 |
דברי יוסף תשובות מירושלים מהדורה שנדפסה על ידי המחבר בשנת ה'תרכ"ב בירושלים הרב יהוסף שווארץ |
 |
אם יושבי עיר צידון תובב"א מחויבים לשמור ולעשות ב' ימי מועדים  |
| שאלה א´ אם מחויבין יושבי עיר צידון לשמור יום ב´ של מועדים: ואלה הדברים אשר כתבתי להם: שלום לתמימים וישרים יושבי עיר צידון. ישמרו כבחרב וכבחנית וכבכידון. לכף זכות כל העם נידון. ה´ עמה´ כמאמר מלאך ה´ לגדעון: אחרי דרישת שלומכם הטוב. לפני השמש ירטב רטוב. בא הכותב והחותם כמתנצל לפני כבוד מעלתכם. פן יאשמוני עובר להתעבר על ריב לא לו. וביותר במקום שיש ב"ד הגדול בירושלי´. הלא הדבר הזה מוטל על הרבנים מנהגי הדור. לאמר "פנו דרך להרים מכשול דרך עמי". אולם במקו´ שיש חילול הש"ס )שבת מועד( אין חולקין כבוד לרב. ואיש אין בארץ לבא אליכם בידיעת דרך כל הארץ תכונתה וחלקיה. ארצנו הקדוש´. לעוררכם על ככה. ועדן ועדנין אתם נכשלת´ ותחטאו בחילול מועדינו הקדושים. והחרישו העם ולא ענו אתכם דבר ומצות המלך היא לאמר תענום להרים מכשול זה. ומצוה זאת על כל ישראל אם לאל ידו. הן רבים הן יחיד הוכח תוכיח. צדק אמונה תפיח: זה כמה שנים שמעתי אומרי´ שמנהג במחניכם הקדוש לעשות מועד יום א´ בלבד כמו בא"י ממש. ויפג לבי כי לא האמנתי לדבר הזה. אולם אחר זמן מה שמעתי מפי איש נאמן מקהל עדתכם. כי מקדם נהגתם באמת לחוג ב´ ימים כמו בחו"ל. אכן זמן לא כביר עבר עליכם ת"ח אחד מעה"ק טברי´ תובב"א והוא פלי"א. והורה לכם לעשות דוקא יום א´. ומאותו זמן ועד עתה נהגתם כן. ואם אמת הדבר. פליאה עצומה על החכם הנזכר. כי שגגה גדולה יצאה ממנו. וחטא והחטיא בלא מתכוין אול´ שגגת תלמוד )תלמיד שאינו ראוי להוראה( עולה זדון. ואתם בתומכם האמנתם לו בלתי לחקר ולדרוש מפי חכמים יושבי על מדין אם ראוי הוא לסמוך על דבריו להלכה ולמעשה. וביות´ שכבר נהגתם לעשות ב´ ימים ובאיזהו כח יוכל לעשות מנהגכם זה כטעות. ושלא כדין עשה החכם ההוא גם אתם. ועלי המצוה להודיע למעלתכם כח מחוייבים אתם לחוג ב´ ימים עחוץ לארץ ממש באין ספק וכל המערער על זה אינו אלא כמלגלג. הלא נודע לכבודכם שיש לנו בדיני תוה"ק ב´ גבולי ותחומי ארץ ישראל תחומי עולי מצרים. המוגבלים מפי ה´ ב"ה כנזכר בתורה בפרש´ אלה מסעי. "זאת הארץ אשר תפול לכם לנחלה וגו´". ועריה נכבשו ע"י יהושע בן נון ואף שנשארו מקומות הרבה שלא כבשם. עם כל זה בכלל א"י הם לענין קדושתה ומצותיה. כי תחום זה אינו תלוי בכיבוש, כי דבר ה´ הגביל את הארץ. ואף שנמצאים במקומות הרבה בתחום זה, גויי הארץ, כמו שנזכר במקרא קדש )שופטים א, כז וגו´(: וכשנחרבה בעונות ארץ הקודש בחורבן הראשון, נתבטלה קדושת הארץ. ואחרי כן עלו בני הגולה, בני בבל, והחזיקו בה שנית. אולם לא היה לאל ידם להחזיק, כי אם שטח וחלק קטן מארץ ישראל, לא כמו שכבש והחזיק יהושע בן נון. ותחומים אלה נקראים תחומי עולי בבל. ומה שהוא חוץ לגבולים אלה, אינו בכלל ארץ ישראל ממש לענין קדושת הארץ, חקותיה ומשפטיה, ואינו חוצה לארץ ממש, כי אם כממוצע בין ארץ ישראל ובין חוצה לארץ. ויש לו קצת חומרות ודינים כארץ ישראל ממש, וגם חומרות ודינים כחוצה לארץ ממש. והוא תחום עולי מצרים: וכל הדברים אלה הלא הם ידועים ומבוארים בכל התלמוד בבלי וירושלמי, ואין הכרח להאריך. ובפרט שבחסדי אל פרשתים ובארתים באר היטב בספרי תבואות הארץ פרק א´: והנה מחניכם הקדוש עיר צידון תובב"א, היא ממין הראשון שזכרתי, דהיינו בתחום עולי מצרים דוקא. והיא היתה עיר זבולון, כמו שניבא אבינו יעקב לזבולון בנו "וירכתו על צידן" )בראשית מט, יג(, הכונה "על" ממש, שהיא בתחומו וחלקו. אכן בשכנו, שבט חלק אשר, נאמר )יהושע יט, כח(: "עד צידון רבה", "עד" ולא עד בכלל, שתחום אשר הגיע עד סמוך לצידון, אכן העיר בעצמה היתה לזבולון: וגם מראים במחניכם ציון קבורת זבולון בן יעקב )וכן נזכר בסוף ספר הישר, דברי הימים(, הלא זה ראיה שצידון עיר זבלון היתה. ואף שידענו שכמעט כל משך זמן שבת ישראל בארץ כנען לא החזיקו חבל הארץ ההיא, כי היה תחת ממשלת מלך צור, ]וחבל ההוא נקרא במקרא קדש "ארץ צידון" ??, "צידונים" ??, ובלשון המדרש )בראשית רבה פרשה צ´ ?( פנוקיא Phenecia, ומתפשט מעיר צור עד לצפון עיר טראבלו"ס א"ל שא"ם טריפאלי[, עם כל זה מעצם ארץ ישראל נחשב כל הארץ ההיא בימים ההם, בזמן יהושע בן נון עד חרבן הבית הראשון. אולם בני הגולה עולי בבל לא החזיקו כל החבל ההוא, כי אם עד כזיב לצפון עכו, ובצד מזרחית צפונית עד נחל ואד"י קאסמיי"א, כמו שהארכתי בספרי הנ"ל דף כ"א ע"ב. ואם כן אין ספק שצור וצידון, וכל שכן בירותי שהוא לצפון מחניכם, הם תחום עולי מצרים דוקא. ואינם בכלל ארץ ישראל תחומי עולי בבל, שהוא עצם ארץ ישראל בקדושה ובדיניה, כל דיני תרומות ומעשרות וקדושת שביעית על פי חיוב והדין. לא כמו בתחומי עולי מצרים שנוהגים שם איזהו מצות ודיני הארץ )שאין כאן מקום לבארם(, דוקא בדרך חומרה ומנהג כמו שהארכתי בספרי: וידוע שענין יום טוב שני אינו תלוי בקדושת הארץ, בתחומי´ ובגבוליה, כי אם במרחק, לדעת כמה מהלך ימים המקום ההוא רחוק מירושלם, שיכלו שלוחי תשרי להגיע שמה להעיד ולהודיע שקדשו בית דין את החדש. וגם בידיעה, שהיה שם ישוב בימים ההם כשקדשו החדשים והשנים בירושלם ע"פ הראיה והשלוחים יצאו: וזה לשון הרמב"ם )סוף פ"ה מהלכות קידוש החודש(: "נמצא עיקר דבר זה על דרך זה כך הוא, כל מקום שיש בינו ובין ירושלם מהלך יתר על עשרה ימים גמורים עושין שני ימים לעולם כמנהגם מקודם, שאין שלוחי תשרי וניסן מגיעין אלא למקום שבינו ובין ירושלם מהלך עשרה ימים או פחות. וכל מקום שבינו לבין ירושלם מהלך עשרה ימים בשוה או פחות, שאפשר שיהיו שלוחין מגיעין אליו, רואים: אם אותו המקום מארץ ישראל שהיו בה ישראל בשעת הראיה בכיבוש שני כגון אושא ושפרעם ולוד ויבנה וטבריה וכיוצא בהן, עושים יום אחד בלבד. ואם אותו המקום מסוריא ]הרמב"ם כולל בשם זה גם תחום עולי מצרים, לא סוריא ממש דוקא שהיא כיבוש יחיד[ כגון צור ודמשק ואשקלון וכיוצא בהן, או מחוצה לארץ כגון מצרים ועמון ומואב וכיוצא בהן, עושין כמנהג אבותיהן שבידיהן אם יום אחד יום אחד, ואם שני ימים שני ימים" עכ"ל: וכבר הבאתי בספרי )דף כ"ג ע"א( שנהגו בכל ארץ ישראל עד עזה וצור לעשות דוקא יום אחד, עזה בכלל וצור אינו בכלל, כי בצור עושין שני ימים. וכן השיב הרמב"ם בתשובתו ]הנקראת פאר הדור[. אולי ספר הזה אינו נמצא אתכם, אעתיק לכם כל דבריו שם מלה במלה, והוא בסי´ ק"ו: שאלה: עוד זאת אדרש מאת אדוני בתפלות בני צור ביום טוב שני של גלויות, והקידוש וברכת זמן אשר אומרים, אם גם בזאת עוברין משום ברכה שאינה צריכה או לא. כי מהנראה מהבבלי ומהירושלמי, כי צור היתה מלאה מישראל ואפשר היו באין שם השלוחים: תשובה אין במנהגם זה שום דופי, ואינם עוברים על ברכה שאינה צריכה. כי האידנא, כל מקום שיסופק אם היו באים השלוחים או לאו צריך לעשות שני ימים טובים, כי זה תלוי במה שהיה מנהג אבותיהם. ואפשר שהיה מקום קרוב לירושלם ולא יבא השלוחים, או מפני סכנת הדרכים, או כי הגוים מונעים אותם. לכן כל זה תלוי במנהג. כי אם היו עושים שני ימים טובים, זה מורה כי לא היו באים השלוחים לאיזה סיבה, ולכן צריך לעשות גם היום אף שיהיה מקום קרוב לירושלם. ואם היו עושין יום אחד, ודאי כי היו באים שם השלוחים, ועליו אין להוסיף. וכמו שנתבאר כל זה בחיבורינו הגדול )הלכות קידוש החודש( עכ"ל: ואם נחשב המרחק בין צידון ובין ירושלם נמצא באמת שהוא פחות מי´ ימים ויכלו שלוחי תשרי להגיע שמה. אכן מי מעיד לנו שהיה שם ישוב מבני עמינו בימים ההם: ואם תשיבו הלא נמצא בתוספ´ דגיטין פ"א א"ל רשב"ג לזקנים בצידון לא נחלקו וכו´ וכן נזכר בירושלמי ברכות פ"ד ר´ יוסי ציידנא בשם ר´ יוחנן וכו´ משמע שהיה ישוב בני עמנו בצידון. אין זה ראיה. כי מלשון התוספתא הנזכר´ אין הוכחה שהיו זקני עיר צידון שלא נזכר א"ל רשב"ג לזקני צידון. כ"א לזקנים בצידון שנוכל לפרש שרשב"ג עם רבותיו. הזקנים. עברו דרך צידון וישבו שם לנוח מעט ואז אמר להם רשב"ג דבר ההוא. אבל לא שהיו ת"ח וזקני יושבי עיר צידון. אולי לא הי´ אז ישוב מבני עמנו. וגם שם ר"י ציידינא אינו מורה על ישוב העיר. אולי יצא´ משפחתו מימים קדמונים מעיר זאת. או הוא עבר ושב פעמים הרבה בצידון עד שמכונה ר"י ציידנא. אף שלא ישב שם. ולא היה ישוב מבע"מ שם: גם מלשון המשנה גיטין דף ע"ד ע"א מעשה בצידון באחד וכו´ אינו ראיה ומופת על הישוב. כי מעשה יחידי מאיש יחידי אין אות וראיה על זה. אולי מקרה היה שישב שם איש יחידי ההוא. וכן הוא לשון המשנה ע"ז דף מ"ח ע"א ומעשה בצידון באילן שהיו עובדין אותו וכו´ אמר להם ר"ש וכו´ נתיר להן את האילן. אין מורה על הישוב. אולי לעוברים ושבים דרך צידון נאמרו דברים אלה. אבל לא שהיתה צידון עיר מיושבת מבע"מ בימים ההם. וכן )שבת מ"ה ע"ב( הורה ריש לקיש בצידון. אולי דרך עברו שם הורה כן. אבל לא שהיה שם אז ישוב מבני עמנו: והנה עיר צור שכתב הרמב"ם באר היטב שעושין ב´ ימים: והלא הוא כמהלך יום א´ דרומה לצידון על דרך ירושלמה. וסמוכה לה מצידון. ומצאנו וידענו שישבו ישראל בצור כנזכר במסכ´ ביצה דף כ"ה ע"ב אקיף וזיל אסולמא דצור וזיל לגבי דר´ יעקב בר אידי ובעי´ מיני וכו´ ופירש רש"י הר של צור ששם יושב ר"י בר אידי. וכן ברבה פ´ חוקת הורה יעקב איש כפר גיבוריא בצור. וכן בפסיקתא רבתי סוף פרשת ט"ו דרש נחום בר סימאי בטורסיא. הוא צור הנקרא בלשון העמים. היון. TIRUS טירוס. והוא מה שנמצא בדברי חכז"ל פעמים הרבה טרסייס או טורסייס מגילה י"ג ע"ב בגתן ותרש ב´ טרסייס היו ומספרים בלשון טרסי )עיין ע"ז דף י"ז ע"ב תו´ בד"ה רבן של תרסייס אנא( והכונה בני ויושבי עיר ומחוז צור. ועם כל זה אין זה ראיה שהי´ צור מיושב מבע"מ בזמן שמקדשין ע"פ הראיה ופסק שמחוייבין לעשות ב´ ימים. ק"ו על צידון שרחוקה מצור. ולא יש לנו ידיעה שהיתה מיושב מבע"מ אז. ואיל יעלה על הדעת לומר היותר סמוך לירושלם )צור( עושים ב´ ימים. והיותר רחוק )צידון( עשים יום א´ בלבד. והלא בזמן הישוב בזמן הראי´ ב´ מקומות אלה שוים לא בצידון ולא בצור היה אז ישוב מבע"מ בידיעה ברורה: איך שיהי´ הלא מעלתכם מודים שלא נמצא בידכם קבלה אמיתית מנהג ברור על הדבר הזה. והלא הרמב"ם באר היטב דבר בחבורו הנ"ל בהלכה הסמוכה וז"ל מקום שבינו ובין ירושלם י´ ימים או פחות מי´ והוא סוריא )תחום עולי מצרים( או חו"ל ואין להם מנהג או שהוא עיר שנתחדש´ במדבר א"י או מקום ששכנו בו ישראל עתה עושין ב´ ימים כמנהג רוב העולם עכ"ל: והלא צידון בגדר וממין זה הוא. הוא תחום עו"מ ובערך ו´ ימים מירושלם )כחשבון מהלך יום א´ מירושלם ללוד( ואין ליושביה מנהג ידוע. כי אין זמן רב שנתחדש שם הישוב. שכמעט זמן מה אחר שהיה ר´ בנימין בעל המסעות בארץ )בשנת ד´ אלפים. תתקל"ו( שמצא בצידון כ´ בעלי בתים. נתבטל הישוב מבני עמנו שם עד קרוב לזמננו: וזה לשון מהריט"ץ )ר´ יום טוב צהלון( בתשובתו סוף סי´ רי"ז. ובאמת אפי´ ארצנו צפ"ת אמת תכון לעד שאינה מאותן הידועים כגון אושא ושפרעם וכו´ היה מן הדין לעשות ב´ ימים אם היינו מסופקים אם היו דרים בה בימי קביעות ע,פ הראיה. אלא שמצאנו דור אחר דור נהגו יום א´. בודאי שידעו בבירור מזמן הראשון שהיו דרים בה ישראל. ועוד ראיה שיש תנאים קבורים בתוך העיר. והיו דרים שם. ועוד כמו שאמרנו שכיון שנהגו לעשות יום א´ אנן סהדי שהדרי´ הראשונים העירו שהיו דרים שם בזמן הראשון עכ"ל: הנכם רואים שעה"ק צפת תובב"א שהוא מעצם א"י כבוש עולי בבל )כשהארכתי בספרי דף כ´ ע"א בכל המקומות אשר החזיקו עו"ב שהזכירם הירושלמי והספרי. ונזכר שם מילת´ דביר שהוא נודע עד היום סמוך לצפת( והוא כמהלך ד´ ימים מירושלם. ונזכרת ג,כ בירושלמי ראש השנה ריש פ"ב ועם כל זה לולי שנמצאים קבורת תנאים בעיר ובשכונת´ היה מן הראוי לעשות ב´ ימים מאחר שאינה מאותן המקומות הידועים כגון אושא ושפרעם וכו´. וק"ו וכ"ש על צידון שאינו מכיבוש עו"ב. ואינו ממקומו´ הידועים הנזכרים וכמעט שלא נזכר שום זכר וזכרון שהיה בה ישוב מבע"מ כל משך זמן בית השני. שנראה מדברי היוסיפון לרומיים שבכל חבל ההוא ישבו דוקא היונים )עם זיריא זיריער(. צאו ולמדו מעה"ק יפו תובב"א שהיה כמהלך יוםפ א´ )ומעט יותר( מירושלם. )וכן מרמלא הסמוך יותר לירושלם. שאמרו עליו שהוא דוקא תחום עו"מ לא תחום עו"ב. שהוא ברצועה שנמצא שם אשר לא טהורה. וכנראה אמת הדבר כאשר הוכחתי בספרי דף כ"ג ע"א( שהיו עוררים לאמר שמחויבים יושביה לעשות גם שם ב´ ימים. מאחר שלא נודע בבירור שהי´ ביפו ישוב בזמן הראיה והיו נוהגין כם שם זמן מה. עד שקמו חכמי עה"ק ירושלם תו"ב נ"ע ובטלו הדבר. והדין עמהם. כי אין ספק שכל מחוז ההוא היה כמרכז לחכמי הדור חכמי המשנה בזמן הראיה. ברור חיל. יבנה. פקיעין. לוד. בני ברק. והיה שם ישוב רב מבע"מ בכל המקומות אלה: וכן ברמלא ישבו בלתי ספק בעת ההיא. וכמעט לא נפסק הישוב מיפו זמן רב עידן ועידנין אחר החרבן. כי מצאנו )מגילה דף ט"ז ע"ב( ר´ אדא דמן יפו. )ירושלמי פסחים פ"א( ר´ פנחס דיפו. )ירושלמי סוף מועד קטן( ר´ ינינא דיפו. )ויקרא רבה פרש´ ו´( ר´ נחמן דיפו. )פסיקתא רבתי פרש´ ט"ו( ר´ אחא דיפו. )שם פרש´ י"ז( ר´ תנחום דיפו. וכן מוכח מספר יוסיפון לרומיים שהיה כמעט כל משך זמן הבית השני ישוב גדול מבני עמנו שם: ואם שלהבת המחלקת )הספק( נפל בעיר עז"ב אשר בקיר )ירושלם. סמוך לחומותיה( ומה יענו יושבי גבול ארזי הלבנון )כי תכונת עיר צידון היא בהר הלבנון(. ואיך מלאו לב חכם לאמר ולפסוק שתחגו יום א´ בלבד. היום אתם עושין בצידון יום א´. למחר יבא חכם ויורה גם כן לבני בירותי. ואולי גם לבני טראבלו"ס. חלילה לנו שיהיו בישראל פורצי פרץ גדרי חכז"ל: לכן אליכים אישים אקרא. שובו למנהגכם הקדם לחוג ב´ ימים כי טוב לכם אז מעתה. וכמעט מעלתכם ומעל´ המורה ההוא צריכין כפרה. ותשובה אל ה´ על אשר חללתם עד היום מועדי ה´: ואשתדל בעז"ה כי יגיע לידכ´ מכת´ דנא טרם בא מועד. חג המצות הבע"ל. בכדי שלא תשנו גם כן בו. ואם הזמן מסכים אשתדל שגם מיושבי על מדין יבואו אל התחום להסכים עמי ולתמוך ידי בזה. וישראל קדושים הם. ואין ספק שתשמעו. לשמור ולעשות: ואתם עם ה´ יושבי הארץ. אל תהיו פורצי פרץ. חלילה לכם לפרץ גדר גדרים. אשר גדרו חכמינו הקדושים עדר עדרים. ואם הדבר קשה בעיניכם. אל תחוסו על כליכם. שומרי מועד יכלכל יושב השמים. אף כי ישמרוהו זה פעמים. ותתלוננו בצל שדי. בברכות עד בלי די: כל אלה דברי יבקש רצון שחר טוב כל עם ישראל וטובתכם. פה עה"ק ירושלם תובב"א שלהי חדש אדר תרי"ז לפ"ק הקטן יהוסף שווארץ: שלחתי כתב הדת הנזכר דרך ארץ הגליל עה"ק צפת תו´ ליד אהובי הרב המפורסם בארץ מהו´ שמואל העלליר נ"י ובקשתי ממנו לשום עיניו בו ואם יסכי´ עם דברי אלה. יבוא גם הוא אל התחום ולהשגיח בטובו כי יגיע נמכתב צידונה טרם כי בא מועד הבע"ל: וזאת תשובתו אלי: בעז"ה ה´ ניסן תרי"ז: כנהר שלומו כנחל ברכה. מאלהי המערכה. לכבוד הרב המופלג היקר איש חמודות ולו בכל חכמה עשר ידות כקש"ת מהו"ר יהוסף שווארץ הי"ו. אחדשו"ט הנה היום האיר לקראת יקרת מכתבו ותוכו רצוף אהבה. מכתב א´ לעיר צידון וקראתי הכתוב להם ושניתי ומצאתי דבריו טובים ונכוחים אם כן הוא שהיו נוהגים מקודם ב´ ימים. והנני למלאות דבריו ביתר שאת. ואי"ה ביום מחר אני שולח אותו עם רץ מיוחד ההולך ממני לבירות. ואני מחזיק לי´ טיבותא וכסא דברכתא ומה מאד ערבה לי אשר העיר נפשי בזה וזכות הרבים תלוי בו. אלא שהיה צריך לחפש חפש מחופש בספר כפתור ופרח. וברדב"ז אולי מוזכר בזה מפורש איזה מנהג בזה )א( ואני מאפס הפנאי סמכתי עליו. ידעתי כי כל אלו ענינים משמיא זיכו לו כי לא נעלם דבר ממנו. ועל דבר וכו´ ושלום תורתו יגדל כאות נפשו ויחוג את חג המצות. בחדוה ודיצות דברי אוה"נ דורש"ת בשו נ"ח: שמואל העלליר )א( וכן עשיתי מכבר לחקר ולדרש בספרים על ככה. ולא מצאתיו )המחבר(: |
 |
עיצוב וביצוע על ידי
צל הרים
 |
 |