 |
דברי יוסף תשובות מירושלים מהדורה שנדפסה על ידי המחבר בשנת ה'תרכ"ב בירושלים הרב יהוסף שווארץ |
 |
 |
| איזהו לשונות מתלמוד ירושלמי סוף מסכת ברכות אמר ר´ שמעון ב"ל במגילת חסידים מצאו כתוב "יום תעזבני יומים אעזבך" )וכן הוא בספרי פרשת אכן בפרק ג´ שאכלו במעשה דשמעון בן שטח נזכר מפורש )כמו בבבלי שם( אמר לי´ בספרא דבן סירא כתיב וכו´ ולא מכנהו מגילת חסידים: ובתוספות מסכת קידושין דף פ´ ע"ב בד"ה כי ההיא מעשה נזכר כדאיתא בספר חסידים מעשה באשה אחת שהיו לה ז´ בנים וכו´ ומעשה זה נזכר דוקא במסכת מועד קטן ולא נמצא שמכונה מסכת זו בשם ספר חסידים. ובמסכת סוטה דף ל"ד ע"ב הביא תוספות בד"ה אבותי בקשו עלי רחמים. וכן בפרקי חסידים בעובדא דר´ מני וכו´ ע"כ )ובאמת הוא במסכת תענית )דף כ"ג ע"ב((. )ובפרק ג´ נזכרים כמה דחסידים. אכן חוץ לפרק זה כתבו תוספות סתם מסכת תענית וזה שאמרו באותו דבור. והכי אמר פ"ב דתענית )דף י"ז( ומה יוצאין לבה"ק וכו´ וכן בפרקי חסידים וכו´ כאלו הם ב´ ענינים נפרדים: שבת בפרק כל כתבי. הגליונים והפרי מינין אית תניי תני קורע אזכרותיהן ושרפן אית תניי תני שורפין הן ואזכרותיהם עכ"ל. כונת הגיליונים ספר האון גליון ספר דת הנוצרים כנזכר בבבלי שם דף קט"ז מ"א: תענית פ"א ריש ה"ב מחלפה שיטת דר´ יהודא תמן הוא אומר העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של פסח הראשון מזכיר והאחרון אינו מזכיר. כצ"ל )והוא ר´ יהודא דמתניתן הסמוך עד אימתי שואלין רי"א עד שיעבור פסח(: ראש השנה רפ"ב אמר עד א´ נולד איש פלוני בשבת מלין אתו על פיו: משיכה מוצאי שבת מטלטלין על פיו ר´ אמי מטלטל על פומא דמלוייתה עכ"ל. פירושו מלשון לא תעורר אישה ליוותא במועד וכו´ כמה דתימר העתידים לעורר לויתן )ירושלמי מועד קטן פ"א ה"ה(: המנהג בני קדם אם ימות א´ רח"ל בשבת אין הנשים מיללות כל יום השבת לכבוד קדושת היום. אכן תיכף שחשכה מוצש"ב מיללות על המת עד שנשמע למרחקים. וזה הכונה אם שמע ר´ אמי קול ודיבור המיללות במוצ"ש ידע שכבר לילה ומותר לטלטל אז: סוף מסכת ראש השנה א"ר יונה כתיב "ואותי יום יום ידרשון" זו תקיעה וערבה עכ"ל: פירושו וכונתו במה שנזכר בירושלמי ריש פרק לולב וערבה. וז"ל ר´ סימון מפקד לאילין דמחשבין יהבון דעתכון דלא תעבדון לא תקיעתא בשבתא ולא ערבתא בשבתא וכו´ ע"כ. ר"ל שישגיחו וידרשו שלא יחול יום אחד דראש השנה ויום ז´ דסוכות בשבת. שאז אי אפשר לקיים מצות תקיעה ומצות ערבה. ואם אירע ע"פ חשבון העיבור כן ידחו אותו יום ולעשות מלא או חסר כדי שיודח כנודע: וזה שאמר "ואותי יום יום ידרושון". שמחשבי חשבונות העיבור יחקרו וידרשו על ב´ ימים. וזה יום יום. ואיזהו ימים הם. והשיב זו תקיעה וערבה. שישגיחו שלא יחולו ב´ ימים אלה ר"ה וז´ דסוכות בשבת: יבמות פ"ב ה"ו מה דאת אמר "כי המן בן המדתא". וכי בן המדתא היה אלא צורר בן צורר וכו´: לפי דעתי כן צריך להיות כי "המן בן המדתא האגגי" וכי בן אגג היה אלא וכו´: סנהדרין פ"ב "ותהיינה צרורות עד יום מותן". ר"י בן פזי בשם ר´ יוחנן אמר מלמד שהיה דוד מקלעתן ומקשטתן ומכניסן לפניו בכל יום ואמר וכו´ רבנן דקיסרי אמרי אסורות ממש היו. ומה כלי הדיוט שנשתמש בו הדיוט אסור למלך. כלי המלך שנשתמש בו הדיוט אינו דין שיהא המלך אסור להשתמש בו עכ"ל: לשון זה פלא הוא לומר שמלך אסור באלמנה: אולם זכיתי למצוא לשון הירושלמי זה ברד"ק בפסוק הנזכר וזה לשונו רבנן דקסרי אמרו אסורות ממש היו. ומה כלי הדיוט שנשתמש בו מלך אסור להדיוט. כלי מלך שנשתמש בו הדיוט אין דין שיהי´ המלך אסור להשתמש בו עכ"ל: והכונה שבודאי אלמנת או גרושת המלך )ואף שהיתה בתחילה אשת הדיוט( אסורה להדיוט מאחר שכבר השתמש בה מלך. ומ"ש אם היתה מתחילה כלי מלך ואח"כ השתמש בה הדיוט שכדי בזיון וקצף הוא למלך להשתמש בה אח"כ: במסכת דרך ארץ סוף פ"ח והגוזל את הרבים כיצד יעשה ילך ויחפור בורות שיחין ומערות ויתקן דרכים וטרטראות ואח"כ ימחול לו עכ"ל: ראיה שגוזל את הרבים שאינם מבני ישראל צריך ג"כ תיקון רבים. שחשב גם טרטראות ואלה ודאי אינן בכלל תיקון לישראל שאסור לכנוס שמה לראות בשחוק והבל. אלא ודאי שאופן היה שגזל גוי´ רבים ובכלל תיקונם ג"כ יתקן טרטראות להם: ספרי זוטא לא זכינו לראותו בזמנינו. כ"א בעל הילקוט העתיק לפעמים לשונו )וע"פ הרוב דבריו נפלאים ומחודשים. ואינם על דרך הספרי שלנו(. וברור אצלי שהוא מה שהביא רש"י בפסוק )ויקרא י´ י"ט( "וידבר אהרן" אפשר משה קצף על אלעזר וכו´ זו מצאתי בספרי של פנים שני עכ"ל: ובאמת כלשון הזה ממש )כמעט מילה במילה( הביא בעל הילקוט בסדר מטות. בדבור המתחיל. לפי שנאמר "ויקצף על אלעזר ועל איתמר ואהרן מדבר" הא ידעת שלא היתה וכו´: ואמת בילקוט אשר לפני נרשם בלשון זה על הגליון )כדרכו להודיע מקור לשון ההוא( תיבת מדרש. וברור כשמש לפי ענ"ד שהוא ספרי זוטא כי חפשתי בכל מדרשים רבה ותנחומא ופסיק´ וכו´ ולא נמצא לשון זה. ומחקתי תיבת מדרש וכתבתי במקומו ספרי זוטא. וזה ברור: לדעתי על דרך זה יש לבאר כונת רש"י תהלים ל´ י"ב ורבותינו דרשו כל המזמור על מרדכי ואסתר והמן בפסיקתא זוטא עכ"ל. ולא נודע לנו פסיקת´ זוט´ מה היא )כי פסיקת´ זוטרתא שחבר ר´ טובי´ בר´ אלעזר לא עלי´ כיון רש"י. כי לא נודע המחבר לרש"י שהיה בזמנו )בפרשת אמור הזכיר גזרות תתנ"ו(. ולבי אמר שכונת רש"י על פסיקת´ של פנים שני. וקראה פסיקת´ זוט´. וכדומה שהוא כמו מהדורא תנינא. שנמצא´ הוספה. על דרך תיקוני הזוהר זוהר חדש. שהם דברים שנמצאים ונתגלים אחר כן. אחר שכבר יצא הפנים הראשון )מהדורא קמא( לעולם. כמו שפרשתי שספרי של פנים שני. הוא ספרי זוטא. כן פסיקת´ זוט´ היא פסיקתא של פנים שני: דברים זוט. בילקוט ספר הדברים דוקא הביא פעמים הרבה בשם דברים זוטא )דברים רבה הכונה על מדרש רבה הידוע( ובכל ספר הזה לא נמצא אף פעם אחד שהביא בשם ספרי זוטא. כמו שהביא בספר במדבר. אף שהספרי באר גם חלק וספר הדברים ונתאמת אצלי שספרי של פנים שני )שמכנהו רש"י הנזכר לעיל( נחלק לשני חלקים. חלק הראשון על ספר במדבר נקרא ספרי זוטא. וחלק השני )של ספרי( שהוא על ספר הדברים נקרא דברים זוטא )אף שהוא פנים שני של הספרי לא נקרא בשם ספרי. וספרי זוטא:( ובספר הדברים דוקא הביא ספרי ודברים זוטא: בת קול אין ספק שהכונה הקול היוצא מן קול. שקוראים וויעדרה"אלל ECHO אח"א. וראיה ברורה מצאתי במדרש רבה לסדר יתרו סוף פרשת כ"ח "קול גדול ולא יסף וכו´". רבנין אמרי שלא היה לו בת קול ע"כ. ר"ל שקול זה לא היה כדרך כל הקולות שבדרך הטבע. שמוציא קול אחר. כ"א "לא יסף" בלא בת קול ודרך הטבע קול גדול הנשמע בין ההרים עושה בת קול. ולפעמים כמה קולות זה אחר זה אם הגופים ההמה אשר בהם מכה קול ומחזיר בת קול. אינם במרחק השוה. והנה ע"פ המציאות נודע שבשכונת הר סיני נמצאים הרים וא"כ ע"פ חק ומשפט הטבע ראוי להשמע בת קול )אפילו קולות הרבה( אולם קול ההוא לא קול טבעי היה כ"א רוחני אלקי לכן לא נשמע בת קול. ועין תוספות בד"ה בת קול: סנהדרין דף י"א ע"א. ובתוספות י"ט יבמות פרק ט"ז מ"ו בד"ה בת קול: מזרח מתורגם בלא"ר מדנח פירושי ג"כ לשון זריחה. כי ידועה שאות ז´ נתחלף בד כמו זהב דהב. זכר. דכר. ור´ נתחלף לפעמים בנ´. כמו רוח יסוד שורשו הוא נוח. גהא בלשון ארמי גהן. וכן נבוכדנצר נבוכדרצר. וא"כ מדנח תמורת מזרח ממש: ואכלת ושבעת )הדברים ח´ י´( הראשון מלרע והשני מלעיל. והטעם ו´ של "ואכלת" הוא ו´ ההיפוך מעבר לעתיד. שדרכו שטעמו בכל פעם מלרע כמו וזכרת ואמרת ושכחת וידעת שכולם עתידים הם )ומה שפירש רש"י )ברכות כ"ו י´( כמעט שכב אחד העם את אשתך והבאת עלינו אשם. אם שכב כבר הבאת אשם עלינו עכ"ל. הלא והבאת הוא לשון עתיד. כי טעמו מלרע. ואיך יבאר רש"י שהוא לשון עבר. ובאמת כתב הרא"ם בטוב טעם על לשון זה וז"ל. נראה שבספר החומש שבידו היתה מלת והבאת מלעיל שפירושה כבר הבאת. ולפיכך הוכרח לפרש אם שכב כבר הבאת עלינו אשם עכ"ל(. אכן ו´ של "ושבעת" הוא ו´ החיבור. ר"ל אחר שתאכל וכבר היית שבע. וראי´ לדבר תאכל ושבעת. תבנה וישבת )שם י"ב( הראשון עתיד ברור והשני עבר )ותרגומו דוא ווירסט עססען אונד ביסט זאטט געווארדען(: |
 |
עיצוב וביצוע על ידי
צל הרים
 |
 |