 |
דברי יוסף תשובות מירושלים מהדורה שנדפסה על ידי המחבר בשנת ה'תרכ"ב בירושלים הרב יהוסף שווארץ |
 |
ביאור לשון הש"ס (מגילה כ"ח')"אם נאמר כבש למה נאמר אחד"  |
| שאלה כ"ח אחד או אחת מגילה כ"ח ע"א שאל ר´ עקיב´ את נחוני´ הגדול: במה הארכת ימים? אתו גוזי וקא מחו ליה סליק יתיב ארישא דדיקלא אמר לו רבי: אם נאמר כבש למה נאמר"אחד" א"ל צורבא מרבנן הוא שבקוה )גרס´ ע"י שבקוה דליתי( א"ל אחד מיוחד שבעדרו. פירש רש"י בד"ה אם נאמר כבש. "את הכבש האחד תעשה בבקר" ע"כ. יש לדקדק הלא שאל אם נאמר כבש וגו´ ולא אמר אם נאמר הכבש בה"א מוכח שלא על מקרא זה שאל. והלא נמצא במקרא פעמים הרבה כבש אחד נאמר על לשון זה שאל אם נאמר כבש למה אחד. ולמה פירש רש"י דוקא על קרבן התמיד ושם נאמר "הכבש בה´": ועוד הלא נמצא במקרא פעמים אין מספר תיב´ אחד או אחת כנראה כמיותר. איש אחד. עשרון א´. פר אחד. איל אחד. שעיר אחד. כבשה אחת. וכדומה.. למה לא שאל ר"ע על אלה אם נאמר איש למה אחד. אם נאמר איל למה אחד: ולמה שאל דוקא על כבש אחד. ונראה לפי דעתי שחנני ה´ לבאר דבר זה על פי חוק ומשפט דקדוק הלשון ובעז"ה נגיע בזה לידיעות ברורות אשר בהן מבוארים כמה לשונות חכז"ל. ידוע שדרך לשון המקרא לדקדק הרבה לבחור בקיצור. ולא להשתמש בלשון מיותר ללא הועיל. וברור שבמקום שדבר המקרא לשון הנראה כמיותר. הכרח הוא לומר כן להורות ולרמז על דבר אחד. והוא שדרשו חכז"ל. והיא הקבלה אשר קבלו לדעת כונת המקרא עד תכליתה. ומרומז היא בו: ועתה נחקור על תיבת ספר אחד או אחת. בלתי טעם וסבה לא נזכר שגשם וגוף ההוא יחידי ואחדי הוא ולמה שפת יתר לומר אחד או אחת: ואביא ליתר הביאור משלים הרבה. שאין בהם תיבת ומספר אחד או אחת. כמו "ויטע ה´ אלהים גן בעדן" )בראשית ב´ ח´(. "ויהי בנה עיר" )שם ד´ י"ז(. "עגלה משולשת ועז משולשת ואיל משולש ותור וגוזל" )שם ט"ו, ט´(. "ויקח יעקב אבן" )שם ל"א, מ"ה(. "פר בן בקר תמים לה´ לחטאת". )ויקרא ד´, ג´(. "שעירת עזים תמימה נקבה" )שם כ"ח(. "בפר בן בקר לחטאת ואיל לעלה" )שם ט"ז, ג´(. "והקריבה עז בת שנתה לחטאת" )במדבר ט"ו, כ"ז( "שעיר חטאת ליום ופר בן בקר ואיל מן הצאן תמימים יעשו" )יחזקאל מ"ג כ"ג(. ורבים כאלה ין מספר להם כי רבים הם בכל מקראי קדש. ולא נזכר בהם תיבת אחד או אחת. כי מובן מעצמו שאחד או אחת היא: ומובן אם הודיע לנו תיבת אחד או אחת על איזהו דבר. והוא מוטעם בטעם )נאכ"דרוק( הכרח הוא להזכירו. כמו "יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד" )בראשית א´, ט"ו( "והיו לבשר אחד" )שם ב´ כ"ד(. "להיות לעם אחד" )שם ל"ד כ"ב(. "נגע אחד אביא אל פרעה" )שמות י"א א´(. "נשיא אחד ליום" )במדבר ז´ י"א(. "אתה הכבש האחד וגו´" לפי שנזכר אח"כ "ואת הכבש השני )שם כ"ח ד´( "ועשרון אחד לכבש האחד" )שם כ"ט כ´(. ורבים כאלה אשר בהם תיבת אחד או אחת כהכרח ואינו כמיותר )א(. )א( "ויהי איש אחד". "ואשה אחת מנשי בני הנביאים". "ותשלך אשה אחת". הכונה ידוע ומפורסם. ולא הדיוטי או הדיוטית על דרך )מ"ב ד´ ח´( "ושם אשה אחת גדולה ותחזק וגו´" כאלו אמר ושם אשה אחת. גדולה תמורת אחת. אכן אם נזכר במקרא ההוא. או במקראות הסמוכים גופים אחרים רבים. או נרשם הגוף היחידי בשם המספר אחד או אחת. כמעט להפרשו ולהפרידו ולומר אכן גוף זה אחרי הוא. כמו "יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת" )ויקרא י"ד, י´(. "יקח שני שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעלה" )שם ט"ז, ה´( "שבעת כבשים וגו´ ופר בן בקר אחד" )שם כ"ג י"ח(. "שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים" )שם כ"ג י"ט(. בפרשת חנוכת המשכן "פר אחד איל אחד כבש אחד שעיר עזים אחד". "בקר שנים אילים חמשה עתודים חמשה כבשים בני שנה חמשה". ובמוספין בפרשת פנחס "פרים שנים ואיל אחד כבשים שבעה". וכן בכל איל ושעיר נזכר אחד לפי שנזכרים שם גופים אחרים מספר רבים. "עגלה חדשה אחת. ושתי פרות עלות" )שמואל א´ י´ ז´( וכהנה וכהנה: ודברים אלה אמתים וברורים באין ספק. ואין פוצה ואין חולק: אולם חפשתי וטרחתי לעין בתוה"ק ומצאתי מקרא אחד שיצא מן הכלל הזה והוא "ואם דל הוא וגו´ ולקח כבש אחד אשם לתנופה לכפר עליו ועשרון סלת וגו´". הלא לא נזכרים במקרא זה עוד גופים רבים. מן הראוי לומר "כבש אשם" בלא אחד כמו "והביא כבש בן שנתו לאשם" )במדבר ו´ י"ב( ולא נזכר אחד. לפי שידוע שהוא גוף אחד. לכן לדעתי ברור הוא על מקרא זה כיון ר"ע בשאלתו אם נאמר כבש למה נאמר אחד ומעיד אני עלי שמים וארץ שאמת אדבר שזכיתי אחרי כן למצוא בתורת כהנים במקרא הנזכר "ואם דל הוא וגו´ ולקח כבש אחד". מה תלמוד לומר אחד. זו שאל ר"ע לר´ נחוניא אמר לו: מה תלמוד לומר אחד אמר לו: זה וכו´. וכן זכיתי למצוא בפסיקתא זוטר´ בפרק מצורע בפסוק הנ"ל אם נאמר כבש למה נאמר אחד א"ל לפי שזה מביא וכו´ וכן מצינו במסכת מגילה ששאל ר"ע את ר´ נחוניא אם נאמר כבש למה נאמר אחד ואמר לו מיוחד שבעדר. מה שאינו יכול לדרוש כאן שהרי דל הוא עכ"ל: הנה ראיה ברורה שדוקא על כבש אחד הנזכר במצורע דל יש לדקדק כן כי תיבת אחד שם שפת יתר בלא הועיל הוא. כאמור. לא על שלון תיבת אחד בקרבן תמיד. או במקומות אחרים. כי שם כהכרח הוא ע"פ חוק ומשפט הלשון ועתה אחקור על התירוץ והישוב שהשיב רבי נחוניא לר´ עקיבא ע"פ לשון הש"ס הבבלי הנזכר אמר לו מיוחד שבעדרו. וע"פ לשון תכ"ה הנזכר א"ל זה מביא מהשג יד וכו´ לדעתי הכל יעלה לתכלית ולכונה אחת. ב´ תרוצים הם סגנון אחד. וטעם אחד לשניהם וזה לשון תכ"ה א"ל זה מביא מהשיג יד ובערכין מביא מהשיג יד מה בערכין מביא כל השיג ידו אף זה יביא כל השיג ידו ת"ל אחד עכ"ל ופירשו המפרשים שהכונה שיכול שיביא כל השיג ידו כמו בערכין שמביא כל אשר תשיג ידו. וה"א דגם מצורע אם משיג ידו לב´ כבשים יביא עוד תור אחד. לזה אמר כבש אחד. שאם אינו יכול להביא ג´ בהמות יביא רק כבש אחד: ואמרתי שגם על זה רמזה תורתנו הקדושה כבש אחד. אמת הדבר אף שיש ידו לב´ כבשים לא יביא כ"א כבש אחד אכן מיוחד שבעדרו שאם לאל ידו לב´ כבשים יביא אחד המובחר שבעדרו. יקנה אחד שיעלה ערכו לב´ כבשים. ולא שיקנה ב´ כבשים שאינם מיוחדים ומובחרים שהם בזול בערך קטן ותור אחד. ומוכח שברור שלתכ"ה ולשון הש"ס הנזכר כונה וטעם אחד לשניהם. ואף שהוא דל נוכל להשיב ולומר מיוחד שבעדרו מטעם שכתבתי: והנה ע"פ הנחה זאת ברור אמת ויציב. שאין לדרוש תיבת אחד כ"א במקום שהוא כמיותר כמו בפרשה מצורע דל. כבש א´. אכן אם הוא ע"פ חוק ומשפט הלשון לא יש מקום לדרשו. כי אינו מיותר. ויש לפרש לשון הש"ס במסכת יומא ד´ ע´ ע"ב מחלוקת רבי ור"א. שר´ אומר איל אחד האמור כאן הוא האמור החמש הפקודים. ור"א אומר ב´ אילים הן. אחד האמור כאן וא´ האמור בחה"פ מ"ט דרבי דכתיב אחד ור"א מאי אחד אחד מיוחד שבעדרו ע"כ. הלא לשון המקרא "שני שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעלה". ותיבת אחד אינו כמיותר לפי שנזכר שם גם מספר רבים. כמו שכתבתי לעיל שדרך הלשון להזכיר תיבת אחד כמעט כהכרח. ואיך נדרש כמלשון יתור אחד מיוחד שבעדרו: ונראה לי לא מלשון יתור דורש ר"א אחד מיוחד שבעדרו. כ"א לדבריו שהם ב´ אילים מקשה הש"ס מה אחד ר"ל איך שייך לומר אחד על ב´ גופים והל"ל "אילים שנים". ותירץ אחד מיוחד שבעדרו. הכונה אמת שנים הם וראוי לומר סתם ואיל. והיינו מפרשים איל זה של שחרית )באחרי מות( ועוד איל של חה"פ כי הלשון ואיל אינו מחליט שלא יהיה עוד אחד. שאינו מורה על אחד דוקא מה שאין כן ואיל אחד. ודאי א´ ולא ב´. לכן כתיב תיבת אחד אינו מורה על המספר אחד דוקא ולא שנים. כ"א להורות א´ מיוחד שבעדרו. ובאמת נוכל לומר ששנים היו. ולא מלשון יתור של אחד דורש מיוחד שבעדרו. כי ודאי תיבת איל אחד אינו מיותר ע"פ חק הלשון כשאמרתי כבר: וראיה לדבר שהש"ס מקשה מאי אחד. מורה שאין מקשה על לשון יתור תיבת אחד. שא"כ היה ראוי לומר ולהקשות למה נאמר אח´ כמו שהקשה ר"ע בלשון הש"ס הנ"ל במסכת מגלה אם נאמר כבש למה נאמר אחד: הלשון מאי אחד משמע שלשון זה סותר דבריו והוא קושי´ ממש לא לשון יתור: וכן שם )יומא דף ל"ד ע"ב( אמר ראב"ע אמר קרא לכבש האחד איזהו כבש שנאמר בו אחד הוי אומר זו תמיד של שחר )פירש רש"י דלכבש האחד אדשחרית קאי שנאמר "את הכבש האחד תעשה בבקר"( ורבנן מאי אחד מיוחד שבעדרו ע"כ. גם פה לא מקשה הש"ס מלשון יתור של תיבת האחד כי באמת ע"פ דקדוק הלשון אינו מיותר לפי שנזכר ג"כ הכבש השני שייך לומר הכבש אחד )או הכבש האחד( ואינו דומה לכבש אחד דמצורע. כ"א שהקשה הלא באמת לשון כבש אחד נאמר בתמיד של שחר ואיך יאמר שקאי על כבש בין הערבים. וזה שאמר מאי אחד. לדבריהם כמעט ראוי לומר ונסכו רביעית ההין לכבש השני. ר"ל של בה"ע. מאי אחד שנאמר דוקא בתמיד של שחר. והשיבו מיוחד שבעדרו ולא מלשון יתור אחד דורש וגם כאן מקשה מאי אחד ולא אמר למה אחד כמו שהקשה ר"ע הנ"ל לראיה שלא מלשון יתור הקשה. כ"א תיבת אחד סותר דבריהם שא"א לפרשו על תמיד שבה"ע. וזה פשוט וברור: ויש לפרש לשון תה"כ בפסוק "וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת בת שנתה תמימה" )ויקרא י"ד י´( וזה לשונו שני כבשים מעוט כבשים ב´ וכו´ וכבשה אחת בת שנתה. ולא שנתה למנין עולם ע"כ: הלא ע"פ דברינו הנזכרים לא יש מקום לדרוש כבשה אחת שתהא ברורה ר"ל מיוחדת ומובחרת. כי לא לשון יתור הוא. שמאחר שנזכר שני כבשים הכרח הוא ע"פ משפט הלשון לומר אח"כ וכבשה אחת. ולמה לא דרש כן באיל יה"כ שנאמר "שני שעירי עזים לחטאת ואיל לעולה. יאמר מלמד שיהיה ברור. וכן בפסוק "שבעת כבשים וגו´ ופר בן בקר אחד )שם כ"ג י"ח( וכן )שם י"ט( "שעיר עזים אחד לחטאת ושני כבשים וגו´". ידרש ג"כ מלמד שיהיה ברור ומיוחד שבעדרו: לכן לדעתי גם פה לא דרש ומקשה מלשון יתור תיבת אחת. כ"א שדקדק שראוי לומר "וכבשה בת שנתה תמימה אחת" )או בת שנתה אחת תמימה( כמו שמצינו פעמים הרבה שהמספר אחר יחוס ואיכות הגוף ההוא כמו "פרים בני בקר שנים כבשים בני שנה שבעה תמימים". "פר בן בקר אחד" )ויקרא כ"ג י"ח( "כבש בן שנתו תמים אחד" )במדבר ו´ י"ד(. והפרש בין ב´ לשונות הוא. אם היה נאמר "וכבשה בת שנתה תמימה אחת". היינו מפרשים אחת שתהיה ברורה בערך שנתה ובערך תמימה. ר"ל שתהיה מכוונת בת שנתה. לא יום אחד פחות ולא יום א´ יותר. וגם ברורה בתמימה. ר"ל אפי´ כמום קל ולא יהיה בה. כ"א בתכלית השלמות. אבל אינו הכרח שתהיה מובחרת ומיוחדת שבעדרו. ר"ל בגדלה ובשמנה ובאיכתה. כי לא יעלה על דעתנו לפרש כונת אחת גם על תיבת כבשה כי בעצם הדבר לא מורה כבשה על מעלה ערך ומידה. ובודאי מפרשים ומבארי´ אחת מבוררת. על תיבת המוקדמין בת שנת´ ותמימה שהם מעלות ומדות תהי´ מבורר´ בשתי מדות אלה דוקא אף שהיא דקות בשר ורזה ודלה. אכן אחר שנאמר וכבש´ אחת בת שנתה תמימה. ודאי מוכרחים לדורש´ אחת על כבשה ר"ל שתהיה מבורר´ בגדלה ובשמנה יפות המראה והבריאה ולא על בת שנתה תמימה. וזה כונת תה"כ אחת בת שנתה שתהא ברורה. שבאמת שיש לדקדק למה הוסיף תיבת בת שנתה. היה צריך לומר כבשה אחת שתהי´ ברורה. אם הקשה מלשון היתור אם כבשה למה אחת. הל"ל כבשה שתהי´ ברורה. אלא ברור שלא מיתור דייק כ"א למה חבר המקרא תיבת אחת עם בת שנתה. שאמר כבשה אחת בת שנתה. וראוי לומר כבשה בת שנתה תמימה אחת. אלא ללמד בא שתהא ברורה וזה כבשה מה שאין כן אם נאמר וכבשה בת שנתה תמימה אחת.ודאי לא היינו יודעין לדרוש שתהא ברורה. והבן: ויש לחקור למה לא דרשו חכז"ל כן בקרבנות נזיר )במדבר ו´ י"ד( כבש בן שנתו תמי´ אחד לעולה וכבשה אחת בת שנתה תמימה לחטאת ואיל אחד לשלמים. לפי הדקדוק שדקדקנו בקרבו מצורע וכבשה אחד בת שנתה תמימ´. שדורש התה"כ וכבשה אחת שתהא ברורה. והטעם שלא נאמר וכבשה בת שנתה תמימה אחת. גם פה דקדק ונדרש כבשה אחת מלמד שתהא ברורה. שנסמך תיב´ אחת לכבשה. ולא אמר בת שנתה תמימה אחת: לדעתי יש הפרש ויש לחלק בין ב´ מקראות אלה. בין כבש´ דמצורע ובין כבש דנזיר. וכמעט אי אפשר לדרש בכבשה דנזיר כבשה אחת שתהא ברורה. והטעם בקרבנו´ נזיר כבש וגו´ אחד. וכבשה אחת וגו´ ואיל אחד המספרים אלה לא בכונת המספר הם כ"א להורות א´ לעולה ואחד לחטאת ואחד לשלמים כמעט שאלו אמר זה לעולה וזאת לחטאת וזה לשלמי´: ולא יש מקום לדייק אחד אחת על המיוחד והברור. מה שאין כן בקרבנות המצורע לא נזכר במקרא ההוא תכליתם איזהו לעולה ואיזהו לאשם )כ"א אחרי כן במקראות הסמוכים יבאר הדבר. ע"ש.( ואמר שם סמם שני כבשים וכבשה אחת. ונדקדק שראוי לומר וכבשה בת שנתה תמימה אחת. ומאחר שאמר כבשה אחת מלמד שתהא ברורה: אכן בקרבנות הנזיר. אם נדקדק למה לא נאמר וכבשה בת שנתה תמימה אחת. כ"א וכבשה אחת מלמד שתהא ברורה א"כ ודאי הסברה נותנת שגם הכבש יהיה ברור ומיוחד כמו הכבשה וא"כ ראוי לומא כבש אחד בן שנתו תמים לעולה. ונדקדק שפיר כבש אחד שיהיה ברור ומאחר שלא אמר כן. כ"א לעלה )כבש בן שנתו תמים א´ לעלה( מוכח שגם בכבשה אף שנאמר וכבשה אחת אין דורשין כן. אחת מלמד שתהא ברורה. כ"א תיב´ אחת נמשך לסוף הפסוק כאלו אמר כבשה בת שנתה תמימה אחת לחטאת. כמו שנזכר אחד לעולה. ואחד לשלמים )ובמצורע אף אם נאמר שגם שני הכבשי´ יהיו ברורים אכן לא יש מקום לדרוש כן. מה שאין כן בקרבנותהנזיר אם אנחנו דורשים בכבשה אחת. שתהא ברורה. גם בכבש ראוי לדרש כן. והי´ ראוי לומר כבש אחד בן שנתו. והבן( ובאמת דורשים בספרי מקרא זה )קרבנו´ נזיר( בדרך אחר להוצי´ את בעל מום וכו´ ע"ש. אבל לא שתה´ כבשה ברורה או הכבש או האיל ברור. ובלתי ספק הוא מטעם שאמרתי. וזה ברור: אולם הגעתי לספק לאחר שמצאתי בקרבנות הנשיאים וז"ל "פר בן בקר אחד שלא היה בהעדרו כמוהו. איל אחד שלא היה בהדרו כמוהו וכו´" ע"כ: הלא לפי האמור לא יש מקום לדיק כן. כי כן הוא משפט הלשון אחר שנמצאים שם עוד מספרים רבים כמו שכתבתי בתחילת הדיבור. ולמה דרש ושאל ר"ע את ר´ נחוניא על כבש אחד של מצורע דל דוקא אם נאמר כבש למה נאמר אחד הלא יוכל לדקדק גם ממקראות אלה אם נאמר פר איל כבש למה נאמר אחד. כמו שהקשיתי בתחילת הדיבור. וגם על בעל הספרי יש לדקדק למה לא דרש בכל אחד ואחד שבספר במדבר )בפרשת קרבנות הנזיר ובפרשת פנחס( או אפילו בכל התורה כמו "פר אחד בן בקר" )שמות כ"ט א´(. "ואיל אחד לעלה )ביה"כ( ורבים כאלה )כי לא נמצא שום רמיזא שרשב"י דורש במקום אחד תיבת אחד שבכל התורה כ"א בפרשת הנזיאים הנזכרת(: לדעתי רשב"י בעל הספרי ודאי ידע שלא נוכל לדרוש אחד אחת מיוחד שבעדרו כ"א במקום שהוא נראה כמיותר שאין דרך להזכיר מספר זה גם ע"פ חוק ומשפט הלשון אכן אם נזכר שם עוד מספר אחרים דרך הלשון הוא לומר על גוף היחידי אחד. אכן לדעתו אם כל המספרים הנזכרים שווים הם אינו הכרח להזכיר בכל הגוף ההוא תיבת אחד אף שנזכרים אחרי כן גופים במספרים רבים. ובמקרא ההוא ראוי לומר "פר בן בקר איל כבש בן שנתו לעולה". על דרך שנמצא )בראשית ט"ו ט´( "קחה לי עגלה משולשת ועז משולש ואיל משולש ותור וגוזל". וכן )יחזקאל מ"ג כ"ג( "פר בן בקר תמים ואיל מן הצאן תמים". וכן )שם כ"ט( "שעיר חטאת ליום ופר בן בקר ואיל מן צאן". שלא נזכר תיבת אחד בכל גוף ההוא. לפי שכל מספר הגופים אלה שווים ואחר הוא. ומאחר שאמר "פר אחד איל אחד כבש אחד" לדרוש הוא בא שלא היה בהעדרו כמוהו. מה שאין כן בשאר מקומות שאין מספר הגופים ההמה כולם שווים לא יש לדרוש תיבת אחד: אכן לר"ע ולר´ נחוני´ גם לשון המקרא הנזכר "פר אחד איל אחד כבש אחד" ע"פ דקדוק הלשון דרך כן ולא כמיותר תיבת אחד ולא יש מקום לדרוש אחד המיוחד שבעדרו. גם בצירוף שאר הקרבנות הנזכרים שם ובהם מספר רבים בקר שנים אילים חמשה עתודים חמשה כבשים חמשה ודאי דרך חק ומשפט הלשון להטעים גופים היחידים בתיבת אחד פר אחד איל אחד כבש אחד. וכמו בכל קרבנות המוספין נזכר שעיר עזים אחד לחטא´ בצירוף שאר קרבנות אשר בהם מספר רבים לכן לא נמצא בשום מקום שדורשין על שעיר החטאת אחד המיוחד שבעדרו: ודע שגם לבעל הספרי דוקא אם כל המספרים שווים גם במין. אחד או אחת. אין הכרח לומר בכל פעם אחד. ובודאי לדרוש בא. אחד. מיוחד שבעדרו. אכן אם גוף אחד ממין הזכרים וגוף אחד ממין הנקבות נזכר המספר )א(. כמו "ככר לחם אחת וחלת לחם אחת ורקיק אחד" )שמות כ"ט, כ"ג( וכן ויקרא ח´ כ"ו(. "חלת מצה ורקיק מצה אחד" )במדבר ו´, י"ט( . "כבש ב"ש אחד וכבשה אחת" )שם שם י"ד( אדרת שנער אחת וגו´ ולשון זהב אחד" )יהושע ז´, כ´(: "חלת לחם אחת ואשפר אחד ואשישה אחת" )שמואל ב´ י"ט(: "קשיטה אחת ונזם זהב אחד" )סוף איוב( ורבים כאלה: ומה שנמצא "פר בן בקר אחד לעולה וגו´ ושעיר עזים לחטאת" )במדבר ט"ו כ"ד( אף ששניהם לשון מין זכר נזכר תיבת אחד. כי הוא אינו בגדר המספר. כ"א כאלו אמר זה לעלה וזה לחטאת. )ב( כשכתבתי כבר לעיל: )א( אין למדין מן הכלל: הרי נמצא "עגלה משולשת ועז משולשת ואיל משולש ותור וגוזל" )בראשית ט"ו ט"ו( אף שהן מין זכר ומין נקבה לא נזכר אחד ואחת: )ב( ורמז לדבר שכונת אחד לעלה ואחד לחטאת אינו בגדר המספר כ"א כאלו אמר גוף אחד בכונת זה או זאת שנמצא פעמים הרבה במקרא "שתי תורים או שני בני יונה אחד לעלה ואחד לחטאת": וידוע שתור היא מין נקבה שני תורים. ועם כל זה נאמר "א´ לעלה וא´ לחטאת: הלא אם מקריב שתי תורים שייך לומר "אחת לעלה ואחת לחטאת": וכן "ועשה את האחד מן התורים או מן בני היונה" )ויקרא י"ד ל"ו( ודאי ראוי לומר האחת מן התורים או האחד מבני היונה: אלא ברור שלשון אחד לעלה ואחד לחטאת אינו בגדר המספר כדרך כל לשון אחד. איש אחד. פר אחד. כ"א כאלו אמר זה לעלה וזה לחטאת: ובאמת נמצא גם כן "כבש בן שנתו לעולה ובן יונה או תור לחטאת" )ויקרא י"ב, ו´( ולא נזכר לא אחד ולא אחת. אף שראוי לומר ג"כ "אחד לעלה ואחד לחטאת". כמו שנזכר שם בסמוך "שתי תורים או שני בני יונה אחד לעלה ואחד לחטאת". הטעם שכבש ובן יונה או תור ב´ מינים נפרדים הם. זה מין בהמה וזאת מין עוף. לא שייך לצרפם יחד ולומר אחד לעלה ואחד לחטאת(: ויש לפרש עוד לשון תוה"כ )בפרשת מצורע עשיר( "ולוג אחד שמן". לוג שמן מה ת"ל אחד שהי´ בדין שיביא ג´ לוגין מה מצינו עני שמביא עשרון אחד מביא לוג אחד. אבל עשיר שמביא ג´ עשרונים )א( יביא ג´ לוגין )והכונה לוג שמן לכל עשרון ועשרון )לכל בהמה ובהמה( ונמצא לג´ עשרונות )בהמות( ג´ לוגין( ת"ל אחד. לכל שלשה יביא כ"א לוג אחד דוקא: ובפרשת מצורע דל הביא ז"ל ולוג שמן מה ת"ל שהיה בדין שיביא שליש לוג מה עשי´ שמביא ג´ עשרונות מביא לוג אבל עני שמביא עשרון א´ יביא שליש לוג ת"ל לוג שמן עכ"ל: ויש להקשות מה כונתו שאמר "ולוג שמן" מה ת"ל. הלא צריך והכרח הוא למקרא לומר כן. שיביא שמן. ולומר סתם שמן בלא תיבת לוג. הלא אין דרך המקרא לומר כן. ולשון מה ת"ל מורה על תיבה יתירה שאין הכרח לכתבה: ומצאתי בתנך: KEN שנמצאים ספרים הרבה שנאמר גם במצורע דל ולוג אחד שמן כמו במצורע עשיר: ואי לא מסתפינא הייתי אומר שגרסה זאת היתה לפני בעל תכ"ה ועל זה שאל מה ת"ל אחד. כמו ששאל לעיל במצורע עשיר ועל זה השיב שהיה בדין שיביא שליש לוג וכו´ ור"ל אם היה נאמר דוקא ולוג שמן הייתי אומר לוג זה הוא של נסכי המנחה אבל שמן להזות ולתת על תנוך אזן ועל בהונות המצורע די בשליש הלוג ועל כרחנו היינו סוברים שלנסכי המנחה ולהזות יביא לוג א´ ושליש הלוג. ולוג הנזכר הוא דוקא לנסכי המנחה ושליש הלוג אינו נזכר מפורש ומסברא היינו לומדין שיביא עוד שליש להזות כמו מצורע עשיר שמציא לוג א´ להזות )ובאמת בפרשת עשיר נאמר "ולקח הכהן מלג השמן ויצק על כך הכהן השמאלית" בפר´ דל נאמר "ומן השמש יצק הכהן וגו´" ולא נאמר ומלג השמן משמע שאינו הלוג הנזכר במקרא. כי לוג ההוא הוא לנסכי המנחה ושליש אחר יביא עוד לצקת על כף הכהן( ת"ל לוג אחד שמן ר"ל דוקא לוג א´ ולא לוג ושליש: ומוכח שלוג הנזכר דוקא להזות ז´ פעמים וכו´ כמו במצורע עשיר. ושמן לנסכי המנחה לא נזכר לא בעשיר ולא בדל )עין רש"י במקרא ולוג שמן(. לתת ממנו על הבהונות ושמן של נסכי המנחה לא הוזקק הכתוב לפרש עכ"ל( כן נראה לפי ענ"ד כונת תוה"כ: )ובאמת השמיט הגאון רא"ו בספרו אדרת אליהו לשון תה"כ זה של מצורע דל. לוג שמן. אולי הוא מטעם שבספרינו לוג ולא לוג א´( נוכל לדקדק כמו שבכבש ובעשרון נאמר תיבת אחד כבש אחד. ועשרון סלת אחד. למה לא נאמר ג"כ ולוג א´ שמן. ולבי אומר שבדרך הפשט הפשוט אין הכרח לדרש תיבת אחד בכבש )כמו ששאל ר"ע( כי נכון הוא בדרך משפט הלשון. אף שלא נזכרים שם גופים רבים כי אם בצירוף ובחיבור פרשה זאת עם פרשה המוקדמת בקרבנות מצורע עשיר ששם נאמר שהוא יביא שלשה בהמות. "שני שעירים וכבשה אחת". וגם שלשה עשרונים סלת". ועל זה אמר "ואם דל הוא יביא כבש אחד" דוקא ולא ג´ בהמות. ועשרון סולת אחד דוקא ולא ג´ עשרונים כמו שמביא העשיר. אכן בערך השמן העשיר והדל שווים הם שעשיר לא נתרבה בשמן הזכיר בדל ולוג שמן ואינו הכרחו לומר לוג אחד שמן. והכונה בערך השמן שוה הוא ואינו הכרחו לומר לוג אחד שמן. והכונה בערך השמן שוה הוא לעשיר בלוג וכאלו אמר ולוג שמן הנזכר כבר לעיל בקרבן עשיר )אם בדרך משל העשיר מביא יותר מלוג אחד שנים שלשה לוגים ודאי נכון לומר בדל לוג אחד כמו שנאמר "בכבש ובעשרון". אכן מאחר שעשיר ודל שווים בשמן די לומר ולוג שמן( וזה פשוט ונכון: ומה שדרש התוה"כ במקרא "וצוה הכהן ושחט את הצפור האחת." אחת משתיהם אח´ ברורה שבשתיהן וכו´ ע"כ. לא שדורש היתור תיבה האחת. הלא הכרח הוא לומר האחת. כ"א שדקדק שראוי לומר "ושחט את צפור אחת. הצפור האחת בה´ מורה על ברירה. החשובה שבשתיהן: ואגב אזכור לשון פלא בפירוש הראבע"ז לסדר תצוה בפסוק "את הכבש האחד תעשה בבקר" וז"ל ה´ הכבש בעבור ה´ אחרת כאלו הוא את הכבש האחד. ור"מ הכהן אמר "כי את הכבש כבש אחד" עכ"ל: הלא לשון זה הפלא מה שאמר כאלו הוא את הכבש האחד. הלא באמת לשון המקרא כן הוא. וגם כונת ר"מ הכהן לא נדע. שאמר "כי את הכבש כבש אחד". הלא נאמר "הכבש אחד": ובעיני ברור לשני מאורות האלה בספריהם היה כתוב "את הכבש האחד" בלא ה´. כמו בפרשת פנחס )ובאמת מצאתי בתנ"ך: KEN כמה ספרים שנאמר כן בפרשת תצוה כמו בפרשת פנחס(: וראיה ברורה שבספריהם הי´ כתוב כאן כמו בפרשת פנחס ששם כתב וז"ל את הכבש אחד. אמר ר"מ הכהן הספרדי כי הוא דרך קצרה והטעם את הכבש כבש אחד. ועל דעתי שאות ה´ מושך עצמו ואחר עמו וכבר הראיתיך רבים. כן עכ"ל. הנה מוכח שכמעט מלה במלה שוים דברי פרוש´ בב´ פסוקים אלה ומוכח לשון אחד לשניהם בספריהם. גם בפרשת תצוה נאמר את הכבש אחד: וראיתי בביאור המדקדק הגדול מהור"ו היידנהיי´ ז"ל בהפטור´ יום א´ דר"ה בפסוק שם אחת חנה. שגם הוא הולך ומפרש לשון הש"ס מגילה ששאל ר"ע את ר"נ ע"פ פירוש רש"י שכבש הנזכר הוא כבש קרבן התמיד. והגי´ בלשון ש"ס הנ"ל אם נאמר הכבש למה נאמר אחד. וכל פרשו שם סובב למה הכבש בה"א ואחד בלא ה"א וחסרון ה"א ההיא היא הסבה לדרוש מיוחד שבעדרו: ובמכ"ת שנה ברואה. כי ע"פ דברי אשר כתבתי מוכח שהש"ס ותה"כ שבכל מקום שדורשין אחד. מיוחד. ברור. לא חסרון ה"א בתיבת אחד היא הסיבה כ"א התיבה והמספר אחד בעצמו. בין שהוא בה"א ובין שאינו בה"א. בין הגוף המוקדם בה"א ובין שאינו בה"א כמו כבש אחד. כבשה אחת. ולוג אחד שמן. ורבים כאלה. וזה ברור: ובשולי היריעה אזכר שמצאתי בלשון מקרא בדברי הנביאים מקראות שיצאו מן הכלל ההוא אשר כתבתי בתחילת המאמר. בענין שדרך להזכיר תיבת אחד או אחת המאמר. בענין שדרך להזכיר תיבה אחד או אחת. בתורה נאמר "ויקח יעקב אבן" )בראשית ל"א מ"ה( ובשמואל נאמר "ויקח שמואל אבן אחת" )שמ"א ז´, י"ב( וכן "ויקח שמואל טלה חלב אחד" )שם ט´(. ובאמת נראה כמיותר )ועין לעיל שאלה כ"ו( "ויקח ישי חמור לחם ונאד יין וגדי עזים אחד" )שם ט"ז, כ´(. לא ידעתי תכלית תיבת אחד בגדי דוקא: ובאמת בתנ"ך הנז"ל נמצאים ספרים שלא נזכר תיבת אחד. נער אחד מהנערי´ )שם כ"ה י"ד( נראה כמיות´ ובתנ"ך הנ"ל חסר תיבת אחד: "אחד נשא שלש גדיים ואחד נושא שלשת ככרות לחם ואחד נשא נבל יין" )שם י´, ג´( ראוי לומר נבל יין אחד: וכן "בפרים שלשה ואיפה אחת קמח ונבל יין" )שם א´, כ"ד(. וכן "ועליהם מאתים לחם ומאה צמוקים ומאה קיץ ונבל יין" )שמואל ב´ ט"ז א´( ראוי ג"כ לומר נבל יין אחד: שאלה אחת קטנה: שאלה אחת )מלכים א, ב´, י"ב י´( )והרד"ק פירש ארון של איש אחד והטעם שנוקד ארון אחד בסמיכות וראוי להיות ארון אחד בנפרד( בתנ"ך הנ"ל הביא ספרים שנמצא כתוב "ארון עצ" )ולא אחד(: "אורך אמה אחת וחצי ורחב אמה אחת וחצי וגבה אמה אחת" )יחזקאל מ´ מ"ב(:לא זכיתי לדעת למה לא נאמר אורך אמה וחצי ורחב אמה וחצי וגבה אמה וכן": )שם מ"ה, כ"ג( "שבעת פרים ושבעת אילים וגו´ וחטאת שעיר עזים ליום". ראוי לומר שעיר עזים אחד ליום. וכן )שם מ"ו, ד´( "ששה כבשים תמימים ואיל תמים" ראוי לומר אחד: והי"ת בחסדיו יאיר עינינו בתוה"ק אמן: )א( גרס´ הילקוט ג´ בהמות: ובאמת לא זכיתי לדעת. למה לא תפס בעל תוכ"ה מה מצינו שעני מביא בהמה אחת ועשיר ג´ בהמות. וכ"כ לקמן בלוג שמן מצורע דל. ולמה נקט ג´ עשרונים. עשרון אחד. הלא לוג השמן ההוא אינו של נסכי המנחה. כ"א לתת על הבהונות המצורע ועל תנוך אזנו ולהזות ז´ פעמים. ואין לו שייכות עם העשרון סלת )ועין קרבן אהרן ריש פרש´ ג´( לעלה. |
 |
עיצוב וביצוע על ידי
צל הרים
 |
 |