 |
דברי יוסף תשובות מירושלים מהדורה שנדפסה על ידי המחבר בשנת ה'תרכ"ב בירושלים הרב יהוסף שווארץ |
 |
בענין "וקראו לו זקני עירו" הן ולא שלוחן (יבמות מ"ד') |
| שאלה מ"ח נדרשתי מחכם אחד על לשו´ הש"ס ???מ"ב ע"א והתניא וקראו לו זקני עירו הן ולא שלוחן ע"כ. אם אמת הדין כך שב"ד מחויבים לקרוא בעצמם ליבם ולא שלוחן שליח ב"ד: ולמה לא הביאו הפוסקים דין זה. הלא לא נמצא בש"ס חולק על דרוש זה. והשבתי לו מתחילה נחקר מה הכרח מלשון המקרא היה לחכז"ל לדרש כן. שהם בעצמם יקראו לו ולא שלוחן. לפי דעתי דקדקו שהיה ראוי לומר ושלחו זקני עירו לקרא לו )או ויקראו לו( כמו שנזכר לעיל )הדברים י"ט י"ב( "ושלחו זקני עירו ולקחו אתו משם". ורוב הקריאה במקרא ע"י שליח נזכר כן. כמו "וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם" )ודרשו במס´ מ"ק דף ט"ז ע"א מנלן דמשדרי´ שליחא דבי דינא ומזמינ´ לי´ לדינא דכתיב "וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם"( וכן "וישלח פרעה ויקרא את יוסף וישלח פרעה ויקרא למשה ולאהרן". ורבים כאלה. ומאחר שנזכר סתם "וקראו לו זקני עירו" שפיר דייקו חכז"ל הן ולא שלוחן: וכן במסכת סוטה מ"ה ע"א כדתני´ "ויצאו הן ולא שלוחיה´" נראה לי שדרשו כן שלא חסר הבנה אם המקרא היה אומר "כי ימצא חלל נופל בשדה וגו´ ומדדו זקניך ושופטיך" הלא ידענו ששדה הוא מחוץ לעיר ובודאי הוכרחו לצאת ולאיזהו תועלת נאמר "ויצאו זקניך" אלא ודאי לדרוש הם בעצמם ולא שלוחיה´. )ומה שלא הביא הרמב"ם דין זה שסנהדרין בעצמם יצאו למדוד ולא שלוחיה´. נראה הטעם מאחר שכבר פסק )פ"ט ה"א הלכות רוצח( שיצאו ה´ זקנים מב"ד הגדול שבירושלים מאליו מובן הם בעצמם ולא שלוחיהן(: וא"כ מוכח שמה שדרשו חכז"ל אצל יבום וקראו לו הן ולא שלוח´. הוא דרשה גמורה ובאמת הדין הוא כן. וכן מוכח מתוספות )יבמות ק"א ע"ב(: ויש לפרש למה לא הביאו הפוסקים דין זה וגם יש לדקדק הלא דרכיה דרכי נועם הלא זה אין בגדר דרך ארץ שבכל יבום ויבום בית דין מחויבים ללכת בעצמם לקרא ליבם: לכן בא תנא דמתניתן בפרק מצות חליצה לישב הדבר ואמר מצות חליצה בא הוא ויבמתו לב"ד. ומשיאין לו עצה ההוגנת לו יכו´. וכי דרך התנא להרבות בתיבת ולהאריך בלשונו הלא תועלת: לאיזהו תכלית השמיע לנו בא הוא ויבמתו לב"ד. ודאי כל בעלי דיני´ דרכם לבוא לב"ד אלא ברור שרבה"ק ידע שדרשון חכז"ל באמת ובתמים וקראו לו הן בעצמם ולא שלוחן. אכן אין זה בגדר ד"א להטריח את ב"ד זקני העדה ללכת בעצמם לקרא ליבם. לכן עצה טובה קמשמע לן התנא. לא שחיוב הוא להם לעשות דוקא כן. ר"ל שלא יבא היבם מעצמו בלתי קראו. כ"א שב"ד יקראו לו לקיים מה שנאמר "וקראו לו". לא כן. ואמר בא הוא ויבמתו לב"ד כדי שלא יטריח עליה´. אבל גם תנא דמתניתן מודה שאם לא עשה כן שלא בא מעצמו כ"א יבמתו לבדה ודאי לא יוכלו ב"ד לשלוח שלוחן לקרא לו כי גזרת הכתוב הוא שהם בעצמם יקראו לו: והנה הטעם והסבה שלא הביאו הפוסקים דין זה. הן ולא שלוחן. לפי שאינו שכיח שכבר הודיע לנו תנא עצה טובה שיבא הוא ויבמתו מעצמם ואין הכרח לב"ד לקרא לו: והרמב"ם בצחות לשונו כתב סתם וקראו הן לו: ולא כתב ושלחו וקראו לו )כמו שהעתיק בהלכות רוצח פ"ה ה"ז "ושלחו זקני עירו ולקחו אותו משם"( להודיע שלא ע"י שלוח´ יקראו לו. ובאמת הלשון הן לו. מורה על ככה הן בעצמם שלא אמר סתם לשון המקרא "וקראו לו" ודאי בתיבת הן מרמז הן בעצמם. ולא העתיק לשון הש"ס באר היטב וקראו לו הן ולא שלוחן. שהיה משמע שהכרח הוא בכל פעם שיקראו לו הן בעצמם. לא שהוא יבא בעצמו לב"ד כעצת תנא דמתניתן. לכן המתיק לשונו בתיבות מעטים וכתב בקיצור וקראו הן לו וסובל ב´ כונת אלה. הן בעצמן ולא שלוחן אם לא בא היבם מעצמו. ולא אמר באר היטב הן ולא שלוחן סובל ג"כ הכונה שאינו לעיכוב אם היבם והיבמה באים מעצמם: |
 |
עיצוב וביצוע על ידי
צל הרים
 |
 |