 |
דברי יוסף תשובות מירושלים מהדורה שנדפסה על ידי המחבר בשנת ה'תרכ"ב בירושלים הרב יהוסף שווארץ |
 |
ביאור לשון רש"י (במסכת מנחות דף נ') בסוגית במה דברים אמורים שלא נתחנך המזבח אבל נתחנך המזבח אפילו ראשון בה"ע  |
| שאלה כ"ט נדרשתי לבאר לשון הש"ס ולשון רש"י אשר כבר חקרו ודרשו בו המפרשים גדולי חקרי וחקקי לב. ובסוף הדבר הניחו בצריך עוד עיון. מנחות דף נ´ ע"א מנא הני מילי דת"ר "ואת הכבש השני תעשה בין הערבים" )שמות כ"ט( שני בה"ע ולא ראשון בה"ע. במה דברים אמורים שלא נתחנך המזבח אבל נתחנך הזבח אפילו ראשון בה"ע ע"כ: ופי´ רש"י שם פלא והפלא. כמעט מחוסר הבנה הוא. עד שהגהו בו המפרשים כל א´ לפי פירושו וסברתו: ובלשון הש"ס באמת יש לדקדק. שחכמינו חלקו בין נתחנך המזבח כבר. והא פרשת תמיד הנזכרת בסדר פנחס. ובין של נתחנך עדיין. והא פרשת התמיד הנזכרת בסדר תצוה. הלא שתי פרשיות אלה כמעט לשון המקרא דומה בדומה ממש. כמעט לא יש שום הפרש ושינוי הלשון בין זאת לזאת: ונשאל מה ראו על ככה לחלק ולומר שבתמיד פרשת תצוה. פרשת החינוך. שלא נתחנך מקוד´ ומכבר´ הדין אם לא הקריבו תמיד של שח´ לא יקריבו תמיד של בה"ע. ובתמיד פ´ פנחס תמיד לדורות שכבר נתחנך המזבח. אף שלר הקריבו תמיד של שחר יקריבו בה"ע. ובעל תוספו´ י"ט שם טרח ויגע לישב התמיה. ודבריו תמוהים עין שם: ואפרש סוגיא זאת במה שחנני ה´. ומיושבים הקושיות. וגם דברי רש"י מבוארים: אם נדקדק בלשון המקרא בפרשת תצוה נראה לנו כלשון מיותר. ולא היה שום חסרון בפירוש ובכונה אם המקרא היה מדבר לשון קצר לאמר. "וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה שנים ליום תמיד אחד בבקר ואחד בין הערבים".לא על חנם הוסיף תוה"ק תיבות הרבה ושנה בלשון. לומר "את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים". ודאי לדרוש בא ולהודיע לנו בתיבת אלה משפט ודין חדש. דהיינו שנפרש הלשון כאלו נאמר אם את הכבש האחד תעשה בבקר. אז ואת הכבש השני תעשה בה"ע. ומוכח אם היתה הסיבה שלא הקריבו בבקר תמיד. לא יקריבו ג"כ קרבן בה"ע: ושפיר נאמר אחרי כן בסוף הפרשה עוד. "ואת השני תעשה בין הערבים כמנחת הבקר וגו´" להורות דוקא "כבש השני תעשה בין הערבים". ר"ל השני להקרבה של אותו היום. שכבר הקריבו האחד. הראשון: אכן אם הוא אחד. הראשון להקרבה שלא הקריבו בבקר. לא יקריבוהו: ומקרא זה בא להורות לעיכוב. לחזק הדבר דוקא השני בה"ע ולא הראשון: אכן בתמיד לדורות בפרשת פנחס. שכבר נתחנך המזבח. אמת גם שם נוכל לדקדק בלשון המקרא. שנראה כמיותר. שגם שם ראוי הוא לומר בלשון קצר. "כבשים בני שנה תמימים שנים ליום עלה תמיד. אחד בבקר ואחד בין הערבים: אולם אם נעין שם. כמעט הכרח למקרא להאריך בלשונו. כי שם נמצא מקום לטעות ולומר אלה ב´ כבשים הם חוץ מב´ כבשים של פרשת תצוה. ויעלה על הדעת לומר שיקריבו בכל יום ד´ ב´ בבקר וב´ בין הערבים: שאלו היה נאמר לשון קצר כבשים בני שנה תמימים שנים אחד בבקר ואחד בין הערבים. הייתי מפרש שנים אלה של פרשה זאת הם אחד בבקר ואחד בין הערבים חוץ משנים של פרש´ תצוה. ובצירופיהם הם באמת ב´ בבקר וב´ בה"ע. לכן האריך המקרא לומר באר היטב. את הכבש האחד דוקא תעשה בבקר ולא שנים. ואת הכבש השני דוקא תעשה בה"ע ולא שנים: ואם כן אין לנו מקום לדרוש ולדייק מהלשון המקרא. "אם את הכבש וגו´" אז "ואת הכבש השני". כמו שדרשנו בפרשת תצוה. כי שם באמת הלשון מיותר וע"כ לדרוש הוא בא: מה שאין כן בפרש´ פנחס הלשון ההוא כהכרח לומר שנים ולא ארבע. דוקא "את הכבש האחד וגו´": ולכן אפילו לא הקריבו בבקר יקריבו בה"ע. כי בלשון מקרא פרשה זאת לא יש לנו מקום לדרוש ולדייק כי אם וכו´ אז וכו´: ויש לבאר לשון סוף הפרשה "ואת הכבש השני תעשה בה"ע כמנחת הבקר וגו´". הלא ע"פ האמו´ שבתמיד דורות )פנחס( אפילו לא הקריבו בשחר יקריבו בה"ע. ואיך נאמר "ואת הכבש השני תעשה בה"ע" וכבר פרשנו לעיל בפרשת חינוך השני להקרבה של יום. שכבר הקריבו של שחר. הלא לדורות אפילו הראשון בין הערבים. אף שלא הקריבו של בקר: ומוכרחים אנחנו לפרש פירוש וכונה אחרת במקרא "ואת הכבש השני תעשה בה"ע. כדי שלא תהיה סתירה מראשית הפרשה עם סופה דהיינו ואת הכבש השני. משני הכבשים שהפרישו והכינו להקריב אחד בבקר ואחד בה"ע השני הזה .תעשה בה"ע בכל אופן שיהיה. אף שהוא ראשון להקרבה לפי שבתמיד לדורות אחר שנתחנך המזבח נוכל להקריב של בה"ע אף שלא הקריבו של שחר. ונמצא בזה שמקראות מבוארים בטוב ולא נמצא סתירה ביניהם. מה שאין בתמיד החינוך שמוכרח מהלשון היתור תחילת הפרשה שדורשין "אם את הכבש וגו´" ואז "ואת הכבש השני וגו´". ודאי מוכרחים לומר כונת ופירוש סוף הפרשה "ואת הכבש השני וגו´" ר"ל השני להקרבה דוקא ולא הראשון כדי שלא יהיה סתירה בלשון וכונת המקראות: ושפיר הוכיח הש"ס דוקא בקרבן תמיד החינוך )בפרשת תצוה( אם לא הקריבו של שחר לא יקריבו של בה"ע. לפי שנזכר ראשונה בתורה ולא יש מקום לטעות שיקריבו יותר משני כבשים ביום. מוכח שהלשון הוא מיותר ולדרוש בא אם את הכבש אז וכו´. ועל כרחנו כונת ואת הכבש השני של סוף הפרשה. הכונה השני להקרבת היום. ולא להפרש´ אף שהוא ראשון להקרבה: אולם בתמיד פרשת פנחס. שנזכר אחר פרשת תמיד החינוך שם יש מקום לטעות. שיקריבו בכל יום ד´ ב´ בבקר וב´ בה"ע. והכרח הוא למקר´ לומר "את הכבש אחד תעשה בבקר וגו´" ולא יש לנו מקום לדרוש "אם את הכבש וגו´" וא"כ מוכח שאף שלא הקריבו בשחר יקריבו בה"ע. ומוכרחים לפרש כונת סוף הפרשה "ואת הכבש השני וגו´ השני להפרשה אף שהוא ראשון להקרבה: ועתה אביא ראיות ברורות לדברי. שזה כונת הש"ס. וזה לשון הספרי במקר´ את הכבש אחד. למנ נאמר לפי שהוא אומר "ואמרת להם זה האשה". "וזה אשר תעשה על המזבח". שומע אני יקריב ד´ ת"ל את הכבש אחד. שלא להוסיף ושלא לגרוע עכ"ל: ופרושו למה נאמר שראוי לומר )כמו שכתבתי כבר לעיל( "כבשים בש"ת שנים ליום. אחד בבקר ואחד בה"ע. והשיב לפי שהוא אומר וגו´ שהייתי סובר שנים של פרשה זאת ושנים של תמיד החינוך הפרש´ "וזה אשר תעשה על המזבח בסדר תצוה. וא"כ ד´ הם בכל יום וכן הכרח לומר "עשה בבקר וגו´" דוקא אחד בבקר וא´ בה"ע. שנים ליום ולא ארבע. שלא להוסיף ולא לגרוע. וזה לשון הספרי עוד בסוף הפרשה "ואת הכבש השני תעשה בה"ע. למה נאמר לפי שהוא אומר "את הכבש האחד" הרי שלא הקריב של שחר שומע אני לא יקריב בה"ע ת"ל השני תעשנ בה"ע מגיד שאם לא הקריב בתמיד של שחר יקריב בתמיד של בה"ע עכ"ל. ופרושו למה נאמר. שהרי כבר נזכר בתחילת הפרשה "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים" ולמה לנו שנית "ואת הכבש השני תעשה בין הערבים". בשלמ´ בפרשת חינוך הכרח לומר כן שנית "ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת וגו´" לפי שם באמת אם לא הקריבו בשחר לא יקריבו בה"ע. הוכרח לומר שנית "ואת הכבש השני וגו´" לעיכוב שבמקרא הראשון "אם את הכבש האחד וגו´" הייתי אומר דוקא למצוה. שיקריבו א´ בבקר וא´ בה"ע. ואם היתה הסיבה שלא הקריבו בשחר. עם כל זה יקריבו בה"ע. לכן נזכר שנית "ואת הכבש השני" דוקא יקריבו בה"ע ולא הראשון: אכן בתמיד דורות המקרא "ואת הכבש השני" מיותר. כי שם לא דורשין "אם את הכבש וגו´" אז וכו´. ולא הכרח לומר שנית "את הכבש השני תעשה בה"ע" לעיכוב כמו בתמיד חינוך ונהפוך הוא. כי שם אפילו אם לא הקריבו בבקר יקריבו בה"ע. והשיב לפי שהוא אומר "את הכבש האחד" הרי שלא הקריב וכו´. לדעתי הכונה על פרשת תצוה בתמיד של חינוך ששם נאמר "את הכבש האחד וגו´" ודורשין אם את הכבש האחד אז וכו´ שמוכח אם לא הקריבו ש"ש לא יקריבו של בין הערבים. והייתי סובר שגם בתמיד של דורות בפרשת פנחס הדין כן: אמת שלא יש לנו לדרוש בתמיד שלדורות "אם את הכבש וגו´" כמו בתמיד של חינוך מכל מקום הייתי סובר שנלמד תמיד דורות מתמיד של חינוך שבשניהם על כל פנים לשון אחד הוא. "את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בה"ע". ועלה על הדעת לומר כמו בחינוך אמרינן אם הקריב של בקר יקריב של בה"ע. גם בתמיד דורות כן. ולומדים זה מזה כי על כל פנים לא מצינו מפורש ובאר היטב שלא נאמר כן גם בתמיד דורות. ת"ל השני שהפרישו משני הכבשים. אחד לבקר ואחד לבה"ע. זה השני יקריבו בכל אופן שיהיה בה"ע אף אם הוא ראשון לקרבן היום שלא הקריבו של בקר. כי אי אפשר לנו )ע"פ סברת המקשן שיעלה על הדעת לומר שלומדים תמיד דורות מתמיד חנוך( שהמקרא "ואת הכבש השני תעשה בה"ע" להורות בא השני דוקא ולא הראשון. כמו בתמיד חינוך. א"כ נמצא ששני תמידים של חינוך ושל דורות. שיום הם ממש. וא"כ ל המקרא "ואת הכבש השני וגו´" מיותר הוא. ובכלל שאלת הנ"ל למה נאמר הוא. אלא על כרחינו מאחר שנזכר "ואת הכבש השני וגו´" אי אפשר לפרשו ולדרשו שמו שדרשנו ופרשנו מקרא זה על דרך אחר. השני בע"ה. השני להפרשה אף שהוא ראשון להקרבה. ונפרש לשון הספרי הנזכר כאלו אמר לפי שהוא אומר )בפרשת תצוה( "את הכבש האחד וגו´" )ושם הדין הוא לא הקריבו בשחר לא יקריבו בה"ע( הרי שלא הקריב של שחר שומע אני )גם בתמיד דורות( לא יקריבו בה"ע ת"ל השני בה"ע וכו´ )והכונה השני להפרשה ולא השני לקרבן היום( מגיד שאם לא הקריב וכו´: ועתה נחזור לענין הראשון לפרש לשון הש"ס מנחות נ´ ע"א הנ"ל ולשון דת"ר "ואת הכבש השני תעשה בה"ע כמנחת הבקר" )שמות כ"ט( שנים בה"ע ולא הראשון בה"ע. כי בתמיד חינוך דורשין אם את הכבש האחד תעשה בבקר. אז הכבש השני תעשה בה"ע )עין רש"י( וא"כ מהקרא הנ"ל של סוף הפרשה "ואת הכבש השני תעשה בה"ע. כי בא להשמיענו ולהורות לעיכוב. דוקא השני בה"ע ולא הראשון. שלא הקריבו בבקר. לא יקריבו כלל. )שממקרא הראשון "אם את הכבש האחד וגו´" הייתי אומר דוקא למצוה ולא לעיכוב(. בד"א שלא נתחנך המזבח אבל נתחנך אפילו ראשון בה"ע. כי בפרשת פנחס לא יש לנו מקום לדרוש "אם את הכבש האחד וגו´". כי שם הכרח לומר כן. כדי שלא נטעה לומר ד´ כבשים. ב´ בבקר וב´ בה"ע. וא"כ אי אפשר לומר ולפרש שם "ואת הכבש השני וגו´" סוף הפרשה כמו שאמרנו ופרשנו בתמיד החינוך השני דוקא ולא הראשון. ועל כרחנו נפרש כן. השני תעשה בה"ע. השני שהפרישו מן שני כבשים לבה"ע. בכל אופן שיהיה אף שהוא ראשון להקרבה באותו יום. וא"כ לשון הש"ס נכון עד מאד בלא שום דקדוק ופקפוק: אולם לשון רש"י ודאי צריך תיקון. כי נמצא בו טעות הסופר והמעתיק. ולפי ענ"ד ברור שכן צריך להיות. אבל נתחנך המזבח אפילו ראשון בה"ע דכתיב בפ´ פנחס "ואת הכבש השני תעשה בה"ע כמנחת הבקר וגו´" וההוא פרשה לא נדרש אם את הכבש האחד תעשה בבקר וגו´ דתניא בספרי האי קרא למה נאמר לפי שכבר נאמר למעלה בפרשת תצוה "את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש וגו´" הוא מקריב ולא ד´ ע"כ: ורש"י לא העתיק לשון הספרי ממש אות באות כ"א תמצית כונתו. ובזה כונת רש"י מבוארת באר היטב. ברה וזכה כעצם השמים לטהר: וכל המפרשים המגיהים בלשון רש"י. וגם הרב מברטנורה בפירושו למס´ מנחות כולם תפסו לשון הספרי השני שזכרתי לעיל. "ואת הכבש השני תעשה בה"ע" למה נאמר וכו´ ת"ל השני בה"ע מגיד שאם לא הקריבו בתמיד ש"ש יקריבו בתמיד של בה"ע לפי שהוא יעלה בסגנון אחד בכונה אחת עם לשון הש"ס הנזכר. אבל נתחנך אפילו ראשון בה"ע. ולא שמו על לבם לשון הספרי הראשון. במקרא תחילת הפרשה "את הכבש אחד וגו´" )שהביאו רש"י(: ורבינו החכם רש"י לא עשב כן אדרבה תפש לשון וכונת הספרי הראשון דוקא. ואת לשון השני לא הביא כלל: ובטוב טעם ודעת ובהשכל עשה כן. כי יסוד הבנין וסיבת הדבר שאנו דורשין בפרשת פנחס )אחר שנתחנך המזבח( אפילו ראשון בה"ע. הוא דוקא לשון הספרי הראשון. מאחר שאין לנו מקום לדרוש בתחילת הפרשה "אם את הכבש האחד תעשה בבקר" אז "ואת הכבש השני תעשה בה"ע. כמו שדרשו בתמיד החינוך. לפי שהכרח הוא למקרא לומר כן כדי שלא נטעה לומר ד´ כבשים ביום. וא"כ אין שום הכרח לומר שאם לא הקריבו ש"ש יקריבו בה"ע. יש לנו כח לדרוש סוף הפרשה "ואת הכבש השני וגו´" אפילו ראשון בה"ע )ומפרשים השני ר"ל להפרשה( ודרשת הספרי במקרא "ואת הכבש השני וגו´" מפורשת ומבוארת מעצה אף אם לא הביאה. וכמעט מובן הוא מהיקש השכל מלשונו הראשון. לכן לא הביאו רש"י לביאור לשון הש"ס. אבל בתמיד חינוך על כרחנו מוכרחים אנחנו לדרוש השני בה"ע ולא הראשון. לפי ששם דורשין "אם את הכבש האחד וגו´" אז וגו´: אולם לפי המפרשים הנזכרים שיסוד בנינם הוא לשון הספרי השני במקרא "ואת הכבש השני תעשה בה"ע דוקא. ולא זכרו ולא פקדו לשונו הראשון. באמת ובודאי קשה עד להפלא. מה יש הפרש בין תמיד החינוך ובין תמיד דורות. שכמעט תיבה ותיבה דומה לשון המקראות ב´ פרשיות אלה. למה קודם שנתחנך מפרשים "ואת הכבש השני וגו´" אפילו הראשון בה"ע. וחיי ראשי. לא ידעתי שום אופן בתוך האופן איך אפשר לדרוש ולחלק כן בין ב´ פרשיות האלה. ולפרש כונת הש"ס הנזכר. כ"א ע"י לשון וסברת הספרי שהביא רש"י. ואיל יגיהו להחליף בלשון רש"י ולהביא במקום לשון הספרי אבני יסוד הבנין. לשון ספרי אחר אשר בו לכד לא נדע כונת הש"ס. ולא נבין שורש הדבר ההוא. ובחסדי אל בביאורי זה לא נשאר עוד שום דקדוק על כל הסוגיא ולשון הספרי ולשון רש"י. ולא צריכין אנחנו לדחוק בתירוץ של בתי"ט. במכ"ת. עד שבעל ברכת הזבח קרא תגר על תרוצו ע"ש: וה´ ינחני בדרך אמת: |
 |
עיצוב וביצוע על ידי
צל הרים
 |
 |