 |
דברי יוסף תשובות מירושלים מהדורה שנדפסה על ידי המחבר בשנת ה'תרכ"ב בירושלים הרב יהוסף שווארץ |
 |
א-
בענין אם אילן שקמה בכלל סרק הוא |
| שאלה ט"ו תשובה לאחי וראש הרב מהרו"ח נ"י ריש שתא תרי"ט: א´ על דבר שתמהת על לשון רש"י פסחים דף נ"ג ע"א שקמה אינה עושה פרי. והלא כמעט בכל הפסוקים שעינת משמע שעושה פרי ע"כ לשונך: תדע אחי נ"י: שהדין עם רש"י. שודאי שקמה בכלל אילני סרק היא. ופירותי´ אינן נקראים פירות. וכן כתב במסכת סוטה דף מ"ג ע"א בד"ה סרק. כגון ארזים ושקמים שאינן עץ פרי עכ"ל. וכן מוכח ריש דמאי בנות שקמה. ופירש הרמב"ם וז"ל בנות שקמ´ נקרא גמיז´. והוא ג"כ תאנים המדבריים. וכל אלה לא יהיו כ"א בהרים ובמדברות עכ"ל: ועין בספרי תבוה"א חלק תוצאות הארץ דף ט´ ע"ב בד"ה שקמים. ובדף י"ד ע"א בד"ה בנות שקמה. הנקר´ א"ל דשימי"ז )הוא גמי"ז של הרמב"ם ג´ דגושה(: ואני פסקתי הלכה למעשה בדרך על גמיז הנמצאים הרבה בעה"ק יפו תובב"א )שהיא בשפלה. וסימן לשפלה שיקמים( ברכת שהכל. כמו כל פירות אילני סרק. כי אין ספק ששקמה אילן סרק הוא. ולפירותיו. גמיז. אין להם טעם וכן פסק הב"י סי´ ר"ג ס"ד: ואגב אודיע לך אחי נ"י דבר פלא בלשון ט"ז שם. שהקשה על פסק ב"י הנזכר ממקרא "כתפוח בעצי היער וגו´" והפסוק מסיים "ופריו מתוק לחכי" ש"מ דתפוח הגדל בעצי היער קרוי פרי ע"כ ע"ש. ומוכח שמקשן סבר שכונת המקרא שתפוח גדל על עצי היער. והס מלהזכיר שזאת היא הכונה. כ"א שעץ תפוח עומד בין עצי היער. אילני סרק. כן דודי בין הבניםוכן תרגם רב יוסף אטרוג´ בין אילני סרק. וכן פירש"י והאבע"ז. ותמיה´ גדולה על רבינו ט"ז לומר כן )עין מור וקציע´(: ב´ מה שהקשית על לשון רש"י במדבר ט"ז ו´ בד"ה רב לכם ב"ל. וקרח שפקח הי´ וכו´ ראה שלשלת גדולה יוצאת ממנו שמואל וכו´ וכ"ד משמרות עומדות לבני בניו וכו´. הלא בני הימן יוצאי ירך בני קרח הם י"ד ולא כ"ד. ולכן יש מגיהים י"ד במקום כ"ד: אמת הדבר שדוד הבדיל ג´ אנשים ראשי משמרות אסף. הימן. וידותון. והם יוצאי דרך לוי בן ישראל. דהיינו אסף מבני גרשם )דבהי"א ו´ כ"ד וכו´ בן יחת בן גרשם בן לוי( הימן מבני קהת )שם י"ח "ואלה העומדים מבני הקהתי הימן וגו´(. אכן ידותון לא נזכר מבני מי היה: ולדעתי הוא ידותון הוא איתן בן קישי מבני מררי )שם כ"ט "ובני מררי וגו´(. וכן משמע מלשון הרד"ק )דבהי"א ו´( שכתב הימן ואסף ואיתן. וכן לקמן "ואיתן על השמאל". והכונה ידותון ע"ש. מוכח הוא איתן הוא ידותון: ולכן נמצא )תהלים פ"ט מלכים א´ ה´( איתן האזרחי )ע"פ דברי חכז"ל הוא אברהם אבינו( לסימן האזרחי להורות ששני איתן היו. א´ מבני מררי הנזכר לעיל. וא´ האזרחי. וכן "הימן האזרחי" )תהלים פ"ח( שהיה מבני זרח בן יהודה )עין רש"י שם( ומוכח שב´ הימן היו: ובאמת מבני הימן. לא היו כ"א י"ד משמרות )דבהי"א כ"ה ד´( ועם כל זה דברי רש"י נכונים ולא הכרח להגי´ במקום כ"ד. י"ד משמרות: אילו לשון רש"י כ"ד משמרות עומדות מבני בניו )כמו שאמ´ "ויוצא´ ממנו שמואל וכו´ כל הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני"( ודאי יש לדקדק שלא יעמדו מבניו כ"ד משמרות אולם רש"י כתב במתכוין עומדות לבני בניו בל´. לא במ´. להורות שלא כל כ"ד יהיו מבני בניו כ"א עומדות לבני בניו. הכונה שיזכו שיהיו בתוך כ"ד המשמרות כאלו הכ"ד משמרות עומדות סביבותיהם. בצירוף משמרותיהם )שם י"ד( ר"ל סך הכל יהיו כ"ד. וזה פשוט. וכן צריך להיות ג"כ בלשון מדרש תנחומא ורבה וילקוט כמו שתיקן רש"י לבני. והלשון מבני בניו ודאי ט"ס הוא וזה ברור: ג´ ומה ששאלת ודרשת למה אחז החכם רו"ה ז"ל בכל ספרי התפלות הנוסח´. "וכל הרשעה כעשן תכלה" בקמץ לא כמשפט ל"ה וצ"ל "תכלה" בסגול. ואי משום שנאמר "כד הקמח לא תכלה" אכן גם תיבה זו באה שלא כמשפט וכזר נחשבה כמו שהעיר ע"ז במכלל יופי: גם לא ידעת למה שינה את טעמו בענין בג"ד כפ"ת פעם דגש ופעם רפה שגרס מי בקיצו. בי באש. מי בחרב עד כאן. דע אחי החביבי נ"י שבמחזוריו משנת תק"ס הנדפסים על ידו וע"י ר´ ברוך בשוויץ. והם אשר יצאו ראשונה שם מצאתי אחרי כן בכל מחזורים שהדפיס וכתב תכלה. ומי באש במתכוין ובדעת עשה כן. לא מקרה הדפוס הוא. ודאי נכון לשון האחרון. ונחם על הראשון ועתה נחקר על הדבר: בדרך כלל יש לומר שראוי להשתמש בנוסחת תפילתנו לשון ונקוד המקרא. אף שיצא קצת ממשפט ומכללי הדקדוק. ואילו נמצא במקרא במקום א´ תכלה. באמת אינו נכון להשתמש לשון המקרא שיצא מן הכלל ולומר תכלה. אכן מאחר שלא נמצא בכל המקרא תכלה כ"א כד הקמח לא תכלה. נכון לשמש גם בנוסחת תפילתנו לשון המקרא זה )ואף שנמצא ושבט עברתו יכלה )משלי כ"ב ח´( מכל מקום לשון נקבה לא נמצא כ"א תכלה(: ויותר נראה לי שבטוב טעם יש לגרס כעשן תכלה. וגם נקודת תכלה במקרא הנ"ל נכון מאד מאד ולא זר הוא: ידוע ההפרש הוא בין כלא ובין כלה כי הראשון לשון עצירה. חסרון ומניעה הוא. כמו לא תכלה רחמיך ממני. וכלא הגשם מן השמים. אכן השני לשון כליון ותכלית הוא. כמו "ולא כליתי את בני ישראל". "כי לא כלו רחמיו". "עד כלות המלאכה": והנה אם נדקדק בלשון המקרא "וכד הקמח לא תכלה". קשה הבנה הוא. איך שייך תכלה כליון מצד הכד אילו היה אומר הקמח )קמח הכד( לא יכלה. היה נכון. כי תכלית וכליון שייך בקמח אבל מצד הכד שייך דוקא חסרון ומניעה. והיה ראוי לומר כד הקמח לא תכלא כמו שאמר "וצפחת השמן לא תחסר" כי מצד הכלי הכלי שייך מלא וחסר. כן כד הקמח לא תכלא לשון מניעה וחסרון: ובאמת כונת הפסוק בב´ משמעות אלה לשון חסרון ולשון כליון ר"ל שלא תחסר. ולא תכלה להריק הברכה: לכן משמשהמקרא בב´ כונת תכלא ותכלה כאלו היא קרי וכתיב הכתיב משמש כלא. ומנוקד תכלה על דרך לא תכלא רחמיך: וכל דברי אלה מרמז לנו רבינו הרד"ק בלשונו הזהב בתיבות אחדות וז"ל "לא תכלה" נכתב ב"ה ונקודו כבעל אל"ף וענינו לשון כליון וחסרון כפעלי הה"א עכ"ל: לדעתי ברור מה שכתב כפעלי הה"א. ראשי תיבות. הכונה כפעלי ה´ וא´ כי לשון כליון הוא מפעלי ה´ ולשון חסרון הוא מפעלי א´ ותיבת תכלה כולל שניהם כשאמרתי. והבן כי נכון הדברים מאד בעזה"י לכל מבין עומק הדקדוק: והנה ברור כשמש שלא כזר נחשבה תיבת תכלה. ובכונה עמוקה ואמיתית מנוקד´ כן: ומה מאד מתוק לשון התפלה לשון מליצה והגיון שנתפלל ש"הרשעה כעשן תכלה". בכונת כד הקמח לא תכלה חסרון וכליון. כי לא כונתנו שנתפלל שברגע א´ ופתאום תכלה הרשעה. כ"א אחד אחד. שתחסר מעט מעט עד שתכלה כולה כמו שנתפלל שנזכה לזמן השלימות ההוא אחד אחד. בתחלה שיהפכו כל העמים ויעשו כולם אגודה א´. לדעת שה´ אמת ואחרי כן יצמח קרן לדוד בירושלים. וכו´ עין ותמצא כן. כן הדבר שנתפלל על חסרון וכליון הרשעה. )כי ידוע ההיפוך הפתאומי לא יתמיד ולא יעמוד בחזקו ובתקפו ובקל נהפך שנית משא"כ בהפכם לאטית א´ א´ שהיה בדעת ובהשכל ובעיון שהיא מתמדת( והבן: ועל דבר מי באש ב´ דגושה. מכללי הנקוד: להדגיש אות שבקל יוכל להבלע כמו הדומים יהושע בן נון שש שנים. לאכל לחם. וכל לשון )עין ביהב"י נקדן סוף האזינו( או שבקל יוכל לחברו לאות המוקדם אשר בזה נשמע דבר אחר ונשחתה הכונה כמו ידמו כאבן )שמות ט"ו ט"ז( והביא בעל יהבי הנקדן בשם רב תם שנדגש כ´ כאבן בעבור שלא ישמע ידמוך אבן. ואכן מי כמוך נאדר. שלא נשמע כאומר ח"ו ה´ מיכה )עין מסורה שם(. וכן דוגמא לזה המקרא דבהי"א ט"ז כ"ו "כי כל אלהי העמים אלילים". כ´ של כל דגוש לפי שתיבת כי בטעם מפסיק תלג"ד. אכן המקרא המוקדם כי גדול ג´ רפוי´ כי שם תיבת כי בטעם משרת תלק"ט: ובאמת יש לדקדק על בעל הטעם. למה שנה את טעמו ולמה לא מטעים גם כי כל בטעם משרת כמו הפסוק המוקדם: אכן ברור לדעתי שהטעם שאם כי כל בטעם משרת כמו כי גדול הכרח הוא כ´ של כל יהיה רפוי כמו ג´ של גדול כי סמוך לי´ של כי ונשמע בקל כאלו אמר "ככל אלהי העמים". והוא חירוף רח"ל בחיבורו עם מקרא המוקדם. לכן בדעת ובתבונה תיבת כי בטעם מפסיק וצריך להיות כ´ של כל דגושה. ואין מקום לטעות ולחירוף ההוא: וראיה לדבר שזאת כונת המטעים. בתהלים צ"ו שנזכרים ג"כ מקראות אלה )בשינוי מעט( נרשם "כי כל אלהי העמים וגו´" פסוק בין תיבת כי לתיבת כל. והכל מטעם האמור שלא נשמע ככל. וזה ברור: כן הדבר מי באש ראוי להיות רפה. ונדגש הב´ כדי שלא נשמע מיבאש. לשון נבאש. הבאש. מבאש תמור´ מתבאש )כמו מדבר תמורת מתדבר(. מה שאין כן באחרים מי בקצו מי במים וכו´ שאין מקום שנחוש לזה ופשוט הוא: ד´ ותמיהתך בלשון התוספות נדה ט"ז ע"ב בד"ה מלאך ואף ברי אותת שהוא שר ומטר. אינו ראוי להאריך בדברים פשוטים כאלה. כ"א ט"ס הוא. ובש"ס שלי דפוס וויענע נזכר מבואר הלשון שם: ואף ברי יטריח )איוב ל"ז( שהוא שר מטר עכ"ל ובדפוסים החדשים עם הגהות גדולי חכמינו מוסגר תיבת אותת ובמקומו נכתב יטריוח כמו בש"ס שלי ודי בזה: ה´ ועל דבר שאלתך לשון רש"י מנחות דף ל´ ע"א שכתב בד"ה אף באמצע שיטה ובאמצע הדף. באמצע השיטה. דוקא ולא באמצע הדף עכ"ל מה הכריח לרש"י לפרש כן הלא ע"פ שקיל וטרי´ של הש"ס משמע שלכולי עלמא לעיני על ישראל בסוף הדף. ויותר נכון היה לרש"י לפרש כמו שפירש בעל נמוקי יוסף וז"ל אף באמצע שיטה. וכ"ש בסוף השיטה דכשר. באמצע שיט´ דוקא אבל בסוף שיטה פסול עכ"ל: באמת לפום רהיט´ נראה לדקדק כן על רש"י. אכ אם נעין נמצא שבטוב טעם ודעת מפרש כן. שעל פי פירוש בעל נ"י שאמר שסוף שיטה כ"ש הוא דכשר. ר"ל לא מבעי בסוף השיטה אלא אפי´ באמצע שיטה. יש לדקדק. א´ סוף שיטה מאן דכר שתיה. בכל הסוגיא לא נזכר דבר מסוף שיטה. כ"א סוף הדף. וסברא נכונה היא להשלים ולגמור ספר התורה בסוף הדף כדרך כותב ספר שמשלים וגומר ספרו בסוף הדף והעמוד. ושפיר הזכיר הש"ס לעיל גומר אפי´ באמצע הדף. והכונה למ"ב בסוף הדף שהוא דרך כל הכותבים. אלא אפי´ באמצע הדף גומר. אכן לעשות הפרש בין סוף שיטה לאמצע שיטה לא נמצא ולא נדע. ב´ לדבריו יותר סברא לסיים בסוף השיטה מבאמצע שיטה )שאמר וכ"ש בסוף שיטה( מנא לי´ זאת להכריע שסוף שיטה יותר נכון להשלים מבאמצע שיטה והפוסקים )מרדכי ובעל ט"ז( כתבו להיפך. להשלים באמצע שיטה והפוסקים )מרדכי ובעל הט"ז( כתבו להיפך. להשלים באמצע שיטה. כי ע"י זה ידעו הכל סיום התורה משא"כ אם גמר השיטה עכ"ל. ועל כל פנים לא כ"ש הוא להשלם בסוף שיטה: ג´ לדבריו שהוא כ"ש למה שינה הש"ס בלשונו. ואמר ורבנן אמרי אף באמצע שיטה. למה לא נזכר אפי´ באמצע שיטה. כמו שנזכר לעיל גומר אפי´ באמצע הדף. הלא לדבריו חידוש הוא ונכון לומר אפי´. מה לשון אף. הלא לא נזכר לעיל גומר אף באמצע הדף: אלא ברור לסברת רש"י שאין כונת הש"ס אף באמצע שיטה כמו אפילו באמ"ש כ"א כונת אף כמו גם באמצע השיטה. לשון ריבוי על דבר אמצע. והכונה עוד אמצע אחר. שתי אמצעות. דהיינו אמצע הדף וגם אמצע השיטה ר"ל לאו דוקא אמצע הדף כ"א גם אמצע השיטה: ורב אשי אמר אמצע שיטה דוקא. הכונה דוקא אמצע א´. והוא אמצע השיטה. לא ב´ אמצעות ר"ל שגם באמצע הדף כשר לא כן אמצע הדף פסול. )ולסברת רש"י רבנן חולקין על מסכת סופרים הנ"ל הכותב ס"ת וכו´ עד סוף הדף. כי סברו שגם לעיני כ"י גומר באמצע הדף(. ולרשי לא יש מעלה בין אמצע השיטה לסוף השיטה. כמעט במדרגה אחת הם. כ"א לכתחילה יגמר באמצע השיטה. והילכתא אמצע השיטה דוקא. ר"ל אמצע א´. לא ב´ אמצעות ר"ל גם אמצע הדף כי ודאי אמצע הדף פסול: ונפקא מיני´ לדינא. אם נמצא ספר שלעיני כ"י הוא בסוף השיטה. לרש"י כשר הוא. שלכתחילה באמת צ"ל באמצע השיטה. ומה שנזכר שהלכה באמ"ש דוקא למעט שלא יהי´ באמצע הדף. שאז אפילו בדיעבד פסול. אכן אם בדיעבד לעכ"י בסוף השיטה כשר. אכן לבעל נמוקי יוסף אפי´ בדיעבד פסול. שלדבריו צ"ל באמצע השיטה דוקא. וממעט סוף השיטה )וכ"ש אמצע הדף(: וחידוש בעיני שבתשובות אחרונים בדין זה. אם בדיעבד פסול לעכ"י בסה"ש. לא הביאו ראי´ מלשון רש"י הנזכר שכשר הוא. ובודאי כדאי רבינו רש"י לסמוך עליו: גם מצאתי במרדכי שהביא לשון הש"ס הנזכר מנחות ל´ ע"א וגרס. רב אשי אמר אפי´ באמה"ש רבנן אמרי באמצע השיטה דוקא וכן הלכה עכ"ל: ובש"ס שלנו נהפוך הוא. רבנן אמרי אף באמה"ש. רב אשי אמר באמה"ש דוקא. )גם גרס אפילו במקום אף. לשון תלמוד שלנו. אולי גרסא זאת אפילו באמה"ש היתה לפני´ רבינו בעל נמוקי יוסף לכן אמר כ"ש בסה"ש. כשדקדקתי לעיל(: ו´ ומה ששאלת על המפרש הפיוט של מערבית ליל ב´ של סוכות סוכות נגב"ך. שמבאר ג´ ר"ל גנבים. ובש"ס שלנו מפורש שהוא גוים או נכרים. אין ספק בעיני ששגגת המפרש או טעות הדפוס היא כי גנבים מחוסר הבנה הוא. וכי גנבים יש להם סוכות קבועות. שאמרו בש"ס שם שסוכות נגב"ך קביעי הן. ואין לנו אחריות שוגגים וטועים. ר"ל להבין ולבאר דבריהם. מה שהוא טעות ידוע: ולדעתי סיבת השגגה ההיא שיצאה מהמפרש היא. לפי שנזכר ג"כ סוכות כותיים. וידוע שנשתמש´ בלשון חכז"ל תיבת כותי´ בכונת נכרים וגוים. )ובפרט בספרי אשכנז( מטעם הידוע. שלא יאמרו הגוים שכונתנו עליהם אשר ישראל יושבים כעת בתוכם. והנה המפרש ראה שנזכר אח"כ ג"כ תיבת כותיים. וחשב שהוא תמורת נכרים וגוים וא"כ ע"כ אי אפשר לומר שנ´ או ג´ מורה על נכרי או גוים. הלא נזכר אח"כ גם תיבת כותיים. לכן שינה את טעמו. וכתב ג´ ר"ל גנבים. אכן טעות הוא בידו כי סוכות כותיים הכונה כותיים ממש )ועין שם תוספות בד"ה סוכות כותיים(: ובאמת קצת יש לדקדק מאחר שסוכות נכריים וגוי´ כשירות כ"ש סוכות כותיים וכי כותיים גרועים מנכרים וגוים: אולם לא נוכל לדקדק כל כך בדבר הזה דא"כ נשאל ג"כ וכי מאחר שסוכת בהמה כשירה. סוכות אדם סוכות גוים וכותיים פשיטא. אלא ודאי לסימן בעלמה הוא. עיין דמאי ריש פרק ו´. ושלום: |
 |
עיצוב וביצוע על ידי
צל הרים
 |
 |