 |
דברי יוסף תשובות מירושלים מהדורה שנדפסה על ידי המחבר בשנת ה'תרכ"ב בירושלים הרב יהוסף שווארץ |
 |
באור סוגית הש"ס (ראש השנה דף כ"ה') "ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עיבורו לא נראה |
| שאלה י"ג נדרשתי מאחי וראש הרב הצדיק היקר והנחמד מוהר"ח שוואוץ נ"י אב"ד דק"ק הירבען בלשון הש"ס ראש השנה דף כ"ה ע"א ועוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עבורו לא נראה וקבלן ר"ג אמר רדב"ה עדי שקר הם וכו´: מאחר שלא נראה בליל עבורו שהוא ליל ל"א. מוכח שקבלן ר"ג אחרי כן. הלא מבואר היטב לקמן ריש פ"ג ראוה ב"ד וכל ישראל נחקרו העדים ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשיכה הרי זה מעובר וא"כ כיון שכבר הגיע ליל עבורו שהוא ליל ל"א. ודאי הוא מעובר. ומה תועלת יצאה לנו בקבלת ר"ג: ואם הכונה שעדים באו ואמרו דברי שראוהו בזמנו. וקבלן ר"ג וקדש החדש ע"פ עדותן ואח"כ בליל ל"א לא נראה. וסברה לומר שעדי שקר היו. מה איכפת לן בזה. כי אפ"ה לא יחזרו ב"ד מדבריהם ונשאר מקודש. כמו שדרשו חכז"ל אתם אפי´ שוגגים אפילו מוטעים ואפי´ מזידים. וגם לשון המשנה לא משמע כן. שנזכר ובליל עבורו לא נראה וקבלן ר"ג משמע שעדיין לא קדש ר"ג עד אחר כן: והשיבותי לו. דע לך אחי וראש נ"י שמה שפירש רש"י בד"ה ועוד באו שנים. בזמנו ביום ל´ וליל ל´ וצ"ל וליל ל"א כמו שכתב הרב מברטנורה ראינוהו בליל ל´ ובליל עבורו ליל ל´ ואחר ע"כ. או רש"י קורא הלילה שאחר יום ל´ ג"כ ליל ל´ אף שבאמת הוא ליל ל"א. ואינו מדקדק כל כך בשניה. כי ידוע ומובן שע"כ ליל ל"א הוא. וכן הביא בפירוש ההמשנה להרמב"ם: וכבר כתבתי בספרי דברי יוסף במאמר תבואות השמש דף מ"ו ע"א וכו´ שלכל דיני תורה"ק באופנים שהכרח לדעת בדקדוק ובצמצום גבולי יום ולילה. הכונה שלא נוכל להחמיר להקדים או לאחר זמן הגבול )כמו לדעת עת לדת הילד למולו ביום ח´ כדין וכהלכה. או לענין תפילת מנחה שאסור להתפלל אז ולומר שהוא כבר לילה ומוכרח להתפלל ערבית שתים ורבים כאלה( באופן שהחומרה היא קולא. נפסק הלכה בש"ס ע"פ מאמר רב יהודה אמר שמואל כוכב א´ יום ב´ בין השמשות ג´ לילה. ואף שנפסק גם שם )מסכת שבת ל"ה ע"ב( שהלכה כר´ יהודה שתיכף אחר שקיעת החמה מתחיל בהש"מ. וגם הלכה כר´ יוסי שבהש"מ היא כהרף עין. שיום ולילה כמעט מחוברים בהפסק זמן הרף עין דוקא. שלא יש ספק בהש"מ. כל דיני´ אלה דוקא בדרך ספק בעניני´ ובאופנים שנוכל לעשות כן ולהחמיר להקדים גבול הלילה. כמו בשבית´ מלאכה בערב שבת. שהלכ´ כר´ יהודה שאחר השקיעה אסורה במלאכה. שכבר החל זמן בהש"מ )אבל לא הלכה כר´ יהודה לומר זמן /23 או /34 מיל אחר השקיעה הוא לילה ממש. ובע"ש חייב אז אם עשה מלאכה חטאת ובמוצאי שבת מותר אז לעשות מלאכה( וכן הלכה כר´ יוסי במוצאי שבת. שמאחר גבול סוף היום ותחילת הלילה )אבל לא שהלכה כמותו שמותר לעשות מלאכה רגע א´ קודם הלילה. שסבר בהש"מ כהרף עין( ומוכח שנפסק הלכה כר´ יהודה וכר"י דוקא מספק באופן שנוכל להחמיר. דהיינו כמו להקדים זמן שבת בביאתה. ולאחר זמנה בצאתה. כמו שהארכתי שם כיד ה´ הטובה אלי באשר חנני: כן הדבר לדעת גבול היום בדקדוק ובצמצום. לענין קידוש החדש. שצריכין הב"ד לקדשו דוקא ביום ממש. אבל אם כבר הגיע זמן בהש"מ וכ"ש לילה ממש. אין מקדשין והוכרחו לעברו ודאי נפסק הלכה כריא"ש כוכב א´ יום ב´ בהש"מ ג´ לילה כי גם בדבר הזה החומרא היא קולא. לומר ולפסוק כר´ יהודה שתיכף אחר השקיעה מתחיל בהש"ואסור לקדשו אז: ואף שמצינו שהרמב"ם החמיר )והיקל( הרבה ולא מדקדק כל כך בגבולי יום ולילה. ולא פסק כריא"ש שכתב בהלכות שבת פרק ה´ ה"ד וז"ל משתקע החמה עד שיראו ג´ כוכבים בינונים הוא הזמן הנקרא בין השמשות מכל מקום והוא ספק מן היום וספק מן הלילה ודנין בו להחמיר עכ"ל. והטעם לסברתו. לפי שאין כל אדם בקי בערך הכוכבים לדעת ולהבחין איזהו מהם בגדר גדולים או קטנים או בינונים. לכן לא נוכל להגביל גבול היום והלילה בידיעת זמן צאת הכוכבים א´ או ב´ או ג´. ופסק שתיכף אחר השקיעה )אף שנמצא אחרי כן משך זמן מה עד שנראה אף כוכב א´( מתחיל בהש"מ. ומאחר שהוסיף בלשונו ואמר הנקרא בהש"מ בכל מקום. מוכח אף בדברים שנמצא שהחומרא היא קולא. לא פליג. וסבר שאחרהשקיעה מתחיל זמן בהש"מ: אולם מצות קידוש החדש המסורה דוקא לעיני העדה הסנהדרין השלמים בכל מדע והשכל ודאי החכמים והנבונים אלה ידעו להעריך ערך הכוכבים ודברי ריא"ש גם להרמב"ם בחשבון זמן לקדש החדש. להלכה הן. שכוכב א´ ים ב´ בהש"מ ג´ לילה. א"כ ברור כל זמן שלא יצאו ב´ כוכבים אף שכבר שקעה החמה זמן רב. ואף שכבר יצא ונראה כוכב א´. יום ממש הוא בדבר הזה ונוכל לקדש אז עד שיצאו ב´ כוכבים ואז מתחיל זמן בהש"מ ואסור לקדש: ואבוא עתה להתיר תמיהתך אחי וראש נ"י אשר באמת צריכה ישוב: על פי הדברים האלה אשר כתבתי הותרה מעצמה. שמעשה כך היה שעדים באו או בליל או ביום ל´ או בתחלת שקיעת החמה תחילת ליל ל"א. והעידו שראו הלבנה החדשה בסוף יום כ"ט תחילת ליל ל´. והסיבה היתה שלא היה אפשר שר"ג יחקרם וידרש מהם לדעת אם עדי אמת הם עד שעת שקיעת החמה יום ל´. ודרשו הב"ד וכל העם לראות גם הם הלבנה בעת ההיא. כי מאמר שהעידו העדי´ שכבר ראוה אתמול ק"ו וכ"ש הוא שנראה גם היום ולא ראוה ועדיין לא יצאו ב´ כוכבים וא"כ יום ממש הוא אף שכבר שקעה השמש זמן רב. וקבלן ר"ג ואמר הב,ד מקודש מקודש. כי לא שם לבו על הדבר שלא נראה עתה. אולי אחת מן הסיבות היתה שלא נראה להם. ואף שבאמת היה ראוי´ להראות. ועיקר מגמתו היתה מאחר שידע ע"פ החשבון שבגדר האפשרי הוא שתראה אתמול. להאמית עדותם מה שאמרו ראינו בזמנו אתמול תחילת ליל ל´. ואף שכבר יצא כוכב איום ממש הוא שראוי הזמן לקדש אז. ומה שאמר התנא ובליל עבורה לא נראה. לא תדיק מכאן שהיה אז לילה ממש הס מלהזכיר. כי אם מאחר שכבר פנה היום. ושקעה השמש זמן מה. וכבר הגיע שנתמעט אור הנשף. וראוי ואפשר הוא לראות אז הלבנה. כבלילה ממש קרא ליל עבורה. אכן ודאי היה יום ממש לדיני תוה"ק כריא"ש כוכב א´ יום וכו´ והותרה תמי´ שלך: גם אודיע למעלתך אחי הנחמד נ"י. מה ששכתב הרמב"ם בהלכות קה"ח פ"ב ה"ח וז"ל ואין מקדשין אלא ביום ואם קדשוהו בלילה אינו מקודש ואפי´ ראוהו ב"ד וכל ישראל ולא אמרו ב"ד מקודש עד שחשכה ליל ל"א וכו´ ראוהו ב"ד עצמן בסוף יום כ"ט אם עדיין לא יצא כוכב ליל ל´ ב"ד אומרים מקודש שעדיין יום הוא. ואם ראוהו בליל ל´ אחר שיצאו ב´ כוכבים למחר מושיבין ב´ דיינין אצל א´ מהן ויעידו בפני הג´ ויקדשוהו הג´ עכ"ל שלשון רבינו זה הוא מאחד לשונות הנפלאות שבידו החזקה אשר כמעט לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם להגיע אל תכלית כונתו. כי נראה כסותר את עצמו. בהלכה ח´ העתיק לשון המשנה )ריש פרק ראוהו ב"ד( ולא אמרו ב"ד מקודש עד שחשכה. וכונת חשכה הוא לילה ממש. כנזכר בפ"ב דמסכ´ שבת ספק חשכה ספק אינה חשכה והוא בהמ"ש ספק לילה ספק אינה לילה. )עין בתוספו´ י"ט שם( משמע דוקא אם כבר הוא לילה ממש שיצא כבר כוכב השלישי אסור לב"ד לקדש. אכן בזמן הש"מ מותר. והוא מרגע שיצא כוכב הב´ עד שיצא הג´. ובהלכ´ ט´ כתב ואם ראוהו בליל ל´ אחר שיצאו ב´ כוכבים וכו´ מוכח שם בזמן בהש"מ אסור לקדש: אמת תמיה זאת אפשר להתיר. שהשתמשו חכז"ל בלשון חשיכה אף בכונת בהש"מ ולא לילה ממש כמו ג´ דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ע"ש עם חשיכה וכו´ הדליקו את הנר ודאי כונת עם חשכה. סמוך לבהש"מ לא סמוך ללילה. כי סמוך ללילה הוא בהש"מ ובודאי בהש"מ אסור לומר הדליקו את הנר. כי בבהש"מ יש חיוב אשם תלוי. וכן יומא פ"א מ"ד עיה"כ עם חשכה לא היו מניחין אותו לאכול הרבה: וא"כ מוכח חשחכה מורה על בהש"מ ולא לילה ממש. ועם חשכה הוא יום ממש. זמן מה קודם שהתחיל בהש"מ. וסמוך לו. ולפי זה מה שנזכר בש"ס ולא אמרו ב"ד מקודש עד שחשכה. הכונה בהש"מ עד שיצאו כבר ב´ כוכבים וא"כ גם הש"ס סבר עיון שהגיע זמן בהש"מ אסור לקדש. כמו שכתב הרמב"ם בהלכ´ ט´ ולא שום תמימה וסתירה מהלכה ח´ להלכה ט´. אכן עיקר התמי´ והפליאה בלשונו מה שכתב אם עדיין לא יצא כוכב ליל ל´ ב"ד אומרין מקודש שעדין יום הוא. אם פסק כריא"ש כוכב א´ יום ב´ בהש"מ. הל"ל אם עדיין לא יצאו ב´ כוכבים. כמו שכתב בסמוך ואם ראוהו בליל ל´ אחר שיצאו ב´ כוכבים. מלשון זה )לא יצא כוכב ליל ל´( משמע שכוכב א´ כבר בהש"מ. וזה לא נזכר בשום מקום. הלא כוכב א´ יום. ואם פסק כר´ יהודה שתיכף אחר השקיעה מתחיל בהש"מ כמו שכתב בהלכות שבת. אשר זכרתי לעיל הל"ל אם עדיין לא באה השמש: והנה המפרש לשון הרמב"ם בקה"ח. ר´ עובדיה בכ"ר דוד ז"ל מתמיה שם ג´ תמיהות והניחם כולם בצ"ע ולא טרח להתירם. ותמיה´ הג´ היא במחילת כב"ח כשגגה היוצאת מהשליט. וזה לשונו הקושי´ השלישית מפני מה אם ראוהו ב"ד עצמן בסוף יום כ"ט ועדיין לא יצא כוכב ב"ד אומרי´ מקודש ואין מצריכים ב´ מהם להעיד בפני ג´ כמו שהצריך בסוף כשאמר ואם ראוהו ב"ד אחר שיצאו ב´ כוכבים למחר מושיבין ב´ דיינין וכו´ ומה הפרש בין ראייתם בסוף יום כ"ט או בליל ל´ עד שנשתנה דין הקידוש היה די לב"ד שיראו בליל ל´ שיקדשוהו למחר מאחר שראו אתו כמו שכשו כשראו אותו ביום כ"ט. וצ"ע. עכ"ל: הלא כבר מקשה הש"ס ואמאי לא תהא שמיעה גדולה מראיה. הכונה למה לא יקדשו בראיתם לחוד´ בלא עדות ב´ עדים. אמר ר"ז כגון שראוהו בלילה. פירש רש"י הילכך למחר אי לאו שמיעה על מה יקדשו ע"כ. מה שאין כן אם ראו ב"ד ביום ודאי יקדשו הם בעצמם תיכף ומיד ולא צריכין להעמיד שנים להעיד בפניהם. וזה הוא הדבר שכתב הרמב"ם אם ראוהו ב"ד בסוף יום כ"ט שעדיין יום הוא יקדשו אז. אכן אם כבר הוא בהמ"ש שלא יכלו לקדשו אז. ומוכרחים לקדשו למחר ודאי צריכין להושיב ב´ דיינין ויעידו השנים )בב"ד של ג´ דיינים( וא"כ הותר קושיתו על לשון הרמב"ם ופשוט מאד הוא: והמר"ל בן חביב מקשה כמה קושיות ותמיהות על לשון הרמב"ם הנזכר. ומישב לשון ארוך עלים ודפים. ואחרי בקשת מחילה מכבוד תורתו. אגיד האמת אף שבנה בנין גדול. וטרח בכל כחותיו לישב הדבר. כונתו רצויה. אכן יסוד בנינו אינו ע"פ המציאו´ עד שכתבתי בספרי תבוה"ש במאמר דרך מבוא השמש דף מ"א ע"א בהג´ וזה לשוני שם. ודברי מהר"ל בן חביב בפירושו על קה"ח להרמב"ם פ"ב תמוהי´ מאד שכתב שיש עתים בשנה שנראה כוכב בינוני קודם השקיעה ע"כ. איך קוראו בינוני אם הוא נראה קודם השקיעה הלא ע"כ בערך גדולים הוא מאחר שנראה קודם השקיעה. הלא זה לנו לאות להבחין ערכם שאם נראה קודם השקיעה בערך גדולים הוא כמו שאמרו לא גדולים הנראים ביום וכו´ כמו שפרשתי לעיל. ודבריו כשני הפוכין בנושא א´ ע"כ לשוני: ונעלם מכבודו הרמ´ ידיעת המציאות בענין משך הזמן משקיעת החמה ועד צאת הכוכבים א´ ב´ או ג´ וכו´ כאשר נודע לי בחסד אל. אשר חקרתי ודרשתי ונסיתי פעמים אין מספר פה עה"ק תובב"א מקום מושב הסנהדרין ומקו´ חשבון התקופה העיבור והקידוש כאשר הארכתי שם וכל פירוש שאינו ע"פ המציאות מתנגד לאמת. כי אין לך אמת חזק וברור ממה שעיני כל ראי השמש מודים ומסכימים. ומי יוכל להכחיש המציאות: גם מיסודי בנינו שדעת וסברת ר´ יהודה היא מסכמת עם דעת ירא"ש. ר"ל שיעור דר"י הוא שיעור דריא"ש. וכבר כתבתי בספרי הנזכר דף מ"א ע"ב שא"א לומר כן. כי המציאות האמיתית פה עה"ק תובב"א 25 דקין )מינוטין( מיל וחלק ז´ שמונה עשר מיל אחר השקיעה יצאו ונראה ב´ כוכבים בינונים: וא"כ אי אפשר לומר שזה מסכים עם סברת ר"י שאמר משקיעת החמה מתחיל זמן בהש"מ. וכן היא ע"פ מציאות 28 דקים מיל וה´ תשיעי´ אחר השקיעה נראים ג´ כוכבים בינוני´ ואיך מסכי´ זה עם שיעור דר"י שסבר /23 או /34 מיל אחר השקיעה הוא לילה: ועוד כתב דברים אשר הם נפלאים ליודעי חכמת התבונה ע"פ המציאות: ובחסדי אל סלותי ופניתי דרך בדברים אלה בספרי הנ"ל שדברי חכז"ל מסכימים עם המציאות האמיתי עיין שם ותדרשם מעל הספר ואחר דברי האמת האלה. אי אפשר לומר שע"פ הקדמות והידיעות אשר הקדי´ והציע מהלרב"ח מיושבי´ תמהותיו וקושיותיו בלשון הרמב"ם ואין להאריך. פן אפגם ואחטא ח"ו בכבוד מעל´ הרב הנזכר: והנה עינתי וחקרתי למצוא אופן בתוך אופן לדעת כונת הרמב"ם בלשונו הנזכר לעיל. ולא עלתה בידי מאומה. כי כמעט אינו בגדר האפשרי למצוא כונה בלשון שכתב אם עדין לא יצא כוכב ליל ל´. כמו שהקשיתי לעיל: ולבי אומר שאין לנו שום בחירה ודרך לפרש ולבאר דבריו כ"א לומר שט"ס נפל בלשונו וכן צריך להיות. ראוהו ב"ד עצמן בסוף יום כ"ט אם עדיין לא יצאו ב´ כוכבים ליל ל´ ב"ד אומרים מקודש שעדין יום הוא. ואם ראוהו בליל ל´ אחר שיצאו ב´ כוכבים למחר וכו´. והכליבא בזה על נכון שפסק כריא"ש כוכב א´ יום ב´ בהש"מ ג´ לילה: וב"ד צריכין לקדש בזמן שהוא יום ממש. שנראה דוקא כוכב א´. ולא יצאו כבר ב´ כוכבים כי אז כבר מתחיל זמן בהש"מ הנקרא בלשון המשנה חשיכה. שחשכה ליל ל"א וכו´ הכונה בהש"מ ליל ל"א שכבר יצאו ב"כ. ואף שהקשה שלנו בכל ספרי הדפוס ובספ´ כ"י )אכן לא ראינו אינו ראיה( הלא יותר נכון ולמ´ שט"ס קל מאד ושכיח )במקום יצא כוכב. להיות שיצאו ב´ כוכבים( יש בלשונו מלהניחו כך בלא הבנה כלל ועיקר וסתירה מפורסמת וגלוי´ בדבריו: ואולי נוכל להשיב עוד על שאלתך אחי היקר נ"י בלשון הרמב"ם לקמן פ"ג ה´ ט"ו וט"ז ב"ד שישבו כל יום ל´ ולא באו עדים והשכימו בנשף ועברו את החדש כמו שבארנו ספ´ זה ואחר ד´ או ה´ ימים באו עדים רחוקים והעידו שראו את החדש בזמנו הוא ליל ל´ ואפי´ באו בסוף החדש מאיימין עליהן איום גדול ומטריפי´ אותם בשאלות ומטריחין עליהן בבדיקות ומדקדקין בעדות ומשתדלין ב"ד שלא יקדשו חדש זה הואיל ויצא שמו מעובר. ואם עמדו העדים בעדותן ונמצאת מכונת והרי העדים אנשים ידועים ונבונים ונחקרה העדות כראוי מקדשין אותו וחוזרין ומונין לאותו החדש מיום ל´ הואיל ונראה הירח בלילה וכו´ ע"ש. ונמצא אופן שמקבלים עדין אפילו אחר חצי החדש. אולם הדבר הזה רחוק מאד שנאמר שמעשה ר"ג היה באופן הזה: וכבר כתב המפרש לעיל בפ"ד ה"ח שיש הפרש בין ב´ צורות אלה. ר"ל מה שפסק הרמב"ם בפ"ד שאין מקבלין העדים ואין מקדשין כ"א עד סוף יום ל´. ומה שפסק לקמן פ"ג שמקבלין אותם אפילו עד סוף החדש ע"ש: ואגב גררא אודיע למעלתך אחי היקר נ"י דבר. מה שחקרתי בענין קידוש החדש. להביא ראיה ומופת מתורתנו הקדושה שקידוש החדש שביד בית דין הגדול הוא דוקא ע"פ הראיה בעדים. בחקירה ודרישה כנודע. שיש לבעל דין לחלוק ולומר פן ואולי כונת תוה"ק שנמנה חדשים ושנים כמו שאנחנו מונים כעת ע"פ חשבון דר´ הלל. בלא ראיה ובלא עדים. אולי כונת תוה"ק שנעבר שנות ג´ ו´ ח´ א´ ד´ ז´ ט´. ונמצא ונחסר החדשים כסדר א´ מלא ת´ חסר כידוע לנו. והלא עינינו רואות שחשבון זה במרכז האמת בתכלית הדקדוק לא חסר ולא יתיר זה יותר מאלף ושש מאות שנה: ואביא ראיה ברורה שאין משפט תוה"ק לעשות כן כ"א לחסר ולמלא החדשים מידי חדש בחדשו ע"פ הראי´ בעדים. לא ע"י חשבון לבד. שבפרשת פנחס הזכירה התורה כל המועדות. "ובחדש הראשון בארבעה עשר יום וגו´", "ובחדש השביעי לחדש וגו´", "ובעשור לחדש וגו´", "ובחמשה עשר וגו´", חוץ מחג השבועות. יום הביכורים לא נזכר ימי החדש. מה נשתנה החג הזה מכל חגי השנה. למה לא מגבילה התורה אותו ג"כ ע"פ חשבון ימי החדש. וידוע שע"פ חשבוננו חג הזה תמיד ביום ו´ לחדש והיה לה לומר "ובחדש הלשלישי בששי לחדש יום הבכורים הוא": והטעם שלא כתבה תוה"ק כן לפי שצותה כבר )ויקרא כ"ג ט"ו וגו´( "וספרתם לכם ממחרת השבת וגו´" עד "ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום והקרבתם וגו´". הכרח הוא שחג השועות יהיה ביום חמשים לאחר הפסח. ומאחר שכונת התורה שב"ד יחדשו וימלאו ויחסרו החדשים והשנים ע"פ ראיה בעדים. לא יכולה להגביל זמן חג השבועות ע"פ ימי החדש. חדש השלישי כי לפעמים הוא ביום ה´ או ו´ או ז´ לחדש. ע"פ חשבון שלנו שניסן מלא ואייר חסר נמצא יום נ´ של מחרת הפסח ביום ו´ לחדש סיון. ואם ע"פ ראית העדים ראו ב"ד למלא גם אייר נמצא יום נ´ ביום ה´ לחדש. ואם יחסרו גם ניסן נמצא שהוא ביום ז´ לחדש השלישי. וזה ראיה ברורה שלא נדע החשבון מחדש זה לחדש הבא כ"א מידי חדש בחדשו נגביל ימיו ע"פ הראיה בעדים ובב"ד. ולכן לא יכולה תוה"ק להגביל ימי חג השבועות לימי החדש. כי לא ידעה אם הוא ביום ה´ או ו´ או ז´ לחדש השלישי כאמור. מה שאין כן אם כונת התורה להגביל ימי החדש ע"פ חשבון דוקא. ודאי היתה אומרת ביום פלוני לחדש השלישי יום הביכורים. וזה פשוט וברור. ועין באבע"ז בפרשת אמור בפסוק "ממחרת השבת". שמרמז בדבר זה סוד אחד: )וכן אמרו בירושלמי ראש השניה פ"א ה"ד ויצאו אף על העצרת עצרת חתוכה אם אשכחת אמר פעמים ה´ פעמים ו´ פעמים ז´. ה´ כסדרן ו´ חסרין ז´ עכ"ל. ועין תוספות שם דף י"ח ע"א בד"ה על ניסן מפני הפסח ושלום(: |
 |
עיצוב וביצוע על ידי
צל הרים
 |
 |