 |
דברי יוסף תשובות מירושלים מהדורה שנדפסה על ידי המחבר בשנת ה'תרכ"ב בירושלים הרב יהוסף שווארץ |
 |
בדברי אתרוגי אמעריקא שהם משונים הרבה אם כשרים הם?  |
| שאלה ל"ב נשאלתי בהיותי גולה במדינת אמריקה על דבר אתרוגיהם. שהם משונים במראם בגידולם ובתארם מאתרוגי אירופה ואסיה. וכמעט נראין כמין אחר. הם יותר עגולים. מראיהם לבנה ירוק )וויס געלב( ולא חרוצים בהם. ובליטותיהם מעטים. אולם חפש מורכב כמעט אין בגדר הטבע והאפשרי שם. כי הם נמצאים ביערי מי קדם )אור וואל"לדר( באיי הודו המערבי )וועסטאינדיען( ולא נגע בהם יד אדם להרכיבם על מין אחר. ולתקנם כדרך פירות שארי ארצות. ויש לחקור אם רואיים הם לברך עליהם: השובתי להם. אמרינן במסכת סוכה דף ל"ו ע"א על ענין שנזכר במשנה אתרוג הכושי פסול. והתני´ כוש כשר דומה לכושי פסול אמר אביי וכו´ רבא אמר ל"ה הא לן והא להו ע"כ ופי´ רש"י דומה לכושי שגדל כאן והרי הוא שחור. ופסול שנדמה הוא CONTRPAT אבל כושי עצמו היינו טעם דכשר דאורחי´ הוא. הא לן והא להו. לעולם מתניתן כושי נמי פסול ולא קשי´ מתניתן לבני א"י שרחוקין מארץ כוש ואין רגילין בהם. ברייתא לבני בבל שקרובים לכוש ורגילין בהם. ומכל מקום בגדול כאן )בבבל גרס´ הרא"ש( ודומה לכושי. נדמה הוא ופסול עכ"ל: והנה בבבבל רגילים בכושי. והוא כושי ממש כשר. ובא"י אף שהוא כושי ממש. פסול לפי שאין רגילין בו אכן דומה לכושי כאן וכאן פסול. לפי שהוא כמין אחר ונדמה הוא )אולי גם בארץ כוש ממש פסול נדמה(: ובשיטה זו פירוש גם הרא"ש )אף שדרכו ללכת בעקבי ובשיטת הרי"ף( והטור: אכן הרי"ף והרמב"ם שיטה אחרת להם. שהם פרשו אתרוג הכושי כשר. דומה לכושי פסול על דרך אחר. שהם מחלקין בין אתרוג הכושי ובין כושי. סתם כושי הוא האיש מילדי ארץ כוש שהוש שחור פחמי )מאהר( ואתרוג הכושי פירושו שמראהו נוטה למעט לשחרות. אכן דומה לכושי הכונה שאתרוג דומה לאיש כושי פחמי שהוא שחור ממש פסול )ובאמת שלא אמר דומה לאתרוג כושי. כ"א דומה לכושי הכונה איש כושי ממש(: ולכן כתב הרמב"ם בפ"ח ה"ז מהלכות לולב מקום שהאתרוגין שלהם כעין שחרות מעוטה כשרין. ואם היו שחורים ביותר כאדם כושי הרי זה פסול בכל מקום ע"כ: והנה לשיטת רש"י והרא"ש והטור אפי´ שחור כפחם כשר לבני כושיים ולארצות הסמוכים לכוש. אכן הנוטים לשחרות אפשר פסולים בכל מקום כי הוא כמין בפני עצמו. כי אינו אתרוג ארץ כוש. ואינו אתרוג שארי הארצות. אכן לשיטת הרי"ף והרמב"ם נהפוך הוא הנוטים לשחרות כשרים לבני מדינתו שאתרוגיהן כן. אכן השחורים כפחמים פסולים גם להם. ושתי שיטות שווים. שלבני המדינה כשירים האתרוגים שגדלים שם אף שנשתנים הם קצת מאתרוגי שאר הארצות )ולשיטת רש"י כשרי´ אפילו נשתנו הרבה(: והנה אתרוגי וועסטאינדי"א אמת שנשתנים מאתרוגי אירופה ואסיה. אכן שינויהם נקראים שינוי מעט. קצת. בערך נוטה לשחרות לשיטת הרי"ף הרמב"ם. ולא ששנוים. ביניהם ובין אתרוג אירופה ואסיה. במדריגת וערך אתרוגים שחורים כפחמי. וא"כ ודאי כשרים הם לבני אמריקה כי דרכם וגדוליהם כן. ובני המדינה ההיא רגילין בהם. וכן עשיתי הלכה למעשה שברכתי עליהם בחג שנת תר"י ותרי"א בעת אני בגולה בארץ ההיא: ויש לחקור אם הובאו אתרוגים אלה לארופה ולאסיה אם כשרים הם לברך עליהם. כמו שמחלק הש"ס הא לן והא להו. שבא"י פסול אתרוג הכושי: בלשון הא לן והא להו נראה לי ב´ פירושים וכונות. פירוש א´ דוקא לבני בבל כשר אתרוג הכושי שבא משם. לבני ארץ ישראל פסול הוא אף שגדל בארץ כוש )או בבבל( שדרכו ואורחיה כן שם. ולפי שאין דרכו בא"י ולא רגילין בו. פירוש ב´ דוקא לבני א"י פסול אתרוג הכושי הגדול בא"י שאין אורחים שם כן. והוא כמין אחר. אכן אם הובא מארץ כוש )ומבבל( לא"י כשר הוא שנתגדל על כל פנים כדרכו בארץ ההוא אשר יצא משם ולא נחשב למין אחר. לפי שגדל כדרך כל האתרוגים ארץ ההוא ואף שבני א"י אין רגילין בו עכ"ז כשר הוא: לפי לשון ושיטת רש"י משמע שצריך ב´ דברים. דרכו ואורחים כן. ורגילין בו. ואם הובא אתרוג הצמח בארץ כוש לא"י אע"פ שגדל שם כדרך כל אתרוגים ארץ ההוא פסול הוא שאין רגילין בא"י באתרוגים השחורים. וכ"ש אם גדל שחור ככושי בא"י שהוא ודאי פסול שלא גדל שם כדרך כל הארץ ולא רגילין בו. וא"כ אם כדרכם באיי וועטסאינדיא. אכן אין רגילים בהם בני איירא"ו. אולם לפי לשון הירושלמי לא משמע כן. שאין צריך שרגילין בו. ואם גדל כדרך כל האתרוגים אשר בארצו כשר הוא. אף שאין רגילין בו במדינה אחרת. וז"ל שם פ"ג ה"ו אתרוג הכושי פסול. הבא מן הכושי כשר עכ"ל. משמע דוקא אתרוג הכושי הגדל בא"י. שאין דרכו לגדל שם כן. והוא כמין אחר פסול. אכן אם הובא מארץ כוש שמה. שגדל כדרכו בארץ ההיא כשר בא"י אף שאין רגילין בא"י באתרוג הכושיים: וא"כ אתרוגי אמריקה כשרים לבני אירופה ואסיה. כן נראה מפשטות לשון הירושלמי הנזכר: אולם רבינו הטור נראה שמבאר ומפרש לשון הירושלמי על כונה אחרת שכתב וזה לשונו בסי´ תרמ"ח והא דשחור הבא מארץ כוש כשר בארצות הקרובות לכוש )ט"ס בלשון הזה. ולדעתי יש לתקנו וצ"ל והוא דוקא שחור הבא וכו´( אבל שחור שגדל בארץ אחרת פסול שאין דרכו בכך עכ"ל: מוכח מדבריו שצריך ב´ דברים. דרכו כן ורגילין בו. כמו שמשמע מלשון רש"י שכתבתי. וא"כ גם לשון הירושלמי מפרש ומבאר כן. הבא מן הכושי כשר הוא דוקא בארצות הסמוכות וקרובות לכוש שרגילין בו. ולבני א"י פסול אתרוג הכושי אף שהוא מארץ כוש. כן הדבר באתרוגי אמריקה. שהובאו למרחקים שפסולים הם במקומות שאין רגילין במיני´ אלה: ובאמת משיטת הרי"ף והרמב"ם לא יש הוכחה אם צריך ב´ דברים הנזכרים ולפיענ"ד בשעת הדחק שלא נמצאים כ"א אתרוגים וועסטאינדיא. בארץ אירופה יכולים לברך עליהם בני אירופה כי פשטות לשון הירושלמי מורה כן. וגם מבבלי ומלשון הפוסקים הנ"ל לא יש הוכחה שצריך ב´ תנאים הנ"ל: ובדרך חקירה אמרתי אל לבי )דוקא בדרך חקירה אבל לא להלכה ולמעשה( שדוקא אתרוגי וועסטאינדיא הם האתרוגים האמתיים שהוציאם הטבע בלתי תחבולות ומעשה ידי האדם. אולם אתרוגים שארי ארצו´ נתנו באורך הזמן והימים ע"י הרכבה שונות משונות ותחבולות בני האדם עד שהגיעו למדרגה ומעלה שהם עתה. כי על פי מה שאמרתי שהאתרוגים ההמה נמצאים ביערי ימי קדם )אור ווא"לדר( שגדלים שם כן כמה אלפי´ שנים. טרם שנודע לנו אשר דרך בה כף רגל אדם בתחום ההוא ואין איש בארץ להשגיח עליהם לתקנם ולהעלותם ע"י תחבולות ממעמדם השפל )פערעדלען( וכמעט הם בגדר אילני סרק: וכמו שכתבו המחקרים. הרבה פירות הארץ הנמצאים כעת באירופה. לא מתחילת הבריאה הם במדרגה העתית והנוכחית. כ"א באורך הזמן עלו אחת אחת למדרגה זאת ע"י תחבולות בני האדם )פערעדעלט( על דרך פירות היער )האלץ א"פפעל והאלץ בירנע( ופירות הגינה )זיזר אפפעל. זיזע בירנע( ששניהם מין א´ ממש הם. כ"א באלה שלטו ידי האדם לתקנם ולהעלותם מטעם המר וחמוץ. לטעם מתוק וייני. ואלה הניחום בלא השגחה בדרך הטבע ונשארו פרי פראי. )א( וכן עשו ברוב פרי העץ. כן הדבר באתרוגי אירופה ואסיה. לכן יפה תואר ויפה מראה הם. וגם טעמם טוב. מה שאין כו באתרוגי וועסטאינדיא כשאמרתי: )א( ואם תשאלני לפי דברי אלה נוכל לברך פ"ע גם על פרי אילני סרק. כי גם המה נקראים פרי העץ כ"א שלא תקנום בני האדם ולמה מברכין עליהם שהכל: אין ספק שבתחילת הבריאה היו כל הפירות וכל תנובות השדה בתכלית השלימות כ"א ע"י הקללה וקוץ ודרדר. "בזעת אפיך וגו´" ירדו ממדרגתם ומהם עד שאינם ראוים לאכילה והם פירי אילני סרק. ולא נברך בפ"ע כ"א על המינים אשר הם ראוים לאכילה גם אחר עקללה. או על מיני פרי שרק אשר נעשים ראוים לאכילה הכל ידי תחבולות האדם. אכן פרי אילני סרק אשר לא יתוקנו לאכילה ע"י תחבולות ונשארים במדרגתם אשר היו לאחר הקללה ואינם ראוים לאכילה. אין מברכין עליהם בפה"ע: |
 |
עיצוב וביצוע על ידי
צל הרים
 |
 |