 |
דברי יוסף תשובות מירושלים מהדורה שנדפסה על ידי המחבר בשנת ה'תרכ"ב בירושלים הרב יהוסף שווארץ |
 |
אם יש תיקון לברך ברכה שהיא ספק' לאמרה בלשון העמים בלא הזכרות השם ממש כ"א בלשון הכינוים אם יצא ידי חובה בזה  |
| שאלה ל"ה אמרינן במסכת סוטה ריש פ"ג ואלו נאמרין בכל לשון וכו´ ק"ש ותפילה וברכת המזון )ובודאי ק"ו וכ"ש הוא שאר ברכות הנהנין שהם מדרבנן(: וכתב הרמב"ם הלכות ק"ש פ"ב ה"י קורא אדם את שמע בכל לשון שיהיה מבינה. והקורא בכל שלון צריך להיזהר מדברי שבוש שבאותו הלשון ומדקדק באותו הלשון כמו שמדקדק בלשון הקדש. וכן כתב בהלכות ברכות פ"א ה"ו וכל הברכות כולן נאמרין בכל לשון. והוא שיאמר כעין שתקנו חכמים ואם שנה את המטבע הואיל והזכיר אזכרה ומלכות וענין הברכה אפילו בלשון חול יצא עכ"ל. וכן הביאו כל הפוסקים שמותר לקרא ק"ש ולהתפלל ולברך בכל שלון שמבין: וחקרתי אם יברך בלשון אחר. הכרח הוא לו שיאמר ויזכיר במקום האזכרה ה´ אלקינו גם השם בלשון ההו´ )דרך משל בלשון אשכנז דייטש שיאמר גאטט אונזר גאטט( או די לו ויצא אם יאמר בלשון ההוא מלה שמורה על האזכרה ההיא. אף שאין עצם השם ממש. והוא כמו כינוי השם. ונפקא מיניה אם מוכרח הוא להזכיר עצם השם ממש בלשון ההוא ודאי אסור להזכירו בכדי בחנם או מספק או לשאו. כמו שאסור להזכיר שם ה´ ממש לבטלה. ואם די לו ויצא ידי חובת הברכה בזכרו תיבה אחת שמורה על האזכרה שם ההוא. והוא ככנוי דוקא. ודאי מותר להזכירו בחינם ומספק כמו שמותר להזכיר רחום וחנון ארך אפים ושאר כינוים: ולדעתי אין ספק שאין צריך להזכיר השם ממש בלשון ההוא. ודי אם יזכיר תיבה שמורה על השם. וראיה לדברי שאמרינן במסכת ברכות דף מ´ ע"ב מנימן כריך ריפתא ואמר בריך רחמנא מארי´ מלכא דהאי פיתא. ואמר רבא יצא ידי ברכה ראשונה ע"כ: והנה לא הזכיר אזכרה ממש. כ"א רחמנא והוא כינוי כמו רחום וחנון )א( שמותר למחק כמו שהביא הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פ"ו ה"ה: )א( ובהלכות ק"ש פ"ג ה"ה השיג הראב"ד על הרמב"ם על שכתב שרחום וחנון כינוי הוא ומותר להזכירו במקום שאינו נקי ואמ´ שלא מצאנו שם רחום כ"א על הבורא. ואסור להזכירו בבהכ"ס עכ"ל ועין רש"י והראבע"ז והרד"ק )תהלים קי"ב, ד´( "זרח בחשך אור לישרים חנון ורחום וצדיק" שהביאו ב´ פרושים. שחנון ורחום קאי על הקב"ה )והיא סברת הראב"ד( או על האדם הישר שלמד ממידת בוראו שצדיק הוא חנון ורחום )והוא סברת הרמב"ם( )ומצאתי בירוש´ מגילה פ"א ה´ י"א אבל חנון ורחום ארך אפים וכו´ אלו חול הרי ראיה ברורה לדברי הרמב"ם וצ"ע:( וזה לשון מר"ן ב"י בש"ע א"ח סי´ ה´ יכוין בברכות פירוש המלות כשיזכיר השם יכוין פי´ קריאתו באדנות שהוא אדון הכל ויכוין בכתיבתו ביו"ד ק"א שהיה הוה ויהיה. ובהזכירו אלקים יכוין שהוא תקיף בעל היכולת ובעל הכחות כלם עכ"ל: והנה בלשון אשכנז לבאר ולפרש ב´ כונת אלה. אדנות ונצחות )היה הוה ויהיה( מבואר היטב בלשון צח עוויגער העדר. תיבת עוויג מורה מכוון על נצחיות אין לו ראשית ואין לו אחרית. ותמידי היה הוה ויהיה. ותיבת העדר הוא אדנות ממש. ולבאר כונת אלקים )אלקינו( במשמעות הנזכר תקיף בעל היכולת וכו´ מבואר היטב בלשון הנ"ז בתיבת אללמאכט. אונזער אללמא"כטיגער. ועל פי האמור. אם יאמר בדרך משל בלשון אשכנז נוסחא זאת. געלאבט ביסט דוא עוויגער הערר. אונזער אללמא"כטיגער. קא"ניג דער וועלט. דער דוא בוימעס פרוכט ערשאפפט. אין ספק שיצא ידי חובת ברכת בורא פרי העץ. וכן אם אמר געלאכט ביסט דוא וכו´ דער וועלט. דורך דעססען ווארט אללעס ווירד. יצא ידי חובת ברכת שהכל נהיה בדברו. וכן כל הברכות וכן כל התפילות שאומרם בלשון הנזכר. ומדקדק בלשון שיהיה מכוון במשמעות הברכה בלה"ק. ובמקום ה´ מתרגם ואומר עוויגר הערר. במקום אלקים אלקינו יאמר אונזר אללמא"כטינגר שיצא ידי חובתו באין שום ספק. וגם לא יש שום חשש הזכרת שם שמים לבטלה ובחנם. כי לא הזכיר בלשון אשכנז הנזכר עצם השם כ"א ככינוים רחום וחנון. ועם כל זה יצא ידי חובת הברכה כמו שהבאתי ראיה מלשון הש"ס בריך רחמנא וכו´: ויצא לנו מזה דין חדש לתועלת גדולה. דהיינו מי שהוא בספק אם ברך או לא. או שהביאו לפניו דבר שהוא ספק ברכה. יברך הברכה הספקה בלשון הנזכר ויצא על ידה. ולא שייך בה חשש איסור ברכה לבטלה כמו בלשון הקדש. לפי שלא הזכיר עצם השם. כי לשון עוויגר. הערר. אללמא"כטיגר. יוכל להזכיר מאה פעמים ולא יש איסור בדבר: ולא ידעתי למה לא השיג הראב"ד כן על דברי הרמב"ם לעיל בהלכות יסודי התורה לענין מחיקת השם שפסק הרמב"ם שמותר למחוק רחום וחנון. וע"פ סברת הראב"ד שאסור לאמרו בבית הכסא. ודאי ג"כ אסור למחקו. והוא לא עשה כן ולא השיג על דברי הרמב"ם לענין מחיקה: ובאמת יש חילוק בזה שמחיקה קל מלהזכירו בבה"כ. וראיה לדבר שתיבת שלום מותר למחקו ואסר להזכירו בבה"כ: ואם תאמר שנחוש לסברת הירושלמי )ריש פרק ב´ דמגילה וריש פ"ז דסוטה( שלועז יצא בלעז דוקא אם לא הבין וידע לשון אשורי אבל אם ידע ויבין גם לשון אשורי לא יצא בלעז. וכן פסק הרמב"ן. וא"כ מי שידע ויבין לשון אשורי לא יוכל לברך הברכה המסופקת בלשון אשכנז. ולא הועלתי בתחבולה הנזכרת. יש להשיב כדאי הרמב"ם ושאר המפרשים לסמוך עליהם שכתבו סתם משמע אף שיבין לשון אשורי. יצא בלעז )עין הר"ן ריש פרק ב´ דמגילה. שמסכים לדברי הרמב"ם ומתרץ תמיהות הרמב"ן(: ועוד מאחר שמספק לא יוכל לברך ברכה בשם ובמלכות בלשון אשורי. הרי הוא כאלו לא ידע ויבין הלשון )אשורי( וגם הרמב"ן מודה שיוכל לברך בלשון לעז ויוצא: ועוד שסבר´ הרמב"ן ע"פ הירושלמי הוא דוקא במגילה. לפי שנאמר בה ככתבם וכלשונם. ואין כשרה לכתוב המגילה כ"א בלשון אשורי חוץ ממי שאינו מבין אשורי מותר לו לכתוב ולקרות בלשונו המבין דוקא. אכן בברכות ודאי גם ע"פ הירושלמי מותר לברך בלשון לעז. אף שמבין לשון אשורי. וזה פשוט מאד: ויש עוד לחקו´ שכתבתי אם היה לפניו דבר שהוא ספק. בדרך משל שלא ידע אם לברך פרי העץ או האדמה שיברך ב´ ברכות בלשון הנזכר שלא יש חשש איסור ברכה לבטלה ועם כל זה הוא יצא. הלא הברכה השניה כן. ואין זה נקרא הפסק. מאחר שעושה כן מכח הספק. שאי אפשר לו בענין ובאופן אחר. לא נחשבת הברכה השניה להפסק דלא גרע מגביל לתורא הביאו מלח. או ברכת שהחיינו שיש סוברים שתקדים ברכת הפרי לברכת שהחיינו. וכן בקידוש שמפסיק כל הקידוש בין ברכת היין לשתיה מוכח הדבר שיש לו שיכות לברכה אינו נקרא הפסק )א(. ועיין בא"ח סימן קס"ז ס"ו: )א( ודרכי לברך בלשון העמים הנזכר כל ברכה שהיא ספק לברכה או לא. וכן אחר שתית הקאפ"י וכדומה שספק לברכה אחריו. אברך נוסחא זאת. געלאכט ביסט דוא. עוויגר הערר אונזר אללמא"כטינגר. קא"ניג דער וועלט. דער פיעלע לעבענדיגע וועזען ערשאפפט. אונד דיא בעדירפניססע אללער. דיא דוא געשאפפען. אום דארדורך דען גייסט אללער לעבענדיגען צו בעלעבען. געלאבט דאס עוויג לעבענדע וועזען: לדעתי ודאי אסור לברך ברכות בלשון העמים שם. כי ודאי כל הברכות צריכין כונה. אף שאמרם בלשון אחר. והוא צריך לכוין לברך לה´ על הדבר ההוא ואף שהזכיר האזכרות בלשון העמים בכינוים )כי ברכה בלא כונה אינה נקראת ברכה( ובודאי אסור לכוין לברך לה´ במקום שאינו נקי. ומה שמותר לאמר הכנויים שם. הכונה דוקא בדרך אמירה. אבל לא בדרך כונת תפלה ברכה ותהלה כמו שאסור לדבר ולהרהר דברי תורה בבית המרחץ ובבהכ"ס. אף שמותר להזכיר הכינויים שם. לפי שהרהור תורה ודברים הם ככונה לענין ברכה. וכמו שאסור לענות שם אמן על ברכה שמברכין בחוץ. והבן: |
 |
עיצוב וביצוע על ידי
צל הרים
 |
 |