 |
דברי יוסף תשובות מירושלים מהדורה שנדפסה על ידי המחבר בשנת ה'תרכ"ב בירושלים הרב יהוסף שווארץ |
 |
 |
| על דבר הברת האשכנזים שקוראין קמץ רחב.?? כמו קמץ חטף ?? ר"ל נוטה מעט לחולם O. ולא כספרדיים שקוראין כמו פתח A. וכן קוראין האשכנזים ת רפוי´ כמעט נוטה לס או ז. והספרדיים קוראין הרפוי´ כמו הדגושה TH. ולא נמצא שום הכרע´ וראיה מדברי חכז"ל הקדמונים הראשונים חכמי המשנה והש"ס והמדרשי´: לדעתי ברור שסברת הספרדים היא נכונה. כי הם לא הלכו כל כך בגול´ מדחי אל דחי כ"א מחרבן בק"ד ע"י טיטוס באו ארצה ספרד. וישבו שם עד גלות הארץ יותר מאלף ושלש מאות שנה. ולא נשכח´ מהם הברה אשר הביאו בידם מעט בואם הגולה. אשר השתמשו בה אבותינו בירושל´ ובבית המקדש ובכל הארץ. וביותר הבר´ יושבי ארץ המזרח בבל ושנער אשר כמעט לא נפסק ישוב אחינו ב"י בארץ ההיא: מה שאין כן באשכנזים שהלכו בגולה. גולה אחר גולה. מגוי אל גוי. וממלכה אל ממלכת עם אחר אין מספר להם. והיתה הסבה שנשתבש שונם והברתם. כי נתערבו בגוים רבים וילמדו מלשונם ומהברתם וישתמשו גם בלשון עברי לשון הקדש דרך הברת לשון העמים ההמה: ומצאתי ראיה ברורה שבזמן התנאי´ ר´ מאיר וחבריו הי´ קוראין ת רפויה כמו ת דגושה דהיינו TH שניהם דומים להברת ט´ לא דרך האשכנזי´ לקרא כמו ס´ או ז´: וזה לשון בראשית רבה פר´ ט´ לסדר בראשית בתורתו של ר´ מאיר מצאנו כתוב והנה טוב מאוד הנה טוב מות. ארשב"נ רוכב היתי על כתיפו של זקינו ועולה מעירו לכפר חנן דרך בית שאן ושמעתי את ר´ שמעון בן אלעזר יושב ודורש בשם ר"מ והנה טוב הנה טוב מות עכ"ל: לא שהכונה שדורש להם בשם ר"מ כונת המקרא טוב מות שמרמז וכונתו על המות. שהיה ראוי לומר יושב ודורש בשם ר"מ הנה טוב מאור זה מות כמו שמצינו שנזכר כן לקמן בכל הדרשות שדרשו בתיבה זאת. טוב מאד זו יצר טוב. או יצר הרע. זו גן עדן וכו´. אלא הכונה שהיה יושב לדרש להם בעת הדרשה וקורא בשם ר"מ הקרא טוב מות ועפ"י הקריא´ הזאת היה דורש להם ר"ל שכונת המקר´ שהמות הוא טוב בכמה בחינות )על דרך שמביא המדרש בסמוך ר´ חמא בר´ חנינא אמר וכו´(: והנהנ אין ספק שסיבת הקריאה הזאת שגגה השמיעה היתה ששמע בילדותו מרבו שקורא טוב מאד והוא הבין שקורא טוב טוב מות. לפי שמאוד )מוד. בקל מובן כאלו קורא מוד במקום מאוד. )כמו הראובני שנקרא הרובני( דומה בקריאה כאילו אחר מות. וזה פשט: והרי הוא ראיה ברורה שהברתם הית´ ת רפויה כמו ד´ כדרך הספרדים מה שאין כן בהברת האשכנזים שת רפויה כמו ז´ או ס´ לא יש מקום לטעות זה להבין מות במקו´ מאור. מוד. כן נראה לי ברור: ועל דבר קמץ גדול. קמץ רחב שקוראים הספרדיי´ כמו פתח א. והאשכנזים כמו קמן חטף א. גם בזה הדין והמשפט עם הראשונים: ואם נדרש בשם קמץ שוהא מלשון וקמץ הכהן. נראה הדין עם האשכנזים. שדוקא בהברת )O כמו קמץ חטף. נוטה לחולם( נקמץ הפה ר"ל השפתים התחתונים. מה שאין כן בהברת פתח. נפתח הפה והשפתים. ואפ כן הדעת והסברא נותנת שכל קמץ קריאתו בקמיצות דוקא שהוא O כמו קמץ חטף. והיא קריא´ האשכנזים ולא בפתיחת הפה. A פתח בקריאת הספרדיים: אולם לדעתי משם אין ראיה. ומה ששמו קמץ. הוא על שם ועל כונת קמץ חטף שבאמת נקרא בקמיצת הפה O נוטה לחולם. ושם קמץ עיקר על קמץ חטף. ומושאל על נקודת קמץ גדול. שמורה דוקא על קמיצת תמונתו ולא כפתח שהיא רחב ממש. )הכונה שהנקודה תחת החו הרחב תורה דומה לקמיצות( ואינו הכרח שגם בקריאתו נקמץ הפה והשפתים: וראיה לדבר שבעלי הלשון המדקדקים הראשונים קוראין לקמץ גדול גם בשם קמץ רחב. )והוא כמע´ כסתיר´ אם הוא קמץ אינו רחב( וכונתם דוקא. להורות אף שנקרא קמץ. אין קריאתו בקמיצות. O וכל זה לראיה ולאות ולמופת שקמץ קמץ גדול קמץ רחב קריאתו כמו פתח: וגם לזה מצאתי ראיה מזמן קדמונים שקראו ק"ג בפתח כהברת הספרדיים לא כאשכנזים. בזמר צור משלו אכלנו שיש לו ג´ חרוזים אמצעים שהם. הזן. בשיר רחם. הם נגד ג´ ברכות שהם דאורייתא. אמנם נגד ברכות הטוב והמיטיב. לא נתיסד חרוז. ואפשר שאחד מן התנאים הראשונים יסד הזמר אשר בימיו עדיין לא נתקן הטוב והמיטיב ע"כ הלשון הנרשם קודם זמר זה ע"ש: והנה הסוגר הוא ברכו אמוני. כדבר אדני.. והנה אם הברת אדני בפתח כמו אמוני. שניהם רחבים. אזי דומים ב´ סיגרים אלה בהברת´. מה שאין כן הברת אדני. השם נקרא כקמץ חטף. קמץ ממש. ואמוני בפתח. אינו דומי´ זה לזה ואינו תפארת השיר ומליצה אלא ברור שקמץ תחת השם קרא רחב כמו פתח אמוני: וכן תמצא בכל פיוטי ר"א הקלירי )שיש אומרי´ שהוא ר´ אלעזר בר שמעון(. בקרובן של ט´ באב בברכת גואל ישראל. אז אמרתי הנה באתי לבית מעדני וכו´ עדני. וכו´ נדוני. וכו´ כבלעו אדני אזי דני אומרה לאדני. ע"ש.: וכן בקרובות לפרשת זכור מר´ אלעזר הנ"ל אץ קוצץ בן קוצץ. וזהו לשונו יעף ועף וחש. ומחור פתן רחש. ונודע כי הוחש. משורש נחש. רגש ולחש ועת ידתו ניחש ובכשפי´ הוכחש. ובחלש נחלש. ולא חש: וכן נמצא בכל פיוטי קדמונינו ראיה. ובאמת לא נדע אם הברה אשר נהגו עתה בני האשכנז היתה בימי קדם במדינת אשכנז וצרפת. כי מלשון הפיטוני´ )אשר זכרתי בסמוך( הוכחה שלא היתה הברתם כן. וכן מצאתי בהקדמות בעל יהבי הנקדן )הביאו המדקדק ר"ו היידנהים נ"ע בחומש מאור עינים( שהי´ אשכנזי בעיר פראג )כאשר כתב עליו בעל שברי לוחות המדקדק הגדול ר"א בחור וז"ל וקבלתי שהוא היה בק"ק פראג שבמדינ´ פיהם( ומוקדם בזמן לרד"ק. בדברו לדקדק בלשון לקורא בחוקותיהם ובמוצאיה´ בלשון אוב. עוף. גד. גת. אד. עד. את. עת. תמיד. תמית. שמוכח שבזמנו היתה הברת ת´ רפויה כמו דגושה, דומה. לדלית, כהברת הספרדים לא לס´ או ז´ כאשכנזים בזמנינו: |
 |
עיצוב וביצוע על ידי
צל הרים
 |
 |