 |
דברי יוסף תשובות מירושלים מהדורה שנדפסה על ידי המחבר בשנת ה'תרכ"ב בירושלים הרב יהוסף שווארץ |
 |
בענין שיעור חמץ מיל א' |
| שאלה ג´ שיעור חמץ מיל כממגדל נוניא לטברי´ כתבתי בספרי תבואת הארץ דף ק"ב ע"ב מגדל דצבעיא צפונית מערבית טבריה כחצי שעה עד היום הכפר מדשד"ל )מגדל( עכ"ל. ובספרי דאס הייליגע לאנד דף ק"נ הוספתי. הוא נקרא ג"כ מגדל נוניא )פסחים מ"ו ע"א ממגדל לוניא לטברי´ מיל( ואין ספק שהוא MAGDALENIA הידוע לנוצרים. ושם נוניא או שצ"ל לוכיא בלמ"ד והוא ט"ס נ´ במקום ל´. או שחכז"ל שנו את שמו כן )כדרכם מטעם הכמוס. כמו שכתבתי במקום אחר אצל רומ"א תיבר"א פלטו"ס עכ"ל: אולם עינינו רואות שמרחק ממגדל נוניא הנ"ל לטבריא הוא מכוון שעה ורביע 4/1 1מדוקדק ואיך אמרו חכז"ל מיל א´. וגם אנכי בעת כתבתי לשון הנ"ל צפמ"ע טבריה כחצי שעה כבר ידעתי המציאות שהוא מרחק יותר ויותר עם כל זה כתבתי כן. מאחר שחכז"ל גבלו כן. וכן כתבתי בספרי הנ"ל )ד.ה.ל. דף שנ"ב( לדחות המציאו´ הנוחכי´ מפני דבר חז"ל שהם ודאי ידעו מציאות עיר מושבם בעת ההיא. וכונתי כחצי שעה. הממהר ללכת. אף כי להולך כדרך כל בני אדם לא יגיע שמה במשך זמן חצי שעה )ודוחק הוא(: ובשנה זאת שנת כת"ר שכני ה´ לידיעה חדשה מחודשת. דבר פלא והפלא בלשון הש"ס הנזכר אשר בה מוסכמת המציאות עם דברי חכז"ל: וזה לשון הש"ס הנ"ל בצק החרש אם יש כיוצא בו שהחמיץ הרי זה אסור. אם אין שם כיוצא בו מהו. א"ר אבהו ארשב"ל כדי שילך אדם ממגדל נוניא לטבריא מיל. א"ר אבהו ארשב"ל לגבל ולתפלה ולנטילת ידים ד´ מילין ע"כ. ודקדקתי בלשון הזה. א. במסכת מגילה ב´ ע"ב כרך וכל הסמוך לו וכו´ עד כמה אמר ר"י ואיתימא ר´ חייא בר אבא כמחמתן לטבריא מיל ולימ´ מיל הקמ"ל דשיעור דמיל כמה הוא כמחמתן לטברי´ הלא כבר נדע ערך מיל כמה הוא )כמחמתן לטברי´(. לאיזהו טעם וסיבה הזכיר מקו´ אחר. וכי שמות ערי גבול וסיב´ טברי´ באו להודיענו: ב´ איזהו המשך יש לדין חמץ שהוא מיח. עם דיני לגבל ולתפלה ולנ"י שהוא ד´ מיל: ורש"י מתרץ משום דר´ אבהו אמר רשב"ל נקט לה. לפי טעם זה הי´ ראוי לומר ואמר ר"א בוי"ו החיבור. כדרך בכל הש"ס: ג´ רש"י בד"ה ממגדל נוניא לטברי´ כתב דהיינו מיל. מה בא ללמדנו. הלא בש"ס שלנו נזכר מפורש ממג"נ לטבריא מיל. ולימא מיל וכו´. וכלשון הזה הביא כ"ג הרי"ף וגם על לשונו נדקדק כן. למה הוסיף תיבת דהיינו ה"ל להעתיר לשון הש"ס ממג"נ לטברי´ מיל. וגם לא העתיק לשון הש"ס ולימא מיל וכו´ כמו שהעתיק במס´ מגילה. ד´ זה לשון הירושלמי על לשון המשנה בצק החרש )סוף הלכה ב´( לא היה שם אחר כיוצא בו שהחמיץ עד איכן. ר´ יעקב בר אחא ר´ עולא דקיסרין בשם ר´ חנינה עד כדי הילוך ארבעת מיל עכ"ל: )ולקמן הלכה ז´ נזכר שר´ אבהו דקיסרין שלח לר´ חנינא ברי´ לטברי´. א"כ מוכח שר´ עולא דקיסרין שאמר בשם ר´ חנינא הוא חנינא ברי´ דר´ אבהו דקיסרין( ויש לדקדק איך אפשר לומר שאב ובנו חולקין במציאות. שלר´ אבהו שיעור חמץ )הוא מציאות. כח הטבע( הוא מיל. ולבנו ר´ חנינא הוא ד´ מילין וגם פלוגת´ רחוקה מאד הוא. לדעת האחד מיל ולדעת השני ד´ מילין. ובענין כרך וכל הסמוך לו מצינו שבבלי והירושלמי לדעת א´ כוונו. וז"ל הירושלמי במסכ´ מגילה פ"א ה"א ותני כן הסמוך לכרך והנראה עמו הרי הוא כיוצא בו. רבי אייבו בר נגרי בשם ר´ חייא בר בא )הוא ר"ח בר אבא הנזכר בבבלי( כגון הדא חמתא )הכונה לטברי´ כנזכר ירושלמי עירובין פ"ה( עכ"ל והוא חמתן הנזכר בבבלי. ואיך יעלה על הדעת לומר בשיעור חמץ פלוגתא רחוקה בין בבלי ובין הירושלמי. ה´ בערך כמות העיסה הירושלמי והבבלי שווין. בחיטין ד´ קבין ובשעורין ג´ קבין. ואית דאמרי בהיפך לחיטין ג"ק ובשעורין ד"ק. כנזכר בבלי דף מ"ח ע"א. ובירושלמי פ"ג ה"ד. ואיך יעלה על הדעת לומר שבין לירושלמי שסבר שיעור חמץ הוא ד´ מילין ובין לבבלי שהוא מיל א´ ודקא. לענין כמות העיסה יהיו שווין. אמת הדבר אם העיסה גדולה. לא יכולין להספיק. להתעסק בה כדי שלו ימצא בה חלק שיה´ מונח בלתי התנועה וטלטול בכדי שיעור מיל כדי שלא יבא לכלל חמץ. כי הבטלה והעצלות מביאה למידות מגונות. לידי חמץ. אבל ודאי יש הפרש אם משך זמן שיעור חמץ הוא ד´ מילין בודאי במשך זמן זה יספיק להתעסק בה אף אם היא גדולה הרבה. שלא ימצא בה חלק שמונח בלא תנוע´ וטלטול משך שמן ד"מ שיעור חמץ. והחוש והנסיון מורה ומעיד על זה. ו´ ואחרון הכביד. איך נוכל לכחיש המציאות שבאמת עד היו´ מטברי´ למגדל נוניא מכוון שעה ורביע. חמשה ושבעים מינוטן שהוא ד´ מילין. ואיך יגביל הש"ס מיל א´: לכן נראה לי ברור. לדעתי שחנני ה´. או שצריך להיות בש"ס בבלי כדי שילך אדם ממג"נ ועד טבריא ד´ מילין. ושפיר נמשך המשך דברי דר´ אבהו של ד´ מיל והכונה אמר ר´ אבהו ארשב"ל וכו´ כאלו אמר דאמר ר´ אבהו וכו´ )ואולי באמת היה כן בספרי הראשונים דאמר ר"א(. ונפרש ג"כ לגבל. ר"ל לישה לענין שעור חמץ )א( או )כנראה שהיה לפני הרי"ף ורש"י( לא נזכר בלשון הש"ס כ"א כדי שילך אדם ממג"נ לטבריא. ולא יותר. וכל הלשון מיל ונימא מיל וכו´ הוא הוספה. לוקח מלשון הש"ס מסכ´ מגילה. וכן מה שביארו הרי"ף ורש"י דהיינו מיל כתבו מסברת עצמן. ולמדו כן מלשון הנזכר במסכ´ מגילה. שנזכר שם שמטבריא לחמתן מיל. וחשבו ודאי גם מטברי´ למג"נ המרחק כן הוא. כי דרך החכמים לשער במדה א´. אולם אמת יורה דרכו. שהדרך ההוא הוא ד"מ. והבבלי והירושלמי שניהם עולים בסגנון אחד ובכונה אחת. שהבבלי משער שיעור חמץ בערך המרחק ב´ מקומות אלה דוקא. ולא הזכיר ערך המילין. והירושלמי משער בערך המילין דהיינו ד"מ. ולא מביא למשל מרחק ב´ מקומות: והנה דקדוקי הראשון שבמסכ´ מגילה שערו חכז"ל מיל כמחמתן לטבריא. מצאתי שגם הגאון בעל טורי אבן הקשה כן. אכן )אחר בקמ"ח מכ"ת( תירוצו כדברי נבואה ואין מסכים עם האמת והמציאות. שתירץ שערו ב´ מיני מיל. א´ גדולה אלפים אמה באמות שוחקות. וא´ קטנה באמות עוצבות. והכל לחומרא. ומגד"נ לטבריא היא מיל קטנה מחמת חומר איסור חמץ. ומחמתן לטבריא הוא מיל גדוה ע"ש ומה שכתבתי שלפי דעתי מה שאמר ר´ אבהו לגבל ד"מ שהכונה לגבל בצק לענין חמץ שיעור ד"מ. אולם רש"י פירש המגבל עיסת אחרים בשכר וכלי בעל הבית טמאים עד ד"מ הטריחוהו חכמים לילך למקוה לטבל כליו ע"כ לא זכיתי לדעת מה הכרח היה לרש"י לומר המגבל עיס´ אחרים בשכר. למה לא נפרש עיסה שלו. ולמה נטריח את המגבל שבא בשכרו. כל כך עד ד"מ. הלא מצינו )גיטין ס"ב ע"א( שהקילו חכמים משום כדי חייו דגבל: ויותר מזה יש לדקדק למה לא מפרש רש"י לגבל כמו שנזכר בירושלמי חלה פ"ב ה"ג ר"י בשם ר"ח בשם ר´ שמעון בן לקיש לחלה ולנטילת ידים אדם מהלך ד"מ ע"כ. )וכן פירש הרמב"ם פ"ח מהלכות ביכורים הלכה י"א(: אולי תיבת גבל הכריחו. שסתם גבל הכונה איש אשר דרכו לגבל עיסת אחרים בשכר. כמשמע מלשון הש"ס מסכ´ גיטין הנזכר. ואם נפרש ע"פ כונת ודעת הירושלמי היה ראוי בש"ס שלנו לומ´ לחלה )לא לגבל( כמו שהביא הירושלמי: )א( וזמן רב אחר כתבי זאת. זכיתי לראות בתשובות הגאוני´ )שערי תשובה. דפוס שאלוניקי. הנדפס עם ספרי נהרות דמשק( סי´ צ"ד וז"ל וששאלתם בצק החרש פי´ בצק שלא החמיץ כל צרכו ונעשית כחרש ואם נעשה שאור ונעשה אצל כל שאור שבעולם כמו חרש בבני אדם ואמרינן אם אין שם כיוצא בו כמה משערים אותו בדרך אמר ר´ אבהו אר"ל כדי שיהלך אדם ממגדל נוניא לטבריא מיל. וכי בעינן שיעור מיל לבצק החרש אבל לגבל שגיבל העיסה תחלה עד מתי נקרא´ חמץ וחייב עליו כרת כדי שיהלך ד´ מילין. משעת גבילה עד שעת אכילתה )ט"ס וצ"ל אפיתה( עכ"ל. הרי ראי´ ברורה שמפרשים ג"כ כונת גיבול לענין חמץ ושיערו ד"מ אבל באמת לא זכיתי לדעת כונתם שיחלקו בין בצק החרש ובין גיבול: ואין אני מחליט שגבל הכונה דוקא לענין חימוץ. פן ואולי כולל וסובל ב´ כונות. שיעור ד´ מילין לענין חמץ. וגם לענין עד כמה נטריח לעשות העיסה בטהרה: ועתה אחקר אם הכרח הוא מש"ס שלנו )מלשונות אחרים( שדוקא מיל א´ הוא שיעור חמץ. או לא. לפי שראינו שכמעט כל הפוסקים הן הקדמונים הן המאוחרים כול´ כתבו שיעור מיל א´: וזה לשון בעל שבולי לקט הלכות פסח. והלש את העיס´ צריך ליזהר בשמירתה שלא תחמיץ ושלא תניחנ´ משהתחיל להתעסק בה שכל זמן שהוא עסוק בה אינה בא´ לידי חימוץ. ושלא ישה´ מתחילת לישתה עד שיניחנה בתנור כשיעור ארבעת מילין. והכי איתא בירושלמי עכ"ל: ולא הזכיר שיעור מיל א´ כנזכר בבבלי. ראי´ ברורה שהיה לפניו גרס´ הרי"ף ורש"י שלא נזכר כ"א כדי שילך אדם ממג"נ לטבריא. ולא ידענו כמה הוא. אכן מירושלמי מוכח ששיעור חמץ הוא ד"מ ומאליו מובן שמרחק ההוא הוא ד"מ. וזה שכתב ד"מ הכי איתא בירושלמי. וזה מסכים עם המציאות: אכן לכל הפוסקים שהיה לפניהם גרס´ ספרים שלנו ממג"נ לטבריא מיל וכו´. איך אפשר לבאר ולפרש לשון הירושלמי ד"מ. ואיך יחלוקו השסי"ן במציאות וטבע החמץ. ודאי הוכרחו לטרוח ולפרש שלא תהיה סתירה בין הבבלי והירושלמי: וזה לשון שלטי הגבורים בלשון הריא"ז. וי"א אם שהתה מעת שהגביה´ ידה ונתעסק´ בדבר אחר כדי הילוך מיל הרי זה אסור ושיעור מיל אלפים אמה. בתלמוד א"י שיעור השהיי´ כדי הילוך ד"מ ולא נאמר השיעור הזה אלא משהתחיל ללוש הבצק ועד שתדביקה בתנור. ונראה בעיני שאע"פ שלא לשה האש´ יותר מן השיעור שאמרו חכמים ולא הגביה ידה מן העיסה כל עיקר אלא שהיתה עושה רקיקין דקין ביותר והיתה מתעצלות בהן כדי הילוך ד"מ הרי בצק זה אסור. אע"פ שאין סימן חמץ ניכר בו כמבואר בקונטרי´ הראיות עכ"ל: ולשון זה הביא רש"ל בתשוב´ סי´ נ"ט ושאר הפוסקים: וא"כ לסברתם הכרח לומר מה שנזכר בבבלי שיעור מיל. מיירי כשלא עסקו בבצק כלל אולם צה שהרחיב הירושלמי את גבולו עד ד"מ איירי אפילו כשעסקו בו. וא"כ גם הירושלמי מודה בלא עסק שיעור חימוץ מיל א´ דוקא: ולא זכיתי לדעת ולהבין את זאת הלא הבבלי והירושלמי אמרו שניהם בנושא א´. בבצק החרש עיסה שלא נדע מה הוא. כ"א ע"י בן גילו. בצק כיוצא בו. ואם אין לפנינו כי"ב נשער בזמן. לדעת אם הגיע. כבר לגבולומדרגת חימוץ. ואיך נאמר שהירושלמי איירי בבצק החרש שעסקו בו. ולכן הזמן ד"מ. והבבלי בבצק שלא עסקו בו לכן הזמן מיל א´ דוקא. וא"כ ב´ נושאים הם. ב´ מיני בצקי החרשים. א´ שעסקו בו וא´ שלא עסקו בו. קשה הדברים לאמרן: וכבר כתב הב"ח על לשון הרש"ל הנ"ל. זה שלא כדעת הרמב"ם שפסק )פסחים מ"ח ע"ב( כל זמן שעוסקות בבצק אינו בא לידי חמץ ע"כ. וא"כ אי אפשר לומר שדעת הירושלמי אפילו עוסקין בעיסה במשך זמן ד"מ יגיע לידי חמץ )עין חק יעקב בסימן תנ"ט ס"ק י"א(: ובאמת בירושלמי לא נזכר הלשון שכל זמן שעוסקות בבצק אינו בא לידי חמץ. אבל מוכח שסבר כן כנזכר למטה בהג"ה. וכן בתוספתא נמצא לשון זה ב´ פעמים )עיין ר"ן שם( ואם כן אי איפשר להשוות את הירושלמי עם הבבלי בדרך זה: ועתה אביא ראיות ממה שעינינו רואות. והחוש מעיד. ומלשון הש"ס הוכחה. ששיעור חמץ הוא יותר ממיל. והכרח לומר שגם הבבלי סבר ששיעור הוא ד"מ כמו שנזכר בירושלמי. ולשון הש"ס שלנו צריך תיקון כמו שכתבתי לעיל: א´ לדעת ר´ גמליאל ג´ נשים לשות כאחת וכו´ ופירש"י ואין כאן חימוץ אע"פ שהאחת ממתנת עד שאפו השתים ע"כ. הכונה ששלשתן לשות בשעה א´ ובזמן א´. והכרח שהאחרונים תמתין עד שהראשונ´ עורכת ואח"כ תסיק התנור ותאפ´ ואח"כ עורכ´ השני´ ואח"כ תסיק תנור´ ותאפ´ ואח"כ עורכ´ השלישי´ ותסיק תנורה ותאפה. נמצא על בצק האחרונה עברו עליו ז´ עידנים מעת שנגמרה העיסה )ר"ל הלישה( עד שתגיע לידה לערוך דהיינו זמן ב´ עורכות ג´ היסקות וב´ אפיות )וכן כתב הרשב"א בתשובתו סימן קנ"ד ג´ היסיקות וב´ אפיות )חוץ מן ב´ עורכות( )א( ואין זה בגדר האפשרי ובגדר הטבע שלא עבר בהמשך זמן מעשיות אלה. מיל א´ ואף שאין זה להלכה. אלא כחכמים ג´ נשים עוסקות בבצק כאחת אחת לשה וכו´. אם הלכה שבאמת מיל א´ דוקא הוא שיעור חמץ. חלילה לר"ג לחלוק ולהקל כל כך עד משך זמן הנזכר שהוא יותר ויותר ממיל. אלא ברור שבאמת שיעור חמץ הוא ד´ מילין: )א( וזה לשון הירושלמי ריש הלכה ד´ תני הראשונה כדי שיה´ כדי הסיקה. והשני´ כדי שני הסיקין ואפיה אחת. והשלישי´ כדי ג´ הסיקין וב´ אפיות. אם עשה ככר ראשון אחרון כדי ג´ הסיקין וג´ אפיות. תני גמרה זה לישתה וגמרה זה קיטופה וגמרה זה הסיקה. הראשונה שוהא כדי הסיקה. והשניה כדי הסיקה ואפיית חבירתה. והשלישית כדי ב´ הסיקין ואפי´ א´. אם עשת ככר ראשון אחרון כדי ב´ הסיקין וב´ אפיו´ עכ"ל: הכונה ודאי שגם לירושלמי כל זמן שהיא עוסקת בבצק לא יבא לידי חימוץ. וא"כ אין חשבון זמן הקיטוף והערכה של בצק שלה בכלל השהיה. כ"א שהיית זמן הקיטוף והערכה של חברותי´. שבינתיים בצקה מונח בלתי עסק: גם נראה מלשנו שהקיטוף והערכה נכלל בשם אפייה. וזה שאמר תני הראשונה שיהא כדי הסיקה. והשני´ כדי ב´ הסיקין ואפיה א´ והשלישית כדי ג´ הסיקין וב´ אפיות. ר"ל עיסת הראשונה מונחת בלא עסק דוק´ שיעור כדי הסיקה א´ כי זמן שעורכת וקוטפת אינו בכלל חשבון השהי´. כי היא עוסקת בה. ועיסת השניה מונח בלא עסק כדי ב´ הסיקין. שלה ושל חבירתה. ואפיה אחת של חבירתה )וכונת אפי´ הקיטוף והערכה והורדת הפת לתנור וזמן אפיית כל הפת( ועיסה השלישית כדי ג´ הסיקין וב´ אפיות. ר"ל של ב´ הנשים הקודמות לה: ואם עשה ככר ראשון וכו´ ר"ל אם היא עושה ככרות הרבה מונח ככר האחרון בלא עסק עד שכבר הורידו כל הראשונים תנורם. ונוסף עוד זמן אפיה א´ וזה ג´ אפיות: והנה כל השיעורים האלה דוקא אם לשו כל ג´ נשים כאחת. ואחר הלישה ממתנת זו לזו. אבל אם היה האופן שבשעת שגמר´ האחרונה הלישה. כבר גמרה האמצעית הערכה וקיטוף. והראשונ´ גמר´ כבר ההיסק. אז נשאר´ עיסה הראשונ´ בלא עסק כדי הסיקה שלה. ועיסה השניה דוקא כדי היסיקה שלה וכדי אפית הראשונ´. ועיסה השלישית כדי ב´ הסיקין. שלה ושל שניה. ואפיה א´ של שניה. כי בשעת אפית הראשונה היא עורכת וקוטפת עיסתה. וכן אם עשתה ככרות הרבה נוסף על ככר האחרון ג"כ עוד זמן אפי´ א´. אפי´ ככרות הקודמין: וכל זה לדברי ר"ג אבל לדברי החכמים לא מונח שום עיסה בלא עסק )כ"א שיעור היסק של כל א´ וא´( כי בשעת שגמרה השלישית הלישה כבר גמר´ הראשונה האפי´. ותכף מתחלת השניה לאפו´. והראשונ´ מתחלת לקטף ולערוך וא"כ לא נפסקה מלאכתן ולא א´ מעכבת את חברתה או ממתנת לחברתה: גם מדברי חכמים מוכח שאי אפשר ששיעור חמץ יהי´ מיל א´ דוקא. הלא אחר שערכה עיסתה תסיק תנורה. וא"כ מצה הראשונה מונחת כן בלא עסק נדנוד וטלטול עד שערכה כולן ועד שתסיק התנור ודאי לזה צריך יותר מזמן מיל א´. כי הדעת נותנת שלא איירי דוקא בעיסה קטנה מאוד. כדי עוגה אחת קטנה שאין דרך העולם לעשות כן. כ"א לעשות בפעם א´. בלישה אחת עיסה גדולה אשר בה נעשות מצות הרבה. עד שהש"ס הוכרח לתת שיעור לישה בחיטין ד"ק ובשעורים ג"ק: וג"כ אין זה הדרך לעשות מכל העיסה מצה א´ גדולה. כ"א מצות קטנו הרבה )א(: וזה לשון הרשב"א בתשובתו הנ"ל ועוד לדבריו מי שאפה פתה לבדה תאמר שתערך ותקטף כל עיסת´ ביחד ועושה כל פתה עוג´ א´ כדי שלא תגביה ידה מן האחת כשתקטף את השני´ וכן בהכנס´ פתה בתנור ם תדבק עוגה אחר עוגה נמצאת מן הראשונ´ ואילך חמץ ואסורה ואין דברי´ אלו אלא מן המתמיהין עכ"ל. )א( פסחי´ מ"ב ע"א דרש רבא אשה לא תלוש בחמה ולא בחמי חמה ולא במים הגרופין ולא תגבי´ ידה מן התנור עד שתגמר כל הפת. פירש רש"י כלומר שתהא עוסק´ בבצק כל שעה: לפי ענ"ד אפשר לומ´ שהכונה אולי יעלה על דעתה שתסיק התנור טרם שתתחיל ללוש. ותיכף אחר שכרכת´ מצה א´ תורידנה לתנור. ואחרי כן תחזור לערוך השני´ ותורידנו לתנור. לכן אמר לא כן הדבר לעשות כן. כ"א שתערוך כל מצותי´ בפעם א´. ותורידן כולן זה אחר זה בלא הפסק. כי מאחר שידי´ בתוך התנור נתחממו ידי´ ואין נכון לערוך בידים מחוממות כי בודאי היא ממהרת בידי´ מחוממות לערוך העיסות המונחות כן בלא עסק. מה שאין כן להורידם זה אחר זה לא יזיק מה שידיה בין כל א´ וא´ בתנור. כי אין פנאי לחמימת ידים להתחמם העיסה אשר בתוך רגע כמימר´ תרד לתנור חם. וזה שאמר ולא תגביה ידה מן התנור. מאח´ שהכניסה ידה בתנור לא תגביה אותה לערוך המצות האחרות. כ"א להוריד המצות הערוכות לה מכבר. לתנור זה אחר זה עד שתגמר כל הפת ר"ל המצות הערוכות לה: ואם תאמר אחר שגמר´ האפי´ תחזור ללוש כנזכ´ וחוזרת חלילה הלא תלוש בידים מחוממות. יש הפרש אחר האפי´ אינה ממהרת כל כך כמו כשהעיסות ערוכות ומונחות בלא עסק. ותמהר להוריד´ לתנור ולחזור ולערוך בידי´ חמים: ובינתים יתקררו ידיה מעט מחום התנור. ולא יזיק אם תחזור ללוש: או באמת שזה כונת הש"ס ואחד שמצננת בו את ידים )שם מ"ב ע"א( ר"ל אחר שגמר´ האפיה האחת. וידיה מחוממות קודם שתתחיל ללוש שנית מצננות בו את ידיה: ב´ אמר ר"ע דנתי לפני ר"ג וכו´ זה הכלל תפח תלטוש בצונן. פירש רש"י הבצק ביד´ שהיא רואה שרוצה לתפוח תלטוש ידי´ במים צונן ותקטפנה ותצנן. מוכח שהוא פחות משיעור מיל. כי מותר´ העיסה ההיא אחר שלטשה בצונן. והחוש והנסיון מעיד שאין בגדר הטבע שבמשך זמן מועט פחות ממיל א´. הבצק סמוך לתפוח אלא ברור ששיעור חמץ הוא ד"מ. ובהמשך זמן זה ודאי אפשר שתגיל לגדר זה להתפח: אולם דבר א´ נפלא בעיני בדבר הזה. מאחר שהראיתי לדעת. בעזר´ החונן דעת ששיעור חמץ הוא ד"מ. כנזכר בירושלמי באר היטב. למה החמירו חכז"ל כל כך בשיעור כמות העיסה ד´ או ג´ קבין. כי עינינו הרואות שבמשך זמן ד"מ יספיק להתעסק בעיסה אף שהוא גדולה מן ד´ או ג´ קבין )עיין לעיל בקושי´ ה´( ובאמת כתבו הפוסקים אם לש יותר משיעור חלה מותר בדיעבד )א"ח סימן תנ"ו ס"ב( עיין בהרא"ש: ועל יעלה על דעת הקורא שכתבתי דברים אלה להלכה ולמעשה ולהקל ח"ו בשיעור חמץ חיי ראשי. מאחר שכמעט כל הפוסקים הראשונים והאחרונים כתבו ששיעור חמץ הוא מיל דוקא ונתפשט בכל קבוצת ישראל כן. שמי שרוצה להקל בדבר. שראוי לנדות ולגזור עליו גזירת ודיני זקן ממרא. כי כאם בדבר א´ אני הייתי מורה לקולא )שהיא חומרא( אם אח´ קדש אשה בפסח במצה ששהתה עיסתה ד´ מילין. שהיא מקודשת. וצריכה גם להפטר. ועל פי הפוסקי´ ודאי לא חיישינן לקידושין שנחשב לחמץ שאסור בהנאה. והבן: והאל האמת ינחני בדרך אמת: ואגב אדבר עוד בענין עיר מגדל נוניא. עיר זאת נקראת בג´ שמות מגדלא. מגדל דצבעיא. מגדל נוניא: בירושלמי שביעית פ"ט סוף ה"א במעשה רשב"י כשיצא ממערה נזכר עבר קומי מוגדלא שמע קלי´ דספרא וכו´ ובב"ר לסדר וישלח פרשה ע"ט הובא מעשה זה. ושם נאמר ועבר בהדין מגדלא דצבעיא שמע קלא וכו´. וכן בירושלמי תענית פ"ד ה"ח נזכר ג´ עיירות וכו´ כבול שחין ומגדל צבעיא. וכן פ´ חנויות של אורגי פלגס היו במגדל צבעייא. ובאיכה רבתי בפסוק "בלע ה´" נזכר כבול שיחין ומגדלא. וכן בב"ר לסדר ויגש פרש´ צ"ד אמר ר´ לוי ממגדל צבעייא קצצום. אעין דשטים הוה במגדלא. והיו נוהגין בהם איסור וכו´: מכלה הלשונות אלה מוכח שנקראת לפעמים מגדלא ולפעמים מגדל צבעייא. וכן נזכ´ בירושל´ תעני´ הנ"ל ושלשתן חרבו וכו´ ומגדל צבעייא מפני הזנות. ובאר"ב הנ"ל נזכר מגדלא מפני הזנות: ידוע בספרי הנצרים שבזמן תלמיד ריב"פ הית´ בעיר מגדל אשה זונה מרים מגדלנא MARIA MAGDALENA ולבסוף נעשתה קדשה )מקדשה קדושה( והיתה מפורסמת. ויבנו על שמה בתי תיפל´ ובתי קדשות )NONNEN CLOESTER( בכל ארצו´ הנצרים עד היום. ואין ספק אצלי על זה כוונו חכז"ל מגדל מפני הזנות שהיתה בעיר הזאת זנות הרבה. )והיא היתה אם למקר"ה בלתי טהור(. וסמוך למגדל הנזכר תכונת כפר נחום )ונקראה ג"כ תנחום ותכונתו ידוע עד היום כשכתבתי בספרי תבוה"א ד:ה:ל:( ובו ובכל סביבותי´ ישבו המינים הידועים. תלמידי תלמיד הנ"ל כנזכר בקהלת רבתי בפסוק "כל הדברים יגעים": ולפי דעתי נקראת מגדח צבעייא מלשון אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושים שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס )סוטה כ"ב ע"ב( והכונה על המינים. הצבועין ההמה שישבו בעיר מגדל וסביבותיה. ונקראת ג"כ מגדל נוניא ע"ש מרים מגדלנא MAGDALENIA כשכתבתי לעיל: ודע שנמצא עוד עיר בסביבות טבריא ושמה מגדל או מגדל גדר. וזה לשון הירושלמי עירובין פ"ה אנשי עיר גדולה מהלכין את כל העיר קטנה. בראשונה היו בני טבריא מהלכין את כל חמתה )הוא חמתן( ובני חמתה אינן מגיעין אלא עד הכיפה ועכשיו בני חמת ובני טבריא עיר אחת היא. אמר ר"י מעשה ברועה אחד זקן שבא ואמר לפני רבי זכור אני שהיו בני מגדל )בתוספת´ בני מגדל גדר( עולין לחמת ומגיעין לחצר החיצונה עד הגשר ועוד התיר רבי שיהי´ בני גדר יורדין לחמתה ועולין לגדר. ובני חמתה אינן עולין לגדר וכו´ )ע"ש בבלי ס"א ע"א(. הנה מוכח ששלשתן טבריא חמתן וגדר סמוכין זה לזה הרבה ושניהם בצד דרומית טבריא. אכן מגדל נוניא לצפון טבריא מהלך /14 1 שעה. שהוא ד´ מילין. והמציאות כן היא. ונראה לי שהוא מה שנזכר במסכ´ תעני´ כ´ ע"א מעשה שבא ר´ שמעון בר´ אלעזר )כן נ"ל גרס´ נכונה וכן היא באבות דר"נ ריש פרק מ"א. וכן במסכ´ דרך ארץ ריש פ"ב( )ובספרים שלנו הגרס´ ר´ אלעזר בר"A( ממגדל גדר מבית רבו וכו´ והיה מטייל אחריו )בע"י ישן נושן הגרס´ חצי מיל. והיא נכונה וכן הוא במסכ´ ד"א מהנ"ל. אכן באבד"ר נזכר ג´ מיל( עד שהגיע לעירו וכו´ נכנס רשב"א ודרש לעולם יהיה אדם רך כקנה ואל יהיה קשה כארז. ואולי הוא מה שאמר רשב"א בפ"ד מי"ח במסכ´ אבות אל תרצה את חברך בשעת כעסו. שידע ממעשה שאירע לו. שאיש ההו´ לא נתרצה לו בשעת כעסו וקצת ראיה לגרס´ אבדר"נ. ובמסכ´ ד"א מעשה שבא רשב"א. לא כגרס´ הש"ס ראבר"ש: )אולם באבדר"נ ריש פרק כ"ט נזכר שרשב"א אמר זה בשם ר´ מאיר שהיה תלמידו כנזכר ירושלמי נדרים ריש פרק ט´ משרת ר"מ הייתי ע"ש. ולא מדעת עצמו ע"י מעשה הנ"ל:( והנה הוא יצא ממגדל גדר ומטייל על שפת הים )כן הוא באדר"נ ובסמכ´ דר"א. ובש"ס שלנו על שפת נהר אין כל כך מדוקדק( הוא ים כנרת הסמוך לגדר. עד שהגיע לעירו הוא טברי´. שנזכר בירושלמי מעשרות פ"א ה"ב אמר ר´ יוחנן רכיב הוינא על כיתפ´ דסבי ושמעי´ קלי´ דר´ שמעון בן אלעזר יתיב מתני וכו´. וידוע שר´ יוחנן ישב בעיר טבריא: ולדעתי היא עיר מולדתו )ובאמת בירושלמי ריש מסכ´ ביצה מוכח שר"י ישב בתחיל´ בצפורי ואח"כ ירד לטברי´ ואפ"ה אפשר שנולד בטבריא ע"ש(. ומוכח ששמע קול דרשב"א בטבריא שהוא סמוך למגדל גדר. וכשאירע לו כן שאמ´ לאיש ההוא דבר ההוא היה סמוך לטבריא כחצי מיל: וזה לשון בעל כפתור ופרח )הבאתיו בספרי תבוה"א ד´ קכ"ג ע"א( גדר על ההרים הגבוהים ואם תרצה לרדת אל הערבה תרד אל בקעת המים החמים ופניך לים כנרת והיא בקע´ עמוקה כתחום שבת. וחמתן למטה סמוך אל החמים וקוראין לה א"ל למ"י והיא עשוי´ כעין אכסדר´ עגולה. כלומר אותה בקעה כאלפים אמה פתוחה למערב והירמוך נכנס לתוכה לדרומה מן המזרח בא מן הגולן בין ההרים. והבקעה היא לצפון גדר תחת החומה בריכת החמים הם לצפון הבקעה וכמטחוי קשת למערב נפגשים עם ירמוך יורדין אל הירדן לכמו שעה ודומה זה אל השער או אל הפתח וכו´ ע"ש: והרה"ג אב"ד דק"ק ווירצבורג מהור"ר יצחק דוב הלוי נ"י אשר באו לידו דברי אלה השיב לי עליהם. ובכלל´ כתב וז"ל והנה מהמציאות רחוק מקום מגדל נוניא מטבריא כעת פשוטא שאין ראיה. חדא מנ"ל שמה שקוראין עתה מגדל נוניא הוא אותו דבימי חכמי הש"ס. ועוד מנ"ל דטבריא של זמן הזה הוא עומד במקו´ טבריא הקדום. אדרב´ מצינו בירושלמי פ"ק דמגילה ר´ יוחנן קרי מגילה בכניסת´ דכופרא ואמר הדא ובריא עתיקא. אלמא דכופרא )הוא מסתמא מקום אחר לדמרי שאינו מכונה כעת בשם טבריא כלל( הוא תכונת טברי´ הקדום ומאן ימר דממנו למגדל נוניא אין הרחק מכוון כשיעור מיל עכ"ל: כל מבין יבין שדברין אלה דחיות בדמיון משעת מצרים המה ואין להשיב עליהם. כי אם מה שהביא לשון הירושלמי ואמר שתכונת כניסת´ דכופרא הוא מקום אחר לגמרי ואינו בכלל טבריא לא ירד לפירוש האמיתי בכונת הירושלמי: ידוע שמנהג בימים הם לכל האנשים שנמצאו מעיר אחרת ודרים בעיר אחת. אחוה וריעות ביניהם. והם נעשו כקהל ועדה נפרדת משאר יושבי העיר. ואם לאל ידם יש להם בהכ"נ מיוחד. וכן הדבר הזה עד היום בכל העולם בין כל אומה ולשון. ואמרתי בדרך משל מצינו בירושלם בבה"כ של אלכסנדריים )א( שקנה ר´ אלעזר ב"ר צדוק )ירושלמי מגילה פ"ג ה"א: בעיר לוד היתה כנישתא דטורסיא )ויקרא רבתי לסדר בחקתי סוף פרש´ ל"ה א"ר אבהו עבר הוינא קומי כנישתא דטורסיא דלוד(. )א( בבלי מגילה דף כ"ו ע"א שבה"כ של טורסיים שקנה ר´ אליעזר )סתם ר"א הוא הגדול בן הורקנוס והדעת נותנת שגרסה הירושלמי היא נכונה ואמיתית. כי לפי הנראה לא הגיע ר"א הגדול בזמן הבית למדרגה זאת שאז היה תלמיד ר´ יוחנן בן זכאי. מה שאין כן בר"א בר"צ שהי´ בזמן הבית מגדולי הדור כשכתבתי בתשובות אלה במקום אחר. ועכ"פ נמצא מנשלף לפעמים בש"ס שלנו ר´ אליעזר בר´ אלעזר בר"צ: וכן נזכר במסכ´ נזיר דף נ"ב ע"א מעשה שהביאו קופה מלאה עצמות )מכפר טביא כן הביא הירושלמי ברכות פ"א. וכן העתיק הערוך בערך טרס. ובתוספתא דאהלות פ"ד מכפר ומא הוא ט"ס. וכפר טביא הי´ למזרח לוד ולמערב ירושלם ביצה דף ה´ ע"א( לבה"כ של טרסיים בלוד ע"כ )וכן הביא בירושלמי והתוספתא הנזכר(: בעיר צפורי היתה כנישת´ דבבלאי )ירושלמי שבת פ"ו. וכן ירושלמי מגילה פ"ד ה"ה( ר´ יוסה )שישב בעיר צפורי( מפקד לבר עולא חזנא דכנישת´ דבבלאי. וכן ירושלמי ברכות פ"ה כנישתא דבבל´ בצפורין: גם נמצא´ בצפורי כנישתא דגופנא )ירושלמי ברכות פ"ג. וכן ירושלמי נזיר פ"ז ה"א( הם יוצאי עיר גופנא )עין תבוה"א דף ע´ ע"ב בשם עפני(: גם נמצאים בצפורי אנשי קפודקאי. יצאו מארץ או מעיר קפודקאי אבל לא מצאתי שהי´ להם כנישתא מיוחדת על שמם )ירושלמי שביעי´ פ"ט ה"ה קפודקאי דצפורין שאלון(: בעיר קיסרין נמצאה כנשת´ מרדתה )ירושלמי ברכות פ"ג. נזיר פ"ז ה"א וכן סנהדרין פ"א ה"א( לא זכיתי לדעת כונת מרדתה: בעיר טבריא נמצאו אז י"ג בהכ"נ )ברכות ח´ ע"א תליסר ב"כ בטברי´( שלשה עשר מי יודע. שבעה אני יודע. א´ כנישתא דבולי )ירושלמי תענית פ"א ה"ב ר´ ירמי´ דרש בכניש´ דבולי. ור´ ירמי´ ישב בטבריא כמוכח ירושלמי שבת פי"ט בימי ר´ ירמיה אנשון מפתחי דסדר´ רובא. וכן מועד קטן פ"ג ביומי דר´ ירמי אתא עקא על טיבראי( וידוע בולי שם מימי קדם בלשון יוני עי קושטי. שטאמבול"י והכונה בהכ"נ של יוצאי עיר ההיא יושבי טברי´. ועד היום פה עה"ק נמצא´ בהכ"נ א´ הנקרא כנישתא דשטאמבולי )קהל אשטאמבולאס(. ב´ כנישתא עתיקת´ דסירוגין )ירושלמי סוף כלאים. וכן כתובות פי"ב ה"ג( והם יוצאי עיר סירון. עד היום הכפר סירין בין בית שאן ובין טברי´ )עיין בספרי תבוה"א דף צ"ג ע"ה(. כ´ כנישתא דסיכנייא )ירושלמי מגילה פ"ד ה"ה בכנישתא דסיכניא והוה תמן ר´ ירמי´ ועכב(.הם יוצאי עיר סיכני. עד היום כפר סיכני )עיין תבוה"א דף ק"א ע"ב( ד´ בהכ"נ של טרסיים )ירושלמי שקלים פ"ב ה"ז ובבלי יבמות דף צ"ו ס"ב הובא מעשה זה ונזכר סתם בהכ"נ של טברי´(. ה´ כנישתא דכופרא )הנזכר לעיל בירושלמי מגילה. וכן תענית פ"ד ה"ה אמר ר´ חיי´ בר אבא ר´ יוחנן מפקד לכנישת´ דכופרא( הם יוצאי עיר כפרא )ר"י עאל לכופרא. שקלים פ"ה ה"ב( עד היום למזרח דרומ´ הר תבור כשתי שעות הכפר קאפארא )עיין תבוה"א דף צ"ג ע"ב(. ו´ סדרא רובא )בהכ"נ הגדול ירושלמי שבת פ"ו טיבראי אמרין מן סדרא רובא עד חנותי´ דר´ הושיעא. שם פי"ט בימי ר´ ירמיה אנשון מפתחי´ דסדרא רובא(: לדעתי כנישתא דא היא עיקר בהכ"נ של טבריא ששם יתקבצו ויתפללו רוב ילדי טבריה ממש. מה שאין בן בששה בהכ"נ האחרים שם יתקבצו דוקא אנשים שבאו מבחוץ ממקומות אחרים ונקראים על שם המקום ההוא ובהכ"נ זה לגדולי ילדי טברי´ לכן נקרא בהכ"נ הגדול: ז´ כנישת´ דחמתא )ירושלמי סוטה פ"א ה"ד( ר´ מאיר הוה יליף דר´ בכנישת´ דחמתא( יוצאי עיר חמת )עיין בתבוה"א י"ט ע"א9 וידוע שר´ מאיר ישב בטברי´ וכן נזכר בירושלמי חגיגה פ"ב ר"מ הוה יתיב דרש בבית מדרשא דטברי´ ע"כ: ודע מה שפירש רש"י. )מגילה כ"ו ע"א( בהכ"נ של טורסיים. צורפי נחשת אחרי בקמ"ח לא נראה לי כן. כ"א הכונה על שם מקומם. והם יוצאי עיר ומחוז צור וצידון הנקרא בלשון יוני TYROS טירוס כאשר הארכתי בספרי תבוה"א דף ק"ד ע"ב. אמת הדבר מה שכתבו התוספות במסכת ע"ז דף י"ז ע"ב בד"ה רבן של תרסיים. ג´ מיני טרסיים הן. גרדיים. צורפי נחשת. ושם אומה אכן כנישת´ דטורסייס ודאי הכונה של אנשים יוצאי עיר ומחוז טורסיא. כי כן הדרך שבהכ"נ נקראים על שם עיר ומקום אנשיו לא על שם מלאכתם לא מצינועכ"פ מוכח שכנישתא. דכופרא )טבריא עתיקא( היתה בעיר טבריה ממש )בזמן ר´ יוחנן( לא מקום אחר לגמרי וכונתו שטבריא נמשך עד המקום ההוא. כי לפי כונה זאת הכרח לומר שטבריא משוך ונתרבה עד סירין כופרא צור וצידון ועד בולי )בתמיה(: וכתב עוד הרב הנזכר בתשובתו אלי וז"ל מה שהקשה מהירושלמי ע"פ דברי הפוסקים כולם צריך לומר דטעות סופר הוא בירושלמי וכו´. עוד כתב דהירושלמי קאי אדר´ גמליאל ולא קיימי לן כוותי´ וכו´. גם דברים אלה אינם סובלים פלפול שקל ודרי´ להשיב עליהם: |
 |
עיצוב וביצוע על ידי
צל הרים
 |
 |