 |
דברי יוסף תשובות מירושלים מהדורה שנדפסה על ידי המחבר בשנת ה'תרכ"ב בירושלים הרב יהוסף שווארץ |
 |
ביאור סוגית הש"ס (ראש השנה ל"ג:) "שיעור תקיעה כתרועה וכו' והתניא שיעור תרועה כג' שברים |
| שאלה י"ד נדרשתי מהרב ר´ שמואל מדלהניאו זצ"ל בעל מחבר ספר מנחת שמואל ע"מ ברכות מה שאמרינן במסכת ראש השנה דף ל"ג ע"ב והתניא שיעור תקיעה כתרועה וכו´ והתניא שיעור תרועה כג´ שברים אמר אביי בהא ודאי פליגי דכתיב "יום תרועה יהי´ לכם וכו´: והקשה מה מכריח לש"ס )לאביי( לומר כן שתנא דברייתא חולק על תנא דמתניתן הלא נוכל לומר דלא פליגי כ"א שתנא דברייתא מבאר ומפרש לשון תנא דמתניתן. שמה שאמר שיעור תרועה כג´ יבבות. הכונה ג´ שברים. ותפש התנא דמתניתן בלשונו ג´ יבבות לשון תרגום יום תרועה. יום יבבא יהא לכון. וכמו שאמר הש"ס שלשון יבבא כולל וסובל פירוש גנוחי )שברים( וילולי )תרועות( כן כונת התנא דמתניתן. ר"ל או דנוחא או יללה. ובא תנא דברית´ ומפרש שהכונה ג´ שברים גניחא. ולא פליגי: ואמר שדרש מפי חכמי´ מופלגים. ואין מגיד לו. ישוב נכון. גם מצא אח"כ קושי´ זאת בספר חוקי חיים. והניח בצ"ע בלא תירוץ: והשיבותי לו אין מקום לקושי´ זאת. ואי אפשר להעמיס על תנא דמתניתן כונה הנזכרת. אמת הדבר שתרגום דרכו להיבן לעם. ולבאר לו פירוש וכונת המקרא ככל האפשרי ובאר לנו במה שאמר´ תוה"ק "יום תרועה יהיה לכם". הכונה יום יבבא. הוא לשון קול בכי´. או גניחה או יללה. וכן כל תרועה. תריעו מתרגם כן לשון יבבא. תיבבון וקבל כן מרבותיו ר´ אליעזר ור´ יהושע. ולא היה נפסק´ הלכה איזהו קול בכי הוא. ויש שנהגו אז לעשות קול נגיחא. קולות ארוכות מה שאנחנו קוראים שברים: כי הגונח מלבו יוציא קול כקול השברים והיו נוהגים לתקוע תקיעה שברים תקיעה ויש נהגו לעשות קול יללה. קולות קצרים מה שאנחנו קוראין תרועה. והתנא קוראם יבבות כי הם קולות קצרות. כמו המילל מוציא קולות קצרות והיו נוהגים לתקוע תקיעה תרועה תקיעה. ואלה אלה יצאו ידי חובתן. חובת קול תרועה הנזכרת בתוה"ק. כי תרועה. יבבה סובל ב´ כונות. או שברי גניחה או יללה מה שאנחנו קוראין תרועות. וזה שאמר התנא שיעור תרועה הנזכרת בתורה. והיא כשיעור ג´ קולות הנקראים יבבות. והם קולות קצרות שאנחנו קוראין תרועות. ומפרש מה שתרגם אונקלוס יום תרועה. יום יבבא. הכונה יום קול יללה. יבבות קולות קצרות. ומכריע שכונת תוה"ק לתקוע תקיעה תרועות תקיעה. כי סבר שכונת יבבא. היא יללה ולא גניחה: ואם היינו אומרים שרבינו הקדוש השתמש ותפש במתניתן לשון התררגום מה שאמר כג´ יבבות ר"ל הם תרועות התורה. והרי הוא כאלו אמר שיעור תרועה כג´ תרועות. הלא אין הבנה ללשון הזה: ועוד השתמש בלשונו שיעור תרועה לשון המקרא. ובלשונו כג´ יבבות תפש לשון התרגום. והלא ראוי´ לו להשתמש לשון א´ או כולו לשון המקרא )כמו שאמרתי כבר( שיעור תרועה כג´ תרועות. או כולו לשון התרגום שיעור יבבא כג´ יבבות. )ובאמת אין הבנ´ לשניה´( ועוד אם גם תנא דמתניתן לא באר לנו ולא מודיע לנו מה היא תרועות התורה ויבבת התרגום. מי יבאר לנו. בתמיה. ומה לו לדבר בביאורו לשון סתום עד שנקשה מה היא ג´ תרועות ג´ יבבות. גניחות או יללות. איזהו תועלת יצאה לנו ממשנ´ זאת. ולא הרוחנו שום ידעה ממנה: בשלומא התרגום עשה את שלו שבאר ותרגם לנו שתרועות התורה היא קול יללה ובכי. או גניחא או יללה ונוכל לעשות או זה או זה ויצאנו בשניהם. )שידוע שבעל תרגום תכלית כונתו לבאר ולפרש המלות דוקא. ולא שהוא פסקן בעל דין לבאר בתרגומו כל אופני דינים כמו ספרי הפוסקין. כ"א שתרגום מוכח להיות ע"פ הדין יכריע בזה אם הוא גניחא או יללה(. אולם תנא דמתניתין מדבר משיעור. שאמר שיעור תרועה כג´ יבבות איך יעלה על הדעת לומר שמגביל ומעריך במידה שהיא ספק אם היא ארוך או קצר הכונה אם נאמר שיבבא דתנא היא יבבא דאונקלוס )גניחה או יללה(. וא"כ ע"כ נפרש כאלו אמר שיעור תרועה כג´ יבבות. דהיינו או גניחות קולות ארוכות הנקראים שברים או יללות קולות קצרות הנקראות תרועות וא"כ נתן דבריו לשיעורין. וכי הוא דרך וסדר התנא לתת שיעור ומידה שנוכל לומר עליה קטנה או גדולה. הלא כתיב "לא יהיה לך אבן ואבן גדולה וקטנה". ולא איפה ואיפה גדולה וקטנה: ואמרתי בדרך משל מעולם לא יאמר אדם ערך חפץ זה ג´ מטבעות ולא פירש ולא ביאר איזהו מין מטבעות. פן ואולי הם פרוטות נחושת. או דינרי כסף או זהב. כן הלשון שיעור תרועה כג´ יבבות )בכונת אונקלוס( קולות ארוכות או קצרות. ובודא לא נדע שיעור התרועה. ומה הועיל לנו רבינו בלשון זה. והלא דרך התנא לפרש ולא לסתום: אלא ברור כשמש בצהרים. שמה שכתב רבה"ק כג´ יבבות לשון עמו וזמנו דבר. לא לשון תרגום אונקלוס. הכונ´ מה שקוראין בזמנו יבבות. והם קולות קצרות הנקראים כ"ג תרועות. ובאמת כונתו שיעור תובדרך אגב אודיע למעלתו מה שאמרתי בדרך חידוד לתרץ קשוית הב"ח בא"ח סי´ תק"ץ )שהקשה גם כן בעל טורי זהב שם( על מה שהתקין ר´ אבהו דקיסרין תקיעה שברים תרועה תקיעה. ועוד קש"ק ועוד קת"ק. הלא אין לספק נ"א או כתנא דמתניתין שתרועת התורה היא ג´ יבבות הנקראי´ תרועות לכן נתקע קת"ק או כתנא דברייתא שתרועת התורה היא ג´ שברים ונתקע קש"ק לספק בשניהם יחד. ר"ל שתרועת התורה היא גניחה ויללה. שניהם. ספק זה לא חייש שום תנא. ומה לו לתקן לתקוע קשת"ק הלא די בקש"ק ובקת"ק עין שם: ואמרתי לדעתי ספק השלישי הזה הוציא ר´ אבהו מלבו ומדעת עצמו. אף שלא מצא שום תנא שמסופק בזה. אולי תרועת התורה גניחה ויללה כאחת. הוא מרוב צדקתו ויראתו חיייש גם בזה. שהוא ספק השלישי. ולכן תקן גם קשת"ק: וראיה לדברי מצאתי בקהלת רבתי. וזה לשונו בפסוק "טוב אשר תאחוז בזה". זה מקרא וגם מזה אל תנח ידיך זה משנה. כי ירא אלהים יצא את כולם כגון ר´ אבהו דקיסרין עכ"ל זה פלא. למה נקט דוקא ר"א דקיסרין. ובעל מתנות כהונה פירש שהיה בקי בכולם ע"כ: לא ידעתי מי גלה למפרש שתנאים ואמוראים אחרים לא היו בקיאים כר"א: אמרינן במס´ ברכות דף י"א ע"ב בברכת התורה. מאי מברך אמר ריא"ש וכו´ ור"י מסיים בה הכי וכו´ ורב המנונ´ אמר אשר בחר בנו וכו´ אר"ה זו היא מעולה שבברכות הילכך לימרינהו לכולהו ע"כ. והכונה שהן שלשה ברכות )וכן נכון לענות אמן אחר ברכה לעסוק בד"ת קודם והערב( אכן רבינו תם חולק ואמר ששתי ברכות הן. וגרס בלשון הש"ס הנזכר הילכך נימרינהו לתרוויהו )ולא לכולהו( עין ברא"ש שם. והנה מוכח שמלשון כולהו הכונה לפחות שהם שלשה: אולם מצאנו )משלי כ"ב ב´( "עשיר ורש נפגשו עשה כולם ה´" מתורגם ותרויהון אלהא ברא אינון. ובמקרא שדורש המדרש הנזכר לעיל "כי ירא אלהים יצא את כולם )קהלת ז´ כ´( לא תרגם המתרגם תרויהון. כ"א הניח כפשוטו. ארום גבר דחיל מן קדם ה´ נפק ית די חובת כולהון. ומוכח שהכונה שלשה דברים. ולא נדע למה תרגם כן הלא לא יש הפרש בפסוקים אלה. שבפסוק הראשון נזכרו ב´ דברים. עשיר ורש וכן בפסוק השני. "וטוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח וגו´" הנה מוכח שסברת התרגום בפסוק הראשון מאחר שנזכרו מפורש ב´ דברים עשיר ורש. ודאי תיבת כולם מורה ג"כ על ב´ דברים דוקא. לכן תרגם תרויהון. אכן בפסוק השני "כי ירא אלהים יצא את כולם". אמר מסברתו שמורה על ג´ דברים: והטעם כי ע"פ הרוב. וסתם. מורה ספק על ב´ דברים. שאדם מסופק אם לעשות כה או כה. אם הלכה כפלוני או כפלוני אם הדבר מותר או אסור. והסברה נותנת שצריך לצאת מידי ספק. ולעשות באופן שלא יגיע לכלל איסור לתפוס חומרות שניהם. ועל זה מרמז "טוב אשר תאחז בזה". וגם "מזה אל תנח ידיך" שהם ב´ דברים. שהוא בספק אם לעשות כזה או כזה: אכן אם נדקדק הרבה נמצא שלפעמי´ עוד ספק בדבר. חוץ משני הספקות. וירא אלהים צריך לצאת גם ספק השלישי דרך משל אם היה מחלוק´ בין ב´ חכמים על דבר מרורים שמחויבים לאכול עם הפסח. א´ אומר שכונת התורה על מין פלוני שהוא מרור דאורייתא. וא´ אומר שהוא מין אחר. וירא שמים. לצאת מידי כל הספקות מחויב לאכול בתחילה המין האחד ואחרי כן מחויב לאכול ג"כ המין השני. ואחרי כן מחויב לאכול ב´ בימטי´ כאחת. כי יש לחוש אולי כונת התורה על ב´ מינים כאחת. על דרך )קהלת י"ב ו´( "בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך כי אינך יודע אי זה יכשר הזה או זה". ואם שניהם כאחד טובים לכן לא תרגם ירא אלהים יצא את כולם תרויהון. כי באמת פעמים נמצ´ עוד ספק השלישי: והנה בעל המדרש בקש למצוא דוגמא לזה. צדיק א´ שהיה ירא אלהים לצאת גם ספק השלישי. ר"ל שיצא חובות הספקות הידועות. וגם ספק חדש אשר הוציא הוא מלבו ולא מצא ששום איש אחר מסופק בו. ולא מצא כ"א את ר"א דקיסרין דהינו אמת שמצא ר"א ספק או נתנא דמתניתן שתרועת התורה היא ג´ יבבות. או כתנא דברייתא שהיא ג´ שברים. לכן תיקן קת"ק קש"ק. ויצא ידי שניהם. אכן הוא חייש מעצמו ומלבו ספק חדש. ספק השליש דילמא תרועת התורה גניתא ויללה כאחת. לכן תיקן גם לתקוע קשת"ק. אף שלא מצא שום תנא שחייש לזה. ונכון מאוד שדורש כי ירא אלהים יצא את כולם. ע"פ כונת התרגום שתרגם כולהון ולא תרויהון. ומוכח שמורה על ג´ דברים. כגון ר"א דקיסרין. שחייש ותיקן לצאת מידי ג´ ספקות: ובזה מיושב קושית הב"ח. אמת שספק השלישי לא נמצא בשום תנאי אכן שהיה כל כך ירא אלהים שחייש לפסוק ולתקן לצאת גם ספק השלישי שהוא הוציא מלבו ומדעתו וק"ל: |
 |
עיצוב וביצוע על ידי
צל הרים
 |
 |