהם. אחר שהביאו הדבר בכור הבחינה ובמשקל הדעת. דעתם העמוקה. שעצמות אלה עצמות בני האדם המה. עצמות הכומר ההוא. אשר באמת נמצא חי אחר כמה שנים נטמן בארץ מצרים בבית תפלה יונית 0גריעכישעס קלאסטר9 כשספרתי בספרי דאס הייליגע לאנד זייטע :924 ולפי חקירתי וידיעתי דברי אלה דברי חלומות הן. לא מעלים )מועילים( ולא מורידים. ותל הנזכר אינו מזמן בי´ קדשנו. הס מלהזכי´:

מתחילה אדרש מעל ספר ספרי חכז"ל להוכיח באיזה רוח מחוץ לירושלים היה מקום שפך הדשן. מסכ´ יומא דף ס"ח ע"א מחלוקת בין רבן ובין ר´ שמעון אימתי פר ושעיר מטמאין את הבגדים. ומתוך משא ומתן של התלמוד שם. מוכח שלר"ש שורפין פו"ש מחוץ לעיר ברוח מזרחי. ולרבנן ברוח צפוני. ולר´ יוסי בכל רוח שיהי´ ואין א´ משלשתן סובר ששורפין פו"ש במקום שמוציאין הדשן כשרבה במזבח. ומה שנאמר )ויקרא ד´ י"ב( "על שפך הדשן ישרף". אין הכונה על המקום ששופכין בו הדשן המסולק מן המזבח כ"א שיהיה שם דשן שיקדים הדשן. ולא הכרח לשרפה דוקא על הדשן שמוציאים כשרבה במזבח. וכן הוא מבואר בתורת הכהנים בפסוק הנזכר )עין קרבן אחר( וכן במסכת יומא הנזכר )עין רש"י(: ולא יש לדקדק על רש"י שמבאר באר היטב בפסוק "אל שפך הדשן" מקום ששופכין בו הדשן המסולק מן המזבח כמש"נ "והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה". ובמסכת יומא הנ"ל מפרש אבית הדשן צריך שיקדים לשם דשן וכו´ ולא פי´ כמו שמבואר בתורה. ידוע שרש"י בפירושו על התורה ישגיח לשמור פשט המקרא יותר ממה שישמר בכל פעם הדין והלכה. כמו שהוכחתי בפסוק "ראשו על כרעיו ועל קרבו" ע"ש: וידוע שהלכה כר"ע שאמר כמין בישול הוא זה. וכן בפסוק ""ועתה כתבו לכם את השירה הזאת": וכן בפסוק "וקדשתו על כרחו וכו´" קדש יהי לך נהוג בו קדושה. גם פה פשט הפסוק "על שפך הדשן ישרף" מורה על מקום הדשן המסולק מן המזבח. מה שאין כן בש"ס שם שומר בפירושו יותר הדין והלכה כננודע. והדין והלכה הוא שאין צריך דוקא על מקום דשן שמוציאין כל השנה ממזבח כשרבה שם:

לפי האמור מוכח שאין מקום א´ דוקא מיוחד לכל דשן הקרבנות ר"ל הדשן ממזבח כשרבה שם ודשן פו"ש הנשרפין כ"א שהיה ב´ מקומות. א´ לדשן של המזבח. וא´ לדשן פו"ש הנשרפין. לר´ שמעון מקום פו"ש הנשרפין היה למזרח העיר. ולרבנן לצפון. ולר´ יוסי בכל רוח שיהיה. אכן לדשן המזבח לכ"ע לא היה רוח מיוחד: וכן פסק הרמב"ם כר"י אף לפו"ש הנשרפים אין צריך לא לרוח מזרחית ולא לרוח צפונית. שכל רוחות כשרים הן: אכן מצאתי בתוספתא דיומא פ"ג שפו"ש הנשרפים ביה"כ היה ברוח צפונית וז"ל היכן שורפין אותן בבית הדשן הגדול חוץ לירושלים לצפונה של ירושלים חוץ לג´ מחנות וזקופין של כהנים היו מעמידין סביבות המערכה מפני דוחק העם כדי שלא יהיו קופצין לראות ונופלין לתוך המדורה עכ"ל: )ןכן נזכר בתוספתא מסכת מעשה קרבנות ריש פרק י"א שבית הדשן הגדול היה מחוץ לירושלים בצד צפון עיין שם(:

הלשון הזה מורה קצת שלא היה מקום א´ לבד לכל הדשן. כ"א ב´ מקומות כמו שכתבתי. כי נותן סימן בבית הדשן הגדול. מוכח שנמצא גם בית הדשן הקטן. ולא אמר סתם בבית הדשן חוץ לירושלים: וכנראה שמקום ששורפין בו פו"ש נקרא גדול. לשון חשיבות. ומקום שמניחין שם דשן המזבח היה ברוח אחר ולא מכוונה בשם זה: ומה ששרפום דוקא ברוח צפוני. הטעם כמו שהביא רש"י 0יומא ס"ח ע"ב9 שכל מעשה חטאת בצפון: גם מצאתי בספר כפו"פ פ"ו דף כ"א ע"ב ו"ל וכן מקובל בית הדשן לצפון ירושלים כמרוצת הסוס והוא תל קטן ונמוך הרבה ע"כ: ולא הזכיר שהם גבעות שחורי ירוקי:

והכונת האומר מקום שפך הדשן ברוח צפון. דוקא מקום ששורפין פו"ש החטאת אבל מקום דשן המזבח אין גם אחד הוכיח שהיה ברוח צפון:

ועל פי מה שכתבתי לעיל במערת כלבא שבוע של מה שחוץ לחומת העיר הראשונה מזמן שלמה עזו"נ נקר´ מחוץ למחנה אף אם הוסיפו על העיר והקיפוה עוד חומה. אמת הדבר מקום הגבעות תל ירוקי הנזכר כשר לשרוף עם פו"ש כי הוא מחוץ לג´ מחנות. אף שהיה בזמן הבית השני תוך החומה השלישית החיצונה: עם כל זה אני אומר לא כנים הדברים דברי האנשים ההמה שתל ההוא הוא שפך הדשן א´ מי יאמר לנו שתוספתא היא אמיתית להלכה דילמא משבשתא היא. כי היא סברה יחידית ר´ אלעזר בן יעקב 0רבנן החולקים על ר´ יוסי9 שלצפונה של ירושלים נשרפו פו"ש:

וכן לא פסק הרמב"ם כ"א כר´ יוסי ולא מצריך צפון ששורפין בכל רוח שיהיה: ב´ דשן פו"ש הנשרפים היה מעט )עיין זבחים ק"ד ע"ב( ובלתי ספק עברו שנים רבות שלא נשרפו פו"ש בלתי ביה"כ. שלא נמצאים חטאות פנימיות )העל´ דבר של ציבור ושל ע"ז( ואין בגדר הטבע שיתהוה תל גדול וגבעות גבוהות ע"י מעט אשר שנוסף עליו פעם א´ בשנה. הלא בינתים. ר"ל מיה"כ זה עד יה"כ הבא. תדפנו ותפזרנו הרוח: ג´ ואם יתעקש המעקש לומר שהדברים כפשוטן על שפך הדשן ישרף כמו שפירש רש"י על הדשן שמוציאין ממזבח והוא היה הרבה מאוד. עד שבקל יתהוה ממנו תל וגבעה והם הגבעות גבנונות שבצד צפון. ואען ואשיב איך יעלה על הדעת המבין והיודע תכונת העיר ומקום המקדש לומר כשיוציאו דשן המזבח אל מחוץ לעיר אל מקום טהור יוליכנו דרך צפון עד המקום הגבעות האלה שהוא מהלך רב כמעט שני תחומי שבת למה לא יוציאו ויניחוהו ברוח מזרחי או דרומי )מזרחית דרומית( היה שפך הדשן 0ירמיה ל"א מ´( "וכל עמק הפגרים והדשן וכל השדמות עד נחל קדרון וגו´" ופירש רש"י ורד"ק מקום שפך הדשן שהיה חוץ לירושלים ע"כ )ועין מה שאכתוב בדיבור הסמוך. בביאור מקרא זה( מוכח דשפך הדשן היה ברוח מזרח ודרום )מזרחית דרומית( לא בצד צפונית מערבית:

וזה לשון הרב המאירי למסכת יומא ס"ט ע"ב )הביאו בעל שיח יצחק( ולצפון ירושלים היה )מקום ששורפין פו"ש של יה"כ והנשרפין( ולא היה צריך שיהיו נותנין שם מדשן המזבח מצד מה שכתוב בו שפך הדשן ולא שיהיה מקומו מדרון. שאין קרוי שפך הדשן אלא על שם ששם שופכין את הדשן עכ"ל: כונתו ששם שופכין את הדשן. שבשעת ששורפין הפו"ש נעשה ונשפך שם הדשן. אבל לא שכונתו על הדשן שהוציאו כשרבה על המזבח )וכן משמע מדברי בעל שיח יצחק הנזכר בכונת המאירי שב´ מקומות היו חוץ לעיר לדשן( כי ודאי שפך הדשן ההוא היה בצד מזרחית דרומית ירושלים כדמוכח מקרא ירמיהו הנזכר:

והנה לא יש הוכחה מדברי חכז"ל ששפך הדשן היה במד צפון. ואם יטעון הטוען הלא גם בעל כפו"פ כת´ שמקובל הדבר ששפך הדשן היה בצד צפון. אכריע בדבר. ואומר ששפ הדשן של המזבח ודאי היה בצד מזרחית דרומית כאמור. אולם מקום דשן פו"ש הנשרפים לפי שכל מעשה חטאת בצפון היה ברוח צפון כפי עדות התוספתא וקבלת בעל כפו"פ:

וכן משמע מלשונו ששפך הדשן המקובל. צפון ירושלים הוא דוקא מקום ששורפין פו"ש של יה"כ והעלם דבר של ציבור שכתב דמקום שריפתן הוא הנקרא בית הדשן ע"כ ולא אמר שהוא מקום הדשן שהוציאו חוצ´ כשרב´ במזבח: ולקמן דכ"ה ע"א כ´ באר היטב שמקום ביהד"ש היה למזרח ירושלים והביא מקרא ירמיה ופרש"י לראיתו כמו שכתבתי: וא"כ אין בגדר דרך הטב´ הוא שנעשה מאפר פו"ש פעם אחד בשנה תל עולם עד היום הזה. כדברי החוקרים אלה:

ד´ ועתה אשיב ומבהיל דבריהם על פי עצמות מהות ואיכות התל ההוא: אמת הדבר הרואה אותו בעין שכלי בקל יראה ויבין שאינו הר או גבעה טבעית כ"א תל ממש הנעשה אחד לאחד לא מזמן ימים קדמונים כאלפים שנה. כי בקל נוכל לקחת עפרו ממנו כמעט בלא חפירה. לא שנתחזק כתל מימי קדם: מהותו היא אפרי סידי שמני: וידוע שבכל ארץ המזרח עושים בורית משמן )זייפ"ע( משמן זית ואפר וסיד. ומבשלים ג´ גופיה אלה כל כך עד שנעשה גוף וגוש א´. והוא הבורית. והפסולת הנשארו בתחתי כלי הבישול היורה הגדולה משליכין כעת חוצה לחצרי´ ולביתהם. והאנשים אשר להם לתקן גגות בתיהם או לבנות איזהו בנין הדיוטי יבאו ויקחוה משם ועושים ממנה קיזיעיל הידוע )עיין בספרי תוצאות הארץ י"ח ע"א( אכן בשנים קדמוניות שלא היה מרבים כל כך בבנין ולא היה מספר יושבי העיר רב כמו בזמנינו הוציאו הפסולת הנזכרת מחוץ לעיר. והיא מתחזקת כטיט ונתיבש´ שם ולא יוכל הרוח והגשם לפזרה. והוסיפו עליו אחד א´ עד שנעשה תל וגבעה גבוה. ומראהו שחור ירוקי )גרוי( כדרך עירוב סיד ואפר ושמן 0לבן שחור וירוק. וויס שווארץ גרין(: וחלק העליון בתל ההוא נראה ונרגש שאינו מימים כברים כ"א בערך ששים או שבעים שנה:

ה´ לפי דברי החוקרים. התל ההוא מזמן הבית. וידוע שתכונתו היתה אז בתוך העיר ובתים ובנינים סביבו מכל צד וצד. כי חלק צפוני העיר היה מגיע עד ציון שמעון הצדיק רחוק ממנו עוד כחצי תחום שבת: ואשאל איך יעלהעל דעתם. שהרומיים אשר רוב מלחמתם בעיר קדשנו היה מרוח הצפון. "כי מצפון תפתח הרעה". והחריבו רוח זה ראשונה. טרם בואם לשוק העליון )אברע שטאדט( לציון. והחליקו והשוו על פני הארץ. כמעט "ערו ערו עד היסוד בה" ולא ניכר שהיה שם בתים ובנינים. ותל עפר ואפר זה לא נגעו בו והניחו לזכר עולם:

ו´ אמת הדבר מה שיש קבלה בידינו שמקום שפך הדשן. ר"ל דשן המזבח. הוא למטה בנחל קדרון בצד בזרחית דרומית העיר. ומספרי´ שנמצאים עד היום חץחכןץ כלי חרס )"וכלי חרש אשר תבושל בו ישבר" )ויקרא ו´ כ"א(: וכן משמע מלשון הש"ס )פסח כ"ו ע"א( שמניחין בעמק ובנחל ששם לא יפזרנו הרוח כל כך בקל: וכן הביא הרמב"ם סוף פ"ב מהלכות תו"מ: וקבלה זאת מסכמת מכוון עם לשון המקרא )ירמיה הנ"ל( והאמת יורה דרכו:

ואם ישאל השואל הלא בעל כפו"פ מקובל שמקום שה"ד הוא לצד צפון כשכתבתי כבר. הלא אמרתי שנוכל לפר´ שקבלתו וכונתו על מקום פו"ש הנשרפין ולא על מקום הדשן של המזבח. כי מקומו בצד מזד"ר כאמור: ועוד אני אומר אחר בקשו מחילה מכבוד תורתו של המחבר שהביא לפעמים קבלות ששמע ואינן מוסכמות ע"פ האמת והמציאות כלל וכלל לא: בדרך משל כתב בדף ס"ט ע"א שברמה )מצפה( קבורת שמואל הנביא: בראש הר הזיתים קבור´ חה"נ. וכתב עוד היום מקובל המקום ההוא )ששורפין הפרה( והוא צפוני לקבר חהנ"ב כמטחוי קשת שפל ממנו מעט עכ"ל. כל דברים אלה אינם ע"פ האמת והמציאות כאשר בארתי באר היטב באין ספק. פן ואולי גם הקבלה הזאת כן: לכן כל איש אוהב אמת וצדק לא יאבה ולא ישמע לדברי האומרים שתל ההוא הוא מזמן הבית שפך הדשן. דברי רוח הוא. ורוח נשאו. לא דשן ולא תל:

וכבר ראיתי בכמה עלים כותבי העיתים אשר מבני ישראל ומעדת ישורון המה שהעתיקו דברי החכמים והחוקרים ההמה. והודיעו ברבים דבר היקר הזה שזכו חכמי העמים לגלות דבר אשר לא זכו חכמי ישראל יושבי עה"ק מיום גלות האר: ולא הביאו תחילה הדבר בכור בחינתם לדעת אם אמת או שקר הוא. טרם סמכו ידיהם עליו ולהודיע ברבים. וכמעט כל הראיות לסתור דבריהם. יכול לדעת ולהביא חכם מבני ישראל. אף אשר לא זכה לראות ולדעת המציאות:

ואבאר מענין זה לשון המקרא ירמיה ל"א ל"ח "הנה ימים באים נאם ה´ ונבנתה העיר לה´ ממגדל חננאל ועד שער הפנה". "ויצא עוד קו המדה נגדו על גבעת גרב ונסב געתה וכל עמק הפגרים והדשן וכל השדמות עד נחל קדרון עד פנת שער הסוסים מזרחה קדש לה´": תרגם יב"ע ויצא עוד וגו´ ויהי נפק עוד חוט קשת בנינא לקבלה עד מטי לגבעתא דסמיכא לגרב ויהי מסתחר לבריכת עגלה. וכל משירא אתר דנפלו תמן פגרי משריית אתורא´ וכל אריתא עד נחלא דקדרטו וכו´. הלשון הזה כשלון חידה:

לדעתי הגבעה הנזכרת וגרב הוא המקום הגבוה בצד מערבית ירושלים. אשר לצפון בריכה העליונה אשר מכנה המתרגם בשם בריכת עגלה )קא"לבר טייך(: וכמו שנמצא´ בירושלים בריכת כבש )שאף טייך( ובריכת דגים )פיש טייך( AIHTURTS אשר ספר לנו יוסיפון לרומיים. וגם ר"ב בעל המסעות הזכיר שבזמנו היה עודנה בריכת כבש(. ומפרש געתה לשון געה )שמואל א´ ו´ י"ב. איוב ו´ ה´( וכן מצאנו בקול עגלות לשון פעה כמו געה: מישרא אחר דנפלו תמן וכו´, כבר כתבתי שעמק הפגרים הוא עמק רפאים )תהלים פ"ח י"א( ותכונתו מצד מערבית דרומית עד מזרח העיר. ושם היתה המחנה הגדולה של מלך אשור. ובלתי ספק הגיע המחנה הכבד הזה עד בריכה הנזכרת: מקום הדשן הוא הדשן אשר הוציאו כשרבה על המזבח. ותכונתו ידועו עד היום ע"פ קבלת אחינו פה עה"ק בצד דרומית מזרחית בנחל קדרון. כמו שכתבתי כבר: וכל אריתא הכונה מקום מים. לאגם מים )תהלים קי"ד ח´( מתורגם לאריתא דמיא. וכן חולין ק"ז האי אריתא דמיא. והוא לדרום עין מי השילוח התחתון במחוז עין רוגל. הוא בי"ר יוא"ב: