 |
דברי יוסף תשובות מירושלים מהדורה שנדפסה על ידי המחבר בשנת ה'תרכ"ב בירושלים הרב יהוסף שווארץ |
 |
א. ביאור סוגית הש"ס (בע"ז דף כ"ז:) "מנין לעולת נקבה שהיא כשרה בבמת יחיד שנאמר "ויקח שמואל טלה אחד וג"ו" ויעלה כתיב"
 |
| שאלה כ"ו תשובה לאחי וראש מהורח"ש ני´ בירח תמוז טיר"ת א´ בדבר סוגי´ הש"ס ע"ז דף כ"ד ע"ב דאמר ראב"א מנין לעול´ נקבה שהיא כשרה בבמת יחיד שנאמר ויקח שמואל טלה אחד ויעלהו לעולה. ויעלהו זכר משמע אמר רנב"י ויעלה כתיב ע"כ: ודאי ע"פ פשט לשון המקרא אין ספק שטלה חלב אחד הנזכר היה טלה קטן זכר שיונק דד אמו והקרי ויעלהו לשון זכר. אכן ראב"א רוצה להוכיח שנקבה היתה והכרח לומר שכונת המקרא טלה חלב אחד. טלה מינקת ולד קטן והיא. ר"ל האם שהקריב נקבה. היתה. ושפיר מקשה הלא ויעלהו זכר משמע. אבל מלשון אחד. לשון זכר לא הקשה כי ידע שהכונה שהאם הנקבה הקריב. ואחר שייך לולד שהניקה. וחלב אחד ר"ל יונק אחד. ולכן טלה בסמיכות )ולא אמר טלה כמו זאב וטלה )ישעיה ס"ה כ"ה( שהכונה טלה של חלב אחד. מינקת יונק חלב אחד: וברור שזאת כונת רש"י בד"ה טלה חלב. רחל ומניקה את בנה עכ"ל. לא על חינם הוסיף רש"י בתיבות ודי לו לומר רחל מינקת. ועוד מי גלה לרש"י שהניקה בנה אולי היתה בתה. אלא ודאי רש"י רוצה לתרץ למה לא הקשו לו תיבת אחד שהוא ל"ז. כמו שהקשה מויעלהו. ומפרש מאחד לא יש לדקדק כי אחד ל"ז שייך ומורה על הולד היונק שאם מניקה ולד אחד. ודברי רש"י נכונים ואמיתים ומוכרחים: ותירוץ הש"ס ויעלה כתיב. ר,ל שהיא לשון נקיבה: אבל לא שקרינן בש",ס ויעלה כתיב )כמו ויעלה נשיאים ירמיה י´, י"ג( בלא כנוי. ולא נזכר המין לא זכר ולא נקבה: כי אין דרך הלשון להשתמש בלא כנוי אם כבר נזכר השם ההוא. כמו "קח את בנך וגו´ והעלהו שם לעולה". "ואם עז קרבנו והקריבו לפני ה´". "ולקח הכהן את כבש האחד והקריבו אתו לאשם" "ויקח בלעם את בלק ויעלהו במות בעל". "ויקח את בנו הבכור ויעלהו עולה" ורבים כאלה אין מספר. וחידוש בעיני מה שכתבתי אחי וראש נ"י וז"ל ודוחק גדול לפרש ויעלה כתיב דא"כ צריך להוסיף קריאה חדשה על הכתב והל"ל קריא בי´ ויעלה ע"כ לשונך כי ודאי הכונה כמו שאמרתי. הש"ס מקשה מהקרי ויעלהו לשון זכר. והמתרץ השיב מהכתיבה ויעלה. אבל לא ויעלה בלתי הזכר מה שהעלה. וזה פשוט מאוד: ואמת דברת בלשון המהרש"א שאין שום תפיסה על רש"י ודברי רש"י כהכרחים וברורים. ואין מקום לדקדוק של המהרש"א שם. אולם יש להליץ עבורו. שסבר שאין עיקר ראית ראב"א שהיתה נקבה מלשון טלה אחד ר"ל מניקת. כ"א מויעלה עולה שהוא ל"נ. וא"כ אין הכרח לומר שפירש ראב"א טלה חלב על האם. כמו שפירש רש"י. כי אם נוכל שבסלק דעתן סובר טלה חלב יונק זכר כ"א ראיתו מן ויעלה. ובאמת אחר שתרץ ויעלה כתיב. ודאי הכרח לומר שטלה חלב ר"ל רחל מינק´ ועיקר דקדוק המהרש"א על רש"י דוקא למה פירש רש"י כן גם בסלקא דעתך. ר"ל בתחילת הדיבור קודם שתירץ ויעלה כתיב. הלא נוכל לומר שבסלק´ דעתך סבר שפשט המקרא טלה חלב יונק זכר: ובאמת דקדוק בעלמא הוא. כי לא יש שום קושיא ודקדוק עליו מה שפירש בתחילת הדיבור ע"פ האמת. ע"פ סיומא הש"ס וילה כתיב: ובדרך חידוד אמרתי לתת טעם על הקרי והכתיב. הקרי ל"ז והכתיב ל"נ. ועוד דקדקתי בלשון המדרש רבה לסדר אחרי מות וזה לשונו "ויקח שמואל טלה חללב אחד" אמר רבי אבא בר כהנא ג´ עבירות נעשה בו. היא ועורה. ומחוסר זמן. ולוי היה. עד כאן לשונו. מה שנזכר היא ועורה. הכונה שנאמר "ויעלה עולה וכליל". לא נמצא ולא נקרא כליל כי אם מה שנשרף כולו. כמו "מנחת כהן כליל תהי´. ועולה אף שנשרף כולו לא שייך בו לשון כליל כי הופשט עורו מקודם )"עולה וכליל" )תהלים נ"א כ"א( הכונה עולה ומנחת כהן שהיה כליל(: ומאחר שנאמר "עולה וכליל". מוכח שלא נפשט העור. וזה שדייק המדרש היא ועורה. אולם מהה שאמר שהיתה מחוסר זמן מה ההכרח היה לו לבעל המדרש לומר כן אף שהיה טלה חלב יונק. אולי כבר היה יותר מבן ח´ ימים. ועוד למה לא חשב גם כן שהיתה נקבה כמו שהוכיח ראב"א בש"ס שלנו. ועוד לפי לשון הש"ס הנ"ל שטלה חלב אחד הכונה אם מינקת ולד יונק חלב למה נזכר תיבת אחד. אפילו בלא תיבת אחד מובן. מה בא ללמדינו. ואם היה האופן שהקריב אותו שייך לומר אחד. אף שמובן מאיליו. לומר טלה אחד ולא שנים. ונמצא קצת ראיות מפסוקים שהזכיר המנין בכונה זאת ומטעם זה כמו )ש",א ז´, י"ב( "ויקח שמואל אבן אחת" וכן )שם ט"ז כ´( "ויקח ישי וגו´ וגדי עזים אחד". וכן )שם כ"ה י"ד( "נער אחד מהנערים" ורבים כאלה. אכן שמקרא מספר שהרחל היתה מינקת ולד קטן. לאיזה תכלית תיבה אחת: לדעתי הקריב שמואל שניהם האם והיונק. אותה ואת בנה. לכן הקרי והכתיב. ל"ז ול"נ ויעלה לרמז ששניהם הקריב. האם והבן )ומה שלא נזכר כן בפסוק באר היטב שהקריב שניהם לפי שהיו אוא"ב ואסור. כי אם בדרך השעה צריכה לכך. הוראת שעה. לכן נרמז דוקא ברמז קרי וכתיב( וזה שנזכר במדרש הנ"ל מחוסר זמן היה. לא מחוסר זמן ח´ ימים תחת אמו. כי אם הכונה מאחר שהקריב האחד. נפסל השני להקריבו באותו היום מטעם מחוסר זמן כנזכר במסכת חולין ריש פרק אוא"ב. ומובן גם כן דברי ראב"ע שאחת מהם נקבה היתה. ולא צריך להזכיר בפירוש. כי מאליו מובן. ומאחר שהיה מחוסר זמן מטעם אוא"ב מוכח שהיה גם כן נקבה וגם "ויעלה" כתיב שהוא לשון נקבה. ושפיר נזכר תיבת טלה חלב אחד שגם היונק הקריב )וע´ בספר קהלת יעקב על הנביאים הראשונים שכ´ ג"כ שמואל הקריב אוא"ב ע"פ הוראת שעה. אכן המחבר הלך בדרך אחר. ולא מטעם וסיבות שכתבתי(: ב´ מה שדקדקת בדברי הברטנורה פסחים פ"ד מ"ה והלילה ב"ש אוסרין להן ככל שאר ימים טובים שאסורים נפשית מלאכה שהלילה הולך אחר היום עכ"ל ועלה בדעתך להגיה שצ"ל שהיום הולך אחר הלילה: במכ"ת שניה ברואה. ולשונו מדוקדק כי כונתו שלילה נמשך ונגרר אחר היום שלאחריו. ואינו דומה לכל שאר הלשונות שבש"ס שהלילה הולך אחר היום )כמו לענין הקרבנות( וכונתו כל המועדים וכן שבתות השנה נקראים בלשון התורה יום. "ובחמשה עשר יום". "וביום הראשון". "וביום השביעי". "וביום השבת". ואפשר לומר ששבת ומועד מתחילים בעלות השחר ובבקר יום ההוא. והלא ודאי היום מתחיל בתחילת הלילה )מה שנקרא בש"ס היום הולך אחר הלילה( והלילה נגרר ונמשך לכל דיניו אחר היום. ר"ל מה שאסור ביום אסור גם בלילה. ולסברת ב"ש ערב פסח אסור בעשיית המלאכה ואין ספק שגם בלילה המוקדם אסור. שהלילה הולך בדיניו אחר היום שלאחריו. ר"ל כמו שביום אסור גם בלילה אסור: ואם נגיה בהיפוך שהיום הולך אחר הלילה. איך הוא נתינת טעם שגם בלילה אסור במלאכה. הלא תעשה מטפל עיקר ומעיקר טפל. כי העיקר הוא היום. שבתורה נזכר יום דוקא: ג´ ומה ששאלת בדבר קוי שנמסר בישעיה מ´ ל´ וחד וקיי: ידוע תדע אחי וראש נ"י ששורש קוה הוא ע"ד עלה עולים עולי )כמו כן קוים קווי — ו´ הראשון מורה על נקודת החולם. והשני שרשית. ובלא ו´ לסימן נקודת החולם הוא קוי ויו"ד הוא הרבים כמו עלי. אולם מצינו שלפעמים נחלף ונעשה מוי"ו יו"ד אח"כ קוי ו´ הוא החולם י´ הוא שרשית תמורת ותחת ו´ השרש. ויו"ד הרבים חסר. ובשלימות היה צריך להיות קויי: והנה מצינו ב´ פעמים קוי ה´. א´ בישעיה מ´. ואחד בתהלים ל"ז ומחלוקת בין האבע"ז ובין הרד"ק בזה להאבע"ז בישעיה קוי ר"ל ו´ הוא השרשית )וחסר דוקא ו´ לסימן החולם. הובשלימות הוא קווי( והיו"ד סימן הרבים. וצירי תחת ו´ השרשית עמו עשי: אכן בתהלים קורא קוי. ר"ל יוד במקום ותמורת ו´ השרשית. ו´ לסימן החולם. ויוד הרבים חסר )ובשלימות הוא קויי. עמו עושי( וזה שכתב´ על פסוק בתהלים "וקוי ה´ המה ירשו ארץ" היו"ד תחת הוי"ו ע"כ ר"ל י´ במקום ו´ השרשית. והצירי תחת יו"ד השרשי´ ויו"ד הרבים חסר: אכן בישעיה לא דיבר הראב"ע מאומה ולא כתב ג"כ כמו בתהלים י´ תחת ו´ מוכח ששם היה קורא וקוי ר"ל ו´ השרשי´ )ו´ חולם חסר(. ויו"ד הוא הרבים. ודעת הרד"ק לא כן הוא. ונהפוך הוא שבישעיה קורא ו´ לסימן החולם. י´ שרשי´ במקום ו´. ויו"ד הרבים חסר. ובתהלים קורא קוי. ו´ שרשי´ )ו´ החולם חסר( וי´ הוא לסימן הרבים וכן כתב ר"ו היידענהיי ז"ל. ובאמת המסירה היא עדות וראיה לדברי וסברא האבע"ז שבישעיה נמסר ל´ וחד קויי. הכונה כאן קוי. ר"ל ו´ השרשית ו´ החולם חסר. ויו"ד לסימן הרבים )ובשלימות הוא קווי( וחד וקויי. והוא בתהלים ששים י´ תחת ו´ השרשי´. ו´ הוא לסימן החולם: ויו"ד הרבים חסר )ובשלימות הוא קויי. וכן עשה המסורה וכתבה ב´ יודי"ן ליתר הביאור(. ובתהלים נמסר ל´ וחד וקווי ר"ל כאן קוי )ובשלימות קויי( וחד קווי. הכונה אבל בישעיה הוא שרשית ו´ חולם חסר )ובשלימות קווי( עין מנחת שי. )וגם אני הצעיר תופס סברת הראבע"ז שמוסכמת ע"פ המסורה. וקורא במקרא ישעיה הנזכר קוי. ובתהלים קויי לא כסברת הרד",ק ורו"הה ז"ל: ד´ מה שדקדקת בנוסחה הכתובה. כתובתא דא ותוספתא דין. אחת דברת שאין ספק שבתוספתא לשון נקבה היא. ויש לומר תוספתא דא כמו שהביא גם בעל נחלת שבעה במשפטי הכתוב´ ריש סימן נ"ב דאי כותבין כתובתא דא ותוספת´ דא הייתי אומר ריש סימן נ"ב דאי כותבין כתובתא דא ותוספת´ דא הייתי אומר וכו´: אולם דע לך אחי וראש נ"י שאין הענין ראוי לחלוק על מה שנוהגין בארצכם )בשוואבען( לכתוב ותוספתא דין. וראוי האבע"ז לסמוך עליו. שאמר כל שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו )הביאו בעל תי"ט נזיר פ"ב מ"ב בד"ה הזה( אף שיש בו וסימן ודרך הנשים )לשון הנקבה(. כי מצינו גם בתרגום שאין שומר המין להחליף דא בדין או בדון. ועדותי זו )במקום זאת( אלמדם )תהלים קל"ב י"ב( מתורגם וסהידותי דנן. ודאי עדותי וסהידותי ל"נ היא. עם כל זה לא שמר המין לומר דא ל"נ ותרגום דנן ל"ז )"זאת עבודת בני וגו´" תרגם אונקלוס בכל פעם דין פולחן לא יש לדקדק כי פולחן ל"ז הוא. אף שעבודת ל"נ(: וכן כל זה )במקום זאת( נסיתי )קהלת ז´, כ"ה( תרגם כל די )אולי צ"ל דין( אמרית. וכן כל זה ראיתי )שם ט´, י"ד( אף דין חיתי ורבים כאלה. ובאמת ב´ ראיות האחרונות אינן מוחלטות. פן ואולי היה לפני המתרגם כל זה ל"ז כמו שהביא בתנ"ך: KENN. עין שם. אולם ועדותי זו נמצא ג"כ בתנ"ך הנזכר ועדותי זה. פלא הוא בעיני. הלא עדות ל"נ ואיך שייך לומר זה: ועל כל פנים לדברינו הוא ראיה ברורה שלא נדקדק כל כל במין. אם היה לפני המתרגם כמו שהוא בספרנו ועדותי זו ותרגם דנן. הלא ראיה מתרגם שלא דקדק במין. ואם נאמר שהיה לפניו כמו שנמצא בתנ"ך הנ"ל ועדותי זה. הלא ראיה מלשון המקרא בעצמו שלא נדקדק בין זכר לנקבה: ומה שהביא בעל נ"ש הנ"ל בשם מהר"ם בבנת ישראל חסר ו´. לראות בבנת הארץ חסר כתיב עכ"ל. אמת דברת שכונתו על תרגום אונקלוס בבנת ארעא. כמו שכמעט כל לשון הכתובה הוא בלשון ארמי. לשון אונקלוס. אבל בבנות הארץ ודאי מ"ו הוא כמו כל בנות שבמקרא )עין בספר הנ"ל בכללים הנוגעים על ידיעת הסופר סימן ז´ בענים שוטה שוטה. שמונה שמונה. ותראה ותבין. במכ"ת המחבר. שלא נוכל לדקדק עליו בענין הדקדוק. שלעיניו שוטה ושמונה שניהם זכרים כמו שוטה ושמונה שתיהן נקיבות. ה´ נה שנוהגין ביום המילה בבה"כ שהמוהל והקהל מחלקין ומפסיקין באמצע הפסוקים בפרש´ "וכרות עמו הברית": לא ידעתי ולא ראיתי שום איסור ופקפוק בדבר. כי מה שאמרו חכז"ל במסכת ברכות דף י"ב ע"ב ולימא האי פסוקא ותו לא גמירי כל פרשה דפסק משה פסקינן דלא פסקה מר"ב לא פסקינן ע"כ. וא"כ אסור לומר פסוק א´ ולהפסיק באמצע הפרשה. וכ"שש שאסור להפסיק באמצע הפסוק. ולומר חצי פסוק. הכונה להפסיק ממש. ולא לומר עוד. כמו ששאל המקשן ולימא האי פסוקים ותו לא. אבל לומר המוהל חצי פסוק בקול רם. והקהל אומר בלחש. וחצי השני אומר הקהל בקול רם. והמוהל בלחש. זה ודאי לא נקרא הפסק ומותר להפסיק אפילו בין טעמי´ המשרתים. כמו בין קדמ´ ואזלא. וכן מצינו במס´ סוטה ל´ ע"ב רנ"א כסופר הפורס על שמע. והביא התוספות בשם התוספת´ משה אמר "אז ישיר וגו´" וישראל אמרו "אשירה לה´ וגו´" משה אמר "ה´ איש מלחמה". וישראל אמרין "ה´ שמו" ע"ש. וכן פסחים ק"י ע"א "ברוך הבא בשם ה´" אמר ישי "ברכנוכם מבית ה´". אמר שמואל "אל ה´ ויאר לנו" אמרו כולן. "אסרו חג בעבותים" אמר שמואל ע"ש. הרי ראיה ברורה שמותר שיאמר אחד חצי הפסוק. והשני משלים החלק השני: ועוד לענ"ד דוקא בתורה החמירו כן. אבל לא בדברי הנביאים והכתובים. וראיה לדבר שאמרינן כל פרשה דפסק משה פסקינן דלא פסקה מר"ב וכו´ מוכח שדוקא בתורת משה הדין כן. אבל בנביאים וכתובין מפסיקין באמצע הפרשה או הפסוק. וכן הביא בעל מג"א ריש סימן רפ"ב בשם הזוהר פ´ ויקהל אסור למאן דקרי באורייתא למפסיק בפרשת´ או אפילו מלא חדא אלא באתר דפסק משה וכו´ ע"ש. וא"כ ודאי לא יש לדקדק מפרשת "וכרות עמו הברית". שמחלק המוהל והקהל: )וזמן מה אחר שכתבתי זאת מצאתי שכבר הקשה ומישב כן בעל מגן אברהם סי´ נ"א ס"ק ט´ ע"ש( ומה שנוהגין לומר ביום המילה מילה מזמור י"ב. הטעם שמזמור זה מנוגן על כלי השמינית. והילד נימול לשמונה )וכן מנהג הספרדיים לומר קודם תפילת ערבית של שמיני העצרת מזמור זה ולא סימן ו´( ויותר נכון לאמרו ממזמור ו´ אף שמוקדם בקרא. ונאמר ג"כ על השמינית לפי שהוא כקינה ממש: ומה שציין בעל הילקוט לשון הש"ס מנחות מ"ג ע"ב על מזמור ו´. אין זה הלכ´ לממ"ס שכונת הש"ס דוקא על מזמור זה שנאמר "על השמינית" ולא מזמור י"ב )וראי´ לדבר שבש"ס שלנו )בתולדות אהרן( נרשם מזמור י"ב ולא ו´( ולא דקדק בעל הילקוט בכל פעם להביא דברי חכז"ל שהעתיק על המקום הראוי לו. כמו בסדר וירא בפסוק "וישכם אברהם בבקר אל המקום וגו´ הביא בעל הילקוט לשון פסחים דף ד´ ע"א כל היום כשר למילה שנאמר "וביום השמיני ימול" אלא שהזריזין מקדימין למצוות שנאמר "וישכם אברהם בבקר" ע"כ. ובודאי אין מקום הש"ס הנזכר שייך אצל "וישכם אברהם וגו´ אל המקום וגו´ כ"א לקמן בפסוק "וישכם אברהם בבקר" דעקידה. כמו שכתב התוספות שם בד"ה שנאמר "וישכם אברהם". וי"ל דהכא מוכח מקרא דעקידה. והתם )במסכ´ חולין( מוכח מ"וישכם אברהם בבקר" דכתיב גבי סדום וכו´ ע"ש. ועין מסכ´ חולין צ"א ע"ב תוספו´ מהכא וישכם: ומה שנוהגין לומר ביום הושענא רבא מזמור פ"ח מי מדקדק כל כך בדברים כאלה. ואמת נראה שנכון לומר סימן פ"ה )ונחלף להם פ"ה בפ"ח( כמו שאמרת אחי וראש נ"י. אולם חפשתי בסידורים הרבה ישנים נושנים מצאתי בכולם פ"ח )או ס"א(. ולדעתי נהגו לומר מזמור זה מטעם שכמה מזמורים נהגו לאמרן ביום פלוני ופלוני לא שלשון ודברי המזמור ההוא מדבר בכל פעם ופעם מיום ומחג ההוא כ"א שראש והתחלת המזמור נרשם על שם אותו היום ההוא. כמו בשבת אומרים "מזמור שיר ליום השבת" אף שעצם לשון המזמור ההוא לא מדבר משבת. וכן בחנוכה מזמור שיר חנוכת הבית. בובדרך אגב אודיע לך אחי היקר נ"י מעניני דיומא )יום כתבי דברים אלה היום יום ג´ בצום הרביעי( בדבר המנהג שנוהגין האשכנזים לקרות הפטורה במנח´ ביום התענית: ולא כן מנהג הספרדיים. שלא יקראו הפטורה כ"א במנחה ט´ באב וקוראין "שובו ישראל עד ה´ אלהיך". ולא "דרשו ה´ בהמצאו". והלא כל מנהגי ועניני הספרדיים יושבי ארץ הקדושה קדומים ונכונים מאד הם. כי לא נפסק הישוב מאחינו ב"י מארץ בבל ומא"י מיום השממה ועד עתה. ולא מצאתי בספרי´ שמדברי´ בזה: ולדעתי מנהג הספרדיים גם בזה נכון הוא ומיוסד מימי קדם שלא יקראו הפטורה בתענית ציבור. וראיה לדבר וז"ל מסכ´ סופרים פרק י"ז הלכה ז´ אבל תעניות אחרות "ויחל משה" ומפטיר "דרשו ה´" וי"א שאין מפטירין ונהגו בו העם עכ"ל: לשון זה קשה הבנה הוא. מהו "ונהגו בו העם". והגאון ר´ אליהו מווילנא זצ"ל הגיה והוסיף ונהגו בו העם להפטיר. ולפי ענ"ד ט"ס הוא. וכן צ"ל וי"א שאין מפטירין ונהגו כן העם. והמעתי´ החליף כן בבו. והכונה שנוהגין העם מימי קדם מזמן ההוא שלא להפטיר והוא מנהג בספרדיים )ואי לא מסתפינא הייתי אומר להפטיר. והוא מנהג בספרדיים )ואי לא מסתפינא הייתי אומר שלשון זה "ונהגו בו העם" היתה הסיבה למנהג האשכנזי´ להפטיר(: ובאמת יש לדקדק עוד על מנהג האשכנזיים. אם נוהגים להפטיר למנחה למה לא יפטירו ג"כ לשחרית הלא לשון מסכ´ סופרים הנזכר סתם הוא ולא הזכיר ולא חלק בין שחרית ובין מנחה. אלא ודאי מנהג הספרדיים נכון הוא שלא יפטירו לא בשחרית ולא במנחה: והשיב לי אחי היקר נ"י הנזכר על מה שהגהתי שצ"ל בלשון מסכת סופרים הנ"ל ונהגו כן העם. וז"ל עין ברא"ש מסכת מגילה דף ל"א ע"ב שהביא לשון מסכת סופרים וגרס י"א שאין להפטיר והעם נהגו להפטיר עכ"ל. )אולי זה כונת הגאון ראמ"ו שהגה ונהגו העם להפטיר והיא נוסח´ הרא"ש( והשיבותי לו משם אין סתירה לדברי. כי באמת בכל ספרינן אין הלשון כן כ"א ונהגו בו העם. ולא יותר והלא אנחנו רואין שכל העם ארץ המזרח. א"י ובבל ופרס ומדי. סוריא ומצרים וכדומה אין מפטירין. ומי העם ההוא. הלא אין סברא לומר שבעל מסכ"ס מדבר מן העם המערביים האשכנזיים דוקא. והלא גם הרי"ף והרמב"ם והטור וב"י אינן מזכירין שנהגו להפטיר בתענית: אולי רבינו אש"ר תפש מנהג האשכנזיים בזה ולכן גרס כן במסכ"ס. פן ואולי נעלם ממנו מנהג יושבי המזרח בזה: ומה שנזכר בש"ס תענית י"ב ע"ב רבעי´ דיומא קרינן ומפטירין וכן הביאו כל הפוסקין. זה דוקא כשב"ד גוזרין תענית על הציבור עכ"צ שלא תבוא. אכן לא בד´ צומות )חוץ מט´ באב( וכן כתב בעל לחם משנה בהלכ´ תענית סוף פ"א ע"ש. ופשוט הוא ולפי ענ"ד אמת דברתי ומה שהגהתי ונהגו כן העם: ושלום: |
 |
עיצוב וביצוע על ידי
צל הרים
 |
 |