שאלה ל"ח נדרשתי בהיותי במדינת אמריקה. בדבר מה שנזכר ביו"ד סי´ שע"ה ס"ח מי שמת לו קרוב ולא ידע עד שבא למקום שמת שם המת או למקום קבורה אם היה במקום קרוב שהוא מהלך י´ פרסאות שאפשר שיבוא ביום א´ אפילו בא ביום הז´ וכו´ עולה לו ומונה עמהם תשלום ל´ יום ע"כ. ומנהג ארץ ההיא לנסוע דרך אייזענבאהן הידוע. שהולך בשעה א´ מהלך ח´ שעות. וביום א´ מהלך יותר מן צ´ שעות. אם חושבים דרך מקום קרוב במהלך אייזנבאהן או דוקא במהלך רגלים: תשובה זה לשון הש"ס מועד קטן כ"א ע"ב ת"ר אבל ג´ ימים הראשונים בא ממקום קרוב מונה עמהן בא ממקום רחוק מונה לעצמו. ולא הזכיר הש"ס כמה הוא קרוב או רחוק. ותוספות מביא בשם הלכות גדולות )וכן הביא הרא"ש( שמקום קרוב הוא י´ פרסאות סוגיא דחד יומא. והרא"ש הביא לשון הראב"ד הטעם שיעור זה. כיון דאי שכיב שיכבא סמוך למערב ונסתם הגולל עם חשיכה ולמחר שדר לי´ שלוחא ומודעי לי´ ומטי שלוחא התם סמוך למנחה וליומא אחרינ´ אתי לגבייהו נמצא משיג אותם תוך ג´ שעדיין הוא תוקפו של אבל. אבל אי מרחיק טפי ואפשר דלא משיג להו תוך ג´ ימים. ואם בא ממקום רחוק יותר מכאן ואפילו בא בג´ ימים מונה לעצמו ומיום ג´ ואילך אפילו בא ממקום קרוב מונה לעצמו. דבעינן שישיג אותם תוך ג´ ושיהא במקום הראוי להשיגם אם יצטרכו לשלוח לו שליח. ולר"ש בעי שישיג ממקום שראוי להשיג´ תוך ג´ והשגה ממש לא בעי ע"כ: ובאמת לא יש שיעור למדוקדק ומקום קרוב. כי מצינו לענין קרבן פסח דרך רחוקה הוא ט"ו מיל. מוכח שפחות מט"ו מיל הוא בגדר קרוב. במסכת´ ראש השנה ד´ ל´ ע"א לענין עיר שהיא קרובה למקום שיש בו ב,ד שתוקעין בר"ה שחל בשבת. מפורש שם שנקראה )א( קרובה דוקא בתוך התחום. מוכח שהחכמים גבלו גבול רחוק וקרוב לפי הענין. בקרבן פסח הדעת נותנת שהגבול הוא במשך זמן שחיטת הפסח שהוא מחצות היום עד הלילה. שהוא ט"ו מיל. ולענין תקיעת שופר הגבול תחום שבת דוקא. שבגבול זה שייך לומר כעיר א´ שיכולים לבא וללכת שם בשבת ובמועד. ולענין אבילות הגבול כמהלך יום א´ מטעם שהביא הראב"ד אשר זכרתי כבר. וכן לענין להעלות כרם רבעי לירושלים מהלך יום א´ לכל צד שגבול זה נקרא קרוב )וז"ל הרמב"ם בפירושו מעשר שני פ"ה מ"ב מה שנתחייב להעלות מכרם רבעי לירושלים הוא מה שהוא קרוב לירושלים מהלך יום א´ או פחות( שדרך מוכרי פירות להביא פירותיהם לעיר הגדולה למכרם שם מהלך יום א´: וכל השעורים וגבולים אלה נחשבו דרך הליכת בני האדם ברגליו. לא ברכב ולא בסוסים. כי רוב בני האדם דרכם היו ללכת ברגל. וגבלו על מידה וערך א´ לכל בני אדם. ולא שהבחירה והברירה ביד כל אחד ואחד. ואמרו מהלך יום הוא י´ פרסאות ודאי נמצאים גופים שלאל ידם ללכת ביום יותר מי"פ. וכן נמצאים שאין לאל ידם ללכת אפי´ י´. לכן גבלו במידה בינונית שהוא עשרה פרסאות. וכבר אמרתי שדרך רוב בני האדם ללכת ברגלים דוקא לא ברכב ולא בסוסים. כ"א העשירים שלאל ידם לעשות כן. אבל רובא דרובא בני אדם עניים לענין זה הם. וכן משמע מירושלמי פסחים פ"ד סוף ה´ ז ר"י בי רי"א אף הרוצענין שכן דרך עולי רגלים להיות מתקנים מנעליהן וסנדליהן במועד. ורבנן אמרין עשירים היו ובבהמה היו עולין ע"כ. ואין כונת הירושלמי שדוקא העשירים עלו רגל ולא העניים והבינונים. כ,א כונתו בבחינה זאת היו כשירים שדרכם לעלות לרגל בבהמות ולא ברגלים. ובודאי לא נשגיח לענין שיעור מידה וגבול. על אלה ברכב ואלה בסוסים. לומר לאנשים אשר אלה להם מידה וגבול אחר. וכן משמע מלשון הש"ס פסחים צ"ד ע"א ת"ר היה עומד חוץ למודיעים ויכול ליכנס בסוסים ובפרדים יכול יהא חייב ת"ל "ובדרך לא היה" והלה היה בדרך פירש רש"י, בסוסים ובפרדים. במרוצה. יכול יהא חייב כרת אם לא הגיע לעזרה בשעת שחיטה ע"כ. הנה מוכח אפילו לענין חיוב עשות קרבן פסח. שבו חיוב כרת לא שנו חכז"ל בערך שיוריהם לומר שהוא מחויב למהר ברכב ובסוסים כדי להגיע לירושלים. ואם לא עשה כן. כ"א שהלך ברגליו ולא הגיע שם יהא חייב כרת. לא כן הדבר. כי כל שיעורי וגבולי החכמים להולכי רגלים דוקא: ואם כן מוכח שגם מקום קרוב לענין אבילות. ששיעורו שהוא י´ פרסאות מהלך יום לאדם בינוני דוקא הוא. ולא משגיחין על מה שיכל להגיע ע"י אייזנבאהן ביום אחר יותר ממהלך צ´ שעות. שהוא יותר מן ע"ה פרסאות. ואם בא ממקום שהוא רחוק מן י"פ. אף ממקום רחוק: אכן לע"ד יש להקל בדבר. מאחר שבארץ ההיא כעת כמעט נתבטל המציאות ללכת ברגלים מעיר לעיר. אף הדלים והעניים נוסעים דרך אייזנבאהן הנזכר שהוצאתו מעט מזעיר. ובמרוצה ובמהירות גדולה יגיע למחוז חפצו ומה לו להטריח בגופו. דרך מרכבה זאת הוא כעת בדרך הולכי רגלים בימים ההם חכמי הש"ס: ואילו היה הש"ס גבל גבול מקום קרוב בפירוש שהוא מהלך יום אחד. כמו שגבלו בדר´ רחוקה לענין ק"פ. ובשאר הענינים שזכרתי. ודאי קשה הדבר לומר שמהלך יום הנזכר. לאו דוקא ברגלים אף שדרך הארץ ההיא לנסוע ממקום למקום באייזנבאהן. אכן בש"ס נזכר סתם מקום קרוב ולא פירשתי כמה הוא כמו שפירשוהו בשאר גבולים. הוכחה וראיה שאין לדקדק כל כך בשיעור קרוב לענין זה. כמו בשארי גבולים. ונוכל להקל ולומר מאחר שאין דרך כל יושבי בארץ ההיא לנסוע וללכת ברגלים. כ"א באייזנבאהן. גם מהלך יום. שהוא י"פ נחשב בחשבון מרכבה זאת. ואין צריך דוקא מהלך יום ללכת ברגלים. כמו שנפסק הלכה שם בש"ס )דף כ"ב ע"א( הלכה כר´ שמעון באבל. דאמר שמואל הלכה כדברי המיקל באבל ע"כ. שנפסק הלכה כיחיד. כר´ שמעון נגד רבים תנו רבנן. מטעם שמיקל )וחידוש בעיני לפי לשון הש"ס בבלי הנזכר לר´ שמעון אפילו בא ביום השביעי מונה עמהן. ולפי הירושלמי )שם הלכה ה´( ר´ שמעון אומר אפילו ברביעי משלים עמהן ע"ש(: גם בירושלמי הנזכר לא נזכר דבר ממקום קרוב או רחוק. שמחלוקת חכמים ור"ש דוקא במספר הימים וז"ל הרי שבא ומצא אבל בתוך ביתו בב´ ובג´ משלים עמהן. וכו´ ע"כ. וא"כ לירושלמי אפילו בא ממקום רחוק מונה עמהן. ואמת הדבר שאין הלכה כירושלמי במקום הבבלי. על כל פנים קצת סמך וראיה. שאין עיקר הדבר בקרוב או ברחוק תלוי. ולפחות סיוע שנוכל להקל בדבר. )וכמעט בגדר ספק ספיקא הוא. ספק הלכה כירושלמי. וספק שאין צריך והכרח שתחום י´ פרסאות דוקא בהולך ברגליו( ובפרט שלא נזכר בש"ס מבואר כמה הוא מקום קרוב. ובהצטרף כל הסברות אלה ודאי נוכל להקל. בכלל הלכה כדברי המיקל באבל ולכן התרתי לאחד שבא דרך אייזנבאהן בג´ או ד´ שעות ממקום שהוא יותר מי"פ להולך ברגליו. למנות ולהשלים עמהן כן נראה )א( נראה לי לפרש הפרש בין קרוב בין סמוך. קרוב הוא ההיפך מן רחוק. ובערך הריחוק גם כן ערך הקירוב ואם בדרך משל נאמר העיר הזאת רחוקה מכאן ג´ ימים. אז כונת הקרוב בערך יום אחד או חצי היום. ואם נאמר שרחוקה כמהלך חצי היום. אז כונת הקרוב כשתי או ג´ שעות: אכן סמוך הכונה. שכמעט נוגע ומחובר עם הגוף ההוא מלשון ,וסמכו בני אהרן וגו´" סמך ידו )ובאמת בלשון הקדש לשון מקרא לא נמצא סמוך. כ"א בלשון החכמים ובלשון תרגום והמקרא השתמש בכונה זאת לשון על ותרגומו לשון סמוך. אכן לשון קרוב ודאי נמצא במקרא( וכן השתמשו חכז"ל בלשון סמוך בכונה זאת )ביצה ל"א, ע"א( איזהו קרפף כל שסמוך לעיר. פירש רש"י סמוך לעיר ממש וכן שם )ל´ ע"ב( אין נוטלין עצים מן הסוכה אלא מן הסמוך לה. מוכח שם שהכונה סמוך לה ממש שנוגע בה. ולא שייך לומר קרוב לה. קרוב לעיר: וסמוך אינו היפוך של רחוק. ואין נכון לומר. סמוך כמהלך שעה א´ או כיום אחד. כ"א קרוב כשעה או כיום אחד: גם הפרש בין קרוב ובין סמוך. שתיבת סמוך מורה על גשמות. גוף ממש. ואינו מושאל כדרך תיבת קרוב. דרך הלשון לומר. פלוני קרוב הוא. הדבר הזה קרוב דאל האמת. הכונה האיש ההוא ממשפחתו הוא ואינו עומד לי מרחוק בעת הצורך כשאר כל העם. כ"א קרוב אלי. וכן הדבר הזה מקובל ואינו רחוק מן הדעת השכל והאמת. כ"א יקריבו הדבר אצלם. וא"כ הוא מושאל אל קריבה ממש. מה שאין כן בלשון סמוך. אינו הדרך לומר פלוני סמוכי הוא. הדבר סמוך אל האמת: