 |
דברי יוסף תשובות מירושלים מהדורה שנדפסה על ידי המחבר בשנת ה'תרכ"ב בירושלים הרב יהוסף שווארץ |
 |
ד' מצורעים שנשתלחו משומרון הלא שומרון אינו מוקפת חומה מזמן יהושע בן נון |
| שאלה י´ נשאלתי מחכם א´ בעיר הירבן במדינת שוואבן על מה שנזכר )מ"ב ז´ ג´( "וארבעה נשים היו מצורעים פתח השער וגו´" מוכח שלא יכלו לבוא העירה שנשתלחו משם כדין המצורעים. והלא שומרון אינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון שהרי נבנה מעמרני אבי אחאב כנזכר )שם א´ ט"ז כ"ד( " ויקן את ההר שמרון וגו´" וא"כ לא היו לה דיני וקדושת ערי המוקפות חומה לשלח המצורעים משם: תשובתי מצאנו ג´ דינים בערים המוקפות חומה. א´ לענין קריאת המגילה כנזכר ריש מסכת מגילה כרכין המוקפין חומה מימות יהושע בן נון. ב´ לענין גאולה אחר י"ב חדש. כנזכר מסכת ערכין פ"ט מ"ו ושאינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון וכו´. ג´ לענין שילוח המצורעים כנזכר מסכת כלים פ"א מ"ז ערויות המוקפות חומה מקודשת ממנה שמשלחין מתוכן את המצורעים וכו´ ע"ש: הנה לא נזכר בענין שילוח המצורעים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון כמו שנזכר בשני דינים הראשונים ובלתי ספק לא שלח בכיון הזכיר שם התנא מימות יב"ן ובשילוח המצורעים לא הזכירו. ומוכח בשילוח לא הכרח שצריכין להיות מוקפות מיב"ן. ושפיר שנשתלחו ד´ אנשים המצורעים משומרון אף שהיא עיר חדשה ולא היתה מוקפת חומה מיב"ן. וכן משמע מלשון הרמב"ם שבדין קריאת המגילה ובדין בתי ערי חומה הזכיר מו"ח מימות יב"ן. אכן בדין שילוח המצורעים אמר סתם עיירות המו"ח ולא הזכיר מיב"ן: אולם לפי סברת הר"ש שכתב בפ"א דכלים שמסברא גם המצורעים לא נשתלחו כ"א מעיירות המו"ח מימות יב"ן. כמו בב´ דינים הנזכרים לעיל. וכן כתב הרב בעל תי"ט. באמת צריך טעם וישוב הלא שומרון לא היתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון: ונראה לי שלא נוכל להחליט ששומרון לא היתה מו"ח מזמן יהושע כי ע"פ תרגום יונתן בן עוזיאל בפסוק "ויקן את ההר שומרון" וזבן ית כרכא דלשומרון משמע שכבר היה שם כרך מתחלה. ומסברא שהי´ מו"ח מזמן יהושע בן נון כ"א שעמרי חזק הבנין ויקראהו שמרון. וכן כתב הרד"ק והרלב"ג. ע"ש: נוכל לישב ולתרץ תמיה הנזכרת. שנשתלחו המצורעים משם לא מצות ותורת ה´ )כי לא יעלה על הלב לומר שבעיר זאת אשר מלכה ושריה וכל עמה עובדי עגלי הזהב המה ועשו אשר שנא ה´. הם ידקדקו דוקא בדבר הזה לענין טומאה וטהרה. ללכת ע"פ תורת ה´( כ"א מדרך מוסר. שצרעת היא דבר מאוס ונמאס ונדבק לכל הדבקים בהם. והמנהג הזה היה אפילו בגויים אשר לא ידעו תורת ומצות ה´. ועד היום נמצא פה עיה"ק ירושלם תובב"א סמוך לשער ציון )הנקרא בא"ב א"ל נא"בי דאו"ד( לפנים מחומת העיר )כי מחוץ לעיר מתפחדים מרוצחים בלילה( מקום פנוי ורחבת ידים שם בצדי החומה ובתים ואהלים בתוך הארץ אשר שם יושבים החולים המצורעים כחולי צרפתי רח"ל. ואין איש עובר במקום משוקץ ונמאס ההוא כ"א קרוביהם יביאו להם מדי יום ביומו מאכלם ומשתם שמה. ויעמדו מרחוק לבלתי נגוע בהם. ונמצאים בנגפים האלה אנשים עשירים שיש להם בנים ונחלה שדה וכרם עבדים ושפחות. ועם כל זה נתגרשו מאליהם ובתיהם. כי חולי הנ"ל. שקוראים צרעת מצרים רח"ל. נדבק הוא. ואין ספק שאנשי ויושבי שומרון גרשו המצורעים האלה מן העיר. לא לקיים בזה מצות ה´ "וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וגו´ כ"א מדרך מוסר וחק המדינה מפחד פן תדבקתם הרעה. ואין זה תלוי במנהג חומה מזמן יהושע בן נון כי גם בבתי החצרים והכפרים עושים כן: וזה שאמרו אם אמרנו "נבוא העיר וגו´" משמע שתלוי ברצונם ואין איסור בדבר. ומוכח שלא ע"פ שורת הדין משפט התורה נשתלחו משם כ"א מחק המדינה. ובעת הצרה הגדולה רח"ל חללי רעב ודאי לא ישגיחו בני העיר על חק המדינה. ולא ישגיחו אם מכמס מצורע ביניהם: וקצת ראיה לדברי אלה מצאתי בלשון היוסיפון לרומיים בחלק קדמוניות פרק ט´ חלק ב´ בספרו מעשה מלחמת יהורם מלך ישראל וזה לשונו. ויהי ליושבי שומשרון לחק ומשפט אשר כל המצורע ישב מחוץ לעיר. ולכן ד´ אנשים מצורעים בעת ההיא ביתם ומושבם מחוץ לעיר עכ"ל. הלשון ליושבי שמרון מורה הוראה גמורה שדוקא בדרך חוק ומשפט המדינה עשו כן. לא בדרך משפט התורה שהיא לכל ישראל ולכל יושבי עיירות מוקפות חומה כאמור )א(: והרא"ם ??? )א( חקרתי בדברי חכז"ל שאמרו ד´ מצורעים אלה הם גיחזי בניו. איך נבין ונפרש לשון המקרא )מ"ב ח´ ד´( "והמלך מדבר אל גיחזי נער איש האלהים לאמר וגו´". איך אפשר שהמלך הניח למצורע זה להכנס בעיר. ובחצר המלך לפניו ולדבר עמו פה אל פה: ואם נשיב שמעש´ זה היה מחוץ לעיר בעת שהמלך יצא חוצה לטייל ולהשתעשע. ושם דבר עם גחזי שחוץ לעיר מושבו. גם זה רחוק מן הדעת שהמלך מתקרב את עצמו לאהל הנמאס והמשוקץ המצורע הזה. לדבר עמו או לראות פניו. כי ידוע שגם הראיה במצורע מזקת קצת בנפש הרואה: ועוד אין דרך העולם. כשהמלך יצא חוצה להתענג שיבואו שם אליו אנשים נשים וטף בדיניהם וריביהם ומשפטיהם. כי באה אז אשה צועקת לפניו על דבר בית ושדה והמלך נתן לה סריס א´ לאמר "השיב את כל אשר לה וגו´" כל זה מורה שמעשה זה היה בעיר בבית המלך פנימה במקום המשפט אשר שם השופטים והסריסים: ולבי אומר שמאחר שזכה גחזי ובניו שעל ידיהם היתה תשועה גדולה הזאת ליושבי שמרון. והצילו נפשות ישראל מחלל רעב. והם היו שלוחי ה´ לקיים דברו בפי אלישע "כעת מחר סאה סלת בשקל וגו´" נאספ´ צרעת´ וירפאו. ואף שאמר לו אלישע "וצרעת נעמן וגו´" לעולם אין זה גרעון כבוד מעלת אלישע נביא ה´. כי הנביא אשר ינבא לשלום בבוא דברי הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה´ באמת )ירמיה כ"ח ט´( הכונה דוקא אם ינבא על השלום והטוב בשם ה´. אכן אם ינבא על ההיפך. אף שלא יבא הדבר ההוא. אינה ראיה ומופת שלא שלחו ה´ באמת. כי גם בה´ )כביכול( אם יצא דבר פיו לטובה דוקא לא יחזור לרעה )עיין שבת דף נ"ד ע"ב( אכן מדה רעה תהפך לטובה: וכן )ישעיה נ"ה י"א( "כן יהיה דברי אשר יצא מפי וגו´" תיב"ע כן הוי פתגם טובי דנפיק מן קדמא. דוקא פתגם טובי לא ישוב ריקם. אכן פתגם שאין לטובה לפעמים יהפך לטוב. וכ"ש דברי הנביא. שלא אמרו בשם ה´. כי היתה קללה דוקא. שיכלו להפך מרעה לטובה וא"כ היה גחזי יוצא ונכנס אחרי כן בתוך העיר והעם וגם בחצר המלך. ויכול לדבר עם המלך פה אל פה כשאר העם: אולי מאחר שראה גחזי שנאסף מצרעתו ולא נתקיים בו קללת אלישע הקל בכבודו וקרא אותו בשמו גחזי ולא כבדהו לכנות בשם אדוני או נביא או איש האלהים: וזה שאמרו חכז"ל למה נענש גחזי. הכונה שנחשב בכלל אלה שאין להם חלק בעולם הבא. לפי שקראו גחזי לרבו בשמו. ובזמן ההוא כבר נאסף מצרעתו ונתרפא: והרא"ם בפסוק "וישלחו מן המחנה". אמר ששילוח ד´ מצורעים האלה משמרון היה ע"פ שורת הדין )וז"ל שכבר מצינו שהד´ מצורעים היו חוץ מחומות ירושלם )וכן העתיק הרב בעל משנה למלך בהלכות ביאת המקדש פ"ג ה"ב( )וצ"ל שמרון וכו´ ע"ש( ולפי האמור ודאי לא שולחו משם ע"פ מצות ומשפט התורה. כי שמרון לא היתה מו"ח מימות יהושע בן נון. כ"א ע"פ חק המדינה והישוב והמוסר כשכתבתי. וא"כ קושיתו. דלמא מצורע מותר במחנה ישראל. צריך ישוב ותירוץ. ועיין במשנה למלך הנזכר: |
 |
עיצוב וביצוע על ידי
צל הרים
 |
 |