 |
דברי יוסף תשובות מירושלים מהדורה שנדפסה על ידי המחבר בשנת ה'תרכ"ב בירושלים הרב יהוסף שווארץ |
 |
ה' נהרגין בשבת – וסתירה בש"ס בענין ההוא |
| שאלה ו´ הפליאה. וסתירה עצומה שהבאתי בספרי תבוה"א בחלק תוצאות הארץ דף ז´ ע"א. מה שאמרינן במסכ´ ברכות דף ל"ג ע"א אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. אמר ר"ש לא שנו אלא נחש אבל עקרב פוסק. ובמס´ שבת דף קכ"א ע"ב אמרינן ה´ נהרגין בשבת עקרב שבחדייב ונחש שבא"י. הרי מוכח שדוקא נחש מסוכן בא"י ולא עקרב. והלא תנא אפילו נחש וכו´ בא"י קאי. ואיך אמר ר"ש בנחש לא יפסיק ובעקרב יפסיק. והוא סתירה כופלת ע"ש. וכתב לי הרה"ג אב"ד דק"ק ווירצבורג מהור"ר יצחק דוב הלוי נ"י במ"ת ספר מלאכ´ שמים וז"ל מר נר"י מקש´ והניחו בצ"ע על הא דשבת דף קכ"א מהא דברכות ל"ג. ולענ"ד י"ל דלעולם גם סוגיא דשבת בקנה א´ עם ההיא´ דברכות היא עולה דסתם נחשים אינן מסוכנים ומ"מ לענין שבת הקילו כתירוץ רב יוסף שם דברייתא דחמשה וכו´ אתיא כר´ שמעון. ועין רש"י בד"ה ודברי הכל. וכיון דלר"ש מלאכה שאצ"ל פטור התירו חכמים. אבל לענין הפסקה בתפלה החמירו )ועין מר בספר מלאכת הקדש על הלכות ס"ת למהר"א פלעקשלש שנתן טעם למה החמירו בתפלה כ"כ(. וזה לרש"י. אמנם לרמב"ם ג"כ ניחא דאיהו פסק כר"י ולכך באמת פסק בפ´ י"א מהלכות שבת ברצין אחריו דוקא ועי´ הה"מ שם. וכן בפ"ו מהלכות תפלה מפרש במקום שמזיקין דוקא. וניחא הכל ודו"ק עכ"ל: והשבתי לו בלשון זה. במחילת מעלת כבוד תורתו מה שכתב ולכך באמת פסק ברצון אחריו דוקא הוא בלשון ס"נ. כי באמת לאמתו נהפך הוא שכתב כשיראו. ושאר מזיקין אם הם רצו אחריו וכו´ הרי מבואר היטב שה´ הנזכרים נהרגין אפילו בלא רצין אחריו: וכתב עוד מעלתו. ועין הה"מ שם. ועשיתי כן ומצאתי סתירה ברורה לדברי מעלתו. אמת שם הלשון בקיצור. ויותר מבואר הוא בב"י בטור א"ח סי´ שט"ז עיין שם. והרי"ף והרא"ש והטור וב"י והרמב"ן והרשב"א )בעיקר הדין( כולם הם בשיטות רש"י ה´ נהרגין אפילו לא רצין אחריו לפי הוא ספק פקוח נפש אפילו ר"י מודה: ואין להאריך בדברי פשוטים כאלה: אכן בעצם התירוץ במכ"ת לא השגיח מעה"ר לרדת לכונת תמיהתי. על כל פנים מעלתו יודה שיש הפרש בין ה´ הנזכרים ובין שארי המזיקין. ומאחר שהזכיר הש"ס דוקא נחש שבא"י ועקרב שבחדייב שהם מסוכנים. מוכח שנחש שבחדייב ועקרב שבא"י דינם כשאר המזיקין שאינם מסוכנים. ונהרגין דוקא ברצין אחריו. ובתפל´ הוא בהיפך. דוקא עקרב שבא"י פוסק שהוא מסוכן אבל נחש בא"י אינו פוסק שהוא מסוכן. וכתב עוד מעה"ר.. דסתם נחשים אין מסוכנים ומ"מ לענין שבת הקילו ולענין הפסק´ בתפלה החמירו. דבריו נפלאים בעיני. מה הכונה סתם נחשים אינן מסוכנים. או שהוא נחש א"י או נחש שארי ארצות. אם הוא בא"י. מסוכן הוא בין לענין שבת ובין לענין הפסקה. ואסור להחמיר במקום סכנת נפשות. ואם הוא נחש שארי ארצות אינו מסוכן ונחמיר בשניהם. בשבת ובהפסקה. וכן הענין בעקרב. דוקא בעקרב חדייב נקיל בשניה´ ובעקרב שארי ארצות נחמיר בשניה´. כללו של דבר מעה"ר. דחני בקש ובית יוס"ף להבה: עוד כתב מעלתו. וכן פ"ו מהל´ תפלה מפרש במקום שמזיקין דוקא וניחא הכל ודו"ק. אדרבה לשון זה ראיה ברורה לדברי ולתמיהתי. מלשון הזה נראה עומק דעת רבינו הגדול הרמב"ם שהוא מדקדק ג"כ שיש סתירה מדברי ר"ש הנ"ל אבל עקרב פוסק לדבריהש"ס דמסכ´ שבת ה´ נהרגין. לכן לא יוכל לפסוק כדברי ר"ש נחש לא יפסיק ובעקרב פוסק. כי זה תלוי בשנוי המקומות. אם הוא בא"י או בחדייב לכן כתב והי´ דרכן באותן המקומות שהן ממיתין פוסק. ונפלאי´ בעיני דברי בעל כ"מ שחפש אחר מקור דין זה והביא לשון הירושלמי דמחי´ בתר דמחי´ ולא ידעתי איך מוכח מלשון הירושלמי זה חילוק בין מקומות למקומות. ובלתי ספק שכונת הרמב"ם על לשון הש"ס במסכת שבת ה´ נהרגין: וראיתי בספר קרבן נתאל על הרא"ש שהקשה בסוף פ´ האורג מקצת תמיהתי ומתרץ בדוחק גדול שסוגי´ זופליג על האי דרב ששת. יעין מעלתו שם. ומצא בשים שלום וכו´ ע"כ לשוני: והשיב לי על תשובתי הנזכרת וזה לשונו: מכתבו דמר משלשום קבלתי היום והנה מעכ"ת השיב על מה שהודעתיו משנל"ד לתרץ קושייתו בספרו תבה"א ועיינתי שנית על הענין ולא מצאתי מקום בדברי לחזור בו. אלא שבמכתבי הראשון באו הדברים בקצור מאוד ובנחיצה עד שלא העתקתים לי וארחיב הדבור בזה קצת. והוא חכז"ל ברוב מבינתם ידעו שבראיה גרידא של נחש בלתי כרוכה ע"ג )זולת של א"י( וכן עקרב )זולתו של חדייב( אין חשש סכנה כלל. אפילו במציאות רחוק. ע"כ החמירו בהם גם בשבת. אמנם בנחש של א"י ועקרב של חדייב אע"פ שרחוקה הסכנה מאוד. התירו אפילו בראיה גרידא לדחות שבת. הואיל דלית בזה אלא איסורא דרבנן דלרש"י ברייתא דחשמה וכו´ אתי´ כר´ שמעון. והחמירו בתפלה שבראייה גרידא אפי´ בעקרב של חדייב ונחש שבא"י אין מפסיקין )כדרך שהחמירו בש"ד בהפסק´ בתפלה כמ"ש בס´ מלאכ´ הקדש למהרא"ף סי´ ב´( אמנם אפילו בכרוך על גביו ידעו חז"ל שבכל הנחשים אין סכנה שתהיה כדאי להקל בתפילה )כדמוכח גם מענינים נפלאים שהוזכרו בש"ס דשבת דף ק"י ע"א דאפי´ נחש שנתקרב ממש אל גוף האדם לא ברי´ הזיקא( ע"כ החמירו בתפלה ולא דמי לשבת דאקילו בי´ כנזכר לעיל. ובעקרב ידעו שיש סכנה בכרוכין ע"ג אפילו בכל עקרבים )גם זולת של חדייב( ועל כן הקילו אפילו בתפלה )וידעו חכז"ל שבהתקרב העקרב אל גוף האדם מוכנת וקדומה היא להזיק יותר מנחש ואין חילוק ארצות כלל בזה( וז"כ רש"י בברכות ל"ג ד"ה אבל עקרב פוסק שכתב מסוכן וכו´ מוכן וגם הירושלמי כיון לזה לענ"ד באמרו דמחיא והדר מחיא. ולשיטת הרמב"ם דפוסק דמשאצ"ל חייבים עליו ג"כ ניחא אפילו אם אינו סובר החילוק שבין ראיה לכרוכין עליו או קרבו עליו דמפרש לדריב"ל ברצין אחריו ובפ"ו מה´ תפלה סתי´ וחלי הכל במקום שדרכן להיק לזולת זו ודו"ק: וידע מר נ"י שמה שבא בדבריו ספרו תבה"א לחזק הקושי´ דתנא בא"י קאי לרמב"ם אין זה הכרח כ"כ לענ"ד למה שפסק במילה שלב"ז בי"ט ש"ג וחילא דידי´ מדתן י"ו של ר"ה נמול וכו´ ולא תנן י"ט ש"ג. והרא"ש בתשוב´ דחי תנא בא"י קאי ויעין מר בתשו´ נב"י ח"א סי´ ל´. אלמא דלרמב"ם אין זה הכרח )ועין מר במ"ש תוספות בכ"ד אין דרכן של תנאים לאשמועינן דין שנהוג רק לבני בבל( הנלענ"ד כתבתי. ובודאי אם ישים מר עין בחינתו על הדברים ימצאם ישרים ואמתיים כדרכן של ת"ח שבא"י שנקראים נועם כדברי חז"ל. ואך האמת אני מבקש וה´ יאיר עינינו באמת תוה"ק ונזכה מהרה שתצא מציון תורה נ"ד אוה"נ הד"ש וכו´ ווירצבור´ יום ד´ ז´ שבט תרי"ב לפ"ק עכ"ל: והשיבתי לו שנית בזה הלשון. חלוקי דינים והחלוקים שעשה מעה"ר הם חדושים מקרוב לא שערום אבותינו לא הראשונים ולא האחרונים. לענים שבת שמותר להרוג נחש שבא"י בראיי´ בעלמא מרחוק ולענין הפסקה בתפלה אסור להפסיק אפילו נחש שבא"י כרוך על עקבו. מי יפסוק בפקוח נפש לחומר´ לאמר שאסור להפסיק בתפלה בכרוך לו עע"ק. המזיק אשר מותר להרגו בשבת אפילו הוא מרחוק לו חלילה לומר. שהחמירו חכז"ל כל כך בענין הפסק בתפלה ולזלזל בנפשות ישראל. ומי גלה לנחש שבא"י שהוא יום שבת ואז נושך ומזיק והוה מסוכן שמותר להרגו בראי´ מרחוק. אבל בימי החול לענין הפסק בתפלה אינו נושך ואינו מזיק אפילו בכרוך ע"ע. הרי הוא מועד לשבתות ואינו מועד לחול: ועתה שאלה קטנה אני שואל למעה"ר. מי שהוא עומד בתפלה בשבת ונחש א"י כרוך לו ע"ע. מה יענה מע"ה לשואל איך יעשה. יאמר שלא יפסוק שתופש לשון המשנה אפילו נחש כרוך לו ע"ע לא יפסיק. למה לא יתפוש לשון הש"ס ה´ נהרגין בשבת וכו´ וכ"ש ברודפין אחריו ואין לך רדיפה גדולה מאם כבר הוא כרוך לו ע"ע. ולפי דעתי מי שהוא פוסק כן שאסור להפסיק ולהמית נחש שבא"י בשבת בכלע"ע בשעת התפלה. הרי הוא כשופך דמים: וכבר היה מעשה פה עה"ק תו"ב שקמו הנערים על נחש א´ בשבת שמצאוהו בחצר בית ישראל והרגוהו.וגערו בהם איזהו ת"ח בקול גדול ואמרו שחללו שבת במלאכה גמורה. ואני חלקתי עליהם. ואמרתי שמותר לעשות כן. והי´ אז בלבול בינינו. עד שלבסוף הודו לי: והחילוקים שנעשו מעה"ר שידעו חכז"ל נחש אפי´ בכריכה אינו מזיק וכו´ כל דבריו דברי נבוא´ הן ואין נבואה שורה בחו"ל: ומעה"ר הזכיר פעמים הרבה כריכה בעקרב ולא ידעתי מנ"ל למר שצריך בעקרב כריכה. כי מה שאמר ר"ש אבל עקרב פוסק. א"צ דוקא כריכה כמו שנזכר בנחש דרך הפלגה. ובודאי שבעקרב פוסק אפילו עדיין לא נגע בגופו כ"א הוא סמוך לו. ומי שיודע מציאות העקרב יודע שאין שייך בו כריכה כמו בנחש. כ"א עקיצה. עקיצת עקרב ולשון פסקי הראש ברכות פר´ ה´ סימן י"ז אבל עקרב כרוך עליו אינו מדוקדק: וראית מעה"ר ממסכ´ שבת דאפי´ נחש שנתקרבה ממש אל גוף האדם לא בריא הזיקא. לא ידעתי מה ראי´ יש מזה. שארור זה לא די שנואף ופורץ שירצח ג"כ. שיהיה ג"כ מזיק להמית. אשה כלי זיינה עלה. ואין ראיה משוטה ארור זה לשאר נחשים. ועוד ודאי אם אפשר לעניה זאת להרוג לנואף זה. ודאי קנאין פוגעין בו אפי´ בשבת ואינה צריכה להתיעץ בב"ד. ואינה צריכה ללחש או סגולה ותחבולה. אולם באופן שאי אפשר לה להרגו. מה תעשה. ומי יאמר לנו שלא בריא הזיקא: ודברי מר בענין תנא בא"י וכו´ מהרמב"ם והרא"ש ונב"י וכו´ כל דבריהם לא מעלין ולא מורידין בעצם דברינו. ואם לפי דעת מעה"ר אין הכרח להרמב"ם שתנא בא"י קאי. עכ"פ ג"כ מודה שאין הכרח לומר תנא בארץ חדייב קאי. איך מפרש ר"ש כונת המתניתן אבל עקרב פוסק שהוא דוקא בעקרב שבחדייב. ולא ידעתי איך נודע למעה"ר שידעו חכז"ל שבהתקרב העקרב אל גוף האדם מוכן וקרוב הוא להזיק יותר מנחש. ואין חילוק ארצות כלל בזה. ואם אמת הדבר למה לא חלקו כן בדיני שבת שבה´ נהרגין אפי´ בלא התקרב אל גוף האדם ושאר מזיקים דוקא בהתקרב )והוא ברודפין אחריו( וא"כ נחש שבא"י נהרג אפי´ בלא התקרב. וכ"ש וק"ו אם כבר נתקרב אל גוף האדם. ועקרב שבא"י דוקא בהתקרב אבל לא בלא התקרב. ואיך מוכח שבעקרב בהתקרב שמוכן וקרוב יותר מנחש אין זה כ"א דבר תימה וכו´ ושלום וכו´ ע"כ: כעת הוספתי להקשות מלשון תוספתא פסחים סוף פ"ו ר´ שמעון אומר הרי שהיו יושבין ואוכלין וראו נחש או עקרב הרי אלו עוקרין את פסחיהן ואוכלין אותו במקום אחר וכו´ ע"ש. משמע שגם עקרב מסוכן בא"י בירושלם. ועוד שאמר נחש או עקרב. מוכח ששניה´ שווים ובמדרגה א´. ולמה לענין הפסק תפלה מחלקין בין נחש לעקרב. שבעקרב פוסק וצ"ע. ובדרך אגב אעתיק מה שנדרשתי מידידי החכם ר´ יהוד´ בוטיטו הי"ו בלשון הש"ס הנזכר אפי´ נחש כרוך וכו´ אר"ש ל"א אלא נחש אבל עקרב פוסק. מיתיבי נפל לגוב אריות אין מעידין עליו שמת נפל לחפירה מלאה נחשי´ ועקרבים מעידים עליו וכו´ למה המתין הש"ס להקשות מיתיבי נפל וכו´ אחר שהבי´ ר"ש. למה לא מקשה תיכף על מה שאמרו במתניתן אפי´ נחש כרוך ע"ע לא יפסיק. מיתיבי נפל לחפירה וכו´ כי מה יועיל לקושי´ זאת דברי ר"ש אבל עקרב פוסק כאלו הם סיבת התימה והסתירה: והשיבתי שהכרח הוא לש"ס להביא דברי ר"ש לא שנו. ולולי אלה לא יש קושי´. כי באמת נוכל להשיב. מה שמעידין בנפל לחפיר´ מלאה נחשים. אף שבנחש אין מזיק ולא יפסיק בתפלה. הטעם לפי שהם נחשים הרבה ודאי בקיבוץ נחשים הרבה נמצא בהם א´ שמזיק וממית. לכן מעידין עליו. מה שאין כן בנחש שכרוך ע"ע לא הוחזק´ הסכנה בנחש א´: אכן אחר שהביא הש"ס דברי ר"ש שבעקרב פוסק אפי´ עקרב א´. מוכח שבעקרב הוחזק´ הסכנה אף באחד: ואם כן מאחר שאמרינן נפל לחפירה מלא נחשים ועקרבים. מוכח שנחשים ועקרבים לא דוקא הסיב´ לפי שהם רבים. הלא ראינו שבעקרב פוסק אפי´ בא´. ומאחר שנשנה נחשים ועקרבים. מוכח שהם בערך ואופן א´. ולא יש הפרש בין רבים ובין נחש א´ ועקרב א´ מעידין עליו שמת. א"כ קשה באמת ממתניתן שלנו. למה בנחש כרוך לו על עקבו לא מפסיק. ואם נפל אפילו על נחש א´ או עקרב א´ מעידין שמת. ומתרץ הש"ס אגב איצלא מזקי: |
 |
עיצוב וביצוע על ידי
צל הרים
 |
 |