 |
דברי יוסף תשובות מירושלים מהדורה שנדפסה על ידי המחבר בשנת ה'תרכ"ב בירושלים הרב יהוסף שווארץ |
 |
ביאור לשון הש"ס ולשון רש"י ש"יין סעיד" (ברכות ל"ה:)  |
| שאלה מ"ט להרב ר´ בנימן הכהן נ"י: ע"ד ???? רש"י שם אשר דקדק בו מעלתו איזהו דקדוקים. אשיבנו. ברש"י שם בד"ה סעיד הגהתי בש"ס שלי שצ"ל חשיב טפי ממיזן )ולא ממזון(. ומה שמסופק מעלתו ע"פ לשון הש"ס הנזכר שחמרא זיין וסעיד הוא. וא"כ הוא בכלל מזון. אם הנודר מן המזון אסור ביין או לא: לדעתי אין ספק שודאי הנודר מן המזון מותר ביין: כי כלל גדול הוא בנדאים שהולכים אחר לשון בני אדם )עד שהרמב"ם מזכיר כלל זה ב´ פעמים בפרק א´ והוא פ"ט מהלכות נדרים ה"א וגם הלכה י"ג וצ"ע קצת( ותיבת מזון הוא לשון מאכל כאלו אמר פת. )כמו שנזכר ביו"ד סי´ רי"ז סעי´ י"ז ובמקום שנוהגין וכו´ ונדר מפת או מהמזון וכו´( וכולל דוקא ה´ מינין. אבל לא שכולל משקה. אף כי בטבע המשקה ההיא כח המזון. עם כל זה לא נקרא מזון. ולא נוכל לדון לכל פעם מברכה לנדרים. כי מצינו שמברכים לפעמים עליו מזון אף שלענין נדרים לא מקרי מזון. )אבל בהיפוך ודאי אינו. ר"ל שנאמר שנקרא מזון אף לענין נדרים ואין מברכים עליו מזונות. וזה שמקשה הש"ס נימא תהוי תיובת´ דרב ושמואל דאמר אין מברכין במ"מ אלא בה´ המינין בלבד ע"ש( שהברכה תלויה בטעם בכח ובטבע. ואם לדבר ההוא כח המזון מברכים עליו הברכה ההיא. אף שהמון עם ובני האדם לא יקראו מזון. כמו שמקשה הש"ס א"ה נברך עליו ג´ ברכות אף שלא נקרא מזון)ומה שלא הקשה הש"ס א"ה נברך עליו בורא מיני מזונות ולא בפה"ג. לדעתי זה ודאי לא יעלה על דע´ המקשן. כי ודאי אין מברכין במ"מ כ"א על ה´ מינים: אכן ג´ ברכות יש סברא לברך גם על הפירות ושלקות לדעת ר"ג ור"ע )ברכות מ"ד ע"א( והטעם כי בשעת שמברך ברכה ראשונה על הפירות ועל השלקות לא ידע אם יגיע לכלל שביעה באכלם. ואיך יברך עליהם במ"מ. אולי יאכל ויאכל ולא ירגיש בהם שום שביעה. )כמו שנזכר שם דף מ"ד ע"א אמר רבב"ח כי הוה( מה שאין כן אחר אכילתו. אם ידע וירגיש בעצמו שהוא שבע יוכל לברך ג´ ברכות וזה שאמר ר"ע אפילו אכל שלקות והוא מזוני מברך ג´ ברכות. אבל לא אמר שמברך לפניהם במ"מ. כי אז לא ידע אם יהיה לו כן. כי אין בפירות ושלקות שיעור שביעה בדרך הטבע. לא כמו ה´ המינים שדרכם להזביע. והבן(: וכן לסברת התוספות שהביאו הפוסקים מברכים על מי שעורים. שכר המדן )ביע"ר( במ"מ. לפי שיש בו כח הזנה כמו ה´ המינים. ודאי אין ספק שהנודר מן המזון מותר בשכר. אף שיש בו כח הזנה ממש. עם כל זה אינו נקרא מזון כ"א משקה. לענין לשון בני אדם ולענין נדרים אף אם נדר מן סעיד אני מסופק שיהיה אסור ביין אף שחמר´ סעיד. אולם לא נדע אם בלשון בני אדם נקרא היין כן מאחר שמצינו במקרא קדש שנקרא דוקא לחם סעיד ויין ישמח ואין דרך בה"א לחלוק בלשוניהם על לשון המקרא. פן ואולי מדרך ספק מחמירים עליו כשנדר ממזון אין ספק אצלי שודאי מותר ביין מטעם האמור: ולדעתי שהנודר מן המזון מותר גם בתמרים אף שזינו. על כל פנים לא נקראים מזון: ופלא בעיני שהרמב"ם לא הזכיר בכל חיבורו דין זה הנודר מן המזון וכו´ האומר כל הזן עלי וכו´ אשר הביאו כל הפוסקים. ולית מאן דפליג. וצ"ע: ודקדוק מעט יש לי בלשון הש"ס הנזכר טובא גריר פורת´ סעיד )עין תוספות שם( ואיך מקשה הש"ס אי קבע עלוי סעודתי´ יברך ג´ ברכות. והלא כל קביעות סעודה הכונה ששתה הרבה לא טעימא בעלמא. פורתא. ואדרבא אם קבע עליו סעודתו ששתה טובא ודאי לא יברך עליו ג´ ברכות. וכמעט דקדוק זה סמך הוא לפירוש הב"ח שהביאו הפוסקים שלא יש הפרש בין ששתה טובא או פורתא כ"א טבע היין שגריר הרבה ומעט משביע. ושלום: |
 |
עיצוב וביצוע על ידי
צל הרים
 |
 |