 |
דברי יוסף תשובות מירושלים מהדורה שנדפסה על ידי המחבר בשנת ה'תרכ"ב בירושלים הרב יהוסף שווארץ |
 |
מענין קשת ומענין לקיות המאורות ד |
| שאלה ט´ נדרשתי להבין ולבאר מה שנזכר בדברי חכז"ל מענין קשת שהוא מורה )שכביכול( זוכר בריתו שלא יהיה עוד מבול לשחת הארץ. אף שמעשי ומעללי יושבי חלד ראויים לכך. ואמרו לדרת כתיב חסר שיש זמנים ודורות שאינם צריכין לקשת. כי זכות צדיק הדור מגין מלהיות עליהם מבול לשחת: ויש לחקור הלא קשת טבעי הוא שנראה בעת שהגשם יורד. וברגע ההיא השמש זרחה מצד ומרוח אחר על הארץ נצוצותיה נופלים בתוך עגלי הגשם ומתהו´ בזה מראה הקשת. ומה אות ברית שייך בדבר טבעי שאינו מקרי. והלא הכרח הוא שנראה הקשת בעת ירידת הגשם וזריחת השמש בין יושבי הארץ צדיקים או רשעים: ועוד דרש הדורש על מה שאמרו במסכת סוכה דף כ"ט ע"א בשביל ד´ דברים חמה לוקה על אב"ד שמת וכו´. בשביל ד´ דברים מאורות לוקין וכו´. הלא ידוע חשבון הליקויות בדקדוק ובצמצום עד סוף כל הדורות. כי הם טבעיות על סדר חשבון תמידי. ואיך נומר שבכל זמן שהיה לקוי נעשו ד´ פשעים בעולם והלא אינם ע"פ מקרה כ"א ע"פ החשבון: ואשיב אין ב´ שאלות ודרישות אלה )של קשת ולקיות( בגדר א´. במהות הקשת לא יש לחקור ולדרוש. אמת אם כבר היתה הסיבה אז הכרח הוא להיות המסובב. הכונה אם כבר ירדו עגלי מטר בתוך נצוצי השמש הכרח הוא להתהוות הקשת מדרך הטבע. אכן מי יכריח להיות הסיבה. שיהיו ב´ הפכים ברגע א´. ניצוצי השמש ועגלי המטר. וב´ דברים אלה כאחד. מקרה הוא. ולא יהיה כ"א בעת ההיא אשר כביכול זוכר הברית)א(: )א( ואמרתי בדרך רמז שהקשת מורה על כך. שמידת הדין מקטרגת על יושבי הארץ ומעורר הדין עליהם ומידת החסד מתחסדת ומליץ אז מידת הרחמים מכריע בין ב´ היפוכים: וזה הדבר איכות ומהות הקשת. זריחת וחתימת השמש. שהיא שורש ויסוד האש מורה על מידת הדין והקטרוג. עגלי המטר שהוא משורש ויסוד המים מורה על מידת החסד המליץ ומשתיק הטרוג. וע"י ב´ פעולות אלה )הקטרוג והמליצה. השמש והמטר( נתהווה הקשת. שכביכול האל זוכר בריתו שלא יהיה עוד מבול לשחת: גם אמרתי בדרך דרוש כונת הש"ס )חגיגה ריש פ"ב( וכל שלא חס על כבוד קונו וכו´ מה היא. רא"א זה המסתכל בקשת שנאמר "כמרא´ הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם". יש לפרש מה לא חס על כבוד קונו הוא אם רואה בקשת. ועוד למה אמרו המסתכל שמורה על ראית עיונית לחקר ולדרש. כמו הסתכל בג´ דברים ואין אתה בא וכו´ ולא אמרו הרואה בקשת. מוכח שאין כונתם על ראיה ממש דוקא. ומה יחטא אם יעין בקשת: לדעתי הכונה אם נתבונן במהות הקשת נמצא דבר פלא והפל´ במעשה ה´ שאין ע"פ שכל אנושי. והוא שבתחיל´ שדור ההוא היה נשחת עד שהגיע קצם. והוא גזר עליהם כליון ונאבדו מן העולם וישאר אך נח וביתו ואחר המבול נאמר "ויאמר ה´ אל לבו לא אוסיף וגו´ ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ. את קשתי נתתי בענן וגו´ והיתה הקשת בענן וגו´ אשר נשבעתי מעבור מי נח וגו´": מי שיבטיח וישבע שלא יעשה עוד מעשה שעשה. ודאי מוכח שבעת שעש´ המעש´ ההוא היה לו רצון אחר. וגם לא ידע אז מה יהיה אחרי כן כי לולי כן לא היה עושה גם בפעם הראשון. גם ענין שבועה מורה על חיזוק הדבר שלא די בדיבוריו פן ואולי יחזור מדיבורו אכן השבועה היא התקשרות שלא יוכל לחזור. והס מלהזכיר. יוכל לעלות על לב החוקר בענין הקשת לאמ´ שיש ח"ו שינוי רצון לפניו. ולא ידע עתידות. לכן אסור לנו להסתכל ולהתבונן באיכות הקשת. הכונה על סיבת הדבר שניתן הקשת בענן. אכן ראיה בעלמ´ ודאי לא אסור´. לכן לא אמרו הרואה בקשת כ"א המסתכל ומה שנזכר הראיה שנאמר "כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם". לרמז על זמן המבול ימי הגשמים. ר"ל שיבא לעיין ולהתבונן על ענין הקשת שנתן בענן לאות על הגשם שלא יהיה עוד מבול לשחת הארץ. ועל ידי זה אינו חס על כבוד קונו: וזה לשון הזוהר בראשית דף ע"א ע"א לית רשו לאסתכל´ בעיניו בקשת וכו´ דלא יתחזי קלנא בשכינתא עכ"ל אין ספק שכונתו על האמור. הסתכלות ועיינות בקשת אין כבוד השכינה מטעם שאמרתי: ובדבר הלקיות. אני אוסיף לחקר ולדרש. שנזכר שם בש"ס פניו של חמה דומה לדם חרב בא לעולם. לשק חצי רעב בא לעולם. לזה ולזה וכו´ הלא ידענו שבליקוי החמה לא נשתנה מראה ופני החמה לגונים שונים. כ"א שחלק פניה. ולעתים רחוקים כל פניה. מאפיל ממש שנתכסה ולא נשתנה למראה דם או שק: אלא ברור שאין כונת הש"ס בלשון שהחמה או הלבנה או המאורות לוקין על ליקויו´ הידועות לנו שהם ע"פ חשבון מכוון בדקדוק ובצימצום על רגע. כ"א כונתם על ליקוי אחר. שלפעמים נשתנו פני החמה או פני ירח בלתי סיבה לכמה גוונים. פעמים אדומי וירוקי שחורי. ואף אויר הרקיע נקי וטהור שלא נראים עננים ואידים על פני המאורות. ענין כזה באמת פלא והפלא הוא ולא נודעה לנו הסיבה. ומראה זה לעתים רחוקים. ומאחר שאין לו סיבה ודאי לא שייך בו לא חשבון ולא גבול הזמן והעת אימתי יראה. כי הוא מקר´ ממש. ושינוי בטבע כזה. מורה ע"פ דברי חכז"ל על דבר נסתר ועתידות והוא בכלל אותו´ השמים. "ומאותות השמים אל תחתו". ועל אלה כיונו חז"ל באמרם המאורות לוקין לא על הלקויות הידועות: ובעיני ראיתי יום ד´ כ"ח לחדש אייר שנת תקצ"ח אחר חצות היום כמו ד´ שעות. פה עה"ק תובב"א והיה אור הרקיע צח ונקי כעצם השמים לטהר ונשתנה פני החמה פתאום למראה אדומי שחורי )דונקעל ראטה( במשך זמן בערך שעה א´. והיה הדבר בעיני כל רואיה לפלא ולמופת ותהם כל העיר ופחדנו עד מאד. כי אמרו כי לא דבר רק הוא. ובעו"ה תיכף ומיד למחרתו בא דבר ומגפה במחנה בני ישראל ר"ל. ונפל עם רב. ונמשכה עת הצרה ההיא עד סמוך לר"ח אלול: ובלתי ספק על מראות כאלה אמרו חז"ל המאורות לוקין כי גם ללבנה אירע כמו כן שנשתנו פניה לעתים רחוקות ואינם ידועות. לגון אחר בלתי סיבה אבל לא על ליקיות הידועות לנו ע"פ חשבון. ובזה נראה לפרש לשון הזוהר פרשת כי תשא דף רפ"א ע"ב בד"ה פתח רעיא מהימנא ואמר וכו´ וז"ל וסיהרא איהו טוב ורע וכו´ וכד לקתה במלואה סימנא לא טוב לישראל וכד לקתה בחסרונה סימן רע לישמעאלים וכו´ ע"כ הלא אי אפשר שלקוי הלבנה תהי´ בחסרונה. כ"א בעת הניגוד. תכלית מלואה דוקא. אכן ע"פ האמור אין כונת הזוהר ליקויות הידועות לנו ע"פ החשבון. ודאי אין בגדר הטבע שליקוי הלבנה תהיה בחסרונה. אולם הכונה ליקיות בלתי סבה ובלתי חשבון. ודאי לקיות כמו אלה יהיו לפעמים בעת המילואה או בעת החסרון כי אין להן זמן מוגבל וידוע: |
 |
עיצוב וביצוע על ידי
צל הרים
 |
 |