 |
דברי יוסף תשובות מירושלים מהדורה שנדפסה על ידי המחבר בשנת ה'תרכ"ב בירושלים הרב יהוסף שווארץ |
 |
אם מותר לכתחלה להקדים תפילת מוסף קודם תפילת שחרית  |
| שאלה ל´ איש א´ בא לבהכ"נ ביום שבת בשעה שגמרו הציבור כבר קריאת הפטרה ומתחילין תפילת מוסף. והוא עדיין לא התפלל תפילת שחרית. והכרח להתפלל תפילת שחרית ומוסף ביחידות. ושאלני איך יעשה: תשובה השיבותי לו להקדים תפילת מוספין לתפילת שחרית כדי שיתפלל לפחות מוסף עם הציבור. ואחרי כן יתפלל תפילת שחרית: וראיה לדברי. זה לשון תוספתא ריש פ"ג דברכות המתפלל תפילת המוספין בין משקרב תמיד של שחר בין עד שלא קרב תש"ש יצא עכ"ל. )ודאי תיב´ משקרב תמיד ש"ש צריך תיקון. וצ"ל בין משהתפלל תפילת תש"ש וכו´: או שהתנא קורא ומכנה תפילת ש"ש הקרבת תמיד ש"ש. שתפילות נגד תמידין נתקנו. וכן הביא הרמ"א בש"ע א"ח סי´ רפ"ו ס"א בשם הרשב"א. וכן הוא סוגיא מפורשת במסכת מנחות דף מ"ט ע"א התמידין אינן מעכבין את המוספין. ולא המוספין מעכבין את התמידין. מפרש הש"ס שהכונה לענין להקדים. אף שנאמר "וערך עליה העולה ראשונה" שמשמע שתמיד מוקדם למוספין. מתרץ אביי מצוה בעלמא היא להקדים תמיד למוספין לכל קרבנות. אבל בדיעה ודאי כשר אם הקדים מוסף לתמיד. וכ"כ תלמידי רבינו יונה ריש פ´ תפילת השחר אבל של מוספין זמנה כל היום אלא שיש להקדים תפילת יוצר תחילה שהוא דבר יום ביומו ע"F. משמע שדוקא לכתחילה יש להקדים אבל בדיעבד ודאי יצא אם הקדים מוסף לתמיד: אולם מהלשונות שזכרתי מוכח שדוקא בדיעבד יצא אם הקדים מוסף לתמיד אבל להקדים לכתחילה צריך ראיה אם מותר לעשות כן: ואמרתי מאחר שאם יקדים השואל תפילת מוסף יוכל להתפלל עם הציבור. מה שאין כן אם יתפלל שחרית תחילה שמוכרח להתפלל שחרית ומוסף ביחידות. ותפילה בציבור עדיפא. ולדחות קדימת תפילת שחרית: וראיה לדבר שהלכה שמצוה לסמוך גל"ת גם בערבית ועם כ"ז אם מצא בערבית ציבור שקרא כבר ק"ש ורוצים לעמוד לתפילת י"ח יתפלל עמהם ואח"כ יקרא ק"ש עם ברכותיה כשכתב ב"י בסי´ רל"ז ס"ד. וכתב בעל מגן אברהם אע"פ שהם מתפללים מבעו"י. תפילת הציבור עדיפא ממיסמך גל"ת ערבית ע"כ. כן הדבר שתפילת הציבור דוחה לכתחילה מצות העולה. עולה ראשונה. ר"ל להקדים תפילת שחרית לתפילת מוספין. כמו שתפילה בציבור דוחה מצות סמיכת גאולה לתפילה: ועדין יש פתחון פה לבעל דין לחלק ולומר הלא דוקא בתפילת ערבית התירו לו לעשות כן שתע"ר רשות. לא שהתירו לו לעשות כן בתפילת שחרית. שבשחרית חיוב הוא להתפלל ולסמוך גל"ת. ולא יוכל להקדים תפילה אפי´ בציבור לק"ש. וא"כ גם בנידן דידן שחיוב הוא עכ"פ לכתחילה להקדים שחרית למוסף מטעם העולה. עולה ראשונה ואיך נתיר לו להקדים מוסף מטעם ומכח תפילה בציבור: גם ע"ז יש להשיב. שמצאתי בעז"ה ראיה ברורה שתפלה בציבור דוחה לכתחילה מצות הקדמת תפילת שחרית למוספין: וזה לשון תוס´ במסכ´ ביצה דף ה´ ע"א בד"ה ונתקלקלו הלוים בשיר. הקשה ר´ פרץ והאיכא קלקול גבי המוספין וכו´ דלכשבאו עדים מן המנחה ולמעלה כבר הקריבו התמיד. וא"כ אין יכולין להקריב המוספין דכתיב "והקטיר עליה חלבי השלמים". וודרשינן עךיה השלם כל הקרבנות כולן שאין קרבן קרב לאחרי´ ותי´ וכו´. ועו´ י"ל דאתי עשה דרבי´ ודחה עשה דהשלמה משום דאלים טפי וכו´: ובתוספות במסכת ר"ה דף ל´ ע"ב בד"ה ונתקלקלו. מבואר יותר וז"ל. וי"ל דאחר התמיד יכול להקריב מוסף של ר"ח משום דאתי עשה דרבי´ ודחי עשה דהשלמה. כדאמרינן בפרק ג´ שאכלו )דף מ"ז ע"ב( )כצ"ל. ולשון בפרק השולח דף ל"ח ע"ב ט"ס הוא כי שם לא נזכר לשון זה( גבי שחרר עבדו והשליחו לי´. מצוה דרבים שאני וכו´ ע"ש. והכונה להקריב קרבן מוסף היה מצוה דרבים. ר"ל שמוטל על כל ישראל. ודוחה עשה דהשלמה שאינו נקרא מצוה דרבים שמוטל דוקא על הכהן המקריב ולא ע"כ ישראל. הרי לנו ראי´ שאלים עשה ומצוה דרבים לדחות עשה דהשלמה. כן הדבר שתפלה בציבור. שהוא מצוה דרבים דוחה מצוה דהעולה. עולה ראשונה. ושפיר ונכון הוא שוקדים מוסף לשחרית. ואם תשיב שאין המשל דומה לנמשל שמה שאמרינן שמצוה ועשה דרבים דוחה מצוה אחרת. דוקא אם המצוה ההיא היתה מעכבת מלעשות ומלקיים מצוה דרבים. כמו במעשה דר´ אליעזר שכבר בעשה לעולם בהם תעבדו ושחרר עבדו כדי לצרפו למנין י´ להתפלל בציבור שהיה עבדו העשירי. ואם לא עשה כן לא יכלו לקיים מצוה דרבים. ודאי באופן זה אמרינן מצוה ועשה דרבים דוחה. וכן אם עשה דהשלמה גורם שלא יכולין להקריב קרבן מוסף. ודאי אמרינן דאתי עשה דרבים ודחי עשה דהשלמה. שדחיה ההיא גורמת והיא הסיבה לעשות ולקיים עשה דרבים ההיא. אולם במעשה הנ"ל לא כן היה הדבר. לא הקדמת מוסף לתפילת שחרית של השואל ההוא היתה הסיבה שרבים מקיימים המצוה תפילה בציבור. כי גם אם לא היה מתפלל עמהם היה הציבור מתפלל מוסף: ואם הוא היה העשירי ממש ואם לא התרנו לו להתפלל מוסף עם הציבור היה קם ויצא משם ולא נשאר מניין. ודחיה ההיא היא הסיבה וגורמת לקיים מצוה דרבים. ודאי באופן ובמשל זה נתיר לו. וכמעשה דר"א הנז"ל. אכן באמת לא היה המעשה כן. כי לא העשירי היה ומבלעדיו היה מנין: גם על זה יש בעזה"י מילין להשיב. שמצוה דרבים לענין דחיה. שדוחה מצוה אחרת נקראת מצוה המוטלת על רבים לעשותה. אף שדחיה ההיא אינה סיבה וגורמת לקיום מצוה דרבים ההיא. מלשון תוספות שם במסכת ברכות במעשה דר"א. בד"ה מצוה דרבים שאני. ע"ש. ובהרא"ש שם הלשון מבואר יותר. וז"ל מכאן תשובה לבה"ג וכו´ דאתי אבילות יום א´ שהוא מדאורייתא ודאי עשה דרבים שמחת רגל וכו´ ע"ש: הרי מוכח עשה ומצוה דרבים נקרא מצוה שרבים מקיימים אותה ביום ובשעה א´. כמו שמחת הרגל. ותפילה בציבור. אף שדחיה ההיא אינה סיבה שאחרים רבים מקיימים מצוה ההיא. וא"כ ראיה ברורה שתפילה בציבור דוחה מצות הקדימה להקדים תפילת שחרית למוסף אפי´ לכתחילה: כן נראה לפע"ד להלכה ולמעשה. ויש לפרש לשון הרמב"ם פרק א´ ה"ג מהלכות תמידין ומוספין שכתב לפי שאסור להקריב קרבן כלל קודם תמיד ש"ש. ולא שוחטין קרבן אחר תמיד של בה"ע וכו´ ע"ש: הלא ע"פ לשון הש"ס מנחות הנז"ל. שמתרץ אביי מצוה בעלמא היא להקדים תמיד למוספין. לא מיושב לשון אסור להקריב. וראוי לו לומר כמו שאמר בתמיד של בה,ע. לפי שאין מקריבין קרבן כלל קודם תמיד ש"ש. הלשון אסור מורה שאיסור גמור הוא )א( ולא שמצוה בעלמא היא להקדים: )א( ובאמת לא נוכל לדקדק כל כך בלשון הרמב"ם. הרי מצינו בהלכות תפילה פ"ד ה"י כיצד אם היה צריך לנקביו לא יתפלל וכל הצריך לנקביו והתפלל תפילתו תועבה וחוזר ומתפלל. וכן לקמן הי"ז שכור אל יתפלל שאין לו כונה ואם התפלל תפלתו תועבה לפיכך חוזר ומתפלל. וראוי היה לומר אם היה צריך לנקביו אסור להתפלל. וכן שכור אסור להתפלל. ובודאי היו יודעין שגם בדיעבד לא יצא. ולשון לא יתפלל. אל יתפלל. מורה שלכתחילה לא יעשה כן אבל בדיעבד יצא אולי הרמב"ם תופס בכאן לשון הש"ס שיכור לא יתפלל. הנצריך לנקביו לא יתפלל: גם מאחר שאמר תיכף ובסמוך ואם התפלל שלא יצא בדיעבד לא יש לדקדק למה לא כתב לשון אסור מה שאין בלשון לפי שאסור להקריב וכו´ שאינו לשון הש"ס וגם לא הזכיר איך הדין אם הקדים קרבן לתש"ש. ודאי מפרשין אנחנו לשון אסור שגם בדיעבד פסול: ועוד למה לא תפס בסופא לשון הרישא. והל"ל ואסור לשחוט קרבן אחר תשבה"ע. או לפי שאסור וכו´ ולא לשחוט קרבן אחר וכו´. והלשון ולא שוחטין משמ´ לכתחילה דוקא אבל בדיעבד כשר. כמו פ"ג הי"א מהלכות מעשה הקרבנות וז"ל ואין סומך אלר טהור. ואם סמך הטמא סמך וכו´. ובמקום שסומכין שוחטין וכו´ ואם שחט במקום אחר כשירה וכו´ לפיכך אם לא סמך כפר ע"כ ורבים כמותן. ונראה לי שהרמב"ם סבר שדברי אביי שמצוה בעלמא היא להקדים תש"ש אינם להלכה. כ"א בדרך דחי´ בעלמא ובאמת אסור להקדים שום קרבן לתש"ש וגם בדיעבד פסול הוא כי הוא מצוה מדאורייתא שתמיד קודם. ושנה עליו הכתוב לעיכוב. ב´ מקראות. "וערך עליה העולה". ומלבד עולת הבקר )עין תוספות בד"ה ת"ל "וערך עליה העולה". מנחות מ"ט ע"א(. וראיה לדבר שהוא מפרש כונת הש"ס התמידין אין מעכבין את המוספין וכו´ לא כמו מפרשי הש"ס וכל מפרשי המשניות )הברטנור´ ובעל תי"ט וכו( לענין הקדמה. ע"פ תירוץ אביי שמצוה בעלמא היא. כ"א על דרך אחר. וזה לשונו סוף פ"ח מהלכות תמו"מ. התמידין אינם מעכבין את המוספין וכו´ כיצד הרי שלא מצאו אלא ו´ כבשים וכו´ לא מצאו אלא ב´ כבשים אם יקריבו אותן למוסף היום אין להם תמידין למחר. הרי הדבר שקול אם הקריבום למוסף היום הקריבו ואם רצו להניחם למחר תמידין יניחו עכ"ל. ומוכח שתפס לשון הש"ס שם אלמא כי הדדי נינהו. שלא איפשיטא הבעיא. וחשב תירוץ אביי לדחי´ בעלמא דוקא. שאינו להלכה. כי אינו מצוה בעלמא. כ"א חיוב גמור. ומעכב אפילו בדיעבד. וזה פשוט: והטעם שפירש כן ולא פסק כתירוץ של אביי. נראה לי לפי שנמצא בתוספתא דפסחים )הביאה תוספות הנ"ל בסוף הדיבור( כל הקדשים שהקריבו קודם תש"ש או שעיכבן אחר תמיד הערב פסולין ע"כ. ודחה רבינו דברי אביי מפני תוספתא הנזכרת. שמוכח שחיוב ולא מצוה בעלמא הוא להקדים תש"ש ואסור להקדים קרבן אחר ואם הקדים פסול. לכן כתוב אסור: ומה שלא כתב כן בתמיד של בה"ע. וכתב דוקא לשון לכתחילה לא לשון איסור נראה לי לפי שעכ"פ מצינו קרבן פסח ומחוסרי כפורי´ מקריבין לכתחילה אחר קרבן תשבה"ע. לא שייך לומר לשון אסור. מה שאין כן להקדים קרבן לתש"ש לא מצינו בשום אופן לכן כתב לשון איסור. שאפילו בדיעבד לא יצא: והנה מוכח שלסברת הרמב"ם אם הקדים קרבן מוסף לתש"ש פסול. ומה שכתב לקמן פ"ט ה"ג עבר או שכח ושחט את שאינו תדיר או הפחות בקדושה תחילה מקריבו ואחר כן שוחט את התדיר או המקודש ע"כ. משמע שבדיעבד כשר הדין זה דוקא בתדיר או המקודש. אבל בענין הקדימה לתש"ש שהוא מצוה מדאורייתא. ב´ כתובים הבאים לעיכוב. מודה הרמב"ם שגם בדיעבד פסול כשאמרתי: ולדעתי להרמב"ם אף שלסברתו אם הקדים קרבן מוסף לתש"ש אף בדיעבד פסול. מודה לענין תפילה אם הקדים תפילת מוסף לתפילת שחרית שיצא בדיעבד. כי ודאי לא מחמירין בתפילה כל כך כמו בקרבנות ממש. אף שתפילה כנגד תמידין תקנום: ובחילוק זה. שיש הפרש בין קרבנות ממש לבין תפילה. מיושב התימה שיש סתירה בתוספת´ שלענין קדימת תפילת מוסף לתפילת שחרית נזכר בתוספתא דברכות הנ"ל שיצא. ובתוספתא דפסחים נזכר אם הקריבו קרבן קודם לתש"ש פסול אלא ודאי לא מחמירין בתפילה כמו שהחמירו בקרבנות ממש: וא"כ לכולי אם הקדים תפילת מוסף לתפילת שחרית יצא. ומהראיות שהבאתי לעיל מוכח שתפילה בציבור היא מצוה דרבים. לכן מותר לכתחילה להקדים תפילת מוסף עם הציבור לתפילת שחרית: |
 |
עיצוב וביצוע על ידי
צל הרים
 |
 |