 |
דברי יוסף תשובות מירושלים מהדורה שנדפסה על ידי המחבר בשנת ה'תרכ"ב בירושלים הרב יהוסף שווארץ |
 |
על דבר המנהג באיזהו קהלות להרבות בתפילות מנין אחר מנין וכבר שמע המנין השני קדושה וברכו ממנין א'
 |
| שאלה נ"ה על דבר מנהג בה"כ דק"ק הספרדיים הי"ו פה עה"ק תו"ב כל ימי השבוע שמתקבצין בשחרית כמה מנינים להתפלל ובשעת התפילה יבאו עוד אנשים אחר שכבר התחיל הציבור להתפלל ועד שרואים שאנשים השניים מניחין תפילין ויאמרו סדר הקרבנות ופסוקי דזמרה. כבר הגיע הציבור לק"ש ולתפלה ולהחזרה. וימתינו השניים האלה עד שיגמור הציבור כל המזרח. ולפעמים עד שיגמרו כל התפלה ושמעו כבר ברכו וקדושה וכן החזרה וקדיש וילכו בקרן זויות בבהכ"נ ההיא או בבהכ"נ המחובר וסמוכה לה להתפלל. ויתחילו גם הם ברכו ואמרו חזרה וקדיש והכל כמנין הראשון. ובינתים יבאו עוד פנים חדשות. ויעשו גם הם הכל על אופן הנזכר. עד שנמצא לפעמים שהתפללו ו´ או ח´ פעמים הכל על דרך הנזכר. מתחילה שומעים כל המזרח וברכו וקדיש אח"כ יתפללו שנית מנין זה גומר. ומנין זה מתחיל. ולפעמים יקדים המנין השני מעט ועדיין לא גמר הראשון עד שיתפללו שניהם כאחד בבהכ"נ אחד. מנין זה עומד בקרן זוית זה ומפלל. וזה בקרן זוית זה ומתפלל. ועל דרך עושים גם בתפילת מנחה עד שלפעמים התפללו עד ו´ פעמים חזרה וט"ו קדושות. ויש לחקור אם ע"פ הדין נכון לעשות ולהתנהג כן: תשובתי הדין מפורש ברמב"ם )פ"ח ה"ד מהלכות תפלה( ובפוסקים. אם הרוב של י´ לא התפללו נוכל לצרף עמהם למנין אותן שכבר התפללו ויצאו ידי חובתן והרוב הוא ז´. ולדעת חכמי המערב כמו שמפורש במסכת סופרים. הביא בעל כסף משנה שם. די בו: אולם בשאלה הנזכרת הוא ענין אחר. אמת המנין השני כולם לא התפללו. אבל כבר שמעו ממנין הא´ ברכו וקדושה וכל החזרה וקדיש וענו עמהם. כ"א שכונתם שלא לצאת בו: שידעו כשגמר המנין ההוא הם יתפללו שנית: ויש לחקור אם באמת לא יצאו ידי חובתן בשמיעה ועניה זאת. כשמכונים שלא לצאת. וא"כ יכולו להצטרף שנית ולהתפלל. או שכבר יצאו ידי חובתן בזה ואסור להם להתפלל שנית תפלה בציבור לומר ברכו וכל החזר´: לדעתי אין ספק בדבר. שיצאו ידי חובתן במנין הראשון ולא יכולים להתפלל שנית תפילה בציבור: וראוי לדבר שאמרינן במסכת ברכות דף נ´ ע"א דאמר רב הונא ג´ שבאו מג´ חבורות אינן רשאין ליחלק. אר"ח והוא שבאו מג´ חבורות של ג´ בני אדם. אמר רבא ולא אמרן אלא דלא אקדימו הנך ואזמין עלייהו בדוכתיהו אבל אזמון עלייהו בדוכתייהו פרח זימן מיניהו ע"כ. ופירש רש"י כגון אם היו ד´ בכל חבורה ונשאר בכל אחד כדי זמון והפורשים הללו היו צריכין לצאת לשוק קודם שגמרו החבירות את סעודתם. אבל אזמן עלייהו. דהני כגון שנצטרפו אלו עמהם לזמון כדאמר לעיל קוראין לו ומזמנים עליו וברכו החבורות ואלו לא היו שם אלא כדי נברך וברוך הוא ועכשיו הם באים לברך לא מזמני דפרת מנייהו חובת זימון ותו לא הדר עלייהו ע"כ. וכן פסק א"ח סימן קצ"ג ס"ה ובס´ ו´ כתב עוד וז"ל ג´ חבורות שהיו בכל אחד ואחד ד´ ופירש א´ מכל חבורה ונצטרפו לחבורה אחרת וזימנו הג´ הנשארים פרת זימן מינייהו כיון שחבריה´ זימנו וה"ה אם לא היו וכו´ ע"ש: ואין ספק אם אחד מכל החבורה הנזכרת של ד´ נשאר במקומו ושמע ברכת הזמון וענה עמהם. אף שכונתו היתה שלא לצאת. ונצטרפו לחבורה אחרת. שכ"ש הוא שלא יכלו לזמן שנית. כי ודאי פרח זימון מינייהו. הא הדין בנידן דידן. מאחר שכולם או רובם )של מינין השני( כבר שמעו וענו וברכו כל החזרה ודאי פרח חובת חזרת התפילה מיניהו. אף שבדעתו שלא לצאת. ולהתפלל במנין השני. ואסור להם להתפלל תפלת צבור שנית. ואפילו אם לא ענו עמהם כבר פרח חובת חזרה מהם. כיון שהיו בבהכ"נ ושמעו הכל מהש"ץ. והלא הוא מכוין להוציא על העומדים עליו )בחזרה וברכו וקדושה( בין שיענו ובין שנית בציבור: ואם תשיב למה לא יוכלו להתפלל שנית בציבור אם בשמעם ממנין הא´ כוונו שלא לצאת ידי חובתן. שידעו שיתפללו שנית. והלא אם י´ אנשים שמעו קריאת התורה או קריאת המגילה או תקיעת שופר בציבור וכוונו שלא לצאת בקריאה או בשמיעה זאת. כי דעתם לקראות או לתקוע שנית ודאי יכולים לעשות כן. ולקרא ולתקע בברכה באין ספק. ולמה לא יוכלו לעשות כן גם בתפלה: אין המשל דומה לנמשל. כי קריאת המגילה. ותקיעת שופר מוטל על כל יחיד ויחיד. ואם שמע ומתכוין שלא לצאת בשמיעה זאמ. ודאי לא יצא כי מצות צריכות כונה )או לפחות שלא יכוין שלא לצאת( ואמרינן בתקיעת השופר כד שיכוין השומע והמשמיע. וכן בקריאת התורה מצוה על יחיד ויחיד לשמוע קריאת התורה. ואם שמע בציבור וכיון שלא לצאת יכול לקרא שנית בברכה. כי בלאו הכי כל קריאה וקריאה מצוה מיוחדת ומצוה בפני עצמה היא ויכול לעלות בתורה ביום פעמים הרבה כמו שיוכל הכהן לברך ברכת הכהנים פעמים הרבה ביום אע"פ שכבר קיים המצוה בפעם הראשונה )א"ח קכ"ח סימן כ"ח( וכמו שבהכ"נ שאין בהם מי שיודע לקרות אלא אחד יברך ויקרא קצת פסוקים ויברך לאחריהם ויחזור לברך תחילה וקורא קצת פסוקים ומברך לאחריהם וכן יעשה כמה פעמים כמספר העולים על אותו היום )שם קמ"ג ס"ה( וכן אפילו ברך ברכת התורה לעצמו ותכף קראוהו לקרות בתורה צריך לחזור ולברך אשר בחר בנו כשקורא בתורה דמשום כבוד התורה נתקנה כשקורא בציבור )שם קל"ט ס"ח( מוכח שלא מדקדקים בברכת קריאת התורה כמו בברכת התפלה. שברכת קריאת התורה היא כמעט בגדר ובערך ברכת הנהנין )על חיי שעה מברך על חיי עולם לכ"ש( שיוכל לברך ברכת הנהנין כמה פעמים על כל היסח דעתו: מה שאין כן תפילת החזרה וקדיש וברכו וקדושה שנתיסד כ"א בציבור. ומאחר שכבר עמדו שם ושמעו החזרה אע"פ שיכוונו שלא לצאת על כרחם יצאו. בענין שלא יכולו להתפלל תפלת ציבור שנית ואפילו אם לא ענו. בדרך משל באופן שלא יכלו להפסיק. כגון בין תפילין של יד לשל ראש. או אחד עומד בתפלת י"ח בלחש. עם כל זה לא נוכל לצרפו שנית. למה הדבר דומה. אחד שמברך ברכה א´ בלא כונה. הנאמר שיוכל לברכה שנית בכונה. ודאי ברכה לבטלה ממש היא: כללו של דבר. כל זמן שלא נמצאים שם ז´ או לפחות ו´ אנשים שלא היו בשעת התפלה הקודמת. ודאי אסור להם להתפלל שנית. ויש חשש איסור ברכה לבטלה. ואסור לענות אחריהם אמן: ובדרך צח ולצי אמרתי על מנהג זה להרבות בברכות קדישים וקדושות ואמנים. אל תהי צדי"ק הרבה כנודע נוטריקון של תיבה זאת צ´ אמנים ד´ קדושות י´ קדישין ק´ ברכות: |
 |
עיצוב וביצוע על ידי
צל הרים
 |
 |