 |
דברי יוסף תשובות מירושלים מהדורה שנדפסה על ידי המחבר בשנת ה'תרכ"ב בירושלים הרב יהוסף שווארץ |
 |
ביאור לשון רש"י (מנחות דף פ"ח:) "אי מצורע חוץ הוא כל מעשיו בשער ניקנור ולא בעזרה"  |
| שאלה כ"ה נשאלתי מידידי הר"ר שאול פאלק ני´ על דבר רש"י במסכת מנחות דף פ"ח ע"ב אי מצורע חוץ הוא. פירש רש"י כל מעשיו בשער נקנור ולא בעזרה ע"כ. למה לא פיר´ כפשוטו שטהרת המצורע היתה חוץ למחנה. בהר המשחה: והשיבותי לו יפה ובזמנו פירש רש"י כן. כי כל מקום שנזכר בש"ס במעשה קרבנות וכדומה לשון חוץ. הכונה חוץ לעזרה ואילו היתה כונת הש"ס חוץ הוא. בהר משחה. ודאי היה אומר אי מצורע חוץ למחנה הוא. ולשון חוץ הוא משמע כמו שביאר רש"י שכל מעשיו אפילו טהרתו בקרבנותיו ביום ח´ הוא מחוץ לשער נקנור. ובודאי הכלי למים לטהרתו מחוץ לעיר אין צריך משיחה בשמן המשחה: ועוד שהכרח הוא לרש"י לפרש חוץ הוא שכל מעשיו בשער נקנור ולא בחוץ המחנה. כי טעם שטהרת המצורע במים חיים היתה מחוץ לעיר. בסבה זאת אין הכרח לומר שכלי זה טינו צריך משיחה. אם לא היתה ג"כ הסבה שכל מעשיו של מצורע הם מחוץ לעזרה. כי יש עוד לדקדק למה צריכין כלי מידה זה במקדש. הלא טהרת המצורע במים חיים היתה מחוץ לעיר. ויותר נכון להטמין כלי זה בהר הזיתים. כי שם נעשה טהרת המצורע. ולמה חושבין כלי מידה זה בכלל ז´ מדות של לח שהיו במקדש. אלא ברור אף שצריכין לו דוקא מחוץ לעיר. עם כל זה בכלל כלי מקדש הוא. וצריך משיכה. כמו צלוחית של זהב שבו היה ממלא מן השילוח. אף שגם מלאכה זאת היתה בחוץ. עם כל זה צריך משיכה כמו שמוכח מלשון הש"ס שם במסכת סוכה כמעשהו בחיל כך מעשהו בשבת אלא שהיה ממלא מע"ש חבית של זהב שאינו מקודשת כדי שלא יפסלו מימיו בלינה. ומוכח שצלוחית ודאי נתקדשת כשאר כלי שרת וכלי מידות שהיו במקדש. אף שהוציאוהו מחוץ לעיר למלאות מן מי השילוח. אכן מאחר שהחזירוהו והביאוהו אחר כך פנימה צריכה משיחה: כן הדבר בכלי מים חיים של מצור´ מטעם שצריכין אותו בחוץ לעיר והחזירוהו אח"כ למקדש. לולי שהיה כל מעשיו מחוץ לעזרה כמו שפירש רש"י הי´ צריכה משיחה כי בכלל כלי המקדש הוא. והמצורע נכנס לעזרה. ואם לא טהר עצמו מקודם ע"י טהרת ב´ צפרים ומים חיים לא נטהר אח"כ בקרבנותיו. וא"כ גם מעשה כלי מים חיים צורך עבוד´ פנימה היא. וצריך משיחה אף שמעשה טהרתו בכלי זה היה בחוץ לעיר: לכן פירש רש"י בטוב טעם ודעת שכל מעשיו של מצורע היה בחוץ לעזרה. וכונתו אין שום סברא שכלי זה צריך משיחה. כי המצורע אפילו בטהרתו לא נכנס בעזרה. ואם כן לא חל ולא שייך לכלי זה שם כלי קדש כשאמרתי: דן מיני´ אבל אם היה מעשה מצורע בפנים. לפנים משער נקנור אף שמעשה טהרתו בצפרים ומים חיים היה בהר הזיתים בחוץ עם כל זה כלי זה צריכה משיחה. כשאר כל כלי מדות במקדש וכמו הצלוחית הזהב שממלאים בו מים במחוץ. ומכניסין אותו אח"כ פנימה. וכלי זה אע"פ שלא מכניסן פנימה. אפ"ה מאחר שהמצורע נכנס אח"כ בטהרתו בקרבנותיו לפנים מן העזרה הרי הוא כאלו גם הכלי מוקדש כשאר כל כלי מקדש. כי מעשה כלי בחוץ מעכב שלא יכנס פנימה. ר"ל שלא יוכל להקריב הקרבנות אם לא נטהר בתחילה ע"י צפרים ומים חיים. וכן פי´ רש"י לקמן בסמוך חצי לוג למה נמשח אי סוטה חוץ הוא. פי´ רש"י שהי´ משקה אותה מחוץ בשער נקנור. ולא היה צריך להכניס המים בעזרה ולקדש בכלי ע"ש: וכסברא זאת מאחר שע"י טהרת ומעשה המצורע בחוץ להר הזיתים. יוכל לכנוס פנימה. מעשה בחוץ בכלל מעשה פנימה הם כי הוא גורם ומכשירו להכנס פנימה להקריב קרבנותיו. נמצא בדברי בעל נמוקי יוסף במסכ´ בבא מציעא סוף פ"ב. על ענין דאין עשה דוחה עשה ולא תעשה. שמקשה למה לי מהאי טעמא )שלא יוכל הכהן לטמא לקיים מצות השבת אבידה. האי עשה וכו´ ואין עשה דוחה( תיפוק לי´ דאפי´ ליכא גבי טומאה אלא לאו גרידתא לא דחי לי´ עשה דאבידה דהא ק"ופלא בעיני שגם בעל משנה למלך הלכ´ טומ"צ פרק י"א ה"א הקשה כן והניח בצ"ע. אולי כונה אחרת בדבריו שהקשה מה שאמר רש"י כל מעשיו בשער נקנור. ומה שנזכר שכלים אלה צריכין משיחה. דבר זה דוקא בכלי המשכן כמו שנא´ וימשחם ויקדש אותם. אכן לדורות כלי המקדש אינם צריכים משיחה. כי מלאכתן מקדשת אותן כנזכר במס´ יומא דף י"ב ובמס´ שבועות דף ט"ו. וכן פסק הרמב"ם בפ"א הי"ב מהלכות כלי המקדש: דויש לפרש הלא אמרינן במסכ´ ע"ז דף נ"ב ע"ב איתבי´ כל הכלים אשר הזניח המלך אחז במלכותו במעלו היכנו והקדשנו מאי לאו היכנו דאטבלינה´ הקדשנו דאקדישנהו וכו´ פירש רש"י בד"ה הקדשנו שחזרו ומשחו´ בשמן המשחה וכו´ ומתרץ הש"ס הכונ´ שגנזנו והקדשנו שהקדשנו אחרי´ תחתיהם. וכן תרגם רב יוסף תקיננא יתהון וטמרנא יתהון וזמיננא חורנין חילופהון ע"כ. ואיך יעלה על דעת המקשן שחזרו ומשחום בשמן המשחה. הלא אמרינן שלדורות אין שייך משיח´ בכלי המקדש שנאמר אשר ישרתו בם בקדש הכתוב תלאן בשירות. שעבודתן מחנכתן: ונראה לי מה שאמרו שלדורות אין נוהגת משיחה בכלי הקדש אין הכונה שיש איסור בדבר )חוץ מאיסור שמשתמש בשמן המשחה ללא צורך ומועל בו( כ"א הכונה מאחר שהתורה אמרה אשר ישרתו בם בקדש. והכונה שלדורות עבודתן מחנכתן. למה יפסיד וימעול בשמן המשחה. הלא די בחינוך עבודתן ולא צריך משיחה. ולפי זה נפקא מיניה אם היה אופן שלא היו יכולים לחנכם בעבודתם הראשונה. שבדרך משל שהיתה הסיבה שאירע בם איזהו דבר שלא נוכל להשתמש בהם בקדש ולחנכם בעבודתם הראשונה הדעת נותנת שיחנכו אותו בשמן המשחה. ומה שאמרו )סנהדרין ט"ז ע"ב. ובשבועות הנ"ל( ואימא אותם במשיחה ולדורות אי בשמחה אי בעבודה. אר"פ אמר קרא אשר ישרתו בם בקדש הכתוב תלאן בשירות. משמע דוקא בשירות ולא במשיחה. כלל וכלל לא. לא שאם רצו במשיחה ואם רצו בשירות. היינו דוקא לכתחילה. ר"ל באופן שיכלו לחנכו בשירות ודאי אסור לחנכו בשמן המשחה למעול בו. אולם באופן שלא יכולו לחנכו בשירות באמת אמרינן אי במשיחה אי בעבודה. ר"ל שמותם לחנכו במשיחה: והנה במקרא הנזכר לעיל נאמר כל הכלים אשר הזניח המלך אחז במלכות במעלו הכנו והקדשנו. ולא עלה על דעת המקשן שהכלים אשר השתמשו לע"ז אינן צריכין תיקון. שלא יהיו נחשבים פסולים ופגומין. וצריכין תיקון חדש. ר"ל כחדשים ממש שצריכין תיקון וקדוש. ובפרט שהפסוק אמר מבואר ומפורש והקדשנו. ולהקדישן בעבודתן כשאר כל הכלים החדשים שבמקדש לא עלה על דעתו איך אפשר שאתמול השתמשו בו לע"ז. והיום ישתשו בו לה´. בלתי תיקון וחינוך להקדישו. לכן עלה על דעתו שתיקון להקדישן היה למשחם בשמן המשחה. אף שידע שלדורות אין צריך ואין שייך משיחה. כ"א עבודתן מקדשן. אולם בנידן זה שכל הכלים אלה נשתמשו לע"ז. ודאי אי אפשר לומר שעבודתן מקדשתן כ"א שצריכין טבילה ומשיחה. ומתרץ לו יותר מה צריכין. היכנושגנזנו והקדשנו. שהקדשנו אחרים תחתיהם. ולא די במשיחה: |
 |
עיצוב וביצוע על ידי
צל הרים
 |
 |